פרשת ויקרא זכור היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויקרא זכור  היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

נאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

נאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

וצריך להבין למה יין ?

אָמַר רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְתָנֵינָן זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲמַאי עַל הַיַּיִן. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּיַיִן חֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, חֶדְוָותָא הוּא דְּכֹלָּא. וְהַאי יַיִן חַדֵּי לְמַלְכָּא, וְהַאי יַיִן מְעַטְּרָא לְמַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. וְתָנֵינָן בְּכֹלָּא בַּעְיָיא לְאַחֲזָאָה בַּר נָשׁ עוֹבָדָא. דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וכד'

ובתרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. לָמָּה עַל הַיַּיִן? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיַּיִן הוּא שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְהַיַּיִן הַזֶּה מְעַטֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. וְשָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אָדָם מַעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִמְצֵאת קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א) כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךְ מִיָּיִן, מִיַּיִן הֵם טוֹבִים, נַזְכִּירָה דדֶיךְ מִיַּיִן. וְעַל כֵּן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּיַיִן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

ומה הקשר של יין לתורה  ?  וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר היין שקול כנגד סנהדרין 70 כנגד 70 ועל ידי התורה ניתן להגיע לכל סתרי התורה כולל מעשה בראשית שזה בריאת העולם . יוצא לנו שהסוד של הבריאה מיוצג על ידי היין המשומר וכדי להגיע אל הסוד הזה צריך ללמוד תורה והתורה תיתן לנו את הכלים להבין את העולם ואת סודו . זה הדרך היחידה להגיע להבנה של העולם וזה המטרה שלנו שעל ידי לימוד התורה נגיע אל סוד היין המשומר ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר סוד היין המשומר שאומר עליו הזוהר שזה סתרי בראשית יכול להינתן על ידי לימוד התורה וכדי שלא נשכח  את זה אומר המדרש [ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין: הכוונה שנזכור תמיד את המטרה שלנו שהיא הבנה של העולם והסוד של העולם שמיצג אותו היין ולכן יין קשור לשבת כי זה השבת מזכירה את בריאת העולם ב 7 ימים ולכן ביציאת מצרים כתוב זכור כי יציאת מצרים נעשתה כדי לקבל את התורה שדרכה נבין את העולם ומעשה בראשית . וצריך להבין למה גם לגבי עמלק כתוב זכור ? מה הקשר של עמלק ללימוד התורה ? 

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד א  לגבי המלחמה עם עמלק

משנה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.

כדי שנוכל ללמוד תורה אנחנו צריכים להבין ולזכור את עמלק כי כאשר אנחנו לא זוכרים אותו זה אומר שאנחנו לא מסתכלים למעלה ואז אנחנו נופלים אבל כאשר אנחנו זוכרים אותו העיניים שלנו כלפי מעלה ואז אנחנו לא נופלים ויכולים ללמוד תורה . יהודי צריך להבין ולזכור את המטרה שלו לזכור את השבת ואת יציאת מצרים כדי שיוכל ללמוד תורה כי לימוד התורה היא הדרך היחידה להבין את העולם אבל שני זיכרונות אלו זה זיכרונות חיובים אבל יש זיכרון אחד שהוא שלילי כלומר אנחנו זוכרים אותו כדי לא ליפול כי אם לא נזכור אותו ניפול ולכן שלושת הזיכרונות הללו שקשורים ללימוד התורה קשורים גם ליין כמו שאומר המדרש ולכן  אנחנו מקדשים על השבת ביין ולכן אנחנו שותים 4 כוסות לזכר יציאת מצרים ולכן יש את שתית היין בפורים כי גם הוא קשור לזכרהו על היין לזכור את עשה לך עמלק כי כמו שיציאת מצרים זה הדרך לקבלת התורה כך זכירת עמלק היא הדרך לקבלת התורה באהבה מה שקרה בפורים   .

לסיכום המטרה של האדם להבין את העולם והוא צריך להבין אותו כדי שיוכל להתקיים בעולם . הדרך של האדם להתקיים ולהבין את העולם זה ללמוד תורה . כדי ללמוד הוא צריך לזכור את השבת שזה בריאת העולם ואת יציאת מצרים שנתן לו את האפשרות לקבל תורה שדרכה ניתן להבין את העולם . האדם צריך לזכור את עמלק כי אם הוא לא יזכור את עמלק הוא לא יסתכל כלפי מעלה ואז ייפול ולכן כתוב לגבי עמלק זכור . האמצעי לזכור הוא  על היין ולכן מקדשים על השבת ביין ושותים 4 כוסות יין באגדה של פסח ושותים יין בפורים  .

 

פרשת ויקרא זכור האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ? למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקרא זכור  האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ?  למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בפרשת פקודי ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו הבאתי את רש"י שהיה קשה לי  ולא הצלחתי להבין אותו ולאחר ששאלתי מספר אנשים הם תרצו את רש"י שהכוונה שהספירה שנעשתה באייר הגיל של האנשים נקבע לפי זמן תישרי כלומר אם אדם היה בתחילת תישרי בן תשע עשרה ו  11 חודשים ו 29 יום גילו לספירה נקבעה באחד בתשרי ולכן גם באחד באייר על אף שגילו האמיתי היה 20 ו 6 חודשים הוא נחשב לבן 19 ולכן לפי רש"י לא היה אחד שהיה בספירה לאחר יום הכיפורים בן 19 שנהפך לבן 20 בספירה של אייר וקשה כי לא ראיתי מי שאומר שהספירה של בן עשרים ומעלה נקבעת בתשרי וכך אומר הספר החינוך מצוה קה

(א) שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר [שמות ל', י"ג] זה יתנו כל העובר על הפקודים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה. ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

והרמב"ם בהלכות שקלים פרק א לשיטתו שבן 13 חייב והוא  מדבר עד שיגדיל ולא נקבע גילו למחצית השקל מתשרי

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

וכך כותב הרמ"א שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד

 [ב] ואין חייב ליתנו רק מי שהוא (ה) ג מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

ועוד קשה על רש"י אם באמת הגיל נקבע בתחילת תשרי למה בכלל צריך ספירה הרי לפי רש"י אין צורך בספירה כי הגיל למחצית השקל נקבע בתשרי . ואם תגיד אולי מתו מתשרי לאייר ? אז היה צריך רש"י להקשות איך יכול להיות שלא מתו בחצי השנה  ואם אכן לא מתו לא היה צריך לספור כי אם לא מתו כולם ידעו שלא מתו אנשים .

ועוד קושיה על רש"י התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

הגמרא  שואלת למה לא נגיד שמאה כיכר הלך לאדנים והשאר לבית המקדש לקורבנות שמצינו שבי גזא מדובר בקורבנות ו בי גזא מופיע בתלמוד הבבלי מסכת ראש השנה דף ו עמוד א  במשמעות קורבנות

דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, צריכא

וגם בתלמוד בבלי מסכת יומא דף נא עמוד ב

אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, הכא [גבי תמורה] נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים.

אומנם בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד א

אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, דלאו קדשי מזבח, דקדושת דמים בעלמא הוא, כיון דמרדה - פקעה קדושתייהו, וחייבת בשילוח; ושמואל אמר: כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא,

המשמעות של בי גזא הוא בדק הבית ולא קורבנות אבל צריך להגיד שיש הבדל בן בי גזא במסכת בכורות ששם זה בי גזא בסתם וזה מדבר על בית המקדש ועל הקרבנות לבין בי גזא דרחמנא שהמשמעות שלו כל העולם  אבל בי גזא סתם מדובר בבית המקדש והקורבנות  בלבד

ולפי רש"י הגמרא היית צריכה להגיד לא יתכן להגיד דבר כזה הרי היו שני ספירות של מחצית השקל האחד לאחר יום הכיפורים וזה לאדנים והשני באייר לקורבנות ציבור שזה קושיה חזקה יותר מאשר שיש עוד פסוק שמלמד על החשבון של הכסף  כי גם בפסוק הזה ניתן לתרץ שהוא דיבר על עבודת המשכן ולא על הקורבנות ומשה לקח את מאה הכיכר לעצמו ולכן זה תרוץ חלש יותר מאשר להגיד שהיו שני ספירות ולא יכול להיות שבספירה הראשונה ניתן כסף לקורבנות

ויש עוד קושיה על רש"י מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן ט

 

בעשרה מקומות נמנו ישראל אחד בירידתן למצרים שנאמר (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', ואחד בעלייתן שנא' (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו', ואחד בחומש הפקודים, אחד במרגלים, ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ, ושנים בימי שאול שנאמר (שמואל יח) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק ולמה בטלאים כד אינון עתירין זכיין באמרא כד אינון מסכינין מעובדיהן בבזק, ומהו בזק אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן, ואחד בימי דוד שנאמר (שמואל ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, ואחד בימי עזרא כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב) ואחד לעתיד לבא שנאמר (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, והדין כי תשא את ראש     

וגם מדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

יא [ב, לב] אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם וגו', בעשרה מקומות נמנו ישראל (1) אחד בירידתן למצרים (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (2) ואחד בעלייתן (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' (3) ואחד אחר מעשה העגל (שם /שמות/ ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ושני' בחומש הפקודים (4) אחד בדגלים (5) ואחד בחילוק הארץ (6) (7) ושנים בימי שאול (ש"א =שמואל א'= טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק כד אינון עתירין באילין אמרייה וכד אינון מסכינין בבזקייה (8) ואחד בימי דוד (שם /שמואל/ ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו לפיכך כתב את מספר מפקד (9) ואחד בימי עזרא (עזרא ב) כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו'(10)  ואחד לעתיד לבא (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

שני המדרשים מדברים על ספירת עם ישראל אבל בשני המדרשים לא היו שני ספירות  האחד לאחר יום הכיפורים והאחד באחד באייר וזה קשה על רש"י

ועדיין צריך לתרץ למה היה לכאורה שני ספירות ובכל זאת המדרשים לא סופרים אותם כשני ספירות ? וצריך להגיד שהספירה לאחר יום הכיפורים היית של כלל ישראל ולכן לא מוזכרים בה השבטים והספירה באחד באייר בהקמת המשכן היית ספירה של השבטים ולא של כלל ישראל ואפילו רש"י אומר על הספירה הזאת   במדבר פרק א

(יח) וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

אומר רש"י במדבר פרק א פסוק יח

(יח) ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:

וכאן אולי אפשר להכניס את רש"י ולהגיד שהם הביאו ספרי יוחסין של מי שנספר לאחר יום כיפור כלומר לא השתנה הספירה של כלל ישראל ולא היה כאן ספירה חדשה של כלל ישראל היה כאן ספירה מחודשת לפי שבטים על ידי ספרי היוחסין לפי הספירה שנעשתה לאחר יום כיפור

וזה מתרץ גם את הקושי שיש עם ספירת שבט לוי לפי רש"י מובן ששני הספירות לא ספרו את בני לוי אבל יש פרשנים כמו הרמב"ן שמפרש שלאחר יום כיפור נספרו שבט לוי אבל באחד באייר לא נספרו ואף על פי כן המספר היה זהה שמצד אחד מתו אנשים ומצד שני נכנסו אנשים לגיל 20 לאחר הספירה הראשונה , אבל לפי ההבנה שלי שיש ספירה אחת של כלל ישראל וספירה אחת לשבטים של אלו שנספרו בספירה הראשונה מובן הציווי של הקב"ה למשה לא לספור את שבט לוי כי על אף שלא נספר בספירה הראשונה שבט לוי עדיין שבט וצריך הוראה מפורשת לא לספור אותו בתוך הספירה של כלל ישראל . אבל מיד רואים שספרו את שבט לוי בנפרד כי הוא שבט אבל ללוי יש ספירה מיוחדת והוא לא נחשב בתוך המספר של כלל ישראל . ולכן המדרשים המדברים על מנין בני ישראל לא מחשיבים את ספירת השבטים במנין של בני ישראל כי זו ספירה שונה  מהמניין של כלל ישראל

לסיכום יוצא שהיה ספירה של כלל ישראל לאחר יום כיפור ואז הביאו בני ישראל מחצית השקל לפי מנין של 603550  אנשים שלא כולל את שבט לוי . מאה כיכר של חולין נתרם לאדנים ומאה כיכר של חולין נתרם לקרבנות ציבור ועד 1775   נתרם לאדנים ועל זה אומר רבי יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה . באחד באייר עם הקמת המשכן נספרו בני ישראל כשבטים על ידי פנקסי יוחסין בלבד לפי הספירה שנעשתה בספירה הראשונה . בני לוי לא נספרו בתוך השבטים ולשבט לוי היית ספירה מיוחדת והם נספרו בנפרד בכלל עם ישראל 

פרשת פקודי ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת פקודי  ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

 

וכתוב בראשית פרק ב

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

כלומר יש הקבלה בן המעשה של הקב"ה למשה בשניהם כתוב ויכל כלומר גמר מלאכה אצל משה זה המשכן ובבראשית זה גמר מלאכה של בריאת העולם

וכתוב בראשית פרק ב

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ

וכתוב שמות פרק לט

(מג) וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: פ

כלומר משה מברך על המוגמר כמו שקב"ה מברך על המוגמר בבריאת העולם אבל יש כאן בעיה כי ההשוואה בן משה לקב"ה יכול לגרום לאנשים לטעות ולא להבין את ההבדל בן משה לבין הקב"ה כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות שיש איזה דמיון בן האדם לקב"ה ולכן התורה מיד אומרת

שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר התורה מדגישה את המגבלה של משה משה הוא לא כל יכול כאשר השכינה נמצאת בתוך אוהל מועד אז המשכן מלא ואין מקום לאף אחד גם לא למשה ולכן הוא לא יכול להיכנס לתוך המשכן כלומר יש כאן הבדלמה גמורה בן הקב"ה למשה וגם לגבי הברכה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן כז

וכתיב (שם /שמות/ לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה ומה ברכה ברכן אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעוה"ז ברכן משה אבל לעה"ב הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם שנאמר (תהלים קכח) יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו'.

ולגבי ההגבלה של משה להיכנס לתוך הקודש אומר  רש"י שמות פרק מ

(לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד - וכתוב אחד אומר (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:

כלומר אנחנו רואים שהתורה הקפידה שנבין את ההבדל בן משה לקב"ה כדי שאנחנו לא חס וחלילה נדמה את משה לקב"ה וניפול לתוך המלכודת של עבודה זרה בשיתוף כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות .

כדי  שנבין את מהות השכינה שירדה על המשכן נביא את מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן יא

ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים וכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', לקיים מה שנאמר (שם /תהלים/ פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו' ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם שנאמר (מלכים א ו) ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, ברוך ה' לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות.

השכינה שירדה לאחר שמשה הקים את המשכן היית זמנית ולא קבועה לפעמים היית  במשכן ולפעמים לא כמו שאומר רש"י אבל לעתיד לבא השכינה תהיה קבועה ולא תזוז ממקום השכינה הוא בית המקדש  אבל היחיד שיכל להקים את המשכן זה משה כמו שאומר הזוהר

 וְכַד אָתָא לְאַקָמָא לֵיהּ, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּרְעוּתָא דְּסָלִיק עַל אִינּוּן אַתְוָון, לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ הֲוָה יָדַע הַהוּא רְעוּתָא דְּסָלִיק לְאִינּוּן אַתְוָון, וְעַל דָּא (דף רל''ה ע''א) אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לָא הֲוָה יָדַע, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ.

וּכְשֶׁבָּא לַהֲקִימוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַהֲקִימוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה עַל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת לֹא נִמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ, וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה לְאוֹתָן אוֹתִיּוֹת, וְעַל כֵּן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן עַל יָדוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַעֲמִידוֹ.

 

ולכן מצד אחד יש המיוחד למשה שיכל להקים את המשכן אבל התורה מחדדת את ההפרש שיש בן משה לקב"ה שלא נוכל חס וחלילה לטעות בעניין

ולכן התורה מדגישה באותו שורש שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר מצד אחד ויכל משה את המלאכה באותו שורש שהקב"ה ברא את העולם ובאותו שורש מסבירה התורה שמשה לא יכל  כדי שלא נחשוב חס וחלילה שיש דמיון בן משה לקב"ה