פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

נאמר בפרשה ויקרא פרק כה

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:

משמעות פשטות הפסוק שיש דין לארץ לשבות . כלומר המצווה על השביתה חל על  הארץ שהיא צריכה לשבות לקב"ה . והתוצאה של שביתת הארץ זה כל דיני השביתה

ויקרא פרק כה

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

לעומת זאת הדין של יובל מתחיל באדם ובעמל שלו  

ויקרא פרק כה

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

כלומר האדם צריך לספר שבע שנים שבע פעמים ואז לקדש את שנת היובל . אנחנו רואים הבדל מהותי בן דין היובל לדין שמיטה . דין שמיטה במהות זה דין בארץ והתוצאה זה כל דיני השמיטה ואילו דין יובל זה דין באדם ולא דין בארץ ואולי כך ניתן להבין את הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א

ה' עלאה, ה' תתאה, נייחא דעלאין, נייחא דתתאין, ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא, וכד מסתכלין מלי כלא חד, בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא, ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם, חנם מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום,

ואולי כדי להבין ולהסביר את היובל ואת הקשר שלו להשתדלות של האדם

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה

כלומר אדם שהולך במשך חמישים שנה כל יום ארבעים מיל הוא יספיק ללכת את עוביו של הרקיע . כלומר יש כאן דין באדם שבמחזור של חמישים שנה נותן לו את האפשרות אם יתאמץ להספיק וללכת את כל עובי הרקיע .

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

כל אדם לעמל נברא, שנאמר +איוב ה'+ כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר +יהושע א'+ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא.

אם כן אנחנו רואים שהאדם יש לו משימה קשה של חמישים שנה של עמל רב כי כל יום צריך ללכת ארבעים מיל כדי להקיף את הרקיע כלומר  לעשות את העבודה בשלמות . וזה משימה כמעט מעל הכוחות האנושים ולכן המדרש תנחומא מטפל בצד אחד של  הסוגיה הזאת (ורשא) פרשת כי תשא סימן ג

אמר רבי לוי מלה"ד =משל למה הדבר דומה= למלך ששכר פועלין למלאכתו עם שהן עושין נטל המלך אחד מהן וטייל עמו, לערב באו הפועלין ליטון שכרן, בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהן שכרו, ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות טול כפי מה שעשית אף הוא יכול לומר למלך אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך היה שכרי מרובה, וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפועלין אלו עמלי התורה מי שיגע בתורה חמשים שנה ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים יכול לומר אלולי שסלקתני הייתי עוסק בתורה

אבל התירוץ הזה טוב למי שהולך ארבעים מיל כל יום והקב"ה לקח אותו לפני שהספיק את כל המסע של חמישים שנה אבל תירוץ זה אינו טוב למי שלא הולך ארבעים מיל כל יום והתירוץ הזה לא יועיל לו

ולכן צריך אדם להבין את החסד שעשה בקב"ה עם עבדיו

 

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ד

א"ר תחליפה קיסרייא קרייא אמר כן [במדבר כט א ב] יום תרועה ועשיתם. ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה

ונראה לי שזה הסיבה שממתינים עד יום הכיפורים כדי לתקוע בשופר כדי ששנת היובל יתקדש כי אז כל עם ישראל הם כבריות חדשות שעל אף שלא הלכו ארבעים מיל כל יום בחסדו הגדול מעלה הקב"ה על כל אחד מעם ישראל כאילו הלך ארבעים מיל כל יום במשך חמישים שנה .

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי: ‏י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה המשמעות של חומה ? מה הקשר של חומת המים בקריעת ים סוף לעיר חומה ? וכיצד זה קשור לפסוק בתהילים אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:   ‏י"ט/אייר/תשע"ה

כתוב בפרשה שלנו ויקרא פרק כה

(כט) וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ:

(ל) וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

(לא) וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:

יש כאן מושג  שנקרא עיר חומה ותמיד לא הבנתי את המושג  הזה עיר חומה וברצוני להאיר את המושג הזה .   בפעם הראשונה בתורה שמוזכר המילה חומה זה בשמות פרק יד

(כב) וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם:

ואומר רבינו בחיי שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. מכאן שהיה הדרך באמצע, שהרי המים היו מימין ומשמאל ומלמעלה.

ובמדרש: "והמים להם חומה" תורה הנמשלת למים, שהיו עתידים לקבל היתה מגינה כחומה ומאבדת את המצריים, וזהו שכתוב: "חמה" חסר וא"ו, חומה לישראל חמה למצריים. "מימינם ומשמאלם" מימינם בזכות התורה שנאמר: (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", ומשמאלם אלו תפילין שנותנין בשמאל.

כלומר המהות של חומה שהיא מגינה ובזכות התורה יש את החומה .

ואומר הדר זקנים על התורה שמות פרשת בשלח פרק יד פסוק כב

והמים להם חמה. חסר וא"ו לפי שמתחלה נתמלאה חמה עד שבא גבריאל שהיה מכריז ואומר למים שבימינם הזהרו בישראל שעתידים לקבל תורה שנתנה בימין. שנאמר מימינו אש דת. וחוזר ואומר למים שבשמאלם הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאלם. וחוזר ואומר למים של אחריהם הזהרו בישראל לפי שעתידים להתעטף בציצית ומשליכים מאחוריהם. וחוזר ואומר למים שלפניהם הזהרו בישראל שעתידין להמול כי זהירים הם בברית מילה כדכתיב ואתה את בריתי תשמור.

שמאל – תפילין ימין - מזוזה  אחור – ציצית קדימה –מילה כלומר התורה דרך המצות מגינות על העם היהודי כחומה .יוצא שמהות החומה זה התורה .

וארץ ישראל היא הארץ המיוחדת לקב"ה היא הארץ שחלק לא קטן מהמצוות של יהודי קשורות לארץ זו וההבדל בין  ארץ ישראל לארצות אחרות שהיא קשורה קשר בל ינותק מהשמים ואומר הזוהר הקדוש כרך ג (דברים) פרשת ואתחנן דף רסח עמוד ב

ת"ח כתיב (דברים יא) כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו', דהא נהרא סליק מניה משתקייא ארעא אבל הכא למטר השמים תשתה מים דהא ארעא קדישא מן שמייא אתשקייא תדיר, וכד ישראל הוו עסקין באורייתא הוה אתשקייא כדקא יאות, ומאן דמנע אורייתא מנה כאילו מנע טב מן כל עלמא,

ולא רק שהיא קשורה לשמים ,  ארץ ישראל חקוקה בשמים אומר האלשיך ויקרא פרק כה

עיר חומה. והוא מאמר הכתוב באומרו (ישעיה מט טז) הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד, כי ציון היא בחומתה חקוקה לפניו יתברך, כמאמר הכתוב שאמר המקונן (איכה ב ח) חשב ה' להשחית חומת בת ציון שהיא של מטה, נטה קו בניינה למעלה, והיא נגדו תמיד. וזהו אומרו פה כי היא חביבה לפניו יתברך גם אחר חרבנו שהיא עיר חומה נגדו יתברך.

וכן כתוב בנביא ישעיהו פרק מט

 (טז) הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

ואומר רש"י ישעיהו פרק מט פסוק טז

 (טז) על כפים - על כפי רואה אני כאילו את חקוקה על כפי לראותך ולזכרך תמיד, ד"א על כפים מעל ענני כבוד כמו (איוב לו) על כפים כסה אור:

כלומר ההבדל בין ארצות אחרות לארץ ישראל שארץ ישראל חקוקה בשמים , את הארץ ניתן להשמיד או לקלקל אבל את השמים לא ניתן לקלקל על אף שהיה ניסיון בדור הפלגה לבנות את מגדל בבל ולהלחם בשמים . ובשמים יש את בית המקדש ואת ירושלים וצריך להגיד שיש גם את כל החומות שהיו בארץ ישראל . והחומות שחקוקות בשמים זה אותם חומות שהיה בזמן כיבוש הארץ על ידי יהושע . ולכן יש דין שונה בהרבה הלכות באותם מקומות בארץ ישראל שהיה בהם חומה בזמן כיבוש הארץ על אף שאותם חומות נפלו או נעלמו מסיבות שונות כי עדיין בשמים  אותם חומות חקוקות ולכן הדין שלהם לא השתנה .

ולכן הדין השונה בבית שנמכר בעיר עם חומה או ללא חומה

 אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [ירושלים] טור שכד

בבתי-ערי-חומה - שהמוכר בה בית, הזכות בידו לפדותו מן הקונה בתוך שנה אחת למכירתו, ואם עברה שנה ולא פדהו, הבית חלוט ללוקח - אמרו שירושלים אף על פי שהיא עיר חומה, אין הבית חלוט בה, אלא גאולה תהיה לו אם ירצה לגאול, ואם יגיע יובל יצא ביובל, כדין בתי-חצרים, לפי שנאמר בבתי ערי חומה: ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר  בעיר אשר לו חומה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביובל, וירושלים לא נתחלקה לשבטים, והרי אין לו מי שמקנה לו, אף על פי שאת הבית עצמו מן הקרקע ולמעלה יכול למכור.

ובמקום שאין חומה כלומר באותו מקום שלא חקוק בשמים גם חומה אומר  האלשיך על משלי פרק כה פסוק כח

עיר פרוצה אין חומה שעל כן תתעתד יבואו שודדים עד תחרב, כן הוא איש אשר אין מעצר לרוחו כי יתעתד לשודדים, הם עונות ופשעים אין מספר עדי אובד:

ולכן כך צריך לפרש את הפסוק הידוע בתהלים פרק קלז פסוק ה בצורה מחודשת

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:

הרי כתוב הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד:

פרוש : על הכף כביכול של הקב"ה חקוק החומות והחומות זה החומות בארץ ישראל וזה כולל את החומות של ירושלים ובית המקדש ולכן אומר הפסוק אם אני אשכח את ירושלים זה כמו לשכוח את ימיני כי זה חקוק כל כף ידי . והמשל הוא שלא שייך לשכוח את יד ימין ואם לא ניתן לשכוח את יד ימין לא ניתן לשכוח את ירושלים שחקוקה על היד הזאת .

לסיכום התורה היא החומה שמגינה על עם ישראל , וארץ ישראל ירושלים ,בית המקדש, והחומות שהיו בה בזמן כיבוש יהושע חקוקות כביכול על ידו של הקב"ה ולכן בסופו של דבר בזכות התורה יקבל עם ישראל את ארץ ישראל חזרה ובשלמות כפי שהיא בשמים ויזכה להקים את החומות שהיו כנגד החומות הבנויות בשמים ולכן במקום שהיה חומה יש דין שונה על אף שהחומה נהרסה כי בשמים היא שרירה וקימת .