פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ? ‏י'/טבת/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויגש למה יוסף לא היה יכול להתאפק ? האם כאשר אומר יהודה ליוסף ישב נא עבדך יש כאן תיקון למכירת יוסף ? האם יוסף היה יכול היה להיות משיח יחיד בלי משיח בן דויד ? מה גרם ליוסף להפסיד את היכולת להיות משיח יחיד ? מה המעשה שהפך את יוסף למשיח בן יוסף ? למה התאמץ יוסף להביא את יהודה למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד ? איזה מעשה הפך את שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד ?  ‏י'/טבת/תשפ"א

בראשית פרשת ויגש פרק מד פסוק לג - לד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

 (א) וְלֹֽא־יָכֹ֨ל יוֹסֵ֜ף לְהִתְאַפֵּ֗ק לְכֹ֤ל הַנִּצָּבִים֙ עָלָ֔יו וַיִּקְרָ֕א הוֹצִ֥יאוּ כָל־אִ֖ישׁ מֵעָלָ֑י וְלֹא־עָ֤מַד אִישׁ֙ אִתּ֔וֹ בְּהִתְוַדַּ֥ע יוֹסֵ֖ף אֶל־אֶחָֽיו:

יש מספר פירושים מה הכוונה לא יכול יוסף להתאפק ?

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ח

ולא יכול יוסף להתאפק, כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים אמר יוסף בלבו מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים,

ואומר רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק א

(א) ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים - לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיוק מתביישין בהודעו להם:

ואומר צרור המור בראשית פרשת ויגש

באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק.

אבל יש פרוש שנראה לי והוא של הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צג סימן ט

ולא יכול יוסף להתאפק, היה בהם פיוס ליוסף, ופיוס לאחיו, ופיוס לבנימין, פיוס ליוסף, לומר ראו היך הוא נותן נפשו על בניה של רחל, פיוס לאחיו, לומר ראו היאך הוא נותן נפשו על אחיו, פיוס לבנימין, אמר לו כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך, ולא יכול יוסף להתאפק וגו',

כלומר יוסף הבין שזה הרגע שבו יהודה עשה תיקון של מעשה המכירה של יוסף . וכמו שכתבתי בפרשת וישב : כך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של יוסף בכור רחל והיא עיקר בית יעקב  לבני קטורה שבשל היותם נימולים ל 8 ימים לפי הרמב"ם הם מתחרים על הבעלות של ארץ ישראל עים עם ישראל .

וכדי להבין איך תיקן יהודה את מעשה המכירה אומר הבראשית רבתי עמוד

שנאמר איש ימיני (שם), אלא בשעה שירדו השבטים למצרים ונתן הגביע באמתחת בנימין חפש את כלם ונמצא בידו וא"ל האיש אשר נמצא הגביע בידו וגו' (מ"ד י"ז), א"ל יהודה בבקשה ממך כבר יש בידי רעה אחת שמכרתי את אחי, שנאמר לכו ונמכרנו (ל"ז כ"ז) וזאת תבא לי ואחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי לעבד וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו ואתה נוטלו לעבד, אין לי עמידה לא לפני אבי ולא לפני הב"ה, חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי, בדין הוא שאהי' עבד של זה, הה"ד ישב נא. א"ל הב"ה יהודה אתה נתת נפשך על בנימין לפיכך הגואל שעתיד לעמוד ממנו על ישראל על שמך אני כתבו הה"ד איש יהודי היה.

וכך כותב אברבנאל פרשת ויגש

עבדך ערב את הנער סבה ועתה ישב נא עבדך מסובב ולכן זכר הסבה ראשונה והמסובב אחרי כן והותרו עם מה שפירשתי בזה השאלות הט' והי'. ובזה השלים הכתוב לספר ששלם הקדוש ברוך הוא אל חק אחי יוסף מדה כנגד מדה כל מה שעשו. ואם בתואנת המרגלים ובמאסר שמעון ועבדות בנימן כמו שביארתי ולא נשאר להפרע רק מיהודה שהיה היועץ במכירתו לעבד ולכן הוכרח הוא לשעבד עצמו לעבד עולם תחת בנימן בן אמו ובזה נשלם הפרעון כלו. וכבר ביארתי שנענש יהודה בהכר נא למי החותמת תחת מה שאמרו לאביהם הכר נא הכתונת בנך היא אבל אין העונש הזה שוה כי אם הפך כי הנה ליעקב אמרו הכר נא בבשורה רעה על מות בנו וליהודה אמרו הכר נא למי בבשורה טובה שיהיה לו בן או בנים מתמר. גם שמאמר הכתונת בנך לא היה יהודה לבדו האומר כי כל אחיו היו בזה אבל בענין הזה היה העבדות עונש ליהודה כי הוא היה היועץ במכירת יוסף לעבד ולכן הוא מכר עצמו לעבד למי שנמכר בעצתו

כלומר יוסף מוביל את יהודה לחזור בתשובה על מכירת יוסף . מכירת יוסף באה כדי לתת לו יתרון במלוכה מתוך אינטרס צר וסופו שהוא מוכן להיות עבד ולא מלך לטובת בנימין בנה של רחל . כלומר היפוך מלא של העבירה שעשה יהודה . ויש לנו גם תהליך שבו יוסף מנסה לתקן את המעשה של אחיו ונשאלת השאלה למה יוסף עושה את המאמץ הזה לתקן את מעשה יהודה ?

אומר השל"ה פרשת וישב מקץ ויגש תורה אור

בפסוק (בראשית מט, י) 'לא יסור שבט מיהודה' וגו'. ולא יתוקן עד לעתיד, ואז יחזור ויקדים מלכות בית יוסף למלכות בית דוד, כי מתחלה יבא משיח בן יוסף, ואחר כך משיח בן דוד. ואז יתוקן בית יוסף מה שקלקלו בהתחלקות מלכות בית דוד, כי לא יבא משיח בן יוסף לצורך עצמו, רק יבא בשביל משיח בן דוד, כי הוא ימסור נפשו והערה נפשו למות, ודמו יכפר על עם ה', באופן שיהיה אחר כך מלכות בית דוד בעם ישראל נצחיית. ואז יהיו מקוימים שני החלומות של יוסף, דהיינו הקדמות המלוכה שלו במצרים, ואחר כך לעתיד הקדמות מלוכה שלו למשיח בן דוד. ובשני המלוכות אלו כוונתו בשביל מלכות יהודה, ושניהם שווין לטובה. ואז יוגמר התיקון להיות כראשית הבריאה, השלמות בגוף ונפש, כתנות אור כתונת הפסים, כי אדם הראשון עליו נאמר (תהלים מט, יג) 'אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו', כי ירד ממעלת אדם למעלת שור,

יש לנו כאן הבנה שיש שני משיחים שאמורים להביא גאולה לעם ישראל האחד משיח בן יוסף והשני משיח בן דויד . שני המשיחים משתלבים אחד עם השני וכל אחד צריך את האחר אין כאן פעולה של יחיד יש כאן פעולה של שילוב  . יוסף היה יכול להיות לפי הבנתי משיח בפני עצמו ולכאורה לא להזדקק לשאר השבטים וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

תניא:היה ראוי יוסף לצאת ממנו יב שבטים,⁽¹⁹⁾ כדרך שיצאו מיעקב אביו.שנאמר: "אלה תולדות יעקב, יוסף", ומשמע: תולדות שיצאו מיעקב, כנגדן ראוי לצאת מיוסף, אלא שיצא שכבת זרעו מבין עשרת ציפורני ידיו ושוב לא ילד, ולא היו לו אלא שני בנים.ואף על פי כן יצאו עשרת הנותרים מבנימין אחיו, וכולן בני בנימין נקראו על שמו⁽²⁰⁾ של יוסף.שנאמר: "ובני בנימין: בלע ובכר ואשבל וגרא ונעמן ואחי וראש מופים וחופים וארד".

כלומר  יוסף במעשיו הפסיד את היכולת הזאת להיות 12 שבטים בפני עצמו וכך מוסיפה הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא:יוסף שקידש שם שמים בסתר, שנתייחד עם אשת פוטיפר, והעמיד על עצמו וכבש את יצרו, הוסיפו עליו אות אחת [ה"א] משמו של הקדוש ברוך הוא, שנקרא "יהוסף".⁽¹⁰⁾ואילו יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על הים וכמבואר בהמשך הגמרא, נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא, שהרי שם הוי"ה כלול בשמו של יהודה.⁽¹¹⁾ומפרשת הגמרא, היכן קידש יוסף, והיכן קידש יהודה:א. יוסף שקידש שם שמים בסתר מאי היא?⁽¹²⁾דכתיב: "ויהי כהיום הזה ויבא [יוסף] הביתה לעשות מלאכתו":ואמר רבי יוחנן: זה שאמר הכתוב "לעשות מלאכתו" היינו תשמיש, ומלמד ששניהם [יוסף ואשת פוטיפר] לדבר עבירה נתכוונו.כתיב: "ויבא הביתה לעשות מלאכתו", ופליגי בה בפירוש הפסוק רב ושמואל:חד אמר: לעשות מלאכתו ממש.וחד אמר: לעשות צרכיו [לשמש] נכנס, וכרבי יוחנן.⁽¹³⁾כתיב: "ואין איש מאנשי הבית שם בבית", וכי אטו אפשר, שבית גדול כביתו של אותו רשע, לא היה בו איש!?תנא דבי רבי ישמעאל:אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן על עצמה: "חולה היא" -ומשום שאמרה בלבה: אין לי יום שניזקק לי יוסף, כיום הזה.⁽¹⁴⁾כתיב: "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי":באותה שעה, באה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון -⁽¹⁵⁾אמר לו אביו ליוסף: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, האם רצונך שיימחה שמך מביניהם, ותיקרא "רועה זונות"!? דכתיב: "ורועה זונות יאבד הון [שם טוב שהוא יקר מכל הון]".מיד:הגמרא מביאה את המשך המעשה בדרך דרש על ברכתו של יעקב [מט כב]: "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור. וימררוהו ורבו וישטמוהו בעלי חצים. ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל".

"ותשב באיתן קשתו", ואמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: ששבה קשתו [שכבת זרעו שהיא יורה כחץ]⁽¹⁶⁾ לאיתנו."ויפוזו זרועי ידיו": שנעץ אצבעותיו בקרקע ונסמך עליהן עדי שיתייסר ויטרד ביצרו ויעבור תוקף יצרו, ויצאה שכבת זרע מבין צפרני ידיו, וזה הוא שאמר הכתוב "ויפוזו" שהוא כמו "ויפוצו" שהצדי והזיי"ן מתחלפין."מידי אביר יעקב": מידי אבירותיו של יעקב⁽¹⁷⁾ [שנראתה דמות דיוקנו ליוסף]."משם רועה אבן ישראל":א. משם זכה ונעשה רועה,⁽¹⁸⁾ שנאמר: "רועה ישראל - הוא הקדוש ברוך הוא - האזינה, נוהג [הקדוש ברוך הוא] כצאן יוסף", אל תקרי "כצאן" בכ"ף פתוחה, אלא "כצאן" בכ"ף שבאית, כאילו ישראל הם צאנו של יוסף כי הוא הרועה.ב. ומשם זכה להיות באבן מאבני ישראל.

כלומר יוסף במעשה עם אשת פוטיפר מצד אחד הפך לרועה אבן ישראל משיח בן יוסף אבל מצד שני איבד את היכולת להיות משיח בלעדי של עם ישראל הוא צריך גם את משיח בן דויד . וכדי להבין שרועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף יש לעיין את מה שכותב  האלשיך פרשת ויחי

משם שהוא מקשתו הנזכר (ש)בא מי שהוא רועה אבן ישראל הוא משיח בן יוסף, שהוא רועה את שארית ישראל שנקרא אבן די לא בידין. ואותו זכות סייע לבלתי יטמא המקור שממנו יצא, לבלתי תהיה תקלה גדולה. כי הוא העיקר אז להפיל את עמלק ואדום כולם המואסים במילה. ואשר התחילו לישראל בקטרוג עליה שהיו כורתים מילת כל הנחשלים אחר הענן וכורתים מערלותיהם ומשליכים השמימה ואומרים טול לך מה שבחרת וכיוצא בהכעסות אלו. ועל כן המכניעם צריך לא ידבק בידו וממקורו מאומה מטומאת ברית קדש:

המעשה של יוסף שהביא את יהודה לתקן את מכירת יוסף הביא אותו רק לאפשרות להיות משיח בן דויד . וניתן להגיד שיוסף הבין שהוא לא יהיה משיח בלעדי ומתוך ההבנה הזאת  הוא התאמץ להביא את יהודה להגיע לאפשרות להיות משיח בן דויד כי הוא מבין שהוא צריך אותו ולכן הוא מתאמץ להביא אותו למצב שהוא יכול להיות משיח בן דויד .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לו עמוד ב

ב. יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא, מאי היא?⁽²⁸⁾דתניא: היה רבי מאיר אומר:כשעמדו ישראל על הים ועדיין לא נבקע, היו השבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים.קפץ שבטו של בנימין, וירד לים תחילה.שנאמר [תהלים סח כה]: "[כאשר] ראו [ישראל] הליכותיך אלהים [בקדושתך בים], הליכות אלי מלכי בקודש. [כי אז] קדמו שרים [קדמו ישראל לומר שירה] אחר נוגנים [ואחריהם המלאכים], בתוך עלמות תופפות [אלו מרים ונערותיה]. במקהלות ברכו אלהים, ה' ממקור ישראל [אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה] -שם [על הים] בנימין [ה]צעיר [נעשה] רודם [הדל"ת בצירי והוא כמו בקמ"ץ, דהיינו רודה עליהם; שמשם - בעבור שקפץ לים - זכה בנימין שיצא ממנו שאול שהיה מלך על ישראל]".אל [ה]תקרי "רודם", אלא "רד ים".והיו שרי יהודה מתקנאים בהם,⁽¹⁾ ורוגמים אותם באבנים, שנאמר [בהמשך הפסוק]: "שרי יהודה רגמתם [היו רוגמים אותם], [וכן] שרי זבולון שרי נפתלי"?לפיכך זכה בנימין הצדיק, ונעשה אושפיזכן [אכסניא] לגבורה שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו,⁽²⁾ שנאמר: "ולבנימין אמר, ידיד ה' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן".אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר: לא כך היה מעשה!אלא שבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים עד שלא נבקע", ושבט זה אומר: "אין אני יורד תחילה לים",⁽³⁾ קפץ נחשון בן עמינדב משבט יהודה, וירד לים תחילה.שנאמר: "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל [סבבוני בכחש ובמרמה אפרים ובית ישראל, שהיו יראים לסמוך על הקדוש ברוך הוא וכחשו באמונתם בו], ויהודה [אבל יהודה] עוד רד עם אל [ירד בים עם בטחונו באלהים]".ועליו מפורש בקבלה [תהלים סט א]:"למנצח על שושנים לדוד. הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד [אין מקום לעמוד], באתי במעמקי מים, ושבולת [שטף חוזק המים] שטפתני", וכתיב שם: "אל תשטפני שבולת מים, ואל תבלעני מצולה, ואל תאטר [תסגור] עלי באר פיה".

