פסח מה תפקידו של משה לעתיד לבא ? בזמן הגאולה ? ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

פסח מה תפקידו של משה לעתיד לבא ? בזמן הגאולה ?  ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

 

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר +שמות ט"ו+ אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', שר לא נאמר, אלא ישיר - מכאן לתחיית המתים מן התורה.

מפורש שהשירה של משה זה יהיה לעתיד לבא בזמן תחית המתים זמן גאולתנו ונשאלת השאלה מה תפקידו של משה לעתיד לבא או לפחות להבין את אחד התפקידים של משה  ?

אומר שיר השירים רבה (וילנא) פרשה א

ר' ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמן אמר נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו נוטלת עישור נכסים מאביה ויוצאה, כך ירשו ישראל ארץ שבעה עממים שהוא עישור שבעים אומות, וע"י שירשו ישראל כנקבה אמרו שירה בלשון נקבה שנא' (שמות טו) אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', אבל לע"ל הן עתידין לירש כזכר היורש לכל נכסי אביו הה"ד (יחזקאל מח) מפאת קדמה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד אשר אחד וכלהון כך והן אומרין בלשון זכר שנא' (תהלים צו) שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב אלא שיר חדש,

פירוש אז ישיר משה ועם ישראל שיר חדש כי אז יקבלו את הנחלה האמיתית של שנותן הקב"ה לעם ישראל . כלומר שירה נאמרה  על ים סוף כי אז קבלו את נחלת 7 העממים אבל לעתיד לבא ישירו שיר חדש כי יקבלו את כל הנכסים כמו זכר .

אבל צריך להבין חוץ מהשירה של משה ועם ישראל מה תפקידו של משה ?

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וזאת הברכה דף סח עמוד א

ששה דברים ניתנו למשה שלא ניתנו לשום בריה. לא כהתה עינו. ולא נס לחה. קולו היה נשמע בכל המחנה. ראה את כל הארץ מה שלא אפשר לכל בריה. דבר עמו הקדוש ברוך הוא פנים בפנים. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לא כהתה עינו. מיכן שעיניהם של מתים כהות. ולא נס לחה. כי קרן עור פניו. שלא נשתנה אדמות פניו מדמות שהיה מהר סיני עדיין כאלו חי ועומד ומשרת בפני אל חי. אשריהם של צדיקים שבוראם אוהבם בעוה"ז ובעוה"ב. אשרי ילוד אשה שבחר בו הקדוש ברוך הוא:

מדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק נב

באותה שעה אמ' משה רבונו של עולם הניח לי שאתן לישראל מתנה אחת עד שלא תקח את נשמתי אמ' לו ומה היא אמ' לפניו ברכות אני נותן להם לכך סמוך לו וזאת הברכה: ואף על פי כן הראהו הקדוש ברוך הוא את ארץ ישראל כולה מה שלא נעשה כן לכל בריה ולא עוד אלא שהראהו משנברא העולם ועד שיחיו המתים:

מבואר בשני המדרשים שהקב"ה הראה למשה את הארץ המובטחת גם לעתיד לבא ומפורש שרק משה ראה את הארץ המובטחת ולא כל בריה אחרת . משה הוא היחידי שיודע את גבולות הארץ המובטחת בדיוק רב כולל מה שייתן הקב"ה לעם ישראל לעתיד לבא .

בעצם למשה יש את המידע מה עם ישראל צריכים לקבל ותפקידו להעביר את זה לעם ישראל לעתיד לבא ,כי כיצד יוכלו לשיר שיר חדש על הארץ המובטחת ללא המידע מה זה הארץ המובטחת . ולכן ברור שכדי לשיר שיר חדש כמו שכותב המדרש צריך לדעת בדיוק רב את גבולות הארץ המובטחת .

וצריך להגיד שמשה קיבל יכולת לראות גם לאחר מותו

דברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

 ואומר רשי במקום דברים פרק לד (ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

וצריך לפרש שמשה יכל לראות את הארץ המובטחת מרגע שמת עד היום ועד יום תחיית המתים כי הקב"ה נתן לו את היכולת הזאת מה שלא נתן לאף אחד .

ולמה נתן לו הקב"ה את היכולת הזאת כדי שיוכל לראות את כל השינויים שנעשים מרגע שהראה לו הקב"ה את גבולות הארץ וידע בבירור ביום תחית המתים מהם הגבולות האמיתיים של הארץ .

וזאת כדי שיוכל עם ישראל לרשת את הארץ המובטחת וכדי לשיר שירה חדשה ביום תחית המתים ביום הגאולה כמו שעם ישראל ומשה שרו את שירת הים .

וכתוב במפורש בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יח עמוד ב

ואף רבי יונתן הדר ביה, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין למתים שמספרים זה עם זה? שנאמר: +דברים ל"ד+ ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר, מאי לאמר - אמר הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם.

שלמשה היה תפקיד לבשר לאברהם יצחק ויעקב כי עם ישראל נחל את שבעת העממים כי משה יכל לראות ממקום קבורתו את כל מה שקורה בארץ ישראל וצריך להגיד שגם לעתיד לבא יעשה את אותה שליחות .ולמה משה עשה את השליחות משני טעמים:  טעם ראשון שיכל לראות כי עינו לא כהתה ,ודבר שני ידע בבירור שבאמת הם נחלו את כל הארץ כי הקב"ה לפני מותו הראה לו את כל הארץ .

 

 

 

 

פסח מדוע לא נזכר שמו של משה רבנו בהגדה ? ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

פסח מדוע לא נזכר שמו של משה רבנו בהגדה ?  ‏י"ח/ניסן/תשע"ד

בפרשת מצורע כתבתי את היסוד שכל מהלך יציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש ע"י הקב"ה אבל עם תנאי של קבלת התורה ע"י עם ישראל . ולכן יש שיתוף של עם ישראל בקבלת התורה .

שיתוף זה בא לידי ביטוי בספירת העומר ספירה של 49 ימים כלומר בריאה של העולם בשבע ימים שכל יום מתחלק לשבע .

כמו כן הבאתי את היסוד שהתורה נבראה בחמישים שערי בינה וארבעים ותשע פנים של טהור וטמא

בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: +תהלים ח+ ותחסרהו מעט מאלהים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא

שער חמישים לא ניתן למשה כמו שמופיע בגמרא ואומר אור החיים דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק נב

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו'. קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו', ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דב"ר פ"ב) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח"ב קכ א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו' פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג' כ"ה) אעברה נא:

פרוש:  ולעתיד לבא יתן הקב"ה את השער החמישים למשה ולעם ישראל וזה יהיה לימות המשיח ואז יוכלו גם משה וגם ישראל לקבל את התורה בשלמותה וגם את ארץ ישראל בשלמותה .

ואומר הספורנו דברים פרשת וזאת הברכה פרק לד פסוק ד

(ד) הראיתיך בעיניך. למען תברכנה:

ושמה לא תעבור. כדי שלא תגיענה ברכתך באופן שלא תחרב בסוף כמו שכבר נגזר עליהם לכשתתמלא סאתם:

בעצם משה לא נכנס לארץ ישראל בגלל עם ישראל כי עם ישראל לה היה מוכן לקבל את התורה ואת ארץ ישראל בשלמותה , יש עוד תהליך שעם ישראל צריך לעבור כדי לקבל את הארץ ואת התורה בשלמותה וכן לא יכל משה להכנס לארץ ישראל .

אכן משה שייך בסופו של דבר לשער החמישים של מתן תורה ולעתיד לבא יוכל לקבל עם עם ישראל את שער החמישים של הבינה .

ואומר הערבי נחל ויקרא פסח - דרוש ב ד"ה אולם אמרו

אולם אמרו רז"ל (במ"ר יט, ו) מה שלא נגלה למשה רבינו ע"ה נגלה לרבי עקיבא, שנגלה לו שער החמשים, ולמשה רבינו ע"ה לא נגלה רק מ"ט שערים שנאמר (תהלים ח, ו) ותחסרהו מעט מאלהים (ע' ר"ה כא ב), ולא נגלה לו שער הנ' עד לעת זקנותו קודם מותו. וידוע כי שער הנ' הוא עיקר וכולל כל המ"ט השערים.

 

אבל מצד שני שער חמישים של טומאה שזה בעצם היום הראשון של פסח זה היום שלא סופרים בו את ספירת העומר זה היום שבו הקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים שזה השער החמישים של טומאה .שער זה אינו בתחום של עם ישראל וידוע שאם עם ישראל היה יורד לשער החמישים של טומאה לא היה לו יכולת לצאת משם כי שער החמישים של טומאה זה כנגד התוהו ובהו שם זה מחוץ לתחום של משה או עם ישראל זה העולם שבו הכל חומריות ללא כל נשמה ולכן זה שער החמישים של טומאה  .

שמות פרק יב פסוק יב

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְקֹוָק:  

זוהר - מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיז עמוד א

כ"ש המצרים שהם מזוהמים יותר מכל אומה ואמר אני ולא מלאך, אלא אמר רבי יהודה מכאן למדנו כח גבורתו של הקדוש ברוך הוא ומעלתו שהוא גבוה על הכל, אמר הקדוש ברוך הוא אומה זו של מצרים מזוהמת ומטונפת ואין ראוי לשגר מלאך ולא שרף דבר קדוש בין רשעים ארורים מטונפים אלא אני

ולכן צריך לפרש שרבנו משה לא שייך ליום הראשון של יציאת מצרים הוא שייך בימים האחרים החל מספירת העומר עד מתן תורה וכדי להדגיש זאת אנשי הכנסת הגדולה כמעט לגמרי הוציאו את משה מן ההגדה .

כי ההגדה של פסח היא בעיקר  על היום הראשון של פסח כאשר מצות ומרורים נמצאים לפניך בזמן אכילת קרבן הפסח  "ויהי החצי הלילה "  וקשורה לקורבן הפסח שזה שלילת ארץ מצרים והכאת כל אלוקי מצרים שהיא שער החמישים של טומאה .

 

 

 

 

חג הפסח היום הראשון של פסח זה תחילת בריאת העולם מחדש ? מה ההבדל בין רוח אלוקים מרחפת על פני המים של בראשית ל ויהי בחצי הלילה ? ומה הקשר לרוח צפונית ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ד

בס"ד

חג הפסח  היום הראשון של פסח זה תחילת בריאת העולם מחדש ? מה ההבדל בין רוח אלוקים מרחפת על פני המים של בראשית ל ויהי בחצי הלילה ? ומה הקשר לרוח צפונית ?  ‏י"ד/ניסן/תשע"ד

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיקֹוָק הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עב עמוד א

ת"ר: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנא': +שמות י"ב+ ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'. מאי תלמודא? הא קמ"ל, דעת רצון מילתא היא.

פרוש : ויהי בחצות הלילה בלילה של יום ראשון של פסח הכה הקב"ה בבכורים של מצרים וזה הזמן של רוח צפונית לנשוב והיה זה עת רצון .

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

 דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

ונראה לפרש שרוח צפונית היא רוח שמביאה עת רצון ולכן זה הזמן לעסוק בתורה וזה מה שדויד המלך היה עושה .

ובו נבין איזה רוח היית מנשבת בבריאת העולם בבראשית ?

תרגום יונתן בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ב

(ב) וְאַרְעָא הֲוַת תַּהֲיָיא וּבַהֲיָיא צַדְיָא מִבְּנֵי נַשׁ וְרֵיקַנְיָא מִן כָּל בְּעִיר וַחֲשׁוֹכָא עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחַ רַחֲמִין מִן קֳדָם יְיָ מְנַתְבָא עַל אַנְפֵּי מַיָא:

פרוש : רוח אלוקים מרחפת על פני המים הייתה רוח מן קדם כלומר רוח מזרחית

ואומר רש"י במדבר פרק ב

(ג) קדמה - לפנים הקרויה קדם, ואיזו זו, רוח מזרחית. והמערב קרוי אחור:

ואומר החזקוני בראשית פרק א

רוח ארבע רוחות מנשבות בכל יום. מן הבקר עד חצי היום רוח מזרחי והוא חם ולח משם עד הערב רוח דרומית והוא חם ויבש ומשם עד חצי הלילה רוח מערבי והוא קר ולח משם עד הבקר רוח צפוני קר ויבש.

פירוש בבראשית העולם נברא בסימן בוקר ראשון ולכן היה זה ברוח מזרחית ובפסח בריאת העולם מחדש היא בסימן לילה ברוח צפונית .

רוח מזרחית  שנשבה ביום הראשון של הבריאה .וביום הראשון של פסח שלפי המהלך שהבאנו בפרשת אחרי מות ומצורע זה היום הראשון לבריאה מחדש של העולם . ויש לומר שרוח הצפונית זה כנגד רוח אלוקים מרחפת על פני המים של הבריאה מחדש אבל הפעם זה לא רוח מזרחית  זה רוח צפונית זה לא בוקר זה לילה וזה ההתקדמות בבריאה . ויש להבין למה שינה הקדוש ברוך הוא את הבריאה מחדש עם רוח אחרת כלומר רוח צפונית

ויקרא רבה (וילנא) פרשת צו פרשה ט

א"ר יוסי בשם רבי בנימין בר לוי לפי שבעולם הזה בזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת ובזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת אבל לעתיד לבא אמר הקדוש ברוך הוא אני מביא ארגסטס בעולם שמשמשות בו שתי רוחות הה"ד (שם /ישעיהו/ מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ אמר רבי יוחנן למדתך תורה דרך ארץ שאין חתן נכנס לחופה אלא א"כ נותנת לו כלה רשות הה"ד (שיר /השירים/ ד) יבוא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו ואח"כ באתי לגני אחותי כלה.

כלומר הבריאה החדשה שעשה הקב"ה ביום הראשון של פסח זה שינוי של הבריאה כדי שהעולם יתחדש עם בריאה שרוח צפונית נושבת בה כי לעתיד לבא הקב"ה ישנה את העולם ושני הרוחות ינשבו ביחד ולא לחוד  . וצריך להגיד שרוח צפונית זה הרוח שדויד למד איתה את התורה כי הבריאה מחדש של העולם לפי היסוד שהעמדנו בעבר זה בריאה עם תנאי של קבלת התורה . הבריאה בבראשית היית ללא תנאי זה והעולם היה יכול לקבל את שבע מצוות בני נח והיה לו אפשרות לא לקבל ועדיין העולם יכל להתקיים אבל לאחר שהעולם נברא מחדש מפסח עד מתן תורה עם תנאי של קבלת התורה נוצר מצב חדש שבו אם אין תורה העולם לא יתקיים . ולכן נברא העולם מחדש עם רוח צפונית .

ואומר רש"י מסכת בבא בתרא דף כה עמוד א

רוח צפונית מנשבת עם כל אחת - מהרוחות לפי שהיא רכה ומתוקה וצלולה כדאמר ביבמות (דף עב) וממתקתן.

פרוש רוח צפונית שבו נברא העולם מחדש נותן לנו את היכולת ללמוד תורה כדי לקיים את העולם . ולעתיד לבא הקב"ה יברא את העולם מחדש ששני הרוחות ינשבו בו .

 

וזה היסוד עליו מדבר ליקוטי מוהר"ן תורה ח

וזח בחי' (ברכות ג' ע"ב) רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד, כי כנור של דוד היה של חמש נימין, כנגד חמשה חומשי תורה. ורוח צפון שהיתה מנשבת בו, הוא בחי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים הנ"ל. כי רוח צפון, הוא בחי' הרוח הצפון בלבו של אדם(א), שהוא בחי' הרוח חיים  .

ולסיכום המעלה של יום ראשון של פסח זה בחינת בריאה מחדש של העולם והיום הראשון של פסח הוא בחינת תחילת הבריאה ורוח אלוקים מרחפת על פני המים אבל הפעם זה לא בריאה עם רוח מזרחית שזה בסימן בוקר זה עם רוח צפונית בסימן לילה ובסימן רוח שנותנת לנו את היכולת ללמוד תורה ולקיים את העולם כפשוטו . וזה תחילת המסע של ספירת 49 יום כדי להגיע ליום החמישים שבו נקבל את התורה והקב"ה יכניס אותנו לשער החמישים .

 

 

 

 

 

פרשת אחרי מות למה כתוב "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם" ? ובשבת כתוב " שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק"

פרשת אחרי מות למה כתוב "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם" ? ובשבת כתוב " שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק"

 ‏י"א/ניסן/תשע"ד

כתוב בשמות פרק לא
(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:

ויקרא פרק טז

(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

שמות פרק לה

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

ויקרא פרק כג

(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ

שמות פרק טז

(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לְאָכְלָה:

ויקרא פרק יא

(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

בשבת כתוב לה'  וביום הכיפורים לכם מה ההבדל בין יום הכיפורים ליום השבת . הבריאה נעשתה בשבע ימים ע"י הקב"ה ללא התערבות האדם ולכן יום השבת הוא קדש לשם . יום הכיפורים הוא ביום העשירי והקב"ה ברא את העולם בעשר מאמרות

משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

פרוש הקב"ה ברא את העולם בעשר מאמרות כדי לתת כוח לאדם להיות חלק מהבריאה כדי לקבל שכר או כדי לקבל עונש ולכן היכולת של האדם לענות את נפשו ולהתכפר ובעצם זה היכולת לשנות את הבריאה כי משמעות הכפרה היא  שינוי הבריאה לכאורה להחזיר את הבריאה אחורה למצב לפני החטא. כי לאחר כפרה זה עולם אחר שהיה לפני הכפרה .

ואומר הריקאנטי שמות פרק יז

ספר הבהיר [אות קל"ז - קל"ח] והיה כאשר ירים משה ידו וגו', מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת, ומאי ניהו תורת אמת, שמורה על אמתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד עשר מאמרות שבהן העולם עומד והוא אחד מהן, וברא באדם כנגד אותן עשר מאמרות עשר אצבעות ידים, וכשהיה משה מרים ידו ונתכוון במעט כוונת הלב באותה מדה שנקראת ישראל ובתוכה תורת אמת

עשר האצבעות זה כנגד עשר מאמרות וזה מראה  על היכולת של האדם לשנות את הבריאה ע"י מעשיו . ואי אכילה ביום הכיפורים זה  החלטה של האדם לעשות סייג בדבר שהוא שלו כי כתוב וביקרא פרק יא

לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

פרוש : הקב"ה נתן לאדם את הבהמה לאכילה והאדם מחליט מרצונו לא לאכול ביום הכיפורים אפילו במה שהוא שלו על פי כל דין כדי   להתכפר . כלומר הקב"ה נתן לאדם את העולם אבל האדם קיבל יכולת לשנות את העולם ע"י מצוות  שעושה במה  שהוא שלו וזה המשמעות של שבת שבתון היא לכם .

 

 

פרשת אחרי מות למה אוכלים מצה ביום הראשון ? ולמה מקריבים את מנחת העומר ביום השני ? ולמה שוחטים את הפסח ביום י"ד ? ‏י"א/ניסן/תשע"ד

פרשת אחרי מות  למה אוכלים מצה ביום הראשון ? ולמה מקריבים את מנחת העומר ביום השני ? ולמה שוחטים את הפסח ביום י"ד ?  ‏י"א/ניסן/תשע"ד

במאמרנו הקודם בפרשת מצורע  העמדתי את היסוד של בריאת העולם מחדש ב 7 ימים ארוכים שכל אחד 7 ימים ולא נספר היום הראשון של פסח  והוא כנגד  השער החמישים של טומאה וכנגד המצב של תוהו ובוהו של היום הראשון של הבריאה לפני בריאת היום הראשון . והיום החמישים של מתן תורה זה כנגד 50 שערי בינה או טהרה . היום הראשון של פסח ויום מתן תורה הם מחוץ ליכולת האנושית להגיע אליהם . היכולת האנושים היא בתחום  49 שערי טומאה וטהרה וזה גם ימי הספירה שלנו בספירת העומר .

ונשאלת השאלה למה שוחטים את הפסח ביום ה י"ד ואוכלים אותו היום ט"ו , וכמו כן למה אוכלים מצה בליל ט"ו ומקריבים את מנחת העומר ב ט"ז ?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א

על פירות הארץ וכו'. פשיטא! - אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן היא; דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר: +בראשית ט'+ וישת מן היין וישכר; רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר +בראשית ג'+ ויתפרו עלה תאנה; רבי יהודה אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.

יש מחלוקת מה היה עץ הדעת ויש אומרים חיטה היה , יש אומרים גפן היה , ויש אומרים תאנה היה .

והזהר כותב שבעצם כל 7 המינים הם בעצם הסתעפות או ביטוי של עץ הדעת , בתחילה זה היה דבר אחד ולאחר מכן התפצל ל 7 מינים ואומר הזוהר חדש - תיקונים כרך ב דף עז עמוד ב

בגין דחב אדם בשבע מינין דאינון חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש. ובגין דא הוו אמרי רבנן דמתני' [ברכות מ'] אילן שאכל אדה"ר חטה היה ואחרנין אמרין גפן הוה ואחרנין אמרין תאנה היתה ולא הוו חולקין במילולייהו דכלא קשוט דשבעת מינין (נטועין) [כתיבין] בארץ חטה ושעורה והיינו דתנן [ר"ה דט"ז] בעצרת על פירות האילן נידון כל עלמא. כלהו קרא לון אילן חד מסטרא חד. ומסטרא אחרא מתפרשן לז' מינין.

ויש להגיד שאכילת מצה ושתית ארבע כוסות של יין וכן אכילת חרוסת היא תיקון לחטא האדם הראשון לכל הדעות חיטה או גפן או תאנה . ואומר הערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תעג

חרוסת צריך להיות עב זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו במצרים כדכתיב בחומר ובלבנים ואח"כ צריך לרככו במשקה זכר לדם ששפכו המצרים מישראל כדכתיב [שמות א, כב] כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגם היו נותנים ילדים בבנין כמבואר באגדות ויש לעשות החרוסת מפירות שישראל נמשלו בו תאנה ואגוז תמרים ורמונים.

כלומר חרוסת זה התאנה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

חמץ זה יצר הרע השאור שבעיסה , ולכן תחילת המסע למתן תורה הוא בהוצאת השאור לחלוטין וזה אכילת המצה ביום הראשון .

ויש לפרש כי היום הראשון של פסח שהוא לא בידי האדם לעשות ,צריך לתקן ע"י אכילה מה שקלקל האדם הראשון באכילה מעץ הדעת ,והתיקון הזה הוא מעשה שלא תלוי במעשה האדם או בדעה שלו והקדוש ברוך הוא נתן לנו בחסדו הגדול מצוות אלו כדי שנוכל להתחיל לספור  49 יום ולבנות את העולם מחדש כדי שנוכל להגיע ליום ה 49 ואז יכול הקדוש ברוך הוא להכניס אותנו לשער החמישים שזה מתן תורה . וזה בנית העולם מחדש עם תנאי של קבלת תורה , בנית העולם ע"י הבורא וע"י הנבראים .

שחיטת הפסח הוא ביטול של האלוקים של מצרים שזה שער החמישים של טומאה כמו שכתבתי בפרשת מצורע כי פרעה החשיב את עצמו לאלוקים וזה הטומאה הגדולה ביותר הקיימת . אכילת הפסח זה תיקון לכפירה של האדם הראשון במעשה החטא שעשה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך.

ומה שאנחנו עושים ביום ראשון של פסח זה לבנות בסיס לתחילת הספירה לקראת מתן תורה . כלומר היום הראשון של פסח הוא הבסיס לכל ,בלעדי זה לא ניתן להגיע לספירה לקראת מתן תורה . הקדוש ברוך הוא שרואה אותנו מקימים את המצוות של יום ראשון של פסח מרומם אותנו ליום ט"ז שהוא היום הראשון לספירה . ואז בכוח הספירה שלנו אנו מגיעים ליום ה 49 ושם הקדוש ברוך הוא מכניס אותנו ליום החמישים .

 

וביום הראשון לספירה אנחנו עושים את מנחת העומר ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ראש השנה דף טז עמוד א

דר"י לטעמיה דס"ל בפרק בן סורר ומורה דעץ הדעת שאכל אדם הראשון חטה היה שאין התינוק יודע כו' וע"ש בחדושנו והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש גו' שהוא קציר שעורים תחל לספור שבעה שבועות שהוא יום קציר חטים שהם ב' הלחם והכונה בו כי בצאתם ממצרים שנקראו חמורים והיו ישראל גם כן בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים כמ"ש צא ובשר לחמורים עד ספירת ז' שבועות ע"ש וכמטמונים תחפשנה שהוכנו אז לדעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא ב' הלחם מחטים שמביא הדעת כדאמרי' בפ' בן סורר וע"כ אמרו בפ' מי שמת (ב"ב קמ"ז.) י"ט של עצרת ברור זרעו חטין כמפורש שם וע"כ אמר מהחל חרמש בקמה שהוא קציר שעורים מאכל בהמה תספור נ' יום עד הבאת ב' הלחם שבאה מן החטין לקבל דעה וחכמת התורה:

תחילת ההשתדלות שלנו מתחיל ביום הט"ז במנחת העומר שזה מאכל בהמה והמאמץ שלנו מביא אותנו ליום החמישים שזה שתי הלחם שזה מאכל אדם . וזה בנית העולם מחדש ותיקונו ע"י שילוב של השתדלות האדם וקבלת התורה ע"י הקב"ה שבחסדו הרים אותנו החמישים שערי טומאה לחמישים שערי בינה . והמסע הזה מתחיל ביום י"ד ומסתיים בעצרת ביום מתן תורה .

יהיה רצון שנקבל את התורה בשלמות ונראה בקרוב את משיח צדקנו 

 

 

 

פרשת מצורע למה ליד האזן או הראש כתוב המטהר ולא ליד ביד או הרגל ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

בס"ד

פרשת מצורע למה ליד האזן או הראש כתוב המטהר ולא ליד ביד או הרגל ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

כתוב בפרשה אזן המטהר רק ליד האזן והראש ולא ליד אבר אחר למה ?

ויקרא פרק יד

(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:

ויקרא פרק יד

(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם:

ויקרא פרק יד

(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:

ויקרא פרק יד

(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:

ויקרא פרק יד

(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק:

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קטו

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו מה דלא בעי שמע מה דלא בעי מורח מה דלא בעי חמי, הפה והיד והרגל ברשותו אי בעי הוא לעי באורייתא אי בעי מפליג מצות אי בעי אמר לישן ביש אי בעי מחרף ומגדף והיד אי בעי גניב אי בעי קטיל והרגל אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ובשעה שאדם זוכה הקדוש ברוך הוא עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו,

פרוש:  בראש של האדם שלשה איברים שהם לכאורה לא ברשותו עין ,חותם ,אוזן . פה של האדם ברשותו כלומר רב האברים בראש האדם אינם ברשותו ויכול להגיד אני לא אשם הייתי אנוס  . שאר האיברים נמצאים ברשותו . ולכן שבא אדם להיטהר מדברים שעשה בפה (לשון הרע ) או ביד או ברגל כלומר היה אחראי על מעשיו הקדוש ברוך הוא מיטהר אותו אגב אותם איברים שלא נמצאים ברשותו כלומר הקב"ה דן אותו לקו זכות שאותם מעשים שעשה מרצונו קשורים לאותם איברים שהם לא ברשותו.  ולכן מתחיל הכהן להזות על האיבר שהוא לכאורה לא ברשותו ואז הוא ממשיך לאותם איברים שהם ברשותו וזה היד והרגל . והדם שניתן גם על האזן שהיא לא ברשותו זה מידת החסד של הקב"ה כלפי האדם . 

ושנזכה שהקדוש ברוך הוא יתן לנו לב טהור ויטהר אותנו גם מאותם דברים שאנחנו אשמים וגם מאותם דברים שאין לנו את השליטה  בהם .

פרשת מצורע הקשר בין יציאת מצרים ובריאה מחדש של העולם שסיומו בקבלת תורה ולמה לא סופרים ביום הראשון של פסח ולא ביום החמישים ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

בס"ד

פרשת  מצורע  הקשר בין יציאת מצרים ובריאה מחדש של העולם שסיומו בקבלת תורה ולמה  לא סופרים ביום הראשון של פסח ולא ביום החמישים ?  ‏ד'/ניסן/תשע"ד

 

בפרשת שמיני ביארנו שיציאת מיצרים זה מצד אחד גלגול העולם למצב של תוהו כמו שהיה בתחילת הבריאה ובאותו זמן בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה על ידי עם ישראל . כלומר אם יש תורה בעולם העולם יתקיים ואם אין תורה העולם לא יתקיים וזה נאמר

בבבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

בריאת העולם מחדש ע"י הקדוש ברוך הוא היא לא אותה בריאה כמו שהיה בבריאת העולם בבראשית . בבראשית זה לקח 7 ימים וכאן הבריאה של העולם מחדש היא ב 51  יום . בו נעשה חישוב

יום ראשון של פסח =1  49 ימים לספירת העומר = 50  יום מתן תורה = 1 סה"כ 51 יום

ובו נבין למה זה לקח 51 יום

בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: +תהלים ח+ ותחסרהו מעט מאלהים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא

כלומר התורה ניתנה למשה עם ארבעים ותשע פנים של טומאה וארבעים ותשע פנים (דרגות ) של טהרה וזה ניתן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר .

היום החמישים זה מתן תורה זה סוף בריאת העולם מחדש אבל דרגה זו לא ניתנה למשה כמו שאומר התלמוד הבבלי .

ארבעים ותשע דרגות או סולמות או פנים ניתן לנו לעבוד בו לקבל את התורה ולכן אנחנו סופרים ארבעים ותשע ימים בספירת העומר ספירה לכל יום אבל ביום מתן תורה אנחנו לא סופרים את היום החמישים כי זה לא ניתן למשה וקל וחומר לנו .

ומצד שני יש יום נוסף שאנחנו לא סופרים וזה היום הראשון של פסח שהוא מחוץ לספירה .

ויש כאן סימטריה יום ראשון מחוץ לספירה 49 יום ספירה ויום חמישים (מתן תורה ) מחוץ לספירה .

כלומר יום ראשון ואחרון מחוץ לספירה ובאמצע 49 ימי ספירה .

מובן היום החמישים שזה יום מתן תורה זה השלמות הגדולה ביותר וזה לא ניתן למשה . 49 ימים של ספירה זה 49 פנים של טומאה וטהרה וזה בידי אדם לעשותו יום החמישים זה רק בידי הקב"ה להכניס את האדם אבל זה לא  קנין של האדם ולא בתחום השתדלותו  .

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד לז

כי ארבעים ותשע שערים הוא בלב האדם מצידו ויוכל להגיע בהשתדלותו, אבל בירור השורש ונקיון עטיו של נחש דאדם הראשון זהו למעלה מראש האדם רק על ידי ה' יתברך שמסייעו לזה להיות כאלקים ממש, והתורה היא המאירה לאדם ומדריכתו לברר לבבו בכל החמישים שערי בינה:

ואני רוצה לחדש שהבריאה של העולם מחדש נבראה ב 49 יום  כי בריאה של העולם שהתורה היא  חלק מהבריאה שלו נעשית בשבע ימים ארוכים שכל  יום הוא  7 ימים סה"כ 7 כפול 7 = 49 יום

ואומר התהלים פרק יב

 (ז) אִמֲרוֹת יְקֹוָק אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד - פרה

מהו כסף צרוף, אלא כשם שהכסף צרוף נכנס לכור ומצרף ומסתונן עד שהוא עומד ביופיו כך היא התורה מסתוננת ומזוקקת ארבעים ותשע פנים.

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ג

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר בלילה אלא ביום, ואיכן היא, גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא שנ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים.

הבריאה שהייתה בבראשית הייתה עם צמצום האור הגנוז (תורה ) ועכשיו שיש בריאה חדשה שהתורה היא חלק ממנה ואור הלבנה שצומצם ואור החמה צומצם ויש בריאה שהיא שבעתיים מהבריאה הקודמת ולכן יום של בריאה חדשה = 7 ימים  . וב 7 ימי בריאה חדש  יש 7 כפול 7  ימים סה"כ 49 יום .

