22.4.2016

פסח למה ההגדה לומדת על מצה מעגת מצות ? מה המשמעות של עגת ? מה קשר לאליהו הנביא ? מה הקשר של עגת לכוס של אליהו הנביא ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פסח  למה ההגדה לומדת על מצה מעגת מצות ? מה המשמעות של עגת ? מה קשר לאליהו הנביא ? מה הקשר של עגת לכוס של אליהו הנביא  ? ‏י"ד/ניסן/תשע"ו

כתוב בהגדה

מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מה? עַל שׁוּם  שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל  אֲבוֹתֵינוּ  לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת  הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִצְרַים  עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי  לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַים  וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה  לֹא עָשׂו לָהֶם

וצריך בירור מדוע לוקחת ההגדה את הפסוק הזה מעשרות הפסוקים שבו מוזכרת מצות מצה בתורה . ומה שנראה בולט מיד את הקשר של עגה ומצה . חיפשתי ומצאתי שהמלה עגת נמצא בתורה רק בפסוק הזה ויש עוד מקום בתנ"ך בו מוזכרת המלה עגת במלכים א פרק יט

(ה) וַיִּשְׁכַּב֙ וַיִּישַׁ֔ן תַּ֖חַת רֹ֣תֶם אֶחָ֑ד וְהִנֵּֽה־זֶ֤ה מַלְאָךְ֙ נֹגֵ֣עַ בּ֔וֹ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ ק֥וּם אֱכֽוֹל:

(ו) וַיַּבֵּ֕ט וְהִנֵּ֧ה מְרַאֲשֹׁתָ֛יו עֻגַ֥ת רְצָפִ֖ים וְצַפַּ֣חַת מָ֑יִם וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖שָׁב וַיִּשְׁכָּֽב:

ופסוקים אלו מדברים על אליהו הנביא שהמלאך האכיל אותו את עוגת הרצפים שהספיקה לו לארבעים יום וארבעים לילה .

אם כך נראה שהתורה מצמידה את לימוד המצה לעגת כדי ללמד אותנו שהמצה של יציאת מצרים זה סוג מיוחד של מצה זה סוג של עגת מצה ולא מצה בלבד . וכדי להבין מה המשמעות של עגת מצות ננסה ללמוד מההזכרה של עגת במלכים א .  ואומר האלשיך מלכים א פרק יט

עוגת רצפים שהוא דוגמת פת הנאפה על הגחלים, אך היה דבר קרוב אל אור רוחני כקורבת הגחלים אל הלהבת היוצא מהן על ידי נפוח, כך היה מאכל קרוב אל הרוחניות מעין מה שהיה גופו עדיין, ולשתהיה נפשו עולה לשאוב לו מלמעלה זיכוך יתר, עד גדר שעל ידי אכול דבר רוחני יותר על עוגת רצפים הנזכר יוכל להתקיים מבלי אכול ושתה:

כלומר עגת המוזכר אצל אליהו הנביא זה אוכל הקרוב לאוכל רוחני שנתן לאליהו הנביא את הכוח לא לאכול ארבעים יום וארבעים לילה  ונאמר במלכים א פרק יט

(ח) וַיָּ֖קָם וַיֹּ֣אכַל וַיִּשְׁתֶּ֑ה וַיֵּ֜לֶךְ בְּכֹ֣חַ׀ הָאֲכִילָ֣ה הַהִ֗יא אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה עַ֛ד הַ֥ר הָאֱלֹהִ֖ים חֹרֵֽב:

וב י"ג/תמוז/תשע"ד כתבתי על הנושא הזה :

"ומדוע קיבל אליהו הנביא את זכות קבלת התורה מחדש?

וצריך להגיד שפינחס זה אליהו . פינחס תיקן את החיסרון של השכחה של משה ולמעשה תיקן את תורת משה . וזה נעשה שמשה היה חי  שאז התורה הייתה בשלמותה , רק במותו של משה נעשה חסרון בתורה ע"י שנשכחו 3000 הלכות אבל כשמשה היה חי הייתה תורתו שלמה וזה דבר יסודי בקבלת התורה ע"י עם ישראל (זאת הייתה הטעות של קורח ) . ולכן ניתנה הזכות הזאת של התיקון התורה גם  לאליהו הנביא והוא קיבל  את הכוח לתקן את התורה באחרית הימים ולכן קיבל אליהו הנביא את התורה במעמד דומה לקבלת הלוחות השניים כדי שיוכל לתקן לעתיד לבא את התורה  .ומהו התיקון של אליהו הנביא ? נאמר : תיקו ראשי תיבות של תשבי יתרץ קושיות והויות.. לסיכום : פינחס זה אליהו יש הקבלה של קבלת הלוחות השניים ע"י משה וקבלת תורה ע"י אליהו הנביא ,משה היה מוכן להקריב את עצמו למען עם ישראל וכנ"ל אליהו הנביא ,פינחס תיקן את תורת משה ואליהו הנביא יתקן לעתיד לבא את התורה פינחס במעשיו הציל את עם ישראל וכנ"ל אליהו הנביא "