כלומר יהודה מגיע לקריעת ים סוף במצב שהוא תיקן את מעשה תמר ואת מכירת יוסף והקפיצה של נחשון בן עמינדב היא המכה בפטיש של הפיכת שבט יהודה לשבט ממנו יגיע משיח בן דויד

וכך כתוב במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ה

אמרו לו למדנו רבינו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם רבי טרפון אמרו אתם אמרו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו (שם /בראשית לז כו/) שהצילו ממיתה אמר להם דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה שנתן עצה למכרו ולא להשיבו אל אביו או בזכות שאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וגו' (שם /בראשית/ לח כו) אמר להם דייה להודאה שתכפר על הביאה, או בזכות מה בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער (שם /בראשית/ מד לג) אמר להם מצינו בכל מקום שהערב משלם. אמרו לו רבי למדנו באי זו זכות זכה יהודה למלכות אמר להם כשעמדו שבטים על הים זה אומר איני יורד תחלה וזה אומר איני יורד תחלה שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו' (הושע יב א) מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים לפיכך זכה למלכות שנ' בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) לכך ישראל ממשלותיו אמר להם הקדוש ברוך הוא מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל והודו לו הזקנים לרבי טרפון: והמים להם חומה, עשאן כמין חומה [מימינם ומשמאלם מימינם זו תורה ומשמאלם זו תפילין ד"א] מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין.

 

פרשת וישב האם היו מכירות הרבה של יוסף או מכירה אחת ? האם מכירת יוסף על ידי יהודה נבעה מהחשש שיוסף יהיה בכור השבטים ? מה המשמעות של מכירת יוסף לבני קטורה ? האם יש קשר בן מכירת הבכורה של עשו ליעקב לבין מכירת יוסף לבני קטורה ? מה הסיבה שיש לבני קטורה בעלות זמנית על ארץ ישראל והאם מכירת בכור רחל לבני קטורה מעצים את הטענה שלהם ? מה הקשר בן מכירת יוסף למותם של ער ואונן ? מתי התחיל התיקון של מכירת יוסף ? מה הקשר בן תמר לרות ? מה הקשר של פרץ וזרח לער ואונן ? מה הקשר בן מכירת יוסף לפדיון הבכור ? ‏כ"ה כסלו תשפ"א

 בס"ד

פרשת וישב האם היו מכירות הרבה של יוסף או מכירה אחת ? האם מכירת יוסף על ידי יהודה נבעה מהחשש שיוסף יהיה בכור השבטים ? מה המשמעות של מכירת יוסף לבני קטורה ? האם יש קשר בן מכירת הבכורה של עשו ליעקב לבין מכירת יוסף לבני קטורה ? מה הסיבה שיש לבני קטורה בעלות זמנית על ארץ ישראל והאם מכירת בכור רחל לבני קטורה מעצים את הטענה שלהם ? מה הקשר בן מכירת יוסף למותם של ער ואונן ? מתי התחיל התיקון של מכירת יוסף ? מה הקשר בן תמר לרות ? מה הקשר של פרץ וזרח לער ואונן ? מה הקשר בן מכירת יוסף לפדיון הבכור ?  ‏כ"ה כסלו תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כז - כח

(כז) לְכ֞וּ וְנִמְכְּרֶ֣נּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִ֗ים וְיָדֵ֙נוּ֙ אַל־תְּהִי־ב֔וֹ כִּֽי־אָחִ֥ינוּ בְשָׂרֵ֖נוּ ה֑וּא וַֽיִּשְׁמְע֖וּ אֶחָֽיו:

(כח) וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת־יוֹסֵף֙ מִן־הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת־יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָה:

בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לו

(לו) וְהַ֨מְּדָנִ֔ים מָכְר֥וּ אֹת֖וֹ אֶל־מִצְרָ֑יִם לְפֽוֹטִיפַר֙ סְרִ֣יס פַּרְעֹ֔ה שַׂ֖ר הַטַּבָּחִֽים: פ

אומר  רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו אנשים מדינים - זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה:

וימשכו - בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו צ לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים:

כלומר יש כאן הרבה מכירות . וכך כותב ה רשב"ם בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו אנשים מדיינים - בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואעפ"י אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא. כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו [את] יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר שהם ציוו למדייני' סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים:

אבל יש דעה חולקת של  האבן עזרא בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) ויעברו וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים, כי המדינים יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין: כי ישמעאלים הם (שופטים ח, כד):

כלומר הכול שיירה אחת והישמעאלים זה המידנים  רד"ק בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

(כח) אנשים מדינים - הם הישמעאלים שזכר כי הם המדינים. והמדינים הם בני קטורה. ואם קטורה זו הגר הנה בני ישמעאל ובני קטורה אחים, ואם אינה הגר כלם היו בני אברהם, והתחתנו המשפחות אלה עם אלה כי קרובים היו. וכן במלחמות גדעון עם מדין אמר, כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם (שופטים ח' כ"ד) וקראם הנה מדנים ומדינים וישמעאלים, כי מדן ומדין היו בני קטורה. ואמר "והמדנים מכרו אתו אל מצרים":

וכך כתוב בשופטים פרק ח פסוק כד

(כד) וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ־לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי־נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם:

ומיד אחרי 2 פסוקים שופטים פרק ח פסוק כח

(כח) וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: פ

ואולי זה מסביר את מה שאומר  מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כח

[כח] בעשרים כסף. אמר הקדוש ברוך הוא אתם מכרתם בנה של רחל בעשרים כסף. לפיכך כל אחד ואחד פודה את בנו בחמשה סלעים דהיינו כספים:

ואנחנו רואים שיש לבני ישמעאל ובייחוד לבני קטורה טענת בעלות על ארץ ישראל

אבל הגמרא במסכת סנהדרין גורסת כמו פרוש רש"י חברותא מסכת סנהדרין דף צא עמוד א

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה⁽⁸⁸⁾ לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: ארץ כנען - שלנו ושלכם היא. דכתיב: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם", וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם". הרי שישמעאל ויצחק - בניו של אברהם היו. ואם כן, ארץ כנען צריכה להתחלק בינינו שוה בשוה!⁽⁸⁹⁾אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם.ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.אמר להן: אף אני לא אביא ראייה - אלא מן התורה. שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת".אב שנתן אגטין [שטרות, כתבים⁽⁹⁰⁾] לבניו בחייו, שחילק כל נכסיו לבניו מחיים, וכתב בשטרות שלא יטול אחד כלום בחלק חבירו, ושיגר זה מעל זה [שהפריד ביניהם, שלא יהיה ביניהם יותר קשר, ושילח כל אחד למקום אחר], כלום יש לזה על זה כלום מעתה?כך גם כאן, הרי אברהם נתן לבני הפילגשים, דהיינו ישמעאל וזרעו [ובני קטורה וזרעם], מתנות, ושילחם מעליו. ואת כל שאר הנכסים אשר לו נתן ליצחק. מעתה אין לבני הפילגשים על זרע יצחק כלום⁽⁹¹⁾.

כלומר בני ישמעאל ובני קטורה רואים את עצמם כבני אברהם ולכן יש להם טענה כנגד עם ישראל . ולא רק זאת בני קטורה בזוהר הקדוש מקבלים איזה בעלות זמנית על ארץ ישראל

וכך כותב הזוהר הקדוש

אוֹי עַל אוֹתוֹ זְמַן שֶׁנּוֹלַד יִשְׁמָעֵאל בָּעוֹלָם וְנִמּוֹל, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? הִרְחִיק אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִן הַדְּבֵקוּת הָעֶלְיוֹנָה, וְנָתַן לָהֶם חֵלֶק לְמַטָּה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ הַמִּילָה שֶׁבָּהֶם.

וַעָתִידִים בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לִשְׁלֹט בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא רֵיקָה מֵהַכֹּל זְמַן רַב, כְּמוֹ שֶׁהַמִּילָה שֶׁלָּהֶם רֵיקָה בְּלִי שְׁלֵמוּת, וְהֵם יְעַכְּבוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב לִמְקוֹמָם, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם אוֹתָהּ זְכוּת שֶׁל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.

כלומר מכירת יוסף למדינים הם הישמעאלים הם בני קטורה זה אולי מעשה המקביל למכירת הבכורה על ידי עשו ליעקב . יוסף הוא הבכור של רחל ורחל היא העיקר

וכך כותב הגור אריה בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ט

(ט) חיה רעה אכלתהו. ומפני שהיה יהודה מלך והיה מתיירא ממלכותו של יוסף כאשר חלם, לכך הרגו יהודה, כך חשב יעקב:

כלומר יוסף היה מתחרה של יהודה על הבכורה . וכך אומר רש"י בראשית פרק לא

 (ד) ויקרא לרחל וללאה – לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאה:

כלומר יש כאן מכירה של עיקר בית יעקב לבני קטורה ואולי כדי לבטל ולתקן את המכירה של בכור האם הבכירה רחל אנחנו פודים באותו סכום את הבכורים שלנו . ואת המלחמה הזאת בין בני קטורה לעם ישראל אנחנו רואים בגמרא בחברותא מסכת סוטה דף יג עמוד א

ואמר רב אבהו, מלמד פסוק זה בא ללמדנו שאנשי ארץ ישראל הקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה כגורן של תבואה שכדי שלא יגנבו אותו מקיפים לו מקיפים אותו באטד בקוצים שלא יוכלו ליכנס בתוך הגורן, ומכאן משמע שעשו לו כבוד בארץ ישראל.ומבארינן מי הקיף את ארונו של יעקב בכתרים.כשבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה, תנא ולמדנו שכולם למלחמה באו⁽²⁾ להרוג את בני יעקב, ורק כיון שראו כתרו של יוסף שהיה אז מלך במצרים ופחדו מפניו, נטלו כולן כל מלכי עשו ישמעאל וקטורה כתריהן ותלאום בארונו של יעקב.

כלומר בלי כתרו של יוסף הם היו נכנסים למלחמה נגד עם ישראל והמעמד של יוסף ביטל באופן זמני את אותה מלחמה על ארץ ישראל בין בני קטורה לעם ישראל .

וכך כותב החברותא - הערות סוטה דף יג עמוד א הערה

יש מקשים למה דוקא עכשיו כשבאו בני יעקב לקבור את אביהם, באו עליהם כולם למלחמה. ומבארים שבני ישמעאל חשבו שבני ישראל ירדו למצרים ולא יחזרו יותר לארץ ישראל, אבל עכשיו שראו שבאו לקבור את אביהם, הבינו שבדעתם לחזור עוד לארץ ישראל, ולכך נלחמו בהם שלא יקבר יעקב בארץ, כדי למנוע מהם לשוב לארץ. אולם המהרש"א ביאר שבני ישמעאל באו למלחמה, רק כדי שלא יקבר יעקב במערת המכפילה, ובאו כדי לעזור לעשו.

ולשני הדעות למה באו למלחמה כי הם רואים את ארץ ישראל ארץ שלהם והמכירה של יוסף לבני קטורה זה חלק מהטענה שלהם על הבעלות שלהם על ארץ ישראל

ואם תגיד שהמידינים מכרו אותו למצרים הרי הזכויות של יוסף עברו למצרים , ניתן להגיד שיש כאן כתיב חסר מדנים לעומת מידנים כלומר י חסר . כלומר הם השאירו חלק מזכויות של יוסף אצלם ומכרו אותו ללא אותם זכויות של בכור . ואולי כדי שלא יגידו שיש למצרים זכויות על הבכורה של יוסף הגיע מכת הבכורות וסימלה שאין יותר למצרים (גם אם היה להם ) זכות על הבכורה של יוסף .

ומיד אחרי מכירת יוסף מגיע הפרק של התחלת תיקון מעשה המכירה . יהודה שמכר לכאורה את יוסף מתוך רצון להשאיר אצלו את הבכורה עשה מעשה לטובתו האישית לעומת הסתכלות על האינטרס של כל עם ישראל . התוצאה של המכירה הזאת הם שני בנים ער ואונן שמתים מתוך אותה הסתכלות צרה על האינטרס האישי שלהם מעשה אבות סימן לבנים  . ואז מגיעה תמר עם הסתכלות רחבה יותר על כל כלל ישראל ומראה ליהודה במעשה שלה את הטעות שעשה . ואז כאשר יהודה רואה את המטה ששלחה תמר מתחיל התיקון של מעשה המכירה

בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כו

(כו) וַיַּכֵּ֣ר יְהוּדָ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ צָֽדְקָ֣ה מִמֶּ֔נִּי כִּֽי־עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יהָ לְשֵׁלָ֣ה בְנִ֑י וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּֽהּ:ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כו

ד"א צדקה. ר' יודן אומר כשאמר יהודה צדקה נצנצה רוח הקדש ואמרה לא תמר זינת ולא יהודה ביקש לזנות ממני היה הדבר בשביל שיעמוד המלך המשיח מיהודה. אמר הקדוש ברוך הוא תבוא השעה ואני משלחו לכם פתאום, שנאמר הנני שולח מלאכי וג' ופתאם יבא אל היכלו (מלאכי ג, א).

וכך אומר הזוהר הקדוש על מעשה תמר ומשווה אותה למעשה של רות

בֹּא רְאֵה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא יָדְעָה יְדִיעָה וְהִשְׁתַּדְּלָה בְּעֵסֶק זֶה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שָׁם סִיּוּעַ בַּמַּעֲשֶׂה הַהוּא וּמִיָּד הִתְעַבְּרָה, וְהַכֹּל הָיָה מִמֶּנּוּ. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם בָּנִים מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת? לָמָּה מִזּוֹ? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהִיא הֻצְרְכָה לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת.

שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ שֶׁמֵּהֶן נִבְנָה הַזֶּרַע שֶׁל יְהוּדָה, וּבָאוּ מֵהֶן דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּשְׁתֵּי הַנָּשִׁים הַלָּלוּ זוֹ כְּמוֹ זוֹ, תָּמָר וְרוּת שֶׁמֵּתוּ בַּעְלֵיהֶן בָּרִאשׁוֹנָה, וְהֵן הִשְׁתַּדְּלוּ לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

תָּמָר הִשְׁתַּדְּלָה אֵצֶל חָמִיהָ, שֶׁהוּא יוֹתֵר קָרוֹב לְבָנָיו שֶׁמֵּתוּ. מָה הַטַּעַם הִיא הִשְׁתַּדְּלָה אֶצְלוֹ? שֶׁכָּתוּב כִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה וְהִיא לֹא נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה, וּמִשּׁוּם זֶה הִשְׁתַּדְּלָה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵצֶל חָמִיהָ.

רוּת מֵת בַּעְלָהּ, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁתַּדְּלָה בַּמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֵצֶל בֹּעַז, שֶׁכָּתוּב (רות ג) וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וְהִשְׁתַּדְּלָה עִמּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הוֹלִידָה אֶת עוֹבֵד. וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה לֹא יָצָא עוֹבֵד מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת? אֶלָּא וַדַּאי הִיא הֻצְרְכָה וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת. וּמִשְּׁתֵּי אֵלּוּ נִבְנָה וְנִתְקַן זַרְעוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וּשְׁתֵּיהֶן עָשׂוּ בְּכַשְׁרוּת, לַעֲשׂוֹת חֶסֶד עִם אוֹתָם הַמֵּתִים לְתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם לְאַחַר מִכֵּן.

וְזְהִוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהָיוּ חַיִּים בַּהַתְחָלָה, לֹא הָיָה בָּהֶם שֶׁבַח [ז''ח ואחר כך היה בהם שבח], וּשְׁתֵּיהֶן הִשְׁתַּדְּלוּ לַעֲשׂוֹת חֶסֶד וֶאֱמֶת עִם אוֹתָם הַמֵּתִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיַּע בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה וְהַכֹּל הָיָה כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע א) וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלָיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךְ וְגוֹ'.

והתוצאה של התיקון הזה היה היפוך של מכירת הבכורה של עשו ליעקב שיצאו תאומים צדיקים מתמר כי כי אצל רבקה יצא אחד רשע:עשו ואחד צדיק :יעקב היה צריך למכור את הבכורה מעשו ליעקב . ועכשיו שלכאורה נמכרה הבכורה לבני קטורה על ידי מכירת יוסף תוקן הדבר בלידת שני תאומים צדיקים והבנה ברורה מי הבכור ומי לא וכתוב בבראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כז - כח

(כז) וַיְהִ֖י בְּעֵ֣ת לִדְתָּ֑הּ וְהִנֵּ֥ה תְאוֹמִ֖ים בְּבִטְנָֽהּ:

(כח) וַיְהִ֥י בְלִדְתָּ֖הּ וַיִּתֶּן־יָ֑ד וַתִּקַּ֣ח הַמְיַלֶּ֗דֶת וַתִּקְשֹׁ֨ר עַל־יָד֤וֹ שָׁנִי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֖ה יָצָ֥א רִאשֹׁנָֽה:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לח פסוק כז

כז) ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה. כאן תאומים כולו מלא, לפי ששניהם צדיקים, וברבקה חסר, שאחד היה צדיק, ואחד רשע:

וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת משפטים מאמר הסבא אות קצא

יהודה אבא קדמאה וכו': יהודה הוא אב הראשון, של ער ואונן, ואב השני של פרץ וזרח, שהם גלגולי ער ואונן, ולא היה בו חלוף לעולם. שלא נתחלף המדרגה שהאח נעשה לאב. שהמת בלי בנים מתגלגל בבן הנולד מן אחיו היבם, ואחיו נעשה אביו שזה ירידת המדרגה ופגם. אבל יהודה לא היה בו חלוף וירידת מדרגה, כי הוא היה גם אב הראשון, של ער ואונן המגולגלים בפרץ וזרח. ומשום כך פרץ התגבר בגבורתו, שכתוב בו, מה פרצת עליך פרץ, משום שלא היה בו ירידת מדרגה, מה שלא היה כן לכל בני העולם הבאים בגלגול שיש להם ירידה, שהאח נעשה אביו. וע"כ בנינו של דוד מתחיל החשבון מפרץ ולא מבועז, שהיה בו שינוי, כי לא היה האב הראשון של המגולגל, שהוא מחלון. חברים. אם תסתכלו בדברי, אינם דברים הנאמרים בסתום, בלא אפשרות להבינם, אף על פי שהם סתומים.

כלומר פרץ וזרח היו התחלת התיקון של יהודה במכירת יוסף שהתחילה מהסתכלות הצרה של יהודה במלוכה שלו ומכירה לבני קטורה המדינים שהם נימולים ל 8 ימים לפי ההלכה היהודית לפי דברי הרמב"ם כמו עם ישראל ויש להם שייכות זמנית בארץ ישראל והמכירה התחילה להיות מתוקנת בהבנה של יהודה את מעשה תמר שהיה לשם שמים מתוך הסתכלות רחבה על עם ישראל . כלומר תחילת התיקון של מכירת יוסף בכור רחל לבני קטורה .

פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ? ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

 בס"ד    

פרשת וישלח האם שכם בן חמור חייב מיתה ? האם בן נח שבא על פנויה חייב מיתה ? מאיזה דין לפי הרא"ש שכם בן חמור חייב מיתה ? מה הקשר לגזל של בן נח ? מה הקשר ללשונו של רש"י על דינה ? למה לא היה זיווג לדינה ? מה הקשר לתפילה של לאה על דינה שהפכה אותה מזכר לנקבה ? מה היה עוזר זיווג של דינה לעשו ? מה הדרך להתמודד מול אומות העולם ? מה היה דרכו של יעקב ? מה היה דרכם של שמעון ולוי ? האם צריך בזמנים הללו להשקיע בחוזק צבאי או בתורה ? מה הקשר ל 3 השבועות ?  ‏י"ח/כסלו/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל - לא

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ: פ

ונשאלת השאלה מה הויכוח בין יעקב לשמעון ולוי ?  

וקודם כל נבין מה הדין של שכם בן חמור

אומר הרא"ש בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה יעשה את אחותנו פירש"י הפקר כתרגומו ית אחתנא. פי' לפי' מה בא לחדש שתרגם את ית. י"ל הדין עמו דע"כ צריך לתרגם את ית שאם תתרגם עם משמע היה מתנהג עם אחותינו כמו עם אשה זונה אבל היא עצמה לא יעשה זונה מופקרת לכך תרגם ית כלומר עושה אותה הפקר. ואלו מתרגם מן אחתנא משמע קצת מן אחותנו ולא כלה כלומר הוא מתנהג עמה קצת מנהג שאדם מתנהג עם אשה זונה אבל עתה שהוא עושה גוף אחותינו הפקר שיד הכל שוה בו א"כ כדין נתחייבו מיתה דהא הפקר כמו גזל ובני נח היו מוזהרים על הגזל ואזהרתם זה היא מיתתם וזהו שפי' רש"י הפקר בתמיהה. וא"ת חמור ושכם בנו היו חייבים מיתה אבל כל בני העיר למה. ופירש הר"ר משה המיימוני שבן נח שראה חבירו עובר על א' מז' מצות שהוזהרו עליהם ולא הרגו בב"ד נהרג ומכאן מוכיח זה שהגזל א' מהם ולכך נתחייבו מיתה כל אנשי העיר לפי שלא דנו את שכם על הגזל כשגזל את דינה ועשה בתוליה הפקר:

אומר הרא"ש ששכם בן חמור גרם לדינה להיות הפקר והמעשה שלהם הוא כמו גזל ובן נח שגוזל חייב מיתה . כלומר לפי השיטה הזאת שמעון ולוי טוענים ששכם בן חמור חייב מיתה וכמו כן בני עירו שלא דנו את שכם .

וכך כותב גם הר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

שמעתי בשם מהר"ר פי"צין נ"ע שרש"י בא לישב מדוע הרגו בני יעקב את שכם ואת אנשי עירו דאם משום שזנה את אחותם לא נתחייבו מיתה שהרי אין בן נח מוזהר על הפנויה ולכך אמר הכזונה הפקר ר"ל שעשו ממנה כמו דבר הפקר כלומ' שגזל אותה והיינו טעמא שנתחייבו מיתה ובן נח מוזהר על הגזל ואזהרתן היא מיתתן ולכך כתב הכזונה בכ"ף הדמיון ולא כתו' הזונה ולכך אמר את אחותינו ית אחתנא ולא תרגם עם שאילו היה בעבור הזנות היה מתורגם עם ר"ל שזנה עמה ומה שהרגו את בני העיר מפני שלא דנו אותם כמו שכתב הרמב"ם בספר שפטים:

אבל  האור החיים מפרש אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו הכזונה וגו'. צריך לדעת מה תשובה זו עושה למיחוש יעקב על השמדתו הוא וביתו והלא אפי' לכתחילה אם שאלו (ויאמרו) הגוים אחת מהכת ויחדוה נותנים אותה להם (ירושלמי פ"ח דתרומות) ולא יהרגו כולן עליה אפי' בעריות ומכל שכן בדרך זה שכבר היה מה שהיה. ואולי שיכוונו לומר כי לא יחוש על הדבר כי לא ירעישו אלא אם היו הורגים בלא סיבה אבל הריגה זו לסיבה ראויה היתה שלקח אחותינו בעל כרחה ועשאה זונה, והוא אומרם הכזונה יעשה את אחותינו, ואין הכוונה שחייב על הזנות שהרי פנויה היתה ובן נח אינו מצווה אלא על אשת חברו וזכר ובהמה חיה ועוף ואחותו מאמו:

או ירצה להשיב כי אדרבא יסתכנו בין האומות כשיראו שבזוי אחד שלט בבת יעקב ופעל ועשה כחפצו ורצונו לא תהיה לשונאיהם תקומה בין העמים, ואדרבה בזה תהיה חתתם על העמים וירעדו מפניהם:

האור החיים אומר שבן נח שבא על פנויה אינו חייב מיתה וכל העניין של שמעון ולוי זה הרתעה מול אומות העולם  שיראו ששכם בן חמור עשה את דינה כזונה ואין פוצה פה ומצפצף .

וכך כותב המלבי"ם בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) ויאמרו. השיבו שבהפך אחר שאנחנו מתי מספר וגרים בארץ והתחילו לפרוץ בנו במה שלקחו את אחותנו כזונה, אם נחריש יעשו בנו כרצונם, וצריך להראות להם כי יש לאל ידינו להנקם מן הנוגע בנו לרעה:והעמק דבר נותן סיבה אחרת בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק לא

(לא) הכזונה. לפי דאיתא ביבמות דף נ"ו ב' דבאונס לא נקראת זונה, הפירוש דאם נשתוק יהא נראה דשכם פיתה אותה ובעלה ברצונה, והיא זונה, משא"כ עתה שנקמנו את כבודה, הכל יבינו שאינה זונה אלא שכם עינה אותה באונס. אכן לפי לישנא קמא שם דגם באונס נקראת זונה, א"א לפרש כן, אלא ה"פ האם בהפקר יתנהג עם אחותינו, על כן עלינו לנקום ממנו, ולזה כיון בפרש"י. אבל בפי' מדרש לקח טוב פי' בזה"ל הכזונה, ללמדך שאנוסה היתה ולא נתרצית לו, והיינו כפי' הראשון:

כלומר כל העניין הוא כבודה של דינה כדי שלא יחשבו שהיא זונה ונתרצתה לשכם בן חמור .

ויש עוד זווית  ראיה על המעשה של דינה

בראשית רבתי עמוד 122

ל, כא תני ר' אליעזר לז' חדשים ילדה לאה את בניה, ולז' שנים נולדו ליעקב י"א בנים ובת אחת, וכלן נולדו ונולד זווגן עמן חוץ מיוסף שלא נולד זווגו עמו שהיתה אסנת בת פוטיפרע ראויה לו לאשה, וחוץ מדינה שלא נולד זווגה עמה, אמרה הילדה הזו דין ומשפט עמה על כן קראה שמה דינה, הה"ד ותקרא את שמה דינה.

וחוסר הזיווג של דינה שנובע מכך שבהתחלה דינה היית  זכר ורק בזמן הזיווג בין גבר לאישה יש הכרזה לבת על זיווגה ואצל דינה לא היה רגע כזה כי ברגע הזיווג היא היית זכר . התוצאה של אי זיווגה של דינה היה טעות בשיקול של יעקב כמו שאומר מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן יט

ומאיזו חטייא בא עליה הערל, כתיב למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב (איוב ו יד), אלא בשעה שהיה יעקב אבינו בא והשבטים עמו היתה דינה עמו, כיון שבאו המלאכים ואמרו לו באנו אל אחיך אל עשו (בראשית לב ז), נטל יעקב דינה ונתנה בתיבה, שלא יראה אותה עשו ויטול אותה לאשה, א"ל הקדוש ברוך הוא חסכתה אותה ממנו חייך לאדם ערל היא מתוקנת, הוא דכתיב למס מרעהו חסד, אילו היתה נישאת לעשו שמא היתה מגיירת אותו, כשנטלה איוב לא גיירה אותו, לפיכך חסכתה אותה הרי בן מאירה בא כנגדה, וירא אותה שכם בן חמור.

בכל מקרה גם אם לפי הדין היה מגיע לשכם בן חמור למות או לא היה מגיע לו למות עומדת השאלה כיצד יש לטפל בדבר ויש כאן מחלוקת שמלוה את עם ישראל כל ההיסטוריה וגם בימנו אנו .

אומר יעקב בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה פ סימן יב

יב [לד, ל - לא] ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי, רבנן אמרי צלולה היתה החבית ועכרתם אותה, מסורת היא בידי הכנענים שהן עתידין ליפול בידי אלא שאמר הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה בששים רבוא, אמר רבי יהודה בר סימון עכורה היתה החבית וצללנו אותה, ויאמרו הכזונה אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר, מי גרם ותצא דינה.

זה מהות הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי כיצד אנחנו צריכים להתנהג מול אומות העולם ? לדעת שכרגע כוחנו דל ואנחנו צריכים "להתכופף" עד שנהיה בזמנים שהקב"ה יהיה איתנו בגלוי ולא בהסתר . כי במעמד הר סיני כאשר עם ישראל היה 600 אלף איש שעמדו לקבל את התורה כל אומות העולם שמעו את הקולות ופחדו . מדרש משלי (בובר) משלי פרק כא פסוק כב

ר' אליעזר המודעי אומר נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שנתנה תורה לישראל זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד (תהלים כט ט), באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע אמרו לו, בלעם מה טיבו של עולם כלו מתרעש, שמא הקדוש ברוך הוא מביא מבול של מים לעולם ומחריבו,

אבל בעולם של הסתר פנים כאשר אנחנו מעטים אומר יעקב שצריך לנקוט פעולות שלא יגרמו לנו נזק אצל אומות האולם . שמעון ולוי נוקטים בשיטת ההרתעה להראות לכולם שאנחנו חזקים ואז יפחדו מאיתנו

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה סימן ה

[ה] ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב להכריתם ולהרגם. לפי שבקע הקדוש ברוך הוא את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ. ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

כלומר באמת שמעון ולוי יצרו סכנת נפשות ליעקב אבל יעקב על ידי הסרת כל חלק של עבודה זרה מבני ביתו הצליח לעמוד מולם רק על ידי סיוע של הקב"ה .

הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי זה ויכוח עקרוני כמה  האדם צריך להשתדל לעשות בכוח עצמו לעומת ההבנה שצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם  . בכל צעד וצעד של כל אדם יש את ההתנגשות בן ההשתדלות של האדם מול הסתמכות על הקב"ה ועל מה שכתוב בתורה ובתורה שבעל פה . מה  אני צריך לעשות האם לסמוך על עצמי ועל המעשים שלי או לסמוך על כך שהקב"ה יסובב את המציאות ואני צריך להתרכז במה שהקב"ה רוצה ממני ולתת למציאות לעשות את שלה ולסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה .ההכרעה של יעקב בזמן של הסתר פנים היא לכופף את הראש ולהמתין לזמן שבו יהיה ניתן להרים את הראש כמו מעמד הר סיני שההתגלות של הקב"ה גרמה לאומות העולם להבין את מקומם בעולם ולדאוג שמעשי יהיו לשם שמים בלבד .

וכך כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרקי בן עזאי פרק ב הלכה א

ר' שמעון בן אלעזר ודרש בבית המדרש הגדול שלו, לעולם הוי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז, מה קנה זה יצאו בו ארבע רוחות העולם, קנה הולך ובא עמהם, עמדו ארבע רוחות העולם, קנה עומד במקומו, מה סופו של קנה זה, זוכה ליטול ממנו קולמוס לכתוב בו דברי תורה, אבל ארז זה אינו כן, כל רוחות שבעולם באות ונושבות בו, אין מזיזות אותו ממקומו, כיון שנשבה בו רוח דרומית, עוקרתו והופכתו על פניו. לכך אמרו חכמים הרי רך כקנה, ואל תהי קשה כארז.

ואולי זה מתקשר לשלוש השבועות אומרת הגמרא חברותא כתובות דף קי עמוד ב

ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.

ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

זה השיטה של יעקב אבינו וממעשה אבות סימן לבנים .

 

 

 

 

פרשת ויצא למה גנבה רחל את התרפים ? מה היה התוצאה של הגניבה ? למה מתה רחל ? האם המושג קללת חכם אפי לחינם הוא מנוגד לדין צדק ? איך ניתן לתרץ שקללת חכם אפילו לחינם הוא בתוך דין צדק ? למה נקברה רחל מחוץ למערת המכפלה ? מה הדמיון בין חוה לרחל ? האם אסתר היא התיקון של רחל ? י"א/כסלו/תשפ"א

 בס"ד

פרשת ויצא למה גנבה רחל את התרפים ? מה היה התוצאה של הגניבה ? למה מתה רחל ? האם המושג קללת חכם אפי לחינם הוא מנוגד לדין צדק ? איך ניתן לתרץ שקללת חכם אפילו לחינם הוא בתוך דין צדק ? למה נקברה רחל מחוץ למערת המכפלה ? מה הדמיון בין חוה לרחל ? האם אסתר היא התיקון של רחל ? י"א/כסלו/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט - כ

(יט) וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת־צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת־הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:

(כ) וַיִּגְנֹ֣ב יַעֲקֹ֔ב אֶת־לֵ֥ב לָבָ֖ן הָאֲרַמִּ֑י עַל־בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא:

ולמה גנבה רחל את התרפים ?

אומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

ותגנב רחל את התרפים - להפריש את אביהפ מעבודה זרה נתכוונה:

כלומר היה התכונה להפריש את אבא שלה מעבודה זרה . ויש עוד תרוץ

אומר הרשב"ם בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

(יט) ותגנוב רחל את התרפים - שלא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח, כעניין שנאמר אין אפוד ותרפים, כי התרפים דברו און. רגילים היו לקסום בהם:

והרמב"ן מרחיב בשני האפשרויות בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק יט

(יט) ותגנוב רחל את התרפים - לא נתכוונה אלא להפריש אביה מעבודה זרה, לשון רש"י. ואפשר כי היו ללבן לעבודה זרה כאשר אמר למה גנבת את אלהי, אבל לא היו כל התרפים נעבדים, כי איך תמצא עבודה זרה בבית אדונינו דוד (עיין שמואל א יט יג):

והקרוב מה שאומרים שהם כלים לקבל השעות, ויקסמו בהם לדעת עתידות. והמלה נגזרת מלשון רפה ידים (שם ב יז ב), נרפים אתם נרפים (שמות ה יז). יקראו אותם "תרפים" לרמוז בשמם כי דבורם כמו נבואה רפה, תבא ברב ותכזב לעתים רחוקות, כמו שאמרו (זכריה י ב) כי התרפים דברו און. והנה יעשו אותם קטני אמנה להם לאלהים, לא ישאלו בשם הנכבד ולא יתפללו אליו, רק כל מעשיהם בקסמים אשר יגידו להם התרפים. וכתוב (שופטים יז ה) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים, ושם כתוב (יח ה) שאל נא באלהים ונדעה התצליח דרכינו, כי בתרפים היו שואלים. וכן היה הענין בישראל באפוד, כי אחרי אשר הורגלו באפוד הקדש, עשו כדמותו, והיו שואלים בו ומאמינים בדבריו ותועים אחריו, גם בחלים לא ידרשו את ה' כי אם בהם. וזה טעם ויעש אותו גדעון לאפוד ויצג אותו בעירו בעפרה ויזנו כל ישראל אחריו שם ויהי לגדעון ולביתו למוקש (שופטים ח כז), כי סרו מאחרי ה':

והנה לבן היה קוסם ומנחש כאשר אמר (לעיל ל כז) נחשתי, וארצו ארץ קוסמים מעולם, כדכתיב (ישעיה ב ו) כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים, ובלעם בן בעור הקוסם היה מעירו, וזה טעם למה גנבת את אלהי:

והתוצאה של המעשה של רחל נאמר בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת־אֱלֹהֶיךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר־לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַֽח־לָ֑ךְ וְלֹֽא־יָדַ֣ע יַעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) לא יחיה - ומאותה קללה מתה רחל בדרך:

ונשאלת השאלה מדוע מתה רחל הרי לשם שמים נתכוונה ולכאורה לא היה מגיע לה למות בגלל מעשה לשם שמים .

מתרץ הריב"א בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר תמצא את אלהיך וגו' פרש"י ומאותה קללה מתה רחל בדרך. וק' שהרי לא מצא לבן את התרפים וא"כ מנ"ל שנענשה רחל מאותה קללה וי"ל משום דאמרינן קללת חכם אפי' לחנם היא באה:

וכך מתרץ רבינו בחיי בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. מן החרם הזה נענשה רחל שמתה בדרך. ומכאן שיש לאדם ליזהר מעונש הצדיקים ומקללתם:

והעיקרון הזה הוא דבר מפורש בגמרא חברותא מסכת מכות דף יא עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו בחנם, היא באה!⁽¹¹⁸⁾דהיינו, אם קילל חכם אדם, אפילו אם לא היתה סיבה לקללה, היא חלה.מנלן? - מאחיתופל.שבשעה שכרה דוד שיתין, יסודות לבית המקדש, קפא תהומא. צפו מי התהום, ועלו, ובעא למשטפא לעלמא.⁽¹¹⁹⁾ עמדו מי התהום לשטוף ולהציף את העולם.אמר דוד: האם יש מי שיודע את ההלכה - מהו למיכתב שם ה' אחספא, ומישדא בתהומא, דליקו אדוכתיה!⁽¹²⁰⁾האם מותר לכתוב שם ה' על חרס, ולזרקו בתהום, לפי שהחרס צולל ואינו צף, וירד החרס וינוח על מקום הנקב, ויסתום את המקום שממנו צפים ועולים מי התהום.

והשאלה היא, האם יש לחשוש שמא ימחקו המים את השם הכתוב על החרס, ויעבור על איסור הלאו "לא תעשון כן לה' אלהיכם [במחיקת שמו]".⁽¹²¹⁾ליכא דאמר ליה מידי. לא היה מי שיענה על שאלתו של דוד.אמר דוד: כל היודע דבר זה, ואינו אומרו - יחנק בגרונו!⁽¹²²⁾נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, ואמר:ומה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה התורה: שמי [שמו של הקדוש ברוך הוא] שנכתב בקדושה בספר - ימחה על המים. כמו שמצינו בפרשת סוטה, שכותבים ומוחקים אל המים המאררים את כל פרשת סוטה, על אף שיש בה שם ה', כדי לברר אם נטמאה או לא, ואם היא טהורה יחזור שלום הבית בינה ובין בעלה.לעשות שלום לכל העולם כולו, לא כל שכן שמותר למחוק את שם ה'!וכיון שלמד כך מקל וחומר, אמר לו אחיתופל לדוד: שרי, מותר לכתוב שם על חרס ולזרקו למים.

וכך עשה דוד, כתב שם אחספא, שדי אתהומא, זרקו לתהום. ואז נחת, וקם אדוכתיה. ירדו מי התהום, ונעמדו במקומם.ועל אף שדוד קלל רק את מי שיודע את ההלכה בדבר ולא יאמר את הידוע לו, ואילו אחיתופל הרי אמר לבסוף את ההלכה, אפילו הכי, חלה קללתו של דוד על אחיתופל.והראיה, כי אחר כך, במעשה אבשלום, כשמרד בדוד, כתיב [שמואל ב יז] "ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו", שיעץ לאבשלום כיצד להלחם עם דוד.וכיון שלא עשה אבשלום כדבריו, הבין אחיתופל שישוב דוד וימלוך, ואז יהרגנו כדין מורד במלכות, וכמו כן יהיו נכסיו לאוצר המלך, כי כך דינו של מורד במלכות, ולא תישאר ירושה לבניו.לכן, "ויחבוש אחיתופל את החמור, ויקם וילך את ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו [הניח צואה למשפחתו], ויחנק", וגומר.חנק אחיתופל את עצמו למות, כדי להקדים את גזירת המלך, ובכך להניח את נכסיו לבניו, כי משמת שוב לא ידונו אותו, ולא יטלו את ממונו שהשאיר אחריו לבניו.

והתקיימה בו קללת דוד שיחנק בגרונו, אף שלא נאמרה קללה זו על הצד שכן יאמר את הידוע לו. ומכאן שקללת חכם, אפילו בחנם, היא באה.

כלומר יוצא לנו שקללת חכם פועלת גם כאשר היא לכאורה לחינם . וזה קשה מאוד מה פתאום הדין פועל שלא בצדק רק כי חכם קילל ? זה נשמע דבר שהוא לא צודק לחלוטין

וכך כותב הבאר שבע מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב

קללת חכם אפילו על חנם היא באה כו'. בפ"ב דמכות (יא, א) יליף לה מאחיתופל שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומות כו', וטעמא לא ידענא אמאי קללת חכם אפילו על חנם היא באה, וכי עביד קב"ה דינא בלא דינא. וכי תימא שזה המקולל היה ראוי לקללה זו מחמת עבירה אחרת, אכתי קשה הלא אין מגלגלין חובה ע"י זכאי, וצל"ע.

אומנם היה חיסרון במעשה של רחל כמו שאומר הרש"ר הירש בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) הנה, ידע יעקב להחדיר את רוחו בכל באי ביתו - הגדולים והקטנים, ובבטחון מלא יכול היה להאמין, שגם ילד קטן לא העז לקחת את שאינו שלו, מחוט ועד שרוך נעל. אמנם לא ידע יעקב את מעשה רחל, אף לא היה מאשר אותו, למרות נימוקיה.

וכך כותב ה משך חכמה בראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק לב

(לב) עם אשר (תמצא את אלהיך) לא יחיה. שבן נח נהרג על הגזל, ואינו קללה כלל, כן נראה לפי הפשט. אבל לפי המדרש מתה רחל מאותה קללה [רש"י], אף על גב שלא מצא, בכל זאת קללת חכם אפילו על תנאי אינו חוזר, כדאמרו ז"ל במכות על יהודה, עיין שם בתוספות.

אבל החיסרון במעשיה לא מצדיק את מותה של רחל כי המעשה שלה היה לשם שמים שהיה בו חסרון של שיקול דעת ולכן צריך להבין למה מתה רחל והאם זה באמת נגד הדין ?

ומצאתי תרוץ שנראה לי והוא תרוצו של הריא"ז (קונטרס הראיות) מסכת מכות דף יא עמוד א

אמ' רבי יהודה קללת חכם אפי' על חנם באה מנלן מאחתופל. פי' אף על גב דכתי' קללת חנם לא תבא [קללת] חכם אפי' על חנם היא באה מאחיתופל, שהרי אחיתופל בחנם נתקלל, שבשעה ששאל דוד מהו למכתב שם ומשדא אתהומא לא היה יודע אחיתופל להשיבו, אלא אחר מכאן נשא ק"ו לעצמו, ואעפ"כ פגע בו קללתו, שהי"ל לבקש התר על קללתו. ואין זה דומה למאי דא"ר אבהו לקמ' קללת חכם אפי' על תנאי היא באה, דהכא קאמ' בחנם מפני שנתקלל בחנם כדפירישי', והתם קאמ' על תנאי שלא היתה בחנם שהיה יודע שמואל להשיבו, ולפיכך קללו על תנאי אם תכחד ממני דבר ואף על פי שקיים תנאו פגעה בו קללתו71.

כלומר החיסרון של רחל היה שלש דברים האחד שהיא לא התייעצה עם יעקב לגבי המעשה לפני שעשתה אותו היא לא ספרה את זה ליעקב גם אחרי שהיא עשתה את זה והדבר השלישי היא לא בקשה מיעקב שיתיר את הקללה . כלומר רחל ידעה על הקללה הרי יעקב אמר את זה בפומבי והיא לא בקשה ממנו להתיר את הקללה וזה המשמעות של קללת חכם אפילו על חינם כי היה לרחל לבקש התרה והיא לא בקשה וזה המשמעות של החינם . וכך כותב המדרש ומשווה את גניבת התרפים לאכילה מעץ הדעת ותולה את העדרה של רחל ממערת המכפלה בגניבת התרפים .

כותב האוצר מדרשים (אייזנשטיין) עשרת הדברות עמוד 460

בא וראה כמה עון גנבה גורם, נאים נעשו מכוערים שמחים נעשו עצבים רמים נעשו שפלים לבושים נעשו ערומים, שהרי אדם וחוה עשר חופות נעשו להם בג"ע כולן מאבנים טובות ומרגליות, ועל שפשטו ידיהם בגנבת פרי האילן שיודע טוב ורע קצף עליהם הקדוש ברוך הוא והביא לעולם ארבעים קללות, עשר על האדם ועשר על חוה ועשר על הנחש ועשר על האדמה. וגם רחל אמנו אף על פי שגנבה את התרפים כדי למנוע את אביה מע"ז אעפ"כ גרם לה העון שלא תקבר במערת הצדיקים, ע"ש שאמר יעקב עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. לכך אל יפשוט אדם את ידו בגנבה ולא בגזל כי אם ביגיעתו ומזיעת כפיו. אם עושה כן אשריו בעוה"ז ואשריו לעוה"ב, שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב.

וכך אומר הריקאנטי בראשית פרק ג על חוה

מדרש רות [פ"א ע"א] ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא [קהלת ט, טו], אדם הראשון משבא סמאל רכוב על הגמל וסבב אותו שחטא, לא זכר את האיש שבמסכנותא יהיה על זה העון, שהנחש סבב לחוה וסמאל לאדם הראשון, וסמאל לא הוה ביה כחא דיהפוך לאדם, עד שבא נחש והפך לבא דחוה וחוה הפכה לבו דאדם וחטאו שניהם, ועל דא אמר האשה אשר נתת עמדי, שסמאל לא הוה ליה רשו דיהפוך לי עד שבאה חוה וגרמה לי דאכילנא מיניה,

והטעות של חוה שהיא  לא התייעצה עם האדם הראשון ולכן חטאה עם הנחש וגם כאן רחל לה התייעצה עם יעקב לפני שגנבה את התרפים וגם לא בקשה מיעקב שיתיר את הקללה ולכן יש איזה דמיון בן רחל לחווה כמו שהמדרש עושה קשר בן רחל לחווה .

וצריך עיון האם התיקון של המעשה של רחל היה באסתר המלכה שהיא משבט בנימין שעשתה את כל מעשיה בהתייעצות עם מרדכי .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

בשכר צניעות שהיתה בה ברחל - זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר.