28.8.2015

פרשת כי תצא הזמן של בן סורר ומורה זה 3 חודשים בלבד מגיל 13 ויום ל 13 ו 3 חודשים מדוע ? למה דווקא מהמעבר מפטור לחיוב ? ומה המשמעות של דרוש וקבל שכר ? ‏י"ג/אלול/תשע"ה


בס"ד

פרשת כי תצא  הזמן של בן סורר ומורה זה 3 חודשים בלבד מגיל 13 ויום ל 13 ו 3 חודשים מדוע ? למה דווקא מהמעבר מפטור לחיוב ? ומה המשמעות של דרוש וקבל שכר ? ‏י"ג/אלול/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

דברים פרק כא

 (יח) כִּֽי־יִהְיֶ֣ה לְאִ֗ישׁ בֵּ֚ן סוֹרֵ֣ר וּמוֹרֶ֔ה אֵינֶ֣נּוּ שֹׁמֵ֔עַ בְּק֥וֹל אָבִ֖יו וּבְק֣וֹל אִמּ֑וֹ וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ וְלֹ֥א יִשְׁמַ֖ע אֲלֵיהֶֽם:

(יט) וְתָ֥פְשׂוּ ב֖וֹ אָבִ֣יו וְאִמּ֑וֹ וְהוֹצִ֧יאוּ אֹת֛וֹ אֶל־זִקְנֵ֥י עִיר֖וֹ וְאֶל־שַׁ֥עַר מְקֹמֽוֹ:

(כ) וְאָמְר֞וּ אֶל־זִקְנֵ֣י עִיר֗וֹ בְּנֵ֤נוּ זֶה֙ סוֹרֵ֣ר וּמֹרֶ֔ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁמֵ֖עַ בְּקֹלֵ֑נוּ זוֹלֵ֖ל וְסֹבֵֽא:

(כא) וּ֠רְגָמֻהוּ כָּל־אַנְשֵׁ֨י עִיר֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔ת וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּ֑ךָ וְכָל־יִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁמְע֥וּ וְיִרָֽאוּ:

ואומר רש"י דברים פרק כא פסוק יח

ויסרו אותו - מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. בן סורר ומורה אינו חייב, עד שיגנוב ויאכל תרטימר בשר וישתה חצי לוג יין. שנאמר (פסוק כ) זולל וסובא, ונאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב:

יש לנו כאן דין מיוחד ומחודש שכאן אנחנו שופטים את האדם לא על פי מעשיו כי אומנם הוא לא שומע בקול אביו ואימו אבל מדובר שלא שמע לקול אביו ואימו בעניין אכילה של זולל וסובא והעניין שאנחנו סוקלים אותו זה על מעשה האכילה כמו שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ז

בן סורר ומורה האמור בתורה הרי נתפרשה בו סקילה ולא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, והיכן הזהיר לא תאכלו על הדם לא תאכל אכילה המביאה לידי שפיכות דמים וזו אכילת בן סורר ומורה שאינו נהרג אלא על אכילה מכוערת שאכל, שנאמר זולל וסובא מפי השמועה למדו שזולל הוא האוכל בשר ברעבתנות וסובא השותה יין ברעבתנות.

כלומר בית דין סוקל אותו על מעשה אכילה ושתייה בצורה של זלילה וסביאה וזה נראה מאוד קשה וכאן אומר רש"י שהעניין העיקרי זה לא על מה שעשה עכשיו אלה על סופו של אותו בן סורר ומורה . כלומר עצם העניין של הזלילה הוא רק סימן למה שיהיה בסופו ולכאורה אנחנו מעדיפים  שימות זכאי ולא ימות חייב . הזמן שבו יכול להיות בן סורר ומורה זה רק שלושה חודשים מיום 13 שנה ויום עד 13 שנה ושלושה חודשים כמו שאומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ז

כל ימיו של בן ג סורר ומורה אינן אלא שלשה חדשים מאחר שיביא שתי שערות, לפי שאפשר שתתעבר אשתו ויהיה עוברה ניכר בשלשה חדשים ונאמר כי יהיה לאיש בן סורר ומורה ולא אב סורר ומורה הא למדת שאם הקיף השיער את כל הגיד קודם שישלים שלשה חדשים הרי זה פטור.

ואם היה אותו בן סורה ומורה זולל בגיל 13 ושלושה חודשים לא היה לו גדר של בן סורר ומורה כלומר יש כאן שילוב של תנאים שגורמים לכך שהוא עתיד להיות חייב ולא זכאי . כל התנאי של זולל וסובא הוא  רק בגיל 13 ויום עד 13 ו 3 חודשים . ואני רוצה להבין מה במיוחד בגיל הזה של קבלת מצוות  שיגרום לכך שהוא ילסטם את הבריות מה שלא יקרה אם יעשה אותו הדבר בהפרש של שלושה חודשים

נאמר בבא קמא עמוד לח' עמוד א'

"אמר רב יוסף: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים (חבקוק ג,ו ) מה ראה ?   ראה שבע מצוות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום  עמד והתירן להם (ויתר להם על המצוות )  .

(שואלת הגמרא) איתגורי אתגר ? (האם יכול להיות שיקבלו שכר על שלא עשו את המצוות ?  ) אם כן מצינו חוטא נשכר (וזה לא יכול להיות כלומר הקב"ה לא ויתר להם על העונש )

(שאל )  אמר מר בריה דרבנא : לומר שאפילו מקימין אותן אין מקבלים שכר ? (וזה לא יכול להיות שאדם יעשה מצוה ולא יקבל שכר כלשהוא  )

ובהמשך המסקנה " אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלה כמי שאינו מצווה ועושה דאמר רבי חנניה גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה "

פירוש : הקב"ה נתן לבני נוח 7 מצוות והם לא עשו אותם "ויתר"  להם הקב"ה על המצוות.  כיצד הוא "ויתר" על המצוות  ? : את העונש על אי קיום המצוות לא ויתר להם אבל השכר שהם מקבלים על המצוות שעושים יקבלו לפי "תעריף" של לא מצווה ועושה כלומר שכר קטן בהרבה . 

 

 

 

בעבודה זרה דף ב עמוד ב  :

"א"ר יוחנן מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבא אצל ישראל וקבלוה אלא הכי אמרי כלום קיבלנוה ולא קיימנוה ועל דא תברתהון אמאי לא קבלתוה אלא כך אומרים לפניו רבש"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ולא קבלנוה כמו שעשית לישראל דכתיב (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו שנא' (ישעיהו מג) וראשונות ישמיענו שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם ומנלן דלא קיימום דתני רב יוסף (חבקוק ג) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים מאי ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן"

פרוש : אומות העולם באים בטענה אל הקב"ה למה הוא לא כפה עליהם  הר כגגית כמו שעשה לעם ישראל והקב"ה אומר להם אתם קבלת 7 מצוות ולא קימתם אותם ולכן "ויתרתי" לכם על המצוות לעומת זאת עם ישראל קיבל ועשה את המצוות ולכן לעם ישראל לא ויתרתי על המצוות .

שואלים אומות העולם את הקב"ה בעבודה זרה דף ג' עמוד א' :

"רבש"ע ישראל שקיבלוה היכן קיימוה אמר להם הקב"ה אני מעיד בהם שקיימו את התורה [כולה] אומרים לפניו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב (שמות ד) בני בכורי ישראל " 

אומר הקב"ה :

"יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד (עבודת כוכבים) יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה"

פירוש : עם ישראל בשונה מאומות העולם קיבלו עליהם את המצוות כשהקב"ה נתן להם ולכן היה להם את הזכות שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית  והם מקבלים היום  שכר כעושה ומצווה ולא כמו אומות העולם שמקבלים על המצוות שכר שעושה ולא מצווה ,ועוד שלא מספיק העדות של הקב"ה על שעם ישראל קיים את המצוות וצריך עדים שלא נוגעים בדבר שאכן קיימו את המצוות בזמן שהקב"ה נתן להם

אנו רואים שכאשר עוברים מפטור של מצוות לחיוב של מצוות צריך לעשות  2 פעולות חשובות

1.      קבלת המצוות   2. עדים על קיום המצוות

ללא 2 הפעולות הנ"ל הקב"ה "מותר" על המצוות לבעל החיוב ואז העונש על אי קיום המצוות נשאר והשכר יורד למעלת לא מצווה ועושה  (כמו שהיה עם אומות העולם )

אם כך הזמן הזה של 3 חודשים זה הזמן שבו אם לא קיבל עליו אדם את המצוות הקב"ה "מוותר" לו על המצוות והוא נכנס למסלול של לא מצווה ועושה  שהשכר שלו קטן יותר . ולכן אני רוצה להגיד שלכן רק בזמן הקריטי הזה כאשר מצפים מהאדם לקבל עליו מצות והוא עושה ההיפך לא שומע בקול אביו ואימו ובנוסף לזה זולל וסובא לאדם כזה אין את הסיכוי להיות זכאי רק חייב

בעירובין דף י"ג עמוד ב' כתוב :

"   תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הילל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח  לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא  עכשיו שנברא יפשפש במעשיו "

ורש"י כותב על המקום :

 " אם בא מצוה לידיו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד שהרי שכרה עתיד לבא ואם באת לידו עבירה יחשב שכרו שמשתכר בה (בעבירה ) עכשיו כנגד הפסדה העתיד להיפרע ממנו" .

יוצא לנו שרק אדם שמקבל שכר כמצווה ועושה ומפשפש במעשיו יכול להיות זכאי ולא חייב אבל אדם שמקבל שכר כלא מצווה ועושה ולא מפשפש במעשיו והוא עוד לא שומע בקול אביו ואימו וזולל ושבע אין לו שום סיכוי להיות זכאי ולכן התורה מעדיפה שימות זכאי ולא חייב במקרה הזה  . אומנם הגמרא אומרת בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א

דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר,

ומה הכוונה דרוש וקבל שכר  ? לשיטתי זה פשוט . יש לאדם להבין את החשיבות של המעבר מפטור לחיוב שבו על האדם לקבל עליו  את החיוב ואז יקבל שכר איזה שכר ? שכר כמצווה ועושה ולא כלא מצווה ועושה .

פרשת כי תצא "ריתחא דאורייתא" או "רוגזא דרבנן" זה דבר טוב או רע ? להגיד על תלמיד חכם שוטה בהול או אין לך מוח בקדקדו זה טוב או רע ? ‏י"ג/אלול/תשע"ה


בס"ד

פרשת כי תצא "ריתחא דאורייתא"  או "רוגזא דרבנן" זה דבר טוב או רע ? להגיד על תלמיד חכם שוטה בהול או אין לך מוח בקדקדו  זה טוב או רע ? ‏י"ג/אלול/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב בקהלת פרק ט

(יז) דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֔ים בְּנַ֖חַת נִשְׁמָעִ֑ים מִזַּעֲקַ֥ת מוֹשֵׁ֖ל בַּכְּסִילִֽים:

והפרוש הפשוט כמו שרשי מביא בקהלת פרק ט פסוק יז

(יז) בנחת נשמעים - מקובלים הם לבריות:

אבל אנחנו רואים בבבלי ובירושלמי ביטוים שלא ניתן לקרוא להם "בנחת"

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף כ עמוד ב

אמר ליה רב עמרם לרבה: היכי פשיט מר איסורא מממונא? - אמר ליה: תרדא! שטרי חליצה ומיאונין תנן. פקע ארזא דבי רב. מר אמר: משום לתאי דידי פקע, ומר אמר: משום לתאי דידי פקע.

ואומר רש"י מסכת זבחים דף כה עמוד ב

תרדא - שוטה בהול.

ויש עוד מספר מקומות שהביטוי הזה מופיע . ועוד יש ביטוים בתלמוד בבלי מסכת יבמות דף ט עמוד א

א"ל לוי לרבי, מאי איריא דתני: ט"ו? ליתני: ט"ז! א"ל: כמדומה לי שאין לו מוח בקדקדו!

וצריך להבין כיצד הדברים יכולים להסתדר מתי דברי חכמים בנחת נשמעים ומתי הדברים הם כמו ברזל חריפים פוגעים ומפוצצים כמו סלע ?

אומר התלמוד בבלי מסכת תענית דף ד עמוד א

ואמר רבא: האי צורבא מרבנן דרתח - אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה'. ואמר רב אשי: כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל - אינו תלמיד חכם, שנאמר וכפטיש יפצץ סלע. אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה - דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא: אפילו הכי, מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך וגו'.

התורה נמשלת לאש ולכן תלמיד חכם המתעסק בתורה שהיא אש רותח כי התורה גורמת לו לרתוח . ולכן נקרא תלמיד חכם צורבא מלשון רתיחה לשון צריבה כמו שאומר רש"י מסכת תענית דף ד עמוד א

צורבא מרבנן - בחור חריף, כמו ביעי דצריבן במסכת ביצה (ז, א), תלמיד חכם זקן לא קרי צורבא, אלא ההוא מרבנן קרי ליה.

ויש לנו את הזוהר כרך ב (שמות) פרשת תצוה דף קפב עמוד ב

ואי תימא הא רוגזא דרבנן, רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין דהא תנינן דאורייתא אשא איהי ואורייתא קא מרתחא ליה דכתיב (ירמיה כג) הלא כה דברי כאש נאם יי', רוגזא דרבנן במלי דאורייתא, רוגזא דרבנן למיהב יקרא לאורייתא וכלא לפולחנא דקודשא בריך הוא הוי, לכך נאמר (דברים ד) כי יי' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא, אבל אי במלין אחרנין לאו פולחנא דקודשא בריך הוא האי בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו כו"ם ממש כהאי ואסיר לקרבא בהדיה דהאי,

והזוהר הקדוש עושה אבחנה מאוד ברורה שרתיחה ורוגז בדברי תורה זה טוב אבל לא בדברים אחרים .כי התורה היא אש והיא מרתיחה את מי שעוסק בה וכך הוא מי שעוסק בתורה אבל בדבר אחר זה פסול . והזוהר מוסיף ומחדש שהרוגז של רבנן הוא כבוד התורה וזה עבודת השם כלומר שאתה מתעסק בתורה אתה צריך  "לרתוח" .

צריך הסבר למה ריתחא דאורייתא זה טוב ומה התפקיד שלו בקניין התורה ומתי צריך להשתמש בזה

אומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

"ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה".

כלומר כלל ישראל הם התורה והתורה זה כלל ישראל . כל אחד מישראל יש לו את החלק בתורה וזה התורה הייחודית שלו וכל כלל ישראל מרכיבים את כל התורה ואומר באלשיך שיר השירים פרק ג

והיה הלמוד מלחמה מה שאמרו ז"ל (שמות רבה כח ו) כי כל נפש ונפש שנמצאו בסיני, הנולדים ואשר עדן לא היו בעולם, קבלו כל אחד חלקו בתורה איש איש לפי בחינתו, והוא מה שמחדש כל תלמיד חכם וכל תלמיד ותיק בתורה להלחם מלחמתה של תורה כנודע, וזהו מלומדי מלחמה.

לכל אחד מישראל יש את החיוב ללמוד את התורה ולהביא לידי ביטוי את התורה שלו שהיא החלק המיוחד שלו בתורה . וזה המלחמה של כל אחד ואחד במלחמה על התורה כי אם אותו חלק השייך לו לא יבוא לידי לימוד וגילוי יהיה חסר בתורה של כל עם ישראל וזה המלחמה של כל אחד ואחד ובייחוד תלמידי חכמים שחלקם בתורה גדול יותר משאר האנשים . וחלק מן המלחמה הזאת היא  ריתחא דאורייתא כי שאתה מתעסק עם אש אתה רותח וזה מלחמה ולא טיול.  ומוטל על כל אחד ואחד להלחם בכל כוחו כדי להוציא לאור את התורה שהיא שלו ומוסיף האלשיך איוב פרק כח

על כן כל נשמות עם בני ישראל אשר הן חלק אלוק ממעל, הן אחוזות בתורה כל אחד בבחינה המתייחסת אל ערכה, ועל כן לכולם יש חלק בה והוא יתב' כל מה שבתורה שבע"פ הצריך להתחדש בכל דור ודור, וכן כל העתיד להתחדש בכל חלקי התורה בסוד בדרש בפשט, הכל ניתן לנשמות העתידות כמ"ש ז"ל במכילתא על פסוק וּנְוַת בית תחלק שלל, ובזה אמר הוא ית' הלכה משם ר' אליעזר כי היה מחלקו, וכן מרבה בר נחמני אמרו מאן מוכח כו' כי חלקו היה, ועל כן אמרו רז"ל אל תגזל דל כו', על הגוזל דברי תורה מאחר ואומר בשמו שאת נפשו הוא גוזל:

ולכן כשאתה נלחם על התורה שלך אתה לא יכול שלא לרתוח כי מי שמתעסק עם אש רותח ולכאורה חובה עליך לרתוח כדי להלחם על התורה שלך . אבל כמו שחובה עליך להלחם על התורה שלך חובה עליך לדעת מתי ניצחת ומתי הפסדת ולכן תלמיד חכם צריך להיות גם שפל

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

(ואמר) +מסורת הש"ס: אמר+ רבי חנינא בר אידי: למה נמשלו דברי תורה למים, דכתיב הוי כל צמא לכו למים - לומר לך: מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.

כלומר התורה נמשלה גם למים לא רק לאש  וזה הצד השני של המטבע שכל אחד מישראל מצד אחד לוחם את מלחמתה של תורה אבל מצד שני נמשל למים וזאת כדי להבין מתי אתה צריך להיות חזק כברזל להלחם בריתחא דאורייתא ומתי לקבל את דעתו של השני בהכנעה ובדעה שפלה . כי אם המטרה שלך זה התורה אז רק האמת חשובה ולכן לפעמים משתמשים בברזל ולפעמים משתמשים במים אבל אם אתה חושב רק על הכבוד של עצמך אין לך רשות לרתוח כי מה שהפעלת זה כעס שנמשלה לעבודה זרה אבל אם מה שאתה רוצה זה את כבוד התורה אז כעס וריתחא דאורייתא זה כלי חשוב בקניין התורה שלך ושל עם ישראל .

וזה מה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

תניא, היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מצאי מצא חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה

לסיכום כל אחד מישראל ובמיוחד תלמידי חכמים יש עליהם את החובה ללמוד ולהוציא לעולם את התורה שלהם שמיוחד להם וזה מה שנקרא מלחמה  של תורה וחלק בלתי נפרד מן המלחמה זה ריתחא דאורייתא כי אם אתה מתעסק עם אש אתה רותח ,אבל מצד שני תמיד צריך שיהיה לך מים כדי להבין מתי צריך להסתיים הריתחא דאורייתא ואם אין לך את שני הדברים הללו אתה צריך להיזהר כי אז התורה נהפכת לסם המוות

ובעזרת השם בלי נדר שבוע הבא נמשיך את הדיון של ריתחא דאורייתא