25.9.2015

פרשת האזינו מה ההבדל בן דיבור לאמירה ? מה החידוש במעמד מתן תורה וכיצד זה קשור ל"דיבור " ? מה המשמעות של אמירה של הקב"ה בזמן בריאת העולם ? מה התפקיד של משה בזמן מתן תורה ? ‏י"ב/תשרי/תשע"ו


בס"ד

פרשת האזינו  מה ההבדל בן דיבור לאמירה ? מה החידוש במעמד מתן תורה וכיצד זה קשור ל"דיבור " ? מה המשמעות של אמירה של הקב"ה בזמן בריאת העולם ? מה התפקיד של משה בזמן מתן תורה ? ‏י"ב/תשרי/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

דברים פרק לב

(א) הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי:

אנחנו רואים שני סוגי דיבור האחד "ואדברה"  והשני "אמרי "

וגם בשמות פרק כ  במעמד מתן תורה

(א) וַיְדַבֵּ֣ר אֱלֹהִ֔ים אֵ֛ת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹֽר: ס

(ב - ג) אָֽנֹכִ֖י֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִֽ֑ים לֹֽ֣א יִהְיֶֽ֥ה־לְךָ֛֩ אֱלֹהִ֥֨ים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗י:

וידבר מלשון "אדברה"  לאמור מלשון "אמירה"

ואולי צריך להבין את ההבדל בן דיבור לאמירה ומה שכתוב בקהלת רבה (וילנא) פרשה ג יכול לתת לנו קצת  הבנה בנושא 

ועת לכל חפץ תחת השמים זמן היה שתנתן התורה לישראל, א"ר ביבי זמן היה לאותו דבר שהיה נתון למעלה מן השמים ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים ואיזו זו התורה, שנאמר (שמות כ') וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

כלומר הדיבור של הקב"ה במתן תורה היה המעבר של התורה מלמעלה מהשמים למטה מן   לשמים . ואנחנו רואים את ההבדל במעמד מתן תורה שני דיבורים  הראשונים ניתנו ע"י הקב"ה וזה היה המעבר מלמעלה מהשמים למטה מן  השמים ישירות לארץ אבל העולם לא יכול לקבל את הדיבור הזה כי לא הגיע לדרגה שיוכל לעמוד בזה ולכן משה שיכול לעמוד בזה היה המתווך לשאר בדיברות וזה לדעתי מה שכתוב ֵ"לאמֹֽר"                                 

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מ

והב"ה משמיע תורתו לעמו, שנ' וירד משה אל העם וכו', מה כתיב אחריו וידבר אלהים את כל הדברים האלה אנכי ה' אלהיך יצא קול ראשון והשמים רעשו והימים והנהרות ברחו וההרים והגבעות התמוטטו וכל האילנות כרעו והמתים שבשאול חיו ועמדו על רגליהם ואמ"רו עד סוף כל הדורות שם עמדו עמהם, שנ' ואת אשר איננו פה וישראל שהיו חיים נפלו על פניהם ומתו, ויצא קול שני וחיו ועמדו על רגליהם ואמרו למשה משה אין אנו לשמוע קולו של הב"ה עוד ומתנו שם כשם שמתנו, שנ' ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ועתה למה נמות כשם שמתנו,

כלמור דיבור זה  מה שמקשר ממה שמעל השמים למטה מן  השמים  ואמירה זה מה שמקשר מתחת לשמים לארץ ואת ההבדל הזה אנחנו רואים בזוהר כרך ג (דברים) פרשת האזינו דף רפו עמוד ב

האזינו השמים ואדברה, רבי חייא אמר זכאה חולקיה דמשה יתיר מכל נביאי עלמא, ת"ח כתיב (ישעיה א) שמעו שמים והאזיני ארץ כי יי' דבר, שמעו שמים ישעיה דהוה יתיר רחיקא ממלכא כתיב שמעו שמים, משה דהוה יתיר קריב למלכא כתיב האזינו השמים,

ועל זה מפרש הריקאנטי דברים פרק לב

(א) האזינו השמים ואדברה וגו' [לב, א]. כבר פירשתי כי על השמים והארץ העליונים אמר שיעידו בכדי שיכרות עם ישראל, ואמר שישמעו התנאים, ונתעוררו רבותינו ז"ל [יבמות מט ע"א] על לשון משה ושאר הנביאים שמשונים זה מזה, ולפי האמת משה שנבואתו מן אספקלריאה המאירה, ראוי שיאמר לשמים האזינו, כלומר הטו אוזן, אמנם שאר הנביאים שנבואתם היתה באספקלריאה שאינה מאירה, ראוי שיאמרו לארץ שנבואתם משם האזינו, וייחד דבור לשמים שנאמר [תהלים לג, ו] בדבר יי' שמים נעשו.

ועל דרך  זו מפרש הצרור המור בראשית פרשת ויצא

וע"ד זה פירשתי האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי על הגוף והנשמה. ומשה היה מדבר עם ישראל ועם הנשמות העתידות לירד לזה העולם. כאומרו בפרשת אתם נצבים ואת אשר איננו פה עמנו היום:

ולכאורה זה קשה כי כתוב בראשית פרק א

(ג) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר:

ולפי המהלך שלי זה אמירה ואמירה זה החלק הנמוך המקשר בן  מלמטה מן  השמים להארץ  וכאן מדובר על בריאת כל העולם  . אבל לפי המלבי"ם תהלים פרק לג פסוק ו זה לא קשה

 

(ו) בדבר, מפרש מ"ש כי ישר דבר ה', כי בדבר ה' שמים נעשו, שהשמים נוסדו ע"פ חקים קבועים בלתי משתנים, וברוח פיו נעשו כל צבאם, יציין כאלו השמים בכללם נעשו ע"י הדבור, וע"י הרוח שיצא מפיו בעת הדבור שהוא קל מן הדבור עצמו נעשו כל צבאם, שהם הכוכבים והמאורות שנתלו ביום ד', וכבר בארתי בפי' בראשית שהיה הבדל בין בריאת השמים ובין בריאת הארץ שבהשמים לא שינה דבר רק נשאר הכל כמו שנברא בדבור הראשון, כי גם המאורות נבראו ביום הראשון עם השמים רק שנתלו ביום ד' כמ"ש חז"ל, לא כן בארץ שאחרי שנבראת הארץ ביום הראשון, באו בה כמה שנוים ע"י התשעה מאמרות, שהוסיף אח"כ מקרים חדשים על הנעשה ביום ראשון, הקואת המים והתהוות היבשה, ועליית האדים אל הרקיע, והברואים שנבראו עליה, כמ"ש כה אמר ה' בורא השמים (רק בריאה הראשונה לבד) הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, כי הוסיף בה תקונים ע"י המרת צורה בצורה, וע"כ בשמים אמר שישר דבר ה' כי לא הוסיף עליו דבר, אבל בארץ אמר.

יוצא לנו שהקב"ה בפסוק הראשון ברא את הכל  כתוב    בראשית פרק א

(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ:       

וכל מהלך הבריאה הוא העמדה של הארץ שהיא מתחת השמים ולכן בדיוק מתאים "ויאמר" שזה אמירה ולפני מתן תורה לא היה "דיבור" וזה התחדש בעולם בזמן מתן תורה בו ה"דיבור"  העביר את התורה ממעל לשמים למטה מן  השמים וזה יכול היה להיעשות רק על ידי משה שהגיע לדרגה של "אספקלריה המאירה"  שנתן לו את היכולת לתווך ממעל לשמים ללמטה מן השמים וכאן בפרשת האזינו נותן לנו משה את הדרך והכיוון של עם ישראל עד לביאת משיח צדקנו וזמן של תחיית המתים והתגלות האמת בעולם וזה התהליך שמתחיל בכ"ה אלול שזה תחילת בריאת העולם עד שמחת תורה שזה הזמן שבו מגיע כל  העולם כולל עם ישראל ואומות העולם לשלמות אחת כמו שאנו אומרים בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים "אגודה אחת"  .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת האזינו מה הקשר בן "אחר" להבנה של מידת הדין בעולם הזה ובעולם הבא " ? האם לכל אחד יש גן עדן וגם גיהינום ? מאיפה מחק מיטטרון את זכויותיו של "אחר" ? ‏י"ב/תשרי/תשע"ו


בס"ד

פרשת האזינו מה הקשר בן "אחר" להבנה של מידת  הדין בעולם הזה ובעולם הבא " ? האם לכל אחד יש גן עדן וגם גיהינום ? מאיפה  מחק מיטטרון את זכויותיו של "אחר" ?  ‏י"ב/תשרי/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בהמשך למאמרים שלי פרשת וילך תשע"ו על מהות הדין בראש השנה וביום בכיפורים על דין של העולם הזה והדין של העולם הבא הפנה אותי האברך החשוב נתי כהן למסכת חגיגה בו מדובר על "אחר " הוא אלישע  בן אבויה . ובאמת כל המשא ומתן של הגמרא שם הוא על ההבנה  על מידת הדין בעולם הזה ובעולם הבא .

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אחר קיצץ בנטיעות, עליו הכתוב אומר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. מאי היא? חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל, אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי, שמא חס ושלום שתי רשויות הן. אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה? איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר, יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים - חוץ מאחר, אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא. נפק אחר לתרבות רעה.

הגמרא מביאה את הסיפר של "אחר" שנכנס לפרדס וראה את מיטטרון יושב  ולכן הסיק את המסקנה שאולי חס וחלילה יש שני רשויות  כלומר "אחר " במחשבה שלו פגם באחד היסודות של הבנת העולם הזה והעולם הבא והוא שיש רק רשות אחת בעולם הזה ובעולם הבא והיא הרשות של הקב"ה .הקב"ה  הוא אין סופי הוא אחד ואין רשות אחרת חוץ ממנו . חשיבה אחרת שיש חס וחלילה רשות אחרת ויש שיתוף כלשהו בעולם הזה ובעולם הבא עם הרשות של הקב"ה נחשב קיצוץ בנטיעות 

ואומר שם משמואל בראשית פרשת וישב

להרדב"ז שהוא ענין קיצוץ בנטיעות דומה לחטא אדה"ר ודור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם עי"ש,

בכל מקרה מיטטרון קיבל אישור למחוק את זכויותיו של "אחר" ומיד לאחר מחיקת זכויותיו של "אחר"  יצאה בת קול ואמרה "שובו בנים שובבים - חוץ מאחר"   ולכאורה צריך להבין מה המשמעות של מחיקת הזכויות של "אחר " האם הכוונה לפי ההבנה שלי במידת הדין שיש שני סוגי ספרים ,של העולם הזה ושל העולם הבא האם מחק מספרי העולם הזה או מספרי העולם הבא ?   הגמרא בהמשך פותרת את הבעיה

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

כי נח נפשיה דאחר אמרי: לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי. לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא.

כשמת "אחר " היה תלוי ועומד כי מצד אחד היה לו את זכות דברי התורה שלמד ומצד שני את החטאים שעשה ואם כן אנו רואים שעל אף שמיטטרון מחק את זכויותיו של "אחר "   יש לו את הזכויות של לימוד התורה אם כן זה ברור שמיטטרון מחק לו את הזכויות של העולם הזה אבל לא יכול לגעת לו בזכויות שנכתבו בספרי העולם הבא .  אם כן מהגמרא כאן ברור שבאמת יש שני סוגי ספרים אחר של העולם הזה שבו ניתן להימחק מה שנכתב גם לא ע"י הקב"ה כמו כאן ע"י מיטטרון אבל מה שנחתם ע"י הקב"ה בספרי העולם הבא וזה את אותם מעשים שהאדם עשה בשלמות  כנגד התורה המיוחדת שהקב"ה נתן לו במיוחד וזה תפקידו בעולם לא ניתן למחוק רק הקב"ה בעצמו יכול למחוק אותם כמו שלמדנו בשמות פרק לב

(לג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֑ה מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא־לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי:

ובעצם "אחר " היה תלוי ועומד לא לגן עדן ולא לגיהינום וזה בזכות אותם מעשים שנחתמו ע"י הקב"ה בראש השנה כשלמד תורה. ואומנם בהמשך הגמרא מלמדת אותנו שגם לאחר שהאדם מת כל שנה ושנה בראש השנה הקב"ה דן אותו . והרי האדם מת מה יש לדון אותו ? וההסבר הוא שכל אדם משאיר אחריו השפעה כל שהיא בעולם וכל השפעה כזו לטובה או לרעה על אנשים אחרים  נלקחת בחשבון ע"י הקב"ה ויכולה לגרום לאותה נשמה עילוי או חס וחלילה ירידה וזה המשמעות של הדין בראש השנה חשבון מדוקדק גם כלפי הנשמות שהשאירו אחריהם השפעה בעולם הזה כמו בנים כמו תלמידים

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן, נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

בחלק שלו זה החלק שפעל והחלק של חברו זה החלק שהשפיע על חברו וזה נחשב שחלק מהשכר שלו . ואכן "אחר " השפיע על רבי מאיר ורבי מאיר הצליח לשנות את "התיקו" של "אחר" והצליח להכניס אותו לדין של גיהינום כדי שיוכל לתקן את החטאים שעשה

 תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

 

אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי, מתי אמות ואעלה עשן מקברו. כי נח נפשיה דרבי מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר.

ולאחר ש "אחר " נידון בגיהינום רבי יוחנן שכנראה גם עליו השפיע "אחר " הצליח להוציא אותו לגן עדן

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה? חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה. אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה, מאן? אמר: מתי אמות ואכבה עשן מקברו! כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר. פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך, רבינו.

ומהסיפור  של אחר באמת ניתן ללמוד על מידת הדין של העולם הזה ומידת הדין של העולם הבא ומה שנאמר ל"אחר " שובו בנים שובבים - חוץ מאחר זה דין של העולם הזה לאחר שנמחקו כל הזכויות של אחר מספרי העולם הזה אבל מה שכתב "אחר " בספר שלו בדברי התורה שלמד כנגד החלק שלו בתורה ונחתם ע"י הקב"ה בראש השנה אף אחד לא יכול לקחת ממנו  חוץ מהקב"ה ואכן אותו חלק נתן ל"אחר " בסופו של דבר את המקום שלו בגן עדן .

והגמרא ממשיכה ומלמדת אותנו את החוזק של הדין של העולם הבא

תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני. אמר לה: בת מי את? - אמרה לו: בתו של אחר אני. אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו! - אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו. מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי. בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה - כך, למשתבחין בה - על אחת כמה וכמה.

ואכן מילים חזקות "זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו"  תורתו זה כנגד הדין של העולם הבא וזה עיקר הדין ומעשיו זה הדין של העולם הזה אבל זה דברים זמנים כמו העולם הזה והעיקר זה "זכור תורתו " 

והגמרא במקום כותבת במפורש בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו עמוד א

אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם

וברור לי שכל אחד יש לו גן עדן כנגד מה שנחתם ע"י הקב"ה בראש השנה את אותם מעשים שלו   שעשה בשלמות כנגד התורה שקיבל כחלק המיוחד לו וזה נקרא "צדיקים" וגיהינום כנגד אותם מעשים שקלקל לחלוטין והקב"ה חתם על זה בראש השנה כ "רשעים " ולכן כל אחד יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהינום   ,את החלק של גיהינום יתקן במיתה וכניסה לגיהינום כנגד אותם מעשים וסופו להיות בגן עדן . אבל יש את אותם אלו שהחלק כנגד התורה שקיבלו מהקב"ה לא קיים או מזערי כנגד החלק "הרשע " שלהם ואותם אלו שאומר תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

אבל המינין, והמסורות, והמשומדים והאפיקורסים, שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור, ושנתנו חיתיתם בארץ חיים, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו - יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי וגו' –

לסיכום הסיפור על "אחר" הוא לימוד על מידת הדין של העולם הזה והעולם הבא על היכולת של האדם ללמוד תורה כנגד החלק שלו שנתן לו הקב"ה בתורה הקדושה ולהיחתם לחיים בראש השנה וזה הנכס  היחידי שעומד לאדם כנכס צאן ברזל שלא ניתן למחיקה רק ע"י הקב"ה אבל שאר מעשיו של האדם בעולם הזה הם לכאורה "מיטלטלין " שלא ניתן לסמוך עליהם לא לעולם הזה ולא לעולם הבא

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו.

רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.