25.12.2015

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

כתוב בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א

כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.

יוצא לנו שאם נסתלקה לנו שכינה מיעקב אז הוא לא דיבר על אחרית הימים וקשה הרי בהמשך אומר יעקב בבראשית פרק מט

(י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:

והמדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י

ומחקק מבין רגליו. אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל: עד כי יבא שילה. זה מלך המשיח, שיהא מלכות בת דוד קיימת: ד"א לא יסור שבט מיהודה. עד עדי עד, כלומר עד עולם, וכאשר יבא משיח לו יקהת עמים:

יוצא שיעקב כן דיבר על אחרית הימים ואפילו יודע מה  יהיה עם שבט יהודה עד עולם אז מה המשמעות שהסתלקה השכינה ממנו ? ועוד קשה אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן ב

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון, רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל,

כלומר יעקב דיבר איתם על מלחמת גוג ומגוג שזה באחרית הימים .

ואני רוצה לתרץ את העניין של הסתלקות השכינה . נשים לב שבגמרא מדובר שם שרצה לגלות להם את קץ הימין לא מדובר על אחרית הימים אלה על קץ הימין כדי להבין את המושג קץ הימין

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סב עמוד ב

הוא תרין קצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב) לקץ הימין וקץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (אבן אופל וצלמות מאי ולכל תכלית הוא חוקר מאן הוא חוקר אלא ההוא קץ לשמאלא דמחשיך אפיהון דברייתא) מאי ולכל תכלית בזמנא דדינא שריא על עלמא לשיצאה אבן אופל וצלמות, קץ שם לחשך דא מלאך המות דא נחש

כלומר יש שני קצוות האחד ימין והאחד שמאל ושמאל זה מלאך המוות  המקום של הנחש כלמור חושך ומוות וקץ הימין זה בדיוק הפוך

וכתוב בתהלים פרק לט פסוק ה

הוֹדִ֮יעֵ֤נִי יְקֹוָ֨ק׀ קִצִּ֗י וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי:

רצה לדעת דויד מה יהיה מקומו האם בקץ הימין או לו

והתשובה נמצאת בתהלים פרק קי פסוק א

לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְקֹוָ֨ק׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ:

ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

כלומר אומר הקב"ה לדויד שסופו יהיה בקץ הימין כלומר יש הבדל בן אחרית הימים לקץ הימין וגם יש הבדל בן קץ הימין לבן קץ הימים כמו שאומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף נד עמוד א

רבי שמעון אמר ויהי מקץ ימים מאי מקץ ימים דא הוא קץ כל בשר, ומאן איהו דא מלאך המות, וקין מההוא קץ ימים אייתי קרבנא דייקא דקאמר מקץ ימים ולא אמר מקץ ימין, ובג"כ כתוב בדניאל (דניאל י"ב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין

כלומר קין הביא את הקרבנות שלו מקץ הימים ולא מקץ הימין ודויד סופו יהיה בקץ הימין .

מכל זה אפשר להגיד שאומנם יעקב דיבר על אחרית הימים אבל השכינה הסתלקה ממנו כאשר רצה לגלות את קץ הימין כלומר את הסוף באמת אבל השכינה לא הסתלקה ממנו כאשר דיבר על אחרית הימים ולפחות עד הזמן שבו יגיע שילה כלומר יעקב מדבר מתוך רוח הקודש  על אחרית הימים אבל ברגע שרצה להמשיך ולדבר על קץ הימין באותו הרגע השכינה הסתלקה ממנו ולא יכול להמשיך ולדבר עד קץ הימין .

ורק דויד המלך הצליח לקבל מהקב"ה את מקומו בקץ הימין אבל כפי שידוע לא קיבל את מידת ימיו כי דויד המלך לא ידע מתי ימות כמו שמסופר בגמרא שהקב"ה לא אמר לו מתי הוא ימות רק אמר לו שימות בשבת תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני - אמר לו: בשבת תמות.

לסיכום ניתן להגיד שיעקב דיבר על אחרית הימים אבל כאשר רצה להגיד מה יהיה בקץ הימין שזה יותר מאוחר הסתלקה השכינה ממנו ולא יכול לגלות את קץ הימין .

היחידי שידוע שהקב"ה גילה לו שסופו יהיה בקץ הימין זה דויד המלך כמו שכתוב בתהילים ובזוהר . וקץ השמאל זה קץ הימים המקום של הנחש של מלאך המוות שהוא ההיפך מקץ הימין ומשם מקץ השמאל הביא קין את הקורבן שלו .

פרשת ויחי למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויחי  למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי,< ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב]< ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ועכשיו אני רוצה להרחיב בנושא ולהראות את הקשר בן האדם לממון

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

 א"ר אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

ונאמר במושגים תלמודיים חביב עליהם ממונם יותר מגופם

יסוד הדברים מפורש בשער הפסוקים להאריז"ל על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו": "הצדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

וזה היסוד של הזוהר וליקוטי מוהר"ן שכתבתי בפרשת ויגש וכדי להבין את הקשר בן האדם לממון נביא מספר יסודות מהמקורות שלנו

אומר התלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

כלומר עניות ועשירות זה דבר שנקבע ע"י הקב"ה בזמן העיבור כלומר הקב"ה קובע לכל אדם את הממון שיהיה לו עניות או עשירות .

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

כלומר נכסיו של האדם ובת זוגו נקבעים ברגע העיבור ובדיוק כמו שנאמר בגמרא  במסכת נדה . ולכאורה יש הקבלה בן בת הזוג לבן ממונו של האדם שנקבע 40 יום לפני יצירת הולד . וכדי שנבין ששני הדברים הללו מקבילים נאמר על הזיווג בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

ונאמר על הממון בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים.

ולמה הם קשים כקריעת ים סוף כי הקב"ה צריך לדאוג לכל אדם בן זוג לפי מעשיו והתאמה כזו יכולה להיעשות רק ע"י מי שברא את העולם שאין לפניו כל מגבלה כי מספר הדברים הקשורים בהתאמה כזו בן אדם לבת זוגו שיהיה לפי מעשיו ויתחשב בכל שאר המאורעות והאנשים של העולם הוא אין סופי ואותו העיקרון לגמי ממון שהקב"ה קובע  לכל אדם מה מגיע לו ביום העיבור וממון של אדם אחד קשור לממון של הרבה אנשים אחרים כי הממון של אדם אחד יכול להיות קשור לאלפי ואולי מיליוני אנשים אחרים ולכן היכולת  הזו שצריך להתחשב באין סוף גורמים ומשתנים הוא קשה כמו קריעת ים סוף .

אבל יש לנו כאן הבנה כללית על הקשר בן האדם לממון . הממון נקבע לאדם כמו בן זוגו 40 יום לפי יצירת הולד כלומר בזמן העיבור ומשך כל חייו של האדם נקבע לאדם מי יהיה בן זוגו וכמה ממון יהיה לו 

אם כך האם הכול קבוע מראש ? וזה לא ניתן לשינוי ?

וכאן נכנס לוודאות שנקבעת בזמן העיבור חוסר ודאות והיא יראת השמים "וצינים ופחים "

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

וכתבתי על הנושא הזה מתי לאדם יש אפשרות בחירה בפרשת קדושים ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד ופרשת וארא

‏כ"ה/טבת/תשע"ה  ראה שם

כלומר לאדם יש זכות בחירה שנובעת מיראת שמים שזה מסור ללב האדם ויכולת בחירה "בצינים ופחים"  שיש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו.

יכולת הבחירה הזאת של האדם היא האפשרות היחידה של האדם לשנות את מצבו ושינוי זה של מצבו הוא גם בקשר לזיווגו וגם בקשר לממונו  וכל הניהול הזה של הקב"ה את העולם תוך חשבון הקשור לכל אדם ואדם בנתונים משתנים כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם היא מעשה שקשה כמו קריעת ים סוף

(ראה מאמר זיווגו של האדם


וכדי להבין את עומק הדין של הקב"ה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ח עמוד א

כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה. לא תגורו מפני איש (אמר רבי חנן: אל תכניס דבריך מפני איש). כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

כלומר הקב"ה דואג לאדם לממונו שמגיע לו ואם נלקח ממנו אפילו על ידי דינים לא כשרים הוא דואג להחזיר לו קל וחומר במצבים אחרים . כלומר הממון כמו זיווג הוא שילוב של מה שמגיע לאדם כפי שהקב"ה קבע ביום העיבור והשינויים שהתרחשו כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם הנובעת מיראת שמים וצינים ופחים כלומר "כמעשיו" 

ולכן צריך להסתכל על זיווג וממון "כסביבת עבודה " של האדם שהוא חלק ממה שהקב"ה בחר לאותו האדם כחלק מהתפקיד של אותו האדם בעולם . כלומר עני או יעשיר זה לא טוב או רע אלה חלק מסביבת הניסיון של אותו האדם כפי שנובע מיום העיבור שלו וממעשיו של האדם עד אותו היום

ולכן אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.

ואומר רש"י מסכת תמיד דף לב עמוד א

השמח בחלקו - במה שנותן לו המקום.

וכל זה יפה בתיאוריה אבל כיצד יודע אדם כמה השתדלות צריך לעשות גם בממון וגם בזיווג ?

ואולי התשובה נמצאת בגמרא  תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

איזהו חכם - הרואה את הנולד.

ומה המשמעות לראות את הנולד ? צריך לדעת מה המטרה ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ג

[*] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

וברגע שאתה יודע את המטרה איך תתנהג ?  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

וזה פתרון הזהב של רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

יפשפש מעשיו - שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב.

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ושאר הדברים צריך לתת לקב"ה לעשות כי לא בידי האדם לעשות זאת כי רק הקב"ה יכול לקרוע את ים סוף ולתת לאדם את הממון שמיועד לו ואת זיווגו "כמעשיו "

כלומר גם ממון וגם זיווג זה תוצאה של מעשיו של האדם לפי החשבון של הקב"ה

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו


 

בס"ד         

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

 א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא': +תהלים קכה+ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א אומר במקום "קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה".

למדנו מכאן שכל זכר ביום העיבור שלו  יוצאת בת קול ומכריזה 3 הכרזות על זיווגו על ביתו ועל שדהו  על כל נקבה לא נאמר ולכן ניתן להבין שיכול להיות נקבה ללא הכרזה . זיווג שנעשה ללא בת קול נעשה גם ע"י הקדוש ברוך והוא נעשה  לפי מעשיו של האדם  ועל זה נאמר שקשה זיווגן כקריאת ים סוף

ומפשטות הגמרא ומהפסוק ניתן להבין שמדובר על כל זיווג .

בו נעשה חשבון פשוט 1.יש זיווג עם בת קול בזמן העיבור 2. יש נקבה ללא הכרזה של בת קול 3. אם גבר מת לפני שהתחתן יש נקבה "מוכרזת " שהופחת להיות "חופשיה " 4 . כמו כן נקבה שהוכרזה  לגבר ומתה יש גבר שנהפך להיות  "חופשי" .

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל'+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום. - ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה - יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר, שנאמר +ויקרא י"ב+ אשה כי תזריע וילדה זכר! - הכא במאי עסקינן - כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.

5. זכר שבת קול יוצאת ומכריזה על הבת המזומנת לו ואז הוריו התפללו עליו והפך לבת והבת המוכרזת היא "חופשית"  6.בת שהתפללו עליה והפכה לבן ואז הבן "חופשי" כי הבת קול יוצאת רק ביום העיבור  למסקנה יש זיווג על פי מעשיו גם  בנישואים ראשונים של 2 בני הזוג וזיווג לפי מעשיו לפי סוטה זה דבר שכיח .

 

התוספות במקום  מסכת סוטה דף ב עמוד א שואל  :הא בזוג ראשון הא בזוג שני - תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני.

התוספות מניח שלא יכול להיות הקדמה בזיווג ראשון כי זה גזירה משמים ע"י בת קול אבל זיווג לפי מעשיו וללא בת קול יכול גבר להקדים גבר אחר "חופשי" וכיצד הוא יכול להקדים גבר אחר הרי הקדוש ברוך הוא מזווג לפי מעשיו צריך להגיד שיש 2 גברים שמתאימים לאשה אחת יש מצב של הקדמה לפי מעשיו הרי הוא ראוי לה כמו האחר ולכן יכול להקדים לפי מעשיו  ולכן קשה לתוספות על הגמרא במועד קטן למה שם לא תרצה הגמרא  את הקושיה על שמואל שמה יקדימנו שמדובר בזיווג שני לפי מעשיו התוספות נשאר בקושיה

אם נדקדק בשאלת התוספות לפני התוספות היה גרסה אחרת מגרסה המופיעה במועד קטן  במועד קטן יח: הנוסח שונה . לפי התוספות הגרסה במועד קטן מדברת על בת קול שיוצאת 40 יום לפני יצירת הולד והגרסה במועד קטן שונה

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

 

בסוטה יוצאת בת קול ארבעים יום לפני יצירת הולד ובמועד קטן בת קול בכל יום ויום ואכן קשה לתרץ את התוספות  אבל ניתן לתרץ את התוספות לפי הגרסה המופיעה במועד קטן . לפני כל זיווג וזיווג יוצאת בת קול ומכריזה  זה תהליך יום יומי לפני כל זיווג ולכן לא שייך לבטל בת קול ולכן קשה על שמואל שאמר שמה יקדימנו אחר לפי סוטה אכן לא ניתן להקדים בזיווג ראשון אבל בזיווג לפי מעשיו ניתן להקדים ולפי מועד קטן לא ניתן להקדים זיווג לפי מעשיו כי בת קול יוצאת ומכריזה על כל זיווג וזיווג ולכן לא שייך שמה יקדימנו אחר כי אין אירוסין לפני הכרזת בת קול ולאחר שיצאה בת קול לא ניתן לשנות ולהקדים אחר כמו שאומר רש"י כת"י "בת קול יוצאת ואומרת בישיבה של מעלה אלמא שאין אדם יכול לקדמן לה דבת קול אינה ביטלה"

ובסוטה ב. לא קשה כפי שהראנו כי יש גברים "חופשיים" וגם נשים "חופשיות" ועל הצד שיש אשה המתאימה במעשיה ל 2 גברים שייך להגיד שמה יקדימנו  ולכן שם הגמרא לא מקשה על שמואל כי ברור שכן ניתן להקדים אחר .

יש לנו עוד ראיה שאם נדקדק בדברי הגמרא במועד קטן יש עוד שינוי בת הקול מכריזה על בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני אבל בית פלוני לפלוני לא כתוב . אותו זכר שנולד הרי הכריזו על 3 דברים על הזיווג על הבית ועל השדה (יש מפרשים שאומרים שההכרזה על השדה קשורה לנכסי מלוג של האשה) ועכשיו שיש הכרזה על אשה אחרת  (המוכרזת המקורית מתה, או התבטלה ההכרזה ) משתנים נכסי המלוג של הגבר שיקבל מהאשה ולכן צריך להכריז מחדש על השדה אבל על הבית אין צורך להכריז כי זה הוכרז כבר ביום העיבור .

עדיין תירוץ הגמרא קשה " אלא שמה יקדמנו אחר ברחמים" כיצד ניתן לבטל בת קול  שרשי אומר שהיא לא בטלה ?  רשי מתרץ במקום שע"י שיתפלל אחר על אותה אישה שתמות ולכן הוא מקדים ומתחתן איתה מעין פיקוח נפש קשה לי עם התרוץ של רשי מ 2 טעמים הראשון  להעמיד  את הגמרא בעברין  המתפלל על מות אחרים זה מאוד דחוק ודבר שני עם ההיתר להתחתן בחול המועד זה  בגדר של פיקוח נפש אז ניתן להתארס גם במועד עצמו וגם בשבת הרי פיקוח נפש דוחה שבת הרי סוף סוף זה פיקוח נפש נגד איסור דרבנן .

תוספות מסכת סנהדרין דף כב עמוד א :

ארבעים יום קודם יצירת הולד - ומ"מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים.

 

אנו לומדים בתוספות במסכת ברכות ס. שניתן להתפלל ולהפוך בת לזכר וזכר לבת  ולכן ניתן ללמוד שגם ניתן לבטל את ההכרזה  אם נולדה בת שהוכרזה לבחור מסויים והיא הופכת לגבר הרי ההכרזה מתבטלת והפוך עם נולד זכר והפך לבת הרי ההכרזה שלו התבטלת ולכן יש להגיד שניתן לבטל הכרזה של בת קול ע"י תפילה  וכך משמע מרש"י כת"י "ברחמים שיתפלל ויבטלנה " וניתן ללמוד שאדם רשאי להקדים ולהתארס במועד שמה אחר יתפלל ויבטל את הבת קול וללא בת קול אין זיווג כמו שהוכחנו למעלה והוא יפסיד את הזיווג שלו ולכן ההיתר להתחתן בחול המועד  הוא מצד דבר האבד המותר בחול המועד אבל לא במועד עצמו ובטח לא בשבת .

אם כך קשה אם ניתן לבטל בת קול ע"י תפילה  איך אומר רשי בת קול אינה בטילה ויש לתרץ שמה שאפשר ללמוד בגמרא בברכות שיש אפשרות להתפלל רק עד 40  יום על שינוי העובר וזה הזמן תקף גם לבת קול שניתן לבטל בת קול תוך 40  יום מהכרזה ולאחר מכן לא ניתן לבטל ואז לפי רשי בת קול אינה ביטלה.

בברכות למדנו שאפשר להתפלל על בן או על בת על אף שאם הגבר הזריע זה בן ולא ניתן לשינוי ואם האשה הזריעה זה בת ולא ניתן לשנות אבל עם הגבר והאשה הזריעו יחד רק אז ניתן לשנות ע"י תפילה גם אם זה לא שכיח ולכן ניתן להתארס במועד גם על צד רחוק שאחר יתפלל לבטל את הבת קול והבחור יפסיד את הזיווג שלו .

המשך חוכמה מלמד אותנו את מהות הבת קול שהבת קול מעבירה מידיעת הקדוש ברוך הוא שלא מכריח הבחירה לידיעת הנבראים שהוא ידיעה מכרחת את המציאות ולכן לא שייך לבטל אותה אבל לפי מה שתירצתי ניתן לשנות במשך 40 יום   ואולי זה זמן המעבר מהקדוש ברוך הוא לעולם הנבראים וכמו שאנו רואים את הזמן שניתן מגזר הדין בראש השנה עד זמן שמחת תורה (פתקא טובה )

משך חכמה במדבר פרק לו                                                 

ב) ואדוני צווה בה' לתת את נחלת צלפחד וכו'. הנה מהראוי לכתוב "צווה מה'". ואונקלוס תרגם "במימרא דה'". ויתכן, כי אמרו בסוטה (ב, א) (ארבעים יום) קודם יצירת הולד בת קול יוצאת (ואומרת) "בת פלוני לפלוני, בית... שדה... וכו'". והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים. ומקשה (סוטה שם): והא אין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך יתכן בזה הבחירה?! ופרש"י (סוטה שם): ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (כדאמר במסכת נדה טז, ב מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני), אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים, עכ"ל רש"י. התבונן עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע. רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר מקשה, דאם כן כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם. וכיון שהנבראים ידעו זיווגו, אם כן הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח, רק ברצון המוחלט אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת. ולכן אמרו כאן, כי כל זיווגו של אדם הוא מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזירתו אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות בזיווג הראשון, כדאמר בריש סוטה. רק זאת אנו יודעים שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, כי עליו נאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים", והוא (דברים לג, א) "איש האלקים" ש"בכל ביתו" - המה כל הידיעות הנמצאות אצל הנבראים - "נאמן הוא"

וכמו שמפרש חכמת שלמה מסכת סוטה דף ב עמוד אבד"ה איני מי כו' דאין זה בידי שמים נ"ב אף על פי שיש לו ידיעה בלי ספק מ"מ בת קול אינה מכרזת דא"כ הוי הכרח למעשיו ודו"ק:

כמו כן אפשר לדייק שניתן להתפלל לשינוי זכר לנקבה ולהיפך רק שיש בנילוד לכאורה 2 צדדים צד נקבה וצד זכר ואז התפילה מועילה לבטל צד אחד ואז הולד נוצר לצד השני אם התפללנו על זכר אז צד הנקבה מתבטל והולד הופך לזכר כך גם בתפילה על זיווד ניתן רק לבטל ולא ניתן באופן חיובי להכריח על זיווג או הכרזה של בת קול כי זה בעצם תפקידו הבלעדי של הקדוש ברוך הוא

כדי להבין את זה לפננו מדרש   בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח 

רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי

בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק שהקדוש ברוך הוא מתעסק מגמר הבריאה ולא זה קשה כקריעת ים סוף אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נשואין לא טובים עם בעיות שלכאורה הקדוש ברוך הוא זיווג אז מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים היתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של האדם  והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא הכירה את מעשיה הרי זילזלה בקדוש ברוך הוא ע"י דבריה אז מוכרח שהזיווג יגרום לבכי ולא לשירה "מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי" והעובדה שכל הזיווגים היו בכי הוכיחו למטרונה שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא  מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו ולפי מועד קטן יוצאת בת קול ומכריזה על כל זיווג וזיווג ויש אפשרות תוך 40 יום להתפלל ולבטל את ההכרזה .

למוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

לאחר שהסברנו את הבת קול במועד קטן יש להסביר את המשך הגמרא ואת רבא והמשא ומתן עם אותו גברא

מפשטות הגמרא "כי הא " רבא בא ומסביר את הגדר של הרחמים הנזכרים בסוגיה איך ועל מה ניתן להתפלל ברחמים למען זיווג . רבא שומע את הגברא מתפלל ואמר" תזדמן לי פלניתא"  הגברא יודע שניתן להקדים ברחמים והוא אכן מתפלל על אותה פלוניתא שהקדוש ברוך הוא יזמן אותה אליו רבא אומר לו 3 תשובות 1 . לא תיבעי רחמי הכי   2 . אי חזיה לך לא אזלא מינך 3. אי לא כפרת בה'

יש 3 אפשרויות 1.שהפלוניתא "מוכרזת לאחר " בתוך 40 יום אומר לו רבא תראה ניתן רק להתפלל לבטל את ההכרזה ולא ניתן להתפלל לשנות את ההכרזה שתתהפך אליך כי זה תפקידו של הקדוש ברוך הוא ולכן אל תתפלל ככה אתה יכול להתפלל רק לבטל . 2. שאותה פלוניתא "חופשיה" ללא הכרזה ואז אומר רבא אם היא לפי מעשיך הקדוש ברוך הוא יזווג אותה איתך והיא לא תלך ממך התפילה הזאת לא תועיל לך רק מעשיך יוכלו להועיל כי מי שמזוג זיווגים זה הקב"ה 3. אם היא "מוכרזת לאחר " לאחר 40 יום אין לך מה לעשות זה גזירה שלא ניתן לביטול ואם בכל זאת תתפלל עליה הרי אתה כופר בה' כי זה  נגד רצון השם וכאן יש הקבלה לקריעת ים סוף פרשת בשלח שבו מתלוננים בני ישראל כאשר הם רואים את הים לפניהם ואת המצרים אחריהם שעדיף היה להם להשאר במצרים נגד ההבטחה של הקב"ה שיוציא אותם ממצרים ומשה אומר להם השם ילחם לכם ואתן תחרישון זה לא בידכם זה ביד הקב"ה  ומי שלא מאמין בקב"ה כופר בשם תפילה כזו לא תועיל הקב"ה מזווג לפי מעשיו של אדם ותו לא  .

אותו גברא הבין את רבא והבין שיש לו אפשרות כלשהיא במצב 1 ומצב 2 ועכשיו הוא מנסה לחשב את הסיכויים שלו להתחתן עם הפלוניתא במצב 3 מה צריך לקרוא כדי שאני יתחתן איתה כאשר הגמרא משווה את הזיווג לקריעת ים סוף בהשוואה הזאת יש 2 צדדים הקב"ה ועם ישראל בו ונראה מה קרה לפני קריאת ים סוף לפרושו של אור החיים

אור החיים שמות פרק יד

(טו) מה תצעק אלי. קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו ובפרט בעת צרה דכתיב (יונה ב') קראת מצרה לי, (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה, ואם לצד שהרבה להתפלל הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו לא ירף מתפלה. עוד רואני כי נתקבלה תפלתו ואמר לו ה' הרם את מטך וגו' אם כן קבלנות זה שאמר מה תצעק אלי למה. עוד קשה אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו להיכן יסעו אם רודף מאחור והים לפניהם, ואם הכוונה אחר שיבקע הים אם כן היה לו לומר הרם את מטך וגו' ואחר כך יאמר דבר אל בני ישראל וגו':

אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה פכ"א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי, והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה

בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש כמאמרם ז"ל (סוטה ל"ז א) ובזה נתישבו הכתובים על נכון. ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם לצד שהם המעיטו בלבם האמונה ואמרו הלא טוב לנו את עבוד מצרים לזה צוה ה' לעשות כנגד עון זה הצדקת האמונה בכל תוקף. גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש:

אותו גברא הבין שרק ע"י מעשיו יש לו אפשרות להתחתן עם אותה פלוניתא אבל מה לעשות ואותה פלוניתא מזומנת לאחר לאחר 40 יום וזה גזירה שלא ניתן לשנות אבל יש אפשרות שאולי הגבר שהיא מזומנת אליו ימות וגם אותה אחת שמזומנת לו (בזמן העיבור ) תמות ואז הוא והיא יהיו "חופשיים " ואז מעשיו כמו שראינו באור החיים יכריחו את ההכרזה של הקב"ה כי הוא מזווג לפי מעשיו . המסקנה של הגברא לאחר החשבון הזה  שלא שייך יהיה להתחתן איתה או אני ימות או שהיא תמות עד שיקרה דבר כזה כי זה ציור רחוק ודחוק ובלשון הגמרא  "בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה." ורבא שמקשיב לחשבון אומר לו אני רואה שאתה מסכים איתי לתחילת דברי שאמרתי לך שלא שייך להתפלל ככה ובלשון הגמרא   "אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?."

וכלשון זה מצינו

שיטה מקובצת מסכת סוטה דף ב עמוד א

"ויש מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף [בשביל] ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו [של זה] ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן: