פרשת ויחי אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויחי  אישה כשרה עושה רצון בעלה 2 כיצד מסתדר עם דברי ה כל בו ? כיצד מסתדר עם הגמרא שאומרת שאדם יורש גיהינום כאשר שומע לעצת אשתו ? איך ניתן להבין את דברי הרמב"ם כאשר משמעות רצון בעלה זה רצון של הקב"ה? כיצד זה מסתדר עם הקללה לחוה וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:? ‏י"א/טבת/תשע"ח

שבוע שעבר ניסיתי להראות מזווית מחודשת את הביטוי אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה.

ומצאתי סיוע לדברי אצל המלבים על משלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ואומר המלבי"ם משלי פרק יד פסוק א

(א) חכמות נשים, החכם יצייר את החכמה והכסילות כשתי נשים, ידמה את החכמה כאשה, כי הנפש המקבלת את החכמה היא מקבלת אותה מן השכל העליון המשפיע, והנפשות הלומדות ומשכילות הם הנשים הטובות נשי חיל השומעות לבעליהם העליון, והוא שופע עליהן מרוחו להשכילם באמתתו, והנשים הכסילות והאולת הם הזונות מתחת בעליהם ללכת חשך ללא אור אל דרכים מעוקשים דרכי מות, והנה חלקי החכמה הם רבים מאד ואין להם קץ, והחכמה בכללה המקבצת כל פרטי החכמות נדמה במשל כבית הנבנה מעצים רבים ואבנים וחול וסיד וקירות, ובהצטרפם יבנה בית מקדש מלך, ומצייר כי חכמות נשים בנתה ביתה, החכמה בכללה שבנתה הבית הנשגב, הצטרפו אל הבנין הזה כל הנשים החכמות, כל הנפשות המשכילות ביראת ה' הנביאים והחכמים המשכילים שכל טוב ויבנו את הבית, ואולת בידיה תהרסנו, אבל האולת שהיא המטילה ספיקות על כל חקי החכמה, האשה הזאת אינה בונה רק מהרסת ומחרבת, שכל כח האולת הוא רק להרס את חקי החכמה אשר בחכמה תבנה בית והיא עוסקת להרוס ולא לבנות להחריב ולא להקים:

אומר המלבי"ם שאותם נשים חכמות מקבלות את החוכמה שלהם מן השכל העליון שאליו הם שומעות כלומר הקב"ה כלומר זה מסביר שהמשמעות שאישה כשרה עושה רצון בעלה היא זאת ששומעת ועושה את הרצון של הקב"ה ומתוך זה היא מובילה את מעשיה ביחסים בינה ובין בעלה . וכך אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן, לא זכו - אש אוכלתן. אמר רבא: ודאשה עדיפא מדאיש, (מ"ט?) האי מצרף, והאי לא מצרף.

ואומר רש"י מסכת סוטה דף יז עמוד א

שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה.

לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש.

ודאשה עדיפא מדאיש - אש של אשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש.

מאי טעמא האי מיצרף - אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש אבל של איש אין אותיות של אש מצטרפות יחד שהיו"ד של שכינה מפסקת.

ופרוש הדבר אשה איש   אם נוריד את ה ה' מהאשה ישאר אש ואם נוריד את ה י' מהאיש יישאר אש יישאר כאן רק אש אש כלומר אש תוכל אש ומה שיהיה בן האיש והאישה רק אש שתוכל אותם . והגמרא מוסיפה שמידת הדין יותר באשה משבאיש כי אצל האישה האש נמצא צמוד ורק כאשר יורד ה ה' כלומר האישה לא עושה רצון בעלה כלומר רצונו של הקב"ה נשאר האש אבל אצל האיש יש הפרדה בן ה א' ל ש' כי בניהם יש י' ולכן האש כלומר מידת הדין יותר נוחה באיש . ואת זה אנחנו רואים במוחש באחאב ואיזבל אשתו מלכים א פרק כא

(כה) רַ֚ק לֹֽא־הָיָ֣ה כְאַחְאָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֑ק אֲשֶׁר־הֵסַ֥תָּה אֹת֖וֹ אִיזֶ֥בֶל אִשְׁתּֽוֹ:

כלומר איזבל לא עשתה רצון בעלה כלומר היא מרדה בקב"ה וסופה של איזבל

וזה סופה של איזבל כמו שכתוב במלכים ב פרק ט

(לה) וַיֵּלְכ֖וּ לְקָבְרָ֑הּ וְלֹא־מָ֣צְאוּ בָ֗הּ כִּ֧י אִם־הַגֻּלְגֹּ֛לֶת וְהָרַגְלַ֖יִם וְכַפּ֥וֹת הַיָּדָֽיִם:

(לו) וַיָּשֻׁבוּ֘ וַיַּגִּ֣ידוּ לוֹ֒ וַיֹּ֙אמֶר֙ דְּבַר־יְקֹוָ֣ק ה֔וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֛וֹ אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹ֑ר בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֔אל יֹאכְל֥וּ הַכְּלָבִ֖ים אֶת־בְּשַׂ֥ר אִיזָֽבֶל:

(לז) והית וְֽהָיְתָ֞ה נִבְלַ֣ת אִיזֶ֗בֶל כְּדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה בְּחֵ֣לֶק יִזְרְעֶ֑אל אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יֹאמְר֖וּ זֹ֥את אִיזָֽבֶל: פ

אבל אחאב גם לקה אבל הרבה פחות מאשר איזבל

וכתוב במלכים א פרק כב

(לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב:

(לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ:

(לז) וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן:

(לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר יְקֹוָ֖ק אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:

כלומר אחאב נהרג יותר מאוחר והדם שלו נשפך על המרכבה שנשטפה על ידי מי ברכת שומרון והכלבים ליקקו את המים כלומר הוא נענש בצורה הרבה פחות חמורה ועקיפה מאשר איזבל שנאכלה ממש על ידי הכלבים כלומר האש יותר נוחה לפגוע באישה .

והקשה עלי הרב הרשלר כיצד המהלך של מסתדר עם הגמרא  בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד א הרי עם זה נכון המהלך שלי  מדוע הגמרא כותבת לכאורה הפוך ?

ואמר רב: כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר רק לא היה כאחאב וגו'. - אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי: איתתך גוצא גחין ותלחוש לה! - לא קשיא, הא - במילי דעלמא, והא - במילי דביתא. לישנא אחרינא: הא - במילי דשמיא, והא - במילי דעלמא.

 והתירוץ הוא פשוט כי הגמרא מביאה פה את איזבל בתור דוגמא לאישה שנותנת עצה והרי איזבל היא זו שהוציאה את ה ה' מתוכה והלכה אחרי עבודה זרה כמו שאומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קב עמוד ב

מאן דכתב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו, ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה, ואת אמרת שקול היה?

כלומר איזבל היא אחת שאסור לקבל עצה ממנה כי היא זאת שהוציאה את ה ה' מתוכה ונשארה אש ששורפת את מי שמקבל את העצה שלה כמו שאחאב קיבל את עצתה . אבל אישה כשרה שעושה רצון בעלה כלומר שה ה' נמצא אצלה וכל הזיווג בינה ובן בעלה הוא דרך השאיפה ליראת שמים ולהכניס את הקב"ה לתוך ביתה היא אישה שמובילה את בעלה להתעלות בעבודת השם .וזה בדיוק מה שכתוב במשלי

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

כלומר יש שני סוגי נשים והגמרא מדברת על הסוג של איזבל .

והקשה עלי הרב חיים לוין על  מה שכתוב בספר הכלבו סימן עג

כתב הבעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית אשר כרת השם עם האבות הוא שימול כל זכר בשר ערלתו ודי אות הברית לזכרים לפי שהנקבה היא לעזר הזכר ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להנהיגה ולהדריכה בדרכיו ולעשות כל מעשיה על פיו והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמה כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם והיתה הקטטה נופלת בהם, ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה ולפי הטעם הזה הספיק האות בזכרים עכ"ל.

ולכאורה עושה רצון בעלה הוא כפשוטו שצריכה לעשות מה שבעלה אומר לה אבל הבעל מלמד בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות אומר

ולפיכך בא הספור הזה בתורה ולמדנו ממנו שלשה דברים הא' כי כל מי שמקבל תועלת מאחד ראוי שיגמלהו טוב כפי התועלת ההיא ואפילו יהיה האחד רע ופחות שהרי יצחק הנביא לפי שהיה מקבל תועלת גופנית מעשו הי' רצונו לגמלו טוב בברכת תועלת גופנית והמפר מחשבות מנעו מזה ובחר יעקב גם לזה הטוב והסכים השם לדעת רבקה שסבבה לו הברכה הגופנית כי לזה נבראה האשה להיותה עזר כנגד האדם והכל כדרך שבאו בברכות התורה

כלומר גם הכל בו שמביא את בעל המלמד לתפקידה של האישה יסכים לדעתו של הבעל מלמד על שהוא קורא לרבקה "עזר כנגדו" כלמור רבקה סובבה את מהלך העניינים שיצחק יבחר את יעקב ולזה קורה הבעל מלמד "עזר כנגדו " וזה מוכיח דווקא את המהלך שלי שלעשות רצון בעלה הכוונה שאישה כשרה יש לה יכולת לכוון את בעלה לכיוון הרצון של הקב"ה . וכך אומר בספר מלמד התלמידים פרשת תולדות

כי הטוב ההוא הוא טוב נצחי ואהבה בתענוגים רוחנית עולמית והוא שאמר החכם מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה ולא כן שאר הטובות והתענוגים הגופים כי הם כלים בזמן מועט ובבחינת אמת כל התענוגים ההם הם צער ויגיעה לנפש כמו שאמר אחד מן החכמים מי שחננו השם חכמה אל ידאג להפקד הצער והיגיעה כי אחרית הזהב והכסף הצער והיגיעה ואחרית החכמה השלום והמנוח אם כן נמצא במעלת האהבה העליונה לעולם כל הנמצא מטוב בשאר המעלות לשעתן לזאת יקרא אהבה באמת וכפי זאת האהבה נבחר ישראל מכל מין האדם כפי אשר נבחר מין האדם מכל בעלי חיים.

וזה נאמר על אותם נשים שיש להם חכמה כמו שאומר במשלי פרק יד

(א) חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

ונשאר להסביר את הרמב"ם כיצד דבריו מסתדרים עם ההבנה שרצון  בעלה הכוונה לרצון של הקב"ה

כתוב ברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה כ

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה ס על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.

ולדעתי הנקודה המעניינת שהרמב"ם אומר שהאישה צריכה להתייחס אל בעלה כאל שר או מלך ואומר על זה משלי פרק כא

(א) פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־יְקֹוָ֑ק עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

כלומר אישה כשרה צריכה להסתכל על בעלה כמו מלך או שר שליבו נתון בידי הקב"ה ורק הוא מדריך את רצונו ולכן רצונו של בעלה זה הרצון של הקב"ה כמו שר ומלך והיא צריכה לעשות את רצון בעלה כלומר את רצונו של הקב"ה והיא תמיד צריכה לזכור שמהות היחסים בינה לבין בעלה הוא דרך ה ה' אצלה ודרך הי' אצל בעלה ולכן רבקה שהיית אישה כשרה הולכת לדרוש את השם כמו שכתוב בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כה פסוק כב

לדרוש את י"י - אל הנביאים שבאותן הימים כדכת' לדרוש את י"י מאתו, וכת' כי יבא אלי העם לדרוש את י"י:

ולכן אני יכול להגיד שלשונו של הרמב"ם יכול להיכנס בתוך ההבנה שלי על המשמעות של "רצון בעלה"

אבל עדין לכאורה ההבנה הזאת יכולה להתנגש מול הקללה של הקב"ה שקילל את חוה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והתירוץ שלי הוא פשוט דרך האישה הכשרה להשיג את רצון בעלה כלומר את הרצון של הקב"ה בדרך עקיפה והיא לגרום לכך שהקב"ה יטה את רצונו של בעלה כפי רצונה של האישה שהוא לשם שמים ובכל המקרים שראינו כמו שרה רבקה דבורה יעל בסופו של דבר הבעלים שלהם הסכימו לרצון של נשיהם ובדבורה ראינו מפורש שדבורה אומרת לברק

שופטים פרק ד

(ט) וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה:

דבורה אומרת לברק אני אלך עימך כלומר תחת הנהגתך אבל תדע שרצון השם שסיסרא ייפול ביד אישה כלומר דבורה מצד אחד מכונת את בעלה לרצון השם ומצד שני נמצאת תחת הנהגתו. וגם אחרי המעשה של יעקב עם רבקה לקבל את הברכות של יצחק קיבל יצחק את המציאות הזאת

 בראשית פרק כז

(לג) וַיֶּחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָרֲכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִהְיֶֽה:

ואומר הרשב"ם בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לג

גם ברוך יהיה - שמיהר לעובדני. וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא היתה מכרת בו שראוי לברכות:

כלומר כאשר אישה כשרה עושה רצון בעלה ועושה לשם שמים מתוך יראת שמים גם בעלה יודע שזה רצון השם ומקבל את זה באהבה ועל זה נאמר בבלי מסכת סוטה דף יז עמוד א

אמר רבי תנחום: הנקי כתיב. דריש ר"ע: איש ואשה, זכו - שכינה ביניהן,

פרשת ויגש אישה עושה רצון בעלה 1 מה הכוונה ? מה זה רצון ? מה הקשר ליעל אשת חבר הקיני ? מה הקשר לדבורה הנביאה ? מה הקשר לברק הנביא ? ‏ד'/טבת/תשע"ח

בס"ד
פרשת ויגש אישה עושה רצון בעלה 1 מה הכוונה ? מה זה רצון ? מה הקשר ליעל אשת חבר הקיני ? מה הקשר לדבורה הנביאה ? מה הקשר לברק הנביא ? ‏ד'/טבת/תשע"ח
כתוב ברמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה כ

וכן צוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא ותעשה כל מעשיה ס על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים הטהורים בזיווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.

ואומר ההגהות מיימוניות הלכות אישות פרק טו

[ס] כתנא דבי אליהו וכי מה טיבה של יעל שבאתה תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה:

וככה נכתב בשולחן ערוך שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן סט

אמרו רז"ל: אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה) (הגהות מיימוני פט"ו בשם תנא דבי אליהו).

וצריך להבין מה המשמעות של אישה כשרה עושה רצון בעלה ?  מה הכוונה רצון ? האם כל דבר שבעלה ירצה או יש לזה משמעות יותר עמוקה ?

