בס"ד
פרשת ויחי מה משמעות המילים לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי ? מה הקשר לפלילי ? מה הקשר לתפילה ? האם התפילה היא מעשה של דין ושל "הפליה" כלומר ברור טענות ? למה בכלל אדם צריך להתפלל כאשר הקב"ה יודע בכל רגע את מצבו של האדם ? מה מועילים ה"טענות" של האדם שמתפלל לקב"ה ? אם ה"טענות " שלי גרועות אני יפסיד בדין של הקב"ה ? האם תפילה של אדם אחד יכולה לשנות את הדין של אדם אחר ? מה הפעם הראשונה בתורה שלומדים על מהות התפילה ? י"ג/טבת/תש"פ
פרשת ויחי מה משמעות המילים לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי ? מה הקשר לפלילי ? מה הקשר לתפילה ? האם התפילה היא מעשה של דין ושל "הפליה" כלומר ברור טענות ? למה בכלל אדם צריך להתפלל כאשר הקב"ה יודע בכל רגע את מצבו של האדם ? מה מועילים ה"טענות" של האדם שמתפלל לקב"ה ? אם ה"טענות " שלי גרועות אני יפסיד בדין של הקב"ה ? האם תפילה של אדם אחד יכולה לשנות את הדין של אדם אחר ? מה הפעם הראשונה בתורה שלומדים על מהות התפילה ? י"ג/טבת/תש"פ
בראשית פרק מח
(יא) וַיֹּ֤אמֶר
יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה
אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ:
ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי
פרק מח סימן יא
א) ויאמר ישראל אל
יוסף ראה פניך לא פללתי. כלומר לא הייתי מתפלל לראות פניך, לפי
שנתייאשתי ממך ואמרתי טרוף טורף יוסף (בראשית זלג), כי דבר שאדם סבור שהוא בעולם הוא מתפלל
עליו רבונו של עולם זכיני לראותו:
כלומר לא פללתי מלשון תפילה . כלומר ניתן להבין שתפילה
זה מעשה השתדלות של האדם בעולם .
וכך אומר העמק דבר בראשית פרק מח פסוק יא
(יא) ויאמר ישראל וגו'
לא פללתי. פלילה אינה מחשבה בעלמא, אלא בהשתדלות להשיג
דבר, ואמר יעקב הן לא השתדלתי אפילו לראות פניך שהרי הייתי מיואש ממך, והנה בלי
השתדלות,
וכדי שנבין מהי התפילה צריך לראות מתי מופיע פעם
ראשונה בתורה עניין התפילה
כתוב בבראשית פרק כ
(ו) וַיֹּאמֶר֩
אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י
בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖
מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב
אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְ֑יֵה
וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:
הפעם האשונה שעניין התפילה מוזכר בפרוש בתורה כשהקב"ה
אומר לאבימלך שיבקש מאברהם שיתפלל עליו כדי שהוא יחיה . ומיד אחרי שאבימלך מרצה את
אברהם שיתפלל עליו כתוב
בראשית פרק כ
(יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ
וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
מכאן אנחנו רואים שהתפילה הוא מעשה השתדלות של
האדם כדי לשנות את המציאות בעולם . אבימלך ביקש מאברהם שיתפלל עליו לבקשת
הקב"ה ואברהם התפלל לקב"ה והקב"ה ריפא את אבימלך .
מכאן אנחנו לומדים מפורשות בתורה שמעשה התפילה הוא
חלק בלתי נפרד מההשתדלות של האדם בעולם .
ואומר הכתב והקבלה פרשת וירא
(יז) ויתפלל. שם תפלה נגזר לרש"פ מן
פלל שהוראתו חתוך פסק דין בין צדדי הטוענים, ועיקר שרשו שתי אותיות שממנו מלת פלה
שהוראתו ברירה והבדל בין הצדדים (אויסזאָנדערן) כמו אשר יפלה ה' בין מצרים ובין
ישראל.
וממשיך וכותב הכתב והקבלה
ומזה נגזר שם תפלה, והיינו בקשה שיבקש
האדם את בוראו שיהיה נזקק לדינו ויעשה לו פלילה בינו ובין רוע מזלו הנשפט אתו, כי
כשהאדם נתון בצרה וענין רע הרי הוא כאלו מתעצם בדין עם אותו הענין אם לנצח אותו או
להתנצח ממנו והנה הוא מוסר דינו לשמים ועושה את הבורא ב"ה השליט על שניהם לדיין,
ומסדר את טענותיו ומציע זכיות שבידו נגד הצד שכנגדו, ולבו נכון ובוטח שתהיה הכרעת
דינו לכף זכות כפי מה שהוא משער שטענותיו וזכיותיו טובים ונכוחים, כי כל תפלה היא
בקשה שיש עמה טענה (לפי שנגזר מן פלילים שהוראתו על פסוק דין הנעשה עפ"י
דיינים), ומזה תפלות אברהם ומשה ע"ה, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, למה יאמרו
מצרים, זכר לאברהם, ושמעו מצרים כי העלית, ואמרו מבלתי יכולת, האיש אחד יחטא ועל
כל העדה תקצוף, בכל אלה בא המתפלל בטענה ודין ודברים כאומר שהזכות מתחייב מצד
היושר, והוא מעורר את מדת ישרו של הקדוש ברוך הוא.
אומר הכתב והקבלה שעניין התפילה הוא כעין העמדת
טענה לקב"ה בדיוק כמו שעורך דין פלילי מעמיד את הטיעונים שלו מול השופט .
והקב"ה לפי טענות המתפלל צריך "להפלות " כלומר להחליט מה לעשות עם ה"טענות"
של המתפלל לקבל את הטענות או לדחות אותם .
והאמת שזה מציב קושיה מאוד גדולה על עניין הטענות
. נגיד שאני לא "עורך דין פלילי " כזה טוב והטענות שלי לא ממש מוצלחות
אז אני יפסיד בדין כי לא הצלחתי להעמיד "טענות" מוצלחות מול השופט שהוא
הקב"ה?
ומביא הכתב והקבלה כמה דוגמאות של טענות למשל שמות
פרק לב
(יב) לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ
מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים
וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם
עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:
(יג) זְכֹ֡ר
לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ
לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י
הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם
וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:
(יד) וַיִּנָּ֖חֶם
יְקֹוָ֑ק עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ: פ
אומר משה לקב"ה שני טיעונים האחד מה יכולים
המצרים לחשוב על מעשיו של הקב"ה ולפקפק ביכולתו והשני מזכיר לו משה את הברית
עם שלוש האבות . ונשאלת השאלה הפשוטה מה
הטיעונים הללו בכלל מוסיפים ? הקב"ה לא מכיר את כל הטיעונים הללו ? הוא פעם
ראשונה "מבין " את ההשלכות של מעשיו ?
הרי ברור שזה לא המצב כי הקב"ה יודע הכול
וכתוב בירמיהו פרק יז פסוק י
אֲנִ֧י יְקֹוָ֛ק חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן
כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ <כדרכו> כִּדְרָכָ֔יו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו: ס
וככה אנחנו מתפללים כל יום לפני ברכות השחר
"צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ
סְתָרֵינוּ/מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ"
אז מה צריך את התפילה כדי לטעון טענות שהקב"ה
יודע הרבה יותר מכל אדם ומכל האנשים בעולם ועוד יש קושיה האדם עצמו מוגבל ברמת
הידע שלו כמו שנאמר בבראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סה סימן יב
הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, תני שבעה דברים
מכוסים מבני אדם ואלו הן, יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה
הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה,
ומלכות הרשעה אימתי נופלת, יום המיתה מנין, דכתיב (קהלת ט) כי גם לא ידע האדם את
עתו, יום הנחמה מנין, דכתיב (ישעיה ס) אני ה' בעתה אחישנה, ואין אדם יודע מה
בעומקו של דין, שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא, ואין אדם יודע במה הוא
משתכר, דכתיב (קהלת ג) מתת אלהים הוא, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה
יז) אני ה' חוקר לב, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא) כעצמים
בבטן המלאה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג) כי יום נקם בלבי.
ואם כך מה יעזור הטיעונים של אדם בשר ודם המוגבל
בתפיסת המציאות שלו ? מה יעזור כל הטענות של המתפלל כאשר הוא מתפלל לקב"ה
מלשון פלל ? כדי שהקב"ה ידון אותו ? הקב"ה
תמיד יודע היכן האדם נמצא מה מצבו וכיצד יש לדון אותו ולכאורה
הטיעונים של האדם לא מסיפים לקב"ה דבר כי הוא יודע אותם גם ללא התפילה של
האדם , אם כך מה עניין התפילה ?
ולדעתי החידוש של התפילה כשהקב"ה מבקש מאבימלך שישכנע את אברהם להתפלל עליו שהתפילה
היא חלק מההשתדלות של האדם בעולם בדיוק כמו כל מעשה שהאדם עושה . מעשה התפילה משנה
את מצבו של האדם והקב"ה דן את האדם לאחר התפילה לא באותו אופן כמו שהיה האדם לפני התפילה כי התפילה עצמה שינתה
את האדם והביאה אותו לדרגה חדשה שהוא לא היה בא לפני כן . התפילה עצמה משנה את
האדם והמאמץ של האדם להעמיד טיעונים מול הקב"ה בתפילתו משנה את האדם עצמו .
ולכן אבימלך לאחר ששכנע את אברהם להתפלל עליו הוא אדם אחר ואברהם שהתפלל
לקב"ה שירפא את אבימלך הוא אדם אחר לאחר התפילה ולכן הקב"ה שדן אותם
לאחר התפילה משנה את גזר הדין לפי מצבו העכשווי של האדם השקלול של מצבו של אבימלך
ואברהם .
במדבר פרק יא
(א) וַיְהִ֤י הָעָם֙
כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ וַיִּ֣חַר
אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה:
(ב) וַיִּצְעַ֥ק
הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:
העם שצעק למשה הוא עם אחר מהעם שהיה לפני האש ששלח
הקב"ה בעם . ומשה לאחר שהעם צעק והתפלל לקב"ה הוא אדם אחר אחרי התפילה .
וכאשר הקב"ה דן את העם מחדש לאחר התפילה הפסיק את האש כי עכשיו דינו של העם
ומשה שונה כי הם שינו את עצמם .
והיות והדין של עם ישראל זה דין של עם ולא יחידים ויש
ערבות הדדית יכול אדם אחד לשנות את הדין בתפילה גם על אדם אחר
דברים פרק ט
(כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְקֹוָ֛ק מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל
גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:
מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת עקב פרק ט סימן כ
[כ] ובאהרן התאנף ה'
מאד. שביקש להרוג את כל בניו, ואין להשמידו אלא איבוד בנים, שנאמר ואשמיד
פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט), אלא נתפלל עליו משה רבינו ונעשה מחצה על מחצה,
ועל זה נאמר על כל דבר פשע (שמות כב ח), על אותו הדבר שפשע אהרן, שאמר להם שיביאו
זהב ויעשה להם העגל,
כלומר התפילה של משה הועילה לאהרון כי משה בתפילה
שלו הביא את מצב הדין של השקלול של משה ואהרון למחצה על מחצה כלומר למצב שווה ואז
הקב"ה שינה את הדין כלפי אהרון .
וכתוב בשמואל א פרק א
(כז) אֶל־הַנַּ֥עַר
הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֥ק לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר
שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ:
ואומר המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק כז
(כז)
[ג] אל הנער הזה. ר"ל ועוד ראיה שנולד בענין נסיי
ובכח התפלה, כי אני התפללתי אל הנער הזה, והוא שיהיה זכר ושיהיה זרע אנשים, גבר
בגוברין וזרע שמובלע בין אנשים (כנ"ל יא) עד שיהיה ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואם
היה זה מקרה איך התכונן הדבר שיולד כפי השאלה בכל פרטיה. ד] ויתן ה' לי, שתיכף נתן ה'
שאלתי, ולא עבר זמן מן התפלה עד שנפקדתי, שזה אות שהתפלה גרמה זאת. ה] שנתן לי את שאלתי אשר
שאלתי מעמו, בלא אמצעי, רק בחסד עליון כנ"ל.
כלומר חנה
שינתה את המציאות של עצמה על ידי התפילה עד שהגיעה לדרגה שהקב"ה ראה שהיא
ראויה להביא את שמואל הנביא . כלומר התפילה היא מעשה שמשנה לחלוטין את מצבו של
האדם מביא אותו לדרגה אחרת והקב"ה דן אות האדם כפי שהוא לאחר התפילה לפי
הדרגה שהגיע אליה .
לסיכום התפילה הוא מעשה שמשנה את האדם ומביא אותו
למצב אחר לאחר התפילה . חלק מ"טיעוני" התפילה הם "סימן" למצבו החדש של האדם ולפי מצבו של האדם לאחר
התפילה הקב"ה דן אותו .
