פרשת תזריע מצורע מה הקשר של 24000 אלף שנהרגו במגפה ל 24000 תלמידי רבי עקיבא ? מה הקשר של בלעם לל"ג בעומר ? ולמה נהרגו תלמידי רבי עקיבא כי לא נהגו כבוד זה בזה ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ה

בס"ד

פרשת תזריע מצורע מה הקשר של 24000  אלף שנהרגו במגפה ל 24000  תלמידי רבי עקיבא ? מה הקשר של בלעם לל"ג בעומר ? ולמה נהרגו תלמידי רבי עקיבא כי לא נהגו כבוד זה בזה ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במאמר הקודם בפרשת תזריע מצורע כתבתי על ההבנה שלי של שלושים ושלוש שמופיע בפרשה והמשמעות של הזמן הזה זה סוף  תהליך התיישבות של הנשמה בעובר . ומדובר גם בעובר בתוך הרחם וגם בנולד זכר . וראינו שזה שייך גם בנשמה או בשכינה על עם ישראל ביום השלושים ושלוש לספירת העומר . ואנחנו יודעים שזה לעומת זה ברא הקב"ה את העולם ונראה מה הצד הנגדי של התיישבות הנשמה .

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סט עמוד ב

וכתיב +תהלים נ"ה+ אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ותניא: כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע, ושל אחיתפל אינן אלא שלשים ושלש.

כלומר הזמן של אדם כשר הוא שבעים שנה ואותם  אנשי דמים לא יחצו ימיהם כלומר לא יעברו את גיל שלושים וחמש שנה כלומר מקסימום 34 שנים אבל כנראה הגרועים שבהם לא יעברו את 33 שנה

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קו עמוד ב

+יהושע י"ג+ הרגו בני ישראל [בחרב] אל חלליהם אמר רב: שקיימו בו ארבע מיתות, סקילה ושריפה הרג וחנק. אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: מי שמיע לך, בלעם בר כמה הוה? אמר ליה: מיכתב לא כתיב, אלא מדכתיב, +תהלים נ"ה+ אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם - בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע. אמר ליה: שפיר קאמרת, לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם, והוה כתיב ביה: בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה. אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה: בכולהו לא תפיש למדרש, לבר מבלעם הרשע, דכמה דמשכחת ביה - דרוש ביה.

כלומר גם בלעם וגם אחיתופל מתו בגיל 33 שנה כלומר    זה מצד אחד התיישבות הנשמה על הנולד אבל מהצד השני זה הסתלקות הנשמה על אותם אלו שהם מצד הטומאה . כלומר 33   יכול להיות לטובה ויכול להיות לרעה . ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כו עמוד ב

גם את זה לעמת זה. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא זה כנגד זה. תחתונים כנגד עליונים. דלים כנגד עשירים. אנחה כנגד שמחה. רעה כנגד טובה. ברא גן עדן לצדיקים ברא גיהנם לרשעים.

וגם ישו כשמת היה בן 33

ר' חיים פלטיאל בראשית פרק ה

ורע"ו מצליבתו ומלידתו אלף וש"ט שהוא לא חי רק ל"ג שנים, ונתקיים בו אנשי דמים ומרמה לא יחצו דמיהם. והנוצרים טועים ואינם מונים מלידתו עד סוף אלף חמישי רק אלף ומאתים וארבעים וטועים (ש"ט) [ס"ט] שנה שהיה ישו אחר רשע ונהרג והם מונים מן השני.

ו 33 זה מצד אחד חידוש נשמה מהצד הטוב  ומהצד השני הסתלקות  נשמה מצד הרע

וכאן נוצר הקשר בן ל"ג בעומר והמאבק של עם ישראל עם בלעם . בלעם גרם לעם ישראל 24000   הרוגים ועם ישראל היה לפני השמדה וכבר כתבתי בעבר  

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/07/blog-post_11.html

שהחיסרון שגרם לכך שעם ישראל עמד בסכנה זה השכחה של משה את ההלכה לרגע מועט וקם פינחס נזכר בהלכה שנשכחה באופן רגעי ממשה והציל את עם ישראל אבל אותו רגע מועט גרם למותם של 24000  אנשים  (ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף: פ

ואצל רבי עקיבא גם מתו  24000  תלמידי חכמים כלומר ניתן להבין שיש קשר בן מות 24000 מבני ישראל למות תלמידי רבי עקיבא . הסיבה למותם של תלמידי רבי עקיבא היה שלא נהגו כבוד זה בזה

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב

שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה.

וכתוב במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק כו

אוהב (שלום ורודף שלום) [את הבריות] חייב אדם להיות אוהב את חבירו ולחלוק לו כבוד. והלא דברים ק"ו ומה אם מלאכי השרת שאין ביניהם יצר הרע [חולקין כבוד זה לזה בני אדם שיש ביניהם יצר הרע] דין הוא שיהו חולקים כבוד זה לזה.

ואני טוען שחוסר הכבוד של תלמידי החכמים גרם להם חסרון בתורה כלומר הם הגיעו כבר לדרגה שיכלו לתקן את הקלקול שנגרם ע"י השכחה של משה ע"י לימוד התורה שלהם אבל החיסרון הקטן הזה של חוסר כבוד אחד לשני גרם לחוסר שלמות של התורה ולכן למותם . היה להם הזדמנות לתקן את הקלקול אבל חסרון דק שבדקים החזיר את המצב למצב של סכנה לתורת ישראל . ואז בא רבי עקיבא והתחיל ללמד את חמשת תלמידיו וזה לכאורה היה ההצלה לעם ישראל במסירות נפש כמו שפינחס הציל את עם ישראל במסירות נפש

וניתן לפרש שהגורם לשכחה של משה היה עזות הפנים של זמרי בן שלו

מדרש תנחומא (בובר) פרשת בלק סימן כט

[כט] והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית (שם שם /במדבר כ"ה/ ו). מה ראה לעשות כן, ללמדך שלא חלק כבוד לא לשמים ולא לבריות, ועליו נאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון (משלי כא כד), אמרה לו איני נשמעת אלא למשה, או לאלעזר, שהיא בת מלך, אמר לה אף אני גדול כמותן שלעיניהם אני מביאך, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו בן עמרם זו מותרת או אסורה, ואם תאמר שהיא אסורה, זו היא מדינית אותה שתחתיך מדינית, ומי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, היינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד

כלומר החוסר כבוד של זמרי כלפי משה ועזות המצח שלו גרמו לרפיון של משה וכך לסיכון ההשמדה  של עם ישראל דבר שניתן היה לתיקון ע"י תלמידיו  של רבי עקיבא אבל חוסר הכבוד שנהגו זה בזה גרם שוב לחסרון התורה ולמותם של 24000 התלמידים

שם משמואל ויקרא פרשת אמור

וביארנו שם שהחטא נצמח ממה שהיו נחשבים ליש בעיני עצמם, עי"ש בטעמא דמילתא, וע"כ הם שלא נהגו כבוד זה בזה הוא מפאת חוסר ביטול עצמי ושכל אחד נחשב ליש ומציאות בעיני עצמו, ע"כ נענשו אז על החטא הקדום, עי"ש.

וההצלה אצל רבי עקיבא היית  בל"ג בעומר בו התחיל ללמד את חמשת תלמידיו וזה סוד ה 33 לעומת מותו של בלעם בגיל 33 כמו אחיתופל וכמו ישו שזה הסתלקות הרע .

ולא נותר לנו להסיק את המסקנה שגם התנהגות שלפעמים נראית כמותרת או נסבלת יכולה להביא חורבן על עם ישראל כי העולם כולו תלוי בלימוד תורה ועם ישראל קיבל על עצמו תנאי זה וכל חסרון בתורה יכול להביא במצבים מסוימים להשמדה של העולם וחס וחלילה של עם ישראל . וזה בעצם המשמעות  והיא שעמדה לאבותינו ולנו. שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם. כי עומדים עלינו לכלותנו אך ורק בגלל חסרון התורה שבנו ולימוד התורה ודקדוק במצוות זה ההצלה שלנו וזה הסיבה היחידה שהקב"ה מצילנו מידם 

 

פרשת תזריע מצורע מה הקשר בן הפרשה שלנו ליום ל"ג בעומר ? מה המשמעות של יום ה 33 הוא ל"ג בעומר ? וכיצד זה קשור לעם ישראל וליציאת מצרים ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ה

בס"ד

פרשת תזריע מצורע  מה הקשר בן הפרשה שלנו ליום ל"ג בעומר ? מה המשמעות של יום ה 33 הוא ל"ג בעומר ? וכיצד זה קשור לעם ישראל וליציאת מצרים ? ‏כ"ח/ניסן/תשע"ה
נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
כתוב בויקרא פרק יב

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:

ורש"י ויקרא פרשת תזריע פרק יב פסוק ד

בכל קדש וגו' - לרבות את התרומה, לפי שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה:

פרוש שיש שבע ימים ועוד 33  ימים סה"כ  40 יום שלאחר שילדה זכר יכולה להיכנס למקדש ולאכול בקודשים והחזקוני  מפרש בויקרא פרשת תזריע פרק יב פסוק ד

(ד) ושלשים יום ושלשת ימים גזר על הזכר כמספר הימים שתשלים צורתו בבטן והנקבה כפלים ודבר זה בחון ומנוסה

כלומר היום ה40  זה היום בו נשלם צורת הזכר  בבטן האישה וזה היום בו נשלם בזכר  הנולד נשמתו של הנולד וכך כתוב בזוהר וזה פרוש השל"ה פרשת תזריע מצורע דרך חיים תוכחת מוסר

ד. 'ושלשים [יום] ושלשת ימים תשב' (ויקרא יב, ד). מבואר בזהר (ח"ג דף מ"ג ע"ב), הנשמה היורדת מלמעלה אינה מתיישבת בגוף כי אם אחר ל"ג ימים. 'וטמאה שבעת ימים' (ויקרא יב, ב), שכל שבעת ימים הולך רוח הנשמה בגוף הולד לתור לו מקום בגופו, ואז נאמר (שם כב, כז) 'והיה שבעת ימים תחת אמו', 'וביום השמיני ימול' (שם יב, ג). ומה שצריכין ל"ג ימים, היינו שלשים יום ליישב הרוח בגוף, ושלשת ימים הוא שלשה ימים של מילה שכואבת להילד, והקליפה החיצונית אין לה אז כח לשלוט בו כבשאר ימים. ולכן ל"ג ימים תשב 'בדמי' טהרה בתחילה, ולאחר כך 'ימי' טהרה.

כלומר יש תהליך של התיישבות הנשמה בנולד הזכר ורק ברגע שהנשמה מתיישבת בזכר הנולד ,נוצר איזה שלמות שנותנת לאישה את האפשרות להקריב קרבן בבית המקדש ולכן היא מותרת להיכנס לבית המקדש ולאכול בקודש .   כלומר תהליך הלידה דומה לתהליך ההיריון 40 יום כנגד 40  יום . כאשר הארבעים יום מתחלק ל  7  ימים ועוד  33 יום .

וזה לשון הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת תזריע דף מג עמוד ב

 

ילדה זכר כתיב, וכמה אלף ורבבן נפקי בזמנא חדא לעלמא ומן יומא דאפקת לון לא אקרון נפשן עד דאתיישבן בגופא וכמה הוא ל"ג ימים היינו דכתיב ושלשים יום ושלשת ימים וגו', וטמאה שבעת ימים דהא כל שבעת ימים לא עאלין רוחין לגבה לאתקשרא בה וכל אלין שבעת ימים רוחא אזלא בגופא לאשכחא אתריה וכדין כתיב (ויקרא כב) והיה שבעת ימים תחת אמו וביומא תמינאה אתהדר רוחא וגופא לאתחזאה קמי מטרוניתא ולאתקשרא בה ובדכורא בגופא וברוחא, ושלשים יום ושלשת ימים תשב על דמי טהרה לאתישבא רוחא בגופא,

ועכשיו שהבנו את המשמעות של שלושים ושלוש יום ננסה לראות ולהבין האם יש קשר לל"ג בעומר שזה הספירה של היום ה 33   . כפי שהבאתי במאמרים קודמים יציאת מצרים זה בריאה מחדש של העולם עם קבלת התנאי של בני ישראל של יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . ובעצם ספירת העומר של 49 יום ע"י עם ישראל זה בריאת העולם מחדש בשיתוף של עם ישראל שקיבל את התורה ואת התנאי של קיום העולם בקיום התורה . ונראה שיש אולי להבין את יום ה 33 לספירה של התיישבות הנשמה של עם ישראל שהיא השכינה בתוך עם ישראל כלומר זה הרגע בו נשלמה הצורה של עם ישראל בתור עם לקראת יום קבלת התורה .

ובעצם יום זה בו השכינה ירדה לעם ישראל בפעם  הראשונה  בתור עם כמו שהנולד מקבל את צורתו ביום הארבעים .

וכותב בשו"ת יד אפרים סימן יט

"הנה יום זה ל"ג בעומר, יומא דהילולא דר' שמעון בר יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים ובודאי גם ביום זה נולד, כי הקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ובו ביום שנולד התחיל אורו להאיר. בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור וזוהר בתורה, אור המבהיק מסוף עולם ועד סופו" (בני יששכר חדש אייר מאמר ל"ג בעומר).

 

ואולי צריך להגיד שיום ל"ג בעומר הוא יום מיוחד שבו התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו את התורה לאחר מותם של 24000  תלמידיו . ויום זה הוא גם חידוש בנשמה על עם ישראל שקיבל מחדש את התורה ועל ידי מאמציו קיבל גם את סודות התורה וזה כמובן חידוש בנשמה של עם ישראל ואומר הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תצג

 

בשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו' וכתב של"ג בעומר הוא יום שמחת רשב"י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת רשב"י. ואפשר שהכונה כמ"ש בטוב עין, שביום ל"ג בעומר התחיל רבי עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק". [הלום ראיתי בספר מנהגי החיד"א ח"ב עמ' ל"ח שכתב שרבינו נוקט לעיקר כמ"ש רבינו בברכ"י ובמורה באצבע, של"ג בעומר הוא יומא דהילולא. ותמהני מאן מפיס ליה אדרבא ספר מראית העין הוא הספר האחרון שחיבר רבינו (כשנה לפני פטירתו), ושם חתך הדברים בסכינא חריפא. ואין ספק שלשון שער הכונות מורה בבירור שיום ל"ג בעומר אינו יום פטירת רשב"י אלא יום שמחה הקשורה עם היותו מתלמידי ר' עקיבא האחרונים].

כלומר יום ה 33 הוא יום מיוחד שבו יש התיישבות של השכינה על עם ישראל כעם ובל"ג בעומר לאחר מותם של 24000  התלמידים התחדשה הנשמה של עם ישראל וזה היה בתחילת הלימוד של רבי עקיבא את תלמידיו ביום ל"ג בעומר

אבל עדיין יש קושיה כי חסר לנו 7 ימים הראשונים הרי כתוב וטמאה 7 ימים ורק לאחריו יש 33 יום . וכאן צריך לפרש שבעצם ליל הסדר זה יום שצריכים להגיע אליו מהולים כי לא ניתן לאכול את קרבן הפסח אלה אם כן אתה מהול כלומר השבעה ימים הללו זה לפני פסח ובעצם התחלת הספירה של עם ישראל זה רק לאחר 7 ימים . כלומר תחילת בריאת העולם בשיתוף עם ישראל מתחילה לאחר שאנחנו מהולים ביום שלפני ליל הסדר

אבל עדיין צריך עיון כי אם בליל הסדר צריך להיות מהולים זה צריך להיות היום התשיעי  ואנחנו מתחילים לספור בעצם מהיום העשירי  כלומר ל"ג בעומר זה היום ה 35 ולא ה 33 .

 ואולי נפרש שיום ליל הסדר לא מין המניין בנוגע לעם ישראל כעם ולכן ל"ג בעומר זה היום ה 33 לספירה שבו מתיישבת השכינה בתוך עם ישראל ובל"ג בעומר בהילולה של שמעון בר יוחאי היה חידוש בשכינה על עם ישראל שבו אור הזוהר של התורה