פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד ימין ? למה על בוהן רגל ימין ? ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד  ימין ? למה על בוהן רגל ימין ?   ט"ו/אדר ב/תשע"ו

כתוב בויקרא פרק ח

(כג) וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית:

וצריך להבין למה תנוך ולמה בוהן של יד  ורגל ולמה ימנית   ?

אומר הזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רנח עמוד ב

ויהיב מההוא דמא על תנוך אודנא דאהרן בגין דתהוי רכיכא למשמע ברכיכו ולא בקשיו, ויקבל מלי דאורייתא דלא לאפרדא תורה שבע"פ מתורה שבכתב ולאשלמא עלמין כלהו,

ובתרגום   הזוהר כתוב

וְנוֹתֵן מֵאוֹתוֹ דָם עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רַכָּה לִשְׁמֹעַ בְּרַכּוּת, וְלֹא בְקֹשִׁי. וִיקַבֵּל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּלְהַשְׁלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְכֵן לְבָנָיו.

כלומר תנוך מלמד על התורה ועל הבנת התורה ובתלמוד בבלי מסכת קידושין דף כב עמוד ב

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקדוש ברוך הוא: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע.

כלומר האוזן מסמלת את החלק  החיצוני של האדם שקשור ללימוד התורה הוא החלק שלומד את התורה כי עקר לימוד התורה זה על ידי שמיעה

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

ואומר תולדות יצחק ויקרא פרק ח

הטעם שנתן הדם באלו האיברים, יש אומרים לפי שהמשכן כולל צורתו שלשה עולמות, כנגד עולם המלאכים לפנים מן הפרוכת, וכנגד עולם הגלגלים מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד, וכנגד זה העולם חצר המשכן, וזה גם כן באדם הראש כנגד עולם המלאכים, והלב כנגד הגלגלים שהוא בעל התנועה, וממתניו ולמטה כנגד העולם השפל,

כלומר יש כאן שלוש חלקים האוזן כנגד קודש הקודשים , בוהן יד ימנית כנגד ההיכל ובוהן רגל ימנית כנגד החצר . וצריך להגיד ששלושת האברים הללו הם החלק הפנימי יותר של החלקים החיצונים כלומר החלק הקרוב ביותר לגוף האדם  . וזה החלקים שמקשרים בן האדם לחלקיו החיצונים

וכדי להבין את החשיבות של האצבעות אומר הזוהר הקדוש

ְאִינּוּן חָמֵשׁ בְּרִיחִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אָזִיל בְּהוּ. וּבְרִית קַדִישָׁא אִתְעַר (ס''א אתגזר), בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן דִּיְדָא. וּמִלָּה (נ''א סתימא) תֵּימָא הוּא עַל מַה דְּאַמְרַת. וְעַל דָּא כָּל בִּרְכָאן דְּכַהֲנָא, בְּאֶצְבְּעָן תַּלְיָין. פְרִישׂוּ דִּיְדָא דְּמֹשֶׁה עַל דָּא הֲוָה.

וְהֵם חֲמִשָּׁה בְרִיחִים, שֶׁנִּקְרָאִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, שֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶם עֵץ הַחַיִּים. וּבְרִית קֹדֶשׁ מִתְעוֹרֵר (נמול) בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם, וְדָבָר (נסתר) תֵּמַהּ הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְלָכֵן כָּל בִּרְכוֹת הַכֹּהֵן תְּלוּיוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת. פְּרִישַׂת יְדֵי משֶׁה עַל זֶה הָיְתָה.

כלומר אנחנו רואים שהאוזן היא הגבוהה ביותר היא מקבלת דרכה את לימוד התורה בשמיעה אבל הידיים והרגלים הם המקום דרכם יכולה לצאת הקדושה כמו בברכת כוהנים שבו הידיים הם כלי להעברת הברכה  אבל גם לאוזן יש תפקיד כי ללא השמעת הברכה כלומר שימוש באוזן זה לא יתכן . ולכן אנחנו רואים את זריקת הדם על הכוהנים על ידי משה כדי לקדש אותם את אותם אברים  שהם התווך בן הקדושה לעולם    . ולכן משה מקדש את אהרון ובניו על ידי זריקת הדם על תנוך האוזן ועל הבהונות כדי לקדש את המעבר של הקדושה מהחוץ לאדם וזה לגבי האוזן או מהאדם החוצה כאשר זה מדובר בידיים וברגלים  

לסיכום תנוך האוזן ובוהן יד ימנית ובוהן  רגל ימנית  הם הגבול בן האדם לבן העולם החיצון האוזן זה קודש הקודשים  הידיים זה ההיכל והרגלים זה החצר . האברים הללו הם התווך בן האדם לעולם החיצוני אם במעבר פנימה כמו לימוד ושמיעת התורה או החוצה כמו ברכת כוהנים דרך האצבעות ולכן המשמעות הגדולה של האברים הללו

פרשת צו מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת צו  מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בשבוע שכבר בפרשת ויקרא זכור ח'/אדר ב/תשע"ו  דיברתי על  כל הזכור שמופיע בתורה נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

ונאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

ונאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אבל גם נאמר בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

ואומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ורציתי להגיד שהזכור על היין מדובר על היין המשומר שעין לא ראתה ואומר הזוהר שזה סתרי בראשית כלומר סודות הבריאה וכדי להגיע לסודות התורה צריך את  לימוד התורה כלמור קבלת התורה ביציאת מצרים התכלית שלה כדי שנוכל להבין את העולם ואת כל הסודות של בריאת העולם וזה השאיפה שלנו להבין את מה שהקב"ה רוצה מאיתנו ולכן יש זכירה על היין בשבת ובהגדה של פסח שמלמדת על יציאת מצרים ויש לנו את הזכור של עמלק שבא ללמד אותנו ממה להיזהר ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את התורה וזה מחית עמלק והזכור של עמלק נזכר בפורים על היין של יום פורים . אבל בשיעור לא דיברתי על הזכור הרביעי המופיע בתורה וזה הזכור של מרים בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וקודם כל צריך להבין את מה צריך לזכור מהמעשה של מרים

כתוב במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

אומר רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ב

(ב) הרק אך - עמו לבדו דבר ה':

הלא גם בנו דבר - ולא פרשנו מדרך ארץ:

כלומר אותם אלו שאמרו שגם איתנו דיבר הקב"ה ואנחנו לא פרשנו מן האישה רצו להגיד אנחנו כמו משה הקב"ה דיבר עם משה וגם אנחנו דיברנו עם הקב"ה כלומר יש כאן טענה של שיויון אנחנו כמו משה ומשה הוא כמונו ולמה משה פורש מן האישה האם משה  יותר מאיתנו ?

ומיד כתוב במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואז הקב"ה מסביר את ההבדל בבמדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

כלומר יש הבדל גדול בן הנבואה שלכם לבין הנבואה של משה ולכן משה צדק כאשר החליט לפרוש מאשתו ציפורה

והתוצאה  במדבר פרק יב

(ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְקֹוָ֛ק בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ:

(י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת:

כלומר  במעשה מרים יש את הרצון "להשטיח את המציאות " . המציאות מורכבת ויש בה דרגות דרגות אבל טבע האדם רוצה "להשטיח את המציאות "  כלומר הוא לא מוכן לעבוד ולעמול ולשנות את עצמו כדי שיוכל להגיע לדרגה הראויה הוא מסתכל על השני ורוצה "כמוהו " הוא רוצה את השיויון לא מתוך הבנת המציאות ודרישה לצדק הוא משתמש ב"טיעון הצדק"  כדי לקבל מה שלא מגיע לו מה שהוא לא טרח עבורו מה שהוא לא לדרגתו . הוא רוצה כמו משה  אבל הוא לא כמו משה הוא שונה ממשה ולכן הוא לא יכול לקבל כמו משה . וכאן צריך לפרש את התואר וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם שמשה ידע את דרגתו ידע מה אדם כמוהו צריך לעשות בדרגתו וזה הפרוש האמיתי לעניו . הוא לא רוצה ולא עושה מעבר לדרגתו האמיתית ועושה מה שצריך לעשות אדם בדרגתו לפרוש מן האישה

ועל זה אני חושב אומר הקב"ה (ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס    .  

התורה מסמנת שני זכור שמונעים מאיתנו ללמוד תורה כדי שנוכל להגיע בסופו של דבר להבין את העולם ואת מעשה בראשית האחד זה זכור של עמלק והשני זה הזכור של מרים

עמלק יודע מי הוא הקב"ה אבל מורד בו על אף שזה מזיק לו וכדי להימנע מכך אנחנו צריכים להיות כמו משה להסתכל למעלה אל הקב"ה וכך להתגבר על עמלק . והזכור השני זה של מרים שבו אנחנו צריכים להיזהר להבין את המציאות לדעת במדויק את דרגתנו ולפעול לפי הדרגה הזאת ולא לצפות לקבל מה שלא מגיע לנו לפי דרגתנו .

ונאמר  בשמות פרק יב

(ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:

ואומר הרמב"ן שמות פרשת בא פרק יב פסוק ג

(ג) איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב), כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים:

אומר הקב"ה לעם ישראל הגעתם לדרגה שבו אתם יכולים לשחוט את הפסח על אף שזה לא הגיוני כי זה האלוקים של המצרים ואתם מיעוט בתוך מצרים אבל זה הדרגה הנכונה למעשה הזה ואת זה תעשו . וידוע שמרים יום פטירתה הוא עשירי בניסן אותו היום שבו שחטו את קורבן הפסח היום שבו עם ישראל הבין שדרגתו שהגיע אליה מצריך אותו לשחוט את הפסח . כמו שמשה שהגיע לדרגה של נבואה בו הוא צריך לפרוש ממצות פרו ורבו כך עם ישראל שהגיע לדרגה בו צריך לשחוט את אלוקי המצרים להקריב אותו ולאכול אותו כקרבן הפסח את האלוקים של המצרים

לסיכום יש לנו שני זכור חיוביים לזכור את השבת ולזכור את יציאת מצרים ושני זכור שלילים לזכור את עמלק ואת מה שקרה למרים במצרים ושני הזכור הללו מלמדים אותנו מה לזכור כדי שנוכל ללמוד תורה כדי להבין את מעשה בראשית ואת מקומנו בעולם

זכור של עמלק שנזכור רק להסתכל כלפי מעלה ולנצח את עמלק שרוצה לזנב במי שלא מסכל רק למעלה ואת הזכור של מרים כדי שנבין שאנחנו צריכים לדעת את דרגתנו ולעמול בתורה כדי לרכוש אותו ולא לרצות לקבל מה שלא מגיע לנו מצד אחד ולעשות מה שנדרש מאיתנו לפי דרגתנו גם אם זה לא הגיוני כמו שחיטת הפסח במצרים שהוא האלוקים של מצרים שכפרו בקב"ה כמו שפרעה אמר וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי

ולסיכום יש לקרוא את התוספות  במסכת פסחים דף קו עמוד א

זוכרהו על היין - דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן.

כלומר אומר התוספות שזכרנו על היין זה מהתורה אם כן האם זה גם בשאר הזכור של יציאת מצרים ועמלק ומרים וצריך עיון