22.5.2015

שבועות איך אנחנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו כאשר בפועל התורה התקבלה ביום ה 51 ולא ביום ה 50 ? כיצד שבירת הלוחות קשורות לדחיית יום קבלת התורה ע"י משה ? ומאיפה קיבל משה את הכוח לשבר את הלוחות השניים ? ‏ד'/סיון/תשע"ה


בס"ד

שבועות איך אנחנו אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו כאשר בפועל התורה התקבלה ביום ה 51 ולא ביום ה 50 ? כיצד שבירת הלוחות קשורות לדחיית יום קבלת התורה  ע"י משה ? ומאיפה קיבל משה את הכוח לשבר את הלוחות השניים ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

יש מחלוקות בגמרא בן רבנן לרבי יוסי בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פו עמוד ב

תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו.

לפי מהלך הגמרא שם לשני הדעות התורה ניתנה באותו היום בשבת והיה זה לאחר 51 יום ולא חמישים יום כמו שכתוב בתורה .

דברים פרק טז

(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:

(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:

כלומר צריך לספור שבע שבועות שזה 49 יום וביום החמישים זה חג השבועות זמן מתן תורתנו

לרבי יוסי שאמר שהיה זה בז' בסיוון יש את התירוץ של הגמרא

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

אמר לך רבי יוסי: יום אחד הוסיף משה מדעתו, דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות.

ולפי רבנן שזה היה ב ו' בסיוון היה שני ימי ראש חודש בסיוון

ויש את השאלה של המגן אברהם כפי שמביא אותה בית הלוי  שמות פרק יט

מה שהקשה המג"א (ר"ס תצ"ד) היאך אומרים בשבועות זמן מתן תורתנו והרי קיי"ל דבשבעה לחודש ניתנה התורה, רק הענין דהכתוב אומר (שמות יט) וקדשתם היום ומחר ומשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו דדרש היום כמחר כדאיתא במס' שבת (דף פ"ז) והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא ירדה שכינה עד למחר.

בחג השבועות אנחנו אומרים חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו  אבל באמת לא קיבלנו אותו בחג השבועות כי אם יום אחד קדימה ביום ה 51  .

ובית הלוי שמות פרק יט  מתרץ את הקושיה

והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו דלא ירדה שכינה עד למחר. ונמצא דזאת המתנה שהתורה ניתנה לישראל וכפי שידרשו כן יהיה האמת היה בששי בסיון מה דלא ירדה עדין באותו יום השכינה וזהו שנקרא מתן תורה שניתנה להם התורה במתנה, ובשביעי היה קבלת התורה שקיבלו אותה ישראל ומתן תורה היה בששי. וזהו שאומרים מתן תורתנו ולא מתן תורה דתורתנו הפירוש שנעשית שלנו, והיא התורה שבע"פ והדרשות שנקראת על שם ישראל,

בעצם מתרץ בית הלוי שביום חמישים ואחד קיבלנו במתנה את התורה שלנו את הכוח לדרוש דרשות

וזה קשה על המדרש במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

כלומר משה קיבל במתנה את התורה רק לאחר ארבעים יום ולא ביום מתן תורה ואולי צריך להבין את הקשר בן שני ההסכמות של הקב"ה למשה

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

שבר את הלוחות. מאי דריש? אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי"ג מצות, אמרה תורה +שמות יב+ וכל בן נכר לא יאכל בו, התורה כולה [כאן], וישראל משומדים - על אחת כמה וכמה! ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - שנאמר +שמות לד+ אשר שברת ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת.

מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת כי תשא פרק לד סימן א

אשר שברת. אמר לו הקדוש ברוך הוא יישר כוחך ששיברת, שאילולי לא נשתברו נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה:

כתוב  במפורש שאם משה לא היה שובר את הלוחות עם ישראל היה מתחייב כליה . כלומר שבירת הלוחות היה הצלה של עם ישראל ע"י משה . וצריך להבין מאיפה שאב משה את הכוח להחליט בעצמו על שבירת הלוחות ע"י קל וחומר .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב +בראשית א+ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? - מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימין, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

כלומר קיום התורה הוא  תנאי בקיום העולם ,יציאת מצרים זה הבריאה החדשה של העולם עם קבלת תנאי של קיום המצוות  ועכשיו ע"י קל וחומר משה משבר את התורה האלוקית שהיא תנאי לקיום העולם ? ועוד יש להקשות  שקל וחומר אפילו לא מספיק חזק לדיני עונשין כתוב בתלמוד בבלי מסכת מכות דף ה עמוד ב

אמר אביו: בני, לאו קל וחומר הוא? אמר לו: לימדתנו רבינו, שאין עונשין מן הדין;

ואיך משה רבנו לוקח על עצמו את הסיכון של החרבת העולם רק מדין של קל וחומר ?

