פרשת מטות מסעי האם שבט גד וראובן היו מחויבים להצטרף לכיבוש הארץ ? האם היו עוברים על מצות לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך? מה הטענה של משה על בני גד וראובן ? האם ניתן ללמוד מהפרשה שלנו על החיוב להתגייס לצבא ? ‏א'/אב/תשע"ה

בס"ד

פרשת מטות מסעי האם שבט גד וראובן היו מחויבים להצטרף לכיבוש הארץ ? האם היו עוברים על מצות לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך? מה הטענה של משה על בני גד וראובן ? האם ניתן ללמוד מהפרשה שלנו על החיוב להתגייס לצבא ? ‏א'/אב/תשע"ה

כתוב במדבר פרק לב

 (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:

(ז) וְלָמָּה תנואון תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:

יש רבים הרוצים להוכיח מכאן שיש חיוב על כל אחד ואחד להתגייס לצבא ויש המוסיפים ואומרים ומחדשים שמי שלא הולך לצבא עובר על מצות  לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ

אבל בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עג עמוד א  מביאה שלא תעמוד על דם רעך שייך לדבר אחר

גמרא. תנו רבנן: מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו - תלמוד לומר +ויקרא י"ט+ לא תעמד על דם רעך. והא להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטין באין עליו, שהוא חייב להצילו - תלמוד לומר לא תעמד על דם רעך. - אין הכי נמי.

ואם באמת היה שייך פה לימוד שלא תעמוד על דם רעך היית הגמרא מביאה את הפסוק הזה כי כאן בפרשה שלנו יש  חידוש יותר גדול מדברי הגמרא . כי אדם הרואה אדם טובע והוא יכול להצילו ולא מצילו שונה לגמרי מאדם שיכול ללכת עם כל השבטים למלחמה עתידית ששם לא ברור בכלל  שהוא באמת יציל אדם אחר וגם ניתן להלחם ע"י אחרים ואם הגמרא לא הביאה את הפסוק הזה כלומר שלא רצתה הגמרא לחדש שגם במקרה כזה יש על תעמוד על דם רעך  . וכך מפרש רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק טז שמדובר בסכנה מידית שתלויה רק באתו אדם שרואה אותו

לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו:

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק ז מסביר את הענין

(ז) ולמה תניאון - תסירו ותמניעו לבם מעבור שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם:

לרש"י אין כאן בעיה הלכתית  יש כאן בעיה של מורל של עם ישראל . הקב"ה נתן לעם ישראל את ארץ ישראל ובני גד וראובן לא רוצים להיכנס לארץ ישראל ורוצים לנחול את עבר הירדן וזה יצור מצב שלדעתי דומה לחטא המרגלים שבו  המרגלים לא חשבו שניתן לכבוש את הארץ ולכן יש כאן סיכוי שיגרמו לשאר השבטים לא להיכנס לארץ ישראל . כלומר ללא הסיבה הזאת באמת היה מותר לבני גד וראובן להישאר בעבר הירדן ולא להצטרף למלחמה

וכך אומר מלבי"ם במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק יד

(יד) והנה קמתם, ר"ל ואם היה החרון גדול כ"כ על אבותיכם כ"ש שיגדל עליכם שאתם אוחזים מעשה אבותיכם בידיכם ובפרט שהחרון אף עדיין קיים ואתם תוסיפו עליו אש ועצים ועז"א לספות עוד על חרון אף ה':

וניתן להביא הוכחה לעניין מספר יהושע

יהושע פרק יח

(ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים:

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם:

ואומר המלבי"ם יהושע פרק יח

(ג) עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת. כי ה' אמר אליו (למעלה יג, א - ו) אתה זקנת וכו' אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, וא"כ תלה ה' הורשתם במה שיפילוה בנחלה שידע כל שבט חלקו, א"כ במה שלא יחלקו גורל השבטים הם מתרפים לבא לרשת. ומהרי"א פי' לפי שלא רצו לחלק עד הנה מיראתם שאז לא יעזור כ"א לחברו להוריש חלקו, ורצו שכולם יכבשו ביחד ואח"כ יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר עד אנה אתם מתרפים:

לפי דברי יהושע יהודה ויוסף קיבלו את חלקם כי היו אמיצים כלומר הם לקחו את החלק שלהם ולקחו בחשבון שהם ילחמו לבדם מול מי שנמצא בנחלה שלהם מכאן אנחנו רואים שאין חיוב על כל השבטים להילחם ביחד עד הכיבוש הסופי של ארץ ישראל וכל שבט בפני עצמו יכול להמשיך ולהלחם על חלקו . ושאר השבטים בגלל שפחדו לא רצו לחלק את הארץ עד שיכבשו את כל הארץ ביחד אבל יהושע לא מקבל את הדרך הזאת ואומר ומוכיח אותם על ההתרשלות שלהם כלומר כל שבט לא מחויב  להלחם עם כל השבטים עד  נחלה מלאה של הארץ . לכל שבט יש את החיוב להלחם על נחלתו אבל לא על הנחלה של שבט אחר .

וגם  ניתן להוכיח את זה מדברי שבט גד וראובן

במדבר פרק לב

(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:

ונאמר במדבר פרק לב

(כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:

והרש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק כג

(כג) חטאתכם אשר תמצא. החטא ועונשו פוגעים בחוטא. לא די שלא יזכו בעבר הירדן אם לא יקיימו את התנאי (פסוק ל), אלא ייענשו על הפרת הבטחתם.

אנחנו רואים שרק לאחר שהם הבטיחו להישאר עד גמר חלוקת הארץ כלומר 14 שנה 7 של כיבוש ו 7 של חלוקה רק אז משה מדבר אליהם בלשון של חטא ולפני כן רק בלשון הוכחה ומכאן ברור שאם לא היו מצטרפים למלחמת הכיבוש היה עליהם רק טענה מוסרית ולא טענה של ביטול מצווה עשה או מצות לא תעשה  מהתורה או על ציווי של הקב"ה ולכן להוכיח מכאן שמי שלא מתגייס לצבא בגלל מעשה שבט גד וראובן זה מהלך שגוי לחלוטין .

לסיכום יש על שבט גד ודן ביקורת שהמעשה שלהם יכול לגרום לשאר השבטים לא לנחול את ארץ ישראל וזה לאחר שעם ישראל חטא בחטא המרגלים  שבו נכשלו המרגלים בחוסר אמונתם  לכבוש  את הארץ . אבל ללא חטא המרגלים לא היה חיוב על שבט גד וראובן להצטרף למלחמת כיבוש הארץ . ואנחנו רואים בספר יהושע שכל שבט בסופו של דבר היה מחויב לעמוד בפני עצמו מול מי שהיה בנחלתו ולא היה חיוב על כל שבט להצטרף לשבט אחר למלחמה מול אויביו . ולכן אין ללמוד מכאן על החיוב להתגייס לצבא מהפרשה שלנו ובטח לא להעמיד את מי שלא מתגייס על עברת לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך .   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מטות מסעי מה האומנות של עם ישראל ומה האומנות של אומות העולם ? למה בפרשה שלנו יש חילופין בן עם ישראל לאומות העולם ? מה מיוחד בשבט לוי באומנות המלחמה ? ‏א'/אב/תשע"ה

בס"ד

פרשת מטות מסעי  מה האומנות של עם ישראל ומה האומנות של אומות העולם ? למה בפרשה שלנו יש חילופין  בן עם ישראל לאומות העולם ? מה מיוחד בשבט לוי באומנות המלחמה ?  ‏א'/אב/תשע"ה

במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן:

(ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:

וצריך להבין מהיכן לקח משה את אנשי הצבא

נאמר בבמדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב

אלף למטה וגו' י"א שני אלפים מכל שבט ושבט שלח וי"א ג' אלפים מכל שבט ושבט י"ב אלף משמרים את כליהם עליהם נאמר (שיר /השירים/ ד) שניך כעדר הקצובות (וגו') שכולם מתאימות וי"ב אלף לתפלה ומנין שכן שנאמר אלף למטה אלף למטה הרי כ"ד אלפים וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה הרי י"ב אחרים מהו וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שהיו נמסרין זוגות זה לזה,

ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז

אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא, ארבעה ועשרים אלף דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי:

כלומר יש שלוש שיטות

שיטה ראשונה : של רבי עקיבא  לקחו אלף למטה סה"כ  12000  אנשי צבא

שיטה שנייה     : רבי ישמעאל   לקוח אלפים למטה  סה"כ  24000  אנשי צבא

שיטה שלישית : לקחו  שלושת אלפים מכל שבט   סה"כ    36000  אנשי צבא

ולפי השיטה השלישית 12000  לוחמים 12000 תומכי לחימה ו 12000  לתפילה

יוצא לנו כאן לשיטה השלישית שמספר הלוחמים צריך להיות שווה למספר לומדי התורה במצב מלחמה וקל וחומר לשיטות האחרות שמספר לומדי התורה גדול יותר ממספר הלוחמים

ויש מחלוקת האם שבט לוי היה בתוך מנין אנשי הצבא

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ד

(ד) לכל מטות ישראל - לרבות שבט לוי:

והמלבי"ם במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ד

ור"ע סובר שלא היו רק י"ב אלף ומה שכפל לכל מטות ישראל לדייק ששבט לוי לא שלחו, כן גרס הגר"א להוציא שבט לוי ובנוסחת הספרי לרבות שבט לוי וכ"פ ברש"י ולפ"ז צ"ל שמנשה ואפרים לא שלחו רק אלף:

וכך כותב אברבנאל במדבר פרק לא

 והנה לא הלך עמהם איש משבט לוי לפי שהם לא היו יוצאים בצבא ולא היו נוחלים בארץ וגם לא בשלל המלחמה.

והרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.

אבל ניתן להגיד שגם מי שסובר ששבט לוי שלח 1000 לוחמים כשיטת רש"י יסבור ששבט לוי לא הולך למלחמה אבל כאן בפרשה שלנו  גזירת הכתוב שלוי ילך למלחמה

במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן:

ואומר האלשיך במדבר פרק לא

החלצו מאתכם אנשים וכו'. לומר, הנה יש חלוצי צבא בנשק ברזל חרב חנית וכידון, אשר כלי מלחמתו הם חוץ ממנו. ויש אשר כלי מלחמתו ממנו בעצמו, שהם תורה ומצות אשר בו מגינים עליו ולוחמים מלחמתו. כענין יששכר עם דבורה, מלאים תורה ומצות. ומגן אם יראה ורומח בארבעים אלף מישראל (שופטים ה ח). והנה באמת אלה הם בטוחי הנצוח כאשר קרה לדוד עם גלית. וזה מאמר משה פה, החלצו מאתכם לומר החלצו מנשק, שיהיה הנשק מאתכם ובכם שהוא מתורה וכשרון. ולא מנשק שחוץ מכם הוא נשק ברזל:

כלומר בפרשה שלנו  החליט משה שיש פה נקמת השם ובמקרה כזה צריך לשלוח אנשים שהכוח שלהם זה כוח התורה ולכן רק במקרה הזה שיש פה נקמת השם גם שבט לוי יצא למלחמה אבל במלחמות אחרות לוי פטור ממלחמה .

וכדי שנבין שגם לשיטת רש"י שבני לוי יצאו למלחמה מי עשה את העבודה העיקרית

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

וצריך לשאול מדוע כאן עם ישראל מחליף את אומנתו באומנות אומות העולם שזה החרב ?

ואני רוצה להגיד כי שני סיבות לדבר  יש כאן דין מיוחד של נקמת השם  ויש כאן התמודדות מול בלעם שמנסה להשתמש בכוח הפה שלו כלומר באמנות של עם ישראל ולכן כאן עם ישראל מתבקש לשנות את אומנותו לאומנות החרב ולא אומנות הפה כפי שנאמר במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

ותרא האתון את מלאך ה' וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וכתיב (שם /ישעיהו/ מ) וגם נשף בהם חייהם אלא כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנא' (בראשית כז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב (שם /בראשית כ"ז/) ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהם בשלהן אף אני אבוא עליך בשלך לכך כתיב וחרבו שלופה בידו.

כלומר בלעם משתמש באותו כוח שבא מכסא הכבוד שמשם נובע כוחו של עם ישראל . כוחו של עמלק כוח הבא משני המלאכים  עוזא ועזיאל נובע מכסא הכבוד ולכן כאן כוח הפה לא מספיק כדי להתמודד עם בלעם צריך את כוח החרב ולכן המלאך שפגש את בלעם בא לקראתו עם חרב וגם כאן עם ישראל בא לקראתו עם חרב ולכן לשיטת רש"י מצרפים את שבט לוי שיש לו את כוח הפה וגם את כוח החרב כמו שראינו בשמות פרק לב

(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:

(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:

ובבראשית פרק לד

(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:

כלומר שבט לוי שכוחו גם בפה וגם בחרב ולכן הוא מצטרף למלחמה רק כאן כאשר נלחמים מול בלעם שבא מכוח הפה . ולכן פינחס בא עם חרב בא והורג את זימרי בן סלוא  וגם במקרה של אליהו הוא פנחס

מלכים א פרק יח

(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם:

לסיכום עם ישראל כוחו בפה בלימוד התורה ובתפילה ואומות העולם אומנותם בחרב אבל יש מצבים מיוחדים כמו כאן בנקמת השם מבלעם שכוחו היה בפה והמלחמה בו היא בחרב ולא בפה . והשבט היחידי שכוחו גם בפה וגם בחרב זה לוי שפטור ממלחמה ומהצבא אבל במקרים מיוחדים  כמו המלחמה במלכי מדין ובלעם בצרוף נקמת השם הם משתמשים בכוח החרב והם משתתפים במלחמה על אף שפטורים מהצבא.