4.12.2020

פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ? ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

 בס"ד    

פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ?  ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל - לא

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ: פ

ונשאלת השאלה מה הויכוח בין יעקב לשמעון ולוי ?  

וקודם כל נבין מה הדין של שכם בן חמור

אומר הרא"ש בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה יעשה את אחותנו פירש"י הפקר כתרגומו ית אחתנא. פי' לפי' מה בא לחדש שתרגם את ית. י"ל הדין עמו דע"כ צריך לתרגם את ית שאם תתרגם עם משמע היה מתנהג עם אחותינו כמו עם אשה זונה אבל היא עצמה לא יעשה זונה מופקרת לכך תרגם ית כלומר עושה אותה הפקר. ואלו מתרגם מן אחתנא משמע קצת מן אחותנו ולא כלה כלומר הוא מתנהג עמה קצת מנהג שאדם מתנהג עם אשה זונה אבל עתה שהוא עושה גוף אחותינו הפקר שיד הכל שוה בו א"כ כדין נתחייבו מיתה דהא הפקר כמו גזל ובני נח היו מוזהרים על הגזל ואזהרתם זה היא מיתתם וזהו שפי' רש"י הפקר בתמיהה. וא"ת חמור ושכם בנו היו חייבים מיתה אבל כל בני העיר למה. ופירש הר"ר משה המיימוני שבן נח שראה חבירו עובר על א' מז' מצות שהוזהרו עליהם ולא הרגו בב"ד נהרג ומכאן מוכיח זה שהגזל א' מהם ולכך נתחייבו מיתה כל אנשי העיר לפי שלא דנו את שכם על הגזל כשגזל את דינה ועשה בתוליה הפקר:

אומר הרא"ש ששכם בן חמור גרם לדינה להיות הפקר והמעשה שלהם הוא כמו גזל ובן נח שגוזל חייב מיתה . כלומר לפי השיטה הזאת שמעון ולוי טוענים ששכם בן חמור חייב מיתה וכמו כן בני עירו שלא דנו את שכם .

וכך כותב גם הר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

שמעתי בשם מהר"ר פי"צין נ"ע שרש"י בא לישב מדוע הרגו בני יעקב את שכם ואת אנשי עירו דאם משום שזנה את אחותם לא נתחייבו מיתה שהרי אין בן נח מוזהר על הפנויה ולכך אמר הכזונה הפקר ר"ל שעשו ממנה כמו דבר הפקר כלומ' שגזל אותה והיינו טעמא שנתחייבו מיתה ובן נח מוזהר על הגזל ואזהרתן היא מיתתן ולכך כתב הכזונה בכ"ף הדמיון ולא כתו' הזונה ולכך אמר את אחותינו ית אחתנא ולא תרגם עם שאילו היה בעבור הזנות היה מתורגם עם ר"ל שזנה עמה ומה שהרגו את בני העיר מפני שלא דנו אותם כמו שכתב הרמב"ם בספר שפטים:

אבל  האור החיים מפרש אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו הכזונה וגו'. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו והלא אפי' לכתחילה אם שאלו (ויאמרו) הגוים אחת מהכת ויחדוה נותנים אותה להם (ירושלמי פ"ח דתרומות) ולא יהרגו כולן עליה אפי' בעריות ומכל שכן בדרך זה שכבר היה מה שהיה. ואולי שיכוונו לומר כי לא יחוש על הדבר כי לא ירעישו אלא אם היו הורגים בלא סיבה אבל הריגה זו לסיבה ראויה היתה שלקח אחותינו בעל כרחה ועשאה זונה, והוא אומרם הכזונה יעשה את אחותינו, ואין הכוונה שחייב על הזנות שהרי פנויה היתה ובן נח אינו מצווה אלא על אשת חברו וזכר ובהמה חיה ועוף ואחותו מאמו:

או ירצה להשיב כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם:

האור החיים אומר שבן נח שבא על פנויה אינו חייב מיתה וכל העניין של שמעון ולוי זה הרתעה מול אומות העולם  שיראו ששכם בן חמור עשה את דינה כזונה ואין פוצה פה ומצפצף .


וכך כותב המלבי"ם בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו. השיבו שבהפך אחר שאנחנו מתי מספר וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה:והעמק דבר נותן סיבה אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה. לפי דאיתא ביבמות דף נ"ו ב' דבאונס לא נקראת זונה, הפירוש דאם נשתוק יהא נראה דשכם פיתה אותה ובעלה ברצונה, והיא זונה, משא"כ עתה שנקמנו את כבודה, הכל יבינו שאינה זונה אלא שכם עינה אותה באונס. אכן לפי לישנא קמא שם דגם באונס נקראת זונה, א"א לפרש כן, אלא ה"פ האם בהפקר יתנהג עם אחותינו, על כן עלינו לנקום ממנו, ולזה כיון בפרש"י. אבל בפי' מדרש לקח טוב פי' בזה"ל הכזונה, ללמדך שאנוסה היתה ולא נתרצית לו, והיינו כפי' הראשון:

כלומר כל העניין הוא כבודה של דינה כדי שלא יחשבו שהיא זונה ונתרצתה לשכם בן חמור .

ויש עוד זווית  ראיה על המעשה של דינה

בראשית רבתי עמוד 122

ל, כא תני ר' אליעזר לז' חדשים ילדה לאה את בניה, ולז' שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת, וכלן נולדו ונולד זווגן עמן חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת פוטיפרע ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה, אמרה הילדה הזו דין ומשפט עמה על כן קראה שמה דינה, הה"ד ותקרא את שמה דינה.

וחוסר הזיווג של דינה שנובע מכך שבהתחלה דינה היית  זכר ורק בזמן הזיווג בין גבר לאישה יש הכרזה לבת על זיווגה ואצל דינה לא היה רגע כזה כי ברגע הזיווג היא היית זכר . התוצאה של אי זיווגה של דינה היה טעות בשיקול של יעקב כמו שאומר מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן יט

ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב (איוב ו יד), אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקדוש ברוך הוא חסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור.

בכל מקרה גם אם לפי הדין היה מגיע לשכם בן חמור למות או לא היה מגיע לו למות עומדת השאלה כיצד יש לטפל בדבר ויש כאן מחלוקת שמלוה את עם ישראל כל ההיסטוריה וגם בימנו אנו .

אומר יעקב בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה פ סימן יב

יב [לד, ל - לא] ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי, רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי אלא שאמר הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה בששים רבוא, אמר רבי יהודה בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה, ויאמרו הכזונה אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, מי גרם ותצא דינה.

זה מהות הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי כיצד אנחנו צריכים להתנהג מול אומות העולם ? לדעת שכרגע כוחנו דל ואנחנו צריכים "להתכופף" עד שנהיה בזמנים שהקב"ה יהיה איתנו בגלוי ולא בהסתר . כי במעמד הר סיני כאשר עם ישראל היה 600 אלף איש שעמדו לקבל את התורה כל אומות העולם שמעו את הקולות ופחדו . מדרש משלי (בובר) משלי פרק כא פסוק כב

ר' אליעזר המודעי אומר נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט ט), באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע אמרו לו, בלעם מה טיבו של עולם כלו מתרעש, שמא הקדוש ברוך הוא מביא מבול של מים לעולם ומחריבו,

אבל בעולם של הסתר פנים כאשר אנחנו מעטים אומר יעקב שצריך לנקוט פעולות שלא יגרמו לנו נזק אצל אומות האולם . שמעון ולוי נוקטים בשיטת ההרתעה להראות לכולם שאנחנו חזקים ואז יפחדו מאיתנו

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה סימן ה

[ה] ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב להכריתם ולהרגם. לפי שבקע הקדוש ברוך הוא את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ. ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

כלומר באמת שמעון ולוי יצרו סכנת נפשות ליעקב אבל יעקב על ידי הסרת כל חלק של עבודה זרה מבני ביתו הצליח לעמוד מולם רק על ידי סיוע של הקב"ה .

הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי זה ויכוח עקרוני כמה  האדם צריך להשתדל לעשות בכוח עצמו לעומת ההבנה שצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם  . בכל צעד וצעד של כל אדם יש את ההתנגשות בן ההשתדלות של האדם מול הסתמכות על הקב"ה ועל מה שכתוב בתורה ובתורה שבעל פה . מה  אני צריך לעשות האם לסמוך על עצמי ועל המעשים שלי או לסמוך על כך שהקב"ה יסובב את המציאות ואני צריך להתרכז במה שהקב"ה רוצה ממני ולתת למציאות לעשות את שלה ולסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה .ההכרעה של יעקב בזמן של הסתר פנים היא לכופף את הראש ולהמתין לזמן שבו יהיה ניתן להרים את הראש כמו מעמד הר סיני שההתגלות של הקב"ה גרמה לאומות העולם להבין את מקומם בעולם ולדאוג שמעשי יהיו לשם שמים בלבד .

וכך כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ב הלכה א

ר' שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש הגדול שלו, לעולם הוי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה יצאו בו ארבע רוחות העולם, קנה הולך ובא עמהם, עמדו ארבע רוחות העולם, קנה עומד במקומו, מה סופו של קנה זה, זוכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה, אבל ארז זה אינו כן, כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו. לכך אמרו חכמים הרי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז.

ואולי זה מתקשר לשלוש השבועות אומרת הגמרא חברותא כתובות דף קי עמוד ב

ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

זה השיטה של יעקב אבינו וממעשה אבות סימן לבנים .