18.9.2018

יום כיפור האם יש דבר כזה שאדם מת בטעות ? למה מלאך המוות לא החזיר לחיים את מרים מגדלא דדרדקי ? למה האריך מלאך המוות את חייו של צורבא מדרבנן ? האם פתרון כזה הוא רק לאישה או גם לגבר ? מה המשמעות של בוז יבוזו לו ? האם זה רק בעולם הזה או גם בעולם הבא ? האם מרים מגדלא דדרדקי הרוויחה שלא החזירו לה את נשמה ? למה גבר היה מפסיד באותו מצב? ‏ט'/תשרי/תשע"ט

בס"ד
יום כיפור  האם יש דבר כזה שאדם מת בטעות ? למה מלאך המוות לא החזיר לחיים את מרים מגדלא דדרדקי  ? למה האריך מלאך המוות את חייו של צורבא מדרבנן ? האם פתרון כזה הוא רק לאישה או גם לגבר ? מה המשמעות של בוז יבוזו לו ? האם זה רק בעולם הזה או גם בעולם הבא ? האם מרים מגדלא דדרדקי  הרוויחה שלא החזירו לה את נשמה ? למה גבר היה מפסיד באותו מצב?  ‏ט'/תשרי/תשע"ט

בהמשך לשיעור בשבת שבו דיברנו על מידת הדין וכיצד היא פועלת ועל חוק שימור המעשים ועל זה שלכל אחד יש חלק בגן עדן וחלק בגיהינום וכיצד  "אחר" שמחקו לו את כל זכויותיו שחולקו לצדיקים הצליח על ידי המעשים של רבי מאיר ורבי יוחנן ולחזור לגן עדן גם לאחר שבת קול אמרה :  יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי ומרד בי 

ועכשיו נראה האם יכול להיות טעות במידת הדין  ואדם יכול למות מבלי שהיה לו משפט ? או שאלה עקרונית יותר האם יכול להיות זמן שבו אדם לא נידון לפי האמת ?

כתוב בבלי (פרוש) חברותא חגיגה דף ד עמוד ב

רב יוסף כי מטי להאי קרא, בכי: "ויש נספה בלא משפט". יש כלה מן העולם ואין עוון בידו, ולא היה משפט לספותו [רש"י], ומת קודם שהגיע זמנו [מהרש"א]. ותמהה הגמרא: מי איכא דאזיל בלא זמניה [וכי יש מי שנפטר מן העולם קודם זמנו]?! ומתרצת: אין, אכן יש מי שנספה קודם זמנו.(8)

כי הא דרב ביבי בר אביי, הוה שכיח גביה מלאך המות [מלאך המות היה שכיח בביתו, ומספר לו מעשיו, תוספות]. ויספר לו מלאך המות: פעם אחת אמר ליה מלאך המות לשלוחיה: זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשייא [לך הרוג והבא לי את נשמת מרים, קולעת שער הנשים]! אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי [הלך השליח, ובטעות הרג את מרים מגדלת התינוקות] כי נתחלף לו "מגדלא שער נשייא" ב"מגדלי דרדקי".משראה כן מלאך המות, אמר ליה לשלוחו: הרי אנא מרים מגדלא שיער נשייא אמרי לך [הרי את מרים קולעת שער הנשים אמרתי לך להרוג] ולא את מרים זו.משנוכח השליח בטעותו, אמר ליה השליח למלאך המות: אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]? אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

אלא, היכי יכלת לה!? [אבל כיצד היית יכול להורגה, הואיל ולא הגיע זמנה למות]?! אמר לו השליח למלאך המות: הוה נקטא מתארא בידה [אוחזת היתה בידה אוד של תנור], והות קא שגרא

ומחריא תנורא [היתה מכבדת את התנור], שקלתא, ואנחתה אגבא דכרעה [לקחה את האוד, והניחתו על גב רגלה].קדחה, ואיתרע מזלה, ואייתיתה [נשרפה רגלה, והורע מזלה, שמתה, והבאתי לך נשמתה].

אמר ליה רב ביבי בר אביי למלאך המות: האם אית לכו רשותא למיעבד הכי [ניתנה לכם רשות לעשות כן]?! אמר ליה מלאך המות לרב ביבי: והאם לא כתיב: ויש נספה בלא משפט?!אמר ליה רב ביבי למלאך המות: והכתיב: דור הולך, ודור בא?! ומשמע שנשלמים אצל כל אדם שנים של "דור", שהן השנים המיועדות לו, ואינן נפסקות באמצע, ללא משפט. אמר לו מלאך המות לרב ביבי: יכול אני להפסיק את שנות חייו של אדם גם ללא משפט, וביאור הפסוק "דור הולך ודור בא", הוא כך: דרעינא להו אנא, עד דמלו להו לדרא [רועה אני ושומר את נשמותיהם אצלי, והן שטות ומתגלגלות עמי עד שיתמלאו שנות הדור], ורק הדר, משלימנא ליה לדומה [לאחר מכן מעביר אני את הנשמות לשומר המתים, ששמו דומה].(1) אמר ליה רב ביבי למלאך המות: סוף סוף, שניה מאי עבדת [שנות החיים שהוקצבו לאדם זה, מה יהא עליהם]?! אמר לו מלאך המות לרב ביבי: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה, מוסיפנא להו ליה, והויא חילופיה [אם יש תלמיד חכם המעביר על מדותיו, מוסיף אני לו את שנותיו של זה, כדי שיחיה בחילופיו של המת].

יוצא לנו מהגמרא שאכן מרים מגדלא דרדקי מתה בטעות בגלל הבלבול של השליח של מלאך המוות . (אולי ניתן לפרש שהיה זה מצב סכנה ולכן מידת הדין פעלה שם ) וגם נשאלת השאלה למה לא החזיר מלאך המוות  את נשמתה של מרים כאשר השליח שאל את מלאך המוות הרי ברור לכאורה שהיה עדיף על פני שינוי המציאות בעולם ,וגם ברור שהשליח יכול היה לעשות את זה כי אם לא היה יכול למה   שאל ? ואני רוצה להעמיד שאלה אם המלאך היה בטעות לוקח גבר האם גם לא היה מחזיר את נשמתו והיה מוסיף שנות חיים לצורבא מדרבנן ?


חברותא סוטה דף כא עמוד א

וכיון שהביאה הברייתא את הפסוק בשיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ואמרה ש"אהבה" זו תורה, דנה הגמרא עתה בהמשך הפסוק בשיר השירים, "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו!".כי אם נאמר ש"אהבה" זו תורה, למה יבוזו למי שנותן את כל הון ביתו בעבורה?

מאי, מהי משמעות "בוז יבוזו לו"?אמר עולא: לא כשמעון אחי עזריה, אין כונת הכתוב שיש לבוז לאדם כמו עזריה, אחי שמעון, על שנתן את הון ביתו לשמעון אחיו, עבור חלק בזכות למודו של אחיו שמעון.לפי שהיה עזריה עוסק במסחר, ומפרנס את שמעון אחיו, שיוכל לעסוק בתורה. והיות וכל לימודו של שמעון התאפשר בגלל שאחיו החזיקו, הרי יש לעזריה חלק בלימודו של אחיו, ובזכות זאת נקרא שמעון, שהיה תנא, על שם אחיו - "שמעון אחי עזריה".ולא מתכוון הכתוב שיש לבוז לכרבי יוחנן דבי נשיאה, שהיה רבי יוחנן מתפרנס על ידי בית הנשיא, ולכן היה לנשיא חלק בזכות תורתו. אלא כונת הכתוב היא, שיש לבוז למי שנותן הון עבור זכות בתורה, כהלל ושבנא. דכי אתא רב דימי, כאשר בא רב דימי מארץ ישראל, אמר:הלל ושבנא, אחי הוו, היו אחים.הלל עסק בתורה. שבנא עבד עיסקא. אך לא פירנס שבנא את אחיו הלל.לסוף, לאחר שלמד הלל תורה, מבלי שיפרנסו אחיו, אמר ליה שבנא להלל: תא, בוא נערוב, נשתתף יחד, הן ברווח מהעסק שלי, והן בשכר התורה שלך, וליפלוג, ונחלוק את הכל בינינו! יצתה בת קול ואמרה: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, עבור הזכות בתורה שלמד אדם אחר - בוז יבוזו לו!(6)

ואומר החברותא - הערות סוטה דף כא עמוד א הערה (6

(6). והיינו, שלא ניתן "לרכוש" זכויות בתורה או במצוות מאדם שיש לו זכויות, לאחר שהן נוצרו מכח עשייתו העצמית, ללא עזרתו של ה"רוכש". אך אדם המאפשר לאדם אחר את קיום הלימוד או המצוה, על ידי סיועו לאדם הלומד או לעושה המצוה, אז מגיע למסייע חלק במצוה, כי מכוחו היא התקיימה על ידי האדם האחר. וכך פסק הרמ"א להלכה בשולחן ערוך יורה דעה, בהלכות תלמוד תורה, שיכולים שני אנשים להסכים ביניהם שאחד מהם ילמד תורה והשני יעסוק במסחר, ויחלקו ביניהם את השכר. והוסיף שם הש"ך, שהחלוקה היא בשוה בכל השכר של ההסכם ביניהם, הן בשכר של לימוד התורה, והן ברווח של העסק. אמנם מלשונו של הרמ"א משמע שהשכר מתחלק בין שניהם, אולם הברכי יוסף מציין את תשובת מהר"ם אלשאקר [סימן קא], המביא את דברי רב האי גאון, שכל המעלה בדעתו כי המחזיק בלומד תורה שוה הוא ללומד עצמו, אינו מבין מהו לימוד תורה. כי לא ניתן להגיע להשגות ולמעלות רוחניות מבלי שילמד האדם בעצמו תורה. והשכר האמיתי שיש לאדם, היא קרבתו לאלהיו, לפי גדלות נפשו, ולפי השגתו בתורת ה', ובעולם הבא נהנים הצדיקים מזיו השכינה, כל אחד באופן יחסי לפי הכרתו בהקב"ה ובתורתו, ולא ניתן להגיע לכך ללא לימוד תורה! אלא, שמגיע שכר מרובה למי שמחזיק בידי תלמיד חכם שילמד, ושכר זה הוא מרובה על כל שכר מצוה אחר, כי אין זו צדקה גרידא, אלא צדקה המחזיקה את לימוד התורה. ואת השכר הזה מקבל המחזיק בכל ענין, אפילו אם מי שהוא החזיק בו ביטל את זמנו ולא למד. כי הוא מקבל את שכרו על מה שהוא איפשר לאדם אחר ללמוד תורה, ולא על לימוד תורתו של האחר.

ועל זה כותב מהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף כא עמוד א

מאי בוז יבוזו לו כו'. נראה כיון דידע לפרש רישא דקרא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה דמיירי באהבת התורה ידע נמי לפרש בוז יבוזו לו מלשון בזיון שמבזין אותו על כך אבל הכי קאמר מאי בוז יבוזו לו מלשון כפל דהוה סגי למכתב יבוזו לו וקאמר דבוז יבוזו לו בכפל דהיינו בעוה"ז ובעוה"ב כדמסיק דיבוזו בעוה"ז דלא לקראוהו הלל אחי שבנא כמו שקראו שמעון אחי עזריה לכבודו בעוה"ז וכן ר' יוחנן דבי נשיאה נקרא בעוה"ז כן לכבוד דבי נשיאה ויבוזו לו גם בעוה"ב מלמפלג עמו שכר לימוד התורה וק"ל:

כלומר גבר שצריך ללמוד תורה החיוב נמצא עליו ואין שום הון בעולם שהוא יכול "לקנות " את התורה חוץ מלימוד אישי . אז איך זה יעזור לאותו גבר שמת בטעות והשנים שלו ניתנו לצורבא מדרבנן שילמד במקומו ? הוא יבוא בטענה אני יכולתי ללמוד בעצמי ומה שהייתי לומד זה הקניין האישי שלי וזה שאני מקבל את לימוד התורה בצורה כזו ואת זכויות התורה של הצורבא מדרבנן לא דומה ללימוד שאני יכול ללמוד בעצמי  ולכן זה יכול להיות מה שכתוב בקהלת פרק א פסוק טו

מְעֻוָּ֖ת לֹא־יוּכַ֣ל לִתְקֹ֑ן וְחֶסְר֖וֹן לֹא־יוּכַ֥ל לְהִמָּנֽוֹת:


חפץ חיים - תורה אור פרק ז

ובאמת לפי הנ"ל שהתורה היא עצם חיות נפשו של האדם צריך האדם להזדרז בלימוד התורה בכל נפשו ומאודו ויוקיר זמנו מפני שבו יוכל לקנות חלקי התורה שהיא חיי עולם והשלמת קדושת נפשו לנצח ואם ילכו עתותיו לדברים בטלים יש לו לדאג פן עי"ז יחסר לו בימי חייו חלק אחד מחלקי התורה ובודאי ירגיש החסרון לסוף בקדושת נפשו וזהו מעות לא יוכל לתקן כי לא ישיגנו שם.

כלומר קשה לי להבין כיצד  היה השליח של מלאך המוות עושה בנידון עם גבר שחל עליו מצווה של לימוד תורה . ולגבי אישה הפתרון של מלאך המוות נראה פתרון אפשרי כי המקביל של לימוד תורה אצל נשים זה שהיא דואגת שבניה ובעלה ילמדו תורה והאמת שמרים מגדלא דרדקי  גדלה ילדים כלומר העיסוק שלה היה לדאוג שיוכלו לגדול לתורה ולכן הפתרון לתת את שנותיה לצורבא מדרבנן הוא בדיוק כאילו היא גרמה לאותו צורבא מרבנן ללמוד תורה וכל השכר הזה בדיוק מקביל לאותם מאמצים שהיא עשתה כאשר היית חיה . אבל נראה  שאיכות התורה של הצורבא מדרבנן יש לה משמעות לגבי מרים מגדלא דדרדקי וכנארה הזכויות שלה יותר גדולות מאשר היית מגדלת את הדרדקים לתורה ולכן פתרון כזה הוא פתרון שאפילו יש בו יתרון למרים מגדלא דדרדקי .

וכך אומר הבבלי חברותא סוטה דף כא עמוד א

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!?

וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

ולומדים מתוך הדין של האישה שזה שהיא גורמת לבעלה או לבניה ללמוד תורה וזה נחשב לה כדרגה של לימוד תורה עצמו את הדין של יששכר וזבולון

וכך כותב השפת אמת מסכת סוטה דף כא עמוד א

בגמ' באגרא דמקרין ומתניין בנייהו וכו', משמע מכאן דמצוה בעסק התורה חשיב כתורה, ולהכי שכר זבולון ויששכר בשוה.

ועוד רמז לעניין בגמרא עצמה וכך כתוב : אי הכי, אהדרה [אחזיר לה נשמתה]? אמר ליה מלאך המות לשלוחו: לא תחזיר, כי הואיל ואייתיתיה [והבאת אותו] - ליהוי למניינא, למנין הנשמות שאני צריך לאסוף.

הואיל ואייתיתיה  אומנם מפרשים הואיל והבאתי אותה אבל זה ממש קרוב ל  איתתא שזה אישה  .

לסיכום נראה לי שהפתרון של מלאך המוות לא להחיות את מרים מגדלא דדרדקי  הוא פתרון שנכון רק לאישה ולא לגבר . ועוד דבר שלמדנו שיש דבר כזה חוק שימור השנים שזה דבר נתון שצריך לשמור עליו בשמים בכל מצב כמו שראינו בשיעור הקודם שיש חוק שימור המעשים .