1.7.2022

פרשת חקת האם הסברא מה דמך סמוק משלי היא דין מדאוריתא ? מה תיקן יהושע בנושא מעיין הקרוב לעיר ? איך נתן יהושע חזקה לבני עיר הקרובה למעיין גם בפיקוח נפש ? האם תקנה מדרבנן יכולה לבטל דין מדאורייתא בנושא דיני נפשות ? האם התקנה של יהושע מלמדת שהסברא מה דמך סמוק מדמי היא רק דין מדרבנן ולכן יכול יהושע לתקן תקנה כזו ? ‏ב'/תמוז/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת חקת האם הסברא מה דמך סמוק משלי היא דין מדאוריתא ? מה תיקן יהושע בנושא מעיין הקרוב לעיר ? איך נתן יהושע חזקה לבני עיר הקרובה למעיין גם בפיקוח נפש ? האם תקנה מדרבנן יכולה לבטל דין מדאורייתא בנושא דיני נפשות ? האם התקנה של יהושע מלמדת שהסברא מה דמך סמוק מדמי היא רק דין מדרבנן ולכן יכול יהושע לתקן תקנה כזו ? ‏ב'/תמוז/תשפ"ב

שבוע שעבר דנו בנושא יהרג ולא יעבור מצווה מהתורה או דרבנן חלק א  עכשיו אני כותב חלק ב

בגמרא יש משא  ומתן על מצווה מדאורייתא בנושא יהרג ובל יעבור בעבודה זרה  בין רבי ישמעאל לרבי אלעזר כל אחד מביא פסוקים מהתורה ויש ויכוח על דין דאורייתא . וברור שנימנו וגמרו הינו על דין דאורייתא. אבל ההמשך של הגמרא אינו מביא משא ומתן רק קביעה שרוצח הוקש לנערה מאורסה ויש סברא אצל רוצח למה ייהרג ובל יעבור ולכן יש כאן דין גם ברציחה ובגילוי עריות שלא יעבור וייהרג כמו בעבודה זרה.  ולי זה נראה משונה שהגמרא לא קושרת את הדין של רציחה ועריות לדין של עבודה זרה  והפסוקים שהביא רבי אליעזר מדברים אך ורק בעבודה זרה . אין גם משא ומתן כמו שיש על עבודה זרה בגמרא אין שני צדדים יש מקום שהגמרא מביאה סיפור על הכרעת רבה

חברותא מסכת סנהדרין דף עד עמוד א

ומבררת הגמרא, רוצח גופיה שממנו למדנו נערה המאורסה, מנא לן? מנין לנו שדינו ליהרג ולא יעבור?

סברא הוא, שלא תדחה נפש חבירו מפני נפשו, דאם יהרוג את חבירו, יש כאן שתי עוולות, איבוד נפש של חבירו ועבירה על איסור רציחה שעובר הרוצח, ואילו אם הגוי יהרגהו, אף שיש כאן איבוד נשמה, אבל אין כאן עבירת ישראל על איסור רציחה.דאף אם אמרה התורה "וחי בהם" ולא שימות בהם, הוא רק באופן שאם אכן יעבור - לא יאבד נשמה של ישראל, אבל אם בין כך ובין כך ייאבד נשמה של ישראל, למה יעבור על איסור רציחה -ומי יודע, נפש של מי יקרה בעיני יוצרו יתברך שמו, ומי אומר לו שנפשו יקרה יותר, לכן לא יידחה ציווי התורה: "לא תרצח", ויהרג ואל יעבור!ומספרת הגמרא עובדא שאמרו בה סברא זו.דהיה עובדא, איש ההוא דאתא שבא לקמיה לפני רבה, ואמר ליה לרבה: אמר לי מרי דוראי הגוי אדון העיר שהנני מתגורר בה: "זיל לך קטליה לפלניא הרוג את פלוני! ואי לא תעשה כן, קטלינא לך אהרוג אותך". ושאל את רבה, מה יעשה.אמר ליה רבה: לקטלוך תן לו שיהרוג אותך, ולא תיקטול ואתה אל תהרוג! כי -מאי חזית למה נראה בעיניך דדמא דידך סומק טפי שהדם שלך אדום יותר, דילמא יתכן, שדמא דההוא גברא שהדם של האיש ההוא שציווך אדון העיר להורגו - סומק טפי אדום יותר?

כלומר, רבה ענה כן בדרך מליצה: האם ברציחתך יש יותר עוולה מרציחתו, האם ידוע לך שדמך חביב ונאה לפני הקדוש ברוך הוא יוצרך - יותר מדם חביריך?!(15)וזו הסברא שעל שפיכות דמים חייבים למסור את הנפש, וממנו נלמד נערה המאורסה.

אבל כאשר למדתי מסכת נדרים נתקלתי שנושא לכאורה שסותר לחלוטין את הדין כאן

חברותא מסכת נדרים דף פ עמוד ב

ורמי סתירה מהא דאמר רבי יוסי, אדאמר רבי יוסי -דתניא בברייתא [בתוספתא בבא מציעא פרק י"א] בביאור זכויות הציבור במים הנועדים לשימוש הציבור:מעיין של בני העיר, מעיין מים הנובע בעיר אחת, ומשם זורמים המים לעבר ערים אחרות, ואירע שלא הספיקו המים לכל המשתמשים במי המעיין זה, הרי -אם היתה הברירה בין חייהן של בני העיר שנובע בה המעיין, ובין חיי אחרים, שאינם בני העיר הזאת, לפי שאין המעיין מספיק לשתיית כל העיירות -חייהן - קודמין לחיי אחרים.

ומה מקור הדין זה ?

גמרא בחברותא מסכת בבא קמא דף פ עמוד ב

תנו רבנן: עשרה תנאין התנה יהושע עם ישראל:

א. שיהו מרעין כל ישראל בהמות בחורשין [יערות] השייכים ליחידים, ולא יקפיד בעל היער על כך.

ב. ומלקטין עצים בשדותיהם של אחרים, ולקמן מפרש באיזה עצים הדברים אמורים.

ג. ומלקטים עשבים בכל מקום איש בשדה חבירו, חוץ משדה תלתן שהעשבים יפים לה, והמלקטן מזיק את התלתן.

ד. וקוטמים נטיעות [ענפים כדי ליטע] מן האילנות בכל מקום איש מאילנות חבירו, חוץ מגרופיות של זית, הן גרופיות שמניח הקוצץ את זיתיו לשרוף, שמהם גדל העץ מחדש; ואין לקטום מגרופיות אלו נטיעות, מפני שהוא מפסיד אותן.

ה. ומעין היוצא בתחילה [מחדש, וכל שכן ישן שהיה בשעת חלוקת הארץ] בחלקו של האחד, כל בני העיר מסתפקין ממנו.

כלומר היה זה תקנה של יהושע שהחליט שמעין שזורם בשני ערים מי שקרוב למעיין המעיין שלו גם בנושא פיקוח נפש ואומר רש"י מסכת נדרים דף פ עמוד ב

מעיין של בני העיר - שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו אלא כדי סיפוק שתייתן של בני אותה העיר הרשות בידן לסותמו שלא ילך לאותה עיר אחרת שלמטה הימנה לפי שהמים שלהן הם והמים ברשותן חייהן קודמין לחיי אחרים, ואם יש בה כדי חייהן של אלו ושל אלו ואין בה להסתפק ממה שנשאר מאותו מעיין אלא כדי בהמתן של בני אותה העיר.

כלומר ברור שזה גם עניין של פיקוח נפש ואם תגיד שהסברא מה דמו סמוק מדם חבריך מדאורייתא איך מתקן יהושע תקנה אשר היא כנגד דין מדאורייתא מה פתאום הוא נותן עדיפות בעניין חיים לבעלי העיר הקרובה למעיין נגד דין מדאורייתא ? אבל אם נגיד שייהרג ולא יעבור הינו דין מדרבנן מובן שיהושע יכול לתקן .

וכדי להבין למה זה נוגע בפיקוח נפש אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא מציעא דף סב עמוד א

"וחי אחיך עמך",ופירש רבי אלעזר: אהדר ליה, אם לקחת ממנו ריבית, החזר לאחיך הלוה את הריבית, כי היכי דניחי בהדך. בכדי שיוכל לחיות עמך.ומקשה הגמרא: ורבי יוחנן, הסובר ש"ריבית קצוצה אינה יוצאה בדיינים", האי "וחי אחיך עמך", מאי עביד ליה? - למה נדרש הפסוק?ומתרצת הגמרא: מבעי ליה הפסוק נצרך, לכדתניא - למה ששנינו:שנים שהיו מהלכין בדרך במדבר, או בכל מקום אחר שאין בו מים,וביד אחד מהן היה קיתון [כד] של מים. והמים שבכד היו שייכים לו. ובכד לא היה מספיק מים להחיות את שניהם עד שיגיעו למקום שיש שם מים.באופן, שאם שותין שניהם כל אחד מחצית הכד, הרי הם מתים לאחר זמן, כי לא יספיק להם המים עד שיגיעו לישוב.ואם שותה אחד מהן את הכד כולו, מגיע הוא לבדו לישוב, אך חבירו בוודאי ימות. מה יעשו?דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם, יתחלקו במים בשווה לצורך חיי שעה, וימותו לאחר זמן. ואל יראה אחד במיתתו של חבירו, על ידי שישתה רק הוא והשני ימות בצמא.עד שבא רבי עקיבא ולימד דין חדש, הכתוב אומר "וחי אחיך עמך", הוי אומר, חייך קודמים לחיי חבריך, ללמדינו כי כל החיוב להחיות את אחיך היינו דוקא "עמך", כשגם אתה תוכל לחיות איתו, אבל במקום שחיי אחיך הוא במקום חייך, חייך קודמים.ועל כן, בשנים שהולכים בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, פוסק רבי עקיבא, שישתה בעל הקיתון את המים, ואינו חייב להחיות את חבירו, במקום שהוא עצמו ימות על ידי כך.

כלומר רבי יהושע נותן לבני העיר שהמעיין קרוב אליהם חזקה במים ובמקרה שהמים מספיקים רק לבני עיר האחת העיר השנייה תמות בצמא כי יהושע נתן לעיר חזקה על המים רק בגלל התקנה של יהושע . כלומר תקנה מדרבנן גוברת על לכאורה דין מהתורה בגלל הסברא מה דמך סמוק מחברך ולכן נראה לי שחייבים להגיד שהדין הזה מה דמל סמוך מחברך זה דין של חשבון העולם המגיע מדברי חכמים שאמרו שחייב אדם לראותאת עצמו חצי חייב חצי זכאי וכך לראות את העולם חצי חייב וחצי זכאי ותמיד צריך לעשות את החשבון הזה כאשר עומד בפניו יהרג ובל יעבור ושבוע הבא נתחיל לדון בשאר הנימנו וגמרו שמופיעים בגמרא והאם נמצא דוגמה של נימנו וגמרו מדאוריתא ללא משן ומתן במקום או במקום אחר בגמרא