2.2.2018

פרשת יתרו כמה דיברות שמעו בני ישראל במעמד מתן תורה ? מה היה המשמעות של מתן תורה ? למה עם ישראל מתו ולמה חזרו לתחייה וכיצד ? מה המיוחד בזכור ושמור ? למה עם ישראל היה חייב לשמוע את זכור ושמור מפי הקב"ה ? איך זה מסתדר עם הדעה ששמעו רק את הדיבור הראשון והשני ? מה ההבדל בן 240 מילין ל 264 מילין וכיצד זה קשור לזכור ושמור ? ‏י"ז/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת יתרו כמה דיברות שמעו בני ישראל במעמד מתן תורה ? מה היה המשמעות של מתן תורה ? למה עם ישראל מתו ולמה חזרו לתחייה וכיצד ? מה המיוחד בזכור ושמור ? למה עם ישראל היה חייב לשמוע את זכור ושמור מפי הקב"ה ? איך זה מסתדר עם הדעה ששמעו רק את הדיבור הראשון והשני ? מה ההבדל בן 240 מילין ל 264 מילין וכיצד זה קשור לזכור ושמור ? ‏י"ז/שבט/תשע"ח

כתוב בשמות פרק כ

(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק:

(טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ:

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

ויש מחלוקת מה שמעו בני ישראל רק את הדברה הראשונה או שני הדברות הראשונות או את כל עשרת הדיברות . ואומר הרשב"ם שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טז

(טז) ויאמרו אל משה - לאחר ששמעו עשרת הדברים:

כלומר שמעו עם ישראל את כל הדיברות וגם כך במדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ סימן טז

[טז] ואל ידבר עמנו. מכאן שכל אלו עשרת הדברות אמרן הקדוש ברוך הוא בדיבור אחד, מה שאין יכול הלשון לדבר ואוזן לשמוע:

וגם כך כותב המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור סח

[ז] [סח, יג] (מלאכי) [מלכי] צבאות ידודון ידודון. זהו שאמר הכתוב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק (שמות כ טו), חוץ לשנים עשר מיל, מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחור י"ב מילין, וחוזרין לפנים י"ב מילין, כ"ד מיל לכל (ריבוא וריבוא) [דיבור ודיבור], נמצא מהלכין לאותו היום ר"ם מילין, (וחוזרין לפנים י"ב מיל), באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת רדו וסעדו את אחיכם, שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה, ידודון בחזירה, ר' יהודה בר אלעאי אומר לפי שהיו ישראל (משללה) [משלהבין] בין האומות מחמות האש, אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד הזילו טל חיים לבניי, לכך נאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך [וגו'], כיון שנתיישבה דעתם מיד קבלו התורה, שנאמר ונות בית תחלק שלל.

ויש מדרש חולק מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת ויקרא פרק א

הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה, ידע הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לשמוע בקולו, בא משה והעמידן לפני הר סיני, שנאמר ויוצא משה את העם, אמרו למשה ראית אותו, אמר להן הין, הרי נותן לי את התורה על הר סיני, אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א' ב'), כיון שאמרו כך, מיד נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא, ואמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב'), הדיבור הראשון, וכיון ששמעו קולו מתו כולם, שנאמר נפשי יצאה בדברו וגו' (שה"ש ה' ו'), והיו כולם מתים נכנסה תורה לפני הקדוש ברוך הוא ובקשה עליהם רחמים, והחזיר להם את נפשותיהם, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים י"ט ח'), התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו [וגו'] קרב אתה ושמע (דברים ה' כ"ב כ"ג), לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד, ואחרים לא היו שומעין את הקול, מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא דרך כדי שיבא הקול למשה, שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ"ח כ"ו), שעשה הקדוש ברוך הוא דרך לקול. שהיה הולך אצל משה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר אליו:

כלומר יש דעה שרק הדיבור הראשון או השני שמעו בני ישראל ואז ביקשו ממשה שידבר אליהם ולא הקב"ה ויש דעה שכל עשרת הדיברות נאמרו לעם ישראל . אבל אין מי שחולק ואומר תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כז עמוד א

ושתי חצוצרות מן הצדדים ותרי קלי מי משתמעי? והתניא: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע! - 

וזה קשה על מי שאומר שרק הדיבור הראשון או הראשון והשני נאמרו לעם ישראל . אבל כמובן ניתן לתרץ בקלות שגם למי שחושב שעם ישראל שמעו את הדיבור הראשון או השני רק משה עצמו שמע את הקב"ה אומר זכור ושמור בדיבור אחד . אבל אם משה היה היחידי ששמע את הקב"ה אומר זכור ושמור בדיבור אחד זה יהיה קשה על המעשה של רבי שמעון בר יוחאי תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

וכתבתי בעבר פרשת אמר ‏יום שישי ט"ז אייר תשע"ז

"הגמרא מביאה כראיה שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד ממעמד הר סיני ששם נאמר זכור ושמור בדיבור אחד ונאמר מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע!  אבל מסקנת הגמרא שאכן ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כי דבר שהוא חביב על האדם הוא נותן את דעתו ויכול לעשות הפרדה בן הקולות ולשמוע את שני הקולות  שנאמר כיון דחביב – יהיב דעתיה ושמע 

כי אם באמת נגיד שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כיצד עם ישראל קיבל במעמד הר סיני את מצות זכור ושמור אם לא היה מסוגל לשמוע ואם לא יכול לשמוע מדוע הקדוש ברוך הוא אמר את זה בדיבור אחד ולכאורה לא יכלו לשמוע שום דבר לא את הזכור ולא את השמור כי הם נאמרו בדיבור אחד ואם אדם לא יכול לשמוע הוא לא יכול לשמוע שום דבר . אם כך יוצא  לנו שכל עם ישראל שעמד במעמד הר סיני כולל כל הנשמות של עם ישראל וכולם שמעו את זכור ושמור והם קבלו על עצמם את הזכור והשמור אז ברור לנו שבכל יהודי יש את המידה חבבין מצוות על עם ישראל כי אחרת לא היו יכולים לקבל את התורה כי אם המצוות לא היו חבבין עליהם לא יכלו לשמוע את זכור ושמור ולכן יש להגיד שבכל יהודי את הפוטנציאל של חזרה בתשובה מאהבה ולכן ברור לנו למה דווקא זה מה שישב את דעתו של רבי אלעזר כי הוא הבין שבכל יהודי ששמע במעמד מתן תורה את זכור ושמור יש בו את המידה של חבבין מצוות על ישראל ."

יוצא לנו שצריך להגיד שעם ישראל שמע את הזכור ושמור  מהקב"ה גם למי שאומר שעם ישראל שמעו רק את הדיבור הראשון והשני מהקב"ה . אז כיצד זה מסתדר עם הדעה הזאת ? וצריך להגיד שכל מה שעם ישראל לא רצו לשמוע את הקב"ה זה בכל המצוות חוץ ממצות שבת שהיא חביבה עליהם ולכן במצווה כזו הם גם שמעו את הזכור ושמור וגם לא פחדו שימותו . וצריך להקשות למה דווקא  במצוות השבת הם לא פחדו שימותו ?

ואני רוצה להסביר את זה בצורה מחודשת  כל העשרת  דברות אמר אותם הקב"ה בדיבור אחד כי המהות של קבלת התורה זה שהקב"ה   "הרים " את העולם לדרגה של שלמות כפי שהיה לפני חטא האדם הראשון .  בעולם כזה אין מות כי המוות הגיע רק לאחר חטא האדם הראשון כאשר הנחש הכניס את הזוהמה לתוך העולם . אבל העולם שלפני חטא האדם הראשון זה עולם לא יציב כי עדיין הוא לא הגיע לשלמות שלו כי הקב"ה נתן את הבחירה לבני האדם לבחור בטוב או ברע לבחור בחיים או במוות . וכך ניתן להבין מהמדרש שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כט

א"ר אבהו בשם ר' יוחנן כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה' אלהיך, וכה"א (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף, אמר רשב"ל מהו ולא יסף אלא כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת קול והקול שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא לא היה לקולו בת קול, ואם תמה אתה על זו הרי אליהו כשבא לכרמל כנס כל הכומרים ואמר להם (מ"א =מלכים א'= יח) קראו בקול גדול כי אלהים הוא, מה עשה הקדוש ברוך הוא הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים והיה העולם תוהו ובוהו כאלו לא היה בריה בעולם שנאמר (שם /מלכים א' י"ח/) אין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר הם אומרים הבעל עננו, עאכ"ו כשדבר הקדוש ברוך הוא על הר סיני השתיק כל העולם כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר אנכי ה' אלהיך, ולעתיד לבא כתיב (ישעיה נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

רואים מהמדרש שהקב"ה הוריד את העולם חוץ מעם ישראל לדרגה של תוהו ובהו ואת עם ישראל לדרגה של גן עדן . עם ישראל לא הגיע לדרגה שבאמת הוא יכול להתקיים בעולם כזה ולכן הקב"ה "הפעיל " את המערכת לעתיד לבא של תחיית המתים וכך אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו. ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? - הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם. שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צבאות ידדון ידדון אל תיקרי ידדון אלא ידדון.

אבל כאשר הגיע הקב"ה  ליום השבת היה לדעתי דיבור בתוך דיבור . כלומר גם כאשר אומרים שהקב"ה אמר את עשרת הדיברות בדיבור אחד עדיין יש דרגה יותר גבוהה שניתן להגיע גם כאשר זה דיבור אחד ולהכניס דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור כי כאשר הקב"ה הגיע לשבת שהיא השלמות של העולם הוא "הרים " את עם ישראל לדרגה גבוהה יותר ובמקום כזה שזה מקום של שלמות אין חשש למוות כי במקום של שלמות אין מקום לחיסרון ולכן לשני הדעות היה כאן דיבור שבתוך דיבור שבתוך דיבור וכל עם ישראל שמע את זה ומתוך ה"חביבות"  של השבת ומתוך שהקב"ה הרים ת עם ישראל לדרגה גבוהה יותר כל עם ישראל שמע את הזכור וגם את השמור על אף פי שהיה זה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור ואומר הפנים יפות בראשית פרק מה

 ויש להבין בזה מ"ש [שבת קיח א] כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, כי בשבת נותנין לו תוספת נשמה יתרה שהיא בחינת החכמה שאין לה גבול ומיצר, ועל בחינת נשמה יתירה שהיא תוספת אמר אזמרה לאלהי בעודי ר"ל בתוספת נשמה יתירה:

וגם בלוחות השניות אמר הקב"ה למשה זכור ושמור בדיבור אחד כמו שכותב הפנים יפות וכך כתוב

במדרש תנחומא מוסיף שנאמר גם את כל דברי הנביאים בתוך עשרת הדיברות (ורשא) פרשת יתרו

וכן הוא אומר משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א) על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי ללמדך שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, וכן ישעיה אומר קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מ"ח), אמר ישעיה משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו הוי אומר מעת היות התורה שם אני אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות, ולא הנביאים בלבד אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות שנא' (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, ומהו קול גדול ולא יסף, אז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה דבר קשה עד מאוד מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר /השירים/ ה) קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון,

ועדיין קשה כי ראינו במדרש ש 10 פעמים נהדפו וחזרו עם ישראל 12 מילים סה"כ 240 מילין נעשו בזמן מעמד עשרת הדיברות אבל לא קשה כי אם באמת היה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור הם היו צריכים לעשות עוד 24 מילין נוספים ומתוך שהם עשו על הדיבור של שבת רק 24 מילין ולא 48 מילין נראה שעל התוספת של שבת לא נהדפו וחזרו .

לסיכום גם לדעה שעשרת הדיברות נאמרו רק בדיבור הראשון או הראשון והשני זכור ושמור נאמר  לכל עם ישראל על ידי הקב"ה וזכור ושמור היה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור כי לא היה חשש מיתה בדיבור הזה כי הקב"ה העלה את  כל עם ישראל לדרגה של שבת שהיא השלמות של העולם  .