3.7.2015

פרשת בלק מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת בלק  מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק כד

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

וצריך להקשות  והרי עמלק הוא לא העם הראשון ראינו הרבה עמים לפניו . ועל קושיה זו משיב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף סה עמוד א

ר' יהודה אמר (במדבר כד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק, אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל הדא הוא דכתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ולא הוה עמא דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקודשא בריך הוא, ועמלק לא הוה דחיל, הדא הוא דכתיב ולא ירא אלהים, לא דחיל למקרב לגבך, ועל דא ראשית גוים (עמלק הוה קדמאה) דאתו לאגחא קרבא בישראל עמלק הוה, ובגיני כך ואחריתו עדי אובד דכתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק וכתיב (דברים כה) תמחה את זכר עמלק, הדא הוא דכתיב ואחריתו עדי אובד, עדי אבדו מבעי ליה אלא עד דייתי קודשא בריך הוא ויאבד ליה (כלומר עד דקודשא בריך הוא יהא אובד ליה) דכתיב כי מחה אמחה וגו',

הזוהר מתחיל את הספירה שלו לא מבריאת העולם  אלה מיציאת מצרים ,וזה מאוד מתאים למהלך שדיברנו עליו מספר פעמים שיציאת מצרים היא בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי שקיבלו על עצמם  עם ישראל יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .


ועמלק הוא העם הראשון שבא להלחם בישראל מתחילת הבריאה החדשה היא יציאת מצרים ,ולכן הוא נקרא ראשית גויים וזאת על אף שהוא הבין שזה כנגד רצונו של הקב"ה ונגד הבריאה מחדש של העולם ונגד כל הגיון.  עמלק יודע שהוא לא יכול לנצח את הקב"ה  אבל בכל זאת ללא שום חשבון של כדאיות הוא מחליט להלחם גם בעם ישראל וישירות בקב"ה .

ובפרשה שלנו העוסקת בבלק ובלעם  יש קשר ישיר  לעמלק כי עמלק זה החיבור בין בלק לעמלק

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

וישלח אל בלעם וגו', כמ"ש בזוהר (בלק קצ א) שנשתתף בלק עם בלעם, כי סופי תיבות בלע"ם ובל"ק הוא ע"מל"ק וכו'. ונודע הוא עמלק זה היצה"ר, אשר כסות ולשון שינה, הלבוש של היצ"ט, והלשון הוא לפתות מצוה הבאה בעבירה. והיינו מ"ש אולי אוכל נכה בו, ר"ל בשותפות עמך שיצא מהם עמלק, ובערמה זה נוכל נכה בו על ידי חטא (שתוחל) [שתחול] הקללה.

כלומר עמלק זה החיבור בין עמ שבא מבלעם עם לק שבא מבלק ולכן עם + לק  = עמלק

וכתוב במדבר פרק כד

(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תהלים רמז תרלח

ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל"ג).

כלומר לבלעם יש יתרון מעל כל בריה בעולם כי הוא יודע מתי כועס הקב"ה ויכול להשתמש בידע שלו כדי לנסות ולהשמיד את עם ישראל .  וכדי להבין את הכוח של בלק ובלעם שזה עמלק נבין מה כתוב בתורה שמות פרק יז

(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

ונאמר במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן יא

רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וגו' (תהלים ט) מה כתיב אחריו (שם /תהלים ט'/) וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם אמן וכן יהי רצון.

כלומר המלחמה של עמלק זה ישירות מול הקב"ה זה יותר מלחמה של הקב"ה מאשר מלחמה של עם ישראל בעמלק . כי בכוחו של עמלק לפגום בכסא הכבוד ולכן רק לאחר שעמלק יאבד מהעולם כסאו של הקב"ה יהיה שלם . וזה בפרוש נאמר שמות פרק יז

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

נאמר שעיקר המחיה של עמלק ע"י הקב"ה ולא של עם ישראל והעיקר העבודה של עם ישראל זה הזיכרון .

והסיבה  שיש לבלק ולבלעם את הכוח להגיע עד כיסא הכבוד היא שהם  קבלו את כל הידע שלהם מהמלאכים שירדו לארץ עוזא ועזאל וכך כותב הזוהר במפורש

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רח עמוד א

אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא דאנפין בגין דההיא שעתא דקשר לון קודשא בריך הוא אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקודשא בריך הוא אפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי, עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא, ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא, ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין והיינו דאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו',

ואנו יודעים שהמלאכים הללו באו מכיסא הכבוד וזו היית הטענה של משה מדוע הנשמה שלו לא שייכת לכיסא הכבוד כי משם באו הנפילים עזא ועזאל ונאמר בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו

כלומר לעמלק עם הידע שקיבל מהמלאכים יש את הכוח לפגום בכסא הכבוד ולכן עיקר המלחמה בהם זה המלחמה של הקב"ה ולא עם ישראל

ואומר רש"ר הירש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק כ

ואחריתו יהיה עדי אבד: הוא ילך בדרכו עד שיהיה בגדר "אובד" מכל הבחינות. אפילו זכרו ישתכח מלב הבריות.

ורק אז שימחה עמלק יהיה כסא הכבוד שלם ורק אז יוכל עם ישראל להגיע לשלמות

לסיכום בלק ובלעם זה עמלק . בלק ובלעם קבלו את הידע שלהם מהמלאכים עזא ועזאל שבאים מכסא הכבוד . ולכן המלחמה של עמלק היא בעם ישראל אבל בעיקר כנגד הקב"ה ולכן עיקר המלחה בעמלק ומחית עמלק זה ע"י הקב"ה ולא עם ישראל ,ורק שעמלק ימחה מן האדמה כסא הכבוד יהיה שלם ואז יגיע עם ישראל לשלמות  .

 

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מו

זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקדוש ברוך הוא, פרש מן האשה ר' שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר מה אם הר סיני שקדושתו לשעה נאמר בו (שם /שמות/ יט) אל תגשו אל אשה, אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה, ר' עקיבא אומר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו, ר' יהודה אמר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו אל תגשו אל אשה אף משה בכלל עמהם הרי נאסרו כולם וכשהוא אומר שובו לכם לאהליכם הרי התירן.

אנחנו רואים שמשה פרש מהאישה אבל המדרש מדבר על פסוקים  שבו נאמר לו במפורש על פרישה מהאישה אם כן מה הכוונה משה עשה מדעתו ?

בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה

וצריך להגיד שמשה פרש מדעתו כשראה את הסנה אבל הקב"ה הסכים איתו כאשר היה מעמד הר סיני .ואני רוצה להבין מה הקשר של מעמד הר סיני לפרישה מהאישה ? שבוע שעבר בפרשת חוקה כתבתי שמשה ועם ישראל במעמד הר סיני הגיעו לדרגה של האדם הראשון לפני החטא ולכן המיתה שנגזרה לאחר חטא האדם הראשון תוקנה ובעם ישראל לא היה שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני ורק לאחר חטא העגל המיתה חזרה לעם ישראל אבל לא חזרה למשה .


כלומר במשה לא היה שייך מיתה וראה שם למה בסופו של דבר משה כן מת . אבל אם באמת נגיד שבמשה לא היה שייך מיתה אז נראה לי מובן למה משה פרש מן האישה כי נראה לי לפרש שבמי שלא שייך בו מיתה לא שייך בפרו ורבו . וכאן אני ינסה להסביר את ההבנה הזאת שנראה על פניו מאוד מחודשת .

כתוב בבראשית פרק א

(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

לכאורה פשוט שהקב"ה בירך אותם פרו ורבו לפני חטא האדם הראשון אבל מפרוש רש"י זה לא מובן כל כך אומר רש"י בראשית פרק א פסוק כז

זכר ונקבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר:

כלומר  כל הפסוק המובא כאן לא מפרט את תהליך הבריאה של האדם ורש"י מפנה אותנו לפסוקים בהמשך שם מפורטת מעשה בריאת האדם . אבל מהפסוק זה ניתן להבין שקודם כל ברא אותו בצלמו ולאחר מכן זכר ונקבה ברא אותו . וכך ניתן להבין מבראשית פרק ב

(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

ואומר  רש"י בראשית פרק ב פסוק יח

(יח) לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

כלומר לאחר שברא את האדם בצלמו אומר הקב"ה לא טוב היות האדם לבדו ומפרש רש"י שיאמרו יש שני רשויות כלומר הקב"ה יחיד בעליונים והאדם יחיד בתחתונים . כלומר אם האדם יישאר יחיד בתחתונים יגידו עליו שהוא רשות בפני עצמה כלומר על האדם הראשון שנברא בצלם הקב"ה לא חל פרו ורבו כי אם היה חל עליו פרו ורבו הוא לא היה נשאר יחידי בתחתונים ולא היה סיבה למה האדם הראשון לא יהיה לבדו כלומר בעיקר הבריאה של האדם הראשון לא חל עליו מצוות פרו ורבו ולכן משה שהגיע לדרגת האדם הראשון לפני החטא לא שייך בו פרו ורבו . ולכן מובן מאוד למה הסכים הקב"ה עם משה במעמד הר סיני וקבלת התורה שמשה יפרוש מן האישה .

וכמו כן  ניתן להוכיח את העניין מתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

וא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר: +ישעיהו נז+ [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי! לא תימא אנו לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם. למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מייתי, והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות! על תנאי. ומי כתיבי קראי על תנאי? אין, דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: +בראשית א+ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה - מוטב, ואם לאו - אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מסקנת הגמרא שאם לא היה חטא האדם הראשון הם  לא היו באים לעולם  כלומר לא שייך פרו ורבו במי שלא מת  . אומנם המסקנה האמיתית "אלא כמי שלא באנו לעולם"  ומסקנה זו צריכה בירור והבנה זה אני ילבן בלי נדר במאמר הבא . וכמו כן מובן מזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח [דף נט עמוד ב]

א"ר חזקיה וכי היך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות,

כלומר מובן מהזוהר הקדוש שלא שייך תולדות כלומר פרו ורבו במי שלא שייך בו מיתה .

וכך מסיק השם משמואל במדבר פרשת קרח

הנה אמרו ז"ל אלמלא חטאו בעגל לא הוו מייתי, ובש"ס ע"ז (ה' א) בעי למימר דלא היו מולדי, וחד טעמא הוא עפ"י דברי הילקוט (ח"ב ר' ע"ח) אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא יש צבא למעלה יש צבא למטה של מעלה לא פרים ורבים ולא מתים של מטה פרים ורבים ומתים וכו', וע"כ כיון דלא הוו מייתי לא הוו נמי מולדי, ואף לפי מה דמסיק הש"ס שם אנו כמי שלא באנו לעולם, מ"מ השמחה של נשואין היא רק משום שאדם מעותד להיות נעדר מעוה"ז,

ויש לי שני קושיות על ההבנה הזאת

הראשונה אם לא שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני אז  גם עם ישראל שלא היה שייך במיתה ממתן תורה עד חטא העגל לא היה שייך בו פרו ורבו אז למה אמר להם הקב"ה לפני שחטאו בעגל

דברים פרק ה פסוק כז

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:

אומר ר' חיים פלטיאל דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

 (כז) שובו לכם לאהליכם. שהתיר להם תשמיש המטה.

וכאן ניתן להביא את תירוץ המלבי"ם דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

(כז - כח) לך, לכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ ר"ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ:

כלומר לפני מעמד הר סיני ניתנה האפשרות לכל עם ישראל להגיע לדרגה שלא יהיה שייך בם מיתה ופרו ורבו כמו במשה אבל רק משה זכה בזה

שמות פרק כ

(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

כלומר עם ישראל לא הגיע לדרגה של משה ורק משה הצליח להגיע לדרגה שלא שייך בו מיתה כי הם הגיעו לדרגה של  ויעמדו מרחוק .

הקושיה השנייה מדוע משה פרש מהאישה כשראה את הסנה ולא ממעמד הר סיני ?

ואני רוצה לפרש שבאמת משה לא היה צריך לפרוש מן האישה רק ממעמד הר סיני ועל זה שפרש לפני כן באה הסיפור עם ציפורה ומשה ומילת בנו

שמות פרק ד

(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:

לכאורה משה פרש מציפורה אחרי ראית הסנה ולכאורה לא שייך במשה יותר פרו ורבו . ועם הדבר נכון ציפורה נתעברה לפני שפרש ובנו לכאורה לא שייך במשה כי משה מעיד על עצמו שהוא לא שייך בפריה ורביה והיה זה כאילו בנו שנולד ממנו זה מעשה של  שפיכת זרע לבטלה ואף וחימה הם משחיטים הבאים על שפיכת זרע לבטלה כמו שאומר השל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג

שלד. אך באתי להאריך אף וחימה, על חמת קרי, עבירה הגדולה והחמורה, עון זרע לבטלה, רחמנא ליצלן.אמרו במסכת נדה ריש פרק כל היד (יג א), תניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אמרו לו לרבי אליעזר, והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים, אמר להן, מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים, ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. ואמרינן עלה, כל כך למה, לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י) 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו', רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים,

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו.

כלומר ציפורה הבינה שמשה עדיין שייך במיתה ורק במעמד הר סיני יסכים הקדוש ברוך הוא שמשה יפרוש מן האישה אבל עד אז משה שייך בפרו ורבו ובנו שייך למשה וזה לא נחשב זרע לבטלה ולכן ציפורה היא זו שכרתה את ערלת בנה ולא משה והתברר למפרע שאכן ע"י המעשה של ציפורה שמשה וציפורה עדיין שיכים בפרו ורבו וזה משמעות חתן דמים אתה לי .