20.12.2019

פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת וישב מי אמר וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו ? האם בת קול  או השבטים ? מי שמע את הבת קול ? האם ניתן לעשות מעשה ולהטיל על הקב"ה את הבחירה האם לקים את המעשה או לשנות אותו ולהוריד מעצמנו את האחריות למעשה ? האם זה אותו הדין של מוסר דין חברו לשמים ? מה הבעיה למסור את דין חברו לשמים ? האם הבחירה החופשית של האדם היא מוחלטת ? האם הקב"ה מתערב בבחירה החופשית של האדם ? מה המשמעות של אי ההתערבות של הקב"ה בבחירת האדם ? האם לפעמים הפתרון היחידי של הקב"ה להתערב בעולם זה להחריב אותו לברוא אותו מחדש ? ‏כ"ב/כסלו/תש"פ

כתוב בראשית פרק לז

(יט) וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו הִנֵּ֗ה בַּ֛עַל הַחֲלֹמ֥וֹת הַלָּזֶ֖ה בָּֽא:

(כ) וְעַתָּ֣ה׀ לְכ֣וּ וְנַֽהַרְגֵ֗הוּ וְנַשְׁלִכֵ֙הוּ֙ בְּאַחַ֣ד הַבֹּר֔וֹת וְאָמַ֕רְנוּ חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו:

(כא) וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן כ

[כ] ונראה מה יהיו חלומותיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם אומרים (ונראה) [ונהרגנו], ואני אומר ונראה, נראה דברי מי הם עומדים:

כלומר מה שנאמר  וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו הם לא דבריהם של השבטים כי אם בת קול שאמרה את זה . כלומר היה זה בת קול שאומרת בבחינת מה שכתוב משלי פרק יט

(כא) רַבּ֣וֹת מַחֲשָׁב֣וֹת בְּלֶב־אִ֑ישׁ וַעֲצַ֥ת יְ֝קֹוָ֗ק הִ֣יא תָקֽוּם:

וכך מפרש רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כ

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו - אמר ר' יצחק מקרא זה אומר דרשני, רוח הקודש אומרת כן. הם אומרים נהרגהו, והכתוב מסיים ונראה מה יהיו חלומותיו, נראה דבר מי יקום או שלכם או שלי. ואי אפשר שיאמרו הם ונראה מה יהיו חלומותיו מכיון שיהרגוהו בטלו חלומותיו:

הרמב"ן בראשית פרק לז פסוק כ מביא את שלוש  אפשרויות

(כ) ונראה מה יהיו חלמתיו - מליצה דרך לעג, נראה אחרי מותו אם נשתחוה לו. והנכון בעיני כי אמרו עתה נראה מה יהיו חלומותיו, כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו. אבל רבותינו אמרו (שם) רוח הקדש אומרת נראה מה יהיו חלומותיו, כלומר דבר מי יקום ממני ומהם:

כלומר הביטוי וְנִרְאֶ֕ה מַה־יִּהְי֖וּ חֲלֹמֹתָֽיו  הוא ביטוי של לעג של השבטים . אחרי שנהרוג אותו בו נראה איך החלומות שלו יתממשו . השני זה ביטוי של בו נראה איך יגלגל הקב"ה את המציאות האם  החלומות שלו אמת או לא . והשלישי זה לפי הפרוש של רש"י שהיה זה דיבור של הבת קול .

מחדש הפנים יפות בראשית פרק לז פסוק כ שהיה בת קול ורק ראובן שמע את הבת קול ולכן הוא הציל אותו ולא שאר השבטים

(כ) ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות וגו' ונראה מה יהיו חלומותיו. ויש להבין מה שהוצרכו לומר חיה רעה אכלתהו, כי היו יכולין לומר שלא ראו אותו ולא בא אליהם כלל, אלא שכל כוונתם היתה לבטל אהבת יעקב ליוסף וישוב הבכורה לראובן, ואילו לא היו אומרים חיה רעה אכלתהו היה יעקב בוטח בחלומותיו של יוסף כדכתיב [לעיל, יא] ואביו שמר את הדבר, והיה חושב שנשבה או נטמן בדרך וישוב אליו לאחר זמן כדי שיתקיימו החלומות, אבל אם יאמרו חיה רעה אכלתהו שאינו בעולם ויאמין להם בראותו כותנתו מוטבלת בדם אז ידע שהחלומות שוא דיברו, וזה שאמרו ונראה מה יהיו חלומותיו, והנה רש"י ז"ל פירש שבת קול אמר ונראה מה יהיו חלומותיו, ושמעתי מאא"ז ז"ל דהיינו דכתיב בתר הכי וישמע ראובן ויצילהו מידם, ע"ד שאחז"ל גבי אילפא ור' יוחנן בתענית דף כ"א [ע"א] ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע, אמר ליה ר' יוחנן לאילפא שמע מר מידי, אמר ליה לא, אמר מדשמעי אנא ואילפא לא שמע ש"מ לדידי קיימא שעתא, י"ל דראובן שמע זה הבת קול והם לא שמעו לכך אמר ראובן דש"מ שעליו להצילו לכך ויצילהו מידם:

והכתב והקבלה בראשית פרק לז פסוק כ מביא פרשנות מחודשת ושונה לגמרי מהפרשנות הנ"ל בו השבטים אומרים נכניס אותו למקום סכנה אם חלומותיו אמת הקב"ה יציל אותו אבל אם חלומותיו שווא אז נמית  אותו באופן לא ישיר על ידי גרמא זה מידה כנגד מידה כי בגלל לשון הרע שלו הוא  אדם קטילא (כ) לכו ונהרגהו. אחרי שהודיעתנו התורה במאמר ויתנכלו, שלא היתה כוונת האחים להרגו באמת, כ"א לרמותו בדעתו ולדמות שנמסר בידים למיתה, ובלבם לא חשבו עליו רק להחרידו ולהפחידו אימת מות, ולנסות את מאמר חלומותיו אם הם הרהורי ורעיוני לבו לבד או הן צודקות נבואיות (כמבואר במה שקדם), עתה חל עלינו להבין באמרם זה לכו ונהרגהו וגו' מילי דמשתמעי לתרי אפי, ובאמת הוא מאמר הסובל שתי כוונות מתחלפות משותפות בגנות ושבח, והוא זה: אופן הגנות הוא, נהרגהו ממש בידים לשלוח בו יד רצח, וכדי להסתיר ולהעלים מעשה הרצח נשליכהו באחת הבורות, ונאמר אסון קרהו בדרך וחיה רעה אכלתהו, וסיימו דבריהם במליצת הקטנה ובדרך לעג, עתה אחרי נפלו בבאר שחת, על מי ימלוך, מי זה ישתחוה אליו ומה תהיינה חלומותיו. הנה התכוונו האחים האלה להראות כדרך שופכי דמים באמת, לפרסם בקול זדון לבם עד שישמעם יוסף וידמה בדעתו כי יפול בידיהם באמת למות, אמנם כמו שיובן אופן הגנות ממאמרם זה, ככה יובן בו אופן השבח, לפי המסתתר והמתעלם במחשבות לבבם שאינם רוצים רק לנסות דברי חלומותיו, והוא זה "ונהרגהו" נסבב עליו אופן שיוכל למות בו, והוא כי נשליך אותו אל אחת הבורות מקום הסכנה אשר מדרך הטבע נוכל לומר עליו חיתו יער תאכלנו, ובזה נראה בנסיון מה הנה חלומותיו, אם נבואיות או הרהורים בעלמא, כי אם הן רק מדומיות הנה גם אם ימות בבאר שחת אין חמס בכפינו, כי לא שלחנו בו יד רצח ולא הכינו אותו מכת מות, כ"א גרמא בעלמא עשינו להביאו למקום הסכנה, להזכר לו שם עון רשעו בהבאת דבה, וגירא דלי' הרגתהו ומידו זאת תהיה לו, כי מצד לישנא בישא גברא קטילא הוא, בן מות הוא מצד הבאת הדבה, ולא יגרע גרמא דילי', ואם חלומותיו הן צודקת נבואיות הנה עצת ה' תקום, ואין מעצר להושיע נביאו המיועד להיות מלך ומושל, ועתה אם ינצל מפח זה הטמון לרגליו, אז נדע כי יד ה' עשתה זאת, ופועל ידי יוצר, נרצה לקבלו עלינו למשול ולמלוך עלינו,

הפרוש הזה  קצת קשה . אדם יעשה  מעשה ויגיד לעצמו אם הקב"ה מסכים איתי כנראה שזה מה שהייתי צריך להחליט ואם לא יסכים עם המעשה שלי הוא יסובב את המעשים כרצונו . ואם כך מה הבעיה של השבטים באמת להרוג את יוסף ולהגיד כך: אם חלומותיו היו חלום אמיתי לא היינו יכולים להרוג אותו ואם חלומותיו לא אמת אז מגיע לו למות כי הוא דיבר עלינו לשון הרע (ראה פרוש אור החיים ) . ולמה  הם מנסים להקטין את המעשה שלהם ורוצים  להרוג את יוסף בשיטת  גרמא ? בדיוק כמו שמפרש אור החיים בראשית פרק לז פסוק כ

ועתה לכו וגו'. פי' לכו שקודם שיגיע הוא אצלם הם ילכו לקראתו, ולזה דקדק לומר ועתה באותו עת עצמו לכו. וטעמם לצד הזריזות והמהירות אשר לא יכלו לסבול עד שיגיע אליהם. ולזה תמצא שלא עכבו בהגיעו אצלם אלא תיכף ומיד כאשר בא עשו מה שעשו, ואומרם ונהרגהו על דרך אומרם ז"ל (ב"ק כו א) עשרה בני אדם שהרגו אדם אחד אם כולם יחד פטורים. לזה נתחכמו ואמרו ונהרגהו יחד שבזה יהיו פטורים מדיני אדם.ואומרו ונשליכהו וגו' ואמרנו פירוש שכשנשליכהו בבורות מן הסתם חולדה וברדלס המצויים בבורות יאכלוהו ובזה נוכל לומר חיה רעה אכלתהו לא שיאמרו חיה רעה הרגתהו ובזה אין מוציאין מפיהם דבר שקר.ואם תאמר על מי סמכו שבטי יה להרוג את הנפש ומה גם נפש צדיק אחיהם, והגם שיעצו להרוג אותו בדרך שאינם חייבין כמו שכתבנו אף על פי כן אינן פטורים מדיני שמים וה' יבוא במשפט:אולי שהאחים דנו בו דין עד זומם כי מצינו שהוא הביא דבתם רעה אל אביהם ואמר דברים שיתחייבו מיתה על עדותו, ההוא אמר שאכלו אבר מן החי, ההוא אמר שהם בעלי עריות, ועל כל אחת מהם בני נח מתחייבים מיתה, ובן נח נהרג על פי עד אחד בלא עדים ובלא התראה ועל עדות הקרובים ג"כ (רמב"ם הל' מלכים פ"ט) אשר על כן דנו בו משפט עד זומם ופטורים הם מדיני שמים. אלא דלצד דיני אדם אינם פטורים כי אין להם הזמה לזה נתחכמו להמיתו כולן יחד שבזה אין חיוב לכולן כמו שכתבנו, אבל לדין השמים הם פטורים מטעם שידעו נאמנה כי הוא ביקש להורגם, וכל זה הוא סיבת הסיבות לעשות ה' אשר זמם, ואולי שרמזו בדבריהם שיעשו תשובה לבסוף ואין לך דבר שעומד בפני התשובה, והוא אומרו ועתה ואמרו ז"ל (ב"ר פ' כ"א) ואין ועתה אלא תשובה וזה דרך דרש:

וצריך להגיד שדרך המחשבה הזאת שאדם יעשה מעשה ויאמר אם הקב"ה לא מסכים איתי הוא יסובב את המאורעות כך שמעשי יתבטלו זה מחשבה שמנטרלת באופן מובהק  את הבחירה החופשית . הקב"ה ברא את העולם עם חוקיות מסוימת אבל נתן לאדם בחירה מוחלטת בבחירת דרכו

חברותא מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים(122), שהיא מסורה לאדם(123) להכין את לבו לכך(124) [אף על פי שהיכולת ביד הקדוש ברוך הוא להכין לבבנו אליו, כדכתיב: "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל". רש"י]. שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה"(125).

וכוחו של האדם כזה גדול עד שבמעשה אחד הוא יכול להכריע את העולם לזכות או לחובה

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר מעשה האדם יכול להכריע את העולם לצד חובה או לצד זכות היכולת הזאת אינה מוגבלת ואם נגיד שהקב"ה מנווט את העולם בצורה בלעדית כרצונו אז לא שייך שאדם יכריע את העולם לכף חובה או זכות הקב"ה יכול להאריך אפים ולהמתין עד  שיחריב את העולם אבל אין הוא מתערב בבחירה האנושית . ולכן לעשות מעשה ולהעביר את האחריות לקב"ה מנוגד לכוח הבחירה שנתן לנו הקב"ה . כל מעשה שהוא החלטה של האדם הוא חלק מהבחירה החופשית של האדם ותוצאות המעשה מוטלות עליו על האדם עצמו באופן בלעדי ומעשה זה משנה את העולם ללא התערבות של הקב"ה. (אומנם מצינו שלישלת הבחירה כמו אצל פרעה אבל שם היה מדובר לפני מתן תורה ובגוי מה שלא שייך לאחר מתן תורה וביהודי שהוא מעל המזל )

ומתוך זה שלא ניתן להגביל את בוח הבחירה של האדם נגזר גם הדין של מוסר דין חברו לשמים וההבנה שלי שזה שמוסר דין חברו לשמים מבטל בצורה רבה את הבחירה של האדם וזה עיקר תפקידו של האדם בעולם להנהיג את עצמו בעולם דרך עמלו  שלו ולא להטיל על הקב"ה אחריות על מעשיו .

חברותא ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירין את עונותיו של אדם לפני הקדוש ברוך הוא. ואלו הן:

א. העובר תחת קיר נטוי. הרי הוא מזכיר את עונותיו של האדם, מפני שהקב"ה אומר: וכי אדם זה ראוי שיעשה לו נס, שהרי הוא מסכן את עצמו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ב. ועיון תפילה. הסומך על תפלתו שתהיה נשמעת, ומתוך כך מתאמץ להתכוין בה היטב.(409)והקב"ה אומר: וכי ראוי זה שודאי שתתקבל תפילתו? ומתוך כך עונותיו נזכרים.ג. ומוסר להקב"ה דין על חבירו, שמבקש שהוא ידון אותו.

דאמר רב חנן: כל המוסר דין על חבירו לבית דין של מעלה - הוא נענש תחילה.כי אומרים עליו: וכי הוא ראוי שחבירו יענש בגללו?! ומתוך כך עונותיו נזכרים.וכמו שמסרה שרה את דינו של אברהם לשמים, שבאה בתערומת עליו מדוע בשעה שהתפלל שיהיה לו בן הוא לא התפלל שהבן הזה יהיה ממנה, ולכן היא נענשה.שנאמר [בראשית טז]: "ותאמר שרי אל אברם: חמסי - עליך. ישפוט ה' ביני ובינך" [ה"חמס" האמור כאן, הוא מניעת התפילה. כי בשעה שישועתו של האדם תלויה בתפילת חבירו עליו, וחבירו אינו מתפלל, הרי הוא "חומס" ממנו את ישועתו].וכתיב [בראשית כג]: "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". מכאן ששרה מתה לפני אברהם.

וכוח הבחירה של האדם הוא עצום עד שלפעמים גם הקב"ה מוגבל בהנהגת העולם כך שהדרך היחידה של הקב"ה לשנות את מהלך הדברים בעולם זה להחריב אותו ולברוא אותו מחדש

חברותא תענית דף כה עמוד א

רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא [היה דחוק בפרנסתו מאוד].עבד מלתא [הקיז דם], ולמרות שנחלש מחמת ההקזה, והיה עליו לאכול סעודה מלאה, לא הוה ליה מידי למטעם [מרוב עניותו לא היה לו דבר לאכול].הדבר היחיד שמצא לאכול, היה חתיכת שום.שקל ברא דתומא [נטל רבי אלעזר צלע שום], ושדייה בפומיה [והניחו בפיו, ואכלו].חלש לביה - ונים [התעלף מרוב חולשה - ונרדם].

אזול רבנן לשיולי ביה [באו החכמים לבקרו].חזיוהו דקא בכי וחייך [ראו אותו החכמים בשנתו, שהוא בוכה ולאחר מכן צוחק], ונפק צוציתא דנורא מאפותיה [ויוצא ניצוץ אש ממצחו].כי אתער [כאשר התעורר משנתו לבסוף], אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת [למה בכית וצחקת בשנתך]?אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא [כי היה הקדוש ברוך הוא יושב עמי](1470).ואמרי ליה [ואמרתי לו]: עד מתי אצטער בהאי עלמא [עד מתי אצטער בעניות בעולם הזה]?ואמר לי הקדוש ברוך הוא: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא [האם נוח לך שאהפוך את העולם מתחילתו](1471), אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני [שאז אולי תיוולד בשעה ובמזל של מזון בריוח]?!(1472)

כלומר הבחירה החופשית של האדם לא מאפשרת לקב"ה במצבים מסוימים לשנות את המציאות של העולם ורק החרבת העולם ובריתו מחדש יכולים לשנות את המציאות וגם זה לא בוודאות כי גם בעולם החדש יש את כוח הבחירה של האדם .

ונסיים בפתרון של ההעמק דבר בראשית פרק לז פסוק כ שנותן פתרון "ממוצע"  לסוגיה שלנו

(כ) ונראה מה יהיו חלומותיו. ע' פרש"י בשם המדרש, ואין הכונה שלא אמרו האחים דברים אלו כלל אלא רוה"ק הופיע, דאי אפשר לומר כן, דממ"נ אם שמעו האחים הבת קול וכי שוטים היו להלוך נגד דעת עליון, ואם לא שמעו מה זה מודיענו המקרא והרי כבר ידענו שהחלומות היו צודקים וכעין נבואה. אלא אין המקרא יוצא מידי פשוטו, שיצאו הדברים מן האחים אבל לא מדעתם, והרי זה כדאי' בב"ר פ' תולדת שלשה דברים המה ברשותו של אדם ושלשה אינו ברשותו של אדם, הפה וידים ורגלים ברשותו של אדם כו' וכשאין אדם זוכה ניטלין ממנו ונעשין שלא ברשותו, כך יצא מפיהם דברים שמראין להם לראות מה יהיו חלומותיו והרי זה כמו בת קול, אבל המה לא שמו לב לדבר, וכך גזרה ההשגחה להשיב חכמתם אחור מבלי הבין מה שמדברים, אמנם בא הכתוב ללמדנו דעת שיש לאדם לשים לב על מוצא שפתיו שלא ברצונו ודעתו, ולחשוב כי מן השמים יצא כן מפיו:

מי שאמר את זה היו השבטים וזה נאמר ברוח הקודש אבל הם לא הבינו את משמעות הדברם שהם עצמם אמרו .