פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בס"ד

פרשת בא האם משה ידע מתי זה חצות ? האם דויד המלך ידע מתי זה חצות ? האם אברהם אבינו ובועז ידעו מתי זה חצות ? מה ההבדל בן משה לדויד ולמה אפשר להגיד שדויד ידע ומשה לא ידע ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

שמות פרק יב

(כט) וַיְהִ֣י׀ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וַֽיקֹוָק֘ הִכָּ֣ה כָל־בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד ב

ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות - מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר: כחצות, אלמא מספקא ליה - ודוד הוה ידע? - דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו, מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר.

פרוש העניין שמשה לא ידע בדיוק מתי חצות ולכן אמר כחצות אבל היה קשה לגמרא איך משה רבנו הנביא הגדול מכולם לא יודע מתי זה בדיוק חצות ודויד המלך לכאורה יודע מתי זה חצות ותירוץ הגמרא שדויד המלך היה לו סימן והיה זה הכינור שהיה מנגן בדיוק החל מחצות .

אבל עדיין קשה למה לדויד היה סימן ולמשה לא היה סימן ולכאורה חוזרת  השאלה איך זה שמשה הנביא הגדול מכולם לא היה לו סימן על תחילת חצות ולדויד המלך היה סימן להתחלת חצות ? 

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף ד עמוד א

רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע. וכיון דדוד הוה ידע, כנור למה ליה? - לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע, למה ליה למימר כחצות? - משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז.

כלומר הגמרא בברכות מיישבת את הקושיה שמשה ידע וגם דויד ידע . אבל עדיין קשה כי משה לא ידע ברמת ודאות גבוהה כי חשש שאולי זה לא יתקיים

ואני רוצה לנסות לתת הסבר אחר

אומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת לך לך דף צב עמוד ב

ודוד הוה ידע, (ומה) ומנא הוה ידע אלא הכי אמר סבא, דמלכותא דיליה בהאי (ליליא) תליא ועל דא קאים בההיא שעתא ואמר שירתא ולהכי קריה לקודשא בריך הוא חצות לילה ממש אקום להודות לך וגו' דהא כל דינין תליין מהכא ודינין דמלכותא מהכא משתכחין וההיא שעתא אתקטיר בה דוד וקם ואמר שירתא,

אומר הזוהר הקדוש שמלכותו של דויד היית תלויה בשירה של דויד בחצות הלילה וצריך להגיד שהשירה זה עסק התורה ולכן דויד ידע בדיוק מתי חצות . ולכאורה צריך להגיד שיש הבדל בן משה לדויד . מכת בכורות היית לפני מתן תורה היית בדיוק בזמן שלפי מה שכתבתי בעבר מכת בכורות הייתה  המכה העשירית שבו העולם חזר למצב של תוהו ובהו כלומר החזרת העולם למצב הראשוני שלו ואז מתחיל בנית העולם מחדש בשיתוף  עם ישראל . התחלת בנית העולם החדש בשיתוף עם ישראל התחיל בתחילת בספירת  העומר כלומר היום של ליל השימורים הוא יום שלא נמצא לא כאן ולא כאן כלומר לא בעולם הישן שהגיע לתוהו ובהו ולא לעולם החדש ולכן זה יום שהוא שייך רק לקב"ה ולא שייך לדעת בו מתי זה חצות וכתבתי בעבר שמשה לא מוזכר בהגדה של פסח כי היום הזה הוא יום שלא שייך בבני אדם

(ראה מאמר פסח  ‏י"ד/ניסן/תשע"ה )  ולכן משה לא ידע את זמן חצות של ליל השימורים ולכן אמר "כחצות " ,ולכן אברהם כן ידע מתי זה חצות בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת לך לך פרשה מב

(טו) [ויחלק עליהם לילה] וגו' ר' בנימן בן יפת מש' ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו, ורבנין אמ' יוצרו חלקו, אמר הקדוש ברוך הוא אברהם פעל עימי בחצות אף אני פועל עם בניו בחצות הלילה, ואימתי במצרים שנ' ויהי בחצי הלילה (שמות יב כט), אמר ר' תנחומא אית דמפקין לישנא אחרינא אמר הקדוש ברוך הוא אביהם יצא בחצות אף אני יוצא עם בניו בחצות לילה שנ' כה אמר י"י כחצות הלילה וגו' (שם /שמות/ יא ד).

וכן ניתן להבין על בועז שידע מתי זה חצות הלילה בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) רות פרק ג

(ח) ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה, שנאמר (תהלים קיט, סב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בועז:

 

וכך ניתן להבין במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

 

יב ויבא אלהים אל בלעם לילה זש"ה (שמות יב) ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה כל הנסים שנעשו לישראל ופרע להם מן הרשעים בלילה היה (בראשית לא) ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם /בראשית/ כ) ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שמות יב) ויהי בחצי הלילה וכתיב (שם /שמות/ יד) ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (בראשית יד) ויחלק עליהם לילה וכן כולם

אבל לא ברור שבאמת כולם ידעו חוץ מדויד עצמו שכתוב שידע ואפילו על ידי סימן כי בשאר ניתן להבין שידעו וניתן להבין שלא ידעו ועל הצד שהשאר לא ידעו אולי ניתן להסביר שבאמת רק דויד ידע כי זה היה קשור למלכותו של דויד ודויד היה אחד משניים  שהקב"ה גילה להם שמקומם בקץ הימין כלומר את הקץ לאחרית הימים , ואומר הזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח דף סג עמוד א

א"ל לקץ הימין, אוף הכא דוד א"ל לקודשא בריך הוא (תהלים ל"ט) הודיעני יי' קצי מה איהו חולק עדבי ולא נח דעתיה עד דאתבשר דיהוי לימינא דכתיב (שם ק"י) שב לימיני,

ואולי גילוי זה של הקב"ה את מקומו של דויד קשור למלכותו של דויד עד קץ הימין וגם דניאל שהקב"ה

גילה לו את קיצו בדניאל פרק יב קשור לשבט יהודה כלומר לשבט המלוכה

(יג) וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין:  

ולכן גם הגילוי לדניאל אולי  קשור למלוכה של דויד עד קץ הימין ולפי זה רק דויד ידע מתי זה חצות כי זה היה קשור במלכותו של דויד עד קץ הימין שזה זמן שלמותו של העולם כלומר אחרית הימים

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי" לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

פרשת בא מה הקשר של פרעה לפילוסופיה המודרנית ? למה הפילוסופיה המודרנית לקחה את "השוויון הטבעי"   לעיקר של הפילוסופיה המודרנית ? וכיצד זה קשור ל"אני בראתי את עצמי" ? ‏ה'/שבט/תשע"ו

בפרשת וארא כתבתי שאדבר על הפילוסופיה של פרעה כפי שבאה לביטוי כאשר משה הפך את המטה לתנין והדמיון לפילוסופיה המודרנית

וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

והמשמעות של האמירה של פרעה זה הכחשה של הקב"ה לחלוטין (חס וחלילה)  כי אם אני בראתי את עצמי אז הקב"ה לא קיים ולכן מצרים נחשבת לחמישים שערי טומאה שזה המקום שלא ניתן לצאת ממנו ואומר האור החיים דברים פרק לב

(י) ימצאהו בארץ מדבר ובתהו וגו'. נראה כי יכוין הכתוב על דרך אומרם ז"ל (פסחים קי"ט א) לא יצאו ישראל ממצרים עד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כו', ואמרו עוד (לקוטי תורה וירא) שאם היו ישראל מתעכבין במצרים היו נטמעים שם לעד לעולם כי היו נכנסים בנ' שערי טומאה,

ולמה לא ניתן לצאת ממנו?  וצריך להגיד שזה  תלוי בצורת הדין שקים בעולם יש דין של העולם הזה ויש דין של העולם הבא ואם אתה נכנס לשער החמישים של הטומאה אתה נכנס למקום של דראון עולם דניאל פרק יב

(ב) וְרַבִּ֕ים מִיְּשֵׁנֵ֥י אַדְמַת־עָפָ֖ר יָקִ֑יצוּ אֵ֚לֶּה לְחַיֵּ֣י עוֹלָ֔ם וְאֵ֥לֶּה לַחֲרָפ֖וֹת לְדִרְא֥וֹן עוֹלָֽם: ס

שהוא גיהינום לעולם  כמו שכתוב פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כד - שובה

אלה לחיי עולם (דניאל יב: ב), א"ר אילו הצדיקים גמורים. ואלה לחרפות לדראון עולם (שם /דניאל י"ב/), אילו רשעים גמורים

(ראה מה שכתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו  )

כלומר גם בעולם הזה יש כאלו שדינם יכול להיחתם  לעולם הבא גם לפני יום הדין הגדול וצריך לברר אם האפשרות הזאת קיימת גם לאחר מתן תורה לאחר שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל ואת יכולת החזרה בתשובה ויום הכיפורים ואולי דין זה חל גם לאחר מתן תורה על אלו שלא קיבלו על עצמם את התורה .

ועשיו נברר את הפילוסופיה המודרנית ( ויקיפדיה )

ליבֶּרליזם (liberalism; מהמילה הלטינית libertas, מילולית: 'חירות')‏^[1] היא פילוסופיה פוליטית אינדיבידואליסטית המבוססת על עקרון חירות האדם. הליברליזם תומך בעקרונות כגון ממשל חוקתי, חופש הדת, זכות הקניין, חופש הביטוי ושוויון בפני החוק ומתנגד למדיניות אטטיסטית ומשטר אוטוריטרי.

ומה המשמעות של חרות האדם ?   (ויקיפדיה )

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו. הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם. משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון. הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם.

אם נבין את המשמעות של הליברליזם וחרות האדם לעומק מאין נובע האוטונומיה של כל אדם ? מה מקור הסמכות של האדם לחרות אוטונומית ?   וכאן יש שלוש  אפשריות אם האדם נברא ע"י הקב"ה הרי ברור שאין לו חרות כי כל מהותו של האדם נובע מהבורא כי הוא ברא אותו וגם אם הקב"ה נתן לו זכות בחירה חופשית הוא נתן לו את הבחירה החופשית כדי שיוכל לקבל שכר על הבחירה בטוב ולא ברע ולכן האדם הוא לא אוטונומי . ואם נגיד שהאדם נברא בעולם של חוקי טבע ע"י תהליך של מצב > חוקים > >תוצאה >מצב >חוקים > תוצאה הרי כבר הוכחנו שאז לא רק שאין לאדם יכולת בחירה אין דבר כזה אדם כי הוא רק תוצאה של תהליך של מצב >חוקים >תוצאה כמו כל תהליך פיזיקאלי ובמקרה כזה אין לאדם יכולת לחשוב ולא להחליט ובטח הוא לא נמצא במצב של "חרות האדם" אלה נמצא בתהליך אין סופי של מצב >חוקים> תוצאה . ולכן האפשרות היחידה שנותרת כדי להסביר את חרות האדם היא הפילוסופיה של פרעה שמפרש ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

וכאן הפילוסופיה של הליברליזם כמו הפילוסופיה של פרעה נמצאת בקושיה עצומה

כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם

ההיגיון והסברה הפשוטה מחייבת שהקב"ה יהיה רק אחד כי הקב"ה מתוך ההבנה שהוא אין סופי ואין לו שום הגבלה חייב להיות אחד ולא יכול להיות עוד קב"ה כי שני אין סוף לא יכולים להיות בבת אחד כי אז יש הגבלה של הקב"ה האחד על השני כי אז נקשה  האם קב"ה הראשון יכול על קב"ה השני ? ולכן הקב"ה במהותו הוא אין סופי אחד ויחיד וללא כל הגבלה . אז איך פרעה מסתדר עם עוד תנינים ? כלומר עם עוד מספר של קב"ה בעולם ? ברור שזה לא מסתדר ואין לזה קיום ולכן בנקודה כזו פרעה  היה צריך להגיד משה אמת ותורתו אמת . וזה המשמעות של בליעת המטה של אהרון את כל התנינים כי באמת אין לזה כל קיום והגיון ולכן כתוב בהמשך שכל הסיבה שפרעה לא אמר משה אמת ותורתו אמת כי ויחזק לב פרעה כמו שכתוב בשמות פרק ז

 (יב) וַיַּשְׁלִ֙יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה־אַהֲרֹ֖ן אֶת־מַטֹּתָֽם:

(יג) וַיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְקֹוָֽק: פ

(יד) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ואיך הפילוסופיה המודרנית מסתדרת עם חוסר ההיגיון שבפילוסופיה שלה . האמת שהיא לא מסתדרת אבל מנסה להקטין את האבסורד שבפילוסופיה הזאת . אם אני בראתי את עצמי ויש לי "אוטונומיה טבעית"  איך אני מסתדר עם עוד הרבה "תנינים" כלומר עוד הרבה "קב"ה" שהם בדיוק כמוני שבראו את עצמם ?  וכאן נכנס לפעולה מושג השוויון

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏

כלומר הפילוסופיה המודרנית לא מחפשת מקור למושג שוויון אלה מניחה שזה האידיאל ולמה היא לקחה את השוויון כאידיאל ? כי היא מבינה שאם צריך להסביר למה אם אני קב"ה שבראתי את עצמי יותר טוב מהקב"ה השני שברא את עצמו אני צריך להביא ראיות והסברים וזה כמובן לא בנמצא ולכן הם הולכים לשוויון כי יותר "קל " למכור שוויון ללא הסבר כי "זה טבעי" מאשר להתחיל להסביר למה אני "קב"ה"  יותר טוב מהשני .  ולכן עקרון "השוויון הטבעי" נהפך למושג ואידיאל של הפילוסופיה המודרנית 

כדי להבין טיפה בים של האבסורד  בגישה הזאת ראינו את מה שכותבים "הרופאים לזכויות אדם"  :

 בחודשים האחרונים אנו עדים לוויכוח סביב מתן קדימות בטיפול רפואי, לאחר ארועי דקירה ותקיפת אזרחים אשר גם התוקף נפצע במהלכם. בעוד כללי האתיקה הרפואית והוראות החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסרים תיעדוף וקדימות בטיפול מלבד על פי הצורך הרפואי, סתר אותם נייר עמדה של ההסתדרות הרפואית כשציין כי ש"במקרים של אלימות אנושית שגורמת לנפגעים גם בקרב מחוללי האלימות הזאת (האויב), ...צריך לחול העיקרון 'עניי עירך קודמים  פנייתנו להר"י הדגשנו כי אין זה תפקידם של צוותי רפואה להיות החוקרים, השופטים והמוציאים לפועל

כלומר כולם שווים מחבלים ונפגעים ואנחנו לא יכולים להיות שופטים ולכן חייבים  לתת טיפול רפואי למחבל במצב אנוש ונניח לפצוע קשה שנפצע מהמחבל והפצוע  יכול למות כתוצאה מאי טיפול מידי כי אנחנו לא "שופטים וחוקרים"  

וכאשר פילוסופיה שאין לה לא בסיס לא הגיון ולא קיום עומדת מול המציאות אז כתוב שמות פרק יד

 

(כה) וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֙וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י יְקֹוָ֔ק נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: פ

אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף נ עמוד א

רבי חייא אמר וינהגהו בכבדות, בכבדות מהו, אלא מכאן אוליפנא דבההוא דברותא דאתדבר ביה בר נש מדברין ליה, בפרעה כתיב (שמות ט) ויכבד לב פרעה, בההוא מלה דבר ליה קודשא בריך הוא בכבדות ממש, אמר ליה קודשא בריך הוא רשע את אוקיר לבך, אנא אדבר לך בהאי, על דא וינהגהו בכבדות

אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה מוביל את האדם לפי מה שהוא מוביל את עצמו ופרעה בפילוסופיה המוטעית שלו הביא את עצמו לאובדנו באותו הים שבו הוא רצה לאבד את עם ישראל ואם נסתכל על העולם נראה שהפילוסופיה המוטעית שלו מביא אותו לסופו ראה את הקומוניזם במאה האחרונה והיום את הליברליזם  המערבי