פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ? בית הדין של משה העמיד את האוהל של הבן של הישראלית מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמור מי היה הבן של ישראלית ?  בית הדין של משה העמיד את האוהל של  הבן של הישראלית  מחוץ למחנה מדוע ? האם הניסיון הקשה שלא עמד בו המקלל היה ראוי ? וכיצד זה קשור למעמד הר סיני ?  ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כד

(י) וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:

(יא) וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן:

בו נבין את הסיפור מאחורי הפסוקים הללו

אומר רש"י ויקרא פרק כד פסוק י

(י) ויצא בן אשה ישראלית - מהיכן יצא, רבי לוי אומר מעולמו יצא. רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא. לגלג ואמר ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום, או שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה. ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב. בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני. אמרו לו (במדבר ב) איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב. נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב, עמד וגדף:

בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה:

בתוך בני ישראל - מלמד שנתגייר:

וינצו במחנה - על עסקי המחנה:

ואיש הישראלי - זה שכנגדו, שמיחה בו מטע אהלו:

המקלל היה בנו של אותו מצרי שהרג משה . ואותו איש התגייר . וכשבא להניח את האוהל שלו  במחנה דן המחנה של אמא שלו בא איש ישראלי  ומיחה בו ואמר לו כאן לא מקומך כי אדם מיוחס אחרי אביו ולא ע"י אימו אתה צריך להוציא מכאן את האוהל

מדרש תנחומא (בובר) פרשת אמור סימן לב

[לב] ויצא בן אשה ישראלית, מהיכן יצא, ר' חייא בר אבא אמר מפרשה של יוחסין יצא, כשבא ליטע אהלו במחנה של דן ודחוהו, ואמרו לו בן מצרי אתה, וכתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם (במדבר ב ב), ולא לבית אמותם,

הלך אותו בן האישה הישראלית לבית דין של משה ויצא חייב בדין . והמשמעות של החיוב הזה שאותו איש לא יכול להניח את האוהל שלו בשום מקום רק מחוץ למחנה . כלומר  נוצר מצב שהוא יושב מחוץ למחנה של כל עם ישראל וזו בושה גדולה מאוד . כולם רואים את האוהל שלו מחוץ למחנה  ולא נראה לי שיש בושה גדולה יותר לאדם שכל עם ישראל רואים שהוא מוקצה מחוץ למחנה .

אותו מקלל עמד וגידף את השם . נראה לכאורה שהתוצאה של הדין של משה העמיד את המקלל בניסיון בלתי אפשרי לעמוד מול בושה כזו מול כל עם ישראל ולשבת מחוץ למחנה . וצריך לבאר מדוע ?  לדעתי אפילו משה הבין את מצבו המיוחד של המקלל ולכן כתוב בבלי

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עח עמוד ב

אבל מגדף לא נאמר בו אלא לפרש להם על פי ה' שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו.  

וכדי לתרץ את המצב הבלתי אפשרי הזה כמעט בלתי אנושי לכאורה צריך להבין לעומק מה המשמעות של גר בעם ישראל . אביא מה שכתבתי בשבועות   ‏ה'/סיון/תשע"ד

הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים . כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מהותי  מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל.

כלומר גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יעמוד בכל מבחן וקושי ויכנס לעם ישראל אבל גר שהמזל שלו לא היה המעמד הר סיני ייפרד מעם ישראל  . ולכן על אף שכאן היה מצב כמעט בלתי אפשרי ובלתי אנושי אותו גר אם היה גר "אמיתי " שהמזל שלו היה במעמד הר סיני היה יכול לעמוד בניסיון והעובדה שלא עמד בניסיון מוכיחה שלא היה גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל                                

 

וכן כתוב בזוהר על אביו של אותו בן אישה ישראלית שהיה בן המצרי שהרג משה

תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיג עמוד א

ויפן כה וכה אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה ויך את המצרי

כלומר משה שהרג את המצרי ראה שלא יצא גר ממנו ואומנם כך היה אותו בן שיצא ממנו שבדיאבד התברר שהוא לא גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני .

 

 

פרשת אמר למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמר  למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כב

(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

ונאמר תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

יברכוך טובים - הרי זו דרך המינות. על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. המכנה בעריות - משתקין אותו, האומר: +ויקרא י"ח+ ומזרעך לא תתן להעביר למלך - לא תתן לאעברא בארמיותא - משתקין אותו בנזיפה.

גמרא. בשלמא מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי, דמשמע: על טוב - אין, ועל רע - לא, ותנן: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות. ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, (אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו). אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! - אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! - ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

כלומר אנו רואים שאדם שאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך או  אתה חסת על אותו ואת בנו ולכן  חוס ורחם עלינו בתוך תפילה משתיקים אותו ולא נותנים לו להמשיך לדבר . ויש מחלוקת אמוראים בסיבת הדבר . סיבה ראשונה כי הוא מטיל קנאה במעשה בראשית וסיבה שנייה כי כל מצוות שנתן הקב"ה לבני האדם  הם גזרות ולא ניתן לפרש אותם או לתת להם טעמים ולכן משתיקים אותו .

הסיבה השנייה מובנת כי אם באמת כל המצוות של הקב"ה הם גזרות לא ניתן לתת להם טעמים כי אם אנחנו נותנים להם טעמים אנחנו מצמצמים את המצוות רק לאותם טעמים שאנחנו מבינים אותם וזה בעצם גורם לנו לעבוד את הקב"ה בצורה לא נכונה ונותן לנו גם את היכולת ההרסנית לשנות את המצוות  חס וחלילה ואז עבודת השם  היא לא  כפי שציוה לנו הקב"ה . אבל הסיבה הראשונה  לא מובנת כי אם אנחנו יכולים לפרש את הטעמים של המצוות למה משתיקים אותנו ? אנחנו מפרשים שהסיבה שהקב"ה נתן לנו את המצווה לשילוח הקן או לשחוט אותו ואת בנו כי הקב"ה רחמן ולכן אנחנו מבקשים רחמים על עצמנו כמו שריחם על הציפור ועל בניה  או על אותו ואת בנו

דברים פרק כב

(ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס  

והגמרא מפרשת את הסיבה שמשתיקים אותנו כי האמירה הזאת מכניסה קנאה למעשה בראשית

וצריך בירור יסודי של המושג קנאה  למה אם אני מבקש שירחמו עלי כמו שריחמו על הציפור זה מכניס קנאה במעשה בראשית   ?

בו תחילה נברר את המושג קנאה כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין

אין ישיבה למעלה, לא אכילה, ולא שתיה, ולא שינה, ולא פריה ורביה, ולא איבה, ולא שנאה, ולא תחרות, ולא קנאה, ולא עורף ולא רבוי, ולא עפוי, ולא עכבה.

כלומר אין קנאה בעולם של מעלה והשאלה למה אין קנאה בעולם של מעלה וצריך להגיד שבעולם של אמת כאשר אין שקר וברור לכולם מה המציאות לא יכולה להיות קנאה . כי קנאה זה מושג  משורש של קנה של קנין . אני רוצה משהו בשבילי משהו שלא שייך לי כי אני חושב שזה מגיע לי אבל בעולם של אמת כל אחד יודע מה שלו ומה מגיע לו ולכן לא שייך קנאה או אולי הוא יודע ששום דבר לא שייך לו והכול מאיתו יתברך ולכן לא שייך קנאה במקום כזה

וזה מה שמפרש הרש"ר הירש במדבר פרק ה

ועבר עליו רוח - קנאה. כבר עמדנו (פי' שמות עמ' קצב) על קירבת "קנא" ו"קנה"; וכבר ביארנו שם שזו משמעות "קנֹא": לטעון טענת קניין ובעלות; לדרוש דבר בטענה שהוא קניינו; ומכאן "קנא ב -": לתבוע דבר שהוא בידי אחרים בטענה שהוא מגיע לו וראוי להיות קניינו. המקנא באחר, עינו צרה בו על דבר שהוא בידיו.

 

 

 

ונאמר בישעיהו פרק מב

 (יג) יְקֹוָק כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר: ס

ואומר המלבי"ם ישעיהו פרק מב פסוק יג

יעיר קנאה שיודע תחבולות לזרז אנשי החיל ולהעיר קנאה בלבם. (והנמשל שכמו שהגבור לוחם בעצמו כן יופיע ה' בהנהגה נסיית ושידוד המערכה בכחו בעצמו. וכמו שהאיש מלחמה מסדר את אנשי החיל כפי רצונו, כן יסדר את הטבע והמערכה שתסכים ג"כ עם פעולותיו נגד אויביו):

כל העולם כולל הכול זה הקניין של הקב"ה והקניין הזה נותן לו את האפשרות לסדר את הטבע ואת העולם כרצונו כי זה קנינו הבלעדי . ואין לאף אחד אחר את הקניין בעולם ובטבע . ולכן כתוב במשלי פרק ו

(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם:

ואומר רש"י משלי פרק ו פסוק לד

(לד) כי קנאה - מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקדוש ברוך הוא שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם:

יום נקם זה לדעתי יום בו יעבור העולם לעולם הבא כלומר התהליך בו ישתנה העולם מהעולם הזה לעולם הבא . ובעולם הבא אין קנאה כי זה עולם האמת יש רק דין אמת ולכן אין חמלה כי בעולם הבא לא יכול להיות חמלה כי רחמים וחמלה זה אחד מהמידות של הקב"ה בעולם הזה ולא מידה של העולם הבא כי כשהאמת עדין לא קימת הקב"ה נותן לכל יצוריו את מידת ארך אפים כלומר לא מפעיל את מידת הדין ונותן שהות לכל אדם לתקן את מעשיו אבל בעולם האמת לאחר שהופעלה מידת הקנאה אין דבר כזה מידת רחמים יש רק את מידת האמת וכל אחד מקבל מה שמגיע לו לפי מידת הדין בדיוק ולכן רחמים לא שייך במצב כזה וזה נראה לי כוונת התלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

ועכשיו נבין את  הקשר של קנאה לבקשת האדם שירחם עליו כמו שמרחם על הציפור . לציפור אין שום בחירה והמצב שלה נגזר ממעשי בני האדם והקב"ה ציוה על האדם לרחם על הציפור לא בגלל מעשיה . והאדם מבקש מהקב"ה שירחם עליו כמו שהוא מרחם על הציפור כלומר לנתק את הקשר  בין מצבו למעשיו . בקשה כזו בעצם שוללת  וממעיטה את הקניין של הקב"ה בעולם כלומר מבקשת מהקב"ה לשנות את הנהגתו בעולם ולהמעיט ממידת הדין שתגיע לעתיד לבא ומיעוט זה נותן לאדם איזה שהוא מידה של קניין בעולם דבר שהוא בניגוד לאין סופיות של הקב"ה ולכן בקשה כזו היא בקשה לא ראויה ולכן משתיקים אותו וזה לדעתי הכוונה של הגמרא שאדם כזה מטיל קנאה במעשה בראשית .