בס"ד
ראש השנה האם אדם יתנהג אחרת בעשרת מי תשובה מאשר
בימים רגילים ? מה מועיל להקפיד בעשרת ימי תשובה בשונה משאר השנה ? האם זה לא סוג
של משחק או צביעות ? מה מועיל לאדם תפילה
ותחנונים ? למה הקב"ה שם על מאזני המשפט את התפילות והתחנונים של האדם ? האם
דנים את האדם על מצבו הנוכחי או על העתיד ? כיצד תפילה ותחנונים משפיע על מצבו
הנוכחי של האדם ? האם הדין בראש השנה הוא רק על העבר או גם על העבר והעתיד ? מה
הקשר ליראת שמים ? למה הדין חייב להיות על המצב הנוכחי של האדם ? מה ההבדל בן בכה
תבכה של עם ישראל בחטא המרגלים לבכה תבכה של חנה ? כ"ט/אלול/תש"פ
כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרב סעיף א
סעיף א
הגה: ומתענים למחרת ר"ה (טור), (א)
והוא תענית צבור.
(ב) {א} (א') בכל הימים שבין ראש השנה
ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים.
וכתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרג סעיף א
סעיף א
א') (א') אף מי שאינו נזהר מפת של [א] א'}
כותים, (א) בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. הגה: (ב) ויש לכל
אדם (ג) לחפש ולפשפש במעשיו (ד) ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה
מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך
להיות יותר ביוקר מחטאת (ד"ע ורבינו יונה ריש ברכות).
כלומר עשרה ימי תשובה זה ימים של תחנונים מצד אחד
ופשפוש במעשיו של האדם . וכותב השולחן ערוך שכאשר אדם כל השנה נוהג להקל ולאכול פת
של כותים בעשרה ימי תשובה צריך להיזהר מזה .
ולכאורה אם נסתכל על זה בשכל קר זה נראה מאוד משונה
שאדם יעשה בעשרה ימי תשובה דברים שהוא לא רגיל לעשות במשך כל השנה . זה נראה
לכאורה כמו איזה משחק או צביעות או מראית עין של הקפדה על המצוות רק בזמן עשרת ימי תשובה ואיך זה מועיל לאדם להקפיד דווקא ב עשרת
ימי תשובה ולא כל השנה ? ומה מועיל לאדם
הנהגות כזו ב עשרת ימי תשובה ?
ועוד שאלה שנשאלת מה מועיל כל התפילות התחנונים
הפשפוש במעשים אם יש סיכוי גדול מאוד קרוב לוודאות מוחלטת שהאדם יחזור ולעשות מה
שעשה לפני עשרת ימי תשובה . כל התהליך הזה נראה כמו איזה משחק האם באמת זה כך ?
כדי להבין את זה נביא את הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב
ואמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה, שישראל עושים את עצמם כרשים [כעניים] בתפילתם, ומתפללים
בלשון תחנונים [כעין מה שנאמר: "תחנונים ידבר רש". משלי יח], הרי היא מתעשרת
בסופה.
שנאמר
[דברים יא] בענין ראש השנה: "מראשית השנה ועד אחרית שנה".לא נאמר
"מראשית", אלא "מרשית" כתיב, מלשון רש. ואחר כך נאמר "ועד
אחרית" - סופה שיש לה אחרית!ואמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי
מעשיו של אותה שעה שהוא נידון בה. ואפילו אם גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא
שהוא עתיד להרשיע אחר כך.שנאמר [בראשית כא] על ישמעאל בן אברהם: "כי
שמע אלהים אל קול הנער - באשר הוא שם".ואמרו חז"ל במדרש בראשית רבה:
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ישמעאל, שעתידין בניו להמית את בניך בצמא
בעתיד - אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק
הוא, או רשע?
אמרו לו: צדיק.אמר להם: "באשר הוא שם". כלומר,
איני דן את העולם אלא בשעתו.
כלומר לעולם אדם נידון אלא בשעתו כלומר לפי מצבו
הנוכחי רק בן סורר ומורא הוא חריג שנידון לא על מה שהוא כרגע והוא נידון על מה
שהוא עתיד להיות .
וברור שהדין צריך להיות כך כי יש את הכלל היסודי תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב
ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ
מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.
כי אם האדם לא היה נידון אלא בשעתו לא היה משמעות
לכלל הזה . כי לאדם יש זכות בחירה ולא
ניתן לדון אותו על אחריתו כי תמיד יש לו את הכוח לשנות את מצבו כי יראת השמים שלו נמצאת
בשליטה הבלעדית שלו . ולגבי בן סורר ומורא צריך עיון למה לא מועיל היראת שמים שלו כדי שיהיה לו סיכוי לצאת מהגורל שלו .
עוד דבר שניתן ללמוד מהגמרא שהאדם על ידי תפילה משנה
את הדין שלו . וזה מצריך עיון הרי הדין שלו נקבע על ידי מעשיו ולכאורה התפילה לא
משנה את מעשיו של האדם אז כיצד התפילה משנה את הדין של האדם ?
כדי להבין את זה נראה מה כתוב במוסף
אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם. וּפוֹקֵד
כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת
שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְּבוֹדֶךָ. וְאֵין
נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל
הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ יְיָ
אֱלֹהֵינוּ. צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק
זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ. לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן
נִסְתָּרוֹת לְאֵין תַּכְלִית.
הדין בראש השנה מורכב גם מהעבר וגם מהעתיד הקב"ה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה
עוֹלָם כלומר את העבר צוֹפֶה וּמַבִּיט
עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת זה העתיד . החשבון בראש השנה הוא דין של עבר ועתיד ביחד . הדין של האדם
לא נקבע רק על מה עשה האדם בעבר כי אם מה היכולת שלו לפעול בעתיד . היכולת שלו לפעול
בעתיד נקבעת על ידי מצבו ביום הדין ובעשרת ימי תשובה . כלומר מה שהאדם מתפלל אומר
וידוי חוזר בתשובה ממעשיו הרעים מקבל על עצמו חיובי מצווה מקבל על עצמו דברים שלא
עשה עד היום או אפילו מתנהג בחסידות בשונה להתנהגות שלו במשך השנה מראה לקב"ה
מה פוטנציאל יראת השמים שטמון בו . אותו פוטנציאל שמגלה האדם ביום הדין ובעשרת ימי
תשובה הם חלק מהותי מהדין שלו כי הפוטנציאל הזה יכול להתממש בעתיד לפי הכלל הכול
בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה נמצא על מאזני המשקל של המשפט שהקב"ה דן אותו
בראש השנה ובעשרת ימי תשובה . בדיוק כמו ישמעאל שבכה כמו שאומר
רד"ק בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז
(יז) וישמע אלהים את קול הנער - כי גם הוא נשא
את קולו ובכה:
כלומר הקב"ה דן את ישמעאל לפי התפילה שהוא נשא
. התפילה שינתה את הדין של ישמעאל שהיה אמור למות . והסברא אומרת שהתפילה שלו
הראתה שיש לו איזה יכולת בעתיד לשנות את מצבו וזה חלק מהדין שלו כעת . אמרו
לקב"ה מלאכי השרת אתה יודע שעתידין בניו להמית את בניך בצמא בעתיד כיצד אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם
הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק הוא, או רשע?
כלומר
צריך להגיד 2 דברים הידיעה הזאת שבניו ימיתו בצמא חלק מעם ישראל זה אומדנא ולא
ודאות ויש אפשרות שהיראת שמים שהוא הפגין בבכי שלו מלמדת על היכולת שלו בעתיד להגיע ליראת
שמים כזו באופן קבוע ולא באופן זמני התלוי בצמא שלו והיראת שמים שלו תשנה את
המציאות של עצמו ושל בניו לפי הכלל הכול ידי שמים חוץ מיראת שמים .
ועל הסוגיה הזאת של ידיעה ובחירה מפלפל המשך חכמה בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז
באשר הוא שם. בגמרא ראש השנה
טז, ב אמר ר' יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו. לשון "דנין" קשה,
היה לו לאמור "אינו נידון". והנראה דבמדרש רבה הלבישו זה לשיחה בין
הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: רשע או צדיק. ששאל למלאכים, ואמר "באשר הוא
שם". והנראה, דידיעת השם יתברך במעשי האדם, ידיעתו היא מידיעת סיבתו ועצמותו,
ואינה ידיעה חוצית המתוספת עליו, לכן אינה מכרחת הבחירה, כמו שכתב הרמב"ם,
והבאנו לעיל. ואם כן, ודאי לא שייך שידון האדם על מעשיו בעתיד. ולכן אמר איוב
[שנסתפק בידיעה ובחירה כמו שמצינו סוף פרק קמא דבבא בתרא (טז, א): רצה איוב לפטר
(את כל העולם כולו) מן הדין. (אמר לפניו, רבונו של עולם! בראת שור פרסותיו
סדוקות), בראת חמור פרסותיו קלושות (בראת גן עדן, בראת גיהנום, בראת צדיקים) בראת
רשעים, (מי מעכב על ידך?!). וזה כי טען אשר ידיעה מכרחת] בהסתפקותו, אחרי שכעת הוא
צדיק, רק בעתיד אולי ירשע, אמר (איוב י, ד - ו): "העיני בשר לך, אם כראות
אנוש תראה. (הכימי אנוש ימיך, אם שנותיך כימי גבר), כי תבקש לעוני ולחטאתי
תדרוש". פירוש, העון העתיד, הלא ידיעתך אינה מכרחת?! אמנם ידיעת הנבראים
העלולים היא מכרחת. אך אם כן, הלא מצאנו שמשה אמר: "וקם העם הזה וזנה... (כי
ידעתי) אחרי מותי כי השחת תשחיתון"! אמנם זה אינו בדיוק רק בקירוב, כמו
שהאריך בזה בסוף תיקוני זהר חדש בשם סבא דסבין. לכן אם הנבראים יודעים בקרוב, סלקא
דעתך אמינא דכיון דידיעתם מכרחת, מענישים על העתיד. אמנם זה הוי כידיעה בלא ראיה,
וכמו אומד, דאין דנים בדיני נפשות לכולי עלמא, ואף בדיני ממונות גם כן אין מענישים
לרבנן דפליגי על ר' אחא (שם). לכן עשו זה לשיחה של מלאכי השרת - שידיעתם חוצית מן
הסיבה העליונה וצריכה להכריע - אבל זה על דרך הקירוב, לפי המאורעות שיודעים מה
שיהיה לעתיד. אבל מכל מקום על דרך הרחוק יכול לבחור בצד אחר, לכן גם על ידיעתם אין
מענישים. ולכן אמרו בגמרא 'אין דנים', שגם בית דין של מעלה שידיעתם לעתיד מכריחה,
גם כן אין מענישים, לפי שהוא רק על צד הקירוב, והוי רק כאומדנא, וכידיעה בלא ראיה,
ודו"ק.
וראיה לעניין שלנו זה גמרא חברותא מסכת יומא דף פז עמוד א
שנינו במשנה: האומר "אחטא ויום הכפורים
מכפר" - אין יום הכפורים מכפר.
והוינן בה: לימא מתניתין - דלא כרבי הסובר שאפילו
בלא עשה תשובה מכפר עליו יום הכיפורים.
דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין
לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר!אפילו תימא רבי, "אגב" - שאני. כיון שכל חטאו הוא אגב [מחמת] השענותו על כפרת יום
הכיפורים, אין יום הכיפורים מכפר עליו.
כאשר אדם כזה האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר יום הכיפורים
לא יכפר עליו כי המחשבה שלו מלמדת את
הרדידות של יראת השמים שלו ועל הדרגה הנמוכה הזאת שלו שמלמדת על הסיכוי הקלוש שלו
להצליח בעתיד לפתח יראת שמים . הקב"ה דן אותו לפי מה שהוא עכשיו והוא רשע
שכופר בקב"ה . הכפירה שלו היא לא בתפיסה שהקב"ה לא ברא את העולם הכפירה
נובעת בכפירה בתפקידו של האדם בעולם ואותו אדם מנסה להתחמק מהתפקיד שלו ובזה הוא
כופר בקב"ה בדומה לדור הפלגה שהכיר בקב"ה אבל רצה להלחם איתו כדי לברוא
להם עולם המנותק מהקב"ה .
ועוד ראיה שהדרגה של יראת השמים היא חלק מהותי מהדין של
הקב"ה מ 2 בכיות האחד של חנה והאחד
שכתוב בנביא מיכה על חטא המרגלים
איכה פרק א פסוק ב
בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה
וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ
כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים: ס
ועל זה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב
בכה תבכה בלילה, שתי בכיות הללו למה? אמר
רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני. בלילה - על עסקי לילה,
שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן:
אותו (היום) +מסורת הש"ס: הלילה+ ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא
לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות.
הקב"ה דן את עם ישראל לפי דרגת היראת שמים
שלהם כעת . הבכייה לחינם מראה את מצב היראת שמים שלהם ועל זה הקב"ה דן אותם לדורות
. ויש בכייה אחרת שיש בא יראת שמים
שמואל א פרק א פסוק י - יא
(י) וְהִ֖יא מָ֣רַת
נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְקֹוָ֖ק וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה:
(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר
וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ
וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע
אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה
עַל־ רֹאשֽׁוֹ:
חנה הראתה שכל הבכי שלה הוא לא לחינם הוא אך ורק בגלל יראת שמים כי הבן שלה שמואל יהיה שייך רק לקב"ה ולא לה . ועל זה הקב"ה דן אותה ונתן לה בן .
וכך כותב המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק י
(י) והיא. ואז התקבצו ארבעה
דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א] שהיא עצמה היתה מרת נפש, וה' שומע תפלת
נשברי לב. ב] ותתפלל על ה', שהתפללה בכוונה
שלימה על ה' לבדו. ג] ובכה תבכה, ושערי דמעה לא ננעלו
לעולם (ברכות לב ב):
לסיכום עבודת התפילה והתחנונים והוידוי והחזרה
בתשובה משנים לחלוטין את דינו של האדם כי האדם משנה את הדרגה של יראת השמים שלו .
יראת השמים של האדם היא חלק מהותי מהדין שהקב"ה דן אותו . וכאשר אדם עושה
פעולה בעשרת ימי תשובה שבדרך כלל הוא לא עושה במשך השנה מראה לקב"ה שלאתו אדם
יש לו אפשרות להגיע לדרגה גבוהה יותר בעתיד והנתון הזה הוא חלק מהמשקל ששמים על
מאזני המשפט ביום הדין ובעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים
