בס"ד
פרשת לך לך האם באמת אומר הראב"ד על תשובתו וכל זה אינו שווה לפי הפרוש וכל זה אינו שווה לי למה ממשיך לתקוף את הרמב"ם ביתר שאת בהלכות תשובה אם התשובה שלו אינו שווה ? כיצד כותב הראב"ד על דברים מפורשים שכתוב בתורה וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה שאינו גזירה ? למה הראב"ד השווה את דברי משה רבנו לדברי הקב"ה ? האם המצרים היו חייבים לטבוע בים לפי הראב"ד ? מה משמעות דברי הראב"ד וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן ? האם הראב"ד והרמב"ם לא חולקים על ידיעה ובחירה ? י'/חשון/תשפ"ג
כתבתי על מחלוקת הרמב"ם ראב"ד ועל ההשגה
המפורסמת של הראב"ד
רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה
ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה
ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה
יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא
שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע
והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה
גזירה, וכל זה איננו שוה.
כאשר כל המפרשים מפרשים את סוף דבריו של הראב"ד וכל זה איננו שוה כאילו כתוב וכל זה איננו שוה לי . וניסיתי להוכיח שזה אינו מסתדר עם דברי הראב"ד עצמו במקום ולא עם דבריו בסכין שנמצא במועד . ועכשיו אני רוצה להוכיח מהמשך דבריו של הראב"ד ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה כאשר כל המפרשים מפרשים את סוף דבריו של הראב"ד וכל זה איננו שוה כאילו כתוב וכל זה איננו שוה לי . וניסיתי להוכיח שזה אינו מסתדר עם דברי הראב"ד עצמו במקום ולא עם דבריו בסכין שנמצא במועד . ועכשיו אני רוצה להוכיח מהמשך דבריו של הראב"ד ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה
ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר, והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע, וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן, לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות.
השגת הראב"ד: והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'.
א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי
נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי
יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם
העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה
אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה
יכול לומר כן בלא גזירה, וענין המצרים אינה שאלה משני פנים, האחד כי הדבר ידוע
שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו
ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך
והתפארך עלי, והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה
ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא
יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו, והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך
והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו."
וננסה להוכיח מתשובתו של הראב"ד כאן בהלכות תשובה פרק ו הלכה ה על דעתו בתשובה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה
1.
אם באמת הראב"ד היה חושב שכל זה אינו שווה לפי הפרוש וכל זה אינו
שווה לי מה פתאום ממשיך לתקוף את הרמב"ם ואולי ביתר חריפות הרי אם תשובה
אינו שווה מה לי להמשיך לתקוף את הרמב"ם ביתר חריפות :
והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'.
א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי
נערות
2. כותב הראב"ד והפעם ללא הסתייגות על דברי
עצמו
כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא
גזירה וכ"ש בכאן
כלומר הראב"ד כותב במפורש וללא הסתייגות שאין
בעניין הזה ידיעת השם גזרה . כלומר היות וידיעת הקב"ה בעולם הזה אחרי שמסר
ממשלתו לאדם הינו כאומדנא בדיוק כמו ידיעת האצטגנינים שהיא מוגבלת לכוחות המזל אבל
השכל שנתן לבני אדם שיכול להתגבר על אותם כוחות שהקב"ה הטביע בעולם אינם
בתחום ידיעת האצטגנינים
3. ועל איזה עניין היה הויכוח רמב"ם ראב"ד
?
דברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק טו - טז
וַיֵּרָ֧א יְקֹוָ֛ק בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד
עָנָ֑ן וַיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל: ס וַיֹּ֤אמֶר
יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה
וְזָנָ֣ה׀ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙
בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ:
לפי הרמב"ם זה ידיעה הקב"ה היא מוחלטת
ואין אפשרות לשנות אותה וכדי לנסות לתת פרוש שיכלי למה העניש את המצרים אומר הרמב"ם
"וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן
המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע"
(במאמר מוסגר דבריו של הרמב"ם סותרים את הפרשנות שידיעת הקב"ה
אינה גזירה כי מה צריך הרמב"ם לתרוץ שלא גזר על איש
ידוע )
ומוסיף הרמב"ם
וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע
הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות.
ועל זה כותב הראב"ד
"וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי
נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי
יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך"
כלומר לא ניתן לפרש כמו שיש רבים מפרשים שהראב"ד
והרמב"ם לא חולקים כי גם הרמב"ם אומר שידיעת השם אינו גזירה ולדעתם גם
הראב"ד אומר אותו הדבר כי ידיעת האצטגנינים לדעתם היא ידיעה מוחלטת ולא
אומדנא .אבל יש כאן מחלוקת ברורה הראב"ד דוחה את פירושו של הרמב"ם מכל
וכל ואומר שכל אחד יכול לקבוע את גורלו ומה שאמר הקב"ה הוא בתור אומדנא בעולם
הזה .
דבר נוסף הרמב"ם מפרש שהמציאות הזאת שכתובה
בתורה כמוחלטת ואילו הראב"ד ממש לא חושב כך ויש באפשרות האדם לשנות את מעשיו
על אף שזה כתוב במפורש בתורה :
"והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים
למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים"
כלומר כל מה שכתוב בתורה כדברי הקב"ה הוא
אומדנא כי הקב"ה מסר ממשלתו לאדם ולכן אין בידי הקב"ה לשלוט
ביראת השמים של האדם ולכן לא ניתן לקבוע מאה אחוז מה יהיה בעתיד
(נכון שיש בזה בעיה עם נבואה שצריכה להתקיים במאה
אחוז אבל זה דיון אחר שבלי נדר ננסה להבין את צדדיו )
4. השוואה של דברי משה לדברי הקב"ה . אומר
הראב"ד :
"כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת
הבורא גזירה וכל שכן בכאן שאף משה אמר כי
השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכל שכן הבורא שהיה יכול
לומר כן בלא גזירה
אומר הראב"ד הרי משה עצמו אמר בדברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק כט
כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙
כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי
אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָֽרָעָה֙ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי־תַעֲשׂ֤וּ
אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם:
אומר הראב"ד הרי משה עצמו אמר על עם ישראל "כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי
אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן" האם ידיעה
של משה היא ידיעה מוחלטת ? הרי ברור שלא . זה ידיעה של אומדנא של משה על העם שלו
דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק ו
וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙
יְקֹוָ֣ק אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ
כִּ֥י עַם־ קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה:
וכמו שמשה אומר את האומדנא שלו הקב"ה כותב את
האומדנא שלו
5. אומר הראב"ד "והשני כי
הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני
קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו."
כלומר הקב"ה נתן למצרים היתר "לענות"
את עם ישראל אבל עשו הרבה יותר ולכן הקב"ה נפרע מהם
ומזכיר הראב"ד את זכריה פרק א פסוק טו
וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף
עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה
עָזְר֥וּ לְרָעָֽה:
רש"י זכריה פרק א פסוק טו
אשר אני קצפתי - על עמי מעט:
והמה עזרו - על הקצף לרעה:
כלומר לפי הראב"ד אין ידיעה מוחלטת בעולם הזה
. הכול פתוח גם על מה שהקב"ה אומר בתורה
כמו שכתב ברחל ביתך הקטנה
"והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים
למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו
בים"
לסיכום כל דברי הראב"ד מלמדים שהפרוש שכל
המפרשים מפרשים אותו כי תשובתו וכל זה אינו שווה מתפרשת כ וכל זה אינו
שווה לי
אינה נמצאת בדברי הראב"ד דף אחרי
תשובתו המפורסמת ומלמדת לחלוטין על דעתו של הראב"ד שידיעת הקב"ה בעולם
הזה לפי בחירתו לברוא את העולם בצורה כזו הינה רק אומדנא ולא מוחלטת
לא ניתן ללמוד אחרת .
