פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה? וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת נשא לא בשמים היא אז כיצד משתמשים במי סוטה ? מה החומרה של חטא הסוטה?  וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ, זה תיקון או קלקול ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ה

(יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:

ופרשת סוטה יש בה חידוש גדול כי אנו יודעים את הכלל של התורה לא בשמים היא

דברים פרק ל

(יב) לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

ואומר הרש"ר הירש דברים פרשת ניצבים פרק ל פסוק יב

(יב) לא בשמים הִוא. ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת אליהם אינם בתחום העל - חושי, השמימי, וכל ההתגלויות האלוהיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים. לפיכך לא תוכל לומר: היכן נמצא איש בעל רוח על - אנושית שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו, ורק אם נמצא איש כזה אשר רוח אלהים בו, נוכל לקיים את התורה על פי רצון ה'.

ודיני אדם נקבעים על ידי בית דין וע"י שני עדים ועל ידי התראה ודיני הראיות בתורה מחמירים ביותר  עד כדי כך שהתראה שניתנת לאדם תוקפה תוך כדי דיבור כלומר משהו כמו חמש שניות ואחרי ב 5 שניות אין תוקף להתראה כי אנחנו חוששים  שהאדם שכח את ההתראה ועוד דיני ראיות מחמירים ביותר  , וכאן בסוטה אנו רואים שהדין של האישה נקבע באופן בלעדי ע"י שמים, ע"י המים שבודקים אותה

משנה מסכת סוטה פרק ה

[א] כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו שנאמר (במדבר ה') ובאו ובאו

וצריך להבין למה התורה שינתה במקרה של סוטה וחידשה שמים הקדושים יבדקו את הסוטה ?

את חומרת המעשה של סוטה אנחנו רואים בפסוק עצמו שהשתמש בביטוי שקשור למעילה בקודש

וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל  ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

לכך נאמר איש איש על שהיא כופרת בשני אישים בהקב"ה שנקרא איש ובבעלה שהוא איש

כלומר המדרש משוה את הכפירה של האישה בבעלה לכפירה בקב"ה וכן כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

ומעלה בו מעל אמר הקדוש ברוך הוא לסוטה בבעליך את מועלת ומשקרת בי אין את יכולה לשקר שאני אפרסם את מעשיך מעביר עליה רוח קנאה והיא שותה ושניהם נדונים הוי ומעלה בו מעל,

וצריך להבין את המשמעות של חטא הסוטה

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמה עמוד ב

מפני מה עובדי כוכבים מזוהמין? - שלא עמדו על הר סיני. שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלא עמוד א

אתא נחש על חוה ואטיל בה זוהמא אולידת חוה לקין והוה דיוקניה דיוקנא דלעילא (קסז א) ותתא מרזא דזוהמא דסטרא אחרא ומסטרא דלתתא, ועל דא איהו הוה קדמאה דעבד מותא בעלמא

אומר הזוהר הקדוש שהנחש בא על חוה ואחרי שבא הנחש על חוה  נולד  קין ובגלל זה  בא מות לעולם כלומר החטא  של חוה גרם לכניסת המוות לעולם  וכדי לתקן את העולם ל חוה  צריכה לתקן ולכן קילל הקב"ה את חוה ,שקללות אלו יהיו התיקון לקלקול

בראשית פרק ג

(טז) אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ: ס

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף יט עמוד ב

ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא, כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא קומנה, ובאתר אחרא (ק"ס) אוקימנא להאי קרא (כאן חסר וע' לקמן דף קס"ז ע"ב) והא אוקמוה חברייא,

אומר הזוהר הקדוש כשהקב"ה  רואה שהעולם לא הולך בצורה ישרה אלה בצורה עקומה הוא מעורר את הנשים לקום ולשלוט בעולם כלומר חטא גורר חטא והעולם  הולך לכיוון הלא נכון לא לכיוון תיקון  של החטא של חוה כי התיקון הוא והוא ימשול בך אבל הנשים בורחות מהקללה וכתוצאה בכך מתיקון העולם . וגם כאן במקרה של סוטה כאשר אישה הולכת בכיוון הפוך לתיקון של החטא הפוך מאל אישך תשוקתך  והיא נסתרת עם מי שהוא לא בעלה היא בעצם גורמת להמשך הקלקול של העולם ההיפך מתיקון הקלקול שהביא מוות לעולם ,לזוהמה של נחש , ועד כדי כך חטא זה חמור שהקב"ה חידש בתורה שכדי שנשים ואנשים יבינו שיש דרך לגלות את זה הוא חידש את מי סוטה על אף שזה נוגד את הכלל לא השמים היא . וכדי להבין את חומרת המעשה של אותם נשים אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף יג עמוד א

מר ר' אסי אמר רבי יוחנן: וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: +הושע ד+ אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון - חובין על חובין מוסיפין,

ויש מקרה נוסף שבו השתמשו במים כדי לבדוק אם אדם עבר על חטא והיה זה בחטא העגל

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א

הרי הוא אומר: +שמות לב+ ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות.

ואומר רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק כ

וישק את בני ישראל נתכוין לבדקן כסוטות. שלש מיתות נדונו שם אם יש עדים והתראה בסייף, כמשפט אנשי עיר הנדחת שהן מרובים, עדים בלא התראה במגפה, שנאמר (פסוק לה) ויגוף ה' את העם, לא עדים ולא התראה בהדרוקן, שבדקום המים וצבו בטניהם:

ומשוה התורת חיים מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א בדיוק למי סוטה

ועוד נראה דכי היכי דגבי סוטה היו מוחקין את השם אל תוך המים ומשקין אותה ממנו כך העגל השליכו בו שם וטס שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס כדאיתא במדרש ונטחן ונמחה והשקה אותם ממנו.

כלומר חטא העגל שהיה לאחר מתן תורה שבו נתרפאו עם ישראל מן הזוהמה של נחש ולכן נתרפאו מן המיתה ,החטא של העגל החזיר חזרה את המיתה לעם ישראל ובגלל חומרת החטא והרצון לדעת מי לא היה בתוך החטא חידש משה את בדיקת העם ע"י המים שנעשו מהעגל

דרשות ר"י אבן שועיב פרשת חקת

אדומה על שחטאו בזהב, וכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', תמימה על שם שהיו ישראל תמימים קודם העגל ונעשו בעלי מומין ויחזרו עתה לתמותן,

כלומר רק בחטא כזה חמור שמחזיר את המיתה לעולם חידש משה את בדיקת המים ,ומכאן הראיה שרק בחטא חמור כמו סוטה שגורמת לאי תיקון העולם ובפועל מחזירה את המיתה לעולם תיקון הקב"ה בדיקת מי סוטה כנגד הכלל שלא בשמים היא .

פרשת נשא מה ההבדל בן חומש מלגו לחומש מלבר ? מה הקשר בן החומש של מעילה לחומש של יוסף במצרים ? מדוע ההכרעה של התורה שמעילה זה חומש מלבר ? מה השווי הכלכלי של בריאת האדם ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

בס"ד

פרשת נשא  מה ההבדל בן חומש מלגו לחומש מלבר ? מה הקשר בן החומש של מעילה לחומש של יוסף במצרים ? מדוע ההכרעה של התורה שמעילה זה חומש מלבר ? מה השווי הכלכלי של בריאת האדם  ? ‏י"א/סיון/תשע"ה

במדבר פרק ה

(ו) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם לִמְעֹל מַעַל בַּיקֹוָק וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:

(ז) וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:

 

וכתוב באנציקלופדיה תלמודית כרך יג, [חומש] טור רפו

א. מצותו וגדרו. חמשה חומשים הם: זר האוכל תרומה בשוגג; הפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו; הפודה את הקדשו; הנהנה מן ההקדש; הגוזל את חברו ונשבע לו שלא גזל והודה.

חומש זה נחלקו בו תנאים אם הוא חומש מלגיו - מבפנים - היינו שעל שיווי עשרים זוז מוסיף ארבעה, שזהו חומשו של הקרן, או חומש מלבר - מבחוץ - שמחלקים את הקרן לארבעה חלקים ומוסיף חלק חמישי מן החוץ, ועל שיווי עשרים זוז מוסיף חמשה, שזהו חומשו של הקרן יחד עם התוספת: ר' יאשיה סובר חומש מלבר, שנאמר בפודה את הקדשו: ויסף חמשתו עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה, היינו חומש מלבר, שהוא רביע של הקרן, וכן שנינו בנהנה מן ההקדש: ואת חמישתו יוסף עליו, שיהא הוא וחומשו חמשה, שהחומש יהא תוספת על הקרן, נמצא בארבעה משלם חומש, וכן בגוזל מחברו ונשבע, ובתשלומי תרומה שאכל זר, ובפדיון מעשר שני, ר' יונתן אומר חמישיתו, חומשו של קרן, היינו חומש מלגיו, וכן סובר ר' אלעזר בר' שמעון. הלכה בכל החומשים שהם חומש מלבר.

פרוש העניין שהקנס שהטילה התורה על מעילה בקודש , אכילת תרומה בשגגה , פדה נטע רבעי ומעשר שני , פודה את הקודש והגוזל את חברו ונשבע . הוא חומש ויש ויכוח האם החומש הזה הוא מלגו או מלבר

וכדי להבין את ההבדל ניקח את  הקרן לדוגמה בשווי של עשרים יחידות .

חומש מלבר =  מחלקים את הקרן לארבע כלומר כל חלק שווה חמש והקנס הוא חמש כלומר סה"כ הקנס הוא 25 אחוז מהקרן

חומש מלגו  =  מחלקים את הקרן לחמש כל חלק שווה ארבע  והקנס שווה לארבע כלומר הקנס  שווה ל 20 אחוז מהקרן .

כלומר ההפרש בין שני השיטות זה ההפרש בן קנס של חמש לקנס של ארבע . כלומר קנס של חמש גדול ב 25% מקנס של 4 .

והרמב"ם פסק להלכה שהקנס הוא חומש מלבר    רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה א

הפודה מעשרו לעצמו בין שהוא שלו בין שנפל לו בירושה בין שניתן לו בטבלו מתנה כמו שביארנו, הרי זה מוסיף עליו חומש, אם היה שוה ד' נותן חמשה, שנאמר ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו.

ונשאלת השאלה למה  גובה הקנס הוא  חומש  (מלבר או מלגו )  וכדי להבין את העניין נראה היכן מוזכר חומש בפעם הראשונה בתורה

בראשית פרק מז

(כג) וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה:

(כד) וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם:

כלומר יוסף קנה את כל האדמות של מצרים וגם קנה את המצרים לעבדים תמורת  האוכל שסיפק לתושבים . המצרים נשארו ללא אמצעי להתקיים ואז נתן להם יוסף את האדמות חזרה כאשר התמורה כנגד קבלת הקרקע היה חומש  מלגו כלומר יוסף קיבל  20%   מהתפוקה של השדה לקופה של פרעה . כלומר חומש מלגו זה התשלום שעבד משלם לרבו תמורת קבלת השדה והזרעים .

ואני רוצה להגיד שהתנאים שהסתפקו בגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נד עמוד א

כתנאי, +ויקרא כ"ז+ ויסף חמשתו עליו - שיהא הוא וחומשו חמשה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: חמישיתו - חומשו של קרן.

והויכוח שלהם האם עבד לאדם זה כמו עבד לקב"ה או שעבד  לקב"ה זה יותר מאשר עבד לאדם . וההסתפקות של התנאים בנושא נובעת לדעתי גם מסברא וגם מלשון התורה  . מסברא:  בגלל שהיחס של עבד לרבו צריך להיות דומה ליחס בין אדם לקונו כלומר לקב"ה ולכן עבד משלם   20%   ולכן אדם שמעל ישלם 20%  או צריך להגיד שישלם יותר כי יש הבדל בן עבד לאדם לבין אדם לקב"ה . כי עצם החיים של האדם תלויה בקב"ה כי הקב"ה ברא  את האדם אבל אצל עבד לאדם העבד לא נברא  ע"י האדם עבד אומנם תלוי ברבו אבל לא נוצר ע"י רבו . ומלשון התורה כתוב  וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו   כלומר יש כאן קשר ישיר ליוסף אומנם כתוב יסף ללא ו' אבל כתוב כאן יסף לשון יוסף וחמישתו לשון חומש כלומר יש כאן הקבלה של התורה בן החומש של יוסף לחומש של מעילה . ויותר מזה יוסף נקרא על שמו  כי  המהות של יוסף זה יסף בראשית פרק ל

(כד) וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְקֹוָק לִי בֵּן אַחֵר:

לסיכום יש קשר בן חומש של יוסף במצרים לבין החומש שהטילה התורה על מעילה בקודש . הכרעת התורה שעבד לאדם משלם   20%   ואדם לקב"ה משלם 25% .

ואם נעשה את החשבון שההבדל בן עבד לאדם לבין אדם לקב"ה שעבד לא נברא ע"י אדם אבל אדם נברא ע"י הקב"ה ההפרש הכלכלי של בריאה שווה 25%  שזה ההפרש בן חומש מלבר לחומש מלגו