פרשת מקץ מה המשמעות של "מקץ " ? היכן "מקץ" מופיעה בתורה ? מה הקשר של מקץ לחנוכה ? ‏א'/טבת/תשע"ז

בס"ד
פרשת מקץ מה המשמעות של "מקץ " ? היכן "מקץ"  מופיעה בתורה ? מה הקשר של מקץ לחנוכה ? ‏א'/טבת/תשע"ז

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

וננסה להבין מה המשמעות של מקץ והיכן כתוב עוד מקץ  בתורה ומתוך כך ננסה להבין את המשמעות של מקץ

בראשית פרק ד

(ג) וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיקֹוָֽק:

בראשית פרק ח

(ו) וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

(ז) וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ:

(ח) וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:

בראשית פרק טז

(ג) וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:

שמות פרק יב

(מא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֙צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָ֥צְא֛וּ כָּל־צִבְא֥וֹת יְקֹוָ֖ק מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

במדבר פרק יג

(כה) וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:

דברים פרק ט

(יא) וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה נָתַ֨ן יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י אֶת־שְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָאֲבָנִ֖ים לֻח֥וֹת הַבְּרִֽית:

(יב) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י ק֣וּם רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הוֹצֵ֖אתָ מִמִּצְרָ֑יִם סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־ הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֥וּ לָהֶ֖ם מַסֵּכָֽה:

דברים פרק טו

(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה:

דברים פרק לא

(י) וַיְצַ֥ו מֹשֶׁ֖ה אוֹתָ֣ם לֵאמֹ֑ר מִקֵּ֣ץ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים בְּמֹעֵ֛ד שְׁנַ֥ת הַשְּׁמִטָּ֖ה בְּחַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

ונראה את תרגום הזוהר פרשת בא דף ל''ד ע''א שמסביר את מקץ של קין והבל  

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב? וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא. מַה זֶּה גַּם הוּא? לְרַבּוֹת זֶה עִם זֶה. קָרְבָּנוֹ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא הָיָה הַכֹּל, וְעִקַּר הַקָּרְבָּן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְנָתַן חֶלְקוֹ לַצַּד הָאַחֵר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמֵחֶלְבֵיהֶן. וְקַיִן עִקָּרוֹ עָשָׂה מִקֵּץ יָמִים, הַסּוֹד שֶׁל הַצַּד הָאַחֵר, וְנָתַן חֵלֶק לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלָכֵן לֹא הִתְקַבֵּל.

כלומר מקץ הוא מצב שיש בו שני צדדים אחד שעיקרו הצד של הקב"ה והשני זה הצד שעיקרו דבר אחר ולא הצד של הקב"ה זה ההבדל בן קין להבל .

והזהר בפרשת מקץ מדבר על מקץ כמעט באתו האופן צד אחד של שכחה וזה הצד של החושך והצד השני של הזיכרון זה הצד של הקב"ה כלומר יש כאן שני צדדים מנוגדים שני קצוות הצד של הקב"ה והצד השני וזה ההבדל בן פרעה ויוסף

וְעַל כֵּן הַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׁכְחָה, עָמַד לְפָנָיו. מַה כָּתוּב? וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים, מַה זֶּה וַיִּשְׁכָּחֵהוּ? אֶלָּא וַיִּשְׁכָּחֵהוּ, הַמָּקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שִׁכְחָה, וְזֶהוּ הַקֵּץ שֶׁל צַד הַחֹשֶׁךְ. שְׁנָתַיִם יָמִים, מַה זֶּה שְׁנָתַיִם? שֶׁשָּׁבָה הַדַּרְגָּה לַדַּרְגָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זְכִירָה.

וממשיך הזהר ומדבר על החלום של פרעה שיש שם שני דרגות האחת מצד הקדושה והאחרת מצד הטומאה אומר תרגום הזהר

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁבַע הַפָּרוֹת הַטּוֹבוֹת הֵם דְּרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת עַל הָאֲחֵרוֹת, וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרָעוֹת - הַדְּרָגוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁלְּמַטָּה. אֵלּוּ מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ מִצַּד הַטֻּמְאָה.

וגם כך נראה לי הנושא של מקץ של נח שכאן יש מצד אחד את העורב ומצד שני את היונה וכך כתוב

 

 

בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד ב

וישלח את הערב, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני - מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני - שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים, אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע: במותר לי נאסר לי - בנאסר לי לא כל שכן.

וכותב החברותא סנהדרין דף קח עמוד ב

"וישלח את הערב". אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך [הקדוש ברוך הוא] שונאני [שונא אותי] - ואף אתה שנאתני.

רבך שונאני - שהרי אני מן העופות הטמאים. ומן הטהורין ציוה הקדוש ברוך הוא להכניס לתיבה שבעה, ואילו מן הטמאים ציוה להכניס רק שנים.

כלומר העורב מסמל את אותו הצד שכנגד הקב"ה כי אומר העורב על הקב"ה שהוא שונא אותי וכך אומר תרגום הזהר על העורב והיונה פרשת דברים דף רע''ח ע''ב

וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב - בָּרִאשׁוֹנָה. זֶה יֵצֶר הָרָע שֶׁשָּׁלַח לוֹ עִם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמַּקְדִּים, כְּמוֹ שֶׁהִקְדִּים לְיַעֲקֹב וּכְמוֹ שֶׁתֶּבֶן מַקְדִּים לַחִטָּה. אִם נִמְצָא הַגּוּף הַהוּא מְחֻיָּב בְּכַמָּה חוֹבוֹת, מְלֻכְלָךְ בְּטִנֹּפֶת הָעֲבֵרוֹת, נֶאֱמַר בּוֹ וְלֹא חָזַר הָעוֹרֵב בַּשְּׁלִיחוּת שֶׁל אֲדוֹנוֹ. לְבַסּוֹף - וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ. זֶה יֵצֶר הַטּוֹב (ע''כ מההשמטות):

וגם כך ניתן להגיד על הקץ של הגר שפחת שרה וכך אומר הזהר על ההבדל בן יצחק וישמעאל פרשת וירא דף קיח ע''ב

וְכִי עָלָה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁקִּנְּאָה לָהּ שָׂרָה אוֹ לַבֵּן שֶׁלָּהּ? אִם כָּךְ, לֹא הָיָה מוֹדֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהּ, שֶׁכָּתוּב כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךְ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ עִם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְאִמּוֹ מְלַמֶּדֶת אוֹתוֹ מִנְהֲגֵי עֲבוֹדָה זָרָה, לָכֵן אָמְרָה שָׂרָה כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזאת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא יִירַשׁ לְעוֹלָמִים אֶת חֵלֶק הָאֱמוּנָה, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עִם בְּנִי חֵלֶק לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא. וְלָכֵן הוֹדָה עִמָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ועל הקץ של שמיטה  מסביר הזוהר שיש שני קצוות האחד יובל והשני שמיטה וכך כותב תרגום הזהר פרשת ויחי

אֶלָּא, בּא זְרְבוּאֵלהוּ, ן? שְׁנֵים עָשָׂר הַשְּׁבָטִים הַלָּלוּ, כֻּלָּם תִּקּוּן שֶׁל הַמַּלְכָּה הֵם. שְׁנֵי תִקּוּנִים שֶׁל נְקֵבוֹת אָמַר שְׁלֹמֹה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים, אֶחָד לָרוֹעֶה הָעֶלְיוֹן - יוֹבֵל, וְאֶחָד לַכַּלָּה - שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. תִּקּוּן אֶחָד לְמַעְלָה, וְתִקּוּן אֶחָד לְמַטָּה. גַּם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית הוּא כָּךְ, בִּשְׁנֵי הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ. מַעֲשֶׂה אֶחָד לְמַעְלָה, וּמַעֲשֶׂה אֶחָד לְמַטָּה, וְלָכֵן נִפְתְּחָה הַתּוֹרָה בְּב', מַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה כְּמַעֲשֶׂה שֶׁלְּמַעְלָה. זֶה עוֹשֶׂה עוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזֶה עוֹשֶׂה עוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. כְּמוֹ זֶה.

וכמו כן מקץ של ארבעים יום של משה שקיבל את התורה לעומת מה שקורה למטה כמו שאומר לו הקב"ה רֵ֤ד מַהֵר֙ מִזֶּ֔ה כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔

וצריך להגיד שלכן אולי ברב השנים חנוכה חלה בפרשת מקץ כמו שאומר המטה משה עמוד העבודה ימי החנוכה סימן תתקעט

ברוב השנים חנוכה חל בפרשת מקץ, וסימנך מקץ "שנתים" נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק י'מין מ'זוזה.

כי חנוכה מסמלת את שני הקצוות את האור מול החושך את התורה מול אלו שמנסים להשכיח אותה

מָסַרְתָּ גִבּורִים בְּיַד חַלָּשִׁים. וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים. וּטְמֵאִים בְּיַד טְהורִים. וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים. וְזֵדִים בְּיַד עוסְקֵי תורָתֶךָ.

ולכן חנוכה שזה חג של קצוות ולכן היא רב השנים חלה בפרשת מקץ שמהותו שני קצוות כמו שהראנו בכל המקומות שבו היא מופיעה בתורה

פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

בס"ד

פרשת וישב למה חנוכה בכ"ה בכסליו ? מה הקשר לחנוכת המשכן ? מה קרה בן כ"ה כסליו לאחד בניסן ? למה טמאו היונים את השמן ? וכיצד זה קשור ללימוד התורה ? ‏כ"ג/כסלו/תשע"ז

אומר  התלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

וצריך להבין את המשמעות של חנוכה ולמה נקבעה לכ"ה בכסליו ?

ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד

וכן אתה מוצא במלאכת המשכן, א"ר חנינא בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן, והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד שמא דופי אירע בו והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק דכתיב לושי ועשי עוגות ואמרו לו שוב אשוב אליך, ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם, מה שלם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקדוש ברוך הוא לשלם לו:

אומר המדרש שהמשכן היה מוכן כבר בכ"ה בכסליו אבל היה מקופל עד ראשון בניסן . הזמן הזה שבן כ"ה בכסליו לאחד בניסן גרם לעם ישראל לחשוב אולי יש איזה דופי במשה . כלומר כל הזמן הזה שעמד המשכן מקופל הכניס בעם ישראל ספקות על משה שקיבל את התורה במעמד הר סיני מהקב"ה .אבל החשבון של הקב"ה היה אחר והוא רצה שהמשכן יחנך דווקא בחודש שנולד יצחק . אנחנו רואים שראית המציאות של בשר ודם היא ראיה חלקית בגלל חוסר היכולת של האדם לראות למרחוק ולהבין את כל המשתנים השונים שמובילים את המציאות וראיה חלקית זו גורמת לו לספקות אפילו במשה רבנו שקיבל את התורה במעמד הר סיני . החיסרון הזה שהתחיל בכ"ה בכסליו  עד ראש חודש ניסן היה צריך פתרון והפתרון של הקב"ה היה לתת לנו את חג החנוכה . וחג החנוכה נותן לנו את הפתרון לאותו ראיה חלקית של בשר ודם שיכולה לגרום לו לספקות . ובו נבין את הפתרון

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד ב

אמר רב הונא: הרגיל בנר - הויין ליה בנים תלמידי חכמים,

רש"י מסכת שבת דף כג עמוד ב

בנים תלמידי חכמים - דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה - בא אור דתורה.

אומר רשי על הגמרא בשבת שנר של מצוה גורם לאור התורה . ואני מבין שכאשר אתה עושה מצווה של נר זה גורם לך ללמוד תורה וכאשר אתה לומד תורה אור התורה גורם לך לראות לאן ללכת כלומר הפתרון למצב שנוצר לאחר בנית המשכן כאשר לפי ההיגיון של בשר ודם היה צריך לחנוך אותו מידית אבל הקב"ה חשב אחרת כי יש דברים נוספים שגרמו לכך שהמשכן יחנך באחד בניסן רק לימוד של תורה יכול לתת לך את האור שהוא אור התורה שיאיר את המציאות כדי שנבין אותה  וכדי שלא לחשוב מחשבות לא נכונות . וזה בדיוק המהות של חג החנוכה שבו היונים ניסו להשכיח את התורה .  היונים  רצו למנוע מעם ישראל את נר המצווה ולכן את טמאו את השמנים כי הם ידעו שנר מצווה גורמת ללימוד התורה ולימוד התורה גורמת לאור התורה ולכן רצו למנוע את המצווה שגורמת ללימוד תורה שמביאה את אור התורה שנותנת לנו לראות את המציאות האמיתית ולא מציאות לא נכונה . וכאשר ניצחו החשמונאים את היונים הם הבינו שכדי להתגבר על שכיחת התורה צריך לעשות נר מצווה שיגרום לנו את לימוד התורה ויביא את אור התורה . וככה אומר משלי פרק ו

(כג) כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר:

רש"י משלי פרק ו פסוק כג

(כג) כי נר מצוה ותורה אור - כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האד' וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר,

ובכוח הזה של חנוכה ובזכות הנרות שאנחנו מדליקים יש לנו את הכוח ללמוד תורה שלימוד התורה מאיר לנו את המציאות ואת הסיבה למה  המשכן צריך להיות נחנך בניסן ולא ב כ"ה בכסליו .

 

ואת הקשר של חנוכה לתורה ולזמן בו הדברים לא ברורים בזמן הגלות אומר צרור המור דברים פרק ב

והטעם השני שנראה שנקרא חנוכה בלי תוספת בי"ת. הוא מיוסד על פרשתינו על פסוק שמע ישראל שבו סוד הייחוד. לפי שכבר כתבתי שיש בזה הפסוק כ"ה אותיות כנגד כ"ה יהיה זרעך. וכנגד ויפן כ"ה וכ"ה. שהוא סוד שני הייחודים בבקר ובערב. וידוע כי זאת הפרשה של שמע ישראל כוללת כל התורה כולה בסוד עשרת הדברים. בסוד והיו הדברים האלה שהם עשר אמרין. כמו שמנאום בזוהר. ושננתם לבניך ודברת בם וכו' כמו שמנאום שם. ולפי שכללות התורה כולה יש בה סוד הייחוד וסודות גדולים. ולפי שראה השם אורך הגלות וגודל הצרות עד שכמעט נשתכחה תורה מישראל. רצה לתת להם פרשה קטנה שרוב גופי התורה תלויין בה. באופן שאם ח"ו תשתכח התורה מרוב הצרות. תשאר להם פרשה קטנה של פרשת הייחוד. שיהיו עוסקים בה ויהיה חשוב להם כאלו עוסקים בכל התורה כלה. ואם ח"ו תהיה הגזירה שלא יעסקו בתורה כמו שהיה בזמן רבי עקיבא ובזמנים אחרים. למעט ישאר להם פסוק שמע ישראל. שיחשבו בו בלבם ויחשב להם כאלו עוסקים בכל התורה.

וככה כותב הזוהר ותרגום הזהר

כָל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִיקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִין מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת, וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ אוֹר כְּלוּם.

כָּל זְמַן שֶׁהַנֵּר דּוֹלֵק עַל הַפְּתִילָה, וְהַפְּתִילָה כְּתִקּוּנָהּ, הָאוֹר מֵאִיר וְצַח, וְהַכֹּל נֶהֱנִים מִמֶּנּוּ. וְכָל זְמַן שֶׁהַפְּתִילָה נֶעְדֶּרֶת וְהַשֶּׁמֶן חָסֵר מִן הַפְּתִילָה, הָאוֹר נִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּאוֹתוֹ הָאוֹר כְּלוּם.

 

כָךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתוּקָנִים וּמְסוּרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם. כְּדוּגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה, שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעוּלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קֳדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה, כִּבְיָכוֹל נֶעְדַּר הָאוֹר, וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

כָּךָ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְתֻקָּנִים וּמְסֻרְגָּלִים כִּפְתִילָה זוֹ, אוֹר שֶׁל מַעְלָה הָיְתָה דוֹלֶקֶת עֲלֵיהֶם, וְאוֹמֶרֶת שִׁירָה, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם, כְּדֻגְמַת הָאוֹר עַל הַפְּתִילָה שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּךְ לְעוֹלָם לְנֶגֶד מַעְלָה. וְאוֹתוֹ הַשִּׁיר הוּא הַמְעֻלֶּה שֶׁבַּשִּׁירִים, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. נֶעְדַּר הַפְּתִילָה - נֶעְדַּר הָאוֹר וְנִסְתַּלֵּק, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בּוֹ.

 

לסיכום הזמן בן כ"ה כסליו לאחד בניסן מסמל את הלא נודע את הגלות את הספקות וכדי לשרוד בעולם כזה צריך לעשות את מצות הדלקת הנר שגורמת ללימוד התורה ולימוד התורה נותן לנו את האור לראות את המציאות ולהבין ולראות את הדרך לגאולה

 

פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח מה עשה שרו של עשיו ליעקב ? מה המשמעות של גיד הנשה ? מה הקשר של המאבק למה שקורה לתינוק ברחם אימו ? למה לא ניתן למחות את עמלק רק לעתיד לבא ? מה הקשר של גיד הנשה למצווה לא תשכח ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

כתוב בבראשית פרק לב

(לג) עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק לג

(לג) גיד הנשה - ולמה נקרא שמו גיד הנשה, לפי שנשה ממקומו ועלה, והוא לשון קפיצה, וכן (ירמיה נא ל) נשתה גבורתם, וכן (לקמן מא נא) כי נשני אלהים את כל עמלי:

ואומר רש"י על גיד הנה שני פסוקים האחד מירמיהו והשני מהתורה ובו נבין את שני התכונות הללו

אומר ירמיהו פרק נא פסוק ל

חָדְלוּ֩ גִבּוֹרֵ֨י בָבֶ֜ל לְהִלָּחֵ֗ם יָֽשְׁבוּ֙ בַּמְּצָד֔וֹת נָשְׁתָ֥ה גְבוּרָתָ֖ם הָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים הִצִּ֥יתוּ מִשְׁכְּנֹתֶ֖יהָ נִשְׁבְּר֥וּ בְרִיחֶֽיהָ:

אומר המצודת דוד ירמיהו פרק נא פסוק ל

נשתה - נעתקה וסרה מהם גבורתם והיו דומים לנשים בדבר תשות הכח:

כלומר גיד הנשה הוזז ממקומו ובגלל התזוזה הזאת התפקיד שלו השתנה . כמו שאומר ירמיהו שהגיבורים הגבורה שלהם השתנתה והם הפכו לנשים כלומר ללא כוח . ואומר רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק כו

ותקע - נתקעקעה ממקום מחברתה, ודומה לו (ירמיה ו ח) פן תקע נפשי ממך, לשון הסרה.

כלומר המלאך שהיה שרו של עשיו שינה את מקומו של גיד הנשה ולכן זה גרם שינוי בתפקוד של גיד הנשה וצריך להבין מה השינוי הזה עשה

דבר שני שאומר רש"י מביא מהפסוק בבראשית פרק מא פסוק נא

וַיִּקְרָ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־שֵׁ֥ם הַבְּכ֖וֹר מְנַשֶּׁ֑ה כִּֽי־נַשַּׁ֤נִי אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י וְאֵ֖ת כָּל־בֵּ֥ית אָבִֽי:

ואומר הכתר יונתן בראשית פרשת מקץ פרק מא פסוק נא

(נא) ויקרא יוסף את שם בכורו מנשה כי השכיחני יי את כל עמלי (סיבלי) ואת כל בית אבא:

ואומר שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא - וישלח פרק לב

ועיקר מלת הנשה, לשון שכחה, ודומה לו כי נשני אלהים את כל עמלי (בראשית מא נא), נשיתי טובה (איכה ג יז), ובלשון תרגום לא תשכח (דברים כה יט), לא תתנשי,

ואת לא תתנשי מופיע בתרגום של הפסוק בדברים פרק כה פסוק יט

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

תרגום אונקלוס דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יט

(יט) ויהי כד יניח יי אלהך לך מכל בעלי דבבך מסחור סחור בארעא דיי אלהך יהיב לך אחסנא למירתה תמחי ית דוכרניה דעמלק מתחות שמיא לא תתנשי:

כלומר המלאך עשה שני פעולות או פעולה שגרמה לפעולה נוספת  ששינוי זה גרם לשינוי בתפקוד של אותו איבר שגרם לשכחה ואנחנו רואים מהפסוק בדברים את הציווי לא תשכח שמדובר בעמלק שיצא מעשיו . ושרו של עשיו הוא זה שאחראי על הזזת גיד הנשה שגורם לשכוח והשאלה הנשאלת על איזה שכחה מדובר ועל זה נראה  את תרגום של הזוהר הקדוש

תרגום הזהר :

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל לא) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה' וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וְגוֹ'. פָּסוּק זֶה נִתְבָּאֵר. אֲבָל בּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב (דברים לד) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה. מַה בֵּין מֹשֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי הָעוֹלָם? מֹשֶׁה הִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה - שְׁאָר הַנְּבִיאִים לֹא הָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה. מֹשֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ וְעוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק וְהָיָה יוֹדֵעַ דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר יב) וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת - שְׁאָר הַנְּבִיאִים הָיוּ נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְנֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד עַל בֻּרְיוֹ שֶׁל דָּבָר. מִי גָרַם לָהֶם אֶת זֶה? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

ועוד אומר תרגום הזוהר הקדוש

וְכָל אוֹתָם נְבִיאִים לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד עַל מַה שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו, פְּרָט לְעוֹבַדְיָה הַנָּבִיא שֶׁהָיָה גֵר, שֶׁבָּא מִצַּד שֶׁל עֵשָׂו - זֶה עָמַד בְּקִיּוּמוֹ עַל עֵשָׂו וְלֹא נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ.

 

 

וְעַל זֶה כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים נֶחֱלַשׁ כֹּחָם וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲמֹד לְקַבֵּל דָּבָר עַל בֻּרְיוֹ כָּרָאוּי. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה. שֶׁלָּקַח וְשָׁאַב כָּל כֹּחַ הַיָּרֵךְ, וְעַל זֶה נִשְׁבַּר כֹּחַ הַיָּרֵךְ וְנִשְׁאַר צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, שֶׁהֲרֵי כָּל נְבִיאֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לְהִדָּבֵק וְלַעֲמֹד בּוֹ.

אומר הזוהר הקדוש שהמלאך שנלחם ביעקב הזיז את ירך יעקב והזיז את גיד הנשה וזה שינה את הכוח של נביאי עם ישראל כנגד כוחו של עשיו . לכאורה המעשה הזה גרם להם שלא יוכלו להתנבא על עשיו ולכן אולי כאן טמון הכוח של עמלק שיש לו את הכוח לא להיות גלוי  לחלוטין מול נביאי עם ישראל ולכן אין לעם ישראל את הכוח להלחם איתו עד הסוף ולכן עד שנוכל להלחם איתו יש עלינו ציווי לא לשכוח למחות את עמלק . ורק לעתיד לבא יהיה בידי  עם ישראל את הכוח להבין לחלוטין את עשיו ולכן למחות אותו מעל פני האדמה ומסברא יש להגיד שאותו תזוזה של גיד הנשה תחזור למקומה . ומה אותו דבר שגורם לכך שאין לנו את הכוח להלחם איתו עד הסוף אומר הזוהר הקדוש :

וְקֹדֶם שֶׁיָּבֹא אָדָם לָעוֹלָם הַזֶּה וְיֵצֵא מֵרֶחֶם אִמּוֹ - וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. זֶה גַּבְרִיאֵל, בְּאוֹתוֹ אָבָק שֶׁל עָפָר שֶׁנֶּאֱמַר (שם ב) וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה. וְלִמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה וַיִּיצֶר, אֶחָד יֵצֶר טוֹב, שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, וְאֶחָד יֵצֶר הָרָע שֶׁנֶּאֱבַק עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, וּמָצָא מִמֶּנּוּ שִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁלִּמֵּד אוֹתוֹ יֵצֶר הַטּוֹב.

וכאן מדבר הזוהר הקדוש על מה שמתרחש ברחם האם לפני הלידה וכתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ולכאורה מדובר במאבק בן המלאך שמלמד את כל התורה כולה ואת המלאך שמכה אותו על פיו ומשכיחו את התורה שזה היצר הרע וכל זה נובע מאותו תזוזה של גיד הנשה שעשה שרו של עשיו . ואותו תזוזה גורמת לשינוי של השכחה של התורה והמלאכה שלנו במאבק הזה  מצד אחד הרצון לדעת את התורה כולה כמו שמשה ידע אותה ומהצד השני שרו של עשיו שמנסה להשכיח את התורה והקב"ה נתן לנו מצווה  לא לשכוח את תפקידו של עמלק ולמחות אותו מעל פני האדמה ומחיית עמלק תסלק את אותו גורם שגורם לנו לשכוח את התורה ולא לדעת את כולה וזה מה שאומר הזוהר הקדוש :

וּכְשֶׁהַזְּכֻיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת - (שם לב) וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זְכֻיּוֹת וְחוֹבוֹת מִתְחַבְּקוֹת לַעֲרֹךְ קְרָב. מִצַּד הַזְּכֻיּוֹת - וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. מִצַּד הָעֲבֵרוֹת - וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּגִיד הַנָּשֶׁה. נָשֶׁה לְשׁוֹן (שם מא) כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי. וְהוּא לְשׁוֹן נְשִׁיָּה. מָדוֹר אֶחָד מֵאוֹתָן שֶׁבַע הָאֲרָצוֹת. מִי שֶׁיּוֹרֵד לְשָׁם, נִשְׁכַּחַת מִמֶּנּוּ הַתּוֹרָה.

ועוד אומר הזוהר הקדוש

וּבְנִי, עַד שֶׁקְּלִפּוֹת הָאֱגוֹז הַלָּלוּ נֶעֱבָרִים וְנִשְׁבָּרִים בִּתְקִיעָה וּשְׁבָרִים וּתְרוּעָה, שֶׁבָּהֶם שְׁבָרִים - שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבוֹתֵיהֶם, שֶׁהֵם קְלִפַּת הָאֱגוֹז, וּבִתְרוּעָה - תְּרוֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, וּבִתְקִיעָה - וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהו''ה, שֶׁאֵלֶּה גָרְמוּ שֶׁוַּתֵּקַע כַּךְ יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה, שֶׁהוּא צַדִּיק, וְנִפְרְדָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִיא בַגָּלוּת, וְנִדְבַּק בִּמְקוֹמָהּ קְלִפָּה שֶׁל עָרְלָה שֶׁמַּפְרִידָה בֵּין צַדִּיק וּשְׁכִינָה, עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, עַד שֶׁנֶּעֱבֶרֶת הַקְּלִפָּה הַזּוֹ מִשָּׁם

ואולי יש להגיד שבמתן תורה כל עם ישראל התרפא וזה כולל את התזוזה של גיד  הנשה למקומה המקורי אבל חטא העגל גרם לכל עם ישראל חוץ ממשה לחזור למצבם המקורי כמו יעקב לאחר המאבק וזה ההבדל בן משה לשאר הנביאים ורק בעתיד לבא כאשר אליהו הנביא ילמד אותנו חזרה את התורה שנשכחה מאיתנו ואז עמלק יאבד את כוחו לחמוק מאיתנו ולא יהיה לו את הכוח לחמוק ונוכל למחות אותו מעל פני האדמה

 

 

פרשת וישלח איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת וישלח  איך ניתן לתרץ שסה"כ הזמן שעמדה השמש זה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים ? מה הקשר של הפסוק בהושע  יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו לתיקון הזמן שבו עמדה השמש באחרית הימים ? ‏ט"ז/כסלו/תשע"ז

בפרשת ויצא ‏ט'/כסלו/תשע"ז כתבתי על ההבדל בן השינוי בשמש שהיה ליעקב לאחז וחזקיהו לבין השמש שעמדה למשה נקדימון ויהושע . והקשו עלי 2 קושיות

הראשונה :

יצא לי שאצל משה היה עמידה של השמש 36 שעות ואצל יהושע 36 שעות ואצל נקדימון פחות משעה כלומר קצת פחות מ 73 שעות אבל התייחסתי לזה כ 3 ימים אבל בפועל זה יותר מ 3 ימים על אף שזה פחות משעה לפי הסברא שלי . לאחר שעיינתי בנושא מצאתי תרוץ סביר לקושיה . זמן העמדת השמש אצל  משה הבאתי מהכתר יונתן דברים פרשת דברים פרק ב פסוק כה

(כה) היום הזה אחל לתת פחדך ויראתך על פני כל הגוים שתחת כל השמים שישמעו שמועת זכותך איך עמדו שמש וירח בִשׁבילך ופסקו מִן לומר שירה כמידת יום ומחצה עמדו במדורם עד שׁנִלחמת מִלחמה בסיחון ויפחדו וירעדו מִן לפניך:

אומר הכתר יונתן כמידת יום ומחצה . למה שלא יגיד ל"ו שעות כמו אצל יהושע ולמה שלא יגיד יום ומחצה ? צריך להגיד שזה היה קצת פחות מ 36 שעות ואז הזמן של נקדימון בן גוריון ישלים את הזמן ל 36 שעות ויחד זה יהיה בדיוק 72 שעות שזה 3 ימים

הקושיה השנייה :

אומנם הבאתי מדרש על היום השלישי שנאמר בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

ד) ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקדוש ברוך הוא איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

ואומנם הבאתי שלעתיד לבא יש משמעות ליום השלישי אבל זה היה ללא ירידה לפרטים מדויקים כיצד זה קשור בדיוק לשלשה ימים שהזמן עמד ללכת . ומה שכתוב במדרש זה הפסוק מהושע פרק ו

(ב) יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י יְקִמֵ֖נוּ וְנִחְיֶ֥ה לְפָנָֽיו:

ולא הסברתי בדיוק כיצד הפסוק הזה קשור לשלשה ימים שהם הסכום של עמידת השמש אצל משה נקדימון ויהושע .

ניסיתי לנסות להסביר את הפסוק לפי המהלך שלי ללא הצלחה עד שראיתי את התרגום על הפסוק

וכך אומר ה תרגום יונתן הושע פרק ו פסוק ב

(ב) יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי:

וכך לפי שיטתי אנסה  להסביר את התרגום אומנם זה לא הפשט של התרגום אבל ניתן לדרוש אותו בצורה הבאה

יְחַיֵּ֖נוּ מִיֹּמָ֑יִם   אומר התרגום  יְחַיִנָנָא לְיוֹמֵי נֶחֶמָתָא   כלומר "יחינו מימים" מדבר על ימי הנחמה כלומר זמן מחית המתים או לשון התרגום  בְּיוֹם אַחָיוּת מֵיתַיָא   . ומתי הקב"ה  יחיה את המתים ?  וכאן מגיע הקשר לכל המהלך שלי אומר התרגום יְקִימִינָנָא וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  הפשט הפשוט שנחיה לפני הקב"ה אבל לפי המהלך שלי הקב"ה יקדים את תחיית המתים  וכמה זמן הוא יקדים אותם בשלשה ימים   וּנְחֵי קֳדָמוֹהִי  מתפרש שהקב"ה יקדים את תחיית המתים בשלשה ימים שזה הזמן המצטבר  שעמדה בו השמש  ולכן עכשיו ביום תחית המתים כדי שלא יהיה עיוות בזמן הקב"ה  צריך להקדים 3 ימים .

ולפי זה ההבדל בן שינוי הזמן אצל יעקב אחז וחזקיהו שהתשלומים הם בעולם הזה ואצל משה נקדימון ויהושע התשלומים הם לעולם הבא כלומר בתחיית המתים ולכן יש תרוץ על שני הקושיות שעלו על כל המהלך

 

 

פרשת ויצא איזה סוגי ניסים נעשו ליעקב ? לאן הגיעה ההבנה של יעקב את המקום בו חלם על סולם יעקב ? איך נקבעה במציאות הקשר הקבוע של עם ישראל לבית המקדש ? כיצד זה קשור לאבן השתייה ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בס"ד

פרשת ויצא איזה סוגי ניסים נעשו ליעקב ? לאן הגיעה ההבנה של יעקב את המקום בו חלם על סולם יעקב ?  איך  נקבעה במציאות הקשר הקבוע של עם ישראל לבית המקדש ? כיצד זה קשור לאבן השתייה ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

צריך להבין איזה סוגי  ניסים נעשה ליעקב בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:

(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יא

(ירמיה ז טז): וילן שם כי בא השמש. אמר הקדוש ברוך הוא צדיק בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, מיד העריב לו השמש, שנאמר כי בא השמש, אמר הקדוש ברוך הוא שמש הבאה בעבורו יזרח לו בעבורו, דכתיב ויזרח לו השמש

כלומר ליעקב נעשה נס של כיווץ הזמן לעומת הזמן הרגיל

רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יא

וישם מראשותיו - עשאן כמין מרזבמ סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו,נ זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת, וזהו שנאמר (פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם מראשותיו:

התמזגות כל האבנים לאבן אחד שזה נס בחומר של האבנים

בראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

שכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו,פ רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:

כלומר שינוי המרחב . כל ארץ ישראל התכווצה לאבן שהוא שכב עליה

אומר הבראשית פרק כח

(יח) וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת־הָאֶ֙בֶן֙ אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל־ רֹאשָֽׁהּ:

וכתוב במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח)

כלומר היה נס של פח השמן ויש מקשרים אותו לאותו שמן של חנוכה . כלומר סוג של קשר בן העולם העליון לתחתון . וכתוב בבראשית פרק כח

(יז) וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה־נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם־בֵּ֣ית אֱלֹהִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן יז

מה נורא המקום הזה. אמרו חכמינו ראה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. בנוי שנאמר מה נורא המקום הזה. וחרב, שנאמר אין זה. ובנוי, שנאמר כי אם בית אלהים וגו'

כלומר אותו מקום שהוא מקום בית המקדש . יעקב מגיע לדרגה בו הוא מסוגל לראות את כל הניסים שנעשו שם וכן את בית המקדש והעתיד של בית המקדש  ולכן הקב"ה הבין שניתן לקבוע את המקום באופן קבוע וכך אומר המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

ורבנן אמרו מיעוט אבנים שנים והשכים יעקב ומצאן אחת, והיה בפחד גדול, ואמר ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה, ולא ידעתי שכינתו, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז), מכאן אמרו, כי כל מי שהוא מתפלל בירושלים, כאילו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער השמים הוא שם, ופתח פתוח לשמוע תפלה, שנאמר וזה שער השמים (שם שם /בראשית כ"ח/), חזר יעקב ללקוט את האבנים ומצאן אבן אחת, לקח יעקב את האבן ושם אותה מצבה בתוך המקום, וירד לו שמן מן השמים ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה (שם שם /בראשית כ"ח/ יח), מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל רגל ימינו, וטבע אותה עד עומק תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שהוא נותן סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן שתיה, ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ, ועליה היכל ה', שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים (שם שם /בראשית כ"ח/ כב), ונפל יעקב ארצה לפני אבן שתיה, והיה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא,

וזה מה שאומר הזהר על ההבנה של יעקב

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר, יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִימְנָא קָמֵיהּ דְּר' יְהוּדָה סָבָא, שָׁאִילְנָא לֵיהּ, מַאי דִּכְתִּיב, (בראשית כח) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא וְגוֹ'. מַאי קָא חָמָא, דְּקָאָמַר דְּאִיהוּ נּוֹרָא. אָמַר לִי, חָמָא שְׁלִימוּ דִּמְהֵימָנוּתָא קַדִּישָׁא, דְּהֲוָה שְׁכִיחַ בְּהַהוּא אֲתָר, כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וּבְכָל אֲתָר דְּהַוִי שְׁלֵימוּתָא שְׁכִיחַ, אִקְרֵי נוֹרָא.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, יוֹם אֶחָד הָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה הַזָּקֵן וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב (שם כח) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא וְגוֹ'. מָה רָאָה שֶׁאָמַר שֶׁהוּא נוֹרָא? אָמַר לִי, רָאָה שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהָיְתָה מְצוּיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמְּצוּיָה שְׁלֵמוּת נִקְרָא נוֹרָא.

כלומר מה שאנחנו רואים שההבנה של האדם משנה  את המציאות כי שהקב"ה ראה שיעקב מבין את קדושת המקום של בית המקדש משנה הקב"ה את העולם בהתאם לדרגתו וההבנה של יעקב ולכן הוא קובע את אבן השתייה ומקבע את המקום של בית המקדש .

וזה הרגע בו הקשר של עם ישראל לארץ ישראל למקום בית המקדש הופך להיות עובדה במציאות

 

פרשת ויצא האם ניתן לקצר או להאריך את הזמן ? מתי תיקן הקב"ה את הזמן שהשתנה ביעקב בחלום סולם יעקב ? מה ההבדל בן שינוי הזמן של יעקב לשינוי הזמן שהיה אצל משה יהושע ונקדימון ? כמה היה סה"כ הזמן שהתארך ? האם יהיה לזה תיקון בעתיד לבא וכיצד זה קשור לביאת המשיח בהיסח הדעת ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת ויצא האם ניתן לקצר או להאריך את הזמן ? מתי תיקן הקב"ה את הזמן שהשתנה ביעקב בחלום סולם יעקב ? מה ההבדל בן שינוי הזמן של יעקב לשינוי הזמן שהיה אצל  משה יהושע ונקדימון ? כמה היה סה"כ הזמן שהתארך  ? האם יהיה לזה תיקון בעתיד לבא וכיצד זה קשור לביאת המשיח בהיסח הדעת ? ‏ט'/כסלו/תשע"ז

בראשית פרק כח

(י) וַיֵּצֵ֥א יַעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:

(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יא

כי בא השמש - היה לו לכתוב ויבא השמש.ל כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם:

וכתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח

ר' פנחס בשם רבי חנין דציפורן אמר שמע קולן של מלאכי השרת אומרים בא השמש בא השמש, אתא שימשא, אתא שימשא, בשעה שאמר יוסף והנה השמש והירח אמר יעקב מי גלה לו ששמי שמש, אותן שתי שעות שהשקיע לו הקדוש ברוך הוא חמה בצאתו מבית אביו אימתי החזירן בחזירתו לבית אביו, הה"ד (בראשית לב) ויזרח לו השמש, אמר לו הקדוש ברוך הוא את סימן לבניך מה אתה בצאתך השקעתי חמה ובחזירתך החזרתי לך גלגל חמה כך בניך בצאתם (ירמיה טו) אומללה יולדת השבעה, ובחזירתן (מלאכי ג) וזרחה לכם יראי שמי וגו'.

יוצא לנו כאן מרש"י ומהמדרש שהקב"ה אומר לעם ישראל שיכול להיות תזוזה בזמן שקיעה זה זמן שעובר יותר מהר מהרגיל וזריחה זה זמן שעובר יותר איטי מהרגיל אבל אומר הקב"ה ששני הזמנים הללו מתקזזים כלומר היה  שקיעה ליעקב ומצד שני זריחה סה"כ אם מחברים את שניהם מגיעים לזמן הרגיל כלומר יכול להיות שינוי בזמן אבל יהיה שינוי  בכיוון הפוך שיקזז את השינוי הראשון .

וכמו כן כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צו עמוד א

דאמר רבי יוחנן: אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה, וכי חלה חזקיהו ואיתפח - אהדרינהו קודשא בריך הוא להנך עשר שעי ניהליה, דכתיב הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחרנית עשר מעלות ותשב השמש עשר מעלות במעלות אשר ירדה –

גם כאן היה שינוי בזמן לכיוון אחד והקב"ה החזיר אותם לכיוון השני כך שסה"כ השינוי בסיכום היה אפס . אבל היו שינויים אחרים שסכום השינוי לא היה אפס

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א

תנו רבנן: שלשה נקדמה להם חמה בעבורן: משה, ויהושע, ונקדימון בן גוריון.

ואת ההבדל בן שינוי בזמן של יעקב או במקרה של חזקיהו מסביר התוספות

תוספות מסכת עבודה זרה דף כה עמוד א

למשה ליהושע ולנקדימון - הא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה.

מסביר התוספות שיש הבדל בן המקרים של יעקב חזקיהו וקין שלכולם היו תשלומים אבל למעשה של משה יהושע ונקדימון לכאורה לא היו תשלומים ולכן הגמרא מביאה את שינוי הזמן שלא היו לו תשלומים בתור מעשה של שינוי זמן ולא את המקרים בהם היו תשלומים . ובו נחשב את הזמן הזה שאין לו תשלומים אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת לך לך [המתחיל ברמז סב]

מופת הששי שמש בגבעון דום שבא יהושע ועשה מלחמת ישראל והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת עד שראה חכמי הגוים רוגשים במזלות לבא על ישראל, מה עשה פשט את ידו לאור השמש והירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד ואחד במקומו ל"ו שעות עד מוצאי שבת,

כלומר היה מהלך של 36 שעות שבו השמש עמדה

ואומר הכתר יונתן דברים פרשת דברים פרק ב פסוק כה

(כה) היום הזה אחל לתת פחדך ויראתך על פני כל הגוים שתחת כל השמים שישמעו שמועת זכותך איך עמדו שמש וירח בִשׁבילך ופסקו מִן לומר שירה כמידת יום ומחצה עמדו במדורם עד שׁנִלחמת מִלחמה בסיחון ויפחדו וירעדו מִן לפניך:

וגם אצל משה העמדת השמש היית במשך 36 שעות . ובו נראה כמה היה אצל נקדימון בן גוריון תלמוד

 

בבלי מסכת תענית דף כ עמוד א

חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה החמה - היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי.

המעשה של נקדימון היה לזמן מאוד קצר מאוד כמו שאומר גבורת ארי מסכת תענית דף כ עמוד א

ויש לומר דמכל מקום כשחזרה לא שקעה מיד אלא שהתה קצת בעמידה במקום אחד כדי שתראה ויהיה ניכרת הזריחה לכל. שאילו שקעה מיד לא היה ניכר הזריחה לכל. ועדיין היה פתחון פה לאותו האדון וכיון שבעל כרחך אי אפשר שתשקע מיד אלא שהתה ממילא תיכף לזריחה עמדה קצת במקום אחד:

יוצא לנו שלפי החשבון היה כן במצטבר 72 שעות ועוד קצת כלומר יותר מ 72 שעות ופחות מ 73 שעות של עמידת השמש במצטבר סה"כ כ 3 ימים וקצת וצריך להבין האם 3 הימים הללו יבאו בחשבון ויתקזזו ונאמר בשכל טוב (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כב

ד) ביום השלישי. היה השטן מבלבלו ואינו מניחו לראות כבוד השכינה עד ג' ימים, אמר הקדוש ברוך הוא איני מניח הצדיק בצער יותר מג' ימים, וכן אתה מוצא בשבטים, ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו (בראשית מב יח), וכן במתן תורה ויהי ביום השלישי בהיות הבקר (שמות יט טז), וכן ונחבאתם שם (שלשה) [שלשת] ימים (יהושע ב טז), וכן באסתר ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), וכן ביונה ויהי יונה במעי הדגה שלשה ימים (יונה ב א), וכן בעולי הגולה, ונחנה שם (שלשה ימים) [ימים שלשה] (עזרא ח טו), וכן לעתיד לבא, דכתיב יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (הושע ו ב):

כלומר לפי ההבנה שלי שלשה ימים זה זמן של שינוי ושלושה ימים זה זמן המכסימלי שניתן לשנות את הזמן מהזמן הרגיל של העולם מבלי להתקזז ולכן היה באפשרות משה יהושע ונקדימון במצטבר לשנות את הזמן עד 3 ימים שזה 72 שעות כלומר הם השתמשו בכוח שלהם עד קצה היכולת וכמו שאומר הדברים רבה (וילנא) פרשת האזינו פרשה י

ד"א כך ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו יום שיהא יום ולילה שיהא לילה, בא יעקב ועשה את היום לילה ששקע לו הקדוש ברוך הוא את השמש שלא בעונתה שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש בא יהושע ועשה הלילה יום שנא' (יהושע י) שמש בגבעון דום הרי שהצדיקים גורעים ומוסיפים על דבריו של הקדוש ברוך הוא כדי שיהיו הבריות יראין מלפניו,

שיש כוח לצדיקים לשנות את העולם ואת הזמן אבל כוח זה מוגבל עד שלשה ימים במצטבר

ואולי ניתן גם להסביר את הגמרא תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צז עמוד א

דבר אחר: עד שיתייאשו מן הגאולה. שנאמר ואפס עצור ועזוב - כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב.

כי לכאורה המשיח צריך להגיע 3 ימים לפני הזמן שהוא החשבון הרגיל כי הקב"ה צריך להקדים את הזמן ב 3 ימים אותו זמן שעמד במצטבר בגלל משה יהושע ונקדימון  ולכן יהיה בזמן שאנשים לא חושבים שיגיע המשיח כי הם לא מחשבים את 3 הימים שבו התארך הזמן ללא קיזוז

פרשת תולדות ממתי התחילה גלות מצרים ? למה הקב"ה מנע מיצחק לרדת למצרים ? מה הפתרון של הזהר לשאלתו של עוזא למה הקב"ה שיעבד את ישראל במצרים רק 210 שנה ? ‏ב'/כסלו/תשע"ז

בס"ד
פרשת תולדות ממתי התחילה גלות מצרים ? למה הקב"ה מנע מיצחק לרדת למצרים ? מה הפתרון של הזהר לשאלתו של עוזא למה הקב"ה שיעבד את ישראל במצרים רק 210 שנה ? ‏ב'/כסלו/תשע"ז

בראשית פרק כו

(ב) וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְקֹוָ֔ק וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:

(ג) גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:

צריך להבין מדוע הקב"ה לא נותן ליצחק לרדת למצרים . ידוע שתחילת  שעבוד מצרים מתחיל מלידתו של יצחק כתוב בבראשית פרק טו

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואונר רש"י בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יג

(יג) כי גר יהיה זרעך - משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה.

וכתוב בשמות פרק יב

(מ) וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואומר  רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק מ

שלשים שנה וארבע מאות שנה - בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך, ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתריםק עד שנולד יצחק.

כלומר מברית בן הבתרים עד יציאת מצרים יש 430 שנה ויצחק שמרגע שנולד נחשב בתוך זמן הגזרה של 400 שנה שנקראת על ידי התורה זמן ישיבה של מצרים הקב"ה מונע ממנו לרדת ממצרים על אף שזמנו נמצא בתוך גזרת מצרים ולא רק זה אנחנו רואים קשר ישיר בן זמן בן הבתרים בן לידת יצחק לבין יציאת מצרים מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא

ויהי מקץ שלשים שנה וגו' כשהגיע הקץ לא עכבם כהרף עין, בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק, בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ממצרים, בט"ו בניסן עתידין להגאל משעבוד גליות, ויהי מקץ שלשים שנה קץ אחד לכלם, ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה שבו עתידין להגאל דברי ר' יהושע

ברית בן הבתרים לידת יצחק ויציאת מצרים התרחשו באותו היום בדיוק ולכן עוד יותר לא מובן מדוע הקב"ה לא נותן ליצחק לרדת למצרים ומדוע הזמן מלידת יצחק נחשב תחילת הגזרה של יציאת מצרים . ואת השאלה הזאת שואל עוזא השר של מצרים לקב"ה ומיכאל עמד שותק ללא מענה ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח [המתחיל ברמז רכה]

[רמז רמא] דבר אחר ויושע ה' ביום ההוא [י"ד, ל] וכי ישראל ביד מצרים היו אלא בשעה שיצאו ישראל ממצרים פתח עוזא שר של מצרים לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבש"ע אומה זו שאתה מוציא ממצרים יש לי עליה דין יבא מיכאל שר שלהן וידון לפניך עמי, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא (הוא) למיכאל בוא ודון עמו פתח עוזא שר של מצרים ואמר לפניו רבש"ע אתה גזרת על אומה זו שיהו משועבדין תחת ידי אומה שלי ת' שנה שנאמר ועבדום וענו אותם וגו' ועדיין לא עבדו בהן אלא פ"ו שנה משנולדה מרים ועדיין לא הגיע זמנם לצאת אלא תן לי רשות ואחזירם תחת ידי אומה שלי עד ת' שנה כשם שאתה קיים כך שבועתך קיימת, באותה שעה א"ל הקדוש ברוך הוא למיכאל להחזיר לו תשובה מיד שתק מיכאל, באותה שעה השיב הקדוש ברוך הוא ואמר לעוזא יש לי ללמד זכות על בני כלום נתחייבו בני שעבוד אלא בשביל דבור אחד שדבר אברהם אוהבי שאמר לפני במה אדע כי אירשנה ואמרתי לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כלום אמרתי בארץ מצרים בארץ לא להם דברתי וכבר גלוי וידוע שמשנולד יצחק נעשו גרים וכבר שלמו ארבע מאות שנה אין לך לשעבד על בני כלום, באותה שעה הציל הקדוש ברוך הוא את ישראל לכך נאמר ויושע ה' ביום ההוא

ועל זה מדבר האור החיים בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יג

גר וגו' ועבדום וענו וגו' אם ג' יחד יהיו בכל הד' מאות שנה או חלק מהארבע מאות בגירות וחלק בעבדות וחלק בעינוי. האמת, כי ממה שראינו שכן היה נודעת הכונה, אלא למה לא פירש ה' דבריו:

אכן כוונת הכתוב הוא על זה הדרך טעם שכפל לומר ידוע תדע לג' סיבות. הא' על דרך אומרם ז"ל (נדרים לב א) וז"ל ירדו אבותינו למצרים בשביל דבר קל שאמר במה אדע, והוא אומרו ידוע, לצד שאתה חפץ לדעת, תדע כי גר וגו'

אומר האור החיים על הפסוק שיש שלשה דברים שאמר הקב"ה 1. גר יהיה זרעך בארץ לא להם           2. ועבדום  3 . ועינו אותך ולא צריך שיהיה בזמן הזה את 3 הדברים מספיק דבר אחד מתוך השלושה ובילקוט שמעוני מפרש שאפילו לא צריך להיות במצרים אלה גר בארץ לא להם כדי שיהיה בתוך החשבון של ה 400 שנה ויצחק לכאורה נולד כאשר יצחק היה בארץ פלשתים כמו שכותב שכל טוב (בובר) שמות פרשת בא פרק יב

מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. והא כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), אלא ה"ק ומושב בני ישראל אשר ישבו בגירות הם ואבותיהם מיום שנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה, לקיים מה שנאמר לאברהם אבינו בין הבתרים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (שם), זרעך היינו משנולד יצחק ואילך, כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וכשנולד הי' אברהם מתגורר בארץ פלשתים, ומה שנא' לא להם, היינו סתם שלא פירש שאנה יהיו מתגוררים, ומאהבת הקדוש ברוך הוא את אבותינו התחיל גזירת זמן הגירות מיום שנולד יצחק כדי שלא יאבדו בסכלות מצרים, וכדי למהר ישועתם ולא עיכבם במצרים זולתי מאתים ועשר שנה.

ולזה צריך לצרף עוד סיבות למה לידת יצחק הוא תחילת הגזרה אומר הבראשית רבתי פרשת וישלח [המתחיל בעמוד 145] ומתוך זה נבין מדוע לא נתן הקב"ה ליצחק לרדת למצרים

לה, כח ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.

ואומר הרשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת נדרים דף ז עמוד א

"שכל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני", ר"ל שהנידוי יכפר בעד העונשין מן השמים של עוני או מיתה, שהנידוי – "מקום שנתנו חכמים עיניהם בו" – הוא כמיתה או כעוני מן השמים. ויתכן שהוא משום שהנידוי מהוה דין גלות מתוך הקהל ובכך דומה לעניות ומיתה שאף הן מטרידות את האדם מתוך הקהל. יוצא איפוא שתפקיד הנידוי הוא לכפר ולהגן עליו מעונשי שמים.

אומנם הוא מדבר על נידוי אבל אפשר להגיד שגלות זה נידוי מהארץ שלו ויש לזה דמיון למיתה שבו מסלקים אותך מהעולם הזה לעולם הבא בגלות מסלקים אותך מהארץ שלך לארץ שהיא לא שלך . ויצחק שנחשב למת יש לו לפחות כפרה כמו גלות ולכן אפשר להגיד שלדתו של יצחק זה תחילת הגזירה של 400 שנה בארץ לא להם . ויצחק לכאורה שנחשב למת כמו דברי המדרש נמצא מלידתו בארץ לא לו כי הוא לכאורה מת בארץ החיים . ועוד סיבה שהקב"ה לא נתן ליצחק לרדת למצרים כי אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ולמה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב ושמו של יצחק לא נשתנה. אילו אבותן קראו אותן בשמן אבל יצחק הקדוש ברוך הוא קראו יצחק שנאמר [בראשית יז יט] וקראת את שמו יצחק. ד' נקראו עד שלא נולדו ואלו הן. יצחק וישמעאל יאשיהו ושלמה.

הקב"ה נתן  את שמו של יצחק מה שלא היה אצל אברהם ואצל יעקב ומי ששמו ניתן על ידי  הקב"ה לא יכול לרדת למצרים לארץ הטומאה וזה לשון הבראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סד

 א"ר הושעיה את עולה תמימה מה עולה אם יצאת חוץ לקלעים היא נפסלת אף את אם יצאת חוץ לארץ נפסלת, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל קשות כד"א (יחזקאל יז) ואת אילי הארץ לקח,

ועדיין נראה לי שהיה קשה לזהר למה מחשבים את  ה 400 שנה מלידת יצחק והזהר נותן פתרון נוסף אומר הזהר (תרגום )

וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבת, לָמָּה? מִשּׁוּם שֶׁבִּזְמַן זֶה צָרִיךְ לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, בְּדָבָר זֶה נִשְׁבָּר הַכֶּתֶר [אחד] הַתַּחְתּוֹן שֶׁנֶּאֱחָזִים בּוֹ כָּל שְׁאָר הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְעַל זֶה פֵּרַשׁ מֹשֶׁה וְאָמַר מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה.

לָמָּה נִמְשַׁךְ בַּעֲשָׂרָה וְנִשְׁחַט בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר? אָמַר רַבִּי אַבָּא, בָּזֶה הִתְקַשְּׁרוּ יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לֹא הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם, מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וְהָיָה עָתִיד לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, נֶחְשָׁב עָלָיו כְּאִלּוּ הִשְׁתַּעְבֵּד בָּהֶם כָּל אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנִים. מִשּׁוּם זֶה מְעַכְּבִים אוֹתוֹ אַרְבָּעָה יָמִים קָשׁוּר בִּרְשׁוּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם.

שואל  הזהר הקדוש למה קרבן הפסח נקשר ב 10 והשחיטה שלו ב 14 ?  אומר הזהר שהקשירה של קרבן הפסח שהוא הסמל של האלוקים של מצרים שנעשה במשך 4 ימים נחשב כאילו השתעבדו בהם 400 שנה כלומר 100 שנה לעומת כל יום של קשירת הקרבן  וזה תשובה נוספת לשרו של מצרים עוזא  .

לסיכום יצחק שנחשב למת כל חייו בגלל העקידה נחשב כאילו היה בגלות כי מיתה זה יותר מגלות והקב"ה לא יכול לתת לו לרדת למצרים גם בגלל שהוא נחשב לעולה ואסור לעולה לצאת מתוך גבולות הארץ וגם שמו ניתן ע"י הקב"ה ולכן מתוך קדושתו לא יכול לצאת לארץ הטומאה וגם משום העקידה של יצחק  שגרמה לכך שהוא נחשב למת שהיא יותר מאשר גלות .