במשלי פרק י

(לב) שִׂפְתֵ֣י צַ֭דִּיק יֵדְע֣וּן רָצ֑וֹן וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תַּהְפֻּכֽוֹת:

ואומר ה מלבי"ם משלי פרק י פסוק לב

(לב) שפתי צדיק ידעון רצון, כבר בארתי בפ' כ"א על שפתי צדיק ירעו רבים שהצדיק הגיע בפרטי דרכי החכמה לכלל דעת, שידע מהם ידיעה ברורה, וזה גדר שפה שמוציאם מן השפה ולחוץ כדבר ברור, והנה הרצון יבא על דבר הנרצה אצל ה' וגם בא על התרצות הכעס, ור"ל הצדיק יודע להגיד מה שהוא רצון ה' ואדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, וזאת ידעו בידיעה ברורה שעז"א ידעון, ואמר שפתי, אבל פי רשעים תהפוכות, פיהם שבו ידברו הנהגה הפך החכמה (שהחכמה מרומזת במלת פה) הוא תהפוכות, כאלו קבלו חקים שהם הפוכים מדרכי החכמה:

כלומר רצון זה לא כל דבר ,רצון זה רצון השם ולכן צדיק יודע את רצון השם ורשע לא יודע את רצון השן ולכן פיו מוציא תהפוכות כלומר דברים שמשתנים שלא קשורים לאמת ובדרך כלל הפוך מן האמת . אם כן שרצון זה לא כל דבר שאדם רוצה ורק הם אותם דברים שהם מצד האמת נקראים רצון אז אולי נפרש שאישה כשרה עושה רצון בעלה הכוונה שאישה היא זו שצריכה לכוון את בעלה בדרך השם ולעשות את רצונו כלומר לכוון את הבעל לאותם דברים שהם הרצון של הקב"ה  ?

כל המקור של אישה כשרה עושה רצון בעלה מגיע מ תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה י

ועל שבטח ברק באלהי ישראל והאמין (בנביאתה) [בנביאותה] של דבורה חלקו לו בשירה עימה, שנאמר ותשר דבורה וברק בן אבינעם (שם /שופטים/ ה' א') ויאמר אליה אם תלכי עמי [וגו'], ותאמר הלך אלך עמך וגו' (שם /שופטים/ ד' ח' וט'). ומה (נשנה) [נשתנה] אשת חבר הקיני מכל הנשים כולן שבאתה תשועה לישראל על ידיה, אמרו, אשה כשירה הייתה, ועושה רצון בעלה הייתה, מיכן אמרו, אין אשה כשירה אלא העושה רצון בעלה

 וצריך להבין מה אומר הנא דבי אליהו לכאורה מדובר על יעל שגרמה לתשועה של עם ישראל על ידי הריגת סיסרא ושואל התנא דבי אליהו ומה (נשנה) [נשתנה] אשת חבר הקיני מכל הנשים כולן שבאתה תשועה לישראל על ידיה ? ותשובה שלו זה אמרו, אשה כשירה הייתה, ועושה רצון בעלה הייתה, מיכן אמרו, אין אשה כשירה אלא העושה רצון בעלה

אבל פרוש זה קצת קשה כי התשועה באה על ידי שתי נשים דבורה הנביאה ויעל

נאמר בשופטים פרק ד פסוק ט

וַתֹּ֜אמֶר הָלֹ֧ךְ אֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗ךְ אֶ֚פֶס כִּי֩ לֹ֨א תִֽהְיֶ֜ה תִּֽפְאַרְתְּךָ֗ עַל־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה הוֹלֵ֔ךְ כִּ֣י בְֽיַד־ אִשָּׁ֔ה יִמְכֹּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶת־סִֽיסְרָ֑א וַתָּ֧קָם דְּבוֹרָ֛ה וַתֵּ֥לֶךְ עִם־בָּרָ֖ק קֶֽדְשָׁה:

ואומר המלבי"ם שופטים פרק ד פסוק ט

(ט) ותאמר הלך אלך עמך. ר"ל בין לקדש לאסוף העם, בין אל המלחמה: אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך. ר"ל שאם היית הולך בעצמך היה לך זה לכבוד ותפארת, אם במה שהיו העם שומעים לקולך, אם במה שהיה סיסרא נופל בידך. לא כן עתה: ביד אשה ימכר ה' את סיסרא. ר"ל כל הענין יתיחס לאשה, אם תחלת מפלתו שקיבוץ העם יהיה ע"י דבורה, אם סוף מפלתו ע"י יעל, משא"כ אם היה שומע לדבריה והולך בעצמו היה נופל בידו:

 

 

יוצא לנו מספר שופטים שגם לדבורה היה חלק מאוד חשוב בתשועה של ישראל על ידי זה ששינתה את דרכי הפעולה של ברק הנביא כי דבורה אמרה לו אם אתה תנסה להרוג את סיסרא זה לא יצלח לך כי אז תיפול בידו תדע שהתשועה של עם ישראל תבוא מיד אישה . כלומר אם היה ברק מנסה להשמיד את סיסרא הוא היה נופל מפניו ולא היה תשועה לעם ישראל . אם כך היה לדברה חלק לא מבוטל בתשועה של עם ישראל ונשאלת השאלה למה לא נאמר על דבורה את השבחים שנאמרו על יעל ? ואני רוצה לפרש שמהכתובים ברור לכולם כי גם דבורה היית אישה כשרה שעושה רצון בעלה . והכוונה רצון בעלה שילך בדרך של הרצון של הקב"ה וכאן דבורה מכוונת את ברק בדרך הנכונה כדי שלא ייפול בידי סיסרא ואכן ברק שומע בקול דבורה ולא מנסה בעצמו להרוג את סיסרא. ומה הקשר של דבורה לברק ?

נאמר בשופטים פרק ד

(ד) וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא:

ואומר הרד"ק שופטים פרק ד

(ד) לפידות - אמרו שהוא ברק בן אבינועם וברק ולפידות קרובים בענין ובמדרש נקראת אשת לפידות שהיתה עושה פתילות למקדש:

כלומר לפי הפרוש הזה דבורה היית אשתו של ברק היא היית עזר כנגדו והיא גרמה לו ללכת בדרך הנכונה שהיא רצון השם . כלומר על דבורה ברור שהיא אישה כשרה שעושה רצון בעלה אבל על יעל אין לנו שום מידע ולכן התנא דבי אליהו שואל מה נשתנה ביעל ? ומשיב את התשובה לפי הבנתי שהיא : כמו שדבורה היא אישה שעושה רצון בעלה גם יעל היא אישה שעושה רצון בעלה . וזה מתאים לפירושו של רבי הונא שאומר שמי ששפט את ישראל זה דבורה ויעל

רות רבה (לרנר) פרשה א

[ח (א)] ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם, אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט, שנא' וגם אל שופטיהם לא שמעו (שופטים ב: יז). ומי היו? רב אמר, דבורה וברק היו. ר' יהושע בן לוי אמ', שמגר ואהוד היו. רב הונא אמר, דבורה ויעל היו. ר' אחא, דבורה וברק ויעל היו. שפוט אחד, השופטים שנים, הרי שלשה.

כלומר גם דבורה וגם יעל הם נשים כשרות שעושות רצון בעליהם ולכן דרכם מגיע תשועה לעם ישראל . על דבורה העניין ברור ולכן חכמים התרכזו ביעל כדי להשוות אותה לדבורה הנביאה .

וצריך להבין הרי חוה היא זו שגרמה לאדם הראשון לחטא האדם הראשון ומה פתאום נותנים לאישה תפקיד לכוון את הגבר לרצון השם ?

בראשית פרק ג

(יז) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ:

וידוע שבמתן תורה כל עם ישראל תיקן את חטא האדם הראשון ובחטא העגל חזרה המיתה לעם ישראל

אומר האלשיך ויקרא פרק כא

וימי העמדת הר סיני לגמור מירוק וליבון הזוהמא עד תומה. ויהי כן, וכמאמרם ז"ל (שבת קמו א) ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. ועל כן היה להם חירות ממלאך המות, כי בבטול הזוהמא אין עוד מיתה. אך אחרי כן על ידי העגל חזרה הזוהמא למקומה. ועל ידי כן חזרה המיתה הכרוכה באדם על ידי הזוהמא, כי היא מבחינת המיתה והיא דבקה בחומר ובנפש ומה גם בחלק הנשאר עם הגוף.

אבל ידוע שהנשים לא היו בחטא הגל כמו שאומר פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מד

שמעו הנשים ולא קבלו עליהם ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם אתם רוצים לעשות שקוץ ותועבה, שאין בו כח להציל לא שמעו להם, ונתן הב"ה שכרן של נשים בעה"ז ובעה"ב, ומה שכר נתן להם לעה"ב לעה"ז שהן משמרות ראשי חדשים, שנ' המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעורייך,

וכן אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת פינחס

(ז) [כז, א] ותקרבנה בנות צלפחד אותו הדור הנשים היו גודרות מה שאנשים פורצין שכן את מוצא שאמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב (שמות לב) ולא רצו הנשים ומיחו בבעליהן שנאמר ויתפרקו כל העם וגו' והנשים לא נשתתפו במעשה העגל, וכן במרגלים שהוציאו דבה וישובו וילינו עליו ועליהם נגזרה גזרה שאמרו לא נוכל לעלות אל העם (במדבר יג) אבל הנשים לא היו עמהם בעצה שהרי כתיב למעלה מן הענין כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' איש ולא אשה על מה שלא רצו להכנס לארץ, אבל הנשים קרבו עצמן לבקש נחלה ותקרבנה בנות צלפחד ולכך נכתבה פרשה זו סמוך למיתת מרים שמשם פרצו האנשים וגדרו הנשים

כלומר הנשים לא חטאו בחטא העגל ומשמעות הדבר שלכאורה הנשים תקנו את חטא האדם הראשון אבל הגברים שחטאו בחטא העגל ירדו מדרגתם שוב והנשים לא . ואם כן מובן שיש אצל האישה מעלה שבו היא בדרגתה הרוחנית שהיא יכולה לכוון את בעלה ברצון השם מה שבעלה לבדו לא יכול לעשות וכך אומרים חז"ל בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יז

ב לא טוב, תני רבי יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה, בלא טובה, לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר, אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה שנאמר (דברים יד) ושמחת אתה וביתך, בלא כפרה, (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו, בלא ברכה (יחזקאל מד) להניח ברכה אל ביתך, רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום שנאמר (שמואל א כה) ואתה שלום וביתך שלום, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט) ראה חיים עם האשה אשר אהבת, רבי חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם, וי"א אף ממעט את הדמות שנ' (בראשית ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם, מה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו.

ובזה מובן מדוע שעל שאף שהנשים לא חטאו בחטא העגל הם עדיין במיתה כי הם חלק בלתי נפרד מהגבר וביחד נקראים אדם וכך כתוב תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבי אלכסנדרי: כל אדם שמתה אשתו בימיו - עולם חשך בעדו, שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. רבי יוסי בר חנינא אמר: פסיעותיו מתקצרות, שנאמר יצרו צעדי אונו. רבי אבהו אמר: עצתו נופלת, שנאמר ותשליכהו עצתו. 

כלומר הגמרא כאן מפרשת מה קורה לאדם שנשאר ללא אשתו שהיא אישה כשרה שעושה רצון בעלה כלומר עכשיו שהיא לא נמצאת ואין לאדם את ההכוונה שהיית לו לרצון של הקב"ה ולכן העולם חשך בעדו .

ובלי נדר אנסה להמשיך ולהרחיב את הנושא בשבועות הבאים  

פרשת מקץ האם החלום של יוסף הוא חלום של נבואה ? האם גם בחלום של נבואה יש "דברים בטלים " ? האם החלום של יוסף התקיים ? מה הכוונה ,דברים בטלים" בחלום של נבואה ? ‏כ"ז/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת מקץ  האם החלום של יוסף הוא חלום של נבואה ? האם גם בחלום של נבואה יש "דברים בטלים " ? האם החלום של יוסף התקיים ? מה הכוונה ,דברים בטלים" בחלום של נבואה  ? ‏כ"ז/כסלו/תשע"ח

בראשית פרק לז

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

(ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־ חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:

(ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

ובפרשה שלנו מתקיים החלום הראשון וגם החלק השני של החלום השני וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

בראשית פרק מג

(כח) וַיֹּאמְר֗וּ שָׁל֛וֹם לְעַבְדְּךָ֥ לְאָבִ֖ינוּ עוֹדֶ֣נּוּ חָ֑י וַֽיִּקְּד֖וּ וישתחו וַיִּֽשְׁתַּחֲוֽוּ:

(כט) וַיִּשָּׂ֣א עֵינָ֗יו וַיַּ֞רְא אֶת־בִּנְיָמִ֣ין אָחִיו֘ בֶּן־אִמּוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר הֲזֶה֙ אֲחִיכֶ֣ם הַקָּטֹ֔ן אֲשֶׁ֥ר אֲמַרְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּאמַ֕ר אֱלֹהִ֥ים יָחְנְךָ֖ בְּנִֽי:

כלומר אחד עשר השבטים משתחווים ליוסף כמו החלום הראשון וכמו החלק השני של החלום השני . אבל צריך להבין האם החלק הראשון של החלום השני וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ האם הוא יתקיים באופן מלא או חלקי ?

וכך היה המפגש עם יוסף בבראשית פרק מו

(כט) וַיֶּאְסֹ֤ר יוֹסֵף֙ מֶרְכַּבְתּ֔וֹ וַיַּ֛עַל לִקְרַֽאת־יִשְׂרָאֵ֥ל אָבִ֖יו גֹּ֑שְׁנָה וַיֵּרָ֣א אֵלָ֗יו וַיִּפֹּל֙ עַל־צַוָּארָ֔יו וַיֵּ֥בְךְּ עַל־צַוָּארָ֖יו עֽוֹד:

הכתר יונתן מפרש שיעקב השתחווה ליוסף אומר כתר יונתן בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

(כט) ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו לגושן ולפני שנתוודע, אביו השתחווה לו, ונתחיב. להיות שנותיו קטועות, ותהה ויראה לו וירכון על פרקי צווארו. ויבכה על צווארו שוב על שהשתחווה לו:

רשי מפרש שיעקב לא השתחווה ליוסף רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט

ויבך על צואריו עוד - לשון הרבות בכיה וכן (איוב לד כג) כי לא על איש ישים עוד, לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עלילות נוספות על חטאיו,ג אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קוראד את שמע:

רבינו בחיי מביא את פרוש הרמב"ן בבראשית פרשת ויגש פרק מו פסוק כט שיעקב נפל על צוארו של יוסף

ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד. כתב הרמב"ן ז"ל: אין להבין כי יוסף נפל על צוארי אביו כי לא היה מדרך המוסר, אבל הראוי לנשק את ידיו או להשתחוות לו, אבל הכל חוזר ליעקב, כי יעקב נפל על צוארו של יוסף ובכה על צואריו עוד, כאשר בכה תמיד עד עתה כשלא ראהו, וידוע הוא מי דמעתו מצויה: אם האב הזקן המוצא את בנו חי אחר היאוש ואחר האבלות, או הבן הבחור אשר המליכוהו על כל ארץ מצרים.

