פרשת אמר סדר המועדים – סדר בריאת העולם מחג הפסח לשמיני
עצרת ב'/אייר/תשע"ד
ויקרא פרק כג
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ
אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי:
בו נראה את הסדר שפרשת אמור של מועדי
יקוק
ראשון – שבת
(ג) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא
תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיקֹוָק בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: פ
שני – פסח
(ה) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה
עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיקֹוָק:
שלישי – שבועות
וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם
בְּכָל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם:
שלישי – ראש השנה
(כד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן
זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ:
רביעי – יום הכיפורים
(כז) אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ
הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם
אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
חמישי – סוכות
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת
שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
שישי – עצרת
(לט) אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג
יְקֹוָק שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי
שַׁבָּתוֹן:
ומיד בסוף המועדים ישר מתחיל
ויקרא פרק כד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה
לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
ובו נבין את כל המועדים לפי ההבנה
שדיברנו עליה בפרשות הקודמות הבנה אחת שפסח זה בריאת העולם מחדש בשבע ימים ארוכים
של שבע ימים. ומתן תורה זה סיום בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה כחלק
מקיומו של העולם .
לפי הסדר המופיע פה נברא העולם בבראשית
ולכן שבת מופיע ראשון , שני זה פסח כי אז העולם חזר למצב של תוהו ובהו ע"י
עשר המכות במצרים והתחילה בריאת העולם מחדש תוך ספירה של 50 עד מתן תורה ,כי התורה
בנויה מחמישים שערי בינה . מתן תורה היא סיומו של בריאת העולם מחדש הכולל בתוכו
תנאי של קבלת התורה ע"י עם ישראל שהיה חלק מבריאת העולם מחדש ע"י ספירת
העומר . עם ישראל אמר נעשה ונשמע וקיבל
עליו את התנאי של קבלת התורה כתנאי לקיומו של העולם . בחינת יש תורה יש עולם אין
תורה אין עולם .
לאחר קבלת התורה ע"י עם ישראל מגיע
ראש השנה ויום הכיפורים והפעם זה בחינת הכנסת שאר העולם (כל הגויים ) לתוך השלמות
של העולם . עם ישראל חוזר בתשובה אבל הפעם לא לבד ולכן נכנס לתפילה
"יעשו כולם אגודה אחת" ואומר הערוך השולחן אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקפב
ולכן כל תפלות ר"ה נתייסדי על
קידוש שמו יתברך וזהו עיקרה של ברכה האמצעית מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכו'
וידע כל פעול וכו' ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה
וזהו עיקרי תפלתינו בר"ה ויוה"כ ולזה הקדימו אנשי כנסת הגדולה בברכת אתה
קדוש הנך ג' ובכן לפי שאנו חותמין המלך הקדוש שהוא ג"כ לכוונה זו שתתגלה
מלכותו יתברך בפועל ממש נגד כל העולם ולכן החוב עלינו להזכיר מלך בימים אלה והברכה
הוא לקדושתו של הקדוש ברוך הוא לכן אומרים ובכן תן פחדך וכו' ויעשו כולם אגודה אחת
לעשות רצונך בלבב שלם שזהו תכלית הבריאה ותכלית תקוותינו:
ולאחר התיקון של עם ישראל ביחד עם אומות
העולם מגיע סוכות שבו אנו מקריבים 70 פרים כנגד 70 אומות העולם לכפר על הגויים .
ובסוף הכפרה בהושענה רבה מגיע מלחמת גוג ומגוג שעושה בירור באומות העולם ונשארים
אותם הגויים שמקבלים את מלכות הקב"ה עליהם ואלו יגיעו לבית המקדש בסוכות
להקריב קורבנות ויהיה להם עוון במידה ולא יגיעו להקריב קורבן בבית המקדש
זכריה פרק יד
(טז) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל
הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:
(יז) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה
מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ יְקֹוָק
צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם:
(יח) וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם
לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְלֹא עֲלֵיהֶם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף
יְקֹוָק אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת:
וחג הסוכות זה בעצם החג של שלמות העולם
של העם היהודי וכל הגויים תחת הנהגת השם וקבלת עול מלכות שמים .
והיום השמיני לאחר חג הסוכות זה בעצם
מתן תורה לעם ישראל אבל לאחר קבלת עול מלכות שמים של הגויים את הקדוש ברוך הוא .
פרוש שלמות קבלת התורה לא רק של עם ישראל אלה כל העולם כולו .
ואומר עבודת ישראל דברים לשמיני עצרת
ואיתא במדרש תנחומא (פנחס טו) שהיה
מהראוי להיות שמיני עצרת אחר החג חמשים יום כשם שיש מפסח ועד עצרת, אלא אמר הקדוש
ברוך הוא חורף הוא ואינן יכולין להניח בתיהם לבוא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו
עצרת, מנין ממה שקראו בענין (במדבר כט, לה) ביום השמיני עצרת וגו' עכ"ל:
כלומר ראוי היה שמחג הסוכות צריך לספור
חמישים יום ואז יהיה חג שמיני עצרת אבל הקב"ה התחשב בעם ישראל והצמיד את
שמיני עצרת לחג הסוכות .
ובשמיני עצרת נגמר בריאת העולם בשלמות
של עם ישראל ובאגודה אחת עם כל הגויים שקבלו עליהם את הקדוש ברוך הוא כמלך .
ונשאר לנו לחקור ולברר את הזמנים מסוף שמיני עצרת לפסח מה משמעותם ומה
התפקיד שלהם .
בכל מקרה התורה נותנת לנו רמז שמיד לאחר
כל המועדים ישר מזכירה את נר התמיד שכמובן רומז לחג החנוכה .
