בס"ד
פרשת במדבר האם ידיעה ודאית שוללת את הבחירה ? האם
הידיעה של הקב"ה בעצמותו שוללת את הבחירה כאן בעולם שלנו ? האם הקב"ה
מסר ממשלתו לבני אדם ומה המשמעות של זה ? האם לאחר מסירת הממשלה לידי האדם ידיעת
הקב"ה הוא כידיעת האצטגנינים ? האם כוח הבחירה של האדם יכול לגבור על המזל
שלו ? האם ניתן לדון בידיעה של הקב"ה בעצמותו ? האם ידיעת האצטגנינים היא
ידיעה ודאית ? האם הקב"ה יכול להגביל את עצמו ? האם העולם שלנו שיש בו זמן
הוא הגבלת כוחו של הקב"ה כמו הידיעה שלו בעולם הזה ? כ"ו/אייר/תשפ"ב
היה לי ויכוח על ב ידיעה ובחירה והראו לי את דברי
הראב"ד על הרמב"ם ומיד הרגשתי כאילו הראב"ד שהוא ראשון נותן אישור
לצורת החשיבה שלי על נושא ידיעה ובחירה שהופיע בכמה וכמה מאמרים שלי בעיקר בסיפור
על בן פדת . נכון יש הרבה מפרשים את הראב"ד בצורה אחרת אבל בכל מקרה רציתי
להביא את הפרשנות שלי על דברי הראב"ד
כתוב ברמב"ם הלכות תשובה פרק ה
השגת הראב"ד
וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש
ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם
מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו
לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק
ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא
לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו
אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה
מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח
אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח
המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו
טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו
הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה.
ועכשיו נתחיל לבאר את דבריו לפי הסדר
1. וכיון שכן הוא
אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם.
אומר הראב"ד שאין בנו כח לדעת את מהותו של הקב"ה וכיצד הידיעה של הקב"ה את מעשי האדם כי מדובר בעצמותו של הקב"ה לפי הבנתי . וכך הגמרא פוסקת בגמרא חברותא מסכת חגיגה דף יא עמוד ב
יכול ישאל אדם מה היה קודם שנברא
העולם?תלמוד לומר: "כי שאל נא: למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ"!
ואין אתה שואל קודם היום שנברא האדם.(9)יכול, כיון שהכתוב אוסר
לשאול קודם בריאת האדם, שהיתה ביום הששי למעשה בראשית, אם כן: לא ישאל אדם מששת
ימי בראשית שקדמו לבריאת האדם?(10)תלמוד לומר: "כי שאל
נא לימים ראשונים אשר היו לפניך". הרי משמע שמיום ראשון אתה שואל.יכול
ישאל אדם: מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור?תלמוד לומר: "כי שאל
נא, ולמקצה השמים ועד קצה השמים".הרי למדת כי אך ורק מלמקצה השמים
ועד קצה השמים אכן אתה שואל, ואין אתה שואל: מה למעלה? מה למטה? מה לפנים? מה
לאחור?ומקשינן: השתא, דנפקא ליה, שלמדנו מ"למקצה השמים ועד קצה
השמים" שלא לשאול מה שיש חוץ למחיצות אלו, תיקשי: "למן היום אשר
ברא אלהים אדם על הארץ", שממנו יש ללמוד שאין לשאול מה היה קודם שנברא
העולם - למה לי!? והרי אף שאלה זו היא ענין של "חוץ למחיצה"?!ומשנינן: מיבעי
ליה [ב"ח] למקרא זה לכדרבי אלעזר.דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון
היה גבוה מן הארץ עד לרקיע.
כלומר שאלה על עצמותו של הקב"ה הוא מחוץ
לידיעה שלנו והחקירה שלנו .
ואומר רבינו יהונתן מלוניל על הרי"ף מסכת חגיגה (לפי דפי הש"ס) דף יא עמוד ב
וכל המסתכל בד' דברים אלו, דמפרש ואזיל.
מה למעלה, מהרקיע שעל ראשי החיות. ומה למטה, מן הקרקע. ומה לפנים, חוץ למחיצת
הרקיע במזרח. ומה לאחור, במערב, ובגמרא מפרש ומה לפנים מה היה העולם קודם שנברא
ומה לאחור לאחר שיכלה העולם שאין לשאול אלא למן היום שנברא אדם הראשון, משל למלך
שבנה פלטרין במקום אשפה אינו רוצה שיזכרו מקום האשפה ולא הריסת הבנין [כ]שישוב
לאשפה.
וזה בדיוק מה שכותב הראב"ד שעניין הידיעה של הקב"ה בעצמותו
אינו בתחום ההשגה שלנו וגם לא בתחום החקירה
2. א"א לא נהג
זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות
והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא
יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה,
כותב הראב"ד יסוד על הרמב"ם
שהרמב"ם העלה את הנושא אבל השאיר אותו ללא תרוץ ולכן כל אלו שאומרים
שהרמב"ם נתן תשובה על עניין הבחירה והידיעה לא נכון לפחות לשיטת הראב"ד
.
3. ואף על פי שאין
תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו
תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד
אומר הראב"ד שאין לו תשובה ניצחת על נושא ידיעה ובחירה אבל הוא
מעמיד יסוד שצדקת האדם ורשעתו אינם יכולים להיות תלויים בגזירת הקב"ה כי אז
מובן שאין לאדם בחירה חופשית .ואומר הראב"ד שהנחת היסוד שלנו שידיעה של
הקב"ה זה גזירתו כי הידיעה של הקב"ה היא מוחלטת ולא ניתנת לשינוי ולכן
הנחה זו היית קשה ולא היה לנו אפילו תרוץ קלוש איך יש לאדם בחירה . כלומר מדברי
הראב"ד מובן שידיעה של הקב"ה סותרת את הבחירה שלו . ולכן מכאן עובר
הראב"ד להתחלת תשובה כיצד הדבר מסתדר וזה בהמשך של דבריו
4.ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה
אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה
כלומר התחלת הפתרון של ידיעה של הקב"ה היא
גזירתו ולכן סותרת את הבחירה של האדם שהקב"ה בעולם הזה שינה את ידיעתו או
כדברי הראב"ד " שהבורא הסיר
זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה " כלומר הקב"ה
הפקיע את ידיעתו המוחלטת לטובת האדם בעולם הזה ובגלל הפעולה הזאת הידיעה של
הקב"ה שהיא גזירתו כמו שהיה לפני הפעולה שעשה ירדה לדרגה נמוכה יותר של " כידיעת
האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה" כלומר ידיעה שהיא
לא גזירה כלומר ידיעה שהיא כעין אומדנא כי היא ידיעה מכוח אחר כלומר ידיעה
שאינה ידיעה מוחלטת ומשתנה מול הנסיבות . מובן לחלוטין מדברי הראב"ד שזה
מתאים למה שאומרת הגמרא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כלומר בתחום הזה של יראת
שמים הקב"ה הפקיע את ידיעתו ומסר בידי האדם כלומר נתן לו בחירה חופשית מלאה .
5.והדבר ידוע שכל
מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת
מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש
כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה
עכשיו מטפל הראב"ד
בשאלה נוספת הקשורה בבחירה החופשית האם הבחירה שנתן לאדם באמת יכולה לגבור על המזל
כלומר החוקיות של העולם . ולי נראה שהקושיה נובעת מדברי הגמרא חברותא מסכת
עירובין דף יג עמוד ב
תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל בענין מה היה עדיף
לו לאדם:
הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.והללו אומרים: נוח לו
לאדם שנברא יותר משלא נברא.לבסוף, נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא.אבל עכשיו,
שנברא - יפשפש במעשיו שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו ויתודה וישוב
בתשובה.ואמרי לה: ימשמש במעשיו קודם שעושה.כגון אם באה מצוה לידו יחשב
הפסדו מעשית המצוה כנגד שכרה ולא יניח מלעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד
לבוא.ואם באת עבירה לידו, יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו, כנגד הפסדה העתיד ליפרע
ממנו.
ואכן מכריע הראב"ד שהקב"ה שהידיעה שלו בעולם
הזה כידיעת האצטגנינים מספיקה לאומדנא האם האדם באמת יכול
להתרומם מעל המזל ולבחור ומדגיש הראב"ד שהידיעה הזאת של הקב"ה
כידיעת האצטגנינים אינה גזירה !!! כי ידיעת הקב"ה היא אכן גזירה .
וכדי להדגיש את זה פעם נוספת כדי שאף אחד לא חס
וחלילה יבין לא נכון אומר "וכל זה אינו
שווה "
6. וכל זה איננו שוה.
כלומר
הידיעה של הקב"ה היא גזירה אבל הידיעה שלו בעולם הזה היא כידיעת האצטגנינים וכל זה אינו שווה
הכוונה שידיעת הקב"ה שהיא גזירה לא שווה לידיעה כאצטגנינים . או הידיעה שהאדם
יכול להתגבר על מזלו אינו שווה לידיעה של הקב"ה בעצמותו כלומר לא בעולם הזה
כמה אברכים אמרו לי שידיעת האצטגנינים היא ידיעה
של מאה אחוז כלומר הידיעה שלהם שווה למה שמתרחש במציאות ולכן הפרוש שלי לא נכון
אבל בדיקה לא קשה העלתה שלא כך הדבר
חברותא מסכת שבת דף קנו עמוד א
דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל? - שנאמר באברהם "ויוצא אותו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה, וספר
הכוכבים, אם תוכל לספר אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך".מאי "ויוצא"?
[שהרי לפי פשוטו, שהוציא אותו החוצה, קשיא. דהא במחזה היה, ולמה הוצרך להוציאו?
הרי אף בתוך אהלו יכול היה להראותו. מהרש"א].שאמר אברהם לפני הקדוש ברוך
הוא: רבונו של עולם, בן ביתי [אליעזר] יורש אותי?אמר לו: לאו. "כי אם
אשר יצא ממעיך" יירשך.אמר אברהם לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי
באיצטגנינות [חכמת המזלות] שלי, וראיתי שלפי מזלי איני ראוי להוליד
בן.
אמר ליה הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך. לפי שאין מזל לישראל.[ש"אברם" אין לו בן, אבל
"אברהם" יש לו בן. "שרי" לא תלד, אבל "שרה" תלד.
רש"י, בראשית טו א].
כלומר
איצטדגנינות הינה הבנה של תהליכים הנמצאים תחת המזל כלומר החוקיות ואכן מי
שנמצא תחת החוקיות ניתן לדעת בדיוק מה יעשה אבל כוח הבחירה שנתן הקב"ה לאדם
יכול לשנות את המזל שלו ולכן מה שמחשבים האצטגנינים הינו אומדנה בלבד כי כוח
הבחירה יכול לשנות את המזל לחלוטין
וזה בדיוק מה שאומר הראב,ד בסיפא של דבריו
והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו
השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע
ונשאלתי הרי הקב"ה אין סופי והוא מעל הזמן והוא
בעצמותו מכיל את כל העולם כנקודה אחת כי אין אצלו עבר הווה ועתיד אז איך זה מסתדר
עם הבחירה שלנו וכאילו חזרנו לנקודת ההתחלה וזה לופ אין סופי
הגמרא בחגיגה (ראה למעלה) אוסרת לחקור מה היה לפני בריאת העולם כלומר מהותו של הקב"ה .
כלומר ידיעתו של הקב"ה בעצמותו שהיא לא בעולם
שלנו היא מחוץ לחקירה שלנו ולכן צריך להגיד שאין לנו לסמוך על אבינו שבשמים שאין
סתירה בין ידיעתו בעצמותו לידיעה שלו בעולם הזה שהיא כמו של איצטגננים שאכן נתן
לנו בחירה אמיתית ולכן השכר צריך להיות אמיתי .
יש אומרים שהקב"ה לא יכול להפקיע את ידיעתו בעולם
הזה וזה בעצמו יכול להיות כפירה באין סופיות של הקב"ה לעומת פתרון שלא נתפס בשכלנו שיש גם ידיעה מלאה וגם
בחירה בעולם הזה . דבר נוסף שניתן להגיד הרי בעולם הזה הקב"ה לכאורה הפקיע את
אין סופיותו וברא עולם שיש בו זמן האם שני הנושאים דומים ?
לכן לפי עניות דעתי הפתרון הכי פחות גרוע להגיד
שהקב"ה הפקיעה את ידיעתו ביראת שמים בעולם הזה כמו שהפקיע את אין סופיות הזמן
בעולם הזה .
נדמה לי שהאפשרות היחידה שלנו להבין את הסוגיה לחלוטין
להמתין לאליהו הנביא שיתרץ את הקושיה עד אז ישאר לנו ויכוח ללא הכרעה .