כלומר לפי רש"י יעקב לא השתחווה ליוסף וצריך ברור ועיון מתי יתקיים החלום של יוסף כי לפי רש"י אותם החלומות של יוסף היו בדרגה דומה  לנבואה כתוב בראשית פרק מט על הברכות של יעקב ליוסף

(כד) וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק כד

ויפזו זרעי ידיו - זו היא נתינת טבעת על ידו, לשון (מלכים א' י יח) זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקדוש ברוך הוא שהוא אביר יעקב, ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל, עקרן של ישראל לשון (זכריה ד ז) האבן הראשה לשון מלכות. ואונקלוס אף הוא כך תרגמו. ותשב. ותבת בהון נביאותיה, החלומות אשר חלם להם, על דקיים אורייתא בסתרא, תוספת הואע ולא מלשון עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה, תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו, בשביל שאיתנו של הקדוש ברוך הוא היתה לו לקשת ולמבטח. בכן יתרמא דהב על דרעוהי, לכך ויפזו זרעי ידיו, לשון פז:

וזה לשדון החברותא - הערות ברכות דף נה עמוד א הערה (22

(22). במכתב מאליהו [ח"ד 165] ביאר ע"פ הזוהר [בראשית קמט א] שגילוי החלום שייך לעולם הבחירה, ותלוי באדם אם ירצה לפתרו וללמוד ממנו, או לא, וכיון שבחירה היא בין טוב לרע, יש בו בהכרח גם דברים בטלים שלא יהא דבר ברור. וזה בנגוד לנבואה שהיא דבר ברור ואין בו ספק ובחירה [וראה שם שדן אם כוונת הפסוק על נביא שקר, או על נביא אמת בתחילת דרכו שעדיין אינו בדרגת נבואה ברורה]. אכן רש"י [בראשית מט כד] נקט שחלומות יוסף היו נבואה, וכן מבואר במדרש [וישב ד יא] על הפסוק ויגער בו אביו "אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם", ותמוה א"כ, איך שייך דברים בטלים בחלומותיו, והרי הנבואה כולה אמת [ראה רמב"ם יסוה"ת ה ג, ז ב, ומורה נבוכים ח"ב מא - מה], ובלבוש האורה כתב שאפילו חלום של נבואה יש בו דברים בטלים,

וההערות הוא על דברי הגמרא שמביאה את החלום של יוסף כדוגמה שאין חלום שאין בו תבן כלומר דברים בטלים תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. אמר רבי ברכיה: חלום, אף על פי שמקצתו מתקיים - כולו אינו מתקיים, מנא לן - מיוסף דכתיב והנה השמש והירח וגו'. וההיא שעתא אמיה לא הות.

כלומר החלום של יוסף הוא ראיה לכך שבכל חלום יש תבן כלומר דברים בטלים וצריך לתרץ את רש"י בצורה פשוטה שההשתחוות של יעקב היית באמת לפני שנפל על צווארו כמו שאומר הכתר יונתן ורק לאחר מכן יוסף הוא שנפל על צווארו של יעקב  ויעקב לא נפל על צוורו של יוסף כמו שפירש הרמב"ן ורבנו בחיי . אם כן עדיין צריך לתרץ מה בדיוק הדברים הבטלים בחלום של יוסף שמתוך הפסוק זה

ולא ניתן להגיד שאמו לא היית בחיים כאשר חלם על זה כי יש מדרש שמסביר שהירח היית בלהה שגידלה אותו נאמר בבראשית רבתי פרשת ויחי עמוד 259

נ, יח וילכו גם אחיו. מהו גם, מלמד שהלכה בלהה תחלה ונפלה לפניו ואח"כ באו אחיו ונפלו לפניו. אותה שעה נתקיים בו השמש והירח ואחד עשר ככבים (ל"ז ט'), אעפ"י שלא היתה אמו קיימה. והוא שגער בו אביו וא"ל הבא נבא וגו' (שם י'), שלא היה יודע שהדברים אמורים כנגד בלהה שפחת אמו.

ולא רק זאת אומר השם משמואל בראשית פרשת וישב

במד"ר (פ' פ"ד) ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם שנא' ועתה למה לא גערת בירמי' הענתותי. נראה לפרש, דהנה יעק"א עצמו הכיר שזהו חלום נבואי כמ"ש ואביו שמר את הדבר, א"כ לא הי' לו לאמור בלשון גערה ובזיון מה החלום הזה שאיננו מחשיבו לכלום, ואף שכוונתו היתה לשכך קנאת אחיו מ"מ היא תפיסה על יעק"א ע"ה שמעולם לא יצא מפיו דבר של בטלה רק פעם אחת כבמדרש (פ' צ"א) שגם זה נחשב לפגם הדיבור עד שיצא הפגם בזרעו אחריו לגעור באמת בנביאים גמורים:

ודבריו של השם משמואל מוסבים על דברי המדרש בבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא

ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו',

כלומר מפרש השם משמואל שדברי יוסף היו דברי נבואה ואפילו יעקב הבין שהחלום שלו הוא דברי נבואה אם כך כיצד הם מפרשים את החלום של יוסף כחלום שיש בו דברים בטלים ?

ואני רוצה לפרש שאכן החלום של יוסף היה חלום נבואי שהתקיים במלואו אבל יש דבר אחד שלפי ההבנה של מי ששמע את החלום  כמו יעקב היה צריך להתקיים והאימא  של יוסף היא רחל תשתחווה לו

כמו שאומר יעקב ליוסף בראשית פרק לז

(י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:

כלומר במציאות בלהה היא שהשתחווה ליוסף היא כמו אמו שגידלה אותו אבל אימו רחל לא היית בחיים בזמן החלום כלומר חלום עדיין יכול להיות בגדר נבואה והוא יתקיים במלואו אבל יכול להיות בו שינויים שנקראים דברים בטלים שעדיין לא יוציאו אותו מגדר נבואה כי השינוי הזה מן המציאות הוא בגדר של "דברים בטלים " שעדיין לא הופך את הנבואה מנבואת אמת לנבואת שקר כי כל העניין הוא כיצד אנו מפרשים את החלום לפי ראות עיננו ובמציאות יכול להיות פרושים שונים שהם בחזקת "דברים בטלים" וזה מתרץ את הקושיה של רש"י כלומר כל הבעיה היא לא בחלום אלה בצורה שמפרשים את החלום

וכן מבאר רבינו בחיי דברים פרשת ראה פרק יג פסוק ב

ודבר ידוע שאין מחזיקין את האיש בנביא עד שיתן אות ובא האות כדבריו, וצריך שיתקיימו כל דבריו לא יחסר מהם, שאם יחסר מהם אפילו נקודה אין זה נביא. וכאשר הוחזק בנביא אצל בני האדם מצד האותות שנתן להם בעתיד ונתקיימו כלן, אם הוא מתנבא על הרעה ולא תבא אין מחזיקין אותו כשקרן, שאין הנביא נבחן בנבואתו אם אמת הוא אם לא אלא בענין הטובה שהתנבא עליה בין ליחיד בין לרבים ולא יפול מכל דברו הטוב אשר ידבר, וכן אמר ירמיה לחנניה בן עזור הנביא: (ירמיה כח, ט) "אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת", אבל בענין הרעה אם לא נתקיימו דבריו אין מהרהרין אחריו כי אולי עשו תשובה, והקב"ה חוזר ומתנחם על הרעה ואינו חוזר ומתנחם על הטובה. ואעידה לי עדים נאמנים: יונה, וישעיה, שהרי יונה בן אמתי כשהתנבא ואמר: (יונה ג, ד) "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", מתוך שעשו תשובה נחם הקדוש ברוך הוא על הרעה ורחם עליהם, וכן ישעיה כשאמר לחזקיה: (מלכים - ב כ, א) "מות תמות", ואין ספק שנגזרה עליו מיתה מאת השי"ת, מתוך שעשה תשובה האריך לו ט"ו שנה, והרי דברי הנביאים שהיו מאת הקדוש ברוך הוא בטלים בענין הרעה לפי שהוא יתעלה ברא התשובה קודם שברא העולם, והיא עולה על הכל.

כלומר יש מצבים שנביא אומר נבואה לרעה ואכן ניתן לשנות את הנבואה מרעה לטובה על ידי תשובה ולכן מראה לפרש כי גם בחלום של נבואה יש דברים בטלים שלא מוצאים את החלום מידי גדר של נבואה כמו אצל יוסף כאשר בלהה החליפה את רחל וכל העניין הוא בפרוש החלום ולא באמת בחלום עצמו כלומר בדיעבד התברר כי החלום היה נכון אבל צורת הקיום של החלום לא היה ברור

וראיה לדבר כתוב בבראשית פרק לז

(יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן יא

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר יעקב קיבל ברוח הקודש שהדברים יתקיימו אבל הוא עצמו לא הבין בכל מאת האחוזים את צורת קיום החלום וזה מה שהגמרא אומרת "דברים בטלים "  שזה מתרחש גם בחלום של נבואה .

פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן "נער" "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן  "נער"  "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־ בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה  היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.נ ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולאס אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו':

דבתם - כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר:

זה צד אחד של יוסף שכל דבר רע שהיה רואה באחיו היה מספר לאביו ולכאורה נענש על "עין הרע" אבל אנחנו יודעים על יוסף בברכות של אביו נאמר בראשית פרק מט

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

וכתוב בפרוש של חברותא על תלמוד בבלי ברכות דף נה עמוד ב

פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [הנכנס לעיר וחושש מעין הרע], כי בעיר יש הרבה אנשים, לנקוט זקפא [אגודל] דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני, מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא", שנאמר [בראשית מט כב] "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין וגו"' אל תיקרי "עלי עין", אלא "עולי עין!", והיינו שיוסף וזרעו שליטים על העין, ואין עין רעה עולה בהם.

ועוד אומר הכלי יקר בראשית פרק כד על יוסף

ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים וגו'. פירש רש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת, ושני צמידים רמז לשני לוחות, עשרה זהב משקלם כנגד עשרת הדברות שבהם. וכל אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה. ואולי צפה ברוח הקודש שעתידין הלוחות להשתבר על ידי ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שניתנו בפומבי ובקולי קולות, ואולי נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, על כן נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עין הרע ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע ראיה מיוסף שהיה בעל עין יפה, ומשם רועה אבן ישראל על כן נתברך בברכת בן פורת עלי עין, קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין, דלא שלטה עינא בישא בכל מי שבא מזרעו של יוסף, וכן רבקה בזכות שהיתה בעלת עין טובה תזכה למצות השקלים שטעמם להציל מן עין הרע בשעת המספר:

יש לנו לכאורה ניגוד חריף וסתירה שצריכה  הסבר בן יוסף בתחילת הפרשה שלנו לבן הברכה של אביו יעקב עליו לפני מותו ממש דברים הפוכים לגמרי בתחילת הפרשה ליוסף יש "עין הרע"  שבו הוא מסתכל על אחיו וכל מעשה שהוא חושב שהוא לא ראוי אומר לאביו שרש"י מגדיר אותו רכילות ומצד שני יוסף הוא מי  שנאמר עליו שהוא שולט בעין כלומר "עולי עין!"  עולה על העין כלומר שולט בה ולכן עין הרע לא שולט בו .

והתירוץ שלי לתהליך הזה הוא המעבר של יוסף מנער לאברך

כתוב בפרשה שלנו בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר

וכתוב בבראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קמח

ויקראו לפניו אברך [מ"א, מ"ג] אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים, מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו, א"כ ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר עדות ביהוסף

כלומר יוסף בזמן שקראו לו אברך הגיע לדרגה שהוא יודע 70 שפות כלומר בדרגת חוכמה גדולה

וכתוב בבראשית פרק מא

 (מה) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

(מה) [ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח] אמ' ר' יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו לומר, חזקיה אמ' צפונות מופיע בדעת מניח רוח הביריות בהן, רבנין אמ' צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף הגיע לפי רבנן בזמן שקראו לו אברך לדרגה גבוהה מאוד של צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף עבר תהליך של זיכוך מנער לאברך ולכן זכה באותה ברכה של אביו שבו הוא התעלה לדרגה שהוא עולה על העין כמו שראינו בתלמוד הבבלי

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

אבל יש מדרש האומר שאת הברכה הזאת זכה כאשר היה במפגש עם עשיו

אומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

אמ' ר' אחא צפונה אחת שיש כאן באתה לגלות עליה שאת בנה, בכולם כת' ותגשן השפחות הנה וילדיהן וגו' ותגש גם לאה וילדיה, וביוסף אמר ואחר נגש יוסף ורחל (בראשית לג ו ז) אתמהא, אלא אמ' יוסף זה הרשע עינו רמה שלא יראה את אמה וגבהה קומתו וכיפת אותה הוא דאמר ליה בן פרת יוסף (שם /בראשית/ מט כב) כיפרת רביית [יוסף] בן פרות רביתה יוסף, בן פורת עלי עין בין פירות רביתה [עלי עין] ר' ברכיה בש' ר' סימון עלי ליפרע לך את אותה העין בן פרת יוסף וגו'.

וצריך להגיד שהיה בתוך יוסף את המעלה הפנימית של השליטה בעין וזאת אנחנו רואים כאשר עוד לא היה נער אבל כאשר היה נער הוא התמודד מול ניסיונות שונים הקשורים בראיה ולאחר מכן כאשר הצליח להתגבר על אותם חסרונות בראיה יכול לקבל את הברכה . וכדי להבין את התהליך הזה שעשה מילד לנער ולאברך אומר המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמ

ויבא יוסף את דבתם רעה [ל"ז, ב] מה אמר חשודין הן בניך על אבר מן החי, ר"י אומר מזלזלין הן בניך בבני השפחות, ר"ש אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ, אמר ר' יהודה בר"ש על תלתיהון לקה, פלס ומאזני משפט לה' א"ל הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי חייך שאפי' בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין שנאמר וישחטו שעיר עזים, אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים לעבד נמכר יוסף, אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב שנאמר ותשא אשת אדוניו גו'

אומר המדרש ששלשה דברי דיבה הוציא יוסף על אחיו ועל שלשתם הוא נענש אבל היה זה יותר לימוד ולא עונש כי מה שעבר יוסף לימד אותו לא לראות דברים כפשוטם כי כל אדם כדי להבין את מה שהוא רואה צריך הרבה ידע וחוכמה  כי אם הוא לא יודע את האמת ניתן לפרש בצורה לא נכונה את המציאות ובמקום אמת זה נהפך לדיבה . וכך מפרש ר' חיים פלטיאל בראשית פרק לז

את דיבתם רעה. פי' רש"י שהיו מזלזלין בבני בלהה ובני זלפה וחשודים על אבר מן החי ועל העריות. והק' הר' יוסף כהן זצ"ל אם אמת היה למה נכשל היה בשלשתם כדפי' רש"י, ואם לא היה אמת צדיק כיוסף היאך היה מוציא לעז על אחיו ומשקר לאביו. ותמ"ה דאבר מן החי דהיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה ואיכא למיחש למראית העין, ומזלזלין בבני השפחות ותגשן השפחות ותשחוין דנהגי באמם גנאי לזלזלם והשבטים היו מגנים אותם על כך, וחשודים על העריות שנשאו כנעניות כדאמ' לקמן והיו נושאים האם והבת והם חשבו דאין שאר לגוי. ומ"מ נכשל בשלושתן לפי שלא דנם לכף זכות.

אומר רבי חיים פלטיאל שבאמת השבטים לא נהגו שלא כראוי ולכל דבר היה את הסיבה הסמויה מן העין למה מה שעשו לא היה עברה אבל יוסף שהיה נער עדיין לא הבין את המעשה שלהם באמת וראה את החלק החיצוני בלבד של המעשה ולא דן את השבטים לכף זכות ועל כך נענש . אבל באמת לא היה זה עונש כי יוסף למד על בשרו את ההפרש בן המציאות הפשוטה  לבן המציאות האמיתית ובכל 3 הניסיונות שעבר לעומת שלוש הדיבות השונות שאמר לאביו.

בניסיון המכירה של יוסף לעבד שחטו השבטים שעיר עזים  ואת הדם שמו על הכותנת והראו ליעקב כלומר המציאות הפשוטה לימדה שיוסף נהרג אבל המציאות המורכבת והאמיתית שיוסף נמכר לעבד והשבטים מרחו את הכותנת בדם של שעיר עזים  .

כאשר יוסף היה עבד אצל פוטיפר הכניסו אותו לבית הסוהר על דבר שלא עשה כי בגדיו נשארו אצל אשת פוטיפר גם כאן יש הבדל בן מה שנראה שקרה לבין מה שקרה בפועל ואת זה למד על בשרו יוסף את  ההפרש של המציאות הפשוטה למציאות האמיתית . וגם לגבי הזלזול של השבטים בבני בלהה וזילפה גם היה הפרש בן המציאות הפשוטה למציאות האמיתית בני האמות לא השתחוו יחד עם  האמהות שלהם לעשיו רחל ויוסף השתחוו לעשיו  וגם לאה וכל ילדיה השתחוו לעשיו והשבטים ראו בזה זלזול בבלהה וזילפה ולכן הם גינו את בני האמות ויוסף הבין את הגנאי הזה בתור זלזול בבני האמות . יוסף חלם חלום שכל השבטים משתחווים אליו אבל לא היה זה כדי לזלזל בשבטים כי אם להסביר את המציאות שתהיה אבל השבטים ראו זאת כזלזול  והתגרות .

לסיכום אנחנו רואים שאצל יוסף בתור ילד יש את הפוטנציאל של התגברות על העין מה שהגמרא קוראת עולה עין אבל בימי נערותו היה ליוסף חוסר ידיעה של המציאות ולכן הוא פרש אותה בצורה לא נכונה לא מתוך רוע לב כי ראינו שברחל היה טבוע עין טובה ויוסף ירש את התכונה הזאת וכל הדיבה שאמר לאביו היה בגלל חוסר הבנה  וידע כדי לפרש את המציאות . "העונש" שקיבל יוסף לימד אותו לראות את המציאות המורכבת בצורה נכונה ואמיתית ובסופו של דבר הוא הגיע לדרגה של אברך ושל צפנת פענח כמו שרבנן אומרים צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

וזה הסיבה שיוסף הצליח בסופו של דבר לשלוט בעיניים שלו שליטה מוחלטת ולכן זכה להיות בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן

פרשת וישלח מה היה הויכוח העקרוני בין שמעון ולוי ליעקב ? האם באמת שמעון ולוי סיכנו את עם ישראל ? איך ניצל יעקב ? האם הויכוח הזה רלונטי לעת הזאת ? י״ג כסלו תשע״ח

בס"ד
פרשת וישלח מה היה הויכוח העקרוני בין שמעון ולוי ליעקב ? האם באמת שמעון ולוי סיכנו את עם ישראל ? איך ניצל יעקב ? האם הויכוח הזה רלונטי לעת הזאת ? י״ג כסלו תשע״ח

בראשית פרק לד

(ל) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

(לא) וַיֹּאמְר֑וּ הַכְזוֹנָ֕ה יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־אֲחוֹתֵֽנוּ: פ

וצריך להבין מה מהות הויכוח בן יעקב לבין שמעון ולוי

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת וישלח פרשה פ

(ל לא) ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי רבנין אמ' מצוללת היית חבית ועכרתם אותה, מסורת היא ביד הכנענים שעתידין ליפול בידי, אלא שאמר לי הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה ונחלת את הארץ (שמות כג ל) בס' ריבוא, אמר ר' יודן עכורה היית חבית וציללנוה ויאמרו הכזונה יעשה את אחותינו אמרו מה הם נוהגים בנו מנהג הפקר, מי גרם ותצא דינה.

יעקב אומר לשמעון ולוי שהכנענים יודעים ממסורת שיש להם  שהם יפלו בידנו אבל הקב"ה אמר לי שזה יקרה רק כאשר ננחל את הארץ וזה נאמר בפסוק

שמות פרק כג פסוק ל

מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ:

כלומר אומנם אנשי שכם פגעו בדינה ועשו אותה כזונה אבל עכשיו זה לא הזמן להלחם איתם ויגיע הרגע שבו עם ישראל ילחם כנגדם והם יפלו מולם . כלומר יעקב בשיקולים  שלו מה לעשות לוקח בחשבון את הדברים של הקב"ה  . כלומר יש חשבון מידי של שמעון ולוי על שאנשי שכם פגעו בדינה וצריך להלחם בהם כדי לנקום בהם ויש חשבון עתידי וזה החשבון של יעקב שבו האינטרס הוא לא לעשות מלחמה עכשיו כי זה לא הזמן המתאים ויגיע הרגע שבו נלחם בהן וננקום בם כמו שהקב"ה אמר לי וזה יהיה כאשר נכבוש  את הארץ ויש עוד נתון נוסף שגורם ליעקב להמתין בתגובה מול אנשי שכם

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת וישלח רמז קלה

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי [ל"ד, ל] צלולה היתה החבית ועכרתוה, מסורת היא ביד הכנענים שהן עתידין ליפול ביד בני אלא שאמר לו הקדוש ברוך הוא עד אשר תפרה ונחלת את הארץ בששים רבוא אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה

עם ישראל יקבל את התורה ואז מתוך כוח התורה נוכל להתמודד מול אותם העמים . כלומר אומר יעקב לשמעון ולוי היום אין לנו את התורה שתתן לנו את הכוח  להלחם מולם ורק לאחר קבלת התורה נוכל להלחם מול אותם עמים ועכשיו זה לא הזמן לעשות כנגדם מלחמה .

