8.12.2017

פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן "נער" "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בס"ד
פרשת וישב מצד אחד יוסף מגיד לאביו כל מה שראה כלומר "עין רעה " מצד שני יוסף הוא בן פורת יוסף עלי עין כלומר "עין טובה" איך ניתן לישב את הסתירה הקיצונית הזאת ביוסף ? מה הקשר בן  "נער"  "אברך" "צפנת פענח" ? מה הקשר ל"עונש" שקיבל יוסף על דברי הדיבה ? ‏כ'/כסלו/תשע"ח

בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־ בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק ב

את דבתם רעה - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה  היה מגיד לאביו, שהיו אוכלין אבר מן החי, ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים, וחשודים על העריות.נ ובשלשתן לקה. על אבר מן החי (לעיל פסוק לא) וישחטו שעיר עזים במכירתו, ולאס אכלוהו חי. ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים, (תהלים קה יז) לעבד נמכר יוסף. ועל העריות שספר עליהם, (להלן לט ז) ותשא אשת אדוניו וגו':

דבתם - כל לשון דבה פרלידי"ץ בלע"ז [רכילות] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר:

זה צד אחד של יוסף שכל דבר רע שהיה רואה באחיו היה מספר לאביו ולכאורה נענש על "עין הרע" אבל אנחנו יודעים על יוסף בברכות של אביו נאמר בראשית פרק מט

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

וכתוב בפרוש של חברותא על תלמוד בבלי ברכות דף נה עמוד ב

פתח אידך ואמר: האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא [הנכנס לעיר וחושש מעין הרע], כי בעיר יש הרבה אנשים, לנקוט זקפא [אגודל] דידא דימיניה בידא דשמאליה, וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה, ולימא הכי: "אנא פלוני בר פלוני, מזרעא דיוסף קאתינא, דלא שלטא ביה עינא בישא", שנאמר [בראשית מט כב] "בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין וגו"' אל תיקרי "עלי עין", אלא "עולי עין!", והיינו שיוסף וזרעו שליטים על העין, ואין עין רעה עולה בהם.

ועוד אומר הכלי יקר בראשית פרק כד על יוסף

ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים וגו'. פירש רש"י בקע רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת, ושני צמידים רמז לשני לוחות, עשרה זהב משקלם כנגד עשרת הדברות שבהם. וכל אלו הדברים צריכין ביאור מספיק מה ענין השקלים והלוחות זה לזה. ואולי צפה ברוח הקודש שעתידין הלוחות להשתבר על ידי ששלטה בלוחות ראשונות עין הרע לפי שניתנו בפומבי ובקולי קולות, ואולי נותני עין הרע בלוחות יענשו מדה כנגד מדה והיינו בעין הרע, על כן נרמז לה השקלים המגינים בעד עין הרע, ולפי שאליעזר בדק את רבקה אם היא בעלת עין טובה ומצאה כן, על כן נתן לה הבקע המכפר על עין הרע ומגין עליו, כי כל בעל עין יפה ניצול מעין הרע ראיה מיוסף שהיה בעל עין יפה, ומשם רועה אבן ישראל על כן נתברך בברכת בן פורת עלי עין, קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין, דלא שלטה עינא בישא בכל מי שבא מזרעו של יוסף, וכן רבקה בזכות שהיתה בעלת עין טובה תזכה למצות השקלים שטעמם להציל מן עין הרע בשעת המספר:

יש לנו לכאורה ניגוד חריף וסתירה שצריכה  הסבר בן יוסף בתחילת הפרשה שלנו לבן הברכה של אביו יעקב עליו לפני מותו ממש דברים הפוכים לגמרי בתחילת הפרשה ליוסף יש "עין הרע"  שבו הוא מסתכל על אחיו וכל מעשה שהוא חושב שהוא לא ראוי אומר לאביו שרש"י מגדיר אותו רכילות ומצד שני יוסף הוא מי  שנאמר עליו שהוא שולט בעין כלומר "עולי עין!"  עולה על העין כלומר שולט בה ולכן עין הרע לא שולט בו .