ויש לתרץ שמשה רבנו למד מזה שהקב"ה הסכים על ידו לשנות את היום של קבלת התורה ולדחות אותה ביום אחד שהקב"ה נתן למשה את הכוח להתערב ולדחות את העוצמה של קבלת התורה  כלומר כמו שהסכים איתו הקב"ה לא לתת את התורה במלא עוצמתה ביום   ה 50 אלה ביום ה 51  הוא הבין שהוא יכול לדחות את קבלת התורה ע"י שבירת הלוחות הראשונים ולקבל במקומם את הלוחות השניים . וכמו שנתן לו הקב"ה את היכולת לדחות את קבלת התורה ביום אחד כי עם ישראל לא יהיה מוכן לקבלת התורה ביום ה  50 רק ביום ה 51  והקב"ה הסכים איתו הוא הבין שיש לו את היכולת לדחות את קבלת התורה שנכתבה ע"י הקב"ה ללוחות השניים שנעשתה גם ע"י משה , וללא ההסכמה של הקב"ה לפני מתן תורה לא היה משה שובר את הלוחות ואז היה סכנה לקיום של עם ישראל .

ואכן בפעם הראשונה שמשה עשה מדעתו הוא הבין שהקב"ה הסכים עימו רק לפי המציאות כלומר משה לא הסתמך על הלימוד שלו כלימוד גמור ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פז עמוד א

ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו - דלא שריא שכינא עד צפרא דשבתא.

כלומר משה בדק לפני מתן תורה את גבולות היכולת שלו לפרש את המציאות וזאת בנוסף למתנה שנתן לו הקב"ה את כוח הפלפול לאחר 40 יום בהר סיני

מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.  מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

 

לסיכום משה הבין שכשהקב"ה הסכים איתו על דחית קבלת התורה ביום אחד נתן הקב"ה למשה את הכוח ע"י לימוד ועל ידי כוח הפלפול שנתן לו הקב"ה במתנה להחליט על עוצמת התורה שנמסרה לעם ישראל ולכן משה שבר את הלוחות הראשונים כדי לתת לעם ישראל את הלוחות השנים עד בו משיח צדקנו שבו נהיה מסוגלים לקבל את התורה במלא עוצמתה .

 

 

פרשת במדבר למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא ולמה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה


בס"ד

פרשת במדבר  למה החליף הקב"ה את הבכורים בלווים בעבודת בית המקדש? כיצד זה קשור למחלוקת של קרח ? מה יהיה עם הבכורים לעתיד לבא  ולמה ?  ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק ג

(מא) וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי יְקֹוָק תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אנחנו רואים שהקב"ה לקח את הלווים לעבודת המשכן תחת הבכורים ונשאלת השאלה למה ?

ומתורץ שהבכורים היו בחטא העגל ולכן נפסלו לעבודת המשכן והלווים לא היו בחטא העגל ולכן הם הוקדשו לעבודת המשכן

שמות פרק לב פסוק כו

וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:

כלומר בני לוי לא היו בחטא העגל והם היחידים שהגיעו אל משה כי לא היו בחטא .

וכך כתוב במפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה א

בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אך את מטה לוי לא תפקוד וגו' נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב) ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי הן קרבו אותי ואני מקרבן והיו לי הלוים

וקרח במחלוקתו עם משה רצה להחזיר את עבודת הבכורים כמו שאומר הרמב"ן במדבר פרק טז

(ה) וטעם וידע ה' את אשר לו - לעבודת לויה, ואת הקדוש - לכהונה, לשון רש"י, ויפה פירש. יאמר הכתוב שיודיע השם אם הלוים הם שלו כענין שנאמר (לעיל ח יד) והיו לי הלוים, או עדיין הבכורות שלו כענין שנאמר (שם ג יג) כי לי כל בכור, שלא יחליפם בלוים, ואת הקדוש, הם הכהנים המקודשים לעבודה, כמו שנאמר ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים (דה"י א כג יג). כי קרח כדי לאסוף עליו העם, גם על הלוים יחלוק וירצה להחזיר העבודה כולה לבכורים. והנה כאשר נשרפו אלה הבכורות נודע שלא בחר השם בעבודתם, וכאשר נתקבל קטורת אהרן נודע שהוא הקדוש.

וכאן מגיע האור החיים ואומר שלעתיד לבא באמת הבכורים יחזרו לעבור לגבוה בבית המקדש ואומר האור החיים הקדוש בבראשית פרק מט

אשר דיבר וגו' ויברך וגו' ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם (ספרי בהעלותך) עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין.

ונשאלת השאלה מדוע הבכורים יחזרו לעבודה לגבוה הרי הם עבדו עבודה זרה ונפסלו לעבוד במשכן ?

וצריך לתרץ שלעתיד לבא הסיבה שבגללה נפסלו הבכורים עתידה להתבטל ואם נעלמה הסיבה שבגללה הבכורים לא יוכלו לעבוד לגבוה מסברא ניתן להגיד שיחזרו לתפקידם  

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

ונשאלת השאלה מה יהיה עם הלוים ? האם הם ימשיכו את עבודת בית המקדש ? ועל זה יש את מה שכתוב בויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ב

ב הבן יקיר לי בכל מקום שנא' לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעולם הבא, בכהנים כתיב (שמות מ) וכהנו לי, בלוים כתיב (במדבר ח) והיו לי הלוים,

כלומר לעתיד לבא גם הבכורים וגם הלוים יעבדו בבית המקדש ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עבודה זרה פרק ד

רב נחמן בשם רבי מנא עתידה עבודה זרה להיות באה וכורעת לפני הקדוש ברוך הוא ובטילה מן העולם ומה טעם [תהילים צז ז] ישתחוו לו כל אלהים:

 

פרשת במדבר אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה


בס"ד

פרשת במדבר  אם שבט דן היה בצפון היה צריך ללכת ראשון אז למה כתוב מאסף? מה הקשר של מצפון תפתח הרעה לשבט דן ? מדוע שבט דן היה אחראי על השבת אבידה ? ‏ד'/סיון/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב במדבר פרק ב

 (כה) דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

וכתוב במדבר פרק י

(כה) וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם וְעַל צְבָאוֹ אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי:

ומאוד קשה לי כי הכיוון הכללי של מסעות בני ישראל הוא  לכיוון צפון לכיוון ארץ ישראל ואם באמת דן נמצא בצד צפון הוא היה צריך להיות ראשון ברוב המסעות ורק במידה ונוסעים דרומה הוא נמצא אחרון מאסף . וצריך לברר מדוע כתוב שהוא היה מאסף כלומר אחרון .

בתלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת עירובין פרק ה יש ויכוח כיצד היו נוסעים בני ישראל במדבר

כיצד היו ישראל מהלכין במדבר רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה חד אמר כתיבה וחרנה אמר כקורה מאן דמר כתיבה [שם ב יז] כאשר יחנו כן יסעו מאן דמר כקורה [שם י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם. מאן דמר כקורה ומה מקיים כתיבה כאשר יחנו כן יסעו מה בחנייתן על פי הדיבור אף בנסיעתן על פי הדיבור ומאן דמר כתיבה מה מקיים כקורה מאסף לכל המחנות לצבאותם לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה. וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו הה"ד [במדבר י כה] מאסף לכל המחנות לצבאותם.

ונראה לי שבאמת הקושי של התלמוד הירושלמי כיצד לפרש את שני הפסוקים שלכאורה סותרים אחד את השני . והתירוץ של הירושלמי  שבאמת שבט דן הלך ראשון  לשיטה שהם הלכו כתיבה אז מה המשמעות של מאסף ?  מתרץ הירושלמי לפי הבנתי ששבט דן היה מרובה באוכלוסין ולכן היה באמת הולך בצד הצפוני אבל בגלל שהיה לו הרבה אוכלוסין הוא היה מפוזר על כל פני המחנות ולכן הוא נחשב למאסף .

וכך ניתן לפרש את רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק כה

(כה) מאסף לכל המחנות - תלמוד ירושלמי לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. אתיא כמאן דאמר כתיבה היו מהלכין, ומפיק לה מן (במדבר ב, יז) כאשר יחנו כן יסעו. ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות:

כלומר לשיטה שעם ישראל הלך כקורה שבט דן באמת היה בסוף והיה מאסף . אבל לשיטה שעם ישראל הלך כתיבה  באמת שבט דן היה בראש אבל היה מפוזר על כל פני המחנה ולכן הוא נחשב למאסף

וכדי להבין את שיטת הקורה אומר ר' חיים פלטיאל במדבר פרשת בהעלותך פרק י פסוק יד

(יד) ויסע דגל מחנה יהודה. הק' מ"ה דבכולהו דגלים כתיב ונסע וכאן כתיב ויסע, ועוד דבכולהו כתב בני רק בשבט ראובן דכתיב ונסע דגל מחנה ראובן לצבאותם. ותירץ דמיד כשהיה נוסע הענן היה מיד נוסע דגל יהודה והיה הולך אחר הענן ולהכי כתב ויסע מיהו בשאר דגלים דהיו צריכין להמתין עד פריקת המשכן כתיב ונסע בדרך נחת היו נוסעים ומשבט ראובן לא הזכיר בני לפי שבמחלקתו של קרח היו משבט ראובן לפיכך לא הזכיר בניו.

לפירוש הזה של ההליכה כקורה צריך להגיד ששבט דן היה תמיד בצפון בראש המחנה אבל כשעם ישראל התחיל ללכת הוא היה אחרון בסדר ואם כך כאשר היו חונים הוא חזר למקומו בראש . ואז מאוד מובן למה הם היו לשני השיטות אחראים על החזרת האבידה . לשיטה שהלכו כתיבה הם היו מפוזרים על פני כל המחנה ולכן יכלו להחזיר לכל השבטים את האבידות של עם ישראל ולשיטה שהלכו לקורה הם הלכו אחרונים אבל כשהגיע לחניה היו צריכים לעבור דרך כל מחנה ישראל ובשלב הזה יכלו להחזיר את האבידה לכל אחד מבני ישראל .

ומאוד מובן מה שכתב בשכל טוב (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

וילחם עם ישראל. ר' אלעזר המודעי אומר היה עמלק נכנס סמוך לכנפי הענן. וגונב נפשות מבני דן, שהיו נוסעין באחרונה, והיה בהם זהוהי הלב, שהיו זונים אחר פסלו של מיכה שהוציאו עמהם ממצרים, ולפיכך היה הענן פולטם, והיה עמלק גונבם ומחתך את מילתם וזורקן כלפי מעלה, ואמר ראה מה שאני עושה בבני בריתך, שנאמר ויזנב בך כל הנחשלים

שבט דן לשני השיטות היה פגיע יותר משאר השבטים כי לשיטה שנסעו כתיבה השבט לא היה מרוכז במקום אחד אלה מפוזר על פני כל השבטים ולכן מאוד מובן שכל אחד עמד לעצמו וזה המשמעות של נחשלים  אומר האלשיך במדבר פרק ז

כי על כן נקרא נחשון, על שם נחשול שבים. ובאו מים עד חוטמו, וצווח, הושיעני אלהים, כי באו מים עד נפש.

ושבט דן היו נחשלים ללא הכוח של כל השבט או בגלל שהיו צריכים להמתין שכולם יעברו אותו ובחניה היו צריכים ללכת עד צפון המחנה לא היה בהם את הכוח לעמוד מול עמלק ולכן היו נחשלים שעמלק זינב בהם וזה בדיוק פירוש רד"ק בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק יז

 (יז) יהי דן - דמהו לנחש ולשפיפון שהלך יחידי כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות, והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים

ומובן מה עושה שבט דן בצפון שנאמר בירמיהו פרק א

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:

והסיבה לכך מה שכתוב פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק ג

רוח פנת צפון משם החשך יצא לעולם, רוח צפון בראו ולא גמרו, שאמ' כל מי שהוא אומ' שהוא אלוה יבא ויגמור את הפנה הזאת וידעו שהוא אלוה, ושם הוא מדור למזיקין ולזוועות והרוחות והשדים והברקים והרעמים, ומשם רעה יוצאה לעולם, שנ' מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ,

 

לסיכום שבט דן היה בצד צפון המקום שממנו תפתח הרעה כי זה הרוח שהקב"ה ברא ולא גמר את הבריאה . בצד צפון שבט דן הפחות שבשבטים שהלך לא כשבט אלה כיחידים  ולכן היה חלש מאוד ולכן עמלק זינב בו . ולשיטה שעם ישראל הלך כתיבה היה הולך בראש ובגלל החולשה שלו היה מפוזר על פני כל המחנה ,ולשיטה שהלכו כקורה היה בחניה בראש אבל בהליכה המתין עד שהיה  מאחור וכאשר חזרו לחנות עבר לתחילת המחנה .