פרשת מטות האם ההורים יכולים להשפיע על הוולד לפני יצירת הוולד ? מה הקשר בן התנהגות ההורים לתכונות של הילדים שלהם ? מכוח מה יש השפעה של ההורים על הוולד לפני יצירתו ? מה מסקנת הגמרא בשאלה האם ההורים במעשים שלהם יכולים לגרום למום או מחלה ניכרת בזמן יצירת הוולד ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת מטות   האם ההורים יכולים להשפיע על הוולד לפני יצירת הוולד ? מה הקשר בן התנהגות ההורים לתכונות של הילדים שלהם ? מכוח מה יש השפעה של ההורים על הוולד לפני יצירתו ? מה מסקנת הגמרא בשאלה האם ההורים במעשים שלהם יכולים לגרום למום או מחלה ניכרת בזמן יצירת הוולד ?  ‏כ"ג/תמוז/תשע"ו

בשבוע שעבר פרשת פנחס דיברתי על התהליך שעובר העובר בבטן אימו  וכיצד זה מסתדר עם מה שהבאתי על מהותה של  מחלה לפי הזוהר במאמר שנכתב בפרשת בלק ‏ט'/תמוז/תשע"ו וכיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

ושאל אותי הרב מנשה כיצד כל מה שדיברת קשור להרבה מקומות שמדברים על הקשר בן התנהגות ההורים לאופי הילדים  ?  והשבתי לו שבאמת צריך להסתכל ולאות את הקשר בן הדברים ואכן יש הרבה גמרות שמדברות על הקשר הזה

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

ובתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד ב

ואל תעמוד בפני הנר ערום - דתניא: העומד בפני הנר ערום - הוי נכפה, והמשמש מטתו לאור הנר - הויין לו בנים נכפין. תנו רבנן: המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה - אותו תינוק נכפה.

ובתלמוד בבלי מסכת כתובות דף עז עמוד ב

דתניא: הקיז דם ושימש - הויין לו בנים ויתיקין, הקיזו שניהם ושימשו - הויין לו בנים בעלי ראתן. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לית לן בה

וכדי להבין את המושגים נביא את רש"י מסכת כתובות דף עז עמוד ב

בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו.

ויתיקין - חלשים.

נכפה - היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ, ומכהו בראשו במוחו ומפילו.

ועוד כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

ובתלמוד בבלי מסכת שבועות דף יח עמוד ב

א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן - מתים, דכתיב: והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה, וסמיך ליה: אחרי מות.

ובתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב

רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה - זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה. בעלי חכמה,

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף יח עמוד ב

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהושע בן לוי אמר: הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע. רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראוין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש - הויין לו בנים זכרים, שנאמר: והתקדשתם והייתם קדושים, וסמיך ליה: אשה כי תזריע.

ובתלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד א

אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה לשום ממון - הויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו;

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך [המתחיל בדף צה עמוד ב]

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים מצאנו לפרשת שמן זך ולפרשת המנורה שנאמרו ונשנו והן צריכין להדרש על הסמוכים

וצריך להבחין של שני השפעות שונות האחד זה השפעה לפני יצירת הוולד ובזמן יצירת הוולד והאחד זה השפעה לאחר שהילד יצא לאוויר העולם . על ההשפעה על הילד לאחר שהוא נולד נראה לי שלכולם פשוט כי לכאורה המעשה של האב או האם משפיעים על ילדם בחינוך שלהם במה שהם רואים ולכן פשוט הדבר שמעשי האב והאם ישפיעו על ילדם . וכבר בעבר דיברתי על הקשר שבן ההורים לבנים שלו שהבן נחשב לירך של אביו ולכן גם הבן בתור ירך של אביו מושפע ממעשי האב והפוך מעשי הבן משפיעים על האב כי כמו שירך מקבלת מכה האדם צועק כי זה כואב לו . הכאב נמצא בראש לא בירך כלומר יש השפעה הדדית בן הירך כלומר הבנים לאב . אבל הרבה יותר מסובך להבין את הקשר בן מעשי האב והאם לפני יצירת הוולד לתכונות של הילדים .

ונראה לי להסביר שהיות והבן הוא ירך אביו אז גם ביצירת הוולד  יש משמעות למעשי האב והאם בזמן היצירה לתכונות שבו הילד נולד . כתוב בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב

ת"ר, שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו,

ובו נראה מה עושה השותף שהוא הקב"ה כתוב תלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק – לא קאמר,

ואם כך מובן ששני השותפים האחרים אביו ואמו גם להם יש חלק בילד הנולד ולכן ברור שכל מעשה שלהם יכול לשנות את העובר . ולכן גם מעשה לפני היצירה וגם בזמן היצירה יש לו השפעה על התכונות של הוולד . אבל בו נראה ונבין איזה סוג השפעה יכול להיות על הוולד . כל הגמרות שהבאתי מדברים על תכנות הנפש של האדם או מומים שלא ניתן לראות אותם כמו נכפה שהיא מחלת הנפילה שלא ניתן לדעת את הסיבה לפרכוסים כי אם ניתן לדעת מה גורם לפרכוסים זה לא נחשב לאפילפסיה כלומר לא ממש מומים שהזוהר מדבר עליהם שהם מומים ניכרים לכל . וצריך לבחון האם התנהגות של ההורים יכולים לגרום למחלה שבו מסתלק האור ששורה על דמות האדם כמו שכותב הזוהר שגורם למחלה שהיא מום ניכר  ? לדעתי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א בדיוק מטפלת בנושא הזה ואומרת

אחרים אומרים: כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום

כלומר הגמרא מנסה להגיד שבאמת התנהגות של ההורים יכולה לגרום לאותם מומים שמדבר עליהם הזוהר שהם מחלות ומומים שכולם יכולים לראות שבו נכנס חושך לאותו המקום שבו פגם האדם במעשיו ואל החושך נכנסים מלאכי חבלה אבל התלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב דוחה את הסברה

.... א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד. אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת

כלומר דוחה  הגמרא את דברי רבי יוחנן בן דהבאי ואומרת שמי שנתן את הסברה הזאת שמעשי ההורים לפני יצירת הוולד יכולים לגרום למומים ניכרים לעין זה לא דברי מלאכי השרת באמת אלה דברי חכמים שנדחים להלכה .

יוצא לנו שהגמרא הביאה סברה שבאמת ההורים במעשים שלהם לפני יצירת הוולד יכולים לגרום לאותם מומים שהזוהר מדבר עליהם שלדעתי שהבאתי בפרשת בלק זה מומים שיכולים להיות רק ממעשי האדם עצמו בגלגול הקודם והגמרא דוחה את הסברה הזאת

יוצא לנו שההורים שהם שותפים בילדים שלהם אומנם יכולים לגרום שינויים בזמן יצירת הוולד אבל אלו רק שינויים שלא ניכרים לעין והם יותר קשורים לנפש האדם ולא לגופו . ואותם מומים שהם ניכרים לעין כל הם תוצאה אך ורק ממעשי האדם עצמו שיכול לעבור  בגלגול והם אותם דברים שהקב"ה חתם עליהם בראש השנה בספר המתים כמו שכתבתי בפרשת פינחס

 

 

 

פרשת פינחס מה ההבדל בן ארור אתה בבואך וברוך אתה בבואך ? מה התהליך שתינוק עובר ברחם אימו ? למה יש תינוקות שנולדים עם מומים ? מה עושה המכה של המלאך לתינוק ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת פינחס  מה ההבדל בן ארור אתה בבואך וברוך אתה בבואך ? מה התהליך שתינוק עובר ברחם אימו ? למה יש תינוקות שנולדים עם מומים ? מה עושה המכה של המלאך לתינוק ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ו

כך כתבתי שבוע שעבר בפרשת בלק "כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי.

כלומר כל תינוק בבטן אימו דמותו שלמה  כי  שם השם שורה עליו והשלמות שלו נובעת מלימוד כל התורה כולה על ידי מלאך כמו שהיה במעמד הר סיני שכל עם ישראל בזמן  מעמד הר סיני התרפא מכל המומים שלו . ואז מעשה לא ראוי שלו פוגע בדמותו הרוחנית . הפגימה זה סילוק של שם השם מאותו המקום ולכן לאותו מקום נכנס החושך וזה אותו חושך שנמצא בלבנה שהפגימה בה הביאה את החושך וזה היה כתןצאה מחטא האדם הראשון . הפגם בדמותו הרוחנית של האדם גורמת לשינוי בדמותו הפיזית של האדם כי מה שיש למטה זה ההשתקפות של דמותו של האדם למעלה   "

ושאל הרב מגן הרי אנחנו רואים שיש תינוקות עם מומים ונולדים עם מחלות אז כיצד זה מסתדר עם זה שאותו תינוק לכאורה היה צריך להיות שלם אחרי לימוד כל התורה כולה ?

ועוד קשה על המהלך מה שאומרת הגמרא שהרב הרשלר הפנה אותי למה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

אז אם אין חטא לפי הזוהר אין פגם אז המציאות שאנחנו רואים היא שונה שבו אנחנו רואים ילדים הנולדים עם מומים נולדים .

וכדי להבין את הנושא התורה כותבת בדברים פרק כח

(ו) בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

אבל התורה בדברים פרק כח

(יט) אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

אם בואך זה  זמן הלידה אז יש מצב שאתה ברוך ויש מצב שאתה ארור וזה בטח לא מסתדר עם הזוהר שטוען שפגם ומחלה היא כתוצאה ממעשה שמסלק את שם השם מאותו מקום וניכנס לאותו המקום חושך והחושך גורם לאותם מלאכי חבלה להיכנס וזה הייסורים שבאים על האדם כתוצאה ממחלה . ויש עוד קושיה  כתוב בתהלים פרק נח פסוק ד

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב:

הרי יש רשעים מרחם וכיצד זה מסתדר שתינוק ברחם אימו שלמד את כל התורה כולה הוא רשע הרי כתוב שנר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו  וכיצד תינוק כזה יכול להיות רשע ?

ולדעתי ניתן להסביר את זה וכך כתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו

"לפי המהלך שהבאתי לכל אדם מעם ישראל יש את החלק שלו בתורה והוא צריך להוציא אותו לפועל ובעצם לכתוב אותו . לכל אדם יש את החלק שהשלים בשלמות וזה נכתב על ידו בספר של צדיקים ונחתם ע"י הקב"ה לסימן שהשלים באותו החלק את התפקיד שהקב"ה נתן לו . את מה שלא עשה בשלמות נכתב בספר של בינוניים אבל לא נחתם לעולם עד שיתקן וישלים וייחתם בספר של צדיקים ואת החלק שרשע בו ייחתם בספר רשעים אבל על אף שנחתם יש לאדם את הזדמנות לתקן עד יום הדין הגדול שבו הקב"ה יסתכל בסה"כ הכתיבה של האדם ואז ייחתם גזר הדין הסופי לתחיית המתים או חס וחלילה לדיראון עולם בגיהינום . עד כאן מדובר על 3 הספרים שבו נעשה הדין לעולם הבא אבל מצד שני יש דין של העולם הזה שנכתב בראש השנה ונתחם ביום הכיפורים וזה לכל אדם וזה הדין של העולם הזה"

וכאן צריך להגיד שמה שאדם עשה בשלמות והוא נחתם לעולם הבא אותו חלק יהיה חלק שלם ואם יבוא בגלגול כדי לתקן את שאר הדברים אותו חלק שהוא שלם בו יהיה שלם גם בגלגול . אותו חלק שהאדם פשע בו "בשלמות " כלומר נחתם עליו על אותו הדבר שהוא רשע גמור באותו הדבר המיתה שלו לא מכפרת על דבר כזה כי הוא נחתם ע"י הקב"ה באותו החטא כרשע בספר המתים לעולם הבא . הדרך היחידה שלו לתקן דבר כזה הוא לחזור בתשובה באהבה ואז הזדונות נהפכות לזכויות אבל המיתה שלו לא מתקנת את מה שהקב"ה חתם עליו ולכן שהוא יחזור בגלגול מה  שהוא חטא הוא יהיה פגום כי שם השם לא יכול להיות במקום כזה ורק חושך יכול להיות שם ולכן תינוק כזה המום שלו הוא בגלל החטא שחטא ואותו מום נותן לו את ההבנה מה הוא צריך לתקן בעולם הזה . ואם כך הפסוקים בתורה שלכאורה סותרים אחד את השני מסתדרים  יפה . אז כשהגמרא אומרת לך  מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא. היא מתכונת לומר במה שהצלחת להביא לשלמות בגלגול הקודם אני מברכת אותך שלא תפגום באותו איבר מושלם , ובפסוק השני אומרת התורה שאם אתה ארור בבואך כלומר עשית חטא שהקב"ה חתם עליו בספר של העולם הבא הרי אתה ארור באותו הדבר ואם תמשיך באותן הדרך תישאר ארור 

דברים פרק כח

(טו) וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ:  ...

 (יט) אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

כלומר הארור לא מדבר על כל האדם הוא מדבר רק על אותו איבר שבו עשית חטא שהקב"ה חתם עליו בספר של העולם הבא שהוא הספר שבו הקב"ה ביום הדין הגדול יפתח אותו ויחליט על כל אדם לחיי העולם הבא או לדיראון עולם בגיהינום .

אבל עדיין צריך להסביר למה אותו תינוק לא נרפא כאשר מלמדים אותו את כל התורה כולה ? הרי במעמד הר סיני כולם התרפאו מכל המומים עם קבלת התורה ומה זה פה שונה ?

וההסבר לכך לדעתי נמצא תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק ח

רע מנעוריו. משעה שהוא ננער בעולם, וכן אמר לו אנטונינוס לרבי יצר הרע מאימת נתון באדם, משעת יצירה או משעת יציאה, אף על פי שרבי אמר משעת יצירה אמר לו אנטונינוס משעת יציאה, אמר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, מנעוריו, משעה שננער לעולם, דכתיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז):

ולפי ההבנה שלי כל תינוק הנמצא ברחם אימו עובר תהליך של מתן תורה ומלמדים אותו את כל התורה כולה ובאמת בשלב הזה הוא שלם אבל המכה של המלאך מחזירה אותו למצבו האמיתי ולא למצב שהיה כאשר לימדו אותו את כל התורה כולה ומצבו האמיתי נקבע לפי מעשיו כלומר לפי מה שכתוב בספר של העולם הבא כל מה שהוא השלים את מעשיו בשלמות והקב"ה חתם את אותם מעשים בספר החיים בזה הוא יהיה שלם וזה מה שנקרה בתורה ברוך בואך אבל מה שנחתם עליו למוות על ידי הקב"ה לעולם הבא על זה הוא ארור ועל זה נאמר אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ  . והתהליך הזה שעובר של מי שברחם אימו בא להסביר לו שהתורה לא בשמים היא דברים פרק ל

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

כלומר מי שיגיד אני לא יכול ללמוד תורה יגידו לו אבל הרי למדת ואם יולד עם מום ויגיד זה מה שאני אני לא יכול להירפא יגידו לו אבל היית שלם בבטן אימך , וכן !!  אתה יכול לתקן את עצמך . ושאר אותם חטאים שהאדם עושה  שאינם נחתמים לא בספר החיים ולא בספר המתים מיתה ממרקת שכתוב בתלמוד שכתוב בבלי מסכת שבועות דף ח עמוד ב

 ונתכפר כפרה גמורה! אי כתיב מחטאתם - כדקא אמרת, השתא דכתיב לכל חטאתם - להנך דאתו לכלל חטאת. וכי מאחר שאינו מכפר, למה תולה? אמר ר' זירא: לומר, שאם מת - מת בלא עון.

וצריך להגיד שמיתה ממרקת ולכן אם אדם חוזר עם מום זה מום שנחתם בספר מתים  והזמן שבו הוא חוזר למצבו האמיתי זה זמן הלידה אבל בזמן שלפני כן הוא שלם