והתירוץ שלי לתהליך הזה הוא המעבר של יוסף מנער לאברך

כתוב בפרשה שלנו בראשית פרק לז

(ב) אֵ֣לֶּה׀ תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר

וכתוב בבראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת מקץ רמז קמח

ויקראו לפניו אברך [מ"א, מ"ג] אב בחכמה ורך בשנים, אבל נבוכדנאצר נקרא טפסר טפש בחכמה ושר בשנים, מנלן דהאי רך לישנא דמלכותא הוא דכתיב אנכי היום רך ומשוח מלך ואיתימא מהכא ויקראו לפניו אברך. א"ר חייא בר אבא אמר ר' יוחנן בשעה שא"ל פרעה ליוסף ובלעדיך לא ירים איש את ידו אמרו אצטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו א"ל גווני מלכות אני רואה בו, א"כ ידע בשבעים לשון בא גבריאל ולמדו שבעים לשון לא הוה גמיר הוסיפו לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא שנאמר עדות ביהוסף

כלומר יוסף בזמן שקראו לו אברך הגיע לדרגה שהוא יודע 70 שפות כלומר בדרגת חוכמה גדולה

וכתוב בבראשית פרק מא

 (מה) וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֘ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵחַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

(מה) [ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח] אמ' ר' יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו לומר, חזקיה אמ' צפונות מופיע בדעת מניח רוח הביריות בהן, רבנין אמ' צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף הגיע לפי רבנן בזמן שקראו לו אברך לדרגה גבוהה מאוד של צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

כלומר יוסף עבר תהליך של זיכוך מנער לאברך ולכן זכה באותה ברכה של אביו שבו הוא התעלה לדרגה שהוא עולה על העין כמו שראינו בתלמוד הבבלי

(כב) בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר:

אבל יש מדרש האומר שאת הברכה הזאת זכה כאשר היה במפגש עם עשיו

אומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת מקץ פרשה צ

אמ' ר' אחא צפונה אחת שיש כאן באתה לגלות עליה שאת בנה, בכולם כת' ותגשן השפחות הנה וילדיהן וגו' ותגש גם לאה וילדיה, וביוסף אמר ואחר נגש יוסף ורחל (בראשית לג ו ז) אתמהא, אלא אמ' יוסף זה הרשע עינו רמה שלא יראה את אמה וגבהה קומתו וכיפת אותה הוא דאמר ליה בן פרת יוסף (שם /בראשית/ מט כב) כיפרת רביית [יוסף] בן פרות רביתה יוסף, בן פורת עלי עין בין פירות רביתה [עלי עין] ר' ברכיה בש' ר' סימון עלי ליפרע לך את אותה העין בן פרת יוסף וגו'.

וצריך להגיד שהיה בתוך יוסף את המעלה הפנימית של השליטה בעין וזאת אנחנו רואים כאשר עוד לא היה נער אבל כאשר היה נער הוא התמודד מול ניסיונות שונים הקשורים בראיה ולאחר מכן כאשר הצליח להתגבר על אותם חסרונות בראיה יכול לקבל את הברכה . וכדי להבין את התהליך הזה שעשה מילד לנער ולאברך אומר המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת וישב רמז קמ

ויבא יוסף את דבתם רעה [ל"ז, ב] מה אמר חשודין הן בניך על אבר מן החי, ר"י אומר מזלזלין הן בניך בבני השפחות, ר"ש אומר תולין הן עיניהן בבנות הארץ, אמר ר' יהודה בר"ש על תלתיהון לקה, פלס ומאזני משפט לה' א"ל הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודין הן בניך על אבר מן החי חייך שאפי' בשעת הקלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין שנאמר וישחטו שעיר עזים, אתה אומר מזלזלין בבני השפחות וקורין להם עבדים לעבד נמכר יוסף, אתה אומר תולין הם עיניהן בבנות הארץ חייך שאני מגרה בך את הדוב שנאמר ותשא אשת אדוניו גו'

אומר המדרש ששלשה דברי דיבה הוציא יוסף על אחיו ועל שלשתם הוא נענש אבל היה זה יותר לימוד ולא עונש כי מה שעבר יוסף לימד אותו לא לראות דברים כפשוטם כי כל אדם כדי להבין את מה שהוא רואה צריך הרבה ידע וחוכמה  כי אם הוא לא יודע את האמת ניתן לפרש בצורה לא נכונה את המציאות ובמקום אמת זה נהפך לדיבה . וכך מפרש ר' חיים פלטיאל בראשית פרק לז

את דיבתם רעה. פי' רש"י שהיו מזלזלין בבני בלהה ובני זלפה וחשודים על אבר מן החי ועל העריות. והק' הר' יוסף כהן זצ"ל אם אמת היה למה נכשל היה בשלשתם כדפי' רש"י, ואם לא היה אמת צדיק כיוסף היאך היה מוציא לעז על אחיו ומשקר לאביו. ותמ"ה דאבר מן החי דהיו אוכלים בן פקועה בלא שחיטה ואיכא למיחש למראית העין, ומזלזלין בבני השפחות ותגשן השפחות ותשחוין דנהגי באמם גנאי לזלזלם והשבטים היו מגנים אותם על כך, וחשודים על העריות שנשאו כנעניות כדאמ' לקמן והיו נושאים האם והבת והם חשבו דאין שאר לגוי. ומ"מ נכשל בשלושתן לפי שלא דנם לכף זכות.

אומר רבי חיים פלטיאל שבאמת השבטים לא נהגו שלא כראוי ולכל דבר היה את הסיבה הסמויה מן העין למה מה שעשו לא היה עברה אבל יוסף שהיה נער עדיין לא הבין את המעשה שלהם באמת וראה את החלק החיצוני בלבד של המעשה ולא דן את השבטים לכף זכות ועל כך נענש . אבל באמת לא היה זה עונש כי יוסף למד על בשרו את ההפרש בן המציאות הפשוטה  לבן המציאות האמיתית ובכל 3 הניסיונות שעבר לעומת שלוש הדיבות השונות שאמר לאביו.

בניסיון המכירה של יוסף לעבד שחטו השבטים שעיר עזים  ואת הדם שמו על הכותנת והראו ליעקב כלומר המציאות הפשוטה לימדה שיוסף נהרג אבל המציאות המורכבת והאמיתית שיוסף נמכר לעבד והשבטים מרחו את הכותנת בדם של שעיר עזים  .

כאשר יוסף היה עבד אצל פוטיפר הכניסו אותו לבית הסוהר על דבר שלא עשה כי בגדיו נשארו אצל אשת פוטיפר גם כאן יש הבדל בן מה שנראה שקרה לבין מה שקרה בפועל ואת זה למד על בשרו יוסף את  ההפרש של המציאות הפשוטה למציאות האמיתית . וגם לגבי הזלזול של השבטים בבני בלהה וזילפה גם היה הפרש בן המציאות הפשוטה למציאות האמיתית בני האמות לא השתחוו יחד עם  האמהות שלהם לעשיו רחל ויוסף השתחוו לעשיו  וגם לאה וכל ילדיה השתחוו לעשיו והשבטים ראו בזה זלזול בבלהה וזילפה ולכן הם גינו את בני האמות ויוסף הבין את הגנאי הזה בתור זלזול בבני האמות . יוסף חלם חלום שכל השבטים משתחווים אליו אבל לא היה זה כדי לזלזל בשבטים כי אם להסביר את המציאות שתהיה אבל השבטים ראו זאת כזלזול  והתגרות .

לסיכום אנחנו רואים שאצל יוסף בתור ילד יש את הפוטנציאל של התגברות על העין מה שהגמרא קוראת עולה עין אבל בימי נערותו היה ליוסף חוסר ידיעה של המציאות ולכן הוא פרש אותה בצורה לא נכונה לא מתוך רוע לב כי ראינו שברחל היה טבוע עין טובה ויוסף ירש את התכונה הזאת וכל הדיבה שאמר לאביו היה בגלל חוסר הבנה  וידע כדי לפרש את המציאות . "העונש" שקיבל יוסף לימד אותו לראות את המציאות המורכבת בצורה נכונה ואמיתית ובסופו של דבר הוא הגיע לדרגה של אברך ושל צפנת פענח כמו שרבנן אומרים צופה, פודה, נביא, תומך, פותר, ערום, נבון, חוזה,

וזה הסיבה שיוסף הצליח בסופו של דבר לשלוט בעיניים שלו שליטה מוחלטת ולכן זכה להיות בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן