26.1.2018

פרשת בשלח אישה כשרה עושה רצון בעלה 6 מה ההבדל בן מצווה ללימוד תורה ? איזה שכר מקבלת האישה מלימוד תורה ? איך יכולה אישה לעשות מצווה שתהיה גם מגנא וגם מצלא ? למה מתו הבנים של ברוריה ? מה הקשר ללימוד התורה של ברוריה ? מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהחליט ללכת למערה מבלי לגלות לאשתו ? למה רבי עמרם ורבי מאיר ניצלו מהעבירה ? למה הקב"ה ברא את האישה שדעתה קלה ? למה משה פרש מן האישה ? ממה הצילה ציפורה את משה וכיצד זה קשור לסוגיה שלנו ? איך שפטה דבורה עם דעתה היית קלה ? למה חוה חטאה ? ‏י'/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת בשלח   אישה כשרה עושה רצון בעלה 6 מה ההבדל בן מצווה ללימוד תורה ? איזה שכר מקבלת האישה מלימוד תורה ? איך יכולה אישה לעשות מצווה שתהיה גם מגנא וגם מצלא ? למה מתו הבנים של ברוריה ? מה הקשר ללימוד התורה של ברוריה ? מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהחליט ללכת למערה מבלי לגלות לאשתו ? למה רבי עמרם ורבי מאיר ניצלו מהעבירה ? למה הקב"ה ברא את האישה שדעתה קלה ? למה משה פרש מן האישה ? ממה הצילה ציפורה את משה וכיצד זה קשור לסוגיה שלנו ? איך שפטה דבורה עם דעתה היית קלה ? למה חוה חטאה ? ‏י'/שבט/תשע"ח

התחלנו את במאמרים בנושא בפרשת ויגש ‏ב ד'/טבת/תשע"ח ובעזרת השם המאמר הזה יהיה האחרון בסדרה ויוצא שאנחנו מסיימים בדיוק בהפטרה של בשלח שמדבר בדבורה ברק יעל וסיסרא ששם הוא הבסיס וההתחלה של כל הסוגיה אישה כשרה עושה רצון בעלה ויהי רצון שמה שכתבתי יהיה רצוי גם אצל אדם ואלוקים

כדי להמשיך את הסוגיה אני רוצה לטפל בסוגיה של משמעות לימוד תורה לאיש ולאישה ואז אחזור לסוגיה  שלנו

הגמרא בסוטה דף כא עמוד א מפלפלת בנושא משמעות המצוות האם מצווה מגנא והכונה מונעת מיסורים לבוא או מצלא והכונה להציל אותו מיצר הרע שלא יבוא לידי עברה והמסקנה של הגמרא אחרי המשא ומתן הוא :   וכך כותב החברותא סוטה דף כא עמוד א

אלא, אמר רבא, כך התכוון התנא בברייתא לומר: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא. בעידנא דלא עסיק בה - רק אגוני מגנא. אך אצולי מייצר הרע, לא מצלא בשעה שאינו עוסק בה. מצוה, בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה, רק אגוני מגנא, אבל אצולי לא מצלא, אפילו בשעה שעוסק בה.

ומסקנת הדברים שמצווה מגנה מיסורים כאשר הוא עוסק במצווה או לא עוסק במצווה אבל לימוד תורה בזמן שעוסק בה מגנה עליו מיצר הרע ומצילה אותו מייסורים אבל כאשר לא עוסק בלימוד תורה התורה שלמד לא מצילה אותו מיצר הרע .

עוד נתון שקשור ללימוד תורה ממשיכה הגמרא בסוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני.ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!".שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.

והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

ואילו דוד עסק בתורה, וזכות זו עמדה לו להנצל מהם.

כלומר לימוד תורה הוא מצווה מיוחדת שעומדת בפני עצמה ולא "מתחשבנת" מול עברות אחרות של האדם כמו מצווה רגילה ש"מתחשבנת " מול עברה ולכן לימוד תורה מגן עליו מייסורים גם עם עשה עברות אחרות כי היא זכות שעומדת בפני עצמה .

לימוד תורה לגברים הדבר ברור שהוא לימוד התורה והתורה שבעל פה אבל אז עוברת הגמרא לדון איך אישה ניצלת מיצר הרע הרי היא לא מצווה כמו האיש על לימוד תורה .

רבינא אמר: לעולם זכות תורה תולה לה לאשה.

ודקאמרת, הרי אשה הלומדת תורה "אינה מצווה ועושה היא", ואין שכרה רב, ואינו יכול להגן עליה -אין הכוונה לאשה הלומדת תורה בעצמה. אלא הכןןנה היא לזכות של תורה שיש לה בגלל בעלה ובניה, שהיא דואגת וטורחת למען לימוד התורה שלהם!

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!? וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

כלומר הגמרא לומדת שלימוד תורה של נשים את התורה היא מקבלת שכר כלא מצווה ועושה ולכן דרגתו לאישה אפילו פחות ממצווה שהיא מצווה לעשות שאז מקבלת שכר כמצווה ועושה אם כן מה המצווה שיכולה להציל את האישה מיצר הרע אם לימוד תורה לא יכול להציל אותה ? אומר רבינא וזה מסקנת הדברים בגמרא ש"לימוד התורה " של נשים הוא שהם טורחות שהבנים והבעל שלהם ילמדו תורה זה המצווה שהיא כמו לימוד תורה שהיא  מגנא ומצלא  שהיא יכולה להגן עליה מייסורים כמו כל מצווה אחרת אבל בזמן שהיא עוסקת בזה היא יכולה להציל אותה מיצר הרע או להגן עליה לזמן רב .

ועכשיו נחזור לברוריה ונבין את המעשה של ברוריה לאור הדברים הללו . לדעתי היה ויכוח יסודי בן רבי מאיר לאשתו . ברוריה הבינה שלימוד התורה שלה הוא כמו הלימוד של בעלה ואכן מבחינה אחת היא צדקה כי היא היית "שווה" לגברים בלימוד תורה עד שהיא נהפכה לדוגמא לתלמיד חכם ואומר החברותא פסחים דף סב עמוד ב

ואמר ליה רבי יוחנן: ומה ברוריה, דביתהו דרבי מאיר אשתו של רבי מאיר, שהיתה ברתיה [בתו] דרבי חנינא בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא, שלמדה שלוש מאות שמועות [סוגיות] ביום אחד, מג' מאה רבוותא, משלוש מאות רבנים, ואפילו הכי אף על פי שחכמה כל כך היתה, לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין לא יכלה לשנות את ספר יוחסין בשלש שנים. ואת אמרת רצית לשנותה בתלתא ירחי [בשלושה חדשים]?!

ועוד ברוריה שהיא לא פחות טובה מהגברים בלימוד תורה חשבה שהכלל של נשים דעתן קלה לא חל עליה .כמו שאומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

ויש עוד נתון שצריך להתחשב בו אומר ה חברותא סוטה דף כא עמוד ב

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר?  דכתיב [משלי ח] "אני חכמה, שכנתי ערמה". כיון שנכנסה חכמה של תורה באדם - נכנסה עמו ערמומית!

והוינן בה: ורבנן [בן עזאי, המחייב את האדם ללמד בתו תורה] האי "אני חכמה" - מאי עבדי ליה? מה הם עושים עם פסוק זה? דהיינו, מדוע הם אינם חוששים לדברי הפסוק שלימוד תורה מביא להכרת הערמימות, ולכן הם לא חשו שמא תיכנס ערמה באשה, ותבוא לחטוא בצנעא.

כלומר לימוד תורה בכלל מביא לידי ערמומיות גם לגבר וגם לאישה . אבל אצל האישה זה שונה מגבר כי כבר כתבתי במאמרים הקודמים שהקב"ה ברא את האישה עם דעת קלה בגלל צורת הבריאה של האישה מתוך האדם כמו שאומר צרור המור ולכן לימוד תורה אצל אישה שמכניס בא ערמומיות כאשר דעתה קלה זה מצווה שהיא  פחות ממצווה שהיא מצווה עליה שהיא רק מגינה בזמן שהיא עוסקת בה ולא לזמן רב כי היא מקבלת על לימוד תורה שכר כלא מצווה ועושה לעומת גבר שדעתו לא קלה ונכנס בו ערמומיות ולימוד התורה שלו היא גם מגנה ומצלה ומקבל שכר כמצווה ועושה ..

וכדי שנראה את כל התמונה כולה אומר המדרש משלי (בובר) פרשה לא

אמר ר' [חמא בר] חנינא מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת, מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר ר' יוחנן ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות (דברים כו טז).

אני לא מכיר מקום אחר בש"ס שנאמר על בנים שמתו שגלל שהניחו את בית המדרש ולכן אני מבין שהגמרא מדברת באופן עקיף על ברוריה שהיו אלו בניה . ההבנה שלי היא שברוריה העדיפה ללמוד 300 סוגיות מ 300 רבנים ומי שלומד תורה יודע שמי שלומד 300 סוגיות ביום אין לו זמן לדבר אחר . כלומר ברוריה להבנתי הניחה את לימוד התורה של בניה לטובת הלימוד של עצמה . קיבלה על הלימוד שלה שכר כלא מצווה ועושה ועזבה את השכר לדאוג לבניה שילמדו תורה מצווה שהיא היחידה שהיא מגנא ומצלא . ולכן הבין רבי מאיר בגלל המעשה של ברוריה עם רבי יוסי הגלילי שיש כאן התנהגות של פרישות יתרה וההבנה שלימוד תורה מכניס ערמומיות ושהוא צריך לבדוק את הנושא ביסודיות ולכן שלח תלמיד לבדוק את ברוריה שהפציר בא ימים רבים כלומר אותו התלמיד אם בפעם הראשונה שהוא היה מפציר בברוריה להישמע לו היית אומרת לו  ל שוטה או בועטת בו או מספרת לבעלה היה הדבר ניגמר אבל מזה שהוא חזר והפציר ההיגיון אומר שלא כך היא התנהגה כלפיו ולכן אני מבין שרבי מאיר אמר לו להמשיך ולהפציר עד שנתרצתה לו . יש מפרשים שקשה להם כיצד רבי מאיר בדק את ברוריה בצורה כזו אבל במעשה עם אחותה של ברוריה שנכנסה לקובה של זונות והוא הלך להוציא אותה  והוא נהג בעצמו אותו הדבר   חברותא עבודה זרה דף יח עמוד א

אזל, הלך רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא, התקין עצמו שיהיה נראה כפרש, ובא אל המקום שהיתה יושבת בה. אמר לה רבי מאיר: השמיעני לי, לזנות. אמרה ליה בתו של רבי חנינא בן תרדיון: דשתנא אנא! דרך נשים לי. אמר לה: מתרחנא מתרח! אמתין לך עד שיפסק. אמרה לו: נפישין טובא, [ואיכא טובא הכא]. יש כאן הרבה זונות דשפירין מינאי(8) יפות ממני, ולא כדאי לך להמתין. אמר רבי מאיר לעצמו: שמע מינה: לא עבדה איסורא!  כל דאתי, כל הבא אליה, אמרה ליה הכי. אמרה לו דברים אלו.

ועכשיו צריך להבין מה קורה לגבר שלומד תורה ונכנס בו ערמומיות ועומד במצב כזה של יצר הרע

אומר החברותא קידושין דף פא עמוד א

אמר אבין: סקבא [ריעוע, חולשה] דשתא. ריגלא! זמן התורפה של כל ימות השנה הם ימי הרגלים. לפי שאז מתקבצים אנשים ונשים יחד לשמיעת הדרשה, והם נושאים ונותנים זה עם זה. ומביאה הגמרא כמה מעשים אשר ניתן ללמוד מהם מהו כוחו של היצר הרע, שלולי סייעתא דשמיא מיוחדת, היה בכוחו להכשיל אפילו אנשים גדולים. מעשה בהנך שבוייתא [שבויות] דאתאי לנהרדעא. צוה רב עמרם חסידא לפדותן. אסקינהו [העלון] לעליה של בי רב עמרם חסידא, ואשקולו דרגא מקמייהו [נטלו את מדרגות העליה מתחתיהן]. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו [כשחלפה אחת מהן] על יד פתח הארובה שמן העליה לבית, נפל נהורא באיפומא, נפל אור בבית דרך פי העליה, לפי שהיו פניה מאירות ביותר. שקליה רב עמרם לדרגא [לקח את סולם המדרגות], כדי לעלות לעליה, ולתובעה לדבר עבירה. ואף שהיו המדרגות כבדות ביותר, עד דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא [שלא יכלו אפילו עשרה אנשים להרימן], התגבר כוחו של רב עמרם ודלייא לחודיה [הגביהן לבדו].סליק ואזיל [עלה והלך] לעליה.כי מטא לפלגא דרגא [כיון שהגיע לאמצע המדרגות], עצר, ואיפשח [פיסק] את רגליו, כדי לעמוד במקומו בחוזקה, ולהתגבר על יצרו.רמא קלא [הרים קולו] והכריז: נפל נורא [דליקה] בי עמרם! והזעיק את בני השכונה לבא ולכבותה.(5)ועשה כן, כדי שיתאספו כולם, ועל ידי שיתבייש מהם ימנע מעבירה.אתו באו רבנן לסייעו, וראו שאין שם שריפה.אמרו ליה: כסיפתינן! ביישתנו בכך שהזעקת אותנו בחנם, וכך נודע ברבים שתלמידי חכמים מסוגלים להכשל בדבר עבירה.אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם, שתתביישו כאן, בביתי, שהוא בעלמא הדין [בעולם הזה], ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי [ולא תתביישו בי בעולם הבא]! אשבעיה רב עמרם ליצר הרע, דינפק מיניה [שיצא ממנו]. נפק מיניה היצר הרע, כי עמודא דנורא [בדמות עמוד אש].אמר ליה רב עמרם ליצר הרע: חזי, דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך! אף שאתה אש ואני בשר, הריני עדיף ממך, והצלחתי להתגבר עליך.

כלומר רב עמרם לומד תורה וניכנס בו גם ערמומיות וגם לו יש יצר הרע והוא לפעמים חזק ממנו ולכן הוא הצליח להרים את המדרגות שגם עשר אנשים לא יכולים להרים אותו אבל בסופו של דבר החשבון שלו של הרווח של העברה עכשיו וההפסד בעתיד הביאו אותו למעשה שיציל אותו מיצר הרע וזה ההבדל בן אישה לאיש וצריך להגיד שהוא עסק בתורה  באותו הזמן  שהיא מגנה ומצלה ומכבה את העבירה . כלומר זה שהיה בו יצר והוא שם סולם כבד כדי לעלות לעלית הגג כלומר בהתחלה של העברה זכות התורה שלו כיבתה את העברה ואז החשבון שלו בן הרווח בעברה עכשיו וההפסד לעתיד לבא גברו על הרהור העברה . ואם דעתו היית קלה היה מעדיף את העבירה על פני ההפסד העתידי . והיכן הערמומיות של רב עמרם ? הוא ידע שאף אחד לא יוכל לגלות את העברה גם אם אותה שבויה היית מספרת על המקרה כי הוא היה אומר אני יכול להגיע לשבויה  רק על ידי סולם ש 10 אנשים יכולים להזיז אותו ואז היה למקרה עדים ולכן הוא ידע בביטחון שלא יוכלו לתפוס אותו והעבירה הזאת הוא רק בינו לבין קונו ולכן רק הצעקה שלו יכלה להציל אותו .  

ואומר החברותא קידושין דף פא עמוד א

וגם על רבי מאיר מספרת הגמרא כדי שנבין את ההבדל לברוריה רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, שהיה אומר: אם היו רוצים, היו יכולים להתגבר על יצרם, משום שדבר קל הוא. יומא חד, אידמי ליה השטן כאיתתא [נדמה לו בדמות אשה], ועמד בהך גיסא דנהרא [בעברו השני של הנהר].  רצה רבי מאיר לעבור את הנהר כדי לתובעה לעבירה. ולא הוה שם מברא [ספינת מעבורת]. אלא היה שם דף צר בלבד המונח לרוחב הנהר, ומעליו היה מתוח חבל. ומי שרצה לעבור, היה תופס בחבל ועובר עליו. נקט רבי מאיר את המצרא [תפס בחבל] וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא [כשהגיע לחצי מאורך החבל], שבקיה [עזבו] יצרו.אמר לו השטן: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא "הזהרו ברבי מאיר ותורתו", שויתיה לדמך תרתי מעי [הייתי עושה את דמיך לשווי של שתי מעות, כלומר, כדבר שאין בו ערך]!

וכאן גם צריך להגיד שרבי מאיר היה עוסק בתורה תוך כדי שראה מעבר לנהר את  השטן אישה אבל התורה שלו היא שהצילה אותו . מה שלא היה לברוריה כי לא היה לה זכות התורה כמו שראינו בבניה והיא התעסקה בלימוד תורה של עצמה שהוא פחות ממצווה רגילה לאישה . כי אם ברוריה היית  מתעסקת בבניה היה לה אולי זכות התורה להציל אותה מהיצר הרע .

ועכשיו נחזור למעשה של רבי שמעון בר יוחאי לאור ההבנות שלנו תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא.

הבין רבי שמעון בר יוחאי שכאשר הגזרה תגבר היא לא תוכל להביא להם אוכל ואז לא יהיה לה את הזכות של לימוד התורה שלו ושל בנו ואז  לא יהיה לאשתו את זכות המצלא של התורה ולכן חשב שבצירוף שדעתה קלה היא איך שהוא תגלה להם בצורה ישירה או עקיפה את המקום שבו הוא נמצא .  ולא יועיל לה זכות הלימוד שלו כי ברגע שהגזירה תגבר היא לא תוכל להביא לו אוכל ולהיות בתוך זכות הלימוד שלו כדי שתציל אותה  .

ועכשיו אחרי שאנחנו מבינים את הסוגיה לפי ההבנה שלי נשאלת השאלה למה הקב"ה ברא את האישה מן האיש וברא אותה שדעתה קלה מצד אחד והכניס בה בינה יתירה ? נתן לאיש ללמוד תורה ואת האישה פטר מלימוד תורה .

נחזור לזוהר הקדוש ספר ויקרא

וְשָׁנִינוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזָה בַּקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּג שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה נִקְרָא אֶחָד. בְּמָקוֹם שֶׁהַנְּקֵבָה שׁוֹרָה, אֶחָד נִקְרָא. מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל שֶׁזָּכָר בְּלִי נְקֵבָה נִקְרָא חֲצִי גוּף, וַחֲצִי אֵינוֹ אֶחָד. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף, נַעֲשִׂים גּוּף אֶחָד, וְאָז נִקְרָא אֶחָד.

האיש לא יכול בלי האישה ואישה לא יכולה בלי האיש . השלמות שלהם באה מתוך החיבור של איש ואישה ולכן לכל אחד יש את הייחוד שלו האיש בלימוד תורה והאישה כעזר נגד בעלה לא בלימוד התורה עצמו אלה לדאוג ללימוד התורה של בעלה ובניה . לא שהיא לא מסוגלת ללמוד תורה כי ראינו שבורירה היית לא פחות מתלמיד חכם אבל בגלל שהקב"ה פטר אותה מלימוד תורה וברא אותה עם דעת קלה לימוד תורה לנשים לא מועיל ואפילו מזיק בחשבון הכללי. ומי שרוצה היום ללמוד תורה כמו גבר ברור שהיא לא עושה את החשבון הנכון והרווח של לימוד תורה עכשיו שייתן לה את ההרגשה שהיא כמו גבר ולא פחות מגבר שזה רווח עכשווי לעומת ההפסד של להתעסק בלימוד התורה של הבנים שלה ובעלה שהוא הפסד עכשווי אבל רווח הרבה יותר גדול בעתיד זה מעשה של קלות דעת כמו שפירשתי במאמרים הקודמים .

ומשה היחיד שפירש מן האישה הוא היחיד שהגיע לשלמות של האדם והיה היחידי שהגיע לדרגה של אספקלריה מאירה ותיקן את חטא האדם הראשון ולא היה במיתה ורק בגלל פסוק בתורה הקב"ה המית אותו דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לא"י הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך ואין מידי מציל

ואומר על זה השל"ה שער האותיות אות עי"ן

ענוה על כן מדת הענוה תיקון לכל העבירות שבעולם, כי מאחר שנתקן חטא אדם הכולל, נתקנו כולם. זהו מה שרמז כאן, משה רבינו ע"ה היה עניו מכל האדם, הוא אדם קדמאה, על כן זכה משה רבינו ע"ה לקירון אור (שמות לד, כט), שהוא סוד כתנות אור, שהופשט מאדם וניתן למשה.

גם משה שהיה נביא גדול מכולם היה איש שנזקק לאישתו שתציל אותו מן החטא כמו שכתוב בשמות פרק ד

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו.

כתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כה

(כה) ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת גרשום בנה ותקרב את כריתת המילה לרגליו של מלאך החבלה ותאמר חתני רצה למול וחמיו עיכב עליו ועתה דם כריתה הזה יכפר על החתן שלי:

ולכן משה שהגיע לדרגה של שלמות ולתיקון חטא האדם הראשון לא היה צריך לאישה בעולם הזה יותר ולכן פרש ממנה כי השלמות שלהם ביחד תהיה בעולם הבא ולא בעולם הזה וכך כותב השל"ה פרשת בראשית תורה אור

הכוונה, כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא, רק כולם מגולגלים, אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה וההתחדשות אור הגנוז, ויהיו נשמות חדשות.

כלומר משה הגיע לדרגה של פרו ורבו רוחני שהוא בעולם הבא ולא בעולם הזה .

לסיכום הסוגיה של איש ואישה ותפקיד של כל אחד ואחד אנחנו צריכים להבין אך ורק מחז"ל כי זה המקום היחידי שניתן ממנו להבין את הנושא כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ומה שיש בעולם זה רק מה שיש בתורה ולכן הבנת התורה תיתן לנו את ההבנה של התפקיד של כל אחד ואחד בבריאה ולמי שיש טענות או השגות על זה הכתובת היחידה שלו זה הקב"ה .

נסיים בדברי התלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד ב

נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.

ולסיום עוד עניין מההפטרה שקשור באופן מהותי לסוגיה שלנו דבורה היית שופטת ואיך יכולה דבורה להיות שופטת הרי כדי להיות שופטת צריכה ללמוד תורה אבל אמרנו שיש בעיה בלימוד התורה שלה כי דעתה קלה ואם היא לא יודעת תורה איך  תוכל לשפוט ? והתירוץ הוא פשוט . כל העניין של דעתה קלה זה בחשבון בן רווח עכשיו של עבירה לבין שכר בעתיד לעולם הבא אבל דבורה שהיה לה רוח הקודש ברור שלא יכול להיות לה חיסרון בהסתכלות על העתיד כי זה בדיוק המשמעות של רוח קודש ראית העתיד עכשיו ולכן ולכן לאישה שיש לה רוח קודש מתקן את דעתה הקלה כי החשבון שלה הוא עכשיו ולא מול שכר עתידי כי זה שרוח הקודש גורם ולכן דבורה יכולה ללמוד תורה ועוד שכל הלימוד תורה שלה לשם לימוד תורה של עם ישראל כדי להנחות אותם כיצד לנהוג לפי ההלכה וזה לכאורה בדרגה כמו לדאוג שבעלה ובניה שילמדו תורה ולכן לימוד כזה שלה נמצא גם בתוך מה שנקרא מגנא ומצלה .

וזה בדיוק הסיבה שחוה חטאה שהיא פלפלה בעצמה מול השטן הוא היצר הרע ולא היית לה את הזכות של לימוד תורה שהיא מגנא ומצלא ועשתה את זה לבד ולא עם בעלה האדם הראשון ולכן חטאה . ולכן הנחש בא לחוה ולא לאדם כי היה לו את הזכות של לימוד התורה שהיית מצילה אותו מהחטא .