פרשת ויקרא למה כתוב ב ויקרא א זעירא ‏ה'/אדר ב/תשע"ד

פרשת ויקרא למה כתוב ב ויקרא  א זעירא   ‏ה'/אדר ב/תשע"ד

ויקרא פרק א

(א)   ויִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

בתורה כתוב היקרא עם א קטנה יש הרבה ראשונים ואחרונים המתרצים את ה א הזעירא וננסה להבין בדרך מחודשת למה נדרש ה  "א" הזעירא

כתוב במדרש

ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה א

[ט] ויקרא אל משה. ולאדם לא קרא, ויקרא י"י אלהים אל האדם וגו' (בראשית ג, ט), אלא אין גניי למלך לדבר עם עריסו. וידבר י"י אליו (ויקרא א, א), ועם נח לא דיבר, וידבר אלהים אל נח (שם /בראשית/ ח, טו), אין גניי למלך לדבר עם נוקרורו. ויקרא אל משה, ולאברהם לא קרא, ויקרא מלאך י"י אל אברהם שנית וגו' (בראשית כב, טו), אין גניי למלך לדבר עם פונדקי שלו. וידבר י"י אליו, ועם אברהם לא דיבר, ויפל אברם על פניו וידבר אתו (שם /בראשית/ יז, ג), אלא אין גניי למלך לדבר עם פונדקי שלו. ויקרא אל משה, ולא כאברהם. באברהם כת' ויקרא מלאך י"י אל אברהם שנית מן השמים (שם /בראשית/ כב, טו), המלאך קורא והדיבור מדבר, ברם הכא, אמ' ר' אבין, א' הק' אני הוא הקורא ואני הוא המדבר. אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו (ישעיה מח, טו).

פרוש : שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם , נח , אדם ראשון וכדומה יש רמות שונות של קרבה של הקדוש ברוך הוא אל המדבר לפי העניין . ואומר המדרש שלמשה דיבר בצורה הקרובה ביותר שיכול להיות . משה היה הנביא שהקדוש ברוך הוא דיבר אליו בצורה הקרובה ביותר ויקרא אל משה . הקדוש ברוך הוא מדבר אל משה ומה שמפריד בן משה לקדוש ברוך הוא זה רק המלה "אל" זה הכי קרוב שבן אנוש יכול לדבר עם הקדוש ברוך הוא .

אבל יש לנו פעמים שכתוב בתורה ויקרא אל משה 

פעם ראשונה :שמות פרק כד

(טו) וַיַּעַל מֹשֶׁה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר:

(טז) וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד יְקֹוָק עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן:

(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: פ

ופעם שניה באוהל מועד שמות פרק מ

(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:

(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:

(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:

(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם

ויקרא פרק א

(א) וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיקֹוָק מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם:

כלומר רואים דמיון בן שני ה "ויקרא אל משה "  (ראה סימון מדגיש )

כמו כן אנו רואים דיבור של הקדוש ברוך הוא ברמה אחרת אל בלעם

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כג סימן ד

[ד] ויקר אלהים אל בלעם. לשון טומאה, כמה דתימר מקרה לילה (דברים כג יא), כלומר כשהיה מדבר עמו היה חושב כאלו מדבר לטמא, ואלמלא בשביל אהבתן של ישראל, לא היה מדבר עמו, אחר שעבר על דיבורו:

כלומר אנו רואים רמות שונות של דיבור של הקדוש ברוך הוא אל הנביאים והשאלה הנשאלת האם הדיבור בהר סיני היה באותה דרגה של הדיבור באוהל מועד ?

ואומר השל"ה מסכת תענית פרק תורה אור

וזהו סוד א' זעירא, כי המשכן שהוא בסוד א', יתקטן ויחרב. אבל לא שיתבטל לגמרי חס ושלום. כי קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד (מגילה י א).

ואומר הזוהר - תוספת כרך ג (ויקרא, במדבר, דברים) דף ש עמוד א

וידבר יי' אליו מאהל מועד לאמר בגין כך א' זעירא ותו א' זעירא מתל למלכא דהוה יתיב בכרסייא וכתרא דמלכותא עליה ואקרי מלך עלאה כד נחית ואזיל לבי עבדיה מלך זוטא אקרי כך קודשא בריך הוא כל זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך עלאה אקרי כיון דנחית מדוריה לתתא מלך איהו אבל לאו עלאה כדקדמיתא בגין כך אלף זעירא,

פרוש : שהקדוש ברוך הוא יורד לעולם הזה הוא מצמצם את עצמו . ונקרא מלך זוטא (מלך קטן )

ולכן צריך להגיד שההתגלות של הקדוש ברוך הוא במשכן שונה מההתגלות שלו בהר סיני . במשכן הוא צמצם את עצמו יחסית לצמצום של הר סיני וכדי שנבין את זה ונדע את ההפרש בן השכינה בהר סיני לשכינה במשכן נכתבה ה "א"  הזעירא .

וכמו שכותב צרור המור ויקרא פרשת ויקרא

וכשהוצרך לצאת מהיכלו ולילך חוצה לארץ כביכול הוא ממעט כבודו. ולכן נכתב ויקרא באלף זעירא. ועוד אמרו שם מאהל מועד למה נאמר. אלא וידבר אליו מעסקי אהל מועד שעתיד ליחרב בהמ"ק. וזהו ויקרא אל משה כמו שאמר ויקרא ה' אלהים לבכי ולמספד. ובמקום גילה שם תהא רעדה. ומה תיקון לזה אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. לרמוז שבזכות הקרבנות יתקיימו בארץ.

והיום שאין קורבנות והתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א אומר

והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.

נותר לנו רק להתעסק עם לימוד התורה ובזכות לימוד התורה נתקיים בארץ

פרשת ויקרא תלמידי חכמים לא צריכים שמירה "והשוויון בנטל " ‏ד'/אדר ב/תשע"ד

בס"ד

פרשת ויקרא תלמידי חכמים לא  צריכים שמירה  "והשוויון בנטל " ‏ד'/אדר ב/תשע"ד

יש טענה נפוצה ע"י יהודים רבים ואפילו יהודים דתים כלפי תלמידי  חכמים היושבים ולומדים תורה כל היום : אנחנו הולכים לצבא נהרגים על שמירת הארץ ואתם "נהרגים" באוהלה של תורה . אנחנו שומרים עליכם בזכותנו אתם יכולים לשבת וללמוד ומן הראוי שגם אתם תישאו בנטל הזה .

בו נבדוק את הטענה הזאת לאור ההלכה היהודית

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א

הכל לאגלי גפא, אפילו מיתמי, אבל רבנן לא צריכי נטירותא;

פרוש : תלמידי חכמים לא צריכים שמירה.

רש"י מסכת בבא בתרא דף ח עמוד א

לאגלי גפא - לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות, אגלי דלתות כמו טרוקו גלי ברכות (דף כח) גפא סתימה כמו מצא אחר הגפה באלו מציאות (ב"מ דף כה:).

פרוש : תלמידי חכמים פטורים מתשלום על חומת העיר כי הם לא צריכים חומה כי התורה שלהם משמרת אותם ולכן לא ישלמו על החומה . מי שישלם הם כל האחרים כי החומה בשבילם .

וכפי שאומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ז עמוד ב

וק"ו: ומה חול שמועט - מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים - לא כל שכן שמגינים עליהם.

ואכן כך פוסק הרמבם

רמב"ם הלכות שכנים פרק ו הלכה ו

כל ההדברים שצריכין לשמירת העיר לוקחין מכל אנשי העיר ואפילו מן היתומים חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכין שמירה שהתורה שומרתן, אבל לתקון הדרכים והרחובות אפי' מן החכמים, ואם כל העם יוצאין ומתקנין בעצמן לא יצאו תלמידי חכמים עמהן שאין דרך תלמידי חכמים להזדלזל לפני עם הארץ.

וכך פוסק שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים בקרקע סימן קסג סעיף ד

כל הדברים הצריכים לשמירת העיר, לוקחים מכל אנשי העיר, ואפילו מהיתומים, חוץ מתלמידי חכמים, שאין ת"ח צריכים שמירה, שתורתן משמרתן.

וכן בשולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד רבו ותלמיד חכם סימן רמג סעיף ב

אבל דבר שהוא צריך לשמירת העיר, כגון חומות העיר ומגדלותיה. (א) ושכר השומרים, לא היו חייבין לתת להם כלום, שאין צריכין שמירה, שתורתן שמירתם.

ושואל חשוקי חמד בבא מציעא דף קח עמוד א

שאלה. עיר שכולה חכמים, כיצד יחלקו את הוצאות השמירה. או עיר שיש בה ע"ה אחד, האם ישלם הע"ה את כל הוצאות השמירה?

תשובה. בשאלות אלו דן החזו"א, (ב"ב סימן ה' ס"ק יח) וז"ל: "יש לעיין, הלא גם רבנן צריכים לנהוג מנהג עולם ולא לסמוך על הנס? ואפשר דבעיר דכולהו רבנן, כופין זא"ז לבנות חומה. אבל בעיר שדרין בה בני אדם ויש ביניהם רבנן, מטילין את החומה על המון העם, ופוטרין את החכמים כמו שפטורין מן המס, שהתורה פטרתן כיון שאינם משתדלים על השגת הממון בשביל עסקם בתורה, אין ליטול מהם ממונם בשביל מס, וה"נ מצאו חכמים שאין ליטול מהם לנטירותא ואחרי שבאמת תורתן מגינה עליהן, ואינם נתונים תחת מקרי הטבע כשאר בני אדם, כי השגחתו יתב' הוא לפי מידת הבטחון שאדם משליך יהבו על בוראו יתב', והלכך ראוי ת"ח לפוטרו מנטירותא ולהטיל את החומה על שאר בני העיר, ואפשר לפי"ז דגם רבנן כופין את שאר בני העיר לבנות חומה.

ויוצא לפי זה שבאמת תלמידי חכמים לא צריכים שמירה במקרה שלא חייבים אותם ובלי תלמידי החכמים יוכלו לעשות את השמירה אסור לקחת אותם . אבל במקרה שלא ניתן בלעדיהם יהיו חיבים כי לא סומכים על הנס .

ופוסק האגרות משה יורה דעה חלק ד סימן לג

הנה אף שעניין צבא ההגנה הוא ענין גדול, אבל עניין לימוד התורה ללומדי תורה עוד יותר גדול גם מלהגין על המדינה כמפורש פ"א דבבא בתרא ח' ע"א הכל לאגלי גפא (לשערי חומות העיר להציב בהן דלתות - רש"י) אפילו מיתמי אבל רבנן לא צריכי נטירותא. וכנראה שהממשלה הכירה ג"כ את זה, ומי שלומד בישיבה גדולה ועוסק בתורה פטור מענייני חיובי הצבא. ולכן ודאי מי שיש לו תשוקה ללימוד התורה ולהעשות גדול בתורה ובהוראה וביראת שמים, יש לו לילך לישיבות הגדולות, ויהיה ברכה לכלל ישראל והגנה גדולה לכל ישראל.

לסיכום טענת "השוויון בנטל " היא לא טענה הלכתית כלפי תלמידי חכמים כשניתן להסתדר בלעדיהם והיום שברור שניתן להסתדר בלי תלמידי חכמים לא ניתן לחייב אותם להתגייס לפי הלכה מפורשת בשולחן ערוך.

אבל מי שהוא תלמיד חכם ופטור מגיוס חייב לקחת בחשבון את דברי הלבוש יורה דעה סימן רמג

ותלמיד חכם המזלזל במצות ואין בו יראת שמים, אף על פי שהוא מתמיד בתורה ותורתו אומנותו על הדרך שנתבאר, הרי הוא כקלים שבציבור, שלא אמר הכתוב לפטור אלא כל קדושיו שמקדשין שם שמים ואין פורעניות באה לעולם בשבילם, יצאו כאלו שמזלזלים שם שמים.