9.11.2018

פרשת תולדות מה אנחנו לומדים מעשו ויעקב ? מתי נכנס יצר הרע לתוך האדם ? מה היה המסקנה של אנטונינוס ? למה רבי לא הקשה לו מיעקב ועשו ? האם כל תינוק במעי אימו מגיע לדרגתו של משה ? מתי התחיל המלאך ללמד את הולדות במעי אימם את כל התורה כולה ? למה מיד לאחר מתן תורה נולדו רק זכרים ? איך אברהם יצחק ויעקב קיימו את התורה כולה ? ‏א'/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת תולדות מה אנחנו לומדים מעשו ויעקב ? מתי נכנס יצר הרע לתוך האדם ? מה היה המסקנה של אנטונינוס ? למה רבי לא הקשה לו מיעקב ועשו ? האם כל תינוק במעי אימו מגיע לדרגתו של משה ? מתי התחיל המלאך ללמד את הולדות במעי אימם את כל התורה כולה ? למה מיד לאחר מתן תורה נולדו רק זכרים ? איך אברהם יצחק ויעקב קיימו את התורה כולה ? ‏א'/כסלו/תשע"ט

כתוב בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

(כג) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק לָ֗הּ שְׁנֵ֤י <גיים> גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

כב) ויתרוצצו הבנים. היו מחתכין בתוך הבטן, כענין שנאמר ותרץ את גלגלתו (שופטים ט נג), סימן לדורות, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה, כדברי ר' יוחנן, ור"ש בן לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה, וזה מתיר צוויו של זה, כיצד זה אוסר את יום השבת, וזה אוסר את יום ראשון, זה אוסר את החזיר, וזה מתירו, לכך נאמר ויתרוצצו, שתי מלות הן, ויתר ציוויו: ....  ע"א ויתרוצצו. לשון מריצה, כשהיתה רבקה עוברת אל מקום מקודש כגון בית הכנסת ובית המדרש, היה מפרכס יעקב לצאת, וכשהיתה עוברת לפני מקום שיקוץ, כגון אשירה וע"ז, היה עשו מפרכס לצאת: ותלך לדרוש את ה'. להקריב קרבן:

ולפי ההבנה הזאת של מה שהתרחש בבטן  של רבקה צריך להבין את הגמרא חברותא-פרוש סנהדרין דף צא עמוד ב

ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם(102), האם משעת יצירה, או רק משעת יציאה ממעי אמו? אמר לו רבי: משעת יצירה.אמר לו אנטונינוס: אם כן, שכבר בשעת יצירה יש בעובר יצר הרע, יהא בועט במעי אמו ויוצא!אלא, על כרחך שיצר הרע ניתן רק משעת יציאה(103).אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס. ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רבץ". דהיינו, שרק משעת יציאת העובר מהפתח - נכנס בו יצר הרע.

כלומר המסקנה של הגמרא כאן שהיצר הרע נכנס לאדם כאשר הוא נולד ולא כאשר הוא נוצר כלומר בבטן אימו אין לו יצר רע . כי אומר אנטונינוס שאם היה לולד במעי אימו יצר רע היא בועט ויוצא מבטן אימו . אבל רבי לא טען כנגדו על מעשה  עשו ויעקב שבו כמעט מפורש כתוב שהיה מבעט כדי לצאת מרחם אימו למקום של עבודה זרה . יוצא לנו שלפי ההבנה הזאת המקרה של עשיו ושל יעקב הוא לא סתירה למה שאמר אנטונינוס . וצריך להבין מדוע זה לא סתירה כי זה נראה סתירה מוחלטת לדבריו של אנטונינוס .

ואת זה מקשה המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא"כ היה בועט ויוצא אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת וק"ל:

והמהרש"א נשאר עם הקושיה ללא תרוץ

וכך כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד ב הערה (103

(103). הקשה המהרש"א, הא ברבקה כתיב "ויתרוצצו הבנים בקרבה", ואיתא במדרש, שכשהיתה עוברת על פתח עבודה זרה, היה עשו מפרכס לצאת. הרי שיש בעובר יצר הרע! ותירץ הרמת שמואל, שמה שאמר אנטונינוס "משעת יציאה" היינו מאותו חודש שראוי לצאת, וזהו מז' חדשים ליצירה. ואם כן, אפשר לומר שהתרוצצו אחרי זמן זה. ובעיון יעקב כתב, שלכאורה עצם טענת אנטונינוס "אם כן יבעט באמו ויצא" לא קשיא, שהרי איתא במס' נדה שהתינוק לומד במעי אמו את כל התורה כולה, ורק כשבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכח תלמודו, ולכן אינו מבעט במעי אמו, כי התורה תבלין היא ליצר הרע. וכתב, שלפי זה תתורץ קושיית המהרש"א. שעשו היה מפרכס לצאת כי גם במעלליו יתנכר נער, והיה פורק ממנו עול תורה אף במעי אמו.

אבל התירוץ הזה של הרמת שמואל קשה כי אדם לא יכול לפרוק עול תורה ללא שיכנס בו יצר הרע  ועוד למה התורה לא היית תבלין לעשו ? ועוד כתוב תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד א

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב.

כלומר רוח שטות הוא מהצד של היצר הרע שמכניס בו רוח שטות ואז הוא עושה עבירה נגד התורה שנתן בורא עולם כלומר יש לו יצר הרע . ואנחנו חוזרים חזרה לקושיה למה עשו הוא לא סתירה לדבריו של אנטונינוס ?

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים – הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר – ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ומהתלמוד הזה ברור לנו שזה לא רק לימוד תורה כי מראים לוולד במעי אימו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך.

והביטוי מסוף העולם עד סופו הוא ביטוי שמדבר על דרגה של אספקלריה המאירה

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ח

וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני [וגו'] (תהלים קל"ט ה') מלמד כשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון היה מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו שנאמר גלמי ראו עיניך

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כו' ולא נאמר מקרא אלא כדי לשבר את האוזן שכן היה נראה למשה בנבואה כאלו הקדוש ברוך הוא מתעטף כש"ץ והיינו ויעבור וגו' כש"ץ המעביר טליתו על פניו וקורא כסדר הזה עשה הקדוש ברוך הוא להורות שכן יעשו כל זמן כו' ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקדוש ברוך הוא באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף עולם ועד סופו כו' והאריך בסוד הענין:

כלומר הנבואה של משה היה ראיה מסןף העולם עד סופו וזה נבואה של אספקלריא מאירה

ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ל עמוד ב

תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה אלי ואנוהו, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר: מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה? שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. (והא לא חזו! אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו).

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף לא עמוד א

והא לא חזו כו' אמר ר' תנחום כרס כו'. אף על גב דאמרי' בפ' המפלת דהתינוק במעי אמו צופה מסוף עולם ועד סופו לאו היינו ראיה ממש אלא ראיה שכלית והכא פריך והא לא חזו העוברים ראיה ממש כדקאמרי' העוללים והתינוקות זה אלי וגו' שהרי הכרס היה הפסק להן ומשני שהכרס נעשה להן כאספקלריא מאירה כו' שראו ראיה ממש וכדאמרינן בעלמא שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל לפי שראו בים באספקלריא מאירה מה שלא ראו שאר נביאים אלא משה רבינו כדאמרי' ס"פ החולץ וק"ל:

אומנם קשה למהרש"א הלשון של ראיה ממש לעומת ראיה של ולד במעי אימו שזה ראיה שכלית למה שראו הולדות בקריעת ים סוף שמדובר בראיה אמיתית . אבל ניתן להגיד שהכול זה ראיה מיוחדת שקשורה לדרגה של האדם . אבל בכל מקרה יש לנו כאן קושי להבין למה רבי לא חלק על אנטונינוס ?

