25.12.2015

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויחי מה ההבדל בן אחרית הימים לקץ הימין ? אם הסתלקה שכינה מיעקב כיצב ידע להגיד שלא יסור שבט מיהודה עד שיבוא שילה ? מי היחידי שיודע מה יהיה בקיצו ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

כתוב בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָ֥א יַעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א

כדדריש רבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש: ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם. ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין, ונסתלקה ממנו שכינה.

יוצא לנו שאם נסתלקה לנו שכינה מיעקב אז הוא לא דיבר על אחרית הימים וקשה הרי בהמשך אומר יעקב בבראשית פרק מט

(י) לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֙בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שילה שִׁיל֔וֹ וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים:

והמדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויחי פרק מט סימן י

ומחקק מבין רגליו. אלו ראשי ישיבות שבארץ ישראל: עד כי יבא שילה. זה מלך המשיח, שיהא מלכות בת דוד קיימת: ד"א לא יסור שבט מיהודה. עד עדי עד, כלומר עד עולם, וכאשר יבא משיח לו יקהת עמים:

יוצא שיעקב כן דיבר על אחרית הימים ואפילו יודע מה  יהיה עם שבט יהודה עד עולם אז מה המשמעות שהסתלקה השכינה ממנו ? ועוד קשה אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת ויחי פרשה צח סימן ב

את אשר יקרא אתכם באחרית הימים, רבי סימון אמר מפלת גוג הראה להם, המד"א באחרית הימים תהיה, רבי יהודה אמר בנין בית המקדש הראה להם, המד"א (מיכה ד) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון, רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו, רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם, יעקב ודניאל,

כלומר יעקב דיבר איתם על מלחמת גוג ומגוג שזה באחרית הימים .

ואני רוצה לתרץ את העניין של הסתלקות השכינה . נשים לב שבגמרא מדובר שם שרצה לגלות להם את קץ הימין לא מדובר על אחרית הימים אלה על קץ הימין כדי להבין את המושג קץ הימין

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סב עמוד ב

הוא תרין קצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא ואינון תרין אורחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא קץ לימינא דכתיב (דניאל י"ב) לקץ הימין וקץ לשמאלא דכתיב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (אבן אופל וצלמות מאי ולכל תכלית הוא חוקר מאן הוא חוקר אלא ההוא קץ לשמאלא דמחשיך אפיהון דברייתא) מאי ולכל תכלית בזמנא דדינא שריא על עלמא לשיצאה אבן אופל וצלמות, קץ שם לחשך דא מלאך המות דא נחש

כלומר יש שני קצוות האחד ימין והאחד שמאל ושמאל זה מלאך המוות  המקום של הנחש כלמור חושך ומוות וקץ הימין זה בדיוק הפוך

וכתוב בתהלים פרק לט פסוק ה

הוֹדִ֮יעֵ֤נִי יְקֹוָ֨ק׀ קִצִּ֗י וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי:

רצה לדעת דויד מה יהיה מקומו האם בקץ הימין או לו

והתשובה נמצאת בתהלים פרק קי פסוק א

לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹר נְאֻ֤ם יְקֹוָ֨ק׀ לַֽאדֹנִ֗י שֵׁ֥ב לִֽימִינִ֑י עַד־אָשִׁ֥ית אֹ֝יְבֶ֗יךָ הֲדֹ֣ם לְרַגְלֶֽיךָ:

ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

כלומר אומר הקב"ה לדויד שסופו יהיה בקץ הימין כלומר יש הבדל בן אחרית הימים לקץ הימין וגם יש הבדל בן קץ הימין לבן קץ הימים כמו שאומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף נד עמוד א

רבי שמעון אמר ויהי מקץ ימים מאי מקץ ימים דא הוא קץ כל בשר, ומאן איהו דא מלאך המות, וקין מההוא קץ ימים אייתי קרבנא דייקא דקאמר מקץ ימים ולא אמר מקץ ימין, ובג"כ כתוב בדניאל (דניאל י"ב) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך, א"ל לקץ הימים או לקץ הימין, א"ל לקץ הימין

כלומר קין הביא את הקרבנות שלו מקץ הימים ולא מקץ הימין ודויד סופו יהיה בקץ הימין .

מכל זה אפשר להגיד שאומנם יעקב דיבר על אחרית הימים אבל השכינה הסתלקה ממנו כאשר רצה לגלות את קץ הימין כלומר את הסוף באמת אבל השכינה לא הסתלקה ממנו כאשר דיבר על אחרית הימים ולפחות עד הזמן שבו יגיע שילה כלומר יעקב מדבר מתוך רוח הקודש  על אחרית הימים אבל ברגע שרצה להמשיך ולדבר על קץ הימין באותו הרגע השכינה הסתלקה ממנו ולא יכול להמשיך ולדבר עד קץ הימין .

ורק דויד המלך הצליח לקבל מהקב"ה את מקומו בקץ הימין אבל כפי שידוע לא קיבל את מידת ימיו כי דויד המלך לא ידע מתי ימות כמו שמסופר בגמרא שהקב"ה לא אמר לו מתי הוא ימות רק אמר לו שימות בשבת תלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הודיעני ה' קצי! אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קצו של בשר ודם. ומדת ימי מה היא? - גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם. ואדעה מה חדל אני - אמר לו: בשבת תמות.

לסיכום ניתן להגיד שיעקב דיבר על אחרית הימים אבל כאשר רצה להגיד מה יהיה בקץ הימין שזה יותר מאוחר הסתלקה השכינה ממנו ולא יכול לגלות את קץ הימין .

היחידי שידוע שהקב"ה גילה לו שסופו יהיה בקץ הימין זה דויד המלך כמו שכתוב בתהילים ובזוהר . וקץ השמאל זה קץ הימים המקום של הנחש של מלאך המוות שהוא ההיפך מקץ הימין ומשם מקץ השמאל הביא קין את הקורבן שלו .

פרשת ויחי למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויחי  למה ממונם של צדיקים חביב עליהם יותר מגופם ? מה הקשר בן ממון לזיווג ? האם ממון זה טוב או רע ? למה קשה פרנסתו של האדם כקריעת ים סוף ? ‏י"ג/טבת/תשע"ו

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי,< ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב]< ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ועכשיו אני רוצה להרחיב בנושא ולהראות את הקשר בן האדם לממון

אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף יב עמוד א

 א"ר אלעזר: מיכן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.

ונאמר במושגים תלמודיים חביב עליהם ממונם יותר מגופם

יסוד הדברים מפורש בשער הפסוקים להאריז"ל על הפסוק: "ויותר יעקב לבדו": "הצדיקים חביבים עליהם ממונם. כי להיות שהוא נשפע מלמעלה, אין ראוי שימאס בו, כי אם לא היה צורך בו לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא. ולכן חזר על הפכים הקטנים, כי אם לא היה חוזר היה נראה כאילו אינו רוצה באותם הפכים. וכל דבר הנשפע מלמעלה צריך לחזור עליו".

וזה היסוד של הזוהר וליקוטי מוהר"ן שכתבתי בפרשת ויגש וכדי להבין את הקשר בן האדם לממון נביא מספר יסודות מהמקורות שלנו

אומר התלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - לא קאמר, כדר' חנינא; דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

כלומר עניות ועשירות זה דבר שנקבע ע"י הקב"ה בזמן העיבור כלומר הקב"ה קובע לכל אדם את הממון שיהיה לו עניות או עשירות .

ונאמר בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

כלומר נכסיו של האדם ובת זוגו נקבעים ברגע העיבור ובדיוק כמו שנאמר בגמרא  במסכת נדה . ולכאורה יש הקבלה בן בת הזוג לבן ממונו של האדם שנקבע 40 יום לפני יצירת הולד . וכדי שנבין ששני הדברים הללו מקבילים נאמר על הזיווג בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כב עמוד א

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות

ונאמר על הממון בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה: קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף, דכתיב נתן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגזר ים סוף לגזרים.

ולמה הם קשים כקריעת ים סוף כי הקב"ה צריך לדאוג לכל אדם בן זוג לפי מעשיו והתאמה כזו יכולה להיעשות רק ע"י מי שברא את העולם שאין לפניו כל מגבלה כי מספר הדברים הקשורים בהתאמה כזו בן אדם לבת זוגו שיהיה לפי מעשיו ויתחשב בכל שאר המאורעות והאנשים של העולם הוא אין סופי ואותו העיקרון לגמי ממון שהקב"ה קובע  לכל אדם מה מגיע לו ביום העיבור וממון של אדם אחד קשור לממון של הרבה אנשים אחרים כי הממון של אדם אחד יכול להיות קשור לאלפי ואולי מיליוני אנשים אחרים ולכן היכולת  הזו שצריך להתחשב באין סוף גורמים ומשתנים הוא קשה כמו קריעת ים סוף .

