21.8.2015

פרשת שופטים כי האדם עץ השדה מה הכוונה ? מה הקשר של למכת ברד ? מה הדרך להגיע למצב שבו נאכל רק מפרי השדה ? וכיצד זה קשור לחטא האדם הראשון ? ‏ו'/אלול/תשע"ה


בס"ד
פרשת שופטים כי האדם עץ השדה מה הכוונה ? מה הקשר של למכת ברד ? מה הדרך להגיע למצב שבו נאכל רק מפרי השדה ? וכיצד זה קשור לחטא האדם הראשון ? ‏ו'/אלול/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

דברים פרק כ

(יט) כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר:

(כ) רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־ הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ: פ

וצריך להבין מה מיוחד בעץ פרי שהקב"ה מצווה בפרוש לא לכרות  אותו ולא להשחית אותו

בשמות פרק ט

(כב) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת־יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־הָאָדָ֣ם וְעַל־הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

הקב"ה מצווה את משה להפעיל את מכת הברד כאשר אנחנו רואים שהמטרה זה האדם בהמה ועשב השדה אבל לא מוזכר  עץ השדה . אבל ברור לנו שהברד ירד על העצים הרי הם נמצאים בשדות וכאן יש שינוי בתוצאה הקשורה לעצים

שמות פרק ט

(כה) וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־כָּל־עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:

כלומר אנחנו רואים ויך את האדם בהמה והיכה את  עשב השדה   אבל את עץ השדה הוא רק שיבר כלומר זה התוצאה אבל לא הכונה להכות בעצים  .

כלומר אנחנו רואים שגם שהקב"ה עושה מלחמה מהשמים עם מצרים יש הבדל גדול ביחס אל פרות השדה ונשאלת השאלה מה המקור לשינוי הזה

בראשית פרק ב

(טז) וַיְצַו יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:

(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

האדם  הראשון לפני החטא יכול לאכול רק מפרי העץ ולא מעשב השדה ולא מהבהמה ולא מהעוף ולא מהדגים . כלומר המצב של האדם הראשון בגן עדן לפני החטא הוא המצב בו יכול האדם הראשון לתקן את העולם על ידי הבחירה החופשית שלו ולהביא את העולם לשלמות שלו . או לחטוא ולקלקל את העולם . והאדם הראשון קלקל את העולם כשאכל מעץ הדעת ולאחר החטא תפקידו של האדם לתקן את החטא להגיע חזרה למצב לפני החטא ואז בזכות מעשיו לתקן את העולם ולהגיע לשלמות של העולם שלאחריו יגיע העולם לשלמות .

על התהליך הזה כתבתי בפרשת נח ל'/תשרי/תשע"ה


יוצא לנו שחזרה של האדם לאכול פרות העץ בלבד זה מצב הכרחי כדי להגיע לתיקון העולם ולכן לדעתי יש כאן יחס מיוחד לעץ הפרי לעומת עשב השדה ובהמות וכדי להזכיר לנו את המטרה שלנו לתקן את מה שקלקלנו ואומר לנו הקב"ה שגם במצב של מלחמה שבו יהיה קל לנו לכרות את עצי הפרי כדי לעשות מלחמה אנחנו צריכים להימנע מכך רק אם אין ברירה כדי שנדע ולא נשכח את המטרה הכללית שלנו וזה להגיע למצב שבו נחזור לאכול רק את פרי העץ כמו שהיה לפי חטא האדם הראשון .

ולכן נאמר כי האדם עץ השדה . האדם לפני החטא קיבל את החיות שלו מעץ השדה . זה מה שמאפיין את האדם השלם . האדם לאחר החטא שגרם לקלקול של כל העולם הוא  אדם "שבור " והשאיפה שלו לתקן מה שקלקל  ולהגיע לתיקון שלו שבא לידי ביטוי בעץ השדה שיהיה האוכל היחידי שלו

וכך כותב יחזקאל פרק לד

(כו) וְנָתַתִּ֥י אוֹתָ֛ם וּסְבִיב֥וֹת גִּבְעָתִ֖י בְּרָכָ֑ה וְהוֹרַדְתִּ֤י הַגֶּ֙שֶׁם֙ בְּעִתּ֔וֹ גִּשְׁמֵ֥י בְרָכָ֖ה יִֽהְיֽוּ:

(כז) וְנָתַן֩ עֵ֨ץ הַשָּׂדֶ֜ה אֶת־פִּרְי֗וֹ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן יְבוּלָ֔הּ וְהָי֥וּ עַל־אַדְמָתָ֖ם לָבֶ֑טַח וְֽיָדְע֞וּ כִּי־אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק בְּשִׁבְרִי֙ אֶת־מֹט֣וֹת עֻלָּ֔ם וְהִ֨צַּלְתִּ֔ים מִיַּ֖ד הָעֹבְדִ֥ים בָּהֶֽם:

והנביא יחזקאל כותב את התיאור של אחרית הימים שבמרכזו ונתן העץ פריו   וגם כך כתוב בספרי דברים פרשת שופטים פיסקא רג

כי האדם עץ השדה, מלמד שחייו של אדם אינם אלא מן האילן. רבי ישמעאל אומר מיכן חס המקום על פירות האילן קל וחומר מאילן ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם על אחת כמה וכמה.

ובתלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

 

הכי אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, וכתיב אתו תשחית וכרת. הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת.

ולדעתי הבבלי מלמד אותנו  את הדרך לתקן ולהגיע למצב שלפני  חטא האדם הראשון ונגיע למצב שבו פרי העץ יהיה המאכל הבלעדי של האדם כמו שהיה לפני החטא . הדרך היחידה להגיע לשם היא בלימוד התורה. הדרך היחידה לתקן את מה שקלקלנו זה ללמוד תורה כדי ללמוד תורה אנחנו צריכים ללמוד מתלמיד חכם הגון . כי אם נלמד מתלמיד חכם לא הגון סופנו שנקלקל ולא נתקן כי אז נחשב לעץ סרק שלא מוציא פרות והתוצאה תהיה שנכרת כמו עץ סרק  שכן מותר לכרות אותו . אבל אם נמצא ונחפש תלמיד חכם הגון ונלמד ממנו אז התוצאה תהיה שנוכל מפרי  העץ כמו לפני החטא כי נתקן את מה שקלקלנו ונהיה במצב של ממנו תאכל ואתו לא תכרת .

פרשת שופטים רבי יוחנן ואילפא בזכות מי נצלו חיי שניהם ? בגלל התורה של רבי יוחנן שהפך לראש ישיבה או בזכות אילפא ששילב תורה ודרך ארץ ? מה הדין של מי שעוזב חיי עולם הבא (תורה ) לטובת חיי עולם הזה (עסק ) ? ‏ו'/אלול/תשע"ה


בס"ד

פרשת שופטים רבי יוחנן ואילפא בזכות מי נצלו חיי שניהם ? בגלל התורה של רבי יוחנן שהפך  לראש ישיבה או בזכות אילפא ששילב תורה ודרך ארץ ? מה הדין של מי שעוזב חיי עולם הבא (תורה ) לטובת חיי עולם הזה (עסק ) ?   ‏ו'/אלול/תשע"ה

בהמשך למאמר משבוע שעבר פרשת ראה כ"ט/אב/תשע"ה  שעורר תגובות רבות


אסכם בקצרה את המסקנות מהמהלך המחודש שכתבתי

1.      מי שעוזב  חיי עולם הבא לטובת חיי עולם הזה (רבי יוחנן ואילפא שעזבו את לימודם כדי לא להיות אביונים ) חייב מיתה בידי שמים זה מסקנה שאף אחד לא רבי יוחנן ולא אילפא חולקים על המסקנה הזאת .

2.      רבי יוחנן לאחר ששמע את המלאכים למד "מלא יחדל אביון מן הארץ" שחייב לחזור ללמוד תורה ונהיה ראש ישיבה . לדעתו החזרה שלו ללימוד התורה זה מה שכתוב בגמרא "דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא"   ובזכותו ניצלו רבי יוחנן ואילפא

3.      אילפא שלא שמע את המלאכים ורק מאוחר יותר שמע מה ששמע רבי יוחנן חולק על רבי יוחנן ולא לומד את הלימוד של "לא יחדל אביון מן הארץ" ולכן ממשיך לעשות עסקים אבל אילפא חושב שבגלל הלימוד שלו ניצלו הוא ורבי יוחנן ולימוד התורה שלו שנותנת לו את היכולת  לתרץ כל קושיה  "במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא פשטינא ליה ממתניתין"  זה מה שהגדירו המלאכים "דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא"  .

 

כדי להבין את המסקנה הראשונה כתוב תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול.

אנחנו רואים שרבי שמעון בר יוחאי שיצא מהמערה הסתכל באותו אחד שחורש וזורע כלומר עוסק בחיי שעה ולא בחיי עולם הבא הסתכל בו ונהפך לגל עצמות כלומר אותו אדם באמת לפי מידת הדין היה חייב מיתה ואכן נהפך לגל עצמות . אבל הקב"ה אמר לרבי שמעון בר יוחאי שהעולם לא עומד על מידת הדין אומנם לפי האמת ולפי מידת הדין אותו אחד היה חייב מיתה אבל העולם הזה מתקיים במידת ארך אפיים במידת הרחמים ולכן אמר לרבי שמעון בר יוחאי לחזור למערה כדי לחוזר וללמוד כיצד צריך העולם להתנהל בפועל ואכן רבי שמעון בר יוחאי למד

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

כלומר אני מבין ששמעון בר יוחאי הבין שהעולם הזה מתנהל במידת ארך אפים כלומר גם השכר וגם העונש זה בגמר החיים כשעוברים לעולם הבא . הרשעים מקבלים את עונשם בגיהינום לאחר שמסתיים החיים בעולם הזה . זה כמו שאדם יושב במסעדה ואוכל  החשבון בא בסוף ולא באמצע הארוחה . אבל אם הארוחה מתארכת מאוד יש חשבון ביניים אבל זה לא חשבון סופי והוא נעשה כל שנים עשר חודש . כלומר אני מבין את המשפט בגמרא כך : . המשפט של הרשעים בגיהינום אבל בכל מקרה כל שנים עשר חודש יש חשבון בינים . ולכן שהקב"ה הבין ששמעון בר יוחאי הבין כיצד מתנהל העולם אמר לו צאו ממערתכם . אבל יש מקרה אחד שבו ניתן החשבון באופן מידי וזה מקום של סכנה שבו מידת הדין פועלת ואז החשבון מוגש באופן מידי גם אם לא גמרת את הארוחה . ואילפא שעלה לראש הספינה הכניס את עצמו למקום סכנה ואמר תנו לי את החשבון עכשיו וזאת כדי להוכיח שהתורה שלו היא שהצילה אותו ואת רבי יוחנן .

ושאלו  אותי כיצד אדם יכול להכניס את עצמו למקום סכנה והתשובה שלי היא שהחשבון של אילפא היה פשוט

אם באמת התורה של רבי יוחנן היא שגרמה לכך להציל את שנינו מספק  והרי התברר עכשיו שרבי יוחנן  ניצל בדין ואני הרי חייב מיתה שעזבתי חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה ואם אני חייב מיתה אני לא אשנה את מצבי אם אכניס את עצמי לידי סכנה ועוד אמר :  לי אילפא ברור וודאי שהתורה שלי היא שהצילה את שנינו ולכן אומנם אני מכניס את עצמי למקום סכנה אבל אני בטוח שזכות התורה שלי הצילה את שנינו מקודם וגם עכשיו תציל אותי  . ועוד יש לומר שהבין אילפא שיש צד שלצורך מצוה ניתן להכניס את עצמך למקום סכנה כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

 

אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.

כלומר רבי טרפון הבין שלצורך הידור מצווה לצאת ידי ספק של שיטת בית שמאי ניתן להכניס את עצמך למקום סכנה ,וגם חכמים לא טוענים כנגד רבי טרפון על שהכניס את עצמו למקום סכנה אלה על שעבר על דברי בית הילל לפי שיטת  בית שמאי כאשר ידוע שההלכה שדברי בית שמאי אינם משנה .

הוכחה נוספת לשיטה שלי היא שאם באמת רק התורה של רבי יוחנן היא שגרמה להציל את רבי יוחנן ואילפא מדוע לא שמעו שניהם את המלאכים . לשיטתי  זה שאילפא לא שמע נתן לנו להעמיד את הדילמה  התורה של מי הצילה את שניהם ? כי אם שניהם היו שומעים אין ספק שגם אילפא היה חוזר ללמוד .  ואז לא היה כאן נעמד הספק העקרוני האם תורה עם דרך ארץ יכולה להגיע  לדרגה של תורה ללא דרך ארץ .

השאלה שאלה נוספת שנשאלה מה המשמעות של  "קיימא ליה שעתא"

רש"י מפרש מסכת תענית דף כא עמוד א

קיימא ליה שעתא - עתיד להתגדל, ואין זמנו למות.

אבל המהרש"א חידושי אגדות מסכת תענית דף כא עמוד א מפרש

שמניחים חיי עולם כו'. ואידך א"ל כו' חד דקיימא ליה שעתא ר"ל דקיימא ליה שעתא בחיי עולם שיהיה ראש ישיבה בתורה:

כלומר לפי רש"י הפרוש  שלי מסתדר טוב אבל לפי המהרש"א באמת רבי יוחנן הוא זה שתורתו הצילה אותו ואת אילפא .

קושיה נוספת ששאלו אותי בגלל שהרבה הבינו שמה שאמר אילפא "נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא"  הכונה שהוא יפיל את עצמו אבל הפרוש הפשוט הוא שהוא ייפול ולא חס וחלילה שיפיל את עצמו אם יתברר שהתורה שלו היא לא שהצילה אותו ואת רבי יוחנן כי מידת הדין היא זה שתפיל אותו כי הוא יהיה חייב מיתה בידי שמים שעזב חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה .

לסיכום

ברור שמי שעוזב חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה חייב מיתה בידי שמים ממידת הדין . אומנם העולם לא מתקיים על מידת הדין אבל זה הדין האמיתי למי שעוזב חיי עולם הבא .

נשאר לנו ספק בזכות מי ניצלו רבי יוחנן ואילפא האם בזכות זה שרבי יוחנן נהיה ראש ישיבה או בזכות התורה של אילפא בשילוב של דרך ארץ ותורה . אבל ברור לכל שאילפא עזב את התורה כי למד את זה מן הפסוק "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" ולא למד "לא יחדל אביון מן הארץ" . ואם לא היה את הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון גם אילפא היה ממשיך ללמוד תורה על אף שהיה אביון .