בס"ד
פרשת בראשית היכן מוזכר בבריאת העולם ענין הבחירה
? האם ידיעה בן טוב לרע היא ידיעת העליונים ? האם מה שכתב הראב"ד וכל
זה איננו שוה זהה לביטוי במגילה וכל זה איננו שוה לי ? למה הבאר שבע שינה את דברי הראב"ד ? האם
הביטוי וכל זה איננו שוה הוא מטבע בדברי ראשוני האחרונים ? האם מטבע
הלשון וכל זה איננו שוה הוא ביטוי להסביר ששני דברים שונים או
להסביר שכל מה שאמרתי אין לו ערך ? מה המשמעות של דברי הראב"ד עצמו וכל
זה איננו שוה בסכין שנמצאה ברגל ?
אם לפי משמעות הרבה מהמפרשים וכל זה איננו שוה במשמעות שלדברי אין
ערך כיצד יסבירו שדף אחרי תוקף
הראב"ד את הרמב"ם באותו נושא ביתר תוקף ואומר כבר אמרנו שאין
בענין הזה ידיעת הבורא גזירה ?האם משמעות וכל זה איננו שוה
שאומר הראב"ד הוא ששני הידיעות של הקב"ה לא שוות ? מהם שני הידיעות לפי
דברי הראב"ד כ"ו/תשרי/תשפ"ג
כתוב בבראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ט
(ט) וַיַּצְמַ֞ח יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙
מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ
הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:
כלומר הקב"ה בבריאת העולם שם את הטוב ואת הרע
שניהם בעץ אחד וזה מהות בריאת העולם הבחירה בן טוב ורע וזה מה שכתב בבראשית בבריאת
העולם בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז
וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙
בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א
אֹתָֽם:
רא"ש בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז
בצלמנו בצלם המיוחד לו אצלינו והוא צלם
שבמרכבה פני אדם שבו מראין לבני אדם בעת הנבואה. כדמותינו דומה קצת לעליונים לדעת
טוב ורע כענין שנא' ותחסרהו מעט מאלהים לפיכך לא אמר בדמותינו אלא כדמותינו
הרמ"בן ז"ל:
כלומר מהות העניין של בריאת העולם היא הבחירה
החופשית וכאן אני רוצה לחזור למחלוקת היסודית הזאת שבאה לידי ביטוי ברמב"ם
ובר הפלוגתא שלו הראב"ד
ונחזור לדברי הראב"ד רמב"ם
הלכות תשובה פרק ה הלכה ה
/השגת הראב"ד/ וכיון שכן הוא אין בנו
כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה
המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות
והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא
יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואף על פי שאין
תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו
תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד
ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא
כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם
קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל
והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל
להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה.
ואני הפעם רוצה להתרכז בסוף דבריו , וכל זה
איננו שוה .
ואומר מגדל עוז הלכות תשובה פרק ה הלכה א
והן הראב"ד ז"ל נודע בשערים
ובכל פלך, עם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, ואחר השיגו השיב בגזרה בשהוא תאוה,
ואמר כל זה איננו שוה.
כלומר הרבה מאוד מהפרשים אומרים וכל זה אינו שווה שהראב"ד
עצמו מבטל את דבריו שלו עצמו לאחר שאמר אותם .
והבאר שבע מסכת סוטה דף ב עמוד א כותב ומשנה במעט
את דבריו של הראב"ד כי הראב"ד לא כתב לי כי הבאר שבע מבין
את דבריו של הראב"ד כביטול פרשנותו של עצמו על הרמב"ם
לצאת מתחת המזל, והוא מכח הנתון באדם
להיותו טוב או רע, והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם
לא, וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה לי, עכ"ל. ואני אומר אין
דבר זה ניתן לחקור ולדרוש בו עד שיבא מורה צדק:
וגם הכסף משנה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה מביא את
איננו שווה כתורף דבריו של הראב"ד
כתב הראב"ד א"א לא נהג זה המחבר
וכו'. וכל זה איננו שוה עכ"ל. וי"ל שרבינו נתכוון שאם אי זה אדם יקשה
בעיניו קושיא זו יתבלבל דעתו ולכן הציע לפניו דברים אלו כדי שישוב וידע שאין מטבע
שאלה זו ליישבה אלא כאמור שאין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים
ומעשיהם וכו':
ואני רוצה להביא ראיה מדברי הראב"ד
עצמו למה התכוון הראב"ד
דבר ראשון צריך לשים לב שהראב"ד כותב
וכל זה איננו שוה והוא לא כותב וכל
זה איננו שוה לי
אסתר פרק ה פסוק יג
(יג) וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י
בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב
בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ:
ואומר המלבי"ם אסתר פרק ה פסוק יג
(יג) וכל זה איננו שוה לי,
ר"ל שלא יוכל להשוות הגדולה הזאת נגד הבוז שמשיג מן מרדכי, כי בעבור גדולתו
זאת חטא מרדכי גדול מאד, ונגד זה בעבור זאת בעצמו אינו יכול להתבזות לשלוח בו יד.
וע"ז שאל עצה איך יהרוג את מרדכי ולא יחשב לו לבוז וקלון:
אבל מטבע הלשון וכל זה אינו שוה הוא מטבע לשון שפירושו
ששני דברים שנראים שווים אינם שווים וזה מטבע לשון נפוץ אצל ראשוני האחרונים והנה
כמה דוגמאות :
לחם יהודה הלכות אישות פרק כב הלכה א
אלא דכל זה איננו שוה למרן ב"י
בדעת הרמב"ם ז"ל דמשמע דהבין דעתו דמסירה מהניא לכל מילי חוץ מתרומה
וכדעת התוס' ז"ל והך דבפכ"ב דלא העתיק אלא דין הירושה
לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א
עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה
לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא
דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת
ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג' מהלכות מלכים
לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א
עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין
עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש
טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג'
מהלכות מלכים
מחנה אפרים הלכות מלוה ולוה - דיני ריבית סימן טז
מכל מקום אמאי מפקינן מיניה אחר כך שכבר
מחל הלוה, ולזה אמרו משום דהוי מחילה בטעות דאלו הוה ידע דהמעות הוו הלואה ואיכא
איסורא לא הוה מחיל, אבל כל זה איננו שוה דממה נפשך אי ס"ל דהמחילה
מהניא אפילו מחילה דקודם לקיחת רבית קצוצה א"כ ע"כ ליכא איסורא דאי איכא
איסורא אין המחילה מועלת, וע"כ צ"ל דס"ל דכי האי גוונא לא הויא
רבית קצוצה אלא אבק רבית, ומה שהקשינו דא"כ כל לוה ברבית דרבנן יאמר הכי אינה
טענה דדוקא הכא הוא דאמרינן דהוי מחילה בטעות דאנן סהדי דאלו הוה ידע לוה דהמכר
בטל והוי רבית לא הוה מניח למלוה לאכול איסור
הלכה למשה הלכות מכירה פרק ב הלכה ב
וכל זה איננו שוה להטור ז"ל
שכתב על דברי רבינו ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דר"ש קאמר לה אבל לרבנן לא
קנה בהגבהה ולא עליו תלונותי דאפשר דבלשון תמיהא קא"ל ולאו לפסק הלכה אמרה
אלא על מרן ז"ל בשו"ע דכתב בשו"ע תחילה לישנא דברייתא בסתמא וסיים
ז"ל וי"א דה"ה אם הגביהו רבו כנראה דלסברא הראשונה שהוא העיקרית
לדעתו אם הגביהו רבו לא קני והוא תימה היאך סתם נגד רבינו והרשב"א והר"ן
דפי' כן דעת הרי"ף וכן י"ל דעת הרא"ש ז"ל.
ושונה לגמרי מה שאומרים שאומרים וכל זה
איננו שווה לי כמו שכתוב במגילת אסתר ויש לא מעט אחרונים שאומרים זאת במשמעות
של מגילת אסתר
ועכשיו נראה את דברי הראב"ד עצמו המשתמש בלשון זה במקום אחר (את זה
הראה לי הרב לוין )
אומר הרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יג
הלכה ו
מצא הסכין בי"ג מזה עליה ומטבילה
ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלה. /השגת
הראב"ד/ : מפני שעשאוה ביום הזה. א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה
הפי' שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו
ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה
ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו, וכל זה איננו שוה.+
הראב"ד משתמש בנידון בשפה קשה מאוד כלפי
הרמב"ם בתחילת דבריו
א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה
כלומר הראב"ד דוחה את דברי הרמב"ם מכל וכל (לפי הבנתו ) ולאחר
שדחה את דבריו הביא 2 פרושים
1. שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה
ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו
2. ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא
שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל
להשתמש בו פסחו,
הפרוש השני אומר הראב"ד שאם תרצה לומר שצריך
הזאה אין ההזאה של הראב"ד שווה להזאה של הרמב"ם . הזאה של הרמב"ם היא מדין
תקנה של חז"ל וההזאה של הראב"ד היא מחזקה של הסכין שבעליו עשו מה שצריך במועד .
והיות ויש כאן אצל הרמב"ם הזאה וגם לפי הלשון
השני של הראב"ד (אומנם רק שאם תמצי לומר ) יש הזאה מדגיש הראב"ד חזור
והדגש וכל זה איננו שוה
כלומר ההזאה של הרמב"ם אינה שווה לחלוטין להזאה של הראב"ד בדיוק
כמו מטבע לשון של הרבה פוסקים כמו שהבאתי .
כי הסברא אומרת שאחרי שהראב"ד אומר לשון קשה מאוד
על הרמב"ם הוא לא יכול להצדיק את הרמב"ם כלומר הלשון הקשה לא יכולה
להסתדר עם תרוץ של הראב"ד שזהה לפרושו של הרמב"ם וזה פשוט כדי שכולם
יבינו שגם בהזאה הוא חולק .
וכך צריך לפרש את דברי הראב"ד בהלכות תשובה
הראב"ד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה
הלכה ה
1. ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב
הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית'
היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו
הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים
שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה (עד כאן היסוד של
הראב"ד שידיעת הקב"ה בעולם הזה כפי שהקב"ה החליט לברוא את העולם זה
ידיעה רק בגדר של ידיעת האצטגנינים )
2.והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול
מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח
הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה
מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. ( וכאן זה ידיעה של
הקב"ה האם האדם יכול לעמוד מול המזל בגדר שהקב"ה לא מעמיד בניסיון את
האדם שלא יכול לעמוד בו והרי הקב"ה צריך לאמוד את כוחו של כל אדם מול הניסיון
והיה אפשר להגיד שזה גזירה אומר
הראב"ד שידיעה כזו אינה גזירה בניגוד לידיעה מה האדם יחליט )
כלומר הראב"ד אומר שיש שני סוגי ידיעות האחד מה
יבחר האדם והשני ידיעה מה כוחו של האדם לעמוד מול כוחות המזל (חוקיות
שהקב"ה הטביע בעולם )
וכדי שלא נחשוב שזה אותו סוג ידיעה אומר
הראב"ד בסוף וכל זה איננו שוה
שני הידיעות אינם שוות זה שני סוגים שונים לחלוטין
.
לסיכום מדברי הראב"ד עצמו בהלכה של סכין שנמצא
ניתן להבין את הכוונה של הראב"ד במה התכוון שאמר וכל זה איננו שווה ולא
אמר וכל זה איננו שוה לי
ועוד הוכחה לדברי שאם באמת הראב"ד היה מבטל
את דבריו היה הגיון להפסיק להקשות על הרמב"ם בנידון אבל הראב"ד ממשיך
באותו הכוח ואולי בביטוים יותר קשים בדף הבא ברמב"ם
רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה
+/השגת
הראב"ד/ והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א"א אלה הם אריכות
דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא
לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל
מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם העם הזה וזנה כבר
אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת
תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן
בלא גזירה,
אומר הראב"ד וכבר אמרנו (אפילו
בלשון רבים כנראה שכל התלמידים בבית מדרשו אחזו כמוהו )
ולא מסתבר לחלוטין שאדם שביטל את דבריו לחלוטין
ימשיך ביתר שאת להקשות על הרמב"ם ולדבר אליו בשפה קשה מאוד .
ובלי נדר אשתדל להרחיב את מה שכתב פה ומוכיח את
הפרשנות שלי על דברי הראב"ד
וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת
תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן
בלא גזירה,
