30.5.2014

פרשת נשא קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה מתנות כהונה ונקרא בן חמצן ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  קנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם . האם רדיפה אחרי מצוה או אחרי כבוד שמים נכללת באותם תכונות שמוציאים את האדם מן העולם ? מה ההבדל בין קנאת סופרים תרבה חוכמה שזה רצוי ,לאדם שחוטף מחיבוב מצווה  מתנות כהונה ונקרא בן חמצן  ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

משנה מסכת אבות פרק ד

 

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

האם רדיפה אחרי כבוד שמים נכלל גם בכבוד המופיעה במשנה שמוציא את האדם מן העולם ?

הרי ידוע וכתוב שקנאת סופרים היא דבר חיובי

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף כא עמוד א

רב דימי מנהרדעא אמר: כ"ש דגריס טפי, קנאת סופרים תרבה חכמה

ואומר הכלי יקר שמות פרק כה

והקרוב אלי לומר בזה, לפי שאמרו החכמים, במעלות הבט למעלה ממך כי על ידי זה ידמה בנפשו כי הוא חסר מן שלימות ולא הגיע למדריגת חבירו ויבוא להתקנאות בו ויוסף על שלימות חכמתו כי קנאת סופרים תרבה חכמה. אבל בעניני העולם הזה, דהיינו כל הצלחות הגופניות כעושר וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנו ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו כי יש לו רב יותר מן הרבה אנשים.

ואומר הפנים יפות דברים פרק לג

אבל המקנא בחכמת חבירו שגם הוא יהיה כמותו אין לך מדה טובה יותר מזו, ע"ז אמרו קנאת סופרים תרבה חכמה, ולשון סופרים הוא היינו משום דאמרינן [אבות פ"ג מ"ב] שנים שעוסקים בתורה כתוב בספר זכרון לפני ה' ואחז"ל [ברכות ו א] תרי מכתבי מילייהו, וז"ש [סנהדרין קה ב] בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו דהיינו שהם נוחין זה לזה בהלכה ומחכמין זה לזה,

כלומר קנאת סופרים זה מידה מיוחדת שאתה מקנא באדם שאתה יודע  שיש בו יותר תורה  ומדות טובות  ובו אתה מקנא . קנאה כזו לא רק מותרת היא גם מצווה כי כך אתה גורם ליותר חוכמה . בו ננסה להסביר את העניין . הקדוש ברוך הוא נתן לנו מצוה מיוחדת בדברים פרק יז

(יא) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל:

ועל מי מדובר ? מדובר שצריך לשמוע בקול הרב  .נשאלת השאלה  מי זה הרב ? והתשובה אותו אחד שאתה יודע שיש בו יותר תורה ממך . כדי שהוא יהיה רב שלך אתה צריך לדעת שיש בו יותר תורה ממך , אתה מבין שבך יש פחות תורה ממנו  . ואם כך יש כאן שני כוחות כוח אחד זה ענוה (היפך מגאווה ) אתה יודע  שהוא יותר ממך ולכן אתה שומע בקולו ובמקרה כזה התירה לך התורה לקנא בו כי הקנאה הזאת נובעת ממידת  הצניעות וההבנה שיש לך מה ללמוד ולכן היא תגרום להרבות חוכמה . אם כך מבורר בזה שקנאה שהיא מידה רעה מותרת במקרה שכנגדה יש מידה הפוכה מידת הצניעות כי כשיש שילוב כזה אתה תרבה חוכמה , התוצאה תהיה חיובית ולא תגרום לך ליפול למידת קנאה אחרת שהיא שלילית ביותר .

אבל יש מקרים שבו הרצון לכבוד שמים לא מאוזן ע"י תכונה הפוכה ובמקרה כזה זה יהיה אסור

 תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א

אמר רבא: וכרב מי לא תניא? והתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים! מאי חולקים? חוטפים, כדקתני סיפא: מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו, והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו. אמר רבה בר רב שילא: מאי קראה? +תהלים עא+ אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ. רבה אמר, מהכא: +ישעיהו א+ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ.

התלמוד מבקר קשות את אלו שחוטפים את מתנות הכהונה אפילו שמדובר בחיבוב מצוה ובקודשי שמיים . כי כאן זאת תכונה שלילית (לחטוף) אבל אין כאן תכונה נוגדת שתאזן אותה ולכן אותו אחד שחטף נקרא בן חמצן .

ויש גמרא בבבלי מסכת חולין דף קלג עמוד א  שאנו רואים שהיה לאבי טעות בהתחלה וחשב בסברא שיש מעלה לחטוף מתנות כהונה ולאחר מכן הבין מגזירת הכתוב שזה לא ראוי שינה את התנהגותו .אבל ניתן להבין שהתנהגות כזאת ללא בלם של תכונה מנוגדת יכולה לגרום לנזק

אמר אביי: מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא - חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן - ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא: +שמואל א' ח+ ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר: בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא; כיון דשמענא להא דתניא: הצנועים מושכין את ידיהם, והגרגרנים חולקים משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי - לאחזוקי נפשאי בכהני;

ואביי אומר שאפילו לבקש לא ביקש אם נתנו נתנו ואם לא לא לקח .

ואכן כך נפסק להלכה בשולחן ערוך שולחן ערוך יורה דעה הלכות מתנות כהונה סימן סא סעיף יא

אין לו לכהן <יב> לחטוף המתנות ואפילו לשאול אותם בפה, אלא אם יתנם לו יא) דרך כבוד, יטלם. יא] ובזמן <יג> שהם כהנים רבים במטבחיים, הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים נוטלים. ואם היה צנוע זה <יד> [ב] במקום שאין מכירין שהוא כהן, יב) יטול כדי שידעו יג) שהוא כהן.

לסיכום לפעמים יש תכונות שליליות כמו קנאה שהיא מותרת ורצויה לכבוד שמים ,וחיבוב מצווה וזאת כאשר יש דבר אחר המאזן אותה אבל כשאין איזון לא ניתן להתנהג בתכונה שעיקרה שלילי גם אם זה לכבוד שמים .

 

 

 

 

פרשת נשא יש שינוי גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס בין כמה נפקדו מגיל חודש ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד


בס"ד
פרשת נשא  יש שינוי  גדול ביחס בין מספר הגברים בין משפיות השונות של שבט לוי היחס  בין כמה נפקדו מגיל חודש  ומעלה ובין כמה נפקדו מגיל שלושים עד חמישים וצריך לברר למה ההבדל ? ‏א'/סיון/תשע"ד

 

 

 
מחודש ומעלה
מגיל שלושים עד חמישים
אחוז הבוגרים מגיל שלושים עד חמישים לסה"כ הגברים מגיל חודש
גרשוני
7500
2630
35%
קהתי
8600
2750
32%
מררי
6200
3200
52%
סה"כ
22300
8580
38%
 
 
 
 

 

אנו רואים שהיחס הקטן ביותר בן סה"כ גברים מגיל שלושים לחמישים לסה"כ הכללי של הגברים מגיל חודש נמוך במיוחד במשפחת הקהתי וגבוה במיוחד במשפחת המררי

המשמעות של היחס הזה ששיעור המוות במשפחת הקהתי הוא הגבוה ביותר ולכן יש פחות מבוגרים בגיל 30 עד 50  . (יכול להיות סיבה של ילודה מאוד גבוהה בפרק זמן קצר אבל זה לא נראה סביר )

ונבדוק מדוע יש את ההבדלים הללו .

אצל משפחת הקהתי מופיע במדבר פרק ד

(יט) וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ:

(כ) וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ:  

לכאורה למשפחת הקהתי נתנו עבודה מסוכנת שגרמה להם מיתה מרובה והקדוש ברוך הוא נותן להם פתרון כיצד לפתור את הבעיה . כדי שלא ימותו יש שני פתרונות 1. אהרון ובניו יכסו את הארון המנורה וכלי הקודש ורק לאחר כיסוי כלי הקודש יבואו בני קהתי לסחוב את כלי הקודש 2. היות ומדובר בעבודה גבוהה ביותר ולכל אחד מבני קהתי יש רצון לעשות יותר כדי שלא יהיה תחרות ובזיון מול הקודש יש חלוקת עבודה וכל אחד מקבל תפקיד מיוחד כך שלא יהיה תחרות לא בריאה .

וכל זה מפורש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה

שאמר ר"א בן פדת בשם ר"י בן זמרא מתוך שהיתה האש יוצאת ושפה בטועני הארון היו מתמעטין והיו כל א' וא' רצין זה נוטל את השלחן וזה נוטל את המנורה וזה נוטל את המזבחות ובורחים מן הארון מפני שהיה מזיקן והיה הארון כאלו מתבזה והיה הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ושוב היו מתכלין אמר הקדוש ברוך הוא למשה מה אני הורג בני קהת אם יטענו הרי מתמעטין ואם לא יטענו הרי כעס עליהם א"ל הקדוש ברוך הוא למשה ולאהרן עשו להם תקנה לבני קהת כדי שלא יכרתו מן העולם שלא יהו מניחין ובורחין אל תכריתו את שבט וגו' אלא יבא אהרן ובניו ושמו אותן איש איש על עבודתו ואל משאו כדי שלא יוכלו להתחלף מעבודה לעבודה וממשא למשא הה"ד (במדבר ד) וזאת עשו להם וחיו וגו' רבי שמואל בר נחמן אמר ח"ו לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ומנורה אלא אף על פי שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ואם כן למה היה מזהיר עליהם אל תכריתו את שבט וגו' אלא מפני שהיו יודעין שכל מי שטוען בארון שכרו מרובה והיו מניחין את השלחן והמנורה והמזבחות וכולן רצין לארון ליטול שכר ומתוך כך היה זה מריב ואומר אני טוען כאן וזה מריב ואומר אני טוען כאן ומתוך כך היו נוהגין בקלות ראש והיתה השכינה פוגעת בהם אמר האלהים למשה עשה להם תקנה כדי שלא יתכלו מן העולם אל תכריתו וגו' אלא יסדרו אותם על עבודתם ועל משאם שלא יריבו זה עם זה עשה להם משה תקנה אלא שהיו מריבין זה כנגד זה זה אומר אני טוען בארון וזה אומר לאו אלא אני טוען ולא היה יודע