פרשת מקץ חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ  חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין  לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי  ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

התלמוד הבבלי מסביר על חנוכה ומזכיר את מלכות בית חשמונאי שניצחו את היונים .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

אמר רבי אבהו: ועקרון תעקר - זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר

במסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ

ואומרים בהודייה, וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו י"י אלהינו ואלהי אבותינו ניסים ופלאות, ונודה לשמך לנצח, ברוך אתה י"י הטוב; וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה. ושניהם נזכרין בברכת הארץ.

אין משניות על חנוכה ופה ושם בש"ס מוזכר עניני הדלקת הנר וממש אין ירידה לפרטים של חנוכה . הפעם היחידה שבה מוזכר בית חשמונאי בצורה יותר מפורטת זה בשני אירועים :

הראשון גמרא חברותא בבא בתרא דף ג עמוד ב

הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה. עבד של בית חשמונאי היה. נתן עיניו באותה תינוקת, באחת הצעירות מבנות המשפחה, ורצה לשאתה לאשה.יומא חד, יום אחד שמע ההוא גברא הורדוס בת קלא, דאמר, בת קול האומרת: כל עבדא דמריד השתא, מצלח! כל עבד שמורד עכשיו, מצליח.קם, עמד הורדוס, קטלינהו לכולהו מרותיה, הרג את כל אדוניו בני משפחת חשמונאי, ושייריה לההיא ינוקתא, והשאיר בחיים את אותה צעירה, שרצה לשאתה לאשה.כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, כשראתה אותה תינוקת שרוצה הורדוס לשאת אותה,⁽⁴⁷⁾ סליקא לאיגרא, עלתה לגג, ורמת קלא והרימה את קולה, ואמרה: כל מאן דאתי, ואמר, כל מי שיבוא בעתיד ויכריז על עצמו "אני, מבית חשמונאי קאתינא אני צאצא שלהם!"- בודאי עבדא הוא! הרי ודאי הוא עבד.והיינו, בהכרח שמזרעו של הורדוס, העבד, הוא, ולא מזרע בית חשמונאי, לפי שהוא הרג את כולם, דלא אשתיירא מנייהו, שלא נשארה מהם, מבית חשמונאי אלא ההיא ינוקתא, הצעירה. וההיא ינוקתא, ואותה הצעירה נפלה מאיגרא לארעא, מן הגג לארץ ומתה, ואין להורדוס זרע ממנה.טמנה הורדוס את התינוקת המתה שבע שנין בדובשא, שבע שנים בתוך דבש.

חברותא סוטה דף מט עמוד ב

תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, כשהתקוטטו ביניהם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס, מי מביניהם ימלוך על ישראל, היה הורקנוס צר על ירושלים מבחוץ, כעזרת חיל רומיים שהביא עמו, ואריסטובלוס ישב מבפנים במצור. בכל יום ויום היו משלשלין אנשי ירושלים דינרים בקופה ונטלום מתרומת הלשכה, שתרמו לצורך קניית הכבשים לתמיד. ואנשי הורקנוס היו מעלין להן כבשים לצורך הקרבת תמידין בעד הכסף שבקופה.היה שם בתוך ירושלים זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם קרא לאנשי הורקנוס שהיו בחוץ בלשון לעז שהיא חכמת יונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה ומקריבים תמידים בבית המקדש, אין יושבי ירושלים ונמסרין בידכם.

כיון ששמעו כך, למחר, ואנשי ירושלים שלשלו להם דינרים בקופה, והם במקום לעלות להם כבשים העלו להם חזיר. כיון שהגיע החזיר לחצי גובה החומה, נעץ צפורניו בחומה. נזדעזה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה כי בערה חמת המלך הקדוש ברוך הוא, על חילול שמו.אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית, שמאורע זה בא על ידי אדם שלמד חכמת יונית, ועל ידי החזיר שהעלו בחומה.

כלומר יש כאן דבר מדהים איך מלכות בית חשמונאי שניצחה את היונים ונעשה לה נס פח השמן לשמונה ימים וחכמים קבעו את הימים הללו לומר בהם הלל שלם ובסופו של דבר כל בית חשמונאי נכרת זכרם לגמרי מן העם היהודי כמו שאומרת הגמרא מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד . כלומר לא נשאר ממש זכר לבית חשמונאי ומי שירש אותם היה הורדוס שהוא עבד אדומי .

ונראה לי שצריך להבין את המשמעות של זה כי כיום אנשים לוקחים את החשמונאים כסמל של גבורה שצריך לחקות אותו .

ואומר הרמב"ן בראשית פרק מט

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון:

כלומר הרמב"ן רואה את התהליך הזה כעונש על זה שהחשמונאים לקחו על עצמם מלוכה ששייכת לבית דויד . וכפי שראינו בגמרא דווקא הריב של שני מלכי בית חשמונאי על ירושלים גרם לכך שבוטל קורבן התמיד בירושלים כאשר לטובת ניצוח המלחמה הפנימית בין שני המלכים הם העלו חזיר במקום קרבן כשר . וצחוק הגורל שמי שגרם לכך הוא יהודי שלמד חוכמה יונית ודיבר בלשון יונית כנראה לאלו מבחוץ שידעו את הלשון היונית ונתן להם עצה כיצד לנצח את מי שהיה בבפנים . כלומר הרצון של בית חשמונאי לשלוט ולא להתעסק בענייני בית המקדש שזה תפקידם של הכוהנים הביא להתחלת החרבת בית המקדש בביטול קרבן התמיד .  

ולכן נראה בעיני שחנוכה נקבעה על נס פח השמן על שעשו מצווה מן המהדרין להדליק את נרות המנורה בבית המקדש ולא על הניצחון שנצחו את היונים .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך. ור"א אמר שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם. או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לע"ז כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מה) שהיא הרחקה, שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג עובדי ע"ז. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחשת. וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל, כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה, ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל (דברים כז ה), ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של ר"א. גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון:

החרב והמלחמה הם  לא תפקידם  של הכוהנים וגם לא של עם ישראל . לפעמים יש מצבים שבו הכהן צריך לאחוז בחרב אבל זה כאשר אין ממש ברירה אבל כאשר כוהנים  עושים מלחמה למען שלטון של עצמם הקב"ה הופך עליהם את הקערה לחלוטין  בדיוק כמו שראינו במעשה של שני מלכי בית חשמונאי שנלחמו אחד בשני . ומכאן אנחנו צריכים ללמוד שכל סטייה ממצוות התורה תביא אותנו בסופו של דבר לקריסה פנימית עד כדי הכחדה כמו מלכי בית חשמונאי חס וחלילה . וצריך להבין שהחוזק של עם ישראל הוא התורה . ורק התורה היה הסיבה לקיום עם ישראל ומי שמנסה לשנות את המהות של עם ישראל סופו של דבר שהוא עצמו נעלם בסל המיחזור של ההיסטוריה .

חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

וסדרי העדיפות הם כאלו שלימוד התורה הוא הבסיס של העם היהודי וכל סטייה מזה מערערת את הבסיס של העם היהודי שגם בין עמודת בית המקדש ללימוד תורה יש סדרי עדיפויות

חברותא מכות דף י עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים "מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל". ושמחתי על כך שבני ישראל מתאוים לבנין בית המקדש ולקיום העבודה.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד] "כי טוב לי יום בחצריך - מאלף".וביאורו: טוב לי יום אחד שאתה דוד עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!

וכל אחד צריך לעיין בזה ולהפנים את המשמעות של הלקח הזה מחג החנוכה

 

 

 

פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ מה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ? מה המשמעות של קץ שם לחשך ? האם לומדים מהפסוק שמידת הדין תמיד קצובה ? האם כל דבר שעושה הקב"ה בעולם יש לו קצבה ? האם יש לגיהינום שיעור ? האם יש לגן עדן שיעור ? כיצד ניתן לתרץ את הסתירה בין המדרשים ? למה לא יכול להיות שיעור לגן עדן ? למה לא יכול להיות שיעור לגיהינום ? מה הקשר של דברי יוסף לפרעה לחנוכה ? האם נר חנוכה הוא רק עזרה ראשונה כנגד אלו שרוצים להשכיח את התורה מעם ישראל  ? ואם כך מהי התרופה הקבועה למצב הזה ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בראשית פרק מא

(א) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר:

ומה הקשר של חנוכה לפרשת מקץ ?

אומר השל"ה מסכת תמיד פרק נר מצוה

ב. בבית מדליקין הנרות אצל הפתח מבפנים, בטפח הסמוך לפתח, לימין ביאתו. ואם יש מזוזה בפתחו, יניח בשמאל ביאתו, כדי שיכנס בין שתי מצוות. וכתב בהגהות מרדכי (שלטי הגבורים על המרדכי, שבת פ"ב, עמוד ע"ט), ברוב השנים, חנוכה חל בפרשת מקץ. וסימנך 'מקץ שנתים' (בראשית מא, א) נוטריקון ש'מאל נ'ר ת'דליק, י'מין מ'זוזה.

ואומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה פט

א [מא, א] ויהי מקץ שנתים ימים, (איוב כח) קץ שם לחשך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם, דכתיב (שם /איוב כ"ח/) אבן אופל וצלמות, נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם, דבר אחר קץ שם לחשך, זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים, כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום.

כלומר פרשת מקץ זה סוף החושך של יוסף . אחרי השנתיים הנוספות שישב בכלא מתחיל האור להאיר ליוסף על ידי החלום של פרעה . כלומר כתוצאה ממעשיו של יוסף קצב הקב"ה ליוסף שנתיים נוספות של חושך וכאשר נגמר הזמן הקצוב לחושך התחיל להאיר האור ליוסף על ידי החלום של פרעה .

ומקור העניין באיוב פרק כח פסוק ג

קֵ֤ץ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכָל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת:

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ

ד"א קץ שם לחושך, כל היסורין הבאין על האדם קץ יש להם, שנאמר ולכל תכלית הוא חוקר, מדבר ביוסף, בשעה שנאסר בבית האסורים היה שם עשר שנים, והיה לו לצאת באחת עשרה, הוי קץ שם לחושך, מהו לכל תכלית הוא חוקר, שבשעה שהגיעה עונתו לצאת, ישב הקדוש ברוך הוא וחקר וראה שמתבקש להיות עוד בבית האסורים שתי שנים, על ידי שבטח בשר המשקים שאמר לו ב' פעמים כי אם זכרתני אתך (בראשית מ יד), והזכרתני אל פרעה (שם /בראשית מ' י"ד/), א"ל הקדוש ברוך הוא אתה הבטחת שתי זכירות, חייך עשה עוד שתי שנים, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר יש כאן יסוד במידת הדין של הקב"ה שמידת הדין תמיד יש לה קצבה יש לה שיעור קצוב מראש והשיעור הזה נקבע על ידי הקב"ה בחקירה ולפי מעשי האדם .

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת מקץ

אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב כח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנא' ויהי מקץ שנתים ימים.

כלומר המדרש  מרחיב את נושא הקצבה לכל דבר שנותן הקב"ה בעולמו .

אבל יש גמרא שלכאורה סותרת את הנחת היסוד הזה

חברותא תענית דף י עמוד א

תנו רבנן: ארץ מצרים הויא [הרי היא] שטח של ארבע מאות פרסה⁽⁵⁵⁵⁾ על ארבע מאות פרסה. והוא חלק אחד מששים בארץ כוש. דהיינו, שארץ כוש גדולה פי ששים מארץ מצרים.וארץ כוש - חלק אחד מששים בעולם. שהעולם כולו הוא פי ששים בגדלו מארץ כוש.ועולם - אחד מששים בגן הוא.וגן - אחד מששים לעדן.ועדן - אחד מששים לגיהנם⁽⁵⁵⁶⁾.נמצא, שכל העולם כולו - ככיסוי קדרה לגיהנם [כלפי הגיהנם]. כלומר, היחס בין העולם לגיהנם מבחינת הגודל, דומה ליחס שבין כיסוי קדרה לקדרה. שכשם שהקדירה גדולה בהרבה מהכיסוי⁽⁵⁵⁷⁾, כך הגיהנם גדול בהרבה מכל העולם.ויש אומרים: גיהנם אין לה שיעור כלל.ויש אומרים: עדן אין לה שיעור⁽⁵⁵⁸⁾.

כלומר יש אומרים שאין לגיהינום ולגן עדן שיעור וקשה על המדרש שאומר שכל דבר שהקב"ה מוציא מפיו יש לו קצבה ושיעור . וכדי לתרץ את זה אביא את הגמרא בחברותא נדרים דף לט עמוד ב

תניא: ביקור חולים - אין לה שיעור.מאי "אין לה שיעור"?סבר רב יוסף למימר: אין שיעור למתן שכרה של מצוה זו.אמר ליה אביי: וכל שאר מצות - מי יש שיעור למתן שכרן?והא תנן: הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות! והיינו, שלכן תהיה זהיר אף במצוה קלה, משום שאין אתה יודע מתן שכר שלה, לפי שאין לה שיעור.

כלומר מתן השכר שניתן לאדם אין לו שיעור ולכן לא יכול להיות שיעור לגן עדן כי אם היה שיעור לגן עדן היה גם שיעור למתון השכר לבני אדם . אבל עדיין קשה למה גיהינום הוא ללא שיעור ?

וצריך להגיד שזה נובע מתוך ההבנה מהכתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה

אם יראת השמים אינה בידי שמים אז לא יכול להיות שיעור גם לגיהינום כי האדם יכול להרשיע ללא גבול . ואם האדם יכול להרשיע ללא גבול אז לא יכול להיות גבול לגיהינום כי אם היה גבול לגיהינום היה צריך להגביל את הגבול שהאדם יכול להרשיע . כל פעולה ופעולה של עונש כמו שהיה ליוסף יש לא גבול אבל אין ולא יכול להיות גבול לסה"כ הרשעות של האדם . הקב"ה נתן לאדם את הבחירה החופשית בצורה מלאה ללא הגבלות ולכן לפי ההבנה  הזאת לא יכול להיות גבול לא לגן עדן ולא לגיהינום . וזה בדיוק מה שאומר יוסף לפרעה שרצה שיפתור את חלמו בראשית פרק מא

(טז) וַיַּ֨עַן יוֹסֵ֧ף אֶת־פַּרְעֹ֛ה לֵאמֹ֖ר בִּלְעָדָ֑י אֱלֹהִ֕ים יַעֲנֶ֖ה אֶת־שְׁל֥וֹם פַּרְעֹֽה:

ואומר בית הלוי בראשית פרק מא

(לט) ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך. המשך הפסוק דפרעה אמר מעיקרא ליוסף ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתור אותו, דאתה בחכמתך יודע להבין הפתרון של החלום, ויוסף השיב לו בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה, אמר לו אינני חכם, רק האלהים יגיד לי הפתרון להשיב שלום פרעה. וזהו שאמר לו פרעה יהיה כדבריך שאינך חכם רק ה' הגיד לך עכ"ז אחרי שה' הגיד לך כל זה אין נבון וחכם כמוך, דכל מעלות של החכם הוא להיות יודע ורואה את הנולד וכמאה"כ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחושך הולך, ואחרי שה' מגיד לך הרי אתה חכם יותר מכל החכמים:

אומר יוסף לפרעה הפתרון האמיתי של החלום שלך הוא רק דבריו של הקב"ה כי החלום הוא התוצאה של מעשיך ומתן שכר או עונש הוא בידי הקב"ה ולכן כדי להבין את החלום ולפתור אותו צריך לדעת מה הקב"ה גזר עליך ואין פתרון אחר אמיתי מצוי חוץ מהפתרון הזה . כי שכר ועונש הוא בידי שמים והבחירה החופשית של האדם נותנת לו לעשות כבחירתו ללא גבול ולכן פתרון החלום של פרעה יכול להיות רק מי שבידיו השכר והעונש .

וזה בדיוק המשמעות של חנוכה כדי להבין את העולם אנחנו צריכים להאיר את העולם כדי שנוכל להתהלך בו ורק אם נוכל לראות את העולם באור נכון ולא באור מלכותי ומזויף נוכל לנווט את עצמנו בעולם . ללא אור הנכון אין מציאות שנוכל להתהלך נכון בעולם והדבר היחידי שיכול לתת לנו את האורה  הזה זה התורה . אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

"והתניא: את הדרשה הזו דרש רבי מנחם בר יוסי, על הכתוב במשלי [פרק ו]."כי נר - מצוה, ותורה - אור".תלה, דימה הכתוב את המצוה ב"נר", ואילו את התורה הוא תלה ב"אור".תלה הכתוב את המצוה ב"נר", כדי לומר לך: מה, כמו שנר אינו מאיר אלא לפי שעה, שאין אור הנר מאיר בקביעות, אלא רק בשעה שהוא דולק, אף מצוה, כך המצוה אינה מגינה על האדם אלא לפי שעה, באותו הזמן שהוא מקיים אותה, ולא לאחר מכן.ואילו את התורה תלה הכתוב ב"אור", כדי לומר לך: מה מציאות האור בעולם הוא דבר קבוע וקיים לעולם, אף תורה, מגינה היא על האדם הלומד אותה לעולם, גם בשעה שאינו לומד!וממשיך הכתוב ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך, בשכבך תשמור עליך, והקיצות, היא תשיחך".ומבארת הברייתא את דברי הכתוב -"בהתהלכך, תנחה אותך" - זה בחיי העולם הזה.

"בשכבך, תשמור עליך" - זו מיתה."והקיצות היא תשיחך" - תמליץ עבורך לעתיד לבא, לחיי העולם הבא.משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, והיה מתיירא משלושה דברים -א. מן הקוצים, ומן הפחתים [בורות], ומן הברקנים [שיחי קוצים].ב. ומחיה רעה, ומן הליסטין, שדרכם להלך ולהזיק את בני האדם בשעות הלילה, כשהעולם חשוך.ג. ואינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.נזדמנה לו אבוקה של אור - ניצל מדבר אחד: מן הקוצים, ומן הפחתים, ומן הברקנים.וכך גם האדם העושה מצווה, ניצל הוא ממקצת הפורענות.ואולם, עדיין הוא מתיירא מחיה רעה, ומן הליסטין, וכמו כן, עדיין הוא אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך.כיון שעלה עמוד השחר - ניצל מדבר שני: מחיה רעה ומן הליסטין.

וכך הוא האדם הלומד תורה, הוא ניצל מן החטא, ומן היסורים.ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך.

וכמוהו האדם, גם כשהוא לומד תורה, עדיין אין הוא בטוח בעצמו עד יום מותו שמא יכפנו יצרו להתבטל מדברי תורה, ואז ישוב יצר הרע להחטיאו, וישוב לסבול מן הפורענות.הגיע לפרשת דרכים, והכיר את דרכו - ניצל מכולם.וכמוהו, האדם אשר לא פרש מן התורה עד יום מותו, הרי הוא בטוח אז בהצלחתו."

 

המינימום לראות כיצד להתנהל בעולם זה נר כלומר מצווה היא יכולה להאיר לנו את העולם אבל באופן מוגבל כי זה כמו נר שהוא אור זמני אבל מתוך המצווה הזאת צריך להגיע לתורה שהיא אור ללא שיעור ואז יש לנו אור נצחי שמוביל אותנו בעולם חשוך ליעד שלנו לעולם שכולו טוב ללא שיעור כמו שיש אומרים בגמרא גן עדן אין לו שיעור ולא חס וחלילה ללכת ללא נר וללא אור ואז מגיעים למקום שגם לו אין שיעור שהוא הגיהינום . ולכן העזרה הראשונה נגד אלו שרוצים להשכיח אותנו מתורתנו זה נר מצווה כמו נר החנוכה שהיא גם מצווה וגם בפועל נר שמאיר  לנו באופן זמני את החושך שמטילים עלינו ובהמשך יש להדליק את האור שהוא ללא שיעור וזה לימוד התורה .כלומר נר החנוכה היא הדרך להגיע מנר זמני לאור נצחי שהיא התורה . וזה בדיוק מה שעשה יוסף שהבין שרק התורה תנווט את מעשיו שהביאה אותו להציל את אביו ואחיו שהם הבסיס של עם ישראל שקיבל את התורה