וכדי להבין את הסיכון במלחמה הזאת אומר הפירוש הריב"א על התורה בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל

(ל) עכרתם אותי. פרש"י מדרש צלולה היתה ועכרתם אותה מסורת היא ביד כנענים שיפלו ביד בני יעקב אלא שהיו אומרים עד אשר תפרה ונחלת לפי' היו שותקין עכ"ל והר"ל רש"י לפיכך היו שותקין שהיו יראים להכות בכם מפני המסורת שהיה בידם ליפול בידכם ומעכשיו לא ייראו עוד מכם כי אמרו אותה נפילה שהיתה מסורת בידינו ליפול ביד בני יעקב היא הנפילה שנפלו אנשי שכם בידם. כך פי' הר"ר אליקים:

כלומר היה לאותם אומות הרתעה מול עם ישראל בגלל אותה מסורת שהם יפלו בידי בני יעקב ועכשיו הם יחשבו שאותה קבלה נגמרה ולכן יצאו מולכם למלחמה כאשר אין לעם ישראל את הכלים להלחם מול אותם אומות כי הכלי העיקרי זה קבלת התורה כלומר שמעון ולוי פועלים מתוך ראיה צרה של המציאות מתוך רגשות נקם  מובנות ולא מתוך ראיה רחבה של כל המציאות . ולכן יעקב אומר

בבראשית פרק מט

(ה) שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹתֵיהֶֽם:

(ו) בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר:

(ז) אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל: ס

ומפרש המלבי"ם בראשית פרק מט

כי באפם הרגו איש, מה שהרגו אנשי שכם היה מתוך אף וכעס לא לשם ה' או להציל כבודי, ואחר שכבר עשו חרון אפם ע"י הריגת האנשים,

 

וכך כתוב בהמשך הפרשה בראשית פרק לה

(ב) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל־אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹכְכֶ֔ם וְהִֽטַּהֲר֔וּ וְהַחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶֽם:

(ג) וְנָק֥וּמָה וְנַעֲלֶ֖ה בֵּֽית־אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה־שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי:

(ד) וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל־אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת־הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם־שְׁכֶֽם:

(ה) וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י׀ חִתַּ֣ת אֱלֹהִ֗ים עַל־הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַעֲקֹֽב:

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לה סימן ה

[ה] ויהי חתת אלהים שלא רדפו אחרי בני יעקב להכריתם ולהרגם. לפי שבקע הקדוש ברוך הוא את הארץ אשר תחתיהם עד תהום הארץ. ואש היה עומד בין מחנה יעקב ובין מחנה הפרזי, לכך נאמר ולא רדפו אחרי בני יעקב:

כלומר באמת שמעון ולוי יצרו סכנת נפשות ליעקב אבל יעקב על ידי הסרת כל חלק של עבודה זרה מבני ביתו הצליח לעמוד מולם רק על ידי סיוע של הקב"ה

הויכוח בן יעקב לשמעון ולוי זה ויכוח עקרוני כמה  האדם צריך להשתדל לעשות בכוח עצמו לעומת ההבנה שצריך לתת לקב"ה לנהל את העולם  כמו שכתוב בתורה  . בכל צעד וצעד של כל אדם יש את ההתנגשות בן ההשתדלות של האדם מול המציאות לבן ההסתמכות על הקב"ה ועל מה שכתוב בתורה ובתורה שבעל פה מה אני צריך לעשות האם לסמוך על עצמי ועל המעשים שלי או לסמוך על כך שהקב"ה יסובב את המציאות ואני צריך להתרכז במה שהקב"ה רוצה ממני ולתת למציאות לעשות את שלה ולסמוך על הקב"ה שיוביל אותי בדרך הנכונה .

מהמעשה של יעקב מול שמעון ולוי ברור לנו שהאדם צריך להמעיט בהשתדלות לפי דעתו ולהתרכז בקיום המצוות ולסמוך על הקב"ה שינווט אותו למקום הנכון .

ויש לנו עוד מעשה בתורה של החלטה כזו בן ההשתדלות של האדם לבן דבריו של הקב"ה

כתוב במדבר פרק יד

(מ) וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְקֹוָ֖ק כִּ֥י חָטָֽאנוּ:

(מא) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֛ה אַתֶּ֥ם עֹבְרִ֖ים אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֑ק וְהִ֖וא לֹ֥א תִצְלָֽח:

(מב) אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְקֹוָ֖ק בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְלֹא֙ תִּנָּ֣גְפ֔וּ לִפְנֵ֖י אֹיְבֵיכֶֽם:

(מג) כִּי֩ הָעֲמָלֵקִ֨י וְהַכְּנַעֲנִ֥י שָׁם֙ לִפְנֵיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם בֶּחָ֑רֶב כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן שַׁבְתֶּם֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְקֹוָ֔ק וְלֹא־ יִהְיֶ֥ה יְקֹוָ֖ק עִמָּכֶֽם:

(מד) וַיַּעְפִּ֕לוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־רֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַאֲר֤וֹן בְּרִית־יְקֹוָק֙ וּמֹשֶׁ֔ה לֹא־מָ֖שׁוּ מִקֶּ֥רֶב הַֽמַּחֲנֶֽה:

(מה) וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחָרְמָֽה:

גם כאן יש סיפור דומה האנשים מוכנים לעשות השתדלות אישית כנגד זה שמשה אומר להם אַֽל־תַּעֲל֔וּ כִּ֛י אֵ֥ין יְקֹוָ֖ק בְּקִרְבְּכֶ֑ם  ההבנה שלהם לאחר מעשה המרגלים שהם צריכים לעשות השתדלות כנגד דברי משה וכמו במקרה של שמעון ולוי הם עושים מעשה של מסירות נפש ומסכנים את עצמם נגד התורה והתורה שבעל פה ואכן הם בסופו של דבר ניגפים לפני העמלקי והכנעני ושאלתי את עצמי הרי הם מכירים את המעשה עם יעקב ואת התוצאות שלו מדוע הם עושים בדיוק את אותו טעות של שמעון ולוי כאשר הם מבינים את התוצאה של מעשיהם אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל ?

ואני רוצה להגיד שהם סברו שיש הבדל בן המעשה שלהם למעשה של שמעון ולוי . המעשה של שמעון ולוי היה לפני מעמד הר סיני לפי שהקב"ה נתן את התורה והם סברו שלאחר קבלת התורה  אין להם בעיה מול הכנעני כי כך אמר הקב"ה מְעַ֥ט מְעַ֛ט אֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִפָּנֶ֑יךָ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תִּפְרֶ֔ה וְנָחַלְתָּ֖ אֶת־הָאָֽרֶץ וזה היה לאחר מתן תורה ולכן הם היו מוכנים לקחת את הסיכון כנגד זה שעכשיו שהם קבלו את התורה הם יוכלו להתמודד מולם אבל המציאות הוכיחה  שזה לא נכון

ואכן יש היום את אותו התלבטות בן אלו שרוצים להדגיש את ההשתדלות האנושית מול עשית המצות והסתמכות על הקב"ה ולכן דילמה זו היא רלונטית היום כמו שהיית בזמן יעקב שמעון ולוי