1.4.2022

פרשת תזריע האם ניתן לדון את חוניו לכף זכות על זה שהכשיל ובייש את אחיו שמעי בפרהסיה ? למה בשני הציורים ההפוכים רדפו אחרי חוניו ולא פעם אחרי שמעי ופעם אחרי חוניו ? למה ויתר חוניו לאחיו הגדול בניגוד לדברי אביו ? למה התחרט חוניו ? האם ניתן לבייש אדם כאשר מדובר בדבר הקשור לבית המקדש ? למה אסור לגור במצרים ? למה הכפרה של עם ישראל לא מועילה במצרים ? למה ברח חוניו דווקא לאלכסנדריא ולמה זה היה לשם שמים ? מה מועיל הקרבת קורבנות של גויים במצרים ? כ"ט/אדר ב/תשפ"ב

 

בס"ד

פרשת תזריע האם ניתן לדון את חוניו לכף זכות על זה שהכשיל ובייש את אחיו שמעי בפרהסיה ? למה בשני הציורים ההפוכים רדפו אחרי חוניו ולא פעם אחרי שמעי ופעם אחרי חוניו ? למה ויתר חוניו לאחיו הגדול בניגוד לדברי אביו ? למה התחרט חוניו ? האם ניתן לבייש אדם כאשר מדובר בדבר הקשור לבית המקדש ? למה אסור לגור במצרים ? למה הכפרה של עם ישראל לא מועילה במצרים ? למה ברח חוניו דווקא לאלכסנדריא ולמה זה היה לשם שמים ? מה מועיל הקרבת קורבנות של גויים במצרים ? כ"ט/אדר ב/תשפ"ב

חברותא מסכת מנחות דף קט עמוד ב

שנינו במשנה: הכהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים, ואין צריך לומר לדבר אחר:

מדייקת הגמרא: מדקאמר "אין צריך לומר לדבר אחר" דהיינו כהנים ששמשו לעבודה זרה, מכלל דבית חוניו - הנזכר ברישא - לאו עבודת כוכבים הוא, ואם כן הרי תניא במשנתנו כמאן דאמר בברייתא הבאה: בית חוניו לאו עבודת כוכבים הוא; דתניא, שנחלקו בדבר רבי יהודה ורבי מאיר:

אותה שנה שמת שמעון הצדיק שהיה כהן גדול, אמר להן שמעון הצדיק: שנה זו הוא [על עצמו אמר] מת!אמרו לו: מנין אתה יודע?אמר להן: כל יום הכפורים כשבאתי ככהן גדול להכנס לבית קדשי הקדשים, נזדמן [היה מזדמן] לי זקן אחד לבוש לבנים, ונתעטף לבנים, ונכנס עמי ויצא עמי;(3) ואילו בשנה זו נזדמן לי זקן אחד לבוש שחורים ונתעטף שחורים, ונכנס עמי ולא יצא עמי.לאחר הרגל [סוכות של אותה שנה], חלה שמעון הצדיק שבעת ימים, ומת.ומאז נמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם המפורש, ואפילו בבית המקדש.בשעת פטירתו אמר להם שמעון הצדיק:חוניו בני ישמש תחתי בכהונה גדולה!נתקנא בו שמעי אחיו של חוניו בנו של שמעון הצדיק משום שהיה גדול ממנו [מחוניו] שתי שנים ומחצה, והיה סבור, שלו יאתה הכהונה הגדולה תחת אביו.מה עשה: אמר לו שמעי לחוניו:

בוא ואלמדך סדר עבודה; הלבישו - שמעי לחוניו - באונקלי [מלבוש של עור] וחגרו בצילצול [אזור], והעמידו אצל המזבח.ובעוד שחוניו עומד על גבי המזבח בבגדיו המשונים, הלך שמעי ואמר להם לאחיו הכהנים:ראו מה נדר זה [חוניו] וקיים לאהובתו:"אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה, אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי".האמינו לו, ובקשו אחיו הכהנים להורגו לחוניו, ורץ חוניו מפניהם, ורצו אחריו.הלך חוניו לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח, והעלה עליו לשום עבודת כוכבים.וכששמעו חכמים בדבר שהעליל שמעי על חוניו, אמרו: מה זה [שמעי] שלא ירד לה [לכהונה] כך עשה, היורד לה על אחת כמה וכמה; כלומר, אם שמעי שלא נתמנה לכהונה גדולה כל כך נתקנא עד שעשה כך לאחיו, הרי מי שכבר ירד ואנו באים להורידו, שלא נעשה כן כדי שלא יקלקל עצמו.דברי רבי מאיר.אמר לו רבי יהודה לרבי מאיר:לא כך היה מעשה שנתמנה חוניו ושמעי קלקל, ובנה חוניו מקדש לעבודה זרה, אלא:לא קיבל עליו [לא נתרצה] חוניו להתמנות לכהונה גדולה, כיון שהיה שמעי אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה; ואף על פי כן - שמתחילה ויתר לאחיו - נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו וביקש להורגו.(4)מה עשה: אמר לו חוניו שהיה תלמיד חכם יותר משמעי [ולכך ציוה אביו למנותו] לשמעי:בוא ואלמדך סדר עבודה; והלבישו - חוניו לשמעי - באונקלי [מלבוש של עור], וחגרו בצילצול [אזור], והעמידו אצל המזבח.(5)ובעוד שמעי עומד על גבי המזבח בבגדיו המשונים, הלך חוניו ואמר להם לאחיו הכהנים:ראו מה נדר זה [שמעי] וקיים לאהובתו:"אותו היום שאשתמש בכהונה גדולה, אלבוש באונקלי שליכי ואחגור בצילצול שליכי".האמינו לו, ובקשו אחיו הכהנים להורגו לשמעי,(6) וסח להם שמעי את כל המאורע, היינו, שהסיתו חוניו לכך.(7)ומששמעו כן, בקשו להרוג את חוניו, ורץ מפניהם, ורצו אחריו; רץ חוניו לבית המלך ורצו אחריו, כל הרואה אותו אומר "זה הוא המתחייב בדבר ולא שמעי שעשה" "זה הוא".(8)הלך חוניו לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח, והעלה עליו לשם שמים, שנאמר: "ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים, ומצבה אצל גבולה לה'".וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: ומה זה [חוניו] שברח ממנה [מן הכהונה] בתחילה, כך עשה, הרי שהמבקש לירד לה על אחת כמה וכמה.תניא: אמר רבי יהושע בן פרחיה שהיה נשיא:

בתחילה קודם שנתמניתי כל האומר לי "עלה לגדולה"! אני כופתו ונותנו לפני הארי.עתה משכבר עליתי לגדולה, כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין -שהרי שאול המלך ברח ממנה [מן הגדולה, שלא רצה להיות מלך], וכשעלה לגדולה ונתמנה למלך, ביקש להרוג את דוד שבא ליטול ממנו את המלוכה.

הבן שלי דיבר איתי על הסיפור בגמרא ולפי דברי רב נחום מה שעשה חוניו לגרסת רבי יהודה היה פעולה של יצר הרע . כלומר יכול אדם לכבד את אחיו מצד אחד ולתת לו את משרת כהן גדול ומצד שני הקנאה שלו יכולה לגרום לו פעולה הפוכה כלומר אדם יכול כמעט בו זמנית להיות בתוך יצר טוב ומצד שני להפעיל יצר רע .

לא משש הכרתי את הסוגיה ואמרתי לבן שלי יש כלל  במשנה מסכת אבות פרק א משנה ו

[*] יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות:

וצריך לראות מתוך הסוגיה האם באמת יצר הקנאה הוא שהפעיל את חוניו ? האם מה שכתוב  ואף על פי כן - נתקנא בו חוניו בשמעי אחיו זה לשון  קנאה או לשון קנאות ?

יש לשון של קנאה כמו שכתוב מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק א

ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג"ע =בגן עדן= ומלאכי השרת עומדין לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו:

יש לשון של קנאות תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה ח

כיוצא בדבר אתה אומר אל סנחריב מלך אשור, שנתקנא ונתנקם בהן בישראל, והקב"ה נתקנא ונתנקם בו ובמחנהו, בקינאה ובנקמה בעלילה ובגאוה,

ועוד דוגמה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק יב

וירא כי אין איש. מיד הכהו, ועל מה הכהו שהיה נוגש את שוטרי ישראל, בא אל בית ישראל ולא מצאו, וענה את אשתו, והלך ומצא את הבעל והיה מכהו, מיד נתקנא משה והרגו, ואותה האשה היתה שלומית בת דברי, ומפני שלום שהשיבה למצרי נתעולל בה, אבל כיוצא בה לא היתה, שנאמר גן נעול וגו'

דבר אחד צריך לשים לב בשני המקרים שזה שני מקרים הפוכים הכוהנים רדפו אחרי חוניו והיה צריך להיות שבמקרה הראשון ירדפו אחרי שמעי ואחר כך אחרי חוניו . מתוך זה אתה מבין שהכוהנים היו קרובים יותר לשמעי מאשר לחוניו . שמעון הצדיק לא במקרה בחר בבן הקטן כי היה תלמיד חכם יותר והיה ירא שמים אומר רש"י מסכת מנחות דף קט עמוד ב

בא ואלמדך - חוניו היה חכם משמעי.

ואומר התוספות שחוניו היה ירא שמים תוספות מסכת מנחות דף קט עמוד ב

חוניו בני ישמש תחתי - תימה הא דרשינן בת"כ תחת אביו בזמן שהוא ממלא מקום אביו וזה לא היה יודע סדר עבודה דהא קאמר ליה בא ואלמדך סדר [עבודה] ויש לומר דביראת חטא היה ממלא מקום אבותיו ואם תאמר וכי לא ראה כהן גדול משמש מעולם שהיה לובש באונקלי וחגור בצילצול ועוד הא אינו נעשה כהן גדול עד שיעשה סגן ויש לומר דלא היה יודע ובא ליכנס בכהונה גדולה תחילה.

וכותבת הגמרא שהיה ירידת דורות מרגע ששמעון הצדיק נפטר

תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד א

תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין, מכאן ואילך - פעמים עולה בימין פעמים עולה בשמאל. והיה לשון של זהורית מלבין, מכאן ואילך פעמים מלבין פעמים אינו מלבין. והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה. והיה אש של מערכה מתגבר, ולא היו כהנים צריכין להביא עצים למערכה חוץ משני גזירי עצים, כדי לקיים מצות עצים. מכאן ואילך - פעמים מתגבר פעמים אין מתגבר, ולא היו כהנים נמנעין מלהביא עצים למערכה כל היום כולו. ונשתלחה ברכה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן שמגיעו כזית יש אוכלו ושבע, ויש אוכלו ומותיר. מכאן ואילך נשתלחה מאירה בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, וכל כהן מגיעו כפול, הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין.

והמשנה מדברת על 2 כתות של כהנים צנועין וגרגרנין וכנארה חוניו היה שייך לכת השניה וכנארה כת הגרגרנין לא אהבו את הצנועים ולכן תמיד דנו את חוניו לכף חובה ואת שמעי שהיה מהכת השניה (ולכן אביו לא בחר בו ) היה חביב עליהם ולכן דנו אותו לכף זכות . וצריך להגיד שידם של הכת הראשונה היה על העליונה .

ואולי זה מסביר את הרתיעה של חוניו לקבל עליו את משרת כהן גדול בסביבה של אנשים שלא ישמעו לו וילכו בדרך שונה מדרך התורה ולכן נתן את משרת כהן גדול לשמעי אחיו הגדול בניגוד לבקשתו של אביו . אבל לאחר שנתן את המשרה לאחיו הגדול הוא הבין שאחיו לא שייך במשרת כהן גדול והנזק ששמעי  יגרום בהשוואה לנזק שיגרם כתוצאה מזה שחוניו יהיה כהן גדול כאשר רוב הכוהנים שייכים לכת הגרגרנים גדול יותר ולכן הוא חיפש דרך לשנות את המצב . הדרך היחידה שהוא יכול היה להוריד אותו ממשרתו זה לבייש אותו בדיוק כמו הסיפור על בן חמצן שגם קשור לעניין בית המקדש הכולל פסוק המתיר לבייש אדם בגלל מעשה הנוגע בקודש


חברותא מסכת יומא דף לט עמוד א

ומעשה בגרגרן אחד שנטל חלקו וחלק חבירו [גרגרן אחר], והיו קורין אותו בן חברותא מסכת יומא דף לט עמוד ב חמצן - גזלן, עד יום מותו(1).אמר רבה בר שילא מאי קרא - מאיזה פסוק אנו למדים שחמצן הוא גזלן?שנאמר [תהילים עא ד] "אלהי, פלטני מיד רשע, מכף מעול [עושה עול] וחומץ [וגזלן]"(2).רבא אמר מהכא מכאן למדו שחמצן הוא גזלן: שנאמר [ישעיה א יז]: "למדו היטב, דרשו משפט, אשרו [חזקו] חמוץ [נגזל]".ודרך אגב מביאה הגמרא דרשא שדרשו חז"ל במסכת סנהדרין [לה א] על סוף הפסוק: "אשרו חמוץ".ודייקו חכמים "אשרו חמוץ" חזקו את הנגזל, ואל תאשרו חומץ [ואל תחזקו את הגזלן]. מכאן שנזקקין לתובע תחילה.