ואני רוצה להגיד שמה שמדברת הגמרא היא על אוותם ולדות לאחר מתן תורה . כלומר לפני מתן תורה התיאור בבבלי במסכת נידה לא היה קיים . כלומר כל הלימוד של התורה והראיה של הוולד במעי אימו התחיל רק לאחר מתן תורה ולא לפני כן . ולכן אין שום קושיה על רבי למה לא הקשה על אנטונינוס כי כולם הבינו שזה נעשה רק לאחר מתן תורה . אומנם לפי הפסיקתא זוטרתא היה משא ומתן של יעקב ועשו בנושאים הקשורים לתורה אבל לא היה לימוד של מלאך ונר שהאיר להם מסוף העולם עד סופו .

כלומר לפני מתן תורה היה היצר הרע נכנס לוולד בזמן היצירה כי אנחנו רואים שיעקב ועשו מתמודדים האחד כנגד השני כלומר היה להם יצר הרע כבר בבטן אימם  אבל לאחר מתן תורה מלמדים את הוולד את כל התורה כולה . וכאשר מלמדים את הוולד את כל התורה כולה היא נעשית תבלין ליצר ולכן היצר יכול להיכנס רק לאחר המכה של המלאך ברגע יציאת הוולד . לפני כן אין לו מקום .

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו: וילכו לאהליהם - שמצאו נשותיהן בטהרה. שמחים - שנהנו מזיו השכינה. וטובי לב - שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.


היה זה בבנין המשכן על ידי שלמה המלך ואומר רש"י מסכת שבת דף פט עמוד ב

שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם, ולא ידענא היכא רמיזא.

ואומר החכמת שלמה מסכת שבת דף פט עמוד ב

רש"י בד"ה שפרו ורבו כו' ולא ידענו היכא רמיזא נ"ב ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי' גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר ק"ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק"ל:

כלומר לאחר מתן תורה ולאחר הקמת המשכן התעברו כל הנשים בילדים זכרים כי רק זכר מצווה על לימוד תורה ולכן מסתבר שהקב"ה מראה לעם ישראל שהדבר הראשון הוא לימוד תורה ולכן הילדים הראשונים שנולדו  הם זכרים בהתאם לחשיבות לימוד התורה . ולכן ראוי שהילד הראשון לאחר מתן תורה יהיה זה שלמד את כל התורה כולה בבטן אימו ויבינו האנשים שהתורה זה הדבר היחידי שיש לו קיום בעולם  ועם ישראל יבין שהתורה זה הכול בעולם . וכתבתי בשיעורים לפני כן שהחידוש בעולם במתן תורה היה קבלת התנאי של הקב"ה יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .

וצריך להבין שאברהם לא קיבל את התורה אבל אברהם הצליח בכוחו להגיע לדרגה שהוא מקיים את כל התורה כולה . תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב

אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות! - הא איכא נמי מילה. - ואימא שבע מצות ומילה! - אמר ליה: אם כן מצותי ותורתי למה לי? אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבא]+ ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

וכך כתוב על שאר האבות ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ב

מן הבקר ומן הצאן, ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר, נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה', אברהם קיים את התורה כולה שנא' (שם /בראשית/ כו) עקב אשר שמע אברהם וגו' שהוא עשה קרבן והקריב איל, יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח, יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנא' (שם /בראשית/ לה) ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו',

כלומר המעלה של האבות שהם הבסיס לעם ישראל שהם קיימו  את התורה מתוך עצמם ולא מתוך כפית הר כגיגית , מתוך הכוח הפנימי שלהם להגיע להבנת התורה לפני קבלתה. ולכן הם לא למדו בבטן אימם את התורה כולה על ידי מלאך . הם הצליחו להגיע אל התורה בכוחם . ורק לאחר מתן תורה לאחר שעם ישראל קיבל את התורה ואת התנאי של הקב"ה יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם כל  תינוק למד את כל התורה כולה בבטן  אימו על ידי המלאך .