מובן עכשיו יום החמישים למה אין סופרים בו וצריך להבין את היום הראשון למה הוא מחוץ לספירה של האדם ומה משמעות היום הראשון ?

וצריך להגיד שהיום הראשון הוא בעצם היום שהוא כנגד שער החמישים של הטומאה . כמו שיש שער חמישים של בינה  שזה יום מתן תורה שער שלא נמסר למשה וקל וחומר לא לנו, ורק הקדוש ברוך הוא יכול להכניס את האדם לשער חמישים של בינה ,כך יש שער חמישים של טומאה ששם זה האבדון המוחלט . ולכן נאמר באור החיים שמות פרק ג

ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה  .

ולמה השער החמישים לטומאה לא ניתן להינצל ממנו כי אין כנגדו שום שער של טהרה ואם אין כנגדו שער של טהרה או בינה לא ניתן לצאת ממנו . ושער החמישים זה שער של הכחשת הקב"ה לחלוטין כמו שהיה פרעה שאמר שהוא ברא את עצמו כלומר הוא האלוקים .

ויש להבין מה המצוות של היום הראשון ואיך הוא קשור לשער החמישים של הטומאה וזה אכילת מצה , אכילת קרבן הפסח , ארבע כוסות , מנחת העומר אבל זה כבר במאמר אחר .

שיהיה לנו שבת שלום והכנה לקראת בריאת העולם מחדש ובסופו קבלת התורה

פרשת תזריע האם שיך מצות נידה בבת נח ? ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

בס"ד

פרשת תזריע  האם שיך מצות נידה בבת נח ?  ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

 

אומר הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

הלכה ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה

יוצא שמצות נידה לא שייך בבת נח אבל יש לנו קושיה עצומה כותב רבינו חננאל במסכת ראש השנה דף יא עמוד א  על שרה אימנו :

דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פרסה נדה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח נמצאת שילדה לז' חדשים פחות*) ימים.

פרוש שרה אימנו שהיא בת נח שמרה על מצות נידה וזה לפני מתן תורה שבו קבלנו את תרי"ג מצוות ומצות נידה בתוכם .

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה: שלשה דבקי מיתה, ואלו הן: נדה וחלה והדלקת הנר,

הקדוש ברוך הוא נתן 3 מצוות לאישה כנגד שלוש מיתות שגרמה לאדם הראשון ושלושה מצוות אלו צריכות לתקן את הקלקול שנגרם ע"י חוה .

אבל כיצד בת נח והיא שרה אימנו  שלא שייך בא טהרה כמו שכותב הרמב"ם יכולה לקיים מצוות נידה ?

צריך לבדוק מה מיוחד בשרה אימנו

אומר התלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב

וה' פקד את שרה, פקדון דיחיד הוא! - כיון דאתו רבים מינה - כרבים דמיא.

מה היתה המשמעות של פקידה זו ?

הקדוש ברוך הוא לאחר שאברהם עמד במספר ניסיונות ראה לנכון להוסיף ה לאברם בבראשית פרק יז

(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

ואותו הדבר לשרה בבראשית פרק יז

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:

ומיד לאחר השינוי באברהם ושרה בבראשית פרק יז

וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

ואומר האלשיך בראשית פרק כג

וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. (הכוונה לשרה שהייתה אצל פרעה ואצל אבימלך )

פרוש גם אברהם וגם שרה הועמדו בניסיון ולאחר שעמדו בניסיון הוסיף להם הקדוש ברוך הוא לשניהם ה כלומר רומם אותם לדרגה גבוהה יותר מאשר היו לפני כן ורק אז הבטיח להם את הולדת יצחק כלומר המשך הדור ככתוב בבראשית פרק יז

(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:

ויש לפרש  ששרה אימנו  הצליחה לעמוד בניסיון ולקיים את שלושת המצות שהם תיקון לקלקול  של חוה

מצוות נר ,מצוות חלה , מצוות נידה וקיום אותם מצוות נתן לה להיות שרה ולא שרי . וכמו שאברהם במעשיו גרם שהוא אברהם ולא אברם .

מצוות נידה ראינו לעיל , מצות נר ומצות חלה מאין ?  כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס :

טז ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן, כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה, וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה, כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר, וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה, אמר רבי יודן למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחלה, ואח"כ הוא נושא לו אשה ממי אתה למד מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה.  

 

ויש לומר שאכן בת נח יכולה לקיים מצוות נידה אבל בתנאי שתגיע לדרגה של שרה , תעמוד בניסיון יחוד כלומר עריות, תקיים מצוות נר,תקיים מצוות חלה ואז תוכל להגיע לדרגה שניתן להוסיף ה לשמה .

אבל כל זה נכון היה לפני מתן תורה כלומר בעבודה עצמית ניתן היה  להגיע לדרגה של תיקון מעשה חוה אבל לאחר מתן תורה האפשרות היחידה היא להתגייר ולהיות יהודי

ולכן הרמב"ם פסק שגויה לא שייך בה נידה כי הנידון לאחר מתן תורה אבל לפני מתן תורה אנו רואים את שרה כדוגמה לבת נח שמקיימת מצות נדה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'. ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו; אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי.

פרוש :הדעה הראשונה אומרת שזוהמה שהטיל הנחש יכול להיות מתוקן רק ע"י מתן תורה . גרים שיגיעו לעתיד המזל שלהם היה במעמד הר סיני ולכן גם להם יש תקנה , אבל לפני מעמד הר סיני לא היה תקנה לביטול הזוהמה גם לא מהאבות . הדעה השניה אומרת שאכן היה ניתן לפני מעמד הר סיני להטהר מהזוהמה ע"י מעשי האבות אבל רק לאחר 3 דורות זה יטהר לגמרי . ולדעה הראשונה אומנם היה תיקון במעשה האבות אבל לא טיהור מוחלט של זוהמת הנחש . ולגבי שניהם אין חולק שלא ניתן להיטהר מהזוהמה ע"י מעשים כבן נח אלה רק כשבן נח שהתגייר כי המזל שלו היה במעמד הר סיני.

והוכחה נוספת לכך אומר הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תנב

א"ל רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה, א"ל שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, ומי מצית אמרת הכי והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרן, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו.

פרוש : מי שגוי שהמזל שלו לא היה במעמד הר סיני לא יכול להיות שייך בקיום המצות שאפילו מצוה קלה כמו סוכה לא יכול לקיים, רק מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יגיע הרגע שיתגייר ויהיה יהודי ויקיים את המצוות וזה מה שהקדוש ברוך הוא הוכיח לאומות העולם שהגיע זמן השכר להתקבל על ידי מי שקיים את המצוות .

 

 

 

 

פרשת תזריע "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר" ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

בס"ד פרשת תזריע  "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר"  ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

ויקרא פרק יב

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

ואומר רש"י במקום ויקרא פרק יב פסוק ב

כימי נדת דותה תטמא - כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:

רשי כותב על רחם האשה כקבר הרי הרחם הוא זה שמאפשר את מצות פרו ורבו ממנו נבראים החיים אז מדוע הוא מתואר בתור קבר ? ולא רק זאת האשה נטמאת 7 ימים כמו שאדם נוגע במת נטמא 7 ימים אז מהיכן הקשר בין מות לחיים ?

אומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק ב דף ה טור ב /ה"ו

אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ואיד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות חלה לאשה ובהדלקת הנר אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלהים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה תני ר' יוסי אומ' שלשה דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואילו הן מצות נידה ומצות חלה ומצות הדלקה.

פרוש : חוה גרמה למות של האדם הראשון במה ששידלה אותו לאכול מעץ הדעת והיות והאדם הראשון היה דמו של עולם , חלותו של עולם , נרו של עולם והיות ופגמה בשלושתם ולכאורה גרמה למות של אותם תכונות . לפני החטא לא היה גבול לאותם שלשת תכונות ועכשיו לאחר החטא יש להם סוף יש להם גבול וזה מהות המות ולכאורה כנגד 7 ימי בריאה יש 7 ימי תיקון לקלקול ואולי זה מהות הטומאה והטהרה של טמא מת. ויש להגיד שהקדוש ברוך נתן לה את שלושת המצות כדי לתקן את הקלקול להביא אותם לידי תיקון וע"י התיקון יוחזר המצב לנקודה לפני החטא .

אבל עדיין לא מובן למה הרחם של האשה נקראת קבר ?

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.  ואומר הבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 39

מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא לאדם, היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה.

ונכון להגיד שבגלל שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה באותו המקום וזוהמה זו גרמה למעשיה שגרמו למות אדם הראשון קורא רשי לרחם האישה קבר שאותו זוהמה גרמה למות . ולכן טומאת מת זה 7 ימים וטומאת נידה 7 ימים .

וטומאת נידה זה תיקון למעשה של חוה כי לעתיד לבא טומאת נידה הקדוש ברוך הוא יתיר אותה . מדרש ואומר התהלים (בובר) מזמור קמו

אין אסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה (ויקרא יח יט).

ואם כך הוטל על חוה מצות נידה אבל יש כאן קושיה עצומה הרי פוסק הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה.

מצות נידה זה מצוה שניתנה במעמד הר סיני לכל עם ישראל ומצוה זו שיכת רק בישראל אבל לכאורה קשה למה לא תהיה המצוה גם בבני נח הרי חוה לאחר החטא נחשבת כבני נח ?

ויש לתרץ שלא שייך טומאה במקום שאין טהרה ורק לאחר שניתנה התורה לעם ישראל ובמעמד הר סיני

פסקה זוהמתן של ישראל ולא זוהמתן של עובדי כוכבים שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

רק עם ישראל לאחר מתן תורה שפסקה הזוהמה של נחש יכלו להגיע לטהרה ולכן שייך בו טומאה . ולכן התיקון של מעשה חוה הוא ע"י הטהרות מהטומאה שנגרם ע"י הנחש דרך חוה . וזה שייך רק מי שקיבל את התורה שקבלת התורה גרמה ליכולת להגיע לטיהור הטומאה .

ומתוך הבנה זו  יש לתרץ למה אין מצות פרו ורבו בבני נח . פעמיים בירך הקדוש ברוך הוא את בני נח בפרו ורבו  פעם ראשונה את אדם וחוה ופעם שניה את נח לאחר המבול אבל בשני המקרים היה קלקול .באדם הראשון שאכל מעץ הדעת ובני נח שלא קבלו את שבעת מצות בני נח ולכן נשארו בני נח עם הזוהמה של נחש .ויש להגיד שפרו ורבו במי שיש בו זוהמה זה לא בנין העולם ולכן אין בו מצות  פרו ורבו . וכך ראינו במדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן לט

[לט] ד"א וירא ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (שם /בראשית/ ה לב).

ויש להגיד שנח הבין שאין מצות פרו ורבו שייך במי שהוא מזוהם בזוהמה של נחש כי זה לא בנין העולם , רק לאחר שראה שאם לא יוליד יחרב העולם כי לא יהיו מי שימשיך אותו הוא הוליד בנים כי אז זה חורבן העולם אבל במצב שאין צורך ויש מספיק אנשים אין מצות פרו ורבו במי שיש בו זוהמה של נחש.

ואכן עם ישראל שפסקה הזוהמה ממנו במתן תורה  ויכל להטהר שייך בו פרו ורבו וכן מצות נידה שהיא תיקון למעשה חוה .

ורחם שיש  בה זוהמה של נחש וטומאה שלא ניתן להטהר ממנה נחשב לקבר. ואולי ניתן להגיד שהמילה ביום השמיני והסרת הערלה זה הסמל של סילוק הזוהמה של נחש וזה שייך רק ביהודי שרק יהודי שייך ליום השמיני  . ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת צו .

שעל זה נצרך עיקר התיקון על פגם הברית שגרם עטיו של נחש להיות אדם הראשון מושך בערלתו (סנהדרין ל"ח ב) ועל ידי זה נסתעף בכל התולדות שלו שנולדים במכסה ערלה הנצרכים לתיקון.

 

 

 

בס"ד פרשת שמיני "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים" מה החשיבות של יציאת מצרים ? האם יציאת מצרים זה בריאה חדשה של העולם ? ‏י"ט/אדר ב/תשע"ד

בס"ד  פרשת שמיני "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים"  מה החשיבות של יציאת מצרים ?

האם יציאת מצרים זה בריאה חדשה של העולם ?  ‏י"ט/אדר ב/תשע"ד

ספרא שמיני פרשה י

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים. (ד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ אף על פי שאין פרה ורבה, כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים על כן העליתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם עול מצות שכל המודה בעול מצות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בעול מצות כופר ביציאת מצרים.

בספרה יש טיעון שהאמונה ביציאת מצרים לכאורה יותר יסודית מהאמונה בקדוש ברוך הוא כי הסדר הוא קבלת עול מצות גורם לאמונה ביציאת מצרים ולכאורה זה יותר יסודי מהאמונה בקבלת התורה במעמד הר סיני  .

וכמו כן אנו רואים את יציאת מצרים כדבר יסודי ביותר בתורה וגם במצות

שמות פרק כ

(ב - ג) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

ויקרא פרק יא

(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:

וכמו כן

ביאור הגר"א יורה דעה סימן קס

[ג] וכאלו כו'. ת"כ פ' בהר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים:

ובשו"ת בית הלוי דרושים דרוש יב :

יש לו לאדם ליתן אל לבו כמה להזהר מאכילת דברים האסורים ובפרט בימי הקיץ מנמלים שכל האוכל אותו לא יטול שכרו לע"ל וגודל העונש עלי' יותר מכל העבירות אחרי שאין בו שום תאוה אם לא האזהרה ונמצא הוא כמעט קרוב להכעיס עד שאמרו בתו"כ סוף פ' שמיני חמורה שרצים שכל הכופר במצות שרצים כופר ביציאת מצרים:

ובספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רח :

והצווי שנצטוינו להפליג בצמצום השיעור המוסכם עליו מכל מין מהם יקרא מצות מדות. ולשון ספרא (ספ"ח) על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.

וצריך בירור מה יש ביציאת מצרים ומה החשיבות של יציאת מצרים ?

משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

פרוש  המשנה : הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות כדי שיוכל לתת עונש לרשעים כלומר לגלגל את העולם חזרה למצב הראשוני של בריאת העולם וכמו כן לגלגל למעלה את העולם למצב של גן עדן וזה לתת שכר לצדיקים . כלומר מעשה הבריאה הוא לא מצב סטטי אלה מצב שמשתנה לפי מעשי האדם . במבול הקדוש ברוך הוא גלגל את העולם חזרה למצב של תוהו ובהו

אומר צרור המור בראשית פרק ב

בענין שבזה כפרו בבריאת העולם וכחשו בה' ויאמרו לא הוא. ולכן רצה השם להשחית הארץ בענין שידעו כי יוצר הכל הוא. והוא בראה והוא יכול להפכה תהו ובהו. וזהו וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ שנסתכל ה' בחטאם ורעתם שהיתה בארץ והיו מכחישים בבריאתה וחושבין על ה' תועה וזהו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. ולכן אמר ותשחת הארץ וכן והנה נשחתה. וכן והנני משחיתם את הארץ שהיא גרמה להם לחטוא כמאמרם ז"ל ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה כי טובתם גרמה לכם לחטוא כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ולכן רצה השם להביא מבול ממים לחזור העולם תהו ובהו כמו שהיה מתחילה שהיה העולם מכוסה ממים עד שאמר יקוו המים.

פרוש :  הקדוש ברוך הוא גלגל חזרה את העולם למצב הראשוני שלו למצב של תוהו ובהו .  וכן כתוב

מפורש שהקדוש ברוך הוא התאבל על מות  העולם שבעה ימים .

ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק ג הלכה ה

ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירה שמע לה מן הדא [ויקרא ח לה] ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן ה' כשם ששימר הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה.

פרוש :הקדוש ברוך הוא ישב שבעה על העולם ולכן ציוה משה להתאבל על נדב ואביהו שבעה ימים .

כלומר היה בריאה מחדש של העולם לאחר המבול . אבל כמו שהיה קלקול של האדם הראשון מיד אחרי הבריאה היה קלקול של דור הפלגה מיד אחרי בריאת העולם מחדש , ובני נוח לא קבלו את שבע מצוות בני נוח והעולם חזר לקלקולו .כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

כלומר יש להגיד שגם הבריאה החדשה של העולם לא הועיל ושהקדוש ברוך הוא מחליט לברא את העולם מחדש אבל בורא אותו מחדש עם תנאי של קבלת התורה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה!  תלמוד ובבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

ואומר צרור המור שמות פרשת בא

עד שלזה אנו אומרים אלו עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים. וכן הן שקולות כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. וכן על אלו עשר מכות נתקיים העולם ונתחדש כמבראשית.

ואמר שם משמואל ויקרא פסח

והנה ידוע במדרשים שעשר מכות למצרים הי' להם ביטול עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, היינו רוחניות המאמרים, ולעומתם נפתח לישראל רוחניות העשרה מאמרות, והי' נחשב להם כבריאה חדשה כמו בריאת העולם,

כלומר החידוש של יציאת מצרים שזה בריאה חדשה של העולם . לאחר הבריאה במעשה בראשית והחרבת העולם במבול ובריתו מחדש ולאחר שלא קבלו בני נח את המצוות בורא הקדוש ברוך הוא את העולם מחדש אבל הבריאה הזאת נעשית עם התנית קבלת התורה על ידי עם ישראל .

ובריאה מחדש של העולם נעשית ע"י עשר המכות שמגלגל את העולם חזרה למצב של בראשית

בראשית פרק א

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

ולכן פרעה טובע במים כמו שהעולם טבע במים במעשה המבול אבל כאן זה רק למצרים ולא לכל העולם כפי שהבטיח הקדוש ברוך הוא במעשה הקשת .

ולמה בדיוק בפרעה כי פרעה הוא בעצם השכלול של דור הפלגה שרצה להלחם בקדוש ברוך הוא כי הוא חשב שהוא האלוקים שהוא ברא את העולם .

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ח

ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי.

במעשה בראשית הכל כתוב בתורה אבל אף אחד לה היה נוכח בבריאת העולם אבל בריאת העולם מחדש ע"י עשר מכות במצרים ויציאת מצרים בים היה לנוכח 600000  מעם ישראל שראו את ההרס העולם ובריאת העולם בעיניהם וכמו כן  כל הגויים שראו את הבריאה מחדש  . וחידוש זה שבריאת העולם נעשתה מול כל העולם זה דבר שלא ניתן להכחישו ולכן נאמר "וכל הכופר בעול מצות כופר ביציאת מצרים" וזה היסוד הגדול של יציאת מצרים שלא ניתן להכחשה לא ע"י עם ישראל ולא ע"י אומות העולם במתן תורה הקדוש ברוך הוא דיבר לעם ישראל בלבד ולכן הגויים יכולים להכחישו אבל יציאת מצרים לא ניתן להכחישה .

שמות פרק יג

(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

וזה היסוד הגדול של חג הפסח שיש אומרים שבו נברא העולם .