פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

בס"ד

פרשת במדבר "ופרשו בגד כליל תכלת " מה מלמד אותנו כיסוי של ארון הקודש בנסיעות במדבר  בבגד כליל תכלת ? ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

במדבר פרק ד

(ה) וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת:

(ו) וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת מִלְמָעְלָה וְשָׂמוּ בַּדָּיו:

כיסוי ארון הקודש היה  כך : כיסוי ראשון פרוכת ,כיסוי שני עור תחש ,כיסוי שלישי בגד כליל תכלת .

הארון היה כלי הקודש היחידי שמבחוץ היה כליל תכלת . השולחן ,המנורה , מזבח הזהב , וכלי השרת כיסו אותם בתכלת אבל היה זה כיסוי פנימי ועל כיסוי התכלת היה מונח  עור תחש . דבר נוסף  בארון כתוב כליל תכלת ובשאר כתוב תכלת ללא כליל .

וננסה להבין מה המיוחד בארון שכלפי חוץ הוא בכיסוי של כליל תכלת .

בין הקדש לבין קודש הקודשים הפרידה הפרוכת

שמות פרק כו פסוק לג

וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

ואותה פרוכת היא זו שהייתה הכיסוי הראשון של הארון כדי להדגיש את חשיבות ארון העדות . ארון הקודש זה קודש הקודשים גם כשהוא נמצא בתוך המשכן וגם שהמשכן מפורק ובתהליך של נסיעה . ארון הקודש לעולם ובכל מצב יהיה קודש הקודשים וכדי שנבין את זה מכסים אותו בפרוכת שהיא ההפרדה בין קודש לקודש קודשים .

מעל הפרוכת יש את כיסוי עור התחש שזה הכיסוי שמגן על ארון הקודש .

אבל התורה באה להסביר לנו שגם לאחר פירוק המשכן וגם כיסוי הארון בעור תחש עדיין ארון הקודש לא מאבד מהיכולת שלו , מהתפקיד שלו  . התורה קדושה כל הזמן גם ביום וגם בלילה גם במנוחה וגם במצב נסיעה  ולכן גם במצב כזה הכיסוי החיצוני זה כליל תכלת ואומר מדרש אגדה (בובר) שמות פרשת פקודי פרק לח

מה תקנתו של עולם, שנים עשר חדשים, ושנים עשר מזלות, וכנגדן שנים עשר שבטים, ועשינו לך משכן כנגד מעשה בראשית, ביום הראשון בראת שמים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת, (ישעיה מ' כ"ב) וביום הראשון בראת ארץ, אף אנו עשינו לך ארון שיש בו שני לוחות האבן שהם כנגד בריאת השמים והארץ.

ארון הקודש זה  התכלית של בריאת העולם,  השמים והארץ נבראו בשביל התורה ולכן החלק החיצוני שלו הוא כליל תכלת , השמים

במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ד

אלא בגד כליל תכלת למה שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' (יחזקאל א) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר וגו' ללמדך שהארון היה דומה לכסא הכבוד ולכך נאמר בו כליל תכלת שכולו היה דומה לו ולפי שהארון דומה לו לכך היה הבגד תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו מה שאין את מוצא בשאר כלים  

כלומר מה שמקשר אותנו לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא זאת  התורה הקדושה שניתנה לנו יושבי עולם את היכולת לשאוף ולהגיע לכסא הכבוד של הקדוש ברוך הוא . זה התכלית .

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בחסדו וצמצם את עצמו וכך נברא העולם . ונתן לנו הקדוש ברוך הוא את התורה שרק ע"י הלימוד שלה אנו יכולים  להתרומם מעל העולם החומרי ולהגיע לכסא הכבוד .

התורה מכוסה ע"י 3 כיסויים אבל הכיסוי החיצוני נותן לנו את היכולת לראות את היעד שלנו את השאיפה שלנו ואת היכולת שלנו להגיע לכסא הכבוד .

ולמה כליל תכלת ולא נאמר סתם תכלת ?

רש"י שמות פרשת תצוה פרק כח פסוק לא

כליל תכלת - כולו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:

השאיפה לתורה זה רק לתורה ולא לשום דבר אחר . התורה היא הכול ואין חוץ מהתורה דבר . אומנם היצר הרע מכניס בנו שאיפות לדברים אחרים אבל השכל והלב שלנו צריך להבין ולדעת כי זה טעות לחשוב שהתורה אומנם זה  העיקר אבל בנוסף יש  דברים שקיימים וזה לגיטימי לשאוף להם כי סוף סוף זה  מתבטל ברוב ונשאר שהתורה זה העיקר , מחשבה כזאת היא טעות חמורה .  אנחנו צריכים להבין ולהפנים שהתורה זה הכול – כליל ללא מין אחר המעורב בו . זה התכלית זה השאיפה וזה מה שהתורה מלמדת אותנו .

 

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

בס"ד

מצודת דויד נושא אקטואלי מאוד היום עקב ביקור האפיפיור . השייכות של מצודת דויד לעבודה זרה   לאורך ההיסטוריה מאבימלך ,לאברהם ,יעקוב ,דויד המלך והשייכות של אותו מקום  לזכות שלנו על ארץ ישראל . ומה קרה היום  כ"ג באייר שקשור למצודת דויד . ‏כ"ג/אייר/תשע"ד

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה

אברהם רצה לקנות את מערת המכפלה היא שער גן עדן אבל החיטים לא הסכימו . הם הבינו שהקדוש ברוך הוא יתן לעם ישראל את ארץ ישראל ולהם לא יהיה אחיזה בארץ ישראל ולכן ניצלו את רצונו של אברהם את במערת המכפלה ואברהם נאלץ לוותר ולתת להם אחיזה בירושלים בעיר היבוסי .

ואומר רש"י שמואל ב פרק כד

(טז) היבוסי - שר מצודת ציון היה ששמה יבוסי:

אנציקלופדיה תלמודית כרך כה, [נספח לערך ירושלים] טור תשט

המקום שממערב ומדרום לרחוב היהודים, הנקרא היום הר ציון, יש סוברים שאינו בכלל ירושלים ולא נתקדש בקדושתה, שלדעתם שם היתה עיר דוד - המצודה היבוסית שדוד כבש, והתיישב בה, ושם נקבר וכן נקברו שם הרבה ממלכי יהודה, והיא נקראת "מצודת ציון", או "עיר דוד" - ולדעתם עיר דוד אינה בכלל ירושלים, ולא נתקדשה בקדושתה, וכתבו ראיות לדבר ששם היא עיר דוד, שכן נמצאת שם, כנגד הר המוריה לדרום, כיפה שהכל קוראים לה "היכל דוד", והיא האהל שנטה דוד לארון ה' בעיר דוד, והרי הוא קיים כתחילת הוייתו, ועוד שמסורת היא ששם נמצאים קברי בית דוד, שהיו בעיר דוד, וגם נתנו סימנים לפי המקומות שבזמנם להבדיל בין ציון ובין ירושלים.

אברהם בעצם נתן להם את מצודת ציון היא מצודת דויד עד כדי כך שדויד לא יכול לכבוש את ירושלים בגלל המגבלה של השבועה שנתן אברהם עד כדי כך שביהושע פרק טו פסוק סג

וְאֶת הַיְבוּסִי יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֹא יוכלו יָכְלוּ בְנֵי יְהוּדָה לְהוֹרִישָׁם וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: פ

ובו נבחן את העניין של החיטים והיבוסים  באחיזה בירושלים

אומר רש"י שמואל ב פרק ה

(ו) אל היבוסי - מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני עבודת כוכבים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם (יהושע ט"ו כ"ג) ותניא אמר רבי יהושע בן לוי יכולין היו אלא שלא היו רשאין:

אנו רואים קישור בן יבוסי לבין אבימלך שכרת ברית בבאר שבע עם אברהם . כלומר אברהם כרת ברית עם אבימלך ואחר כך עם זרעם ועשה הסכם על מצודת דויד (ציון) ולכן יש לנו שני הסכמים אחד בבאר שבע ואחד בירושלים ובו נבין את המשמעות של זה

בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל,

סולם יעקב היה עומד שרגלי הסולם בבאר שבע וראשו בשער השמים יש אומרים ירושלים ויש אומרים בית אל אבל בכל מקרה כדי שסולם יעקב יעמוד צריך שני נקודות אחיזה .

לגויים היה נקודת אחיזה בבאר שבע כי שם כרת אבימלך ברית עם אברהם ולכן היה חשוב להם נקודת אחיזה נוספת בירושלים . והיכן אנו יודעים שסולם יעקוב מסמל מאבק שליטה של הגויים על עם ישראל ובהכרח ארץ ישראל

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו  

יש כאן מאבק בין אבימלך וזרעו על שליטה בארץ ישראל ובעצם זה מאבק של עבודה זרה כנגד עם ישראל על קודשי ישראל .

ואנו רואים שדויד המלך כבש את מצודת דויד ומתי זה היה בדיוק היום כ"ג אייר

מגילת תענית (ליכטנשטיין) הסכוליון

/עשרים ושלש באייר/ בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם. הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראין עכשיו מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב.

ונשאלת שאלה האם המאבק נגמר דויד סילק אותם מירושלים וזה ניצחון סופי ?

תלמוד בבלי מסכת יומא דף נד עמוד א

אמר ליה רבה לעולא: מאי משמע? - דכתיב +מלכים א' ח+ ויהיו שם עד היום הזה. וכל היכא דכתיב עד היום הזה לעולם הוא? - והכתיב +שופטים א+ ואת היבוסי ישב ירושלים לא הורישו בני בנימין וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה, הכי נמי דלא גלו? והתניא, רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, שנאמר +ירמיהו ט+ על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו.

הגמרא מנסה להבין האם שכתוב "עד היום הזה" זה לעולם או רק לזמן ארוך אבל מוגבל . ומביאה הגמרא את היבוסי שהיה בירושלים עד היום הזה . ומקשה הגמרא על זה שהיה מצב שהיבוסי וגם ישראל לא היו בירושלים וזה היה בזמן החורבן כלומר היה זמן שהיבוסי לא ישב בירושלים ולכן עד היום הזה לא יכול להיות לעולם . ונשאלת השאלה למה הגמרא לא מקשה מזה שדויד כבש את ירושלים ובעצם סילק לחלוטין את היבוסי מאחיזתו בירושלים ? וצריך להגיד שאומנן דויד כבש את מצודת דויד אבל זה לא כיבוש מוחלט ועדיין יש ליבוסי אחיזה כלשהיא בירושלים .

ואכן אנו רואים היום את הרצון של הנוצרים (עבודה זרה ) להאחז במצודת  דויד . לנסות ולהלחם בקודשי ישראל . נקודת האחיזה שלהם במצודת דויד היא "סעודה אחרונה " שהיה לפי דבריהם בערב פסח ומדהים לראות שאחד מהעבודה הזרה שמו היה פסח אומנם הכונה בעל מום אבל עדיין יש כאן קישור מדהים  . ולפי המהלך שלי במאמרי הקודמים ערב פסח זה השער החמישים של הטומאה כמו שהייתה מצרים . ולכן אנו רואים את הטומאה של העבודה זרה שער החמישים של טומאה שמנסה להאחז בארץ ישראל ובייחוד בירושלים כדי לתת להם שני נקודות אחיזה לסולם שלהם .

ובאמת יש ביקורת על אברהם בנושא הברית שכרת עם אבימלך ומביקורת זה אנו רואים את הקשר למאבק על קודשי ישראל בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,