כלומר גם כאן ביציאת מצרים וגם בסיפור של אליהו הנביא שבו ניסיתי  להוכיח שאליהו הנביא קיבל את התורה מחדש כי אליהו הנביא הוא האיש שמקשר בן הזמן שבו היה יכולת לשחזר את התורה בכוח הפלפול לאחר שנשכחו ההלכות במותו של משה לאחרית הימים שבו יחזיר אליהו הנביא את התורה לשלמותה כמו שהיה בזמן מתן תורה . וכמו שביציאת מצרים האוכל של עם ישראל היה עגת מצות כך היה האוכל של אליהו היה עגת רצפים אוכל רוחני שהמלאך נתן לאליהו הנביא לאכול שהספיק לו לארבעים יום וארבעים לילה

ואנחנו רואים שמצה בלבד לא מספיק כדי להבין שזה אוכל שיש בו קדושה וכך כתוב בשמואל א פרק כח

(כד) וְלָאִשָּׁ֤ה עֵֽגֶל־מַרְבֵּק֙ בַּבַּ֔יִת וַתְּמַהֵ֖ר וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ וַתִּקַּח־קֶ֣מַח וַתָּ֔לָשׁ וַתֹּפֵ֖הוּ מַצּֽוֹת:

(כה) וַתַּגֵּ֧שׁ לִפְנֵֽי־שָׁא֛וּל וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּקֻ֥מוּ וַיֵּלְכ֖וּ בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא: פ

ואומר המצודת דוד שמואל א פרק כח פסוק כד

(כד) ותופהו מצות - לבל יתעכב עד החימוץ:

ומי שנתנה את המצות למלך שאול היית בעלת האוב כלומר יש מצה מהצד הטוב ויש מצה מהצד הרע ולכן ההגדה לא מביאה את הלימוד של המצה ממקום שכתוב רק מצה אלה ממקום שכתוב עגת מצות כדי שנבין שזה אוכל שונה ממצה בלבד אלה מצה מיוחדת שיש בה חלק מגבוה

אבל עדין צריך לבאר למה אצל אליהו הנביא כתוב עגת רצפים ? ועל זה יש את ההסבר של הזהר בפרשת נח (זוהר מתורגם )

וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּדוֹל מִכָּל הָעוֹלָם, וְיֹאמֶר רַע לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹ מַלְשִׁינוּת עַל יִשְׂרָאֵל - עָנְשׁוֹ גָּדוֹל מִכֻּלָּם, וְלֹא מָצָאנוּ צַדִּיק טוֹב כְּאֵלִיָּהוּ בְּכָל דּוֹר, וּמִשּׁוּם שֶׁאָמַר מַלְשִׁינוּת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךְ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךְ הָרְגוּ בֶחָרֶב, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרַע הַרְבֵּה לְפָנָיו.

בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשּתָיו עֻגַת רְצָפִים. מַהוּ רְצָפִים? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּעֵת רָאוּי לֶאֱכֹל מִי שֶׁאָמַר מַלְשִׁינוּת עַל בָּנַי.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַה שֶּׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה, וְכִי בְּכֹחַ אֲכִילַת עוּגַת רְצָפִים הָלַךְ אֶת כָּל זֶה?

אֶלָּא, אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הִשְׁלִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּרְדֵּמָה עַל אֵלִיָּהוּ, וְהֶרְאָהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁיָּשַׁב לְפָנָיו אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת, וּמֵאָז שֶׁהָיָה שָׁם, עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל. וּמִשּׁוּם שֶׁהָיָה אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת שֶׁלֶּחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה, לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמָּחַל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ, כָּךְ הָיָה לְךְ לַעֲשׂוֹת, וְעוֹד הָיָה לְךְ לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם בָּנַי, בְּנֵי אֲהוּבַי, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת תּוֹרָתִי בְּהַר חוֹרֵב! וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, שֶׁרָאָה אֶת עִנְיָנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהִשְׁתַּהָה לְפָנָיו אַרְבָּעִים יָמִים וְאַרְבָּעִים לֵילוֹת. וְהָעִנְיָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל - שֶׁקִּבְּלוּ הַתּוֹרָה בְּהַר חוֹרֵב, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.

יוצא לנו שיש הבדל בן עגת מצות של בני ישראל לעגת רצפים של אליהו אבל המשותף לשניהם שזה אוכל מגבוה אוכל שניתן לפני המסע של בני ישראל לקבל את התורה וגם המסע של אליהו הנביא לקבל את התורה שנית אבל יש הבדל בניהם לפי העניין ולכאורה זה אוכל משמים שניתן למי שמתחיל מסע לקראת קבלת התורה אבל האוכל נותן לו את הכוח לקבל את התורה ולתקן מה שצריך תיקון לפני קבלת התורה עם ישראל היה צריך עגת מצות ואליהו הנביא היה צריך עגת רצפים כל אחד לפי מצבו אבל זה האוכל שנצרך כדי לקבל את התורה . הנביא אליהו קיבל עגת רצפים כי היה צריך גם לתקן את לשון הרע שאמר על עם ישראל וגם לקבל שנית את התורה כי אליהו הנביא הוא המקשר בן הזמן שניתן היה לקבל את התורה חזרה על ידי פלפול ועד אחרית הימים

 וכך כותב המאור ושמש דברים פרשת ראה

ונראה לי, כי סוד אכילת מצה הוא 'סוד אמונה', כידוע מספרים קדושים. וכל ששת ימי המעשה צריך האדם להחזיק באמונה - אבל בשבת קודש שאז נתגלה הדעת ויוכל להשיג יותר, ואז הראיית דעת ואין צריך להיות כל כך באמונה,

וכך כותב הר' צדוק הכהן מלובלין - אור זרוע לצדיק ענין גלות מצרים עמוד יט

וכן מורה מצה שנקרא בזוהר (ח"ב קפ"ג ב) מיכלא דמהימנותא רצה לומר אמונה כמו שנאמר (שמות י"ב, ל"ט) כי לא חמץ כי גורשו וגו' וגם צידה לא וגו' רק האמינו בה' שיפרנסם.

ואומרת ההגדה

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָב אָדָם לִרְאוֹת אֶת  עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יֶָָצֶָא מִמִּצְרַָים , שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה  עָשָׂה יי לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַים .

כלומר כל אחד חייב לאכול מצה כי כל אחד בכל שנה עובר את המסע לקבלת התורה וחלק הכרחי בקבלת התורה זה אכילת עגת מצות זה האוכל שנותן לנו את הכוח לקבל את התורה ואכילת המצה היה תחילת המסע לקבלת התורה שמתחילה בפסח וזה אולי הסיבה של הקשר של ההגדה לאליהו הנביא שהמנהג הוא לשים  כוס לאליהו הנביא

18.4.2016

פסח האם לאה התפללה שיעקב יהיה הזיווג שלה ? כיצד זה מסתדר עם דברי רבא שזה נחשב לכפירה ב ה' ? מה באמת עשתה לאה ? האם בת קול הכריזה על לאה כזיווג של עשיו ? איך לבסוף לאה היא הזיווג של יעקב ולא של עשיו ? ‏י'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פסח   האם לאה התפללה שיעקב יהיה הזיווג שלה ? כיצד זה מסתדר עם דברי רבא שזה נחשב לכפירה ב ה' ? מה באמת עשתה לאה ? האם בת קול הכריזה על לאה כזיווג של עשיו ? איך לבסוף לאה היא הזיווג של יעקב ולא של עשיו ? ‏י'/ניסן/תשע"ו

במהלך הדרשה על זיווג ועל מה שכתבתי על הגמרא שכתוב בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'.

והמהלך שהסברתי לדעת רבא שאסור להתפלל על זיווג של בחור או בחורה מסוימת כי אם היא מזומנת לך אז תקבל אותה אבל אם לא כפרת בקב"ה כי זיווג זה התחום של הקב"ה בלבד כמו שבריאת העולם זה רק באחריות הקב"ה כך זיווג זה באחריות הקב"ה כי זיווג זה בריאה מחדש של עולם כמו שברא הקב"ה את האדם וחוה כך כל זיווג וזיווג הוא בריאה של עולם חדש . ומי שרוצה להתערב בצורה ישירה בזיווג זה כמו אדם שרוצה לברוא עולם וזה נחשב כפירה בקב"ה .ועל כך הקשה עלי הרב יהודה  הרי ידוע שלאה אימנו התפללה לכאורה שהזיווג שלה יהיה יעקב ולא עשיו אם כן זה קושיה חזקה על המהלך כולו כי קשה להעמיד את לאה ככופרת חס ושלום בקב"ה אז איך לאה התפללה בניגוד לדעה של רבא שדבר כזה זה כפירה ב ה' ?

כדי להבין את המהלך צריך להבין  את התלמוד הבבלי מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

ר' יונתן רבך לא כך אמר: ראויה היתה בכורה לצאת מרחל, דכתיב: אלה תולדות יעקב יוסף, אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקדוש ברוך הוא לה. מאי קדמתה לאה ברחמים? דכתיב: ועיני לאה רכות, מאי רכות? אילימא רכות ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, דכתיב: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא א"ר אלעזר: שמתנותיה ארוכות. רב אמר: לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים: שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן, והיתה יושבת על פרשת דרכים ומשאלת: גדול מה מעשיו? איש רע הוא מלסטם בריות, קטן מה מעשיו? איש תם יושב אוהלים, והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. והיינו דכתיב: וירא ה' כי שנואה לאה, מאי שנואה? אילימא שנואה ממש, אפשר? בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב, בגנות צדיקים דבר הכתוב? אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה - ויפתח את רחמה.

בו נבין את הגמרא ,לאה ישבה על פרשת דרכים ושמעה שהיא הבכורה שמיועדת לעשיו . ומה מעשיו של עשיו כתוב איש רע הוא מלסטם בריות ועל יעקב איש תם יושב אוהלים ואם כן מה עשתה לאה ?

והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה.  בו ונבין את המעשה של לאה לפי הגמרא לאה רואה שהיא מיועדת לעשיו ומעשיו של עשיו רעים וכמה מעשיו רעים ? אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה.

הבינה לאה שהדרך היחידה שבו היא יכולה לשנות את מצבה זה ולפי ההבנה שלי בסוגיה זה לשנות את מעשיה כלומר לאה מבינה שהיא במעשיה צריכה להתרחק ממעשי עשיו ולהתקרב למעשי יעקב וכך היא יכולה לשנות את מצבה ואומר הרשב"ם מסכת בבא בתרא דף קכג עמוד א

שקדמתה לאה ברחמים - בתפלה לקמיה מפרש.

וזה אותו הדבר כמו שהגמרא במועד קטן אומרת  " אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים" ולפי ההבנה שלי את רבא זה להתפלל . לא להתפלל לקב"ה שיזמן לה את יעקב בתור בעלה אלה לשנות את מעשיה כדי  שאולי הקב"ה יזווג אותה ליעקב כמעשיו ולכן הגמרא מביאה את מעשי עשיו ולאחר מכן את מעשי יעקב ורק לאחר שלאה יודעת את מעשי האחים היא יודעת שכדי להתרחק מעשיו ולהתקרב ליעקב היא צריכה לשנות את מעשיה . וכאן בוחרת לאה אסטרטגיה חכמה של שינוי מצבה וזה על ידי בכי כמו שאומרת הגמרא   והיתה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה. לאה מבינה שהבכי ירחיק אותה מעשיו כי בכי ורחמים זה לא לפי מעשיו של עשיו כי עשיו איש רע , בא על נערה מאורסה הורג נפש כופר בעיקר ובתחית המתים ובז את הבכורה איש כזה רחוק מבכי ומרחמים ואכן הגמרא אומרת אלא ראה הקדוש ברוך הוא ששנואין מעשה עשו בפניה  כלומר הבכי של לאה הרחיק אותה ממעשיו של עשיו ולכן הקב"ה המזווג את האדם לפי מעשיו לא יכול יותר לזווג אותה לעשיו ולכן מה שנשאר זה הזיווג ליעקב ואומר ההדר זקנים בראשית פרק כט

(כה) והנה היא לאה. ויש במדרש המסובין היו משוררים כל הלילה הי לייא הי לייא. אמר יעקב ללאה רמאית בת רמאי קרית רחל וענית לי והשתא קרית לאה וענית לי. אמרה לו מינך ילפית אביך קרא עשו וענית קרא לך יעקב וענית. ואביך מעיד בך שנאמר בא אחיך במרמה וכו' אין לך ספרא דלית ליה תלמידא

מדברי ההדר זקנים אנחנו רואים שמעשי לאה דומים למעשי יעקב . יעקב קורא לה רמאית בת רמאי ולאה מחזירה לו ממך למדתי את זה . אבל מתוך זה לומדים שאכן לאה כמעשיו של יעקב לא שחס וחלילה שניהם רמאים אבל מעשיהם דומים (וכבר כתבתי בעבר על מעשה יעקב שאין בהם שום מידה של רמאות ) כלומר לאה במעשיה משנה את הזיווג שלה ולא בתפילה שיעקב יהיה הזיווג שלה כי זה לכאורה כפירה ב ה' יוצא לנו שניתן לשנות את הזיווג על ידי המעשים של האדם וכך כותב השם משמואל בראשית פרשת ויצא

ומעתה לפי הכוונה שהיתה ביצירת יעקב ועשו, שזה יזכה ע"י עשה טוב וזה ע"י סור מרע, הי' זיווגם מתחילת היצירה נאות להם רחל ליעקב ולאה לעשו, ובודאי כך הי' בהכרזת המלאך בת פלוני לפלוני רחל ליעקב ולאה לעשו [כי ההכרזה הוא לעולם לפי מה שהוא מוכן לזה, וכן הוא בזוה"ק שאם אדם קלקל מעשיו מונעים ממנו בת זיווגו, מכלל שהכרזת הזיווג לפי מה שהוא מוכן לעשות ולא לפי מעשיו של אח"כ, וכן בדין שהבחירה חפשית, והדברים עתיקים]:

מחדש השם משמואל שבאמת לאה היית הזיווג של עשיו אבל מעשיה של לאה ומעשיו של עשיו הרחיקו אחד את השני ולאה התקרבה למעשיו של יעקב ולכן היית זיווגו וכאן הקושיה על לאה הופכת לחיזוק של כל המהלך שאין דבר כזה זיווג לא משמים וגם הזיווג שמוכרז בשמים זה לפי מעשיו ואם האדם מתרחק ממעשיו אז גם הזיווג המוכרז על ידי בת קול יכול להשתנות כפי שמוכח מהמקרה של לאה

וממשיך השם משמואל בראשית פרשת ויצא ואומר בדיוק את המהלך שלאה הצליחה לברוח מהזיווג שלה על ידי מעשיה

וי"ל דזה עצמו היתה הבריחה שלה מצד הרע, היינו מה שהיתה בוכה ומתענה שלא תעלה בגרלו של עשו, כי בודאי מאחר שכך הי' מתחילת היצירה והמלאך הכריז על זיווג זה, הי' בה נמי כח המשכה לעשו, אבל הצדקת הזו התאמצה על טבעה וברחה מהמשכה זו, ולא עוד אלא שבוכה ומתענה עד שנעשו עיני' רכות, זה נחשב בריחה נכונה מצד הרע לזכות לעומת מה שזכתה היא הארות עלמא דאתכסיא:

ואומר הליקוטי מהרי"ל בראשית פרשת ויצא

רק הא דקרא לה שנואה משום דשנואה מעשה עשו בעיניה, והיתה שוה ליעקב במדה זו, שגם יעקב היה שונא את עשו מאד, ומחמת שהיה שוים במדה זו לכך זכתה להוליד:

כלומר מעשיה של לאה קירבו אותה למעשי יעקב ולכן היא היית הזיווג שלו היא שנאה את מעשי עשיו וגם יעקב שונא את מעשי עשיו כלומר התאמה בן לאה ליעקב

לסיכום יש לומר שגם זיווג ראשון וגם שני זה כמעשיו וניתן על ידי שינוי מעשיו להתרחק גם מזיווג ראשון . אסור להתפלל לזיווג של אדם מסוים אבל ניתן לכוון בשינוי מעשה לזיווג של אדם מסוים . ההבדל בן זיווג ראשון לשני שזיווג ראשון  הוא  זיווג של שני "חלקים מקורים  " כמו משנקבע בשמים בן איש ואשתו כמו אדם וחוה אבל זיווג שני זה התאמה של שני חלקים נפרדים רק לפי מעשיו וברור לי שה "חלקים המקורים " זה כמעשיו כי שניהם באים מאותו המקום