האפשרות להוריד אותו ממשרתו לא היית אפשרית כי מעלים בקודש ולא מורידים בקודש כמו  שהגמרא מסבירה חברותא מסכת יומא דף יב עמוד ב

ועוד אמר רבי יוסי: מעשה ביוסף בן אלם בציפורי, שאירע בו פסול בכהן גדול, ומינוהו ליוסף בן אלם לשמש תחתיו.ולאחר שחזר הראשון לכשרותו, אמרו חכמים: ראשון - חוזר לעבודתו. ואילו יוסף בן אלם, שהוא הכהן השני - אינו ראוי לא לשמש ככהן גדול, ולא לשמד ככהן הדיוט.ופירשו הטעם שאינו ראוי לשמש ככהן גדול: משום שחוששים שמא תשרור איבה בין שניהם.ומה שאינו ראוי ראוי לשמש ככהן הדיוט הוא משום "מעלין בקודש ולא מורידין", שהיות וכבר נתעלה השני בקדושתו להיות כהן גדול אין מורידין אותו מקדושתו להיעשות כהן הדיוט.

ולכן ניתן לפרש שחוניו אכן פעל בגלל קנאות ולא בגלל קנאה . וכך כותב ואומר המשך חכמה ויקרא פרק כא

 (יז - יח) איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב (להקריב לחם אלהיו). כי כל איש אשר בו מום לא יקרב. לכאורה הוא טעם, ועיין רש"י, וצריך ביאור. והנראה דענין הקרבנות הוא מחלק החוקים, אשר אין השכל והעיון מורה על זה. ולכן לא נאמר שום שם רק הויה שלא ליתן פתחון פה למינים, וכמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא. ואם כן, יש לחוש שמא יהיה הכהן העובד לבו תוהא עליו, ולא יהיה מודה בעבודה או מסתפק, אשר על זה הזהירה תורה (דברים יא, יג) "לעבדו בכל לבבכם", כמו שאמרו בספרי (שם). וזה לא יאות שהוא יהיה המכפר והעובד, כיון שאינו מודה בה ועבודתו פסולה, כמו שפירש רש"י ריש פסחים (ג, ב) ד"ה שחץ פסול. ולגלות על ידי נביא, זה לא יאות למעלת השם יתברך, וכמו שאמרו 'וכי דלטורין אני' אצל עכן. לכן היה מן התחבולה האלקית, שבעל מום פסול להקרבה, אף אם הוא כשר בכשרים וצדיק בצדיקים, והמום בו גזירה מהשי"ת מטעם הכמוס אצלו. לכן אם יהיה כהן מי שאינו מודה בעבודה או לבו תוהא עליו, יהיה בעל מום ויפרח המום בו, ויבדל משירות מזבח ה', ולא יהיה גלויה עליו תרמית לבבו, "כי כל איש אשר מום בו" - אף שהוא צדיק וחסיד ונולד כן ממעי אמו - גם כן "לא יקריב", אף שודאי המום שנולד בו אינו לסיבת זדון לבבו, כי צדיק ורשע לא אמר.

כלומר הבין חוניו שהוא צריך להשתדל למנוע משמעי להיות כהן גדול אבל סופו של דבר הקב"ה יסובב מי יהיה כהן גדול בהתאם לדור ולזכויות  של הדור . ואולי חוניו  חשב שהוא לא צריך להיות כהן גדול כי הוא לא מתאים לדור אבל רצה להעמיד זאת למבחן וסופו של דבר התברר שאכן הוא לא צריך להיות כהן גדול .

ורבי יהודה של הגרסה השנייה של הסיפור חברותא מסכת סנהדרין דף צז עמוד א

תניא, רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו -בית הוועד [מקום שתלמידי חכמים מתוועדין שם ללמוד תורה] יהיה למקום זנות. כי יכלו החכמים, ולא יהיו לומדי תורה, ומתוך כך יהיו בתי הועד ריקים מאדם. והיות ובתי מדרשות מחוץ לעיר הם, יבואו בעלי זימה ויתגודדו שם(340).והגליל יחרב(341),והגבלן [מקום ששמו "גבלן"(342)] יאשם, יהא שומם,ואנשי גבול ארץ ישראל(343) יסובבו מעיר לעיר – ולא יחוננו,וחכמת הסופרים תסרח [תימאס, כדבר סרוח](344),ויראי חטא ימאסו,ופני אנשי אותו הדור יהיו כפני כלב(345),והאמת תהא נעדרת.שנאמר: "ותהי האמת נעדרת".מאי "ותהי האמת נעדדרת"?(346)אמרי דבי רב: מלמד שנעשית האמת עדרים עדרים - והולכת לה(347).מאי האי דכתיב בהמשך אותו פסוק: "וסר מרע משתולל"?אמרי דבי רבי שילא: באותו דור, כל מי שסר מרע - שתולל על הבריות [הבריות יאמרו עליו שהוא שוטה. "משתולל" - לשון שטות](348).

כלומר חוניו לא שייך במקום שבו יראת שמים זה חסרון ולא יתרון ונשאר להבין את הצעד של חוניו לברוח דווקא לאלכסנדריא .

כתוב דברים (פרשת כי תבוא) פרק כח פסוק סח

וֶֽהֱשִֽׁיבְךָ֨ יְקֹוָ֥ק׀ מִצְרַיִם֘ בָּאֳנִיּוֹת֒ בַּדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣רְתִּֽי לְךָ֔ לֹא־תֹסִ֥יף ע֖וֹד לִרְאֹתָ֑הּ וְהִתְמַכַּרְתֶּ֨ם שָׁ֧ם לְאֹיְבֶ֛יךָ לַעֲבָדִ֥ים וְלִשְׁפָח֖וֹת וְאֵ֥ין קֹנֶֽה: ס

ואומר ספר החינוך פרשת שופטים מצוה תק

שלא לשכון בארץ מצרים לעולם

(א) שלא נוסיף לשוב בדרך מצרים לעולם, כלומר שלא נלך לקבוע דירתנו במצרים, ועל זה נאמר [דברים י"ז, ט"ז], וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ונכפלה המניעה בזה שלשה פעמים, אמרו זכרונם לברכה [מכילתא בשלח י"ד י"ג] בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב בארץ מצרים בשלשתן חזרו ובשלשתן נענשו. ושלשה מקומות אלו אחד מהם הוא זה שזכרנו, והשני הוא [דברים כ"ח, ס"ח] בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד וגו', והשלישי [שמות י"ד, י"ג] כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו וגו', ואף על פי שמן הנגלה שבו נראה שיהיה ספור, באה הקבלה עליו שהוא מניעה.

כלומר יש מניעה להתגורר באופן קבע במצרים . וכתב כתבתי על זה בחג הסוכות מקריבים שבעים פרים ובתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה 

ואומר רש"י במקום מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני, כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם - לפי שנידונין בחג על המים.

כלומר אחת המטרות העיקריות של חג סוכות הוא כפרה על אומות העולם כי שלמות העולם קשורה לאגודה אחת שאנחנו מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים . עם ישראל התכפר ביום הכיפורים ואומות העולם מתי יתכפרו ? ולכן הכפרה של אומות העולם באה דרך עבודה של עם ישראל בבית המקדש בחג הסוכות . ויוצא לנו שבחג הסוכות עם ישראל נמצא לאחר כפרה  והעבודה של עם ישראל בסוכות מכפרת על אומות העולם ולכן בסוכות לכאורה מגיעים למצב של אגודה אחת שלמות של כל העולם . ולמה אנחנו מתפללים על אומות העולם ומכפרים עליהם ?

התפילה על אומות העולם קשורה במהות לעם ישראל שנמצא גם בחוץ לארץ וצריך להתקיים גם בחוץ לארץ והגשמים בחוץ לארץ תלויים בתפילה ובקורבנות של עם ישראל בחג הסוכות שמכפרים  על אומות העולם כדי שירדו גשמים בכל העולם ויהיה אפשרות לעם ישראל להתקיים בגלות . הגלות היא גם תיקון למעשים של עם ישראל אבל לגלות יש תפקיד מהותי לקבץ את כל מי ששייך לעם ישראל בכל העולם שהם גם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני .

ויש כאן קושיה עצומה אם התפילות והקורבנות בסוכות מכפר על כל אומות העולם מה מכפר על מצרים ? הרי מצרים לא זקוקה לגשמים היא מתפרנסת מן היאור ואז סוכות שזה כפרה לכל אומות העולם בנוגע לגשמים במשך כל השנה מה מכפר על מצרים ? והתשובה שאני רוצה לתת היא פשוטה אין כפרה על ארץ מצרים . ונשאלת השאלה אם כך איך יכולים יהודים לחיות במצרים ? והתשובה הפשוטה הם לא יכולים לחיוב באופן קבוע  במצרים

אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים ב, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור

ואומרת הגמרא חברותא מסכת סוכה דף נא עמוד ב

תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון בנין פאר של בית הכנסת של אלכסנדריא של מצרים - לא ראה בכבודן של ישראל.אמרו: כמין בסילקי פלטרין גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, מחיצה של תא לפנים למחיצה של תא, שהיו שם שורות של תאים מכובדים, ופעמים שהיו שם ששים רבוא איש, כיוצאי מצרים.ואמרי לה: כפלים כיוצאי מצרים.והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. והעמידו להם סנהדרין.ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו.

וכיון שהגיע לענות אמן, ומחמת גודלו של בית הכנסת לא היו יכולים הכל לשמוע את שליח הציבור, היה הלה החזן [השמש] מניף בסודר, וכל העם עונין אמן.ולא היו יושבין מעורבין. אלא עושי זהבין בפני עצמן, ועושי כספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים אומני נחושת בפני עצמן, וגרדיים אורגים בפני עצמן.וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ונשכר להם.ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.אמר אביי: וכולהו - קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן.מאי טעמא איענשו?משום דעברי אהאי קרא [דברים יז] "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".ואילו אינהו - הדור אתו חזרו ובאו למצרים.כי אתא, כאשר בא אלכסנדר מוקדון לשם, אשכחינהו מצאם בשעה דהוו קרו בסיפרא [דברים כח] "ישא ה' עליך גוי מרחוק".אמר: מכדי, הרי, ההוא גברא, עלי נאמר לבצע גזירה זאת, שהרי בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, רציתי לבוא בספינה בדרך שמהלכה עשרה ימים, דליה זיקא ונשבה רוח חזקה, ואתי ספינתא בחמשא יומי ובאה הספינה בחמשה ימים בלבד. ונס זה הוא לאות עבורי שאני הוא זה שצריך לבצע את העונש של בני אלכסנדריה.נפל עלייהו, וקטלינהו.

אני רוצה לומר שיהודים לא יכולים לחיות בארץ מצרים כי אין לעם ישראל דרך לכפר על מצרים ולכן הקב"ה קבע בתורה שיהודים לא יכולים לחזור למצרים ומי שירד למצרים הושמד בצורה כזו או אחרת

עד כאן דברי בעבר .

וכאן הבין חוניו שיש אולי דרך מסוימת שהוא בתור כהן גדול בפוטנציה כמו שאביו ביקש יכול להועיל לכפר על יהודים הנמצאים במצרים וזה לא על ידי עבודה של יהודים כי אם עבודה של גויים על עצמם . התפילות של עם ישראל על מצרים לא מועיל כי מצרים נמצאת מחוץ לתחום של תפילות כי היא נמצאת בשלב החמישים של טומאה ושם אין נגיעה לעם ישראל . רק עבודה של גויים על עצמם יכול להועיל . הבין חוניו שאם ילמד את אותם גויים להקריב קורבנות שלהם על עצמם אולי יועיל לכפר על עצמם וזה ייתן אפשרות ליהודים הנמצאים בגלל סיבות כאלו או אחרות במצרים איזה סייעתא דשמיא

וכך כותבים התוספות מסכת מנחות דף קט עמוד ב

והעלה עליו עולה לשם שמים - תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה (לעובדי כוכבים) הנודרים נדרים ונדבות.

ויש מפרשים האומרים שחוניו הדריך אותם לעלות עולות לשם שמים ולדברי זה היה כדי לכפר על עצמם במקום שלא מועיל הכפרה של עם ישראל בבית המקדש ולכן חוניו עשה לשם שמים וניתן להגיד שאכן יש ציור שחוניו עשה את כל מעשיו מתוך יראת שמים ואכן יש לנו זווית ראיה של כף זכות .לסיכום חוניו הבין שהתפקיד שלו בתור כהן הכי הרבה יועיל  דווקא במצרים ולא בכל מקום אחר ששם הקורבנות בבית המקדש בסוכות מועילים לכפרה על הגויים חוץ ממצרים .