2.9.2022

פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת שופטים מה ההבדל בן לא תטה משפט ללא תכיר פנים ולקבלת שוחד ? האם לא תטה פנים הוא מהנסתרות ? האם לא תכיר פנים הוא מהנגלות ? האם שוחד קרוב לנגלות ? מי נענש על לא תטה ולא תכיר פנים ? האם בלא תכיר פנים יש  דין ערבות ? האם משפט שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף לא לעשות משפט ? האם דיין המקבל שוחד ודאי לא יעשה דין צדק ? מה יש בשוחד שמסלף דברי צדיקים ? למה בשוחד גורם לפורענות על כל עם ישראל ? ‏ו'/אלול/תשפ"ב

כתוב בדברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹא־תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם:

רש"י דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

(יט) לא תטה משפט - כמשמעו:

ולא תכיר פנים - אף בשעת הטענות. אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה, אחד עומד ואחד יושב. לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו מסתתמין טענותיו:

ולא תקח שחד - אפילו לשפוט צדק:

כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

דברי צדיקים - דברים המצודקים, משפטי אמת:

וצריך להבין מה ההבדל בין 3 הדברים ומה הנפקא מינה

כתוב בשמות (פרשת משפטים) פרק כג פסוק ו

(ו) לֹ֥א תַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט אֶבְיֹנְךָ֖ בְּרִיבֽוֹ:

ואומר התורת משה שמות פרק כג פסוק ו

אבל הנה בפסוק שלפניו כתיב כי תראה חמור שונאך רובץ, ובפע"פ (פסחים קי"ג ע"ב) פריך מי שרי לשנוי' ואי ראה בי' דבר ערוה יעיד בב"ד וכיון שלקה הרי הוא כאחיך, ומסיק שראה בו דבר ערוה יחידי וא"א להעיד עליו ומצוה לשנאותו ומ"מ מצוה לפרוק ע"ש, ואהא קאי לא תטה משפט אביונך מענין הפרשה של מעלה דמיירי ממי שראה בו דבר ערוה וא"א להעיד עליו לענשו ומצוה לשנאותו והוא אביונך של דיין לחוד שהוא ראה בו הדבר ערוה ולא אחר, ע"כ הזהירו שעכ"פ לא יטה משפטו.

כלומר השופט עצמו צריך להפריד את מה שהוא יודע על האדם מהדין של האדם . כלומר המשפט של האדם צריך להיות נפרד לגמרי ממה שידוע לשופט על האדם לנטרל את המחשבות השונות שלו עליו ולהוציא דין אמת . כלומר השופט צריך כאילו לא לראות את האדם עצמו אלה להסתכל על המעשה עצמו בלי מחשבות שיש לו על אותו האדם . אל תטה משפט תלוי רק במחשבתו של השופט על אותו האדם ואין אף אחד בעולם חוץ מהקב"ה שיודע מה הוא חושב .

לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הוא אמנם תלוי בשופט אבל הוא יותר גלוי לכולם כי זה נמצא בשלב הטענות וסדרי הדין . שם מי שנמצא בבית משפט יכול לראות איך מתייחס השופט לאדם אבל לא תמיד ניתן ממש לדעת למה אותו שופט מתייחס אליו ככה האם כי הוא נושא פנים או לא

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.

שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין. נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם הסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם! יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד ולא מעידין אותו.

כלומר לא תמיד ניתן לקיים לא תכיר פנים ואפילו חכמים כתוצאה מהמעשה עם ינאי המלך בטלו את הדין במלכי ישראל . אבל בענין מכיר פנים הינו כנראה לא בנסתרות כי הוא בא לידי ביטוי  בפועל במעשה המשפט ואיך שמתנהל אבל  העונש הוא בידי שמים כי לא ניתן להעניש שופט על כך ובמקום שלא ניתן לא להכיר פנים עדיף מראש לא לעשות משפם

ואומר הרד"צ הופמן פרשת שופטים

כי הביטוי "לא תכיר פנים" מתייחס בעיקר לאיסור להתחשב בכבודו של אדם נכבד. נראה פירושו של רש"י, שאין הכוונה בפסוק זה לאסור הטיית הדין ממש לטובת העשיר, שהרי לזה כבר נאמר: "לא תטה משפט"; כאן נאמר איסור נוסף, שלא לכבד בעל דין אחד יותר מן השני בשעת הטענות (קשה לזה ורך לזה וכו'), אפילו אם השופט ידון כפי הדין והצדק

וכנראה מעשה  זה הוא מצד אחד מהנגלות אבל אינו בדין ערבות כי אין  ביכולת העם לשנות את זה ולכן אינו בדין ערבות והינו בידי שמים להיפרע מהדינים .  

והמעשה השלישי הוא קבלת שוחד שהוא לא ממש מהנסתרות אבל לא ממש מהנגלות

חברותא מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

עכן, מאי טעמא איענוש? מדוע נענשו כל ישראל? שהרי לעולם אין מענישים את אלה שלא חטאו על עבירות הנסתרות של אחרים!?ומתרצת הגמרא: משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו. שהם כן ידעו שהוא מעל בחרם, ולכן לא הוי בכלל "נסתרות".

ואומר בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף מד עמוד א

ויש אומרים שלא נענשו על הנסתרות לעולם וזה שנענשו בחרם עכן מפני שידעו בו אשתו ובניו וידעי תלתא ידעי כולי עלמא:

וכאן בשוחד יש לפחות שני אנשים השופט ובעל הדין . כלומר זה קרוב להיות מהנגלות ולא הנסתרות . ויש כאן פעולה בן השופט לנשפט . והשוחד עצמו עושה פעולה על השופט גם אם הוא צדיק

מדרש אגדה (בובר) דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

[יט] ולא תקח שוחד שהשוחד עשה שהנותן והמקבל אחד הוא:

ואומר רש"י כי השחד יעור - משקבל שחד ממנו אי אפשר שלא יטה את לבו אצלו להפוך בזכותו:

והתוצאה היא מדרש הגדול דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי צדיקים. ישנה דברים המצודקים שנאמרו מסיני

כלומר השוחד מביא את השופט לשנות דברים שנאמרו בהר סיני וזה לא ספק זה ודאי שהשוחד משנה את השופט שיושב על כיסא השיפוט

ואומר הבכור שור דברים (פרשת שופטים) פרק טז פסוק יט

ויסלף דברי - צדיקים: שהשוחד מטה לב הדיין שדברים שהם צדיקים, בדין, נראים להם דבריהם מסולפים ומעוקשים.

ומה ההבדל בניהם

ואומר רש"י דברים פרק א פסוק ט

לא אוכל לבדי וגו' - אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל,ל אדם שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד את המן והגיז את השליו לא היה יכול לדונם, אלא כך אמר להם, ה' אלהיכם הרבה אתכם, הגדילמ והרים אתכם על דייניכם נטל את העונש מכם ונתנו על הדיינין.נ וכן אמר שלמה (מלכים א' ג, ט) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה, אפשר מי שכתוב בו (שם ה, יא) ויחכם מכל האדם,ס אומר מי יוכל לשפוט, אלא כך אמר שלמה אין דייני אומה זו כדייני שאר האומות, שאם דן והורג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חייבתי ממון שלא כדין נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קובעיהם נפש:

אומר רש"י על סמך המדרש שהסיבה שמשה העמיד שרי אלפים שרי מאות ועשרות לא בגלל שהוא לא יכול באופן מעשי לעשות דין עם כל עם ישראל כי משה עשה דברים גדולים מזה כי כל הסיבה שהוא ממנה את כל השופטים כי הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בעונש שיוטל עליו בגלל עיוות הדין . כי אומר רש"י שאם דיין טעה בדין הקב"ה בא איתו חשבון לא בכסף אלה בדיני נפשות .ואומר משה שדיין בשר ודם לא מסוגל לעשות דין שהוא מאה אחוז צודק כי אין לדיין מה שעיניו רואות אבל המציאות היא שאפילו דין צודק יכול להיות מעוות בצורה כזו או אחרת ואז מוטל על הדיין לא רק עונש של ממון כי אם עונש של נפשות מאת הקב"ה ולכן משה מבין שזה לא אפשרי ולכן הוא רוצה לחלק את הנטל על הרבה דינים עד שרי עשרות כלומר דיין לכל 10 אנשים וחלוקה כזו של הנטל מפיל על כל דיין ודיין נטל סביר של עיוות דין שכל אחד יכול לספוג אותו כי אם היה מדובר שאדם אחד יספוג את הכול זה היה מעל מידת הסבירות כלפי אותו דיין לכן אומר משה  אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י

וכך כותב האלשיך במדבר פרק יא שמובן ממנו שהאמה נופלת על ראשי המנהיגים

אתה לבדך, הוא מיותר, כי בכלל אומרו ונשאו אתך וכו' הוא:

אמנם הנה אמרו רבותינו ז"ל בדברים רבה (א ח). שאמר משה היעלה על דעתכם שאיני יכול להנהיג אלף כיוצא בכם. אלא למה אמרתי לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם. אלא שהקב"ה הרבה אתכם על גבי דייניכם, שאשמתכם בראשי מנהיגיהם:

וההבדל ש לֹא־תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים הדין הוא בדיינים והשוחד שהוא יותר בנגלות הוא דין על כל עם ישראל ויש כאן מעורבות של שני צדדים ויש בשוחד דין ערבות

ואומר התלמוד הבבלי מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים: שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר כזאת וכזאת עשיתי. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי. ועד השתא מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן.

כלומר עם ישראל נענש לפי רבי יוחנן על הנסתרות רק עם המעבר של עם ישראל את הירדן ולכן עכן שעבר עבירה  בסתר , עם ישראל לא נענש עליו רק לאחר שעבר עם ישראל את הירדן נענש עם ישראל על מעשה עכן 

ואומר רש"י מסכת סנהדרין דף מג עמוד ב

על הנסתרות - שביד עוברי עבירה, אלא על העבירות הידועות.

עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה, כדאמרינן במסכת סוטה (לז, ב) - מיד נענשו זה על זה, ואפילו לא ידע זה בעבירות שביד חבירו, ובימי עכן כבר עברו את הירדן.

ומתי  הסתיים העונש על הנסתרות

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סוטה פרק ז הלכה ה

אמר רבי סימון בר זבדא ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובה של סנהדרין נפלה בעי. אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

דף על הדף סנהדרין דף מג עמוד ב

ולמה דוקא ביבנה, אלא שאז נחרב בית המקדש, ובעירובין (ס"ה ע"א) מבואר שמיום שחרב בית המקדש יכולני לפטור את כל העולם מדין תפילה, דכתיב שכורת ולא מיין, וממילא בטל התביעה עליהם שהי"ל להתפלל, ולכן שוב אינם נענשים על הנסתרות.,

כלומר אחרי נפילת רוב סנהדרין בהעי עם ישראל נענש על הנגלות ולא על הנסתרות ולכן אחרי החורבן השופטים נענשים על הטית משפט ועל נשיאת פנים אבל על שוחד קרוב לנגלות ועל זה יענשו כל עם ישראל בדין ערבות .

ואומר הרי"ף (על עין יעקב) שבת פרק כ - תולין דף קלט עמוד א אות ק

ועוד ראיה אחרת מסוף הכתובים דכתיב בונה ציון בדמים ראשיה בשוחד ישפוטו שהוא על עון הדיין הלוקח דמים בשוחד ובונה ביתו בלא צדק וכיון שראשיה בשוחד ישפוטו לכן בגללכם ציון שבניתם בדמים ועולה תחרש הרי שלא גזר על העבירה של הנביאים פורענות של חורבן ציון וירושלים אלא על עון הדיינים.