אבל יש לנו כאן הבנה כללית על הקשר בן האדם לממון . הממון נקבע לאדם כמו בן זוגו 40 יום לפי יצירת הולד כלומר בזמן העיבור ומשך כל חייו של האדם נקבע לאדם מי יהיה בן זוגו וכמה ממון יהיה לו 

אם כך האם הכול קבוע מראש ? וזה לא ניתן לשינוי ?

וכאן נכנס לוודאות שנקבעת בזמן העיבור חוסר ודאות והיא יראת השמים "וצינים ופחים "

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים,

וכתבתי על הנושא הזה מתי לאדם יש אפשרות בחירה בפרשת קדושים ‏כ"ה/ניסן/תשע"ד ופרשת וארא

‏כ"ה/טבת/תשע"ה  ראה שם

כלומר לאדם יש זכות בחירה שנובעת מיראת שמים שזה מסור ללב האדם ויכולת בחירה "בצינים ופחים"  שיש לאדם חופש לשנות את מצבו ע"י הכנסת עצמו למצבים שבו חוקי הטבע יכולים להשפיע עליו וזה לא נקבע בידי שמים רק ע"י האדם עצמו.

יכולת הבחירה הזאת של האדם היא האפשרות היחידה של האדם לשנות את מצבו ושינוי זה של מצבו הוא גם בקשר לזיווגו וגם בקשר לממונו  וכל הניהול הזה של הקב"ה את העולם תוך חשבון הקשור לכל אדם ואדם בנתונים משתנים כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם היא מעשה שקשה כמו קריעת ים סוף

(ראה מאמר זיווגו של האדם


וכדי להבין את עומק הדין של הקב"ה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ח עמוד א

כקטן כגדל תשמעון. אמר ריש לקיש: שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה. למאי הלכתא: אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה - פשיטא: - אלא: לאקדומיה. לא תגורו מפני איש (אמר רבי חנן: אל תכניס דבריך מפני איש). כי המשפט לאלהים הוא אמר רבי חמא ברבי חנינא: אמר הקדוש ברוך הוא, לא דיין לרשעים שנוטלין מזה ממון ונותנים לזה שלא כדין, אלא שמטריחין אותי להחזיר ממון לבעליו.

כלומר הקב"ה דואג לאדם לממונו שמגיע לו ואם נלקח ממנו אפילו על ידי דינים לא כשרים הוא דואג להחזיר לו קל וחומר במצבים אחרים . כלומר הממון כמו זיווג הוא שילוב של מה שמגיע לאדם כפי שהקב"ה קבע ביום העיבור והשינויים שהתרחשו כתוצאה מיכולת הבחירה של האדם הנובעת מיראת שמים וצינים ופחים כלומר "כמעשיו" 

ולכן צריך להסתכל על זיווג וממון "כסביבת עבודה " של האדם שהוא חלק ממה שהקב"ה בחר לאותו האדם כחלק מהתפקיד של אותו האדם בעולם . כלומר עני או יעשיר זה לא טוב או רע אלה חלק מסביבת הניסיון של אותו האדם כפי שנובע מיום העיבור שלו וממעשיו של האדם עד אותו היום

ולכן אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

אמר להן: אידין מתקרי עשיר? אמרו ליה: איזהו עשיר - השמח בחלקו.

ואומר רש"י מסכת תמיד דף לב עמוד א

השמח בחלקו - במה שנותן לו המקום.

וכל זה יפה בתיאוריה אבל כיצד יודע אדם כמה השתדלות צריך לעשות גם בממון וגם בזיווג ?

ואולי התשובה נמצאת בגמרא  תלמוד בבלי מסכת תמיד דף לב עמוד א

איזהו חכם - הרואה את הנולד.

ומה המשמעות לראות את הנולד ? צריך לדעת מה המטרה ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ג

[*] עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רמה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא:

וברגע שאתה יודע את המטרה איך תתנהג ?  תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

וזה פתרון הזהב של רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

יפשפש מעשיו - שעשה כבר, ויבדוק עבירות שבידו, ויתודה וישוב.

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

ושאר הדברים צריך לתת לקב"ה לעשות כי לא בידי האדם לעשות זאת כי רק הקב"ה יכול לקרוע את ים סוף ולתת לאדם את הממון שמיועד לו ואת זיווגו "כמעשיו "

כלומר גם ממון וגם זיווג זה תוצאה של מעשיו של האדם לפי החשבון של הקב"ה

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו


 

בס"ד         

זיווגו של האדם ‏י"ג/טבת/תשע"ו

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

 א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנא': +תהלים קכה+ כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר: אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות. איני? והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני! לא קשיא: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני.

תוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א אומר במקום "קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה".

למדנו מכאן שכל זכר ביום העיבור שלו  יוצאת בת קול ומכריזה 3 הכרזות על זיווגו על ביתו ועל שדהו  על כל נקבה לא נאמר ולכן ניתן להבין שיכול להיות נקבה ללא הכרזה . זיווג שנעשה ללא בת קול נעשה גם ע"י הקדוש ברוך והוא נעשה  לפי מעשיו של האדם  ועל זה נאמר שקשה זיווגן כקריאת ים סוף

ומפשטות הגמרא ומהפסוק ניתן להבין שמדובר על כל זיווג .

בו נעשה חשבון פשוט 1.יש זיווג עם בת קול בזמן העיבור 2. יש נקבה ללא הכרזה של בת קול 3. אם גבר מת לפני שהתחתן יש נקבה "מוכרזת " שהופחת להיות "חופשיה " 4 . כמו כן נקבה שהוכרזה  לגבר ומתה יש גבר שנהפך להיות  "חופשי" .

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו' הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף: +בראשית ל'+ ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! - אין מזכירין מעשה נסים. ואיבעית אימא: מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה. כדתניא: שלשה ימים הראשונים - יבקש אדם רחמים שלא יסריח, משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל, משלשה חדשים ועד ששה - יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום. - ומי מהני רחמי? והאמר רב יצחק בריה דרב אמי: איש מזריע תחלה - יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה - יולדת זכר, שנאמר +ויקרא י"ב+ אשה כי תזריע וילדה זכר! - הכא במאי עסקינן - כגון שהזריעו שניהם בבת אחת.

5. זכר שבת קול יוצאת ומכריזה על הבת המזומנת לו ואז הוריו התפללו עליו והפך לבת והבת המוכרזת היא "חופשית"  6.בת שהתפללו עליה והפכה לבן ואז הבן "חופשי" כי הבת קול יוצאת רק ביום העיבור  למסקנה יש זיווג על פי מעשיו גם  בנישואים ראשונים של 2 בני הזוג וזיווג לפי מעשיו לפי סוטה זה דבר שכיח .

 

התוספות במקום  מסכת סוטה דף ב עמוד א שואל  :הא בזוג ראשון הא בזוג שני - תימה בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני.

התוספות מניח שלא יכול להיות הקדמה בזיווג ראשון כי זה גזירה משמים ע"י בת קול אבל זיווג לפי מעשיו וללא בת קול יכול גבר להקדים גבר אחר "חופשי" וכיצד הוא יכול להקדים גבר אחר הרי הקדוש ברוך הוא מזווג לפי מעשיו צריך להגיד שיש 2 גברים שמתאימים לאשה אחת יש מצב של הקדמה לפי מעשיו הרי הוא ראוי לה כמו האחר ולכן יכול להקדים לפי מעשיו  ולכן קשה לתוספות על הגמרא במועד קטן למה שם לא תרצה הגמרא  את הקושיה על שמואל שמה יקדימנו שמדובר בזיווג שני לפי מעשיו התוספות נשאר בקושיה

אם נדקדק בשאלת התוספות לפני התוספות היה גרסה אחרת מגרסה המופיעה במועד קטן  במועד קטן יח: הנוסח שונה . לפי התוספות הגרסה במועד קטן מדברת על בת קול שיוצאת 40 יום לפני יצירת הולד והגרסה במועד קטן שונה

תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

 

בסוטה יוצאת בת קול ארבעים יום לפני יצירת הולד ובמועד קטן בת קול בכל יום ויום ואכן קשה לתרץ את התוספות  אבל ניתן לתרץ את התוספות לפי הגרסה המופיעה במועד קטן . לפני כל זיווג וזיווג יוצאת בת קול ומכריזה  זה תהליך יום יומי לפני כל זיווג ולכן לא שייך לבטל בת קול ולכן קשה על שמואל שאמר שמה יקדימנו אחר לפי סוטה אכן לא ניתן להקדים בזיווג ראשון אבל בזיווג לפי מעשיו ניתן להקדים ולפי מועד קטן לא ניתן להקדים זיווג לפי מעשיו כי בת קול יוצאת ומכריזה על כל זיווג וזיווג ולכן לא שייך שמה יקדימנו אחר כי אין אירוסין לפני הכרזת בת קול ולאחר שיצאה בת קול לא ניתן לשנות ולהקדים אחר כמו שאומר רש"י כת"י "בת קול יוצאת ואומרת בישיבה של מעלה אלמא שאין אדם יכול לקדמן לה דבת קול אינה ביטלה"

ובסוטה ב. לא קשה כפי שהראנו כי יש גברים "חופשיים" וגם נשים "חופשיות" ועל הצד שיש אשה המתאימה במעשיה ל 2 גברים שייך להגיד שמה יקדימנו  ולכן שם הגמרא לא מקשה על שמואל כי ברור שכן ניתן להקדים אחר .

יש לנו עוד ראיה שאם נדקדק בדברי הגמרא במועד קטן יש עוד שינוי בת הקול מכריזה על בת פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני אבל בית פלוני לפלוני לא כתוב . אותו זכר שנולד הרי הכריזו על 3 דברים על הזיווג על הבית ועל השדה (יש מפרשים שאומרים שההכרזה על השדה קשורה לנכסי מלוג של האשה) ועכשיו שיש הכרזה על אשה אחרת  (המוכרזת המקורית מתה, או התבטלה ההכרזה ) משתנים נכסי המלוג של הגבר שיקבל מהאשה ולכן צריך להכריז מחדש על השדה אבל על הבית אין צורך להכריז כי זה הוכרז כבר ביום העיבור .

עדיין תירוץ הגמרא קשה " אלא שמה יקדמנו אחר ברחמים" כיצד ניתן לבטל בת קול  שרשי אומר שהיא לא בטלה ?  רשי מתרץ במקום שע"י שיתפלל אחר על אותה אישה שתמות ולכן הוא מקדים ומתחתן איתה מעין פיקוח נפש קשה לי עם התרוץ של רשי מ 2 טעמים הראשון  להעמיד  את הגמרא בעברין  המתפלל על מות אחרים זה מאוד דחוק ודבר שני עם ההיתר להתחתן בחול המועד זה  בגדר של פיקוח נפש אז ניתן להתארס גם במועד עצמו וגם בשבת הרי פיקוח נפש דוחה שבת הרי סוף סוף זה פיקוח נפש נגד איסור דרבנן .

תוספות מסכת סנהדרין דף כב עמוד א :

ארבעים יום קודם יצירת הולד - ומ"מ מועיל תפלה בתוך מ' ימים להופכו או לזכר או לנקבה כדאמרינן בברכות (דף ס.) מ' יום קודם יצירת הולד אדם מתפלל על אשתו שתלד זכר אפילו זווג ראשון מתהפך בתפלה כדאיתא במועד קטן (דף יח:) אין נושאין נשים במועד אבל מארסין שמא יקדמנו אחר ברחמים.

 

אנו לומדים בתוספות במסכת ברכות ס. שניתן להתפלל ולהפוך בת לזכר וזכר לבת  ולכן ניתן ללמוד שגם ניתן לבטל את ההכרזה  אם נולדה בת שהוכרזה לבחור מסויים והיא הופכת לגבר הרי ההכרזה מתבטלת והפוך עם נולד זכר והפך לבת הרי ההכרזה שלו התבטלת ולכן יש להגיד שניתן לבטל הכרזה של בת קול ע"י תפילה  וכך משמע מרש"י כת"י "ברחמים שיתפלל ויבטלנה " וניתן ללמוד שאדם רשאי להקדים ולהתארס במועד שמה אחר יתפלל ויבטל את הבת קול וללא בת קול אין זיווג כמו שהוכחנו למעלה והוא יפסיד את הזיווג שלו ולכן ההיתר להתחתן בחול המועד  הוא מצד דבר האבד המותר בחול המועד אבל לא במועד עצמו ובטח לא בשבת .

אם כך קשה אם ניתן לבטל בת קול ע"י תפילה  איך אומר רשי בת קול אינה בטילה ויש לתרץ שמה שאפשר ללמוד בגמרא בברכות שיש אפשרות להתפלל רק עד 40  יום על שינוי העובר וזה הזמן תקף גם לבת קול שניתן לבטל בת קול תוך 40  יום מהכרזה ולאחר מכן לא ניתן לבטל ואז לפי רשי בת קול אינה ביטלה.

בברכות למדנו שאפשר להתפלל על בן או על בת על אף שאם הגבר הזריע זה בן ולא ניתן לשינוי ואם האשה הזריעה זה בת ולא ניתן לשנות אבל עם הגבר והאשה הזריעו יחד רק אז ניתן לשנות ע"י תפילה גם אם זה לא שכיח ולכן ניתן להתארס במועד גם על צד רחוק שאחר יתפלל לבטל את הבת קול והבחור יפסיד את הזיווג שלו .

המשך חוכמה מלמד אותנו את מהות הבת קול שהבת קול מעבירה מידיעת הקדוש ברוך הוא שלא מכריח הבחירה לידיעת הנבראים שהוא ידיעה מכרחת את המציאות ולכן לא שייך לבטל אותה אבל לפי מה שתירצתי ניתן לשנות במשך 40 יום   ואולי זה זמן המעבר מהקדוש ברוך הוא לעולם הנבראים וכמו שאנו רואים את הזמן שניתן מגזר הדין בראש השנה עד זמן שמחת תורה (פתקא טובה )

משך חכמה במדבר פרק לו                                                 

ב) ואדוני צווה בה' לתת את נחלת צלפחד וכו'. הנה מהראוי לכתוב "צווה מה'". ואונקלוס תרגם "במימרא דה'". ויתכן, כי אמרו בסוטה (ב, א) (ארבעים יום) קודם יצירת הולד בת קול יוצאת (ואומרת) "בת פלוני לפלוני, בית... שדה... וכו'". והענין בת קול הוא מאמר השם להנבראים, האישים העליונים. ומקשה (סוטה שם): והא אין מזווגים לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וכיון שכבר נגזר איך יתכן בזה הבחירה?! ופרש"י (סוטה שם): ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (כדאמר במסכת נדה טז, ב מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני), אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים, עכ"ל רש"י. התבונן עומק הקושיא, דעל ידיעת השי"ת אין קושיא, דידיעתו אינה מכרחת הבחירה, שאין ידיעתו נוספת על עצמותו, והוא היודע והוא המדע. רק על הידיעה הנתונה להנבראים שפיר מקשה, דאם כן כבר מכריח הבחירה, דידיעת הנבראים היא מתוספת והיא שלמות להם. וכיון שהנבראים ידעו זיווגו, אם כן הוא בהכרח, ומעשי האדם אינם בהכרח, רק ברצון המוחלט אחרי ידיעת השי"ת הבלתי מחייבת. ולכן אמרו כאן, כי כל זיווגו של אדם הוא מקודם היצירה, אשר כבר מפורסם גזירתו אצל האישים העליונים, ולא יאות בזה השתדלות בזיווג הראשון, כדאמר בריש סוטה. רק זאת אנו יודעים שכל מה שנודע אצל הנבראים היה נודע למשה, כי עליו נאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים", והוא (דברים לג, א) "איש האלקים" ש"בכל ביתו" - המה כל הידיעות הנמצאות אצל הנבראים - "נאמן הוא"

וכמו שמפרש חכמת שלמה מסכת סוטה דף ב עמוד אבד"ה איני מי כו' דאין זה בידי שמים נ"ב אף על פי שיש לו ידיעה בלי ספק מ"מ בת קול אינה מכרזת דא"כ הוי הכרח למעשיו ודו"ק:

כמו כן אפשר לדייק שניתן להתפלל לשינוי זכר לנקבה ולהיפך רק שיש בנילוד לכאורה 2 צדדים צד נקבה וצד זכר ואז התפילה מועילה לבטל צד אחד ואז הולד נוצר לצד השני אם התפללנו על זכר אז צד הנקבה מתבטל והולד הופך לזכר כך גם בתפילה על זיווד ניתן רק לבטל ולא ניתן באופן חיובי להכריח על זיווג או הכרזה של בת קול כי זה בעצם תפקידו הבלעדי של הקדוש ברוך הוא

כדי להבין את זה לפננו מדרש   בראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח 

רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי

בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק שהקדוש ברוך הוא מתעסק מגמר הבריאה ולא זה קשה כקריעת ים סוף אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נשואין לא טובים עם בעיות שלכאורה הקדוש ברוך הוא זיווג אז מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים היתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של האדם  והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא הכירה את מעשיה הרי זילזלה בקדוש ברוך הוא ע"י דבריה אז מוכרח שהזיווג יגרום לבכי ולא לשירה "מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי" והעובדה שכל הזיווגים היו בכי הוכיחו למטרונה שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא  מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו ולפי מועד קטן יוצאת בת קול ומכריזה על כל זיווג וזיווג ויש אפשרות תוך 40 יום להתפלל ולבטל את ההכרזה .

למוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'. בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?.

