13.8.2021

פרשת שופטים מהם 3 הרשויות שמוזכרות בפרשה ? למה אין רשות מחוקקת ? האם יש רשות נבואית ? האם המלך כפוף לרשות הנבואית ? מה היה הטעות של המלך יאשיהו ? למה מלך צדיק כמו המלך יאשיהו נהרג וגופו חורר ככברה ? מה היה מוסיף הנביא למערכת השיקולים של המלך? האם המלך כפוף לרשות השופטת ? למה מלכי ישראל קבלו "פטור " מהעמדה לדין ? למה מלכי דוד לא קבלו פטור מהעמדה לדין ? למה מי שלא דנין אותו לא יכול לדון ? למה צדיקי הדורות הראשונים הצליחו להמתיק את הדין ? האם זכות התורה של דורות אחרונים קטנה יותר או גדולה יותר ? למה זכות התורה של חכמי הדורות אחרונים פחות מועילה לכלל ישראל ? מה הקשר למצבו של כלל ישראל ? כיצד אנחנו נכריע היום בסוגיות של חיים ומוות כאשר אין לנו לא נביא לא אורים ותומים ואנחנו לא באמת יודעים את מצבו האמיתי של עם ישראל ? האם 3 השבועות זה הכלי שנתן לנו הקב"ה להכריע בסוגיות של חיים ומוות ? ‏ה'/אלול/תשפ"א

 בס"ד

פרשת שופטים מהם 3 הרשויות שמוזכרות בפרשה ? למה אין  רשות מחוקקת ? האם יש רשות נבואית ? האם המלך כפוף לרשות הנבואית ? מה היה הטעות של המלך יאשיהו ? למה מלך צדיק כמו המלך יאשיהו נהרג וגופו חורר ככברה ? מה היה מוסיף הנביא למערכת השיקולים של המלך? האם המלך כפוף לרשות השופטת ? למה מלכי ישראל קבלו "פטור " מהעמדה לדין ? למה מלכי דוד לא קבלו פטור מהעמדה לדין  ? למה מי שלא דנין אותו לא יכול לדון ? למה צדיקי הדורות הראשונים הצליחו להמתיק את הדין ? האם זכות התורה של דורות אחרונים קטנה יותר או גדולה יותר ? למה זכות התורה של חכמי הדורות אחרונים פחות מועילה לכלל ישראל ? מה הקשר למצבו של כלל ישראל ? כיצד אנחנו נכריע היום בסוגיות של חיים ומוות כאשר אין לנו לא נביא לא אורים ותומים ואנחנו לא באמת יודעים את מצבו האמיתי של עם ישראל ? האם 3 השבועות זה הכלי שנתן לנו הקב"ה להכריע בסוגיות של חיים ומוות ?  ‏ה'/אלול/תשפ"א

בפרשה שלנו כתוב על שלוש רשויות שונות שיש להם תפקיד במערכת החיים של העם היהודי הרשות המחוקקת לא קיימת כי התורה שלנו היא החוקה שלנו ושל העולם מבחינת הסתכל בתורה וברא את העולם .

הרשות השופטת :

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק ח - י

(ח) כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֙ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֙גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ:

(ט) וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט:

(י) וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְקֹוָ֑ק וְשָׁמַרְתָּ֣ לַעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ:

הרשות המבצעת:

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק יד - טו

(יד) כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכָל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי:

(טו) שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא:

הרשות הנבואית :

הרשות המקשרת בן הקב"ה לעם ישראל שניתן לקרא לה הרשות הנבואית :

דברים (פרשת שופטים) פרק יח פסוק טו - יט

(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:

(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־ קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ:

(יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ:

הרשות המבצעת שהיא המלך בישראל כפוף לחלוטין לתורה באופן מוחלט

דברים (פרשת שופטים) פרק יז פסוק יח - כ

(יח) וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת־מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל־סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֥י הַכֹּהֲנִ֖ים הַלְוִיִּֽם:

(יט) וְהָיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔יו לִ֠שְׁמֹר אֶֽת־כָּל־ דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת־הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַעֲשֹׂתָֽם:

(כ) לְבִלְתִּ֤י רוּם־לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן־הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַעַן֩ יַאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־ מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל: ס

אומנם בהמשך מלכי ישראל קבלו פטור מחכמי ישראל בגלל מעשה שהיה

חברותא מסכת סנהדרין דף יט עמוד א

שנינו במשנתנו: המלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידין אותו.אמר רב יוסף: לא שנו במשנתנו, אלא מלכי ישראל כגון בבית ראשון, או מלכי חשמונאים בבית שני. אבל מלך שהוא ממלכי בית דוד - דן ודנין אותן. דכתיב, שהרי הנביא ירמיהו [פרק כא] אומר: "בית דוד! כה אמר ה', דינו לבקר [בזריזות] משפט".(6)הרי שהם דנים אחרים. ואי לא דיינינו ליה, אם לא ידונו אותם, אינהו היכי דייני, איך יכולים הם לדון את אחרים, והכתיב [צפניה ב]: "התקוששו וקושו". ואמר ריש לקיש: קשט עצמך תחילה, ואחר כך קשט אחרים. [מבואר בדף הקודם].ומקשה הגמרא: אלא, אם מלך מבית דוד דן ודנים אותו - מלכי ישראל, מאי טעמא לא!? למה אינם דנים ולא נידונים.ומבארת הגמרא: הטעם הוא משום מעשה שהיה.(7)דעבדיה דינאי מלכא, העבד של ינאי המלך [שהיה מבית חשמונאי, ולא מבית דוד], קטל נפשא, הרג את הנפש.אמר להו שמעון בן שטח לחכמים לסנהדרין: תנו עיניכם בו, לדונו כדין, בלי חנופה ובלי משוא פנים, ונדוננו, ונדון אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: עבדך קטל נפשא!שדריה להו, שלח את העבד לחכמים, כדי שידונו אותו.שלחו ליה החכמים לינאי המלך: תא אנת נמי להכא. בוא גם אתה לכאן, כי אין בית הדין מכריעים על גורלו של ממון השייך לאדם, אלא בנוכחות בעל הממון. וכמו שמצינו לגבי שור שהרג את הנפש, "והועד בבעליו" אמרה תורה, ומכאן למדנו את הדין שיבא בעל השור לבית הדין, ויעמוד על שורו, כדי שיוכל בית הדין לדונו כשור המועד, כיון שעומד בית הדין להפסיד ממון לבעליו. כמו כן כאשר בית דין באים לחרוץ דינו של עבד, שיש לו בעלים, והוא נחשב כממון הבעלים, לכן צריכים לדונו דוקא בפני הבעלים.אתא, בא ינאי לפני החכמים, ויתיב והתיישב.אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך, על כך שעבדך הרג את הנפש. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד. שנאמר [דברים יט]: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'", ודרשו מכאן חכמים [שבועות ל א] שמצוה על בעלי הדין שיעמדו על רגליהם.אמר לו ינאי המלך לשמעון בן שטח: לא אעמוד כשתאמר אתה. אלא אעשה כמה שיאמרו חבריך, שאר חברי הסנהדרין.נפנה, הפנה שמעון בן שטח ראשו לימינו, לידע אם חביריו יאמרו כמוהו שהמלך יעמוד. כבשו החכמים פניהם בקרקע. הסתכלו למטה, ועשו בכך עצמם כאילו אינם מבינים ששמעון בן שטח דורש מהם להסכים לדבריו, שינאי המלך צריך לעמוד. ועשו כן מפני שהיו יראים מהמלך. וכן נפנה לשמאלו, וכבשו פניהם בקרקע.אמר להם שמעון בן שטח לחכמים: בעלי מחשבות אתם!(8) יבא הקדוש ברוך הוא, שהוא בעל מחשבות, היודע מחשבות לבכם, ויפרע מכם, ויתבע מכם עלבון התורה.מספרת הגמרא: מיד כשאמר כן שמעון בן שטח, בא מלאך גבריאל וחבטן בקרקע, והפיל אותן לקרקע [עונש על כבישת פנים בקרקע], ומתו.באותה שעה אמרו חכמים: כיון שעל ידי אימת המלך יצא מכשול גדול כל כך, לכן: מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד(9) ולא מעידין אותו.

כלומר היה התנגשות בן הרשות הביצועית כלומר המלך מול הרשות השופטת וראו חכמים שהכוח של הרשות הביצועית מעוותת את היכולת השיפוטית של חכמי ישראל ולכן במקרא כזה ההכרעה היית שב ואל תעשה עדיף מלהעמיד מלך למשפט כאשר אין יכולת של הרשות השופטת לדון באמת את המלך ולכן החליטו חכמים " מלך לא דן ולא דנין אותו. לא מעיד(9) ולא מעידין אותו"  וזה הוגבל למלכי ישראל ולא למלכי דוד .

וצריך להגיד שמלכי דוד היו יראי שמים ולכן ניתן לדון אותם כי הם בתוך מה שהגדיר הנביא צפניה צפניה פרק ב פסוק א

(א) הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף:

ועל זה אומר רש"י צפניה פרק ב פסוק א

וקושו - מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו:

והיות ומלכי ישראל לא היו בגדר של התקוששו וקושו הם לא דנים ולא דנים אותם .

ואת היחס בן הרשות המבצעת כלומר המלך לרשות הנבואית אומר רש"י שמואל א פרק יג פסוק יד

(יד) ועתה ממלכתך לא תקום - שכן אמר משה בתורה לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל למען יאריך ימים וגו' (דברים י"ז כ') הא אם סר לא יאריך ימים ואם תאמר לא על מצות נביא נאמ' אלא על מצות התור' הרי כבר נאמר ולשמור את כל דברי התורה הזאת ואחר כך לבלתי רום לבבו ולבלתי סור מן המצוה אפילו ממצות נביא:

כלומר המלך נמצא גם תחת הרשות הנבואית וחייב להישמע לנביא . ואת התוצאות של אי השמעות לנביא מביאה הגמרא חברותא מסכת תענית דף כב עמוד א

תנו רבנן: חרב שאמרו במשנתנו שמתענין עליה(1291), אינו צריך התנא לומר ולחדש דבר זה גבי חרב שאינו של שלום, דהיינו, מלחמה הבאה על ישראל. כי דבר פשוט הוא שמתריעין על כך.אלא, כוונת התנא לומר, שאפילו על חרב של שלום, דהיינו, חיל מלחמה שאינם באים להלחם בישראל, אלא רק עוברים דרך ארץ ישראל, כדי להלחם במקום אחר - מתריעין(1292).ומפני מה צריך להתריע על חרב של שלום, והרי אינם באים להלחם בישראל -שהרי אין לך חרב של שלום יותר מחילו של פרעה נכה, ואף על פי כן נכשל בה, באותה מלחמה, המלך יאשיהו, וכפי שיסופר להלן.שנאמר כאשר רצה פרעה נכה מלך מצרים לעבור דרך ארץ ישראל להלחם באשור במקום הנקרא כרכמיש אשר על נהר פרת(1293), ויצא יאשיהו מלך ישראל למלחמה נגדו, כדי למנעו מלעבור בארץ ישראל:"וישלח אליו [פרעה נכה] מלאכים לאמר: מה לי ולך מלך יהודה?! לא עליך אתה היום, כי אל בית מלחמתי. ואלהים אמר לבהלני. חדל לך מאלהים אשר עמי - ואל ישחיתך".והיינו, ששלח פרעה שליחים אל יאשיהו, שישכנעו אותו להמנע מלהלחם בו. כי באמת אין כלל מלחמה בינו ובין ישראל, אלא מלחמתו היא נגד אשור, אשר שלחוהו אלהיו להלחם בהם.ועתה, צריכים אנו לברר, למה התכוון פרעה בדבריו "אלהים אשר עמי". האם כוונתו לאלקי השמים, או להבדיל, לעבודה זרה.מאן [מיהו] אותו "אלהים" שאמר פרעה שהם שלחוהו למלחמה?אמר רב יהודה אמר רב: זו עבודה זרה. כלומר, פרעה טען, שאלהים אחרים שלחוהו להלחם באשור.אמר יאשיהו בליבו: הואיל וקא בטח פרעה בעבודה זרה - יכילנא ליה [הואיל ופרעה בוטח וסומך על עבודה זרה, אני יכול לו, ואנצחנו במלחמה]. ולהלן יתבאר במה טעה המלך יאשיהו.כתוב בהמשך המקרא: "וירו הירים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני כי החליתי מאד".מאי "כי החליתי מאד"?(1294)אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שמרוב החיצים שירו היורים במלך יאשיהו(1295), עשו את כל גופו של יאשיהו מחורר ככברה(1296).אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מפני מה נענש יאשיהו? והרי לכאורה טענתו היתה טענה טובה!מפני שהיה לו לימלך [להתייעץ] בירמיהו הנביא(1297), אם להניח לפרעה לעבור בארצו או לא - ולא נמלך(1298).מאי דרש [איזה מקרא דרש] יאשיהו, שמשום כך החליט לא לתת לפרעה נכה לעבור בארצו -דרש את המקרא בפרשת בחקתי, גבי הברכות שבירך הקדוש ברוך הוא את ישראל אם ילכו בחקתיו: "וחרב לא תעבר בארצכם". והיינו, שלא יעברו חילות מלחמה בארץ ישראל.וכך דרש: מאי "חרב"? על איזו חרב דיבר המקרא, שלא תעבור בארץ ישראל?אילימא [אם נאמר] שהכוונה לחרב שאינה של שלום, דהיינו, שמבשרנו הכתוב שלא תבוא עלינו מלחמה בארץ ישראל, והכתיב [והרי כבר נאמר] בתחילת אותו פסוק: "ונתתי שלום בארץ", והיינו, שלא תבוא מלחמה על ישראל. ולשם מה חוזר הכתוב בסוף הפסוק ואומר: "וחרב לא תעבור בארצכם"?!אלא, על כרחך שכוונת הכתוב היא, שאפילו חרב של שלום לא תעבור בארצכם!ובאמת כך היא כוונת הכתוב, כפי שהוכחנו.אלא שזה דווקא בדור זכאי. והוא, יאשיהו, אינו יודע שאין דורו דומה יפה בעיני המקום, שלא היו צדיקים(1299).

ואומר החברותא - הערות תענית דף כב עמוד ב הערה (1299

(1299). צריך להבין, במה חטא יאשיהו, הרי הוא לא ידע על כך שאין דורו דומה יפה! וכתב רש"י [שבעין יעקב], שהיות ובאותו זמן היה ירמיהו מתנבא רעות על ישראל, ומוכיחם על עוונותיהם, היה צריך יאשיהו לדעת שיש בהם תועבות נסתרות. והיות ולא חשש לכך, הרי זה כאילו אינו מאמין בדברי הנביא. ובגליוני הש"ס כתב, שהטעם משום שיאשיהו לא נמלך בירמיהו, והרי זה כמורה הוראה בפני רבו. ואפשר להוסיף, שבזה גופא נכשל. כי אילו היה נמלך בו, היה ירמיהו אומר לו שאין דורו דומה יפה. אבל יאשיהו עצמו לא ידע על כך, ולכן נכשל.

כלומר המלך יאשיהו היה צדיק ועליו נכתב מלכים ב פרק כג פסוק כה

וְכָמֹהוּ֩ לֹֽא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְקֹוָק֙ בְּכָל־לְבָב֤וֹ וּבְכָל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכָל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹֽא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ:

ואומר המלבי"ם מלכים ב פרק כג פסוק כה

(כה) וכמהו לא היה לפניו מלך וכו'. וגבי חזקיה כתיב (לעיל יח, ה) בה' בטח ואחריו לא היה כמוהו בכל מלכי יהודה ואשר היו לפניו, ופירש מהרי"א שחזקיה נתעלה על כל המלכים במדת הבטחון, כמו שהיה בענין סנחריב, ויאשיה נתעלה על כולם בענין התשובה, שגם למ"ד (שבת נו ב) כל האומר יאשיה חטא אינו אלא טועה, פי' ששב בענין הדינים שכל דין שדן פחות מבן י"ח החזירם מכיסו, עכ"ד. ובפשוט היתה התשובה בענין הכללי, שהדור ההוא ע"פ מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים ובטל המזבחות והבמות מכל ערי ישראל מה שלא עשה כן חזקיה שהשאיר המזבח שבבית אל והבמות שבערי שומרון והמזבחות אשר על גג עליית אחז, וכבר אמרו בפ' חלק (סנהדרין צד א) שבקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיה משיח וסנחריב גוג ומגוג רק שגרם איזה חטא, ר"ל שהיה ראוי להיות אז הקיבוץ הכללי מן הגלות, כי כבר בארתי (בביאור ישעיה סימן יא ובכ"מ) שמן עת שהיה הגלות הכללי של עשרת השבטים ע"י סנחריב, הוחל זמן הגאולה, דהיינו שאם היו שבים בתשובה שלמה היה תיכף הקיבוץ הכללי המקוה, כי הגאולה יש לה שני זמנים כמ"ש (שם צח א) זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואם היו זוכים היה אז הגאולה הכללית לאסוף נדחים, ואחר שבימי חזקיה נדחה הדבר, היה ראוי שיהיה זה בימי יאשיה שאז שבו בתשובה שלמה, ובאמת אמרו חז"ל שירמיה הלך בעת ההיא להחזיר עשרת השבטים, כי חשב שעתה עת מצוא, ובאר הכתוב הסבה שנדחה הדבר גם בעת ההיא, כמ"ש:

יאשיהו מלך צדיק שעשה את רצון השם אבל גם הלימוד הנכון של דברי התורה לא הספיקו לו כי יש נביא שיכול להגיד לו האם המהלך הזה תואם את מצבו האמיתי על עם ישראל ומתוך זה אנחנו מבינים שכל מהלך שיש לו השפעה על עם ישראל גם חרב של שלום מצריכה נתונים שלא גלויים לעין כמו מצבו של עם ישראל ולכן יאשיהו שטעה ולא התייעץ עם הנביא על מצבו של עם ישראל אפילו שמלך מצרים הסתמך על עבודה זרה סיים את חייו כמו שכתוב ""וירו הירים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני כי החליתי מאד".מאי "כי החליתי מאד"?(1294)אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שמרוב החיצים שירו היורים במלך יאשיהו(1295), עשו את כל גופו של יאשיהו מחורר ככברה" .

ועוד נוסיף בדבר שמצבו של עם ישראל משפיע באופן כזה שגם צדיקים גדולים לא תמיד יכולים להועיל לו אומרת הגמרא חברותא מסכת תענית דף כד עמוד א

אמרו ליה: והא רב יהודה, כי הוה גזר תעניתא - אתא מיטרא [כאשר היה גוזר תענית, היה בא מיד גשם]!אמר להו רבה: מאי אעביד [ומה אעשה]?אי [אם] אתם סבורים שרב יהודה נענה משום תנויי [משום שדרגת לימוד התורה בזמנו היתה עדיפה מדרגתינו] -אין הדבר כך, כי אנן עדיפינן מינייהו [אנו עדיפים בדבר זה מדורו של רב יהודה].דבשני דרב יהודה [שהרי בתקופתו של רב יהודה], כל תנויי

בנזיקין הוה [כל לימודם - בסדר נזיקין היה](1400). שלא היו לומדים סדרים אחרים, אלא סדר נזיקין בלבד(1401). ואנן קא מתנינן בשיתא סדרין [ואילו אנו שונים ולומדים את כל ששת הסדרים].

וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין [וכאשר היה רב יהודה מגיע בלימודו למשנה במסכת עוקצין(1402) המדברת בענין זה]:כל ידות(1403) האוכלין, כדוגמת עלי הירק, אם נגעה בהן טומאה, נטמא גם האוכל המחובר לאותן ידות, אם צריך הוא להן. וכן להיפך, אם נגעה טומאה באוכל, נטמאו גם הידות.

ושנינו שם: האשה(1404) שכובשת ירק בקדירה, דהיינו, שהיא סוחטת את הירק ממימיו, כדי שיתקיים לזמן ארוך, הידות, העלים של אותו ירק - טהורות, ואינן נטמאות אם נגעה טומאה בירק עצמו.

וטעם הדבר, משום שעל ידי הכבישה והלחץ שהופעל על הירק, נשתברו ונסדקו הידות, ואי אפשר ליטול בהן את הירק. כי אם יטלוהו על ידי אחיזה בידות, היות והן חלשות וסדוקות, יתנתק מהן הירק ויפול. והיות וכך, אין העלים נחשבים כידות של האוכל, ואינם נטמאים אגב האוכל.ואמרי לה [ויש אומרים, שאין מדובר על מה ששנינו "האשה שהיתה כובשת וכו'", אלא על ענין זה]: זיתים שכבשן בטרפיהן [יחד עם העלים(1405) שלהן] - טהורין הידות מלהביא טומאה לאוכל, משום שלאחר שכבשום - שוב אינן ראויין להיות בית יד(1406).כשהיה רב יהודה מגיע תוך לימודו לעניינים אלו -אמר [היה אומר]: הוייות דרב ושמואל קא חזינא הכא [עניינים אלו דומים עלי כהוויות של רב ושמואל](1407), שעמוקים הם, ואינם נהירים לי!ואילו אנן [אנו] קא מתנינן בעוקצין(1408) תליסר מתיבתא [לומדים את מסכת עוקצין בשלש עשרה ישיבות בעיר זו שאנו יושבים בה](1409).ולמרות כל זאת, למרות שאנו עדיפים על דורו של רב יהודה בלימוד התורה,ואילו רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאנא [כאשר היה חולץ מנעל אחד] משום עינוי(1410) - אתי מיטרא [היה בא מיד מטר].ואנן קא צווחינן כולי יומא - וליכא דאשגח בן [ואילו אנו, צווחים כל היום בתפילה, ואין שמשגיח בנו ושומע לנו].אי משום עובדא [שמא אין אנו נענין בתפילתנו משום מעשינו, שאין אנו נוהגין כראוי],אי איכא דחזא מידי - לימא [אם יש מי שראה בנו, בחכמים, דבר מה שאינו ראוי - שיאמר]!והיות ואין מי שיאמר עלינו שאין אנו נוהגים כשורה בדבר מה, ודאי שאין הדבר תלוי בנו ובמעשינו, שהרי אנו עדיפים על רב יהודה.אבל מה יעשו גדולי הדור, שלמרות שמחמת מעלת עצמן היו נענים, מכל מקום, היות ואין דורן דומה יפה [אנשי הדור אינם נוהגים כהוגן](1411), לכן אינן נענין בתפילתן(1412).

יוצא לנו שהדין הכללי של עם ישראל נגזר מתוך מצבו של עם ישראל כמכלול  וכאשר אין  לנו נביא אבל יש לנו תלמידי חכמים שבקיאים בתורה לא פחות טוב מדורות ראשונים ויש להם זכות התורה אבל בגלל מצב הדור הנוכחי הזכות של התורה לא מספיקה  להגן על הדור כמו שהיה בדורות ראשונים צריך לשאול את השאלה כיצד מכריעים בסוגיות  כבדות שיכולות להשפיע על כלל עם ישראל ואין לנו נביא שנוכל להתייעץ איתו ולא סנהדרין ולא אורים ותומים ובית המקדש שלנו עומד חרב כיצד נכריע ? בזמן יאשיהו היה את הנביא אבל יאשיהו לא התייעץ איתו וסופו היה שגופו חורר ככברה  כתוצאה מהטעות שלו וחוסר  הידיעה על מצבו האמיתי של עם ישראל גרם לאסון מה אנחנו נגיד ? כיצד נכריע במצבים מורכבים שיש בהם סיכון ממשי לכל עם ישראל ?  

ואולי בשביל זה יש לנו את שלשת השבועות שמדריכות אותנו כיצד נלך וכיצד נכריע


אומרת הגמרא חברותא מסכת כתובות דף קיא עמוד א

ורב יהודה סבר, כתיב קרא אחרינא [שיר השירים ב]: השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות או באילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה [שאוהב ה' את עמו, ומושיבם בארצו] - עד שתחפץ.

ורבי זירא סבר, שההוא קרא מלמד שלא יעלו ישראל לארץ ישראל בחומה, ביד חזקה. אבל מותר לכל אחד לעלות כלעצמו, שלא בכח.ורב יהודה סבר, שקרא "השבעתי" אחרינא כתיב, האוסר לעלות אפילו שלא בכח.ורבי זירא סבר, שההוא "השבעתי" אחרינא - מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא. דאמר: ג' שבועות הללו - למה?אחת, שלא יעלו ישראל בחומה, יחד, ביד חזקה.ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם.ואחת, שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.ורב יהודה סבר [שיר השירים ב] שיש כפל בלשון השבועה, שהרי "אם תעירו, ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כתיב, ונמצא שיש כאן שש שבועות, ואחת מהן באה ללמד כדבריו, שאסור לעלות מבבל לארץ ישראל גם לכל יחיד!ורבי זירא סבר שכפל הלשון, מיבעי ליה ללמד כדרבי לוי, דאמר: שש שבועות הללו - למה?תלתא - הני דאמרן.ואינך, השלש הנוספות - שלא יגלו נביאים שביניהם את הקץ, ושלא ירחקו(1) את הקץ בעוונותיהם, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.[שיר השירים ב] "בצבאות או באילות השדה" -אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם אתם מקיימין את השבועה מוטב.ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.(2)

כלומר 3 השבועות הם הכלי שהקב"ה נתן לנו כדי שנוכל להכריע במצבים מורכבים כאשר יש סיכון לעם ישראל בזמן שאין לנו נביא ולא אורים ותומים ולא ארון הקודש ולא בית מקדש . זה לקח ברור של פרשת שופטים ושוטרים . כי אם לא נכריע בהתאם לזה ממתין לנו הקללה ואם לאו - אני מתיר מפקיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה שהן מאכל לחיות השדה.(2).

לא כל כך רחוק מסופו של יאשיהו .