בס"ד
פרשת
שמיני מה הכוונה אש זרה ? מה הקשר לקבלת התורה של נדב ואביהוא ? מהי החשיבות של
נדב ואביהוא בקבלת התורה של כל עם ישראל ? האם החיסרון של קבלת התורה גרם להם
להקריב אש זרה ? האם החיסרון בקבלת התורה של נדב ואביהוא קשור לחטא העגל ? מה הקשר
של פנחס לנדב ואביהוא ? מה תיקן פנחס בקבלת התורה ? האם התיקון הזה הספיק ? האם
קבלת התורה מחדש של אליהו הנביא קשורה לחסרון קבלת התורה של נדב ואביהו ? איך תיקן
אליהו הנביא את האכילה של נדב ואביהוא ? מהי ההקבלה בן מתן תורה לבן קבלת התורה של
אליהו הנביא ? כ"ב/אדר ב/תשפ"ב
ויקרא (פרשת שמיני) פרק י פסוק א - ג
(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב
וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ
עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א
צִוָּ֖ה אֹתָֽם:
(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק
וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩
אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֤ק׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י
כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן:
ואני רוצה להבין מה הכוונה אש זרה ואומר השם משמואל ויקרא פרשת אחרי מות שנה תרעב
אך מאין
נצמח שאנשים גדולים כמוהם תהי' להם טעות ולא הרגישו מה שעוד עליהם לכתתא רישי'
דסט"א במסעות המדבר, בזה יש דעות שונות, ובמדרש (פ' כ') מונה עשרה חטאים,
הכניסה לבקה"ק, קטורת נדבה, אש זרה, שלא נטלו עצה זה מזה או שהורו הלכה בפני
משה רבם, שתויי יין, ריחוץ ידים ורגלים, חיסור בגדים, שלא הי' להם נשים ובנים,
שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהוג את הדור, ויחזו את אלקים ויאכלו
וישתו, ונראה כי הכל נמשך מן החטא הראשון ויחזו את אלקים וכו', ולא עמדו מנגד
באימה ופחד,
כלומר יש 10 חטאים שעשו נדב ואביהוא אבל היסוד של כל החטאים זה החטא הראשון שהוא ויחזו את האלוקים . שמות (פרשת משפטים) פרק כד פסוק יא
וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א
שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:
ואומר רש"י שמות (פרשת משפטים) פרק כד פסוק י
(י) ויראו את אלהי ישראל -
נסתכלו והציצוכ ונתחייבו מיתה, אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה,
והמתין לנדב ואביהוא עד יום חנוכת המשכן, ולזקנים עד, (במדבר יא א) ויהי העם
כמתאוננים וגו' ותבער בם אש ה' ותאכל בקצה המחנה, בקצינים שבמחנה:
כלומר כל ההסתכלות של נדב ואביהוא היה בזמן מתן תורה ודרך ההסתכלות של נדב ואביהוא היה לא ראוי למעמד קבלת התורה ולדרגתם של נדב ואביהוא . וכך כותב המזרחי (רא"ם) שמות (פרשת משפטים) פרק כד פסוק י
(י) [ויראו את אלהי ישראל] נסתכלו והציצו ונתחייבו מיתה. פירוש: שהיו מסתכלים בו הסתכלות לביית, כמו
שכתוב אחר זה: "ויחזו את האלהים", שהיו מסתכלין בו בלב, והוא עצמו הנזכר
גבי "ויראו את אלהי ישראל", אלא שחזר והזכירו, כדי להוסיף בו:
"ויאכלו וישתו", לומר שההסתכלות ההיא היתה גסה, כמו מתוך אכילה ושתיה.
ועל כרחך לומר שאותה הסתכלות לא היתה רק לביית לא חושיית, שהרי אין העין שולטת
אפילו בשדים, שהם אוכלים ושותים כבני אדם ומתים כבני אדם, אלא רואים ואינם נראים,
כמו שאמרו רבותינו ז"ל בחגיגה (חגיגה טז א) ובברכות (ברכות ו. ברכות סב א)
ובכמה מקומות, כל שכן בדברים הרוחנים ובן בנו של קל וחומר בשכינה עצמה. ואפילו הכי
נתחייבו מיתה, מפני שנכנסו לפנים ממחיצתן, ומכאן למדו רז"ל (חגיגה יא ב),
שאין לשאול מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור.
ואת המיתה שלהם במשכן ולא בזמן מתן תורה מפרש אילת השחר שמות פרק כד פסוק י
והנה אף על פי שלא הוזהרו הם נענשו על מה שהציצו,
דצדיקים כמותם היו צריכים להבין מעצמם שלא להסתכל, והנה לא נזכר שעשו תשובה,
וי"ל כיון שלא עשו עבירה אלא דמשום שהסתכלו במה שלמעלה ממדרגתם הם מתו, וכן
י"ל שזה הטעם דיצתה נשמתן של ישראל במ"ת לאחר כל דיבור שיצא מהקב"ה
(כדאיתא בשבת פ"ח ב') והרי תורה מחיה ולא ממיתה, אלא דלהגיע לדרגת גילוי
שכינה צריך להיות ראוי ומי שאינו ראוי ניזוק (וכעין מש"כ כי לא יראני האדם
וחי, וכעין מה דאיתא בחגיגה ט"ז א' על המסתכל בקשת, ושם יש גילוי כבוד קונו
שרואים בזה קיום הבטחתו כל הדורות), ואדם פשוט לא הי' רואה כמותם, אלא הם במדרגתם
הגדולה ראו במראה נבואה, ונענשו למות מיד ולא כעונש כרת וכדו' שנענשין בקיצור
ימים:
ואת הקשר
בן מתן תורה לנדב ואביהוא ניתן לראות בגימטריה נדב אביהוא = אנכי המילה הראשונה של
מעמד הר סיני . וכך כתוב במעמד הר סיני
שמות (פרשת יתרו) פרק כ פסוק ב - ד
(ב - ג) אָֽנֹכִי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֧ר
הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛
אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים עַל־פָּנָֽי:
מתוך
כך ניתן להבין שקבלת התורה של נדב ואביהוא היה חיסרון כי הם קבלו את התורה בראיה
לא נכונה וזה מצריך תיקון יסודי והם חלק משרשרת העברת התורה
אומר
הזוהר הקדוש
בֹּא רְאֵה, לֹא נִמְצְאוּ כְמוֹ בְּנֵי אַהֲרֹן
בְּיִשְׂרָאֵל, פְּרָט לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְהֵם נִקְרְאוּ אֲצִילֵי בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל. וְעַל שֶׁטָּעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ מֵתוּ. וְכִי
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה לְאַבְּדָם? וַהֲרֵי שָׁנִינוּ בְּסוֹד
הַמִּשְׁנָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַכֹּל, וַאֲפִלּוּ
אֶת רִשְׁעֵי הָעוֹלָם אֵינוֹ רוֹצֶה לְאַבְּדָם, וְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת הַלָּלוּ,
הֲיַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁנֶּאֶבְדוּ מִן הָעוֹלָם?! אֵיפֹה הַזְּכוּת
שֶׁלָּהֶם? אֵיפֹה הַזְּכוּת שֶׁל אֲבִיהֶם, וּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה גַּם כֵּן?
וְאֵיךְ הֵם נֶאֶבְדוּ?
אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ מֵהַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ,
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָס עַל כְּבוֹדָם, וְנִשְׂרַף גּוּפָם בִּפְנִים,
וְנִשְׁמָתָם לֹא נֶאֶבְדָה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וּבא רְאֵה, טֶרֶם שֶׁמֵּתוּ
בְּנֵי אַהֲרֹן, כָּתוּב (שמות ו) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ וְגוֹ',
נִקְרָא שְׁמוֹ פִּנְחָס, שֶׁהָיָה עָתִיד לְתַקֵּן אֶת הֶעָקֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב
וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת כְּבָר הָיָה. וְלָמַדְנוּ, כָּל צַדִּיקֵי הָאֱמֶת טֶרֶם
ואומר פירוש הסולם לזוהר - ויקרא פרשת אחרי מות מאמר נשמתין עד דלא יחתון לעלמא אות צח
אלא הכי אוליפנא וכו': ומשיב אלא כך למדנו ממאור הקדוש,
שהקב"ה חס על כבודם, ונשרף גופם בפנימיותו, ונשמתם לא נאבדה. וכבר העמדנו.
ובוא וראה עד שלא מתו בני אהרן, כתוב, ואלעזר בן אהרן לקח לו וגו' ותלד את פנחס.
ונקרא שמו פנחס, משום שהיה עתיד לתקן את העקום, דהיינו לתקן הפגם של נדב ואביהוא
כמ"ש לעיל (אות כ"ג וכ"ה) ואף על פי שנדב ואביהוא עוד לא מתו.
ז"ש ואשר להיות כבר היה.
כלומר פנחס צריך לתקן את קבלת התורה של נדב ואביהוא ואכן פנחס עושה תיקון מסוים כאשר הוא מזכיר למשה הלכה שנשכחה ממנו ומשלים את חסרון התורה שהתרחש לזמן קצר מאוד אבל היה יכול לשכחה הזאת השלכות בלתי הפיכות על עם ישראל אומר רש"י במדבר פרשת בלק פרק כה פסוק ו
לעיני משה - אמרו לו משה, זו אסורה או מותרת, אם
תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך וכו', כדאיתא התם:
והמה בוכים - נתעלמה ממנו הלכה כל הבועל ארמית
קנאים פוגעים בו געו כלם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר (שמות לב כ)
ויטחן עד אשר דק וגו' וכאן רפו ידיו, אלא כדי שיבא פינחס ויטול את הראוי לו:
אבל התיקון הזה של פנחס לא מספיק וההמשך של פנחס הוא אליהו אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת פינחס) פרק כה פסוק יב
אמר רבי
שמעון בן לקיש הוא פנחס הוא אליהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שלום ביני ובין
בני ישראל בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין ישראל,
שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא
ונאמר בדף על הדף קידושין דף סו עמוד ב יש מספר תרוצים מה התורה רוצה לחדש לנו
בבעל הטורים (שם) כתב, 'ו' קטיעא - כי פנחס הוא אליהו, וכן אליה כתיב חסר ו', ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו, וזהו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים יד, ז), ישמח אותיות משיח, שישמח לימות המשיח ויחזיר הוי"ו ויהא אליהו שלם, שלום בגימטריא זהו משיח'.
הרה"ק ר' פנחס מקוריץ (אמרי פנחס שער א, תנ"ך) מפרש, דבזה רמז לנו למה דמרגלא בפומייהו דאינשי, דראשי תיבות תיק"ו "תשבי "יתרץ "קושיות "ואבעיות. והנה מבואר בכתובים, דקושיא היא שבורה, ואם כן כשמתרץ הקושיא הרי נעשה מנשבר שלם, וידוע דפנחס זה אליהו, ולכך כתיב ו"ו קטיעה, להורות כאלו נכתב את בריתי שלם, ורצה לומר, שהנני נותן לו מתנה אשר את בריתי שלם, שהוא יעשה התורה שנקרא ברית שלם לתרץ הקושיות.
כלומר
תפקידו של אליהו לתקן את קבלת התורה של נדב ואביהו וצריך להגיד שקבלת התורה של נדב
ואביהוא הוא חלק מהותי מהעברת התורה לעם ישראל ואולי זה חלק מהסיבה לחטא העגל שנגרם על ידי
הסתכלות לא נכונה של עם ישראל על איחורו של משה לרדת מהר סיני וזה גם נבע מחסרון
קבלת התורה של נדב ואביהוא ולכן נשכחו 3000 הלכות בימי אבלו של משה כנגד 3000 אלו
שנמחקו מספרו של הקב"ה בגלל חטא העגל
שמות פרק לב
וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה
וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ
יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם
הַיּוֹם בְּרָכָה:
(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר
מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק
אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:
(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל
יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם
אֱלֹהֵי זָהָב:
(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא
חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל
מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:
וצריך
להגיד שעדיין אליהו צריך לקבל את התורה מחדש כדי להשלים את מה שנדב ואביהוא החסירו
במעמד הר סיני ואכן כתבתי על קבלת התורה של אליהו מחדש וכתבתי את המאמר הזה בי"ג תמוז תשע"ד :
במדבר פרק כה
(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:
בפרשת פנחס ,פינחס גרם לכך שעם ישראל לא הושמד ע"י הקב"ה בגלל החטא של זמרי בן סלוא
ואומר הזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף מב עמוד א
וקשיא דרבי אלעזר אדרבי אלעזר דאמר ר"א אליהו דא פנחס אי בשביל שקינא להקב"ה זה קינא וזה קינא.
אומר רבי אלעזר פינחס זה אליהו .
ואומר הכתר יונתן במדבר פרשת פינחס פרק כה פסוק יב
(יב) בִשׁבועה אמור לו מִן שמי הִנני גוזר לו את בריתי שלום ואעשׂהו מלאך חי ויחיה לעולם לבשׂר הגאולה בסוף הימים:
כלומר פינחס זה אליהו והתפקיד של אליהו הנביא להיות מלאך חי כלומר שילוב של מלאך ואדם חי והוא זה שמקשר את עם ישראל מזמנו של פינחס עד אחרית הימים .
ועכשיו בו נבחן מה קרה עם אליהו הנביא במלאכים א
(י) וַיֹּאמֶר קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
אליהו הנביא נשאר יחידי לכאורה מכל עם ישראל וצריך לפרש שכל עתיד עם ישראל תלוי רק באליהו הנביא בדיוק באותו צורה שבו הקב"ה אומר למשה בשמות פרק לב
(י) וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:
ותגובתו של משה היתה שמות פרק לב
(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:
ומה אומר אליהו הנביא ?
מלכים א פרק יט
(ד) וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת אֶחָד וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְקֹוָק קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי:
וצריך להגיד שאליהו הנביא אומר אני לא טוב יותר מאבותיי כלומר משה היה מוכן להפסיד את עולמו כדי שעם ישראל לא יושמד ע"י הקב"ה גם אני מוכן להפסיד את עולמי תמורת המשך קיומו של עם ישראל
ואז יש לנו כעין קבלת תורה מחדש
מלכים א פרק יט
(ח) וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב:
אליהו הנביא הולך 40 יום ו40 לילה לחורב להר סיני לכאורה ללא אכילה במשך ארבעים יום בדיוק כמו משה שהיה בהר סיני 40 יום וארבעים לילה ללא אוכל ואצל אליהו זה היה בכוח האכילה שאכל אליהו הנביא לפני ההליכה.
וכשהוא עומר מול הר חורב
מלכים א פרק יט
(יא) וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי יְקֹוָק וְהִנֵּה יְקֹוָק עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְקֹוָק לֹא בָרוּחַ יְקֹוָק וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ יְקֹוָק:
(יב) וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ יְקֹוָק וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה:
ואומר הרד"ק מלכים א פרק יט פסוק יא
והנה ה' עבר - פי' כבוד ה' עבר לפניו כמו שאמר במשה רבינו עליו השלום ויעבור ה' על פניו ועבר לפניו תחלה רוח גדולה וחזק והיה אומר לו הקול לא ברוח ה' כלומר הכבוד ההוה לשעתו ומה שאמר מפרק הרים ומשבר סלעים דרך הפלגה ואמר לו הקול בעבור הרוח כי הכבוד לא היה עובר עדיין ואחר עבור הרוח היה רעש שרעש ההר ואמר לו הקול כי הכבוד איננו באש ואחר עבור האש עבר הכבוד עם קול דממה דקה והבין אליהו כי אז עבר הכבוד כשומעו קול דממה דקה:
וזה בדיוק כמו קבלת התורה ע"י משה בלוחות השניים שמות פרק לד
(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק:
(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְקֹוָק יְקֹוָק אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת:
כלומר
צריך לפרש שאליהו הנביא היה מוכן למות כמו משה למען עם ישראל ולכן קבל את התורה
כמו משה בלוחות השניים . ויש כאן הקבלה מלאה בן הדברים כלומר אליהו קבל
בחורב את התורה מחדש . .
כלומר
פנחס ולאחר מכן אליהו הנביא מתקנים את קבלת התורה של נדב ואביהוא שהם חלק משמעותי
של העברת התורה לעם ישראל ממשה ואליהו הנביא מקבל מחדש את התורה ללא אכילה וזהו
התיקון לנדב ואביהוא שהיו בדרגה של אכילה כאשר קבלו את התורה וזה גרם להם לקבל את
התורה באופן חסר החסרון הזה גרם להם למות כאשר היו במשכן והקריבו אש זרה מתוך
החסרון של התורה שלהם שנגרם במעמד הר סיני .
וכך כותב הנדרשות איתן האזרחי תנ"ך פרשת שמיני
או יאמר עד"ז מ"ש חכמי האמת שנשמת נדב
ואביהו הוא נשמת פנחס, כמ"ש [מלכים ב, ב, ט] ויהי נ"א פי שנים ברוחך
אלי, ופנחס זה אליהו, והוא עלה בחיים חיותו לרקיע ולא מת, ולזה אמר ג"כ ויהי
ביום כו', שר"ל שבאותו היום מתו ולא חזרו לבא לעולם עוד בגלגול נשמות כמקודם,
וזהו שאמר דוקא באותו היום מתו, ששוב כשנשמתן באו לפנחס שהוא אליהו עלו ברקיע
בחיותם.
