18.8.2017

פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז

בס"ד
פרשת ראה למה "ראה" זה ביחיד ו"לפניכם" זה ברבים ? איך ניתן לדעת מה זה ברכה ומה זה קללה ? למה על הר עיבל הר הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון ? למה בחירה בן חיים ומוות זה בלשון  יחיד ? כיצד ניתן לדעת איך בוחרים בחיים ? האם יש בחירה שהיא לא חיים ולא מוות ? ‏כ"ו/אב/תשע"ז
לעילוי נשמת נועה אסנת בת ציפורה שנפטרה היום

כתוב בדברים פרק יא

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:

(כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם: ס

ובדברים פרק ל  כתוב

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יז) וְאִם־יִפְנֶ֥ה לְבָבְךָ֖ וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע וְנִדַּחְתָּ֗ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֛יתָ לֵאלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים וַעֲבַדְתָּֽם:

(יח) הִגַּ֤דְתִּי לָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵד֑וּן לֹא־תַאֲרִיכֻ֤ן יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹבֵר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן לָב֥וֹא שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יא

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אמר "ראה" בלשון יחיד "ולפניכם" בלשון רבים, כי משה ידבר עם הכל, עם היחידים ועם ההמון, ולפי שהברכה והקללה נאצלין משתי מדות שבהן נברא העולם והן מדת הדין ומדת רחמים שאין ענינם נגלה רק ליחידים המשכילים, לכך אמר "ראה" בלשון יחיד, והוא ראיה בעין השכל, כענין: (קהלת א, טז) "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", ולפי שהברכה והקללה הם זרוז להמון בקיום המצות והפחדם בעברם עליהן, לכך דבר עם ההמון ואמר "לפניכם".

כלומר בפרשה שלנו יש לשון יחיד ויש לשון רבים והכתוב מדבר על הברכה ועל הקללה ואומר רבנו בחיי שרק יחידים באמת יכולים ל"ראות" מה זה ברכה ומה זה קללה כי הם  "משכילים" כלומר למדו את התורה והבינו אותה על בוריה ולכן יש להם מושג אמיתי מה זה ברכה ומה זה קללה אבל לרוב העם שאין לו ידיעות עמוקות  אין הוא בקיא בכל התורה כולה הברכה והקללה נמצאת לפניהם באופן כללי ולכאורה הם צריכים את ההדרכה  של מי שיודע ו"רואה"  בשכלו כדי להבין ולבחור ב ברכה או בקללה כלומר מבלי לדעת את התורה ואת ההלכה אדם לא יכול לדעת מה זאת באמת ברכה ומה זה באמת קללה וכדי להבין את המורכבות של העניין אומר ה תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ת"ר: ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה וגו' - מה תלמוד לומר? אם ללמד שתהא ברכה על הר גריזים וקללה על הר עיבל, הרי כבר נאמר: אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים, וכתיב: ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל! אלא להקדים ברכה לקללה; יכול יהיו כל הברכות קודמות לקללות? תלמוד לומר: ברכה וקללה, ברכה אחת קודמת לקללה, ואין כל הברכות קודמות לקללות; ולהקיש ברכה לקללה, לומר לך: מה קללה בלוים אף ברכה בלוים, ומה קללה בקול רם אף ברכה בקול רם, ומה קללה בלשון הקודש אף ברכה בלה"ק, ומה קללה בכלל ופרט אף ברכה בכלל ופרט, ומה קללה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן, אף ברכה - אלו ואלו עונין ואומרים אמן.

אומר התלמוד הבבלי שאומנם ברכה קודמת לקללה אבל הברכה והקללה שזורות זו בזו ביחד כלומר כל דבר יש בו ברכה ויכול להיות בו קללה אין באמת הפרדה מוחלטת בן ברכה לקללה והדברים משולבים זה בזה וצריך "ראיה " כלומר שכל עמוק ולימוד עמוק לדעת מה היא ברכה ומה היא הקללה ולכן על הר עיבל היכן ש,שמו" את הקללה כתבו את התורה בשבעים לשון במשנה מסכת סוטה פרק ז

הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כ"ז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין ברכות וקללות ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר (שם) באר היטב ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן:

ונכתב בילקוט שמעוני תורה פרשת כי תבוא רמז תתקלח

וכתבת על האבנים [כז, ח], תנו רבנן כיצד כתבו ישראל את התורה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוהו שנאמר וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב ואחר כך סדו אותו בסיד, א"ל רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה, א"ל בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושגרו נוטירין שלהן וקלפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו,

ואני מבין שאת הברכה ואת הקללה ניתן להבין רק על ידי לימוד התורה ולכן על הר עיבל כתבו את התורה בשבעים לשון כדי שיהיה מונח גם בפני אומות העולם להבין מה היא ברכה ומה  קללה ולכן יש בידי האדם היכולת לבחור בברכה או בקללה אבל כדי לבחור צריך לדעת את כל התורה כדי שנדע מה היא ברכה ומה היא קללה ולכן האפשרות היחידה של האדם שלא יודע את כל התורה להסתמך על אותם יחידים שכן יודעים אותם ודרכם להבין מה היא ברכה ומה היא קללה

דברים פרק יז

(יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל:

ואומר הכלי יקר דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק יא

כי כבר אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) שמא יאמר אדם הואיל והללו מטהרין והללו מטמאין הללו אוסרין והללו מתירין היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר ניתנו מרועה אחד (קהלת יב יא) כולן אל אחד נתנן וכו', וקשה הלא הדרא קושיא לדוכתא וסוף סוף היאך אני למד תורה, אלא ביאור הדבר הוא שבכל דבר טומאה וטהרה יש כמה פנים לטהרו, וכמה פנים לטמאו, ואם התורה טהרתו הוא מפני שהצדדים המראים פני טהרה הם מרובים יותר מן הפנים המראים פני טומאה וכן להיפך, והוא הדין בדבר מותר ואסור, וכשר ופסול, ומטעם זה אמרו חז"ל (סנהדרין יז א) שאין ממנין לסנהדרין עד שיודע לטהר השרץ מן התורה, וטעמו של דבר שאם לפעמים צריכין להוראת שעה לפסוק נגד התורה משום עת לעשות לה' הפרו תורתך (תהלים קיט קכו), אז יכול החכם או הנביא לצרף לסברת עת לעשות לה' אותן מיעוט סברות שכבר נדחו מחמת הרוב ולילך אחר המיעוט כהוראת אליהו בהר הכרמל, אבל אם אין החכם או הנביא יודע שום סברא אל ההיפך אז לעולם לא יטהרו אפילו בהוראת שעה והרי הוא מחויב לטהרו מטעם סמוך עת לעשות לה' למיעוט סברות הנוטין אל ההיפך ואתרע רובא דכנגדו, ואם בית דין שלמטה פוסקים טהור על דבר שהוא טמא מן התורה הואיל שיש סברות גם לטהרו סמוך רובא של בית דין שלמטה שהסכימו לטהרו אל מיעוט סברות שיש לו בלאו הכי לטהרו ואתרע רובא של טומאה, כי נתן ה' כח גם לבית דין שלמטה לעשות סברות לכאן ולכאן ונתרבו הסברות הנוטין לצד טהרה. ועל כן יפה אמרו חז"ל (חגיגה ג ב) עשה אוזנך כאפרכסת וקנה לב לשמוע דברי המטהרין ודברי המטמאין, כי כפי האמת כל אדם צריך לכל הסברות כי אי אפשר לו להיות מן הסנהדרין עד אשר יהיה ידו בכל הסברות, ומטעם זה ראוי לקבל מהם אפילו אם אומרים על ימין שהוא שמאל מצד אותן סברות הנוטים גם לצד שמאל וזה דרך נכון מאד:

כלומר כדי להבין מה ברכה ומה קללה צריך להבין לדוגמה מה טהור ומה טמא ורק אלו שיש בידיהם את כוח התורה ואת כוח הסברה יכולים להכריע את ההלכה לכאן או לכאן אבל אלו שאינם בקיאים התורה לא יכולים להכריע . כל זה מדובר בהכרעה מה היא  ברכה ומה היא  קללה אבל כאשר התורה מדברת על בחירה בחיים או במוות התורה מדברת רק בלשון יחיד

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע ואחר כך (יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

כלומר רק בלשון יחיד ולא בלשון רבים ואני רוצה להסביר את ההבדל למה בתחילת פרשת ראה מדובר ביחיד ורבים וכאן מדובר רק ביחיד וההסבר של התורה

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

כלומר לאחר מתן תורה נתן הקב"ה לכל אדם את היכולת לבחור בחירה אישית בחיים או במוות בטוב או ברע כי גם אם האדם לא יודע האם הדבר הוא ברכה או קללה כמו שהראנו למעלה הקב"ה נתן לכל יהודי  כלים חזקים כיצד לבחור בחיים ולא במוות בטוב ולא  ברע גם אם לא ברור לו ב 100 אחוז האם הבחירה שלו זה בברכה או בקללה והכלי החזק ביותר הוא לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אהבת התורה והקב"ה  . ברגע שיש בך את האהבה לתורה ולקב"ה יש לך את כל הכלים  לעשות גם דבר שנראה לך לא נכון לא בגלל שהוא לא נכון אלה שאין לך עדיין את הכלים להבין למה הדבר נכון אבל אם אין בך אהבה לקב"ה ולתורה כל דבר שנראה לדעתך לא נכון יהיה לאדם  מאוד קשה לעשות דבר שהוא לא מבין אותו או חושב שלדעתו הוא לא נכון ואז במקום לבחור בחיים אתה בוחר במות אתה בוחר בקללה ולא בברכה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף עב עמוד ב

אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם מיתה. והיינו דאמר רבא: דאומן לה – סמא דחייא, דלא אומן לה – סמא דמותא.

ולכן הבחירה בחיים או במוות בטוב או ברע היא על היחיד שצריך לעשות את הבחירה שלו וכל בחירה  שלו היא או בחיים או במוות  או בטוב או ברע . ואם האדם לא יודע מה טוב ומה זה רע מה היא ברכה ומה היא קללה יש לו מחויבות לשאול את מי שיודע ואלו הם תלמידי חכמים שבקיאים בתורה .

ויש תופעה שאנשים מסתמכים על כאילו "רבנים"  ללא יראת שמים שלא באמת יש להם ידע תורני רחב ויראת שמים כמו שצריך להיות רב גדול בישראל וכאן התשובה היא פשוטה מאוד כי כאשר אתה בוחר רב כזה או אחר אתה חייב להבין שזה בחירה בן חיים למוות ובדיוק אותו מאמצים שתעשה כאשר חס וחלילה יש בעיה רפואית חמורה אדם עושה את ההשתדלות והברורים למצוא את הרופא המעולה ביותר ומוכן להשקיע את כל ההון שלו בדבר כי זה עניין של חיים ומוות אומרת לנו התורה שאותו הדבר בנושא המצוות כי עניין המצוות זה עניין של חיים ומוות ולא עניין בשולי החיים .

והרבה פעמים הבחירה בחיים היא קשה וארוכה ולכן צריך את אהבת התורה כדי לבחור בה כמו שאומר הילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתעה

ברכה וקללה [יא, כו] למה נאמר, לפי שנאמר החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך החיים ודרך המות נלך באיזו מהן שנרצה, ת"ל ובחרת בחיים, משל לאדם שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילין אחד שתחלתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחלתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם שאתם רואים שביל זה שתחלתו מישור כשתים ושלש פסיעות מהלך במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחלתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתה מהלך בקוצים וסופו לצאת למישור, כך אמר להן משה לישראל אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעוה"ז וסופן לדחות באחרונה, שנאמר כי לא תהיה אחרית לרע,

לסיכום התורה מחיבת את האדם לבחור בחיים ולא במוות ונותנת לו את הכלים לעשות את זה גם אם הרבה פעמים לא ברור לאדם מה הבחירה הנכונה ואחריות זו מוטלת על כל יחיד ויחיד ללא יוצא מהכלל ואדם צריך לדעת שכל בחירה שלו זה או בחיים או במות אבל כדי לעשות את זה צריך שיהיה לאדם אהבת התורה ואהבה של הקב"ה כי הבחירה בחיים היא הרבה פעמים בחירה בדרך הקשה ולא הקלה וכל אחד צריך לדעת שכל בחירה כזו היא בחירה או בחיים או במוות .