בס"ד
פרשת בשלח מתי נאמרה השירה הראשונה ? כיצד
שירה קשורה לתורה ? למה השירה של משה ובני ישראל נחשבת שירה והשירה של האדם הראשון
ביום שבת לא נחשבת שירה ? י'/שבט/תשע"ה
שמות פרק טו
(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי
יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה
לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:
חיפשתי מה השירה הכי קדומה שמוזכרת
בכתובים
מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא
א פרק לא
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי
אומר תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו
של הקדוש ברוך הוא ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים
יום יום [משחקת לפניו] ואומר משחקת בתבל ארצו [ושעשעי את בני אדם] (משלי ח' ל'
ול"א):
כלומר השירה זה דבר שנוצר לפני בריאת
העולם והתורה אומרת שירה עם מלאכי השרת כלומר המהות של שירה זה התורה .
בו נראה מתי היית השירה הראשונה לאחר
שנברא העולם ?
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי
עמוד 409
משיבים ישראל ואומרים רבש"ע
הראנו דוגמא של עוה"ב. משיב הקדוש ברוך הוא ואומר להם זה שבת שהוא אחד מששים
של עוה"ב שכולו שבת שנאמר זכור את יום השבת. ומנין שעוה"ב כולו שבת
שנאמר מזמור שיר ליום השבת וגו' (תהלים צ"ב) ליום שכולו שבת. שכיון שראה אדם
הראשון את השבת פתח את פיו בשבחו של הקדוש ברוך הוא ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב
להודות לה' ולזמר לשמך עליון. באותה שעה ירדו מלאכי השרת כתות כתות מן השמים ואמרו
טוב להודות, וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם כנורות ועוגבות ומקצתן היו בידיהם
נבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומנגנים לפניו בשיר שנאמר ולזמר לשמך עליון.
כלומר השירה הראשונה בעולם הנברא היה
ביום שבת ע"י האדם הראשון ומלאכי השרת לאחר שהקב"ה סלח לאדם הראשון על
מעשיו ביום שישי . כלומר השירה הזאת היית על הבנת האדם הראשון על מהותו של העולם
ואת תפקיד השבת פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יח
בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם
הראשון, אמר לפניו רבון כל העולמים כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל
ממני, זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנ' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו,
ובזכות יום שבת נצל אדם מדינה של גיהנם, וראה אדם כחה של שבת אמר לא חנם ברך
הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ וקדש את יום השבת, התחיל משורר ומזמר ליום השבת ואמ' מזמור
שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, טוב להודות לה', אמ' אדם
הראשון ממני ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו בבית
דין ועוזב ניצל מדינה של גיהנם, שנ' טוב להודות לה', להגיד בבקר חסדך,
אבל בשמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה
כג
ד ד"א אז ישיר משה, הה"ד
(משלי לא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם
ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא
אדה"ר =אדם הראשון= ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה,
וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר
שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנא' אז
ישיר משה ובני ישראל
כלמור יש כאן קושיה מצד אחד אנחנו רואים
שהאדם הראשון אמר שירה ומצד שני אנחנו רואים שאומר השמות רבה שהשירה הראשונה בעולם
זה השירה של משה . ואני רוצה לתרץ את הקושיה הזאת תוך הבנת המהות של השירה . מהות
של השירה זה כשהאדם נמצא במצב של הבנה
גבוהה של התורה והבנה זו גורמת לו לשיר
כלומר להביא לידי ביטוי חיצוני את ההבנה שלו על התורה . האדם הראשון אומנם אמר שירה אבל היה זה ביום השבת וביום השבת יש לאדם נשמה
יתרה ולכן ההבנה שלו על התורה נבעה אומנם מתוכו
אבל גם בגלל שזה היה ביום השבת ולכן נאמר "בא
יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון" כלומר הדרגה של האדם הראשון לא הגיע
בזכות ההבנה שלו ונגרמה ע"י השבת לעומת זאת
קריעת ים סוף הייתה ביום חמישי סדר
עולם רבה (ליינר) פרק ה
בי"ד יום בו שחטו ישראל את
פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה,
נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם /שמות/ יב לז), וכתיב ויסעו
מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו'
(שם /במדבר/ לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי
ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובששי וירדפו
מצרים וגו' (שם /שמות/ יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את
הלילה (שם /שמות/ יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו
ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם /שמות/ טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה
יום טוב אחרון של פסח
כלומר הדרגה של השירה של משה ועם ישראל לא הייתה בגלל יום השבת אלה מתוך דרגה פנימית גבוהה ולכן
השמות רבה לא מחשיב את השירה של האדם הראשון כשירה בדרגה של השירה של משה ובני
ישראל .
וכדי להבין את הדרגה שצריך כדי להגיד
שירה שואלת הגמרא למה בפורים לא אומרים שירה ?
הכוונה להלל שלא אומרים
בפורים ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע
נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא
מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות
אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן? - אי הכי הלל נמי נימא! - לפי שאין אומרים
הלל על נס שבחוצה לארץ. - יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? -
כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ
לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא, רבא אמר: בשלמא התם
+תהלים קי"ג+ הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא - הללו עבדי ה' ולא עבדי
אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. - בין לרבא בין לרב נחמן קשיא: והא תניא, משנכנסו
לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, כיון שגלו - חזרו להכשירן הראשון.
לסיכום צריך להגיד ששירה ודרגתה קשורה
לדרגה של האדם , למיקום שבו זה קורה , לזמן שזה קורה .
וברור ששירה זה דרגה של הבנת התורה
שגורמת לאדם לשיר ושירה היא דבר יחסי כלומר שירה נחשבת ללא שירה מול שירה בדרגה
גבוהה יותר ולכן שנכנסו עם ישראל לארץ ונבנה בית המקדש היה ניתן להגיד שירה רק על
נס שנעשה בארץ ולא בחוץ לארץ כי שירה בחוץ לארץ נחשבת ללא שירה יחסית לארץ וכשנחרב
בית המקדש ניתן להגיד חזרה שירה גם על נס בחוצה לארץ .
ואומר התלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז
עמוד א
ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע
[ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי
כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: +תהלים כט+ ובהיכלו כולו אומר
כבוד,.
כלומר זמן ומקום גורם לאדם להבין את
התורה והתוצאה היא אמירת שירה .
