15.1.2021

פרשת וארא מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת וארא  מה הכוונה לא יכלו החרטומים ? מה מלמד על כוחם של  החרטומים היכולת לברוא או היכולת לבטל ? מה ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם ? האם מעשה כישוף הוא זמני ? האם למכשף יש מגבלות ? מה הקשר בן מעשה כישוף לעמידה על הקרקע ? מה הקשר למעשה של הריגת 80 מכשפות על ידי שמעון בן שטח ? מה הקשר לדיני אדם ולדין שמים ? למה חכמים ביטלו העמדה לדין של מלכי ישראל ? מה לומדים מהריגתו של בנו של שמעון בן שטח ? האם דין תורה שהורג חף מפשע זה דין אמת ? מה התוצאה לעולם מתהליכי   עזיבת התורה ? ‏ב'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יב - טו

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יג) וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:(יד) וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:(טו) וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: ס

וצריך להבין מה קרה עכשיו שהחרטומים אומרים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

ואומר רש"י שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) להוציא את הכנים – לבראותם ממקום אחר:

ולא יכלו - שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה:

ונשאלת השאלה לפי רש"י האם הם ניסו לעשות כמו משה ואהרון ולא הצליחו או ניסו להוריד את הכינים ולא הצליחו וכך כותב השפתי חכמים שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד אות ע

לאו להוציאם מעליהם ודייק רש"י מדכתיב ויעשו כן החרטומים שפירושו שעשו ג"כ כמשה ואהרן:

כלומר היה כאן ניסיון לעשות את אותו מעשה שעשו משה ואהרון והחרטומים לא הצליחו כי אין יכולת לחרטומים לברוא יצור שהוא קטן יותר מכשעורה  זה לא בתחום היכולת של החרטומים .

וצריך להגיד לפי פרוש רש"י שיש כאן מבחן לא האם החרטומים יכולים לבטל את המכה השאלה היא האם החרטומים יש להם יכולת לעשות כמעשה משה ואהרון . ואם אין להם את היכולת הזאת המסקנה היא פשוטה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא כלומר זה מעשה שהוא לא בתחום יכולת אנושית .

אבל יש פרוש אחר של בכור שור שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) ויעשו כן החרטומים: נראה לי שלא רצו לעשותם, אלא להסירם, ולבטל מה שעשה משה, כי אמרו: "דם שעשה משה, אינו דם". משה עשה צפרדעים, ואינו צפרדעים, הרי אנו מוסיפים מכה על מכותינו. ועוד שאין זה הבחנה, שמא אנו עושין במכשפות, והוא על יד הקדוש ברוך הוא, אבל בזאת נבחין, שאם נוכל לבטל מה שהוא עושה, אז נדע כי מכשפות הוא, כי כל דבר שנעשה על ידי מכשפות, מתבטל. אבל [אם] לא נוכל לבטלו נדע כי אצבע אלהים היא. ולכך נאמר ויעשו כן החרטומים [וגו' להוציא את הכינם ולא יכולו]. בלטיהם: בלטיהם לשון חשאי, שהיו בלט כשפיהם, כמו "ותבוא אליו בלאט"3. ולא יכולו: להוציא הכינים מהם שלא יכלו. ותהי הכנם על כרחם באדם ובבהמה וכיון שראו שלא היו יכולין לבטל מה שהוא עושה, אמרו:

ההבדל בן מעשה של כישוף למעשה של בורא עולם שמעשה של כישוף הוא זמני ולא קבוע ולכן הוא ניתן לביטול והניסיון של החרטומים לבטל את הכינים לא הצליח ולכן הם הבינו שזה מעשה של הקב"ה ולא מעשה של יצור אנוש . ויש פרוש אחר לחוסר היכולת של החרטומים לבטל או לברוא את הכינים

אומר הרא"ש שמות פרשת וארא פרק ח פסוק יד

(יד) גבי מכת כנים. אמר ולא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם ופירש"י שאין שד שולט על בריה פחותה מכעדשה. ושמעתי טעם אחר לפי שאין מכשף יכול לעשות כשפים אם אינו עומד ברגליו על הארץ כמו שמצינו בתלמוד על אותו מעשה ר"ש בן שטח שתפש פ' כשפניות והכניס פ' תלמידים וכל א' וא' הגביה אחת מהן ולא יכולו לעשות דבר בשביל שלא היה רגליהם על הארץ כמו כן הכא העפר היה כנים ולפיכך לא יכלו החרטומים לעשות בלהטיהם כן:

כלומר למכשף יש מגבלות לכישוף שלו . מכשף נמצא תחת איזה חוקיות בעולם ולא ניתן לעשות בכישוף כל דבר . לפי הפרוש הראשון זה גודל הכינה ולפי הפרוש השני זה שרגלי המכשף צריכים להיות על האדמה . אם המכשף לא עומד על האדמה יש לו מגבלה בביצוע הכישוף ,המשכנה היא שכל מעשה אנושי נמצא תחת מגבלות  כאלו או אחרות אבל בורא עולם שהוא אין סופי בכל מימדיו אין מגבלה לביצוע כל פעולה בעולם והוא לא זמני אלה קבוע . ההבדל בן מעשה כישוף למעשה של בורא עולם הוא כזה : מעשה של בורא עולם הוא אמיתי ואין לו מגבלה כלשהיא ולכן לא לניתן לביטול על ידי גורם חיצוני חוץ מהחלטה של הקב"ה בעצמו . מעשה של כישוף הוא מוגבל ותחת חוקיות מסוימת וניתן לביטול על ידי גורם חיצוני . וכדי להבין את המגבלה של מכשף בעמידה על הקרקע נראה את המעשה של שמעון בן שטח במדרש אוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד

אמרו משום שנדר להקב"ה שאם יעשה נשיא יתלה המכשפים והוא נעשה נשיא ולא הרגן. אמרו לו לך אמור לו המעשה, אמר להם נשיא גדול הוא ומתעסק במעשיו ולא יאמין לי, אמרו לו עניו הוא מאד ויאמין דבריך ואם לא יאמין עשה לו סימן זה הוציא עיניך ותנה על ידיך וכן עשה. מה עשה הלך אצלו וסיפר לו כל המאורע וביקש לעשות לו כל הסימנים ולא הניחו, אמר ידענא בך שאתה חסיד גדול, ואף על פי שאמרתי בפי לא חשבתי בלבי. מה עשה ר"ש בן שטח הלך ביום המעונן ולקח עמו שמונים תלמידים נאים מאד ונתן להם שמונים מלבושים נקיים ונתן להם שמונים קדרות והעמידם תחת מערה אחת ואמר להם כשאני אצפר [עמוד 461] ואשרוק לבשו כליכם והכנסו אצלי מן המערה, הלך [אל המכשפות] וזעק שמע ה' קולי אקרא חנני וענני איום איום ופתחו לו, אמר להם שלכם אני. וקודם שנכנס לשם לבש נקיים, אמרו לו אנה הלכת, אמר להם בין הטיפות של הגשמים, אמרו תבקש שנעשה מאומה? אמר להם מה שברצונכם יש, האחת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של כסף והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה לחם של זהב, והאחרת אמרה מה שאמרה והביאה תבשיל של נחשת. אמרו לו מה תעשה אתה, אמר להם אשרוק ואביא לכם שמונים בחורים לבושים בגדים נאים ונקיים, אמרו לו אם בקשת עשה כך, שרק להם ולבשו מנייהו נקיים ועלו לגבייהו. כשנכנסו אמר להם ר"ש בן שטח כל אחד מכם יטעון האחת ויטלנה מן הארץ מפני שהמכשף אינו יכול לעשות כלום אם אין רגליו עומדות בארץ, וכן עשו, האי דעבדא פיתא אמר לה תעביד פיתא ולא יכלה א"ל זיל צלבה, עד דתלינן לכולהו. כדתנן ר"ש בן שטח תלה שמונים נשים מכשפות באשקלון. כיון שעשה כן באו קרובים של המכשפות וכיוונו היום והשעה והעידו על בנו של ר"ש בן שטח שעבר עבירה שחייב בה סקילה, וחייבו ר"ש אביו סקילה אף על פי שהיה יודע בו שלא חטא מעולם, כיון שכיוונו עדותם הוציאוהו לסקילה, אמר להם בנו של ר"ש בן שטח, אם אני עברתי עבירה זו יהיו העדים נקיים וכל ישראל נקיים והמיתה תכפר עלי, ואם לאו כל עונותי מחולין לי והקולר תלוי בצואר העדים וכל ישראל יהיו נקיים. אמרו העדים היאך נשפך דם נקי, אמרו לו עדות שקר העדנו על שהרג אביו קרובותינו, אמר ר"ש כבר כתוב בתורה אם לא יגיד ונשא עונו

כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרגוהו והיה קולר תלוי בצואר העדים. ולכך ישמור אדם את עצמו מלשון הרע וישמור מצרות נפשו.

מתוך המדרש ניתן להבין שכדי לעשות כישוף צריך לעמוד על הקרקע . במכת הכינים האדמה כולה נהפכה לכינים ולכן החרטומים לא עמדו על הקרקע ולכן לא יכלו לברוא או לנטרל את הכינים . את המגבלה הזאת הבין שמעון בן שטח וכדי להרוג את המכשפות מבלי שיוכלו להפעיל את יכולת הכישוף שלהם כל בחור הרים מהאדמה מכשפת אחת ותלה אותה .

ומתוך הבחנה במגבלות של כישוף לעומת מעשה של הקב"ה וההבדל בן מעשה שהוא לא אמיתי למעשה אמיתי מתוך ההבנה שכישוף הוא מעשה לא אמיתי כי הוא לא נובע מתוך התורה ומעשה שלא נובע מתוך התורה הוא מעשה זמני וחולף שיכול לעוות את המציאות באופן זמני בלבד וסופו להתבטל נכנס המדרש לסוגיה של דיני אדם לדיני  שמים  והדיון הוא בבנו של שמעון בן שטח שעדים זוממים העידו עליו עדות שקר והוא נידון לפי כל כללי התורה למיתה בידי אדם  . העדים הזוממים סופו של דבר התחרטו אבל יש דין תורה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והבן של שמעון בן שטח הומת על ידי בית דין על אף שהעדים חזרו בהם . לכאורה יש כאן עיוות דין לפי הסתכלות אנושית על הדין . בגלל בעיה לכאורה שולית כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד  הרגו אותו . אבל אנחנו מסתכלים על זה בזווית אחרת לחלוטין כי זה דין אמת ודין תורה זה האמת והתרוץ לדבר הזה הוא פשוט כמו שאומר המדרש :  והיה קולר תלוי בצוואר העדים   . יש דין ויש דיין וסוף האמת להופיע על ידי בורא עולם . כי ההבנה שלנו היא פשוטה הקב"ה הסתכל על התורה וברא את העולם . יש בעולם רק מה שיש בתורה . מעשה שנעשה לפי מצוות התורה הוא האמת ולכן הוא לא זמני והוא הדבר האמיתי . כל דבר שלא בא מתוך התורה הוא שקר וסופו להתבטל כי הוא זמני . דין תורה לא יכול להשתנות . רק שאין אפשרות לדון בדיני אדם בגלל הידרדרות של ההתנהגות האנושית חכמים תיקנו תקנות שמעתה הדין הוא דיני אדם ולא דיני שמים . 

דין אדם הוא דין של אומדנא שממגיע מתוך שכלו של האדם ומגיע מתוך מחשבה זמנית לתקן באופן זמני את העולם ואולי יכול להועיל רק באופן זמני כאשר מעשה שנובע מהתורה הוא מעשה אמיתי ולא יכול להשתנות בגלל נסיבות שונות . האדם יכול לחשוב שהמעשה שמגיע מתוך התורה הוא לא נכון אבל ההבנה שחוקי התורה הם הם העולם ולא יכולים לעולם לסתור את האמת . והגמרא דנה על דיני אדם  בהקשר של העמדה לדין של מלך  

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.

אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".(6)הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו קושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.

ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.(7)דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים סנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!(8) יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד(9) ולא מעידין אותו.

דין תורה הוא ללא משוא פנים . אבל כאשר רואים שדין תורה לא יכול להיעשות כי הדיינים עצמם לא נמצאים בדרגה שיכולים לדון ללא משוא פנים עושים חכמים  תקנה שהופכת את הדין לדין אדם ולא לדין תורה . אמנם  כולם יטענו שדין אדם הוא דין של אומדנא ולא ממש דין אמת . הטענה הזאת נכונה אבל אנחנו יודעים שבסופו של דבר הדין בעולם שנעשה הוא דין אמת כי בסופו של דבר הקב"ה דן את כל מעשי האדם ואכן הקב"ה במעשה של הגמרא  הרג את כל אנשי הסנהדרין כלומר היה כאן דין משמים . במציאות של הסתר פנים שאנחנו חיים לא תמיד הדין שנעשה הוא ברור וחותך ואולי אפילו להיפך אבל הגמרא מלמדת אותנו שיש דין ויש דיין ובמקום שאין דין תורה על ידי אדם יהיה דין שמים . ויש כאן תובנה עמוקה בצעד שעשו חכמי ישראל  שהדין שנעשה מאותו רגע שהחליטו חכמים לא לדון את מלכי ישראל הוא דין אדם ולא דין תורה והיא  המשמעות והמסקנה מהגמרא הנ"ל . כלומר יש  חשיבות עליונה להבנה איזה דין יש פה האם דין תורה או דין אדם . ובמקום שלא יכול להיות דין תורה חובה על חכמים לתקן תקנות כדי שיובן שהדין הוא דין אדם ולא דין תורה .

ואת התהליך הזה של נסיגה מהתורה לעבר עולם לא שלם כתוצאה מעזיבה של אנשים את התורה והשקפת התורה  . מתארת הגמרא בפרוט  מה קורה  בעולם כזה שמעשים זמניים שאין להם קיום מתרחשים בעולם וסופם להביא על האדם את המכות שהם הדרך של הקב"ה לישר את העולם .  חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד ב

תנו רבנן, משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה, לפי שאינה באה אלא על הספק, ולכן משרבו הרוצחנין בגלוי בטלה עגלה ערופה(75), שהיו רואין מי ההורג, וברוב המקרים היה אחד בסוף העולם שידע מי הכהו, ואף שלא העידו, אין עורפין.שנינו במשנה, משרבו הנואפין וכו'.תנו רבנן, ונקה האיש מעוון, ודרשינן מאיזה עוון נוקה האיש, והרי בעוון האשה הסוטה עסקינן. אלא בזמן שהאיש מנוקה מעוון ניאוף, בין מאשה אחרת, ובין מאשתו הסוטה האסורה לו, אז המים המרים בודקין את אשתו, ואם היא סוטה ממיתין אותה כאמור בפרשת סוטה.אך אם אין האיש מנוקה מעוון אלא אף הוא חטא בעוון ניאוף, אזי אין המים בודקין את אשתו, ואין הוכחה ממה שלא מתה בשתיית המים, שנקיה היא מעוון ואינה סוטה, וכן מצינו שהכתוב אומר, לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה וגו'.והוינן בה מאי בא התנא להוסיף כשהוכיח גם מ"ואומר", ומבארינן, שכוונת התנא לומר, וכי תימא עוון דידיה, אין, שרק עוון הבעל מונע את בדיקת אשתו במים המרים, ואילו עוון דבניה ודבנותיה, ילדי הבעל, לא ימנע עוונם את בדיקת אשתו, לכך הביא התנא תא שמע, לא אפקוד את עוון נשותיכם, ולמה, כעונש לבעל - האב על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה(76).ומהמשך הפסוק הביא התנא לומר, וכי תימא שרק כשיש לבעל עוון אשת איש, אין, אין המים בודקים, ואילו אם יש בידו רק עוון דפנויה, לא, אין עוונו מונע את בדיקת אשתו, תא שמע, כי הם הבעלים עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו וגו', ומשמע בין באשת איש ובין בפנויה.ומבארינן המשך הפסוק, מאי, ועם לא יבין ילבט, [ילבט, פירושו יכשל בסכלותו - רמב"ן עה"ת בפרשת סוטה], אמר רבי אלעזר אמר להם נביא לישראל, אם אתם מקפידין על צמכם שלא להכשל בעוון ניאוף מים בודקין את נשותיכם, ואם לאו אין המים בודקין נשותיכם.משרבו בעלי הנאה, ואין מטריחין את עצמם לעיין בדין, מתוך כך נתעוותו הדינין,(77) וכיון שלא הטריחו את עצמם לעיין בהלכות איסור והיתר ולהורות לציבור את הדין לאשורו, נתקלקלו המעשים, וכיון שכך, אין נחת רוח להקב"ה בעולמו, ואין נוח להקב"ה בעולם שברא.משרבו רואי פנים בדין, שמטים את הדין לטובת העשיר, בטל הפסיקו לקיים את האיסור(78) לא תגורו מפני איש, ופסק, קיום האיסור לא תכירו פנים משפט, ופרקו עול שמים מעליהם, ונתנו עליהם עול בשר ודם. שהשתעבדו לעשירים ועשו ככל רצונם, מפני שנשאו להם פנים(79).משרבו לוחשי לחישות בדין, אלו עורכי הדין שלוחשים לדיינים כיצד לזכות או לחייב את הנידון, רבה חרון אף בישראל שעל הטיית הדין נאמר אם ענה תענה, וחרה אפי וגו', נסתלקה השכינה, שהיא שורה בבית דין, כאמור, אלוהים נצב בעדת אל, אך רק כשדנים כדין תורה, כאמור בסוף הפסוק בקרב אלוהים ישפוט, ולכן כשרבו לוחשי לחישות להטות הדין, הסתלקה השכינה מבית דין.משרבו אנשים שנאמר עליהם אחרי בצעם לבם הולך, כתוצאה מכך רבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמשבחים את הרשעים ומגנים את הצדיקים. משרבו האומרים לרע טוב ולטוב רע, כתוצאה מכך רבו הוי הוי בעולם, ששאר הפסוקים אחרי הכתוב האומרים לטוב רע, מתחילים בהוי, ומנויים בהם כמה חסרונות.משרבו מושכי הרוק, מאריכים רוקם, ועושים כך ממדת גאוה שבהם, וכתוצאה מכך, רבו היהירים בעלי גאוה מרובה, ונתמעטו התלמידים, שגסות הרוח גורמת עניות בתורה, והתורה חוזרת על לומדיה, דהיינו מחפשת אולי תמצא מי ראויים להיות לומדיה.משרבו היהירים ומתוך גאותם מראים עצמם כחכמים, החלו בנות ישראל להנשא ליהירים, וטעו בהם וחשבום כחכמים, כפי שהראו את עצמם, מפני שאין דורינו רואה אלא לפנים, מה שנראה כלפי חוץ.ומקשינן איני, איך חפצו להנשא להם, והאמר מר, האי מאן דמיהר אדם שמתייהר, אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל אפילו אשתו מבזה אותו. שנאמר, גבר יהיר ולא ינוה, ומבארינן, "לא ינוה" שיתבזה אפילו בנוה שלו ואם כן איך מצאו חן בעיני בנות ישראל שרצו להנשא להם.ומתרצינן מעיקרא כשראו חכמתם כפי שהתחזו כלפי חוץ, קפצה עלייהו כל בת ישראל להנשא לו, אך הכתוב מגלה כי לסוף כשגילתה בביתה את יהירותו, מיתזיל עלייהו ונמאס על אשתו.משרבו מטילי מלאי על בעלי בתים, שכופין הדיינים את הבעלי בתים שמבינים במסחר, להתעסק בסחורתם לטובת הדיינים, ובתמורה לעיסוקם בסחורתם, כשבאים הבעלי בתים לדין, הדיינים מטים את הדין לטובתם, וכתוצאה מכך, רבה השוחד והטיית משפט ופסקה טובה. משרבו האומרים זה לזה מקבלני טובתך, ובעדה מחזקני טובותיך אחזיק לך טובה, כתוצאה מכך רבו איש הישר בעיניו יעשה, שלא חששו שמא יתבעום לדין, מאחר שעשו טובות לדיינים, והם החזיקו להם טובה, ופסקו לטובתם, ומאז שפלים הוגבהו והגבוהים הושפלו, ולא ניכרו המעמדות, כיון שהדין נקבע לפי החזקת טובה זה לזה, וכתוצאה מכך מלכותא, מלכותם של ישראל, אזלא ונולא הולכת ומתנוולת. משרבו צרי העין שאינם רוצים שיהנו אחרים מממונם, וטורפי טרף, גזלנים, רבו מאמצי הלב אנשים שלא התייחסו לשוועת עניים ולא ריחמו עליהם, וקופצי ידים מלהלוות שלא הסכימו להלוות לחבריהם. ועברו על מה שכתוב בתורה, השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו.משרבו נשים שהלכו נטויות גרון, ומשקרות עינים צובעות עיניהם כדי שיסתכלו בהן, רבו הנשים שהשקום בעליהם מים המרים, אלא שפסקו להשקותם מאחר שלא היו המים בודקים, וכדלעיל.משרבו מקבלי מתנות, נתמעטו הימים ונתקצרו השנים של חיי האדם, דכתיב ושונא מתנות יחיה.משרבו זחוחי הלב שלא הטו אזנם לשמוע דברי רבם, מפני גבהות לבם, אלא היו סומכים על בינתם לדקדק בשמועתם, כתוצאה מכך רבו מחלוקות בישראל שכל אחד הבין מה ששמע כפי דרכו.משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן, רבו מחלוקת בישראל, ונעשית תורה כשתי תורות, שבתקופתם גברו הגזרות ועול המלכות, ולא יכלו לתת לבם לברר דברי החולקים, ועם מי הצדק.משרבו מקבלי צדקה מן העובדי כוכבים, היו ישראל למעלה והם הגויים למטה, ישראל לפנים והם לאחור, והכל בלשון הפוכה לטוב, והכוונה, שהגויים היו למעלה ולפנים.