לאחר שהסברנו את הבת קול במועד קטן יש להסביר את המשך הגמרא ואת רבא והמשא ומתן עם אותו גברא

מפשטות הגמרא "כי הא " רבא בא ומסביר את הגדר של הרחמים הנזכרים בסוגיה איך ועל מה ניתן להתפלל ברחמים למען זיווג . רבא שומע את הגברא מתפלל ואמר" תזדמן לי פלניתא"  הגברא יודע שניתן להקדים ברחמים והוא אכן מתפלל על אותה פלוניתא שהקדוש ברוך הוא יזמן אותה אליו רבא אומר לו 3 תשובות 1 . לא תיבעי רחמי הכי   2 . אי חזיה לך לא אזלא מינך 3. אי לא כפרת בה'

יש 3 אפשרויות 1.שהפלוניתא "מוכרזת לאחר " בתוך 40 יום אומר לו רבא תראה ניתן רק להתפלל לבטל את ההכרזה ולא ניתן להתפלל לשנות את ההכרזה שתתהפך אליך כי זה תפקידו של הקדוש ברוך הוא ולכן אל תתפלל ככה אתה יכול להתפלל רק לבטל . 2. שאותה פלוניתא "חופשיה" ללא הכרזה ואז אומר רבא אם היא לפי מעשיך הקדוש ברוך הוא יזווג אותה איתך והיא לא תלך ממך התפילה הזאת לא תועיל לך רק מעשיך יוכלו להועיל כי מי שמזוג זיווגים זה הקב"ה 3. אם היא "מוכרזת לאחר " לאחר 40 יום אין לך מה לעשות זה גזירה שלא ניתן לביטול ואם בכל זאת תתפלל עליה הרי אתה כופר בה' כי זה  נגד רצון השם וכאן יש הקבלה לקריעת ים סוף פרשת בשלח שבו מתלוננים בני ישראל כאשר הם רואים את הים לפניהם ואת המצרים אחריהם שעדיף היה להם להשאר במצרים נגד ההבטחה של הקב"ה שיוציא אותם ממצרים ומשה אומר להם השם ילחם לכם ואתן תחרישון זה לא בידכם זה ביד הקב"ה  ומי שלא מאמין בקב"ה כופר בשם תפילה כזו לא תועיל הקב"ה מזווג לפי מעשיו של אדם ותו לא  .

אותו גברא הבין את רבא והבין שיש לו אפשרות כלשהיא במצב 1 ומצב 2 ועכשיו הוא מנסה לחשב את הסיכויים שלו להתחתן עם הפלוניתא במצב 3 מה צריך לקרוא כדי שאני יתחתן איתה כאשר הגמרא משווה את הזיווג לקריעת ים סוף בהשוואה הזאת יש 2 צדדים הקב"ה ועם ישראל בו ונראה מה קרה לפני קריאת ים סוף לפרושו של אור החיים

אור החיים שמות פרק יד

(טו) מה תצעק אלי. קשה ולמול מי יצעק אם לא לה' אלהיו ובפרט בעת צרה דכתיב (יונה ב') קראת מצרה לי, (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה, ואם לצד שהרבה להתפלל הלא כל עוד שלא נענה מהעונה בצר לו לא ירף מתפלה. עוד רואני כי נתקבלה תפלתו ואמר לו ה' הרם את מטך וגו' אם כן קבלנות זה שאמר מה תצעק אלי למה. עוד קשה אומרו דבר אל בני ישראל ויסעו להיכן יסעו אם רודף מאחור והים לפניהם, ואם הכוונה אחר שיבקע הים אם כן היה לו לומר הרם את מטך וגו' ואחר כך יאמר דבר אל בני ישראל וגו':

אכן יתבאר הענין על פי מאמרם ז"ל (שמות רבה פכ"א) שישראל היו נתונין בדין מה אלו אף אלו, ודבר ידוע הוא כי כח הרחמים הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים ולהיפך ב"מ ימעיטו הכח, והוא אומרו (דברים לב יח) צור ילדך תשי, והנה לצד שראה אל עליון כי ישראל קטרגה עליהם מדת הדין, והן אמת כי חפץ ה' לצדק ישראל אבל אין כח ברחמים לצד מעשיהם כנזכר, אשר על כן אמר למשה תשובה נצחת מה תצעק אלי פירוש כי אין הדבר תלוי בידי הגם שאני חפץ עשות נס כיון שהם אינם ראוים מדת הדין מונעת ואין כח ברחמים כנגד מדת הדין המונעת, ואמר אליו דבר אל בני ישראל פירוש זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים דבר אל בני ישראל ויתעצמו באמונה

בכל לבם ויסעו אל הים קודם שיחלק על סמך הבטחון כי אני אעשה להם נס ובאמצעות זה תתגבר הרחמים ואתה הרם את מטך פירוש באמצעות מעשה הטוב נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הבטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה. ותמצא שכן היה וצדיק הראשון הוא נחשון בן עמינדב ונכנס עד גרונו ולא נבקע הים עד שאמר כי באו מים עד נפש כמאמרם ז"ל (סוטה ל"ז א) ובזה נתישבו הכתובים על נכון. ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם לצד שהם המעיטו בלבם האמונה ואמרו הלא טוב לנו את עבוד מצרים לזה צוה ה' לעשות כנגד עון זה הצדקת האמונה בכל תוקף. גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש:

אותו גברא הבין שרק ע"י מעשיו יש לו אפשרות להתחתן עם אותה פלוניתא אבל מה לעשות ואותה פלוניתא מזומנת לאחר לאחר 40 יום וזה גזירה שלא ניתן לשנות אבל יש אפשרות שאולי הגבר שהיא מזומנת אליו ימות וגם אותה אחת שמזומנת לו (בזמן העיבור ) תמות ואז הוא והיא יהיו "חופשיים " ואז מעשיו כמו שראינו באור החיים יכריחו את ההכרזה של הקב"ה כי הוא מזווג לפי מעשיו . המסקנה של הגברא לאחר החשבון הזה  שלא שייך יהיה להתחתן איתה או אני ימות או שהיא תמות עד שיקרה דבר כזה כי זה ציור רחוק ודחוק ובלשון הגמרא  "בתר הכי שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה או איהי תמות מקמיה." ורבא שמקשיב לחשבון אומר לו אני רואה שאתה מסכים איתי לתחילת דברי שאמרתי לך שלא שייך להתפלל ככה ובלשון הגמרא   "אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא?."

וכלשון זה מצינו

שיטה מקובצת מסכת סוטה דף ב עמוד א

"ויש מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף [בשביל] ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו [של זה] ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

18.12.2015

פרשת ויגש מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויגש  מה ההבדל בן משה שמואל ושמשון ? מה הקשר בן דרגת הקדושה של האדם להתנהגות שלו כלפי ממון ? למה לא התחתן שמשון עם יהודיה ? ולמה הרג שמשון 30 פלשתים כדי לתת להחזיר את ההתערבות שהפסיד בה ? ‏ו'/טבת/תשע"ו

במאמר הקודם בפרשת ויגש  ב ‏ו'/טבת/תשע"ו ניסיתי להוכיח את היסוד שממון הוא גידולי גידולים של האדם ואכן  יש קשר עמוק בן ממון לנפש האדם ולחיי האדם ועכשיו אני רוצה לבחון את הקשר בן קדושת האדם לממון . לכאורה צריך להיות שאם אדם הוא קדוש והממון הוא גידולי גידולים של האדם  אז הממון צריך להיות גם קדוש כי מובא בשולחן ערוך  יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן,

אם כן צריך למצוא את הקשר בן קדושת האדם לבין קדושת הממון וצריך להנבין את היחס בן קדושה לבין ממון  . תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבא: גדול מה שנאמר בשמואל יותר משנאמר במשה, דאילו במשה רבינו כתיב: לא חמור אחד מהם נשאתי דאפי' בשכר, ואילו גבי שמואל אפי' ברצון לא שכרו

ואומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

לא חמור אחד מהם נשאתי - בעל כרחו אפי' בשכר הא ברצון בעלים היה שוכר, ואילו גבי שמואל וכו' לא עשקתנו ולא רצותנו שלא היה שוכר לא באונס ולא ברצון.

כלומר יש לנו הבדל בן משה לשמואל ביחס לממון כאשר משה היה שוכר חמור ברצון בעלים אבל שמואל לא היה שוכר חמור בכל מקרה. ומה ההבדל בן משה לשמואל .

שמואל א פרק א

(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־ אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־רֹאשֽׁוֹ:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק יא

ונתתיו לה' כל ימי חייו, שהגם שכל הלוים היו מוכנים לשרת, יהיה בו שני הבדלים, א] שהלוים היו פונים לפעמים גם לעסקיהם והוא יהיה רק לה', ודבר אין לו עם עסקי העולם. ב] שהלוי לא עבד רק מבן חמש ועשרים שנה, והוא יהיה לה' כל ימי חייו

ואצל משה כתוב בשמות פרק ב

(א) וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת־בַּת־לֵוִֽי:

(ב) וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי־ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים:

ואומר רש"י שמות פרק ב פסוק ב

(ב) כי טוב הוא - כשנולד נתמלא הבית כולו אורה:

כלומר משה נתגלה בקדושתו רק לאחר לידה ושמואל גם לפני לידה ולכן יש הבדל בן משה לשמואל . ולכן שמואל שלכאורה יש בו קדושה גדולה יותר צריך להיזהר בממון יותר מאשר משה .

ושמואל נוסף שלא שוכר חמור מאחרים כל צורכי הבית שלו נעשים על ידו מבלי להזדקק לאף אחד 

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד ב

ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף י עמוד ב

כי שם ביתו - לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וכי איני יודע ששם ביתו, אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי, שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו, שלא להנות מן אחרים.

ומשה רק מאוחר יותר שהגיע לדרגה שלא יכול לשבת בתוך מחנה ישראל לקח את האוהל מחוץ למחנה שמות פרק לג

(ז) וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ יְקֹוָ֔ק יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:

ןאומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלו עמוד א

ומשה (בראשית נב ב) יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, מ"ט בגין דחמא יצר הרע דהוה אזיל בינייהו, אמר משה סטרא דקדושה לא תשרי בגו סטרא דמסאבא,

ואומר הזוהר שמשה בדרגתו לא יכול לשבת עם מחנה ישראל ואולי מהלך זה דומה למהלך של שמואל שביתו היה בנפרד מכולם וההבדל בן משה לשמואל כי שמואל נולד בדרגה הזאת ומשה הגיע אליה יותר מאוחר

וכדי להוכיח שהזהירות בממון קשורה לרמת הקדושה בו נראה מה קורה עם שמשון שלכאורה היה קדוש ממשה ומשמואל כי שמואל הוקדש בידי אדם בידי אימו חנה אבל שמשון הוקדש על ידי מלאך

ואומר התוספות מסכת נזיר דף ד עמוד ב

התם מלאך הוא דקאמר ליה - בנבואה ולא יצא נזירות לא מפי אביו ולא מפי שמשון.

אומר התוספות ששמשון הוקדש על ידי מלאך ולא ע"י אבא של שמשון או הוא עצמו . ולכן צריך להיות ששמשון יתנהג בחומרה רבה יותר מאשר משה ושמואל ואכן כך אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א

 אמר רב, אמר שמשון לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, זכור לי עשרים (ושתים) שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום.

משה השכיר בתשלום מלא חמור שמואל אפילו בכסף לא השכיר חמור אבל שמשון הקפיד שאפילו את המקל שלו לא יעבירו ממקום למקום שזה דרגה גבוהה יותר בזהירות בממון מאשר שמואל וזה זהירות בדרגת מעילה בהקדש כמו שנאמר משנה מסכת מעילה פרק ה

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם.

ואחרי שהבנו את דרגת הזהירות של שמשון בממונו שמתייחס אליו כמו ממון של הקדש  אולי ניתן להסביר כמה מאורעות שקרו עם שמשון . כתוב שופטים פרק יד

(ג) וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֗וֹ הַאֵין֩ בִּבְנ֨וֹת אַחֶ֤יךָ וּבְכָל־עַמִּי֙ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־אַתָּ֤ה הוֹלֵךְ֙ לָקַ֣חַת אִשָּׁ֔ה מִפְּלִשְׁתִּ֖ים הָעֲרֵלִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי:

מדוע שמשון לא מתחתן עם יהודיה  כפי שהוריו מייעצים לו ?  אומנם יש מפרשים ששמשון גייר אותה אבל יש מדרשים שלא סוברים כך כתוב במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ט

שמשון מרד בעיניו שנאמר (שם /שופטים/ יד) ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני אף הוא לקה בעיניו שנא' (שם /שופטים/ טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו,

ולפי ההבנה שלי ששמשון התייחס בחומרא לממון שלו כמו ממון שיש בו קדושה לא יכול לעשות קידושין שיהודיה כי לא היה לו כסף "חולין " ששווה פרוטה לקדש וגם שטר קידושין מצריך שיהיה עליו לפחות שם של ממון אפילו פחות משוה פרוטה ואם כל הממון של שמשון היה בעיניו קדוש אזי לא יכול שמשון לקדש אישה ולכן היה אנוס לקחת אישה מבנות הפלשתים ולא בממון שלו אלה בממון של אביו ולכן אמר וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֤וֹן אֶל־אָבִיו֙ אוֹתָ֣הּ קַֽח־לִ֔י כִּֽי־הִ֖יא יָשְׁרָ֥ה בְעֵינָֽי

דוקא בממון שלך ולא בממון שלי כי אני לא יכול  להשתמש בממון שלי .

מאורע נוסף היה ההתערבות של שמשון על פתרון החידה וּמֵעַ֖ז יָצָ֣א מָת֑וֹק  נאמר בשופטים פרק יד

(יב) וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ שִׁמְשׁ֔וֹן אָחֽוּדָה־נָּ֥א לָכֶ֖ם חִידָ֑ה אִם־הַגֵּ֣ד תַּגִּידוּ֩ אוֹתָ֨הּ לִ֜י שִׁבְעַ֨ת יְמֵ֤י הַמִּשְׁתֶּה֙ וּמְצָאתֶ֔ם וְנָתַתִּ֤י לָכֶם֙ שְׁלֹשִׁ֣ים סְדִינִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֖ים חֲלִפֹ֥ת בְּגָדִֽים:

שמשון מפסיד בהתערבות וצריך לתת להם 30 סדינים ו30  חליפות וזה לא דבר שנראה שלא במסגרת האמצעים הממונים של שמשון אבל שמשון בוחר בדרך מאוד משונה לתת להם את ההתערבות כמו שכתוב שופטים פרק יד

(יט) וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ: פ

ולפי המהלך שלי שמשון לא רצה לתת להם מממונו כי חשב שהוא צריך להתייחס אליו כממון של קודש ולכן נתן להם את החליפות מההפקר של 30 הפלשתים שהרג כלומר לא מממונו .  וצריך להבין מה המשמעות וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְקֹוָ֗ק ? וצריך להגיד שבזמן הזה שלטו הפלשתים בישראל והקב"ה נתן לו את רוח הקודש כדי להתנקם בפלשתים שמשלו לא בצורה ראויה בישראל והיו בני מוות וכאן התחבר הרצון של שמשון להציל את ישראל מידי השולטים בהם וגם הרצון שלו לשלם את ההתערבות שלו ולכן הרגם את אותם 30 פלשתים

לסיכום נראה שיש קשר הדוק מאוד בן קדושת האדם להתייחסות  לממון ומכאן ההוכחה שניתן להסביר שממון זה גידולי גידולים של האדם ? 

פרשת ויגש מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון ‏ו'/טבת/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויגש  מה ההוכחות לכך שממון זה גידולי גידולי האדם ? מה הקשר בן ממון לנפש האדם ? מה מקור הממון ? והיסוד של הזוהר ורבי נחמן למקור הממון  ‏ו'/טבת/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בפרשת מקץ כ"ט/כסלו/תשע"ו  כתבתי   :

"אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה "

ורציתי לבדוק האם באמת ממקומות אחרים ניתן יהיה ללמוד שממון זה גידולי גידולים של האדם וכדי לבחון את זה ניסיתי לראות כיצד במקורות שלנו ניתן ללמוד על היחס בן האדם לממון

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף סד עמוד ב

ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, עני - דכתיב: כי מתו כל האנשים,

ומפרש האוצר המדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו עמוד 171

עני מנין שנאמר כי מתו כל האנשים וגו' (שמות ד') וכי מתים היו והלא קיימים היו דתן ואבירם ובלעתם הארץ? אלא מתוך שהיו עניים ביותר וירדו מנכסיהם ישבו בשערי מצרים והיו נוטלין מכל בני אדם שעוברין ושבין פרוטה פרוטה.

כלומר יש לנו כאן קשר ישיר בן ממון לבן חיים של אדם ואדם עני ללא ממון נחשב למת כלומר עץ שלא יכול להוציא פרות נחשב לעץ מת ואדם שלא יכול "לגדל " ממון נחשב למת .

ואומר הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בחוקותי דף קיג עמוד ב

ת"ח אמאי עני חשוב כמת מ"ט בגין דההוא אתר גרים ליה דהא באתר דמותא הוא שכיח ובגין כך אקרי מת, ההוא דחייס עליה הוא יהיב ליה צדקה אילנא דחיי שריא עלוי

אומר הזוהר הקדוש הוא נחשב עני כי המקום שהוא נמצא המוות נמצא בו כלומר לדעתי הזוהר רוצה להגיד שהאדם נמצא במקום שהוא לא יכול לעשות פירות כלומר ממון זה מקום של מות כי מקום של מות לא מצמיח שום דבר אבל מי שנותן צדקה לעני מחייה אותו והוא נותן לו מן הממון של עצמו שמקורו מ "אילנא דחיי"  שזה נראה לי עץ החיים . כלומר חוסר ממון מקורו בחסרון של עץ החיים והצדקה נותנת לו את פרות עץ החיים . גם כאן אנחנו רואים את הקשר בן חיי האדם לממון .

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף פו עמוד א

רבי מכבד עשירים, רבי עקיבא מכבד עשירים. כדדרש רבא בר מרי: ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, אימתי ישב עולם לפני אלהים - בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.

 ואומר על זה  ליקוטי מוהר"ן תורה סח

וזה מחמת שהנפש באה ממקום עליון, שהממון בא ומשתלשל ומתהוה משם. כי בודאי התחלת המקום שמשתלשל משם הממון, הוא בודאי בחי' קדושה ושפע קודש. ואח"כ נתגשם למטה, כדרך ההשתלשלות, ונתהוה ממון. וע"כ הנפש תאיבה לממון, מחמת שהנפש באה ממקום שהממון בא משם. אך צריך לבלי להתאוות להממון, כמבואר כבר כ"פ גודל גנות תאוות ממון, רק להתאוות ולאהוב המקום שהממון בא ומשתלשל משם כנ"ל. ובבחי' זו, רבי מכבד עשירים, כשארז"ל (עירובין פ"ו). מחמת שיש להם ממון שהוא בא ממקום גבוה כנ"ל:

ומסביר רבי נחמן ב"ר שמחה מברסלב את הקשר בן הממון לבן הנפש שהממון והנפש באים מגבוה ומשתלשלים לעולם הזה מהעולם הגשמי מאותו המקום אבל מדגיש רבי נחמן מברסלב שצריך להיות איזון בן הנפש לבין הממון ונראה שזה הרחבה של פרוש הזוהר שהממון מקורו בעץ החיים אבל בתנאי שיש במשתמש בו את הכוונה לעשות בממון שניתן מגבוה לשם מצווה .

ועוד נאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף צב עמוד א

דאמר מר: אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה.

ועוד מלמד אותנו התלמוד הירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ה

אמר ר' (נחמיה) חמא בי רבי חנינא מפסולת של לוחות העשיר משה הדא הוא דכתיב [שם לד א] פסל לך שני לוחות אבנים פסל לך שתהא הפסולת שלך

 

 

ועל זה אומר הפני משה מסכת שקלים פרק ה

אמר רבי חמא בר' חנינא מפסולת הלוחות העשיר משה. ממה שפיסלן ותיקנן והנשאר מהן היו שלו ומשם העשיר לפי שהיו מסנפרינון.

כלומר כאן ראיה לזוהר ולרבי נחמן שמקורו של הממון מגבוה  . לא צריך להבין מזה שכל מי שיש לו ממון הוא צדיק וכמו שיש צדיק ויש רשע זה לעומת זה ברא הקב"ה צריך להגיד שיש ממון טוב כמו שלמשה ויש ממון רע כמו של בלעם שהיה כנגד משה שכתוב  במדבר פרק כב פסוק יח

וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־יִתֶּן־לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

ואומר רש"י במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

מלא ביתו כסף וזהב - למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים. אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכור חיילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח:

לסיכום אנחנו רואים קשר ישיר בן האדם לממון והזוהר ורבי נחמן מביאים שממון מגיע מאותו המקום שממנו מגיעה הנפש ולכן יש לנו ראיה ברורה שיש קשר ישיר בן ממון לאדם ולכן היסוד שממון זה גידולי גידולים של האדם יש להם על מה להסתמך ובלי נדר ננסה במאמר הבא לדבר על ביחס של  ממון בהקשר של קדושה , כלומר יחסם של אנשים לממון התוך הבנת קדושתם

11.12.2015

פרשת מקץ האם פרעה הכיר את הקב"ה ? מה גורם לאדם שמכיר בקב"ה למצב שבו הוא מכחיש אותו ? מהו הבסיס הפילוסופי של העולם המודרני והקשר שלו לפרעה ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת מקץ האם פרעה הכיר את הקב"ה ? מה גורם לאדם שמכיר בקב"ה למצב שבו הוא מכחיש אותו ?  מהו הבסיס הפילוסופי של העולם המודרני והקשר שלו לפרעה ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק מא

(לח) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ:

(לט) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:

(מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא סימן מ

רק הכסא אגדל ממך. כלומר גדולתי תהא למעלה מגדולתך:

ויש כאן סתירה פנימית אם באמת יוסף יותר נבון וחכם מכולם מדוע הוא לא יהיה המלך למה פרעה יהיה המלך ?

ולכאורה זה מנוגד למהות של ממלכת פרעה כי אנחנו רואים שפרעה רוצה להעלות את יוסף לגדולה בגלל הכישרון שלו כלומר מושל במלוכה מי שחכם כמו שאומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון!

לכאורה הרציונאליות שולטת בממלכת פרעה יש לנו עבד עברי שמחירו בשוק זה עשרים כסף  שזה כסף מועט אבל יש לו כשרון ויכולת והשרים של פרעה אומרים לו אם הוא כזה מוכשר ויש לו יכולת אנחנו מוכנים שהוא ישלוט עלינו כלומר המציאות הרציונאלית היא מה שקובעת  ובאמת בוחנים את יוסף לאחר שהמלאך גבריאל מלמד אותו את 70 הלשונות והוא מתקבל למלכות

בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

וכדי להבין את העוצמה של הרציונאליות של ממלכת פרעה ממשיך התלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

 ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה. אישתעי איהו בלשון הקדש, לא הוה קא ידע מאי הוה אמר, א"ל: אגמרי! אגמריה ולא גמר, אמר ליה: אישתבע לי דלא מגלית, אישתבע לו. כי א"ל: אבי השביעני לאמור, א"ל: זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה: ואיתשלי נמי אדידך! ואף על גב דלא ניחא ליה, א"ל: עלה וקבור את אביך כאשר השביעך.

פרעה ידע לדבר ב 70 שפות אבל לא ידע את לשון הקודש והוא השביע את יוסף לא לגלות את הדבר ולמה פרעה השביע אותו לא לגלות את הדבר כי פחד  שהדבר יודע לכולם ואז יהיה סיכוי שישימו את יוסף כפרעה על ארץ מצרים ואותו יורידו ,כלומר מצד אחד אנחנו רואים שבאופן עקרוני הרציונאליות שולטת בממלכת מצרים אבל לא עד הסוף כי פרעה מבין שיוסף חכם ממנו ומתאים ממנו להיות מלך על ארץ מצרים אבל האינטרס האישי שלו פגע בהתנהלות שלו והוא השביע את יוסף לא לגלות את הדבר

ואומר הדעת זקנים מבעלי התוספות שמות פרשת שמות פרק א פסוק ח

(ח) ויקם מלך. הוא פרעה הראשון. אמרו לו בא ונזדווג על אומה זו אמר להם עד עתה אנו חיין משלהם היאך נזדווג להם ולא שמע אליהם הורידוהו מכסאו שלשה חדשים כיון שראה כך אמר להם אשמע לכם לכך כתיב ויקם:

גם כאן אנחנו רואים את האופי של פרעה הוא חושב שלא צריך להלחם עם ישראל אבל הורדתו מכיסאו ל 3 חודשים משנה את דעתו והוא מסכים למהלך של יועציו כי הכיסא חשוב לו יותר מן האמת . וחסרון כזה קטן באישיות שלו גורם לו לאחר מכן חסרון גדול הרבה יותר

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה א

מלך חדש, שעמד וחדש עליהם גזרותיו, אשר לא ידע את יוסף, וכי לא היה מכיר את יוסף, א"ר אבין משל לאחד שרגם אוהבו של המלך, אמר המלך התיזו את ראשו כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא כלומר היום אשר לא ידע את יוסף, למחר הוא עתיד לומר לא ידעתי את ה'.

כלומר לאחר שהאדם בוגד בשכל הישר הוא סוטה סטייה הרבה יותר גדולה עד שהוא אומר בשמות פרק ה

(ב) וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְקֹוָק֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק וְגַ֥ם אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:

כלומר יש כאן תהליך מ אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ כלומר פרעה מכיר ויודע מי הוא הקב"ה עד למצב שבו הוא אומר    לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק כלומר סוטר את עצמו לחלוטין וזאת מתוך אינטרס אישי ולא באמת בגלל המציאות . והשלב הבא הוא  מה שכתוב  ביחזקאל פרק כט פסוק ג

 

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר על זה המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר פרעה מגיע לדרגה שאחרי שהכיר את הקב"ה הוא חושב שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו וכתוצאה מכך הוא לא מכיר את הקב"ה .

ואנחנו לומדים  מפה שאם האדם באמת ישתמש בכלים שהקב"ה נתן לו ללא כל פניות ונגיעות עצמיות הוא יכול להגיע לאמת אבל הנגיעה האישית הרצון המובנה באדם לרצות את טובת עצמו לכאורה ולא את טובת הכלל (טובת הכלל זה מה שהקב"ה נתן לאדם כדי לחיות  בעולם הזה) וזה מה  שגורם לאדם  לסטייה מן האמת עד לרגע שבו הוא מאמין כי הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ובמצב כזה שהאדם חושב אני עשיתי את עצמי האנוכיות האישית נעלמת כי אם אני עשיתי את עצמי האינטרס שלי הוא האמת כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז האינטרס האישי שלי זה האמת והטובה שלי היא טובת הכלל  ורוב בני האדם  לא מרגישים  את הסטירה הפנימית של צורת המחשבה הזאת ובעצם ניתן להגיד שכל העולם המודרני מבוסס היום על צורת המחשבה הזאת אומנם זה לא נאמר באופן ישיר אבל זה המשמעות הפילוסופית של החיים בעולם ללא הקב"ה

אבל הקב"ה מנווט את העולם כמו שכתוב איוב פרק ה פסוק יג

לֹכֵ֣ד חֲכָמִ֣ים בְּעָרְמָ֑ם וַעֲצַ֖ת נִפְתָּלִ֣ים נִמְהָֽרָה:

ואומר המלבי"ם איוב פרק ה פסוק יג

(יג) לוכד חכמים בערמם, שעת יבחרו החכמים ערמה ותחבולה להרע לחבריהם, לא יפר את עצתם, רק יסבב בהשגחתו שהאמצעיים שהכינו בעצתם להרע הם עצמם יהיו סבה לשיגיע ההפך

ואומר אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

כלומר גם לאלו שכופרים בקב"ה מתוך פניות אישיות ואנוכיות יש את האפשרות להגיע בסופו של דבר חזרה לאמת כי בסופו של דבר מי שיש לו שכל ישר ללא פניות אישיות מבין שקיומו של הקב"ה בעולם הוא מוכרח

 

פרשת מקץ למה הפריש יעקב את לוי ? מה הקשר של הנדר להפרשת בנו ? כמה שבטים היה צריך להפריש יעקב ? מה הקשר של דינה לזה שיעקב לא פרע את נדרו ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת מקץ  למה הפריש יעקב את לוי ? מה הקשר של הנדר להפרשת בנו ? כמה שבטים היה צריך להפריש יעקב ? מה הקשר של דינה לזה שיעקב לא פרע את נדרו ? ‏כ"ט/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק כח

(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:

בפרשת ויצא ח'/כסלו/תשע"ו כתבתי על הנדר שנדר יעקב ורציתי להראות שהנדר של יעקב חל על האבן שישן עליה . הקב"ה קיפל את כל ארץ ישראל ויחד את הארץ ליעקב ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

אשר אתה שוכב עליה - שאתה שוכב במקום ממנה, וכן כי כל הארץ אשר אתה רואה. ומה שאמרו רז"ל (חולין צ"א) שקפלה כל הארץ ישראל תחתיו ר"ל כאלו קפלה כלה תחתיו, כן יחדה לו שתהיה ברשותו כולה, שתהיה למתנה מעתה ובניו ירשוה וישכנו בה:

ובמדרש תנחומא (בובר) פרשת וישלח סימן כ

אמר יעקב אם שמרתני מכל הדברים הללו, כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (שם שם /בראשית כ"ח/ כב) כיון שבא לארץ שכח אותו נדר, אמר הקדוש ברוך הוא חייך באותן הדברים שאמרת לשמרך בהם אתה נכשל בע"ז, מנין שנאמר ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם וגו' (שם /בראשית/ לה ד). בשפיכות דמים מנין, שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו' (שם /בראשית/ לד כה), בגילוי עריות מנין, מדינה, שנאמר וירא אותה שכם בן חמור ותדבק נפשו בדינה בת יעקב

וצריך להבין מה לא עשה יעקב כדי שזה יחשב לו ששכח את הנדר  ?  וכדי להבין את זה יש כתוב בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כותי אחד שאל את ר' מאיר אמר לו אין אתם אומרים יעקב אמיתי היה, אמר לו הן, אמר לו לא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, הן והפריש שבט לוי [אחד מעשרה], ולמה לא הפריש משני שבטים, אמר לו וכי שנים עשר שבטים היו והלא י"ד היו שנ' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה), אמר ליה כל דכן, אוספת מים אוסיף קמח, אמר לו אין את מודה לי שהן ד' אימהות, אמר לו הן, אמר לו צא מהן ד' בכורות לד' אימהות, הבכור קודש ואין קודש מוציא קודש, אמר לו אשרי אומתך מה בתוכה.

שאל אתו כותי את ר יהושע דסכנין למה יעקב לא הפריש שני שבטים . במהות השאלה עומדת ההבנה שהנדר שנדר  יעקב לקב"ה עשר אעשרנו לך והגמרא מפרשת את זה לא כמעשר  כלומר 1מ 10  אלה 2 מ 10  כלומר חומש 20 מ 100 . לליעקב היה 12 שבטים והיה צריך להפריש  יותר מאשר 2 שבטים אבל המדרש עושה את החשבון שבעצם היה ליעקב 14 שבטים אבל 4 מתוכם קדושים בקדושת בכור ולכן נשאר לו רק 10 שבטים והוא צריך להפריש 2 שבטים . אבל יעקב הפריש רק אחד את לוי ומה עם השבט הנוסף ? המדרש לא מטפל בזה ולכאורה השאלה והתשובה לא בדיוק מתאימים כי השאלה לדעתי נשאלת על של הפרשה של חומש והמדרש מפרש את זה על תוספת של 2 שבטים נוספים שממנו צריך להפריש כלומר תוספת של מעשר על 2 שזה 0.2 שבטים אבל כיצד יכול יעקב להפריש משני שבטים הרי הוא לא יכול לחלק שבט ולהפריש אותו לכן לדעתי יש כאן לשון נקייה והשאלה למה לא הפריש יעקב שני שבטים והפריש רק אחד מ 10  ולא 2  מ 10  וזה בעצם מרמז למדרש שיעקב שכח לקיים את הנדר שלו כמו שהבאנו במדרש תנחומא .

וצריך להבין מה הקשר של הנדר של יעקב להפרשת שבט שהוא אדם ? מדוע מריך יעקב להפריש מבניו

נאמר בבראשית פרק כח

וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

האם בגלל שאמר מכל אשר תיתן לי ואז מדובר בכל דבר אשר יש לאדם ? ואם כן התורה לא היית צריכה לצוות עלינו על מעשר בהמה כי היא כבר כלולה בכל אשר תיתן לי כמו שכתוב בספר החינוך מצוה שס

מצות מעשר בהמה טהורה בכל שנה

(א) לעשר כל הבהמות טהורות, שהן בקר וצאן ועזים, הנולדות בעדרינו בכל שנה ושנה, ולהביא המעשר לירושלים ולאוכלו שם, אחר שיהיה קרב החלב והדם מהם במזבח, שנאמר [ויקרא כ"ז, ל"ב] וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש.  

ולכן צריך להבין מה החידוש של יעקב ? ואני רוצה לפרש שכמו שכתבתי על הנדר של יעקב שהנדר  חל על אדמת ארץ ישראל שהקב"ה ייחד את  הארץ ליעקב ולכן כל מה שיוצא מהאדמה הוא קדוש וכאן צריך להבין  מה הקשר בן הנדר שחל על ארץ ישראל לבין השבטים כתוב בבראשית פרק ג

(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

ואומר המדרש מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ג

אמר ועל חנם נקראתי ארך אפים ורב חסד והתחיל מקבץ את גופו של אדם הראשון מארבע רוחות העולם כדי שלא תאמר הארץ אין עפר גופך משלי אם לוקח ממזרח ויפטר במערב כדי שלא תאמר ארץ מערב אין עפר גופך משלי לא אקבלך, ולפיכך נטלו מארבע רוחות העולם כדי שבכל מקום שיפטר שיקבלו הארץ כמו שנאמר (בראשית ג) כי עפר אתה

ולכן צריך להגיד שהנדר שחל על האדמה של ארץ ישראל וממנה נמשך לכל העולם כי ישראל היא העיקר של העולם והכוונה של יעקב בנדר הזה שיחול הנדר על מה שקשור באופן ישיר לאדם ולכן האדם היוצא מעפר האדמה חל עליו הנדר ולכן יעקב היה צריך להפריש מן בניו ולא מן הבהמה שהפרשת מעשר בהמה והפרשת מעשר מן התבואה זה דבר אחר ולא לכך כיוון יעקב . ואם כן מה הקשר של הנדר על מעשר כספים כפי שלומדים מעשר אעשרנו לך ?

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות נדרים סימן רטז

קונם <א> פירות האלו עלי, <ב> אסור א בחילופיהם ובגידוליהם א] ואצ"ל במשקין היוצאין מהם, ב ב] <ג> וכן אסור בגידולי גידוליהן, ג] אבל חילופי חילופיהן מותרים, ואם הוא דבר שזרעו כלה ג גידולי גידוליו מותרים;

וצריך להגיד שממון זה גידול של האדם ולכן חל עליו הדין של עשר אעשרנו לך של יעקב וזה היה החידוש של יעקב שהנדר חל על האדמה וכתוצאה מכך על האדם שמקורו מן האדמה ולכן מעשר כספים שהוא גידולי האדם חל עליו הנדר הזה .

יוצא לנו עד כאן שיעקב היה צריך להפריש שני שבטים ולא רק שבט אחד ואם כן כיצד זה קשור למעשה דינה שהוא מיד לאחר שהגיע לארץ ישראל ואז אומר המדרש ששכח את נדרו כתוב בראשית פרק לג

(יט) וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:

(כ) וַיַּצֶּב־שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא־ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ס

ומיד בפסוק הבא בראשית פרק לד

(א) וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת־לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָלְדָ֖ה לְיַעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א

אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה! –

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לד סימן א

אשר ילדה ליעקב. זו בלבד נולדה בת ליעקב:

כלומר דינה היית צריכה להיות בן ונהפכה לבת כלומר  עיקר המהות של דינה שהיא בן ואני רוצה להגיד שכמו שהמדרש בפני כבודו של יעקב לא הזכיר מה הנדר ששכח יעקב לעשות , התורה הקפידה על כבודו ומעשה דינה היה בגלל שלא הפריש יעקב שבט נוסף על לוי ומעשה הזה נעשה ברמז ולא בגלוי

ואולי התיקון לזה היה בברכות של יעקב אומר רש"י בראשית פרשת ויחי פרק מט פסוק ז

אחלקם ביעקב - אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד:

ואולי אפשר להגיד שהטענה נגד שמעון ולוי לא היית מהות המעשה  אלה על גילוי החטא של יעקב שלא פרע את נדרו והיה להם להמתין ולתת  ליעקב לתקן בעצמו את הדבר ולא הם כפי שניתן להבין מהאלשיך על בראשית פרשת וישלח פרק לד פסוק ל

עכרתם אותי כלומר עד כה הייתי בעיני כל יושב הארץ לזך בלי שמרים, בלבי דובר שלום, ופי ולבי שוים. אך עתה עכרתם אותי עשיתוני כשמן ויין עכור, פן יחשבו כי עכור הלב אני ועל ידי כן אהיה נבאש בעיני אנשי המקום ויערבו אל לבם להתקומם עלי ונאספו יחד ועל ידי כן והכוני, ולא אוכל להם כי ביני וביניכם יש פירוד בזה, אך עמהם אחדות:

4.12.2015

פרשת וישב מה הקשר בן המשתה של פרעה למשתה במגילת אסתר ? מה הדמיון בין הפרשה שלנו למגילת אסתר ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישב מה הקשר בן  המשתה של פרעה למשתה במגילת אסתר ? מה הדמיון בין  הפרשה שלנו למגילת אסתר ?  ‏כ"ב/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק מ

 (כ) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י י֚וֹם הֻלֶּ֣דֶת אֶת־פַּרְעֹ֔ה וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּ֖ה לְכָל־עֲבָדָ֑יו וַיִּשָּׂ֞א אֶת־רֹ֣אשׁ׀ שַׂ֣ר הַמַּשְׁקִ֗ים וְאֶת־רֹ֛אשׁ שַׂ֥ר הָאֹפִ֖ים בְּת֥וֹךְ עֲבָדָֽיו:

וכתוב

אסתר פרק ה

(א) וַיְהִ֣י׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וַתִּלְבַּ֤שׁ אֶסְתֵּר֙ מַלְכ֔וּת וַֽתַּעֲמֹ֞ד בַּחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַפְּנִימִ֔ית נֹ֖כַח בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְ֠הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁ֞ב עַל־כִּסֵּ֤א מַלְכוּתוֹ֙ בְּבֵ֣ית הַמַּלְכ֔וּת נֹ֖כַח פֶּ֥תַח הַבָּֽיִת:

ויש לנו כאן דמיון בן מה שכתוב בפרשה שלנו למה שכתוב במגילת אסתר ואני רוצה להראות שיש עוד כמה וכמה דמיונות  בן הפרשה שלנו לבין מגילת אסתר

רש"י בראשית פרק מ

(כ) יום הלדת את פרעה - יום לידתו, וקורין לו יום גינוסיא.

ובספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה א

בשנת שלש למלכו עשה משתה. יש אומרים שעמדו עליו איפרכיות, וכבשן ועשה משתה, ויש אומרים יום גינוסיא היה

בפרשה שלנו בראשית פרק מ

(יט) בְּע֣וֹד׀ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֗ים יִשָּׂ֨א פַרְעֹ֤ה אֶת־רֹֽאשְׁךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְתָלָ֥ה אוֹתְךָ֖ עַל־עֵ֑ץ וְאָכַ֥ל הָע֛וֹף אֶת־ בְּשָׂרְךָ֖ מֵעָלֶֽיךָ:

אסתר פרק ז

(י) וַיִּתְלוּ֙ אֶת־הָמָ֔ן עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֣ין לְמָרְדֳּכָ֑י וַחֲמַ֥ת הַמֶּ֖לֶךְ שָׁכָֽכָה: פ

בשני המקרים זה היה בתוך משתה גם בפרשה שלנו וגם אצל המן כל האירועים היו בתוך המשתה .

בשני המקרים יש קשר ליד של המלך האחד פרעה והאחד אחשורוש

אסתר פרק ח

(ב) וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־ בֵּ֥ית הָמָֽן: פ

בראשית פרק מ

(כא) וַיָּ֛שֶׁב אֶת־שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל־מַשְׁקֵ֑הוּ וַיִּתֵּ֥ן הַכּ֖וֹס עַל־כַּ֥ף פַּרְעֹֽה:

ובבראשית פרק מא

(מב) וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ:

וכתוב בראשית פרק מא

(מג) וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

(מד) וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ובאסתר פרק ו

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

ואומר המלבי"ם אסתר פרק ט פסוק ד על מרדכי

(ד) כי גדול, יש שרים המיוחדים להנהגת בית המלך, ויש המיוחדים להנהגת המדינה, ויש המיוחדים ללחום עם אויבי המלך מבחוץ ולכבוש מדינות, והשרים האלה אם מצליחים הם הולכים וגדולים תמיד כל עוד שירבו לכבוש מדינות ולעשות חיל, אומר כי מרדכי היה כולל שלשה המשרות האלה. א) כי היה גדול בבית המלך עצמו ורב ביתו, ב) ושמעו הולך בכל המדינות. כי היה משנה למלך להנהיג המדינות, ג) כי האיש מרדכי הולך וגדול, ע"י שהכניע מדינות רבות תחת מלכות אחשורוש כמ"ש (בסימן י' פסוק א'):

כלומר גם יוסף וגם מרדכי יש להם דרגת הנהגה שנופלת רק מן המלך ומדובר במלך גוי

 

 

 

 

 

ויש את הקשר בין המן לשר האופים ששניהם נתלו על עץ כתוב בילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנו

א"ר חנינא בר פפא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן, הנחש, ושר האופים, וקרח, והמן, נחש מנין שנאמר אף כי אמר וגו', שר האופים אף אני בחלומי, קרח אף לא אל ארץ, המן אף לא הביאה אסתר:

כלומר המדרש מדבר על קשר ישיר בן שר האופים להמן וראיתי כמה מפרשים שאומרים שהמן היה גלגול של שר האופים . ועוד דמיון וכתוב ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו

ד"א בלילה ההוא. נדדה שנת גבריאל, שהיה מטרף לבו של אחשורוש, מפני תפלתו של מרדכי, אמר כפוי טובה, לך ושלם טובה לבעליה למרדכי, התחיל אומר מי עשה לי טובה, שלא עשיתי לו טובה, שכן הוא אומר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים וגו'

כלומר לגבריאל היה חלק ממגילת אסתר וגם לגבריאל היה קשר לסיפור של יוסף

ובתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לו עמוד ב

אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני מלכות אני רואה בו: אמרו לו: א"כ, יהא יודע בשבעים לשון! בא גבריאל ולימדו שבעים לשון, לא הוה קגמר, הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ולמד, שנאמר: עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים (שפת לא ידעתי אשמע). ולמחר, כל לישנא דאישתעי פרעה בהדיה אהדר ליה.

 

ואם כן מה הקשר בן יוסף ופרעה למגילת אסתר ?

אומר הספורנו בראשית פרשת וישב פרק מ פסוק ח

(ח) הלא לאלהים פתרונים. הנה חכמת הפתרון היא באדם מצד מה שהוא בצלם אלהים ולזה יתכן שתהיה גם בי אף על פי שאני עתה עבד ובבית האסורים ומפני זה אפשר שלא צדקתם במה שאמרתם ופותר אין אותו:

המציאות והעתיד נקבעת אך ורק ע"י הקב"ה זה מה שאומר יוסף כשהוא נמצא בתוך בית האסורים כי הוא יודע שזה האמת היחידה וכך גם מרדכי שאומר באסתר פרק ד

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־ אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

ורק כאשר אסתר מבינה את מה שמבין מרדכי מתחיל ויהי ביום השלישי שזה התחלת תהליך ההצלה ורק כאשד יוסף מגיע להבנה הזאת אז מגיע הפתרון  שזה התחלת תהליך ההצלה . ובשני המקומות רואים את העצמה של קבלת הדין באהבה גם מצד יוסף וגם מצד מרדכי .