16.5.2014

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד


 

בס"ד

פרשת בחקותי שמירה על השמיטה כדבר חיוני לקיומנו בארץ ישראל , והקשר בן ארץ ישראל לשמירת המצוות , והאם קיום מצות יכול להשפיע על הארץ ? ומה השינוי שנעשה אחרי המבול בהנהגת העולם והקשר לארץ ישראל ‏ט"ז/אייר/תשע"ד

 

בבריאת העולם ברא  הקדוש ברוך הוא את האדם מן האדמה ובעצם העולם כולו היה מעשה אחד , האדם משפיע על העולם והעולם משתנה לפי מעשיו של האדם . האדם הראשון  וכל העולם לפני דור המבול יכלו לראות בצורה מוחשית כיצד המעשים שלהם משפיעים על העולם , על האדמה , על החיות

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .

והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  הביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה

בראשית פרק ח

(כא) וַיָּרַח יְקֹוָק אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי:

רד"ק בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

ויאמר ה' אל לבו - ראה בשכלו שלא ישחית עוד את האדמה כי לא יהיה עוד רעים רבים, ויוסרו מדור המבול שיהיה קבלה בידם דור אחר דור ולא יהיו עוד רבים רעים ולא ישחית הכלל בעבור הפרט, ואם יהיה הפרט רע כולו, ישחיתם כמו שעשה בסדום:

כלומר אחרי המבול ניתק הקדוש ברוך הוא את הקשר בין העולם למעשי האנשים . כי ראה שהעולם לא יכול להתקים בצורה כזו .

רק במקום אחד לא השתנו סדרי העולם וזה בארץ ישראל לדעתו של רבי יוחנן שהמבול לא ירד בארץ ישראל 

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לג

ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו' [טרף בפיה וגו'] מהו טרף קטיל היך דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רב הוה מתעבד. מאיכן הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבארץ ישראל הביאתו, ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולה, הוא שהקב"ה א' ליחזקאל בן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד)

ארץ ישראל שונה מכל הארצות שעדיין יש קשר בן הארץ למעשי האדם כמו שכתוב

ויקרא פרק יח

(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: 

 

 

ואומר הכלי יקר ויקרא פרק כו

(מג) והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. כי מתחילה היתה תובעת עלבונה וביטול שמיטותיה ואחר שנעשה דין בחוטאים אז הארץ תעזב מהם ולא תהיה קובלת עוד על ביטול שבתותיה, ותרץ, היינו תהיה מרוצה בדבר:

כלומר קשר ישיר בן האדם לאדמה . אבל רק לעם ישראל ורק בארץ ישראל שהטבע שלה  לא השתנה מזמן בריאת העולם . והראש נותן הסבר על העניין בפרושו  על התורה ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כח

ולא תקיא הארץ אתכם אמר הרמב"ן ז"ל כי כל הארץ נתן השם לשרים של מעלה שנא' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים אבל ארץ ישראל לא ניתנה לשום שר שבעולם כי ביד השם היא לעולם שנאמר תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה.

ועכשיו נבין את עניין השמיטה ואת עונשה החמור בראי מה שלמדנו על ארץ ישראל

ריקאנטי ויקרא פרק כה

והנה הימים רמז לאשר ברא במעשה בראשית, והשנים ירמזו לאשר יהיה בבריאה כל ימי עולם, ועל כן החמיר הכתוב בשמיטה יותר מכל שאר חייבי לאוין וחייב גלות עליה, כמו שהחמיר בעריות שנאמר [להלן כו, לד] אז תרצה הארץ את שבתותיה, ותירץ את שבתותיה [שם לה], וכן שנינו [אבות פ"ה מ"ט] גלות בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ועל השמטת הארץ, שכל הכופר בה אינו מודה במעשה בראשית ובעולם הבא.

ואומר צרור המור ויקרא פרשת בהר

בענין ששמיטת הארץ היא קיום העולם וקיום ישראל והיא המורה על חדוש העולם ועל ייחוד השם. כי ישראל נאחזים בשם ה' בסוד השביעיות כולם. וכן שמיטת הארץ היא בשביעית. ולכן תקנו אתה אחד ושמך אחד וכו'. כי השם אחד וישראל אחד כשהם בארץ. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ואחר שלא רצו לשמור השמיטה. אמר והארץ תעזב מהם. בענין שילכו חוצה לארץ בלא אלוה ובלא ייחוד ובלא ברכה. ובשמרם השמיטה כאלו שמרו כל התורה כולה:

ורשי מוסיף ומלמד שהקשר בן ארץ ישראל הוא קשר בלתי ניתן לניתוק וארץ ישראל היא חלק מעם ישראל עד כדי כך שגלות של 70 שנה שנגזר על עם ישראל אחרי חורבן בית ראשון היא כנגד ימי השמיטה שלא נשמרו ע"י עם ישראל ורש"י דברי הימים ב פרק לו

הרי לארבע מאות שנה ס"ד שמיטין ויובלות ל"ה שנים הרי ה' שמיטין הרי ס"ט ושנת היובל האחרונה נחשבה להם לעון שהרי בעונם גלו ממנה הרי שבעים שנה מקודשים של שמיטה שלא שמטום ישראל לפיכך גלו שבעים שנה לקיים מה שנאמר (ויקרא כ"ו) אז תרצה הארץ את שבתותיה כך מפורש בסדר עולם.

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב

שכל הדר בארץ ישראל - דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ - דומה כמי שאין לו אלוה,

כי עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל זה יחידה אחת כמו שכותב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת יתרו דף עט עמוד ב

אלא הכי תנינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, מאי טעמא משום דזרעא קדישא לארעא קדישא סלקא, ושכינתא באתרא יתבא, והאי בהאי תליא,

פרוש: שזרע קדוש ,אדמה קדושה והשכינה הקדושה זה דבר התלוי אחד בשני .

ולכן יש המחמירים בנושא השמיטה כדבר יסודי בהלכה היהודית , ולא נותנים יד לגישה מקילה בנושא שמיטה שעצם שמירה בהידור על המצווה  נותן לנו את הכוח והזכות לחיות בארץ ישראל ואי שמירה על השמיטה גורם חס וחלילה לגלות מארץ ישראל .יהי רצון שנקיים בהידור את כל המצוות התליות בארץ ואת  כל הלכות השמיטה בשנה שתבוא עלינו לטובה .

 

 

 

 

 

15.5.2014

פרשת בחקותי חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ? וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד


פרשת בחקותי  חמישה ירדפו מאה , מאה ירדפו רבבה (עשרת אלפים ) ובספר דברים אחד ירדוף אלף ושנים רבבה כיצד זה מסתדר וכיצד קשור לכוח התורה ?  וכמה כוח התורה נותנת לנו ? ‏ט"ו/אייר/תשע"ד

 

ויקרא פרק כו

                 

(ח) וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב:

כלומר אחד רודף אחרי 20  איש ,מאה רודפים אחרי  10000 איש ואם נעשה חשבון אחד רודף אחרי 100 איש .

ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי רמז תרעב

ורדפתם את אויביכם ונפלו [כו, ז], שיהו נופלים איש בחרב רעהו, ורדפו מכם חמשה מאה מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם, ומאה מכם רבבה ירדופו, וכי כך הוא החשבון, והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו, אלא אין דומין המועטין העושין את התורה למרובין העושין,

אומר המדרש שיש עוצמה שונה לרבים מהיחיד ועוצמה זו היא פי חמש . בודד יכול לרדוף אחרי עשרים וכאשר יש ציבור גדול הוא יכול לרדוף אחרי 100 כלומר כוח הרבים מכפיל פי חמש את כוח היחיד .

אבל בדברים פרק לב כתוב

(ל) אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַיקֹוָק הִסְגִּירָם:

פרוש במידת הפורענות אחד ירדוף 1000  ושנים ירדפו 10000 כלומר אחד ירדוף 5000 איש ,ויש כאן קושיה חזקה הרי ידוע שמידת רחמים גדולה ממידת הפורענות ומתרץ המדרש תנאים לדברים פרק לב פסוק ל

(ל). איכה ירדף אחד אלף אמ' להן הקדוש ברוך הוא אלו קיימתם את התורה הייתי עושה לכם הבטחתי והייתם אומ' הרי אחד ממנו רודף מאומות העו' אלף ושנים מניסים רבבה אבל עכשו אינו כן אלא אחד מאומות העולם רודף מכם אלף ושנים מניסים רבבה ללמדך שהחאט גורם וה"א בדוד (ש"ב כג ח עיין שם) והוא עורר את חניתו על שמנה מאות חלל בפעם אחת והיה מתאנח על מאתים שנ' איכה יר' אחד אלף משיבה רוח הקדש בדבר אוריה החתי (מ"א טו ה) ללמדך שהחט גורם:

כלומר גם אחד מישראל ירדוף 1000  ושנים 10000 אבל החטא גרם להיפוך הרודפים . אבל יש לנו קושיה מה ההבדל בין הפרשה שלנו לספר דברים . למה בחקותי  אחד ירדוף 20 או 100 לפי יחיד או רבים , ובדברים אחד ירדוף 1000 ושנים ירדפו 10000 .ועוד קושיה ולמה בחקותי יש הבדל בן אחד למאה וכאן מדובר בהבדל של אחד לשנים ?

וההפרש בן פרשת בחקותי לספר דברים הוא פי 50 . הפרש בן 20 ל 1000 ביחיד ,ובין 100 ל 5000  ברבים .

ו7אומר רש"י במקום ויקרא פרק כו פסוק ח

(ח) ורדפו מכם - מן החלשים שבכם, ולא מן הגבורים שבכם:

פרוש ההפרש בן הפרשה שלנו לספר דברים שכאן מדובר בחלשים ושם מדובר בחזקים . ובאיזה חולשה מדובר ובאיזה חוזק מדובר ? וברור לנו ההקשר "אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו " ואומר רש"י ויקרא פרק כו פסוק ג

(ג) אם בחקתי תלכו - יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו, הרי קיום המצות אמור, הא מה אני מקיים אם בחקתי תלכו, שתהיו עמלים בתורה

אם כן מדובר בחלש וחזק בעמל התורה . כוח הרבים גורם לנו כוח פי חמש אבל עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח של פי חמישים .

כלומר עמל התורה נותן לנו מכפיל כוח פי 50  יותר מכל דבר אחר .מסבירה לנו התורה שכל השתדלות שלנו בעולם המעשה בהשקעה בצבא ,מטוסים ,צוללות אחדות עם ישראל  אינו מתקרב או דומה למאמץ  שלנו כיחידים או רבים בעמל התורה . עמל התורה נותן לעם ישראל מכפיל כוח של פי חמישים מכל השתדלות אנושית .

אבל גם רפיון בתחום של עמל התורה יגרום למדת פורענות דומה שאחד מאויבנו יכול לשלוט על אלף מעם ישראל . וראינו בהיסטוריה הלא רחוקה של עם ישראל דוגמאות לכך , שכולם לא מבינים כיצד אלפי יהודים הובלו כצאן לטבח ע"י אויבנו .כאשר השכל האנושי יודע שאם אותם אנשים היו קמים אפילו בלי נשק על אויביהם לא היה לאויבנו סיכוי כנגד האלפים אבל המציאות המרה הייתה הפוכה ומעט מאוד מאויבנו הובילו עם שלם לטבח .

וכדי לתרץ את הקושיה למה בפרשה שלנו ההפרש בן יחיד ורבים זה אחד ומאה , ובספר דברים זה אחד או שנים

מלאכי פרק ג פסוק טז

אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְקֹוָק אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְקֹוָק וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְקֹוָק וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ:

ונאמר במשנה מסכת אבות פרק ג

 [ג] רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר (תהלים א') ובמושב לצים לא ישב אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו

שכינה נמצאת גם בשנים שלומדים תורה , בתורה גם שנים נחשבים ציבור ורבים ,אבל בדרך ארץ יחיד זה אחד ורבים זה מאה .

כלומר גם יחידים הלומדים תורה יכולים לתת לעם ישראל את מכפיל הכוח של פי חמישים וזה חשיבות לימוד התורה לעומת השתדלות רגילה של עם ישראל .

וצריך להגיד שקיום המצוות ועמל התורה זה הכוח האמיתי של עם ישראל ביכולת שלו לשרוד בעולם ושאר הדברים אומנם חשובים אבל "בטלים בחמישים"  .

ולכן אומר המדרש באיכה רבה (וילנא) פתיחתות

רבי הוה משלח לר' אסי ולר' אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל והוון עלין לקרייתא ואמרין להון אייתו לן נטורי קרתא, והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא, והוון אמרין להון אלין נטורי קרתא אלין חרובי קרתא, אמרו להון ומאן אינון נטורי קרתא, א"ל אלו סופרים ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה על שם שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה

מי שחושב שהשומרים (חיילים ) אלו שומרי העיר הוא יגרום להחרבת העיר כי אומנם השומרים חשובים אבל הם לא העיקר . העיקר זה למוד ועמל התורה ומי שחושב אחרת יגרום לכך שאחד מאויבנו ירדוף אלף מאיתנו כמו שנאמר בדברים .

ולמה פי חמישים דווקא ?

וצריך להגיד בחמישים שערי בינה ניתנה תורה ולכן כוח התורה זה פי חמישים מכוח של דרך ארץ  וכמו שכתבתי בכמה מאמרי הקודמים על בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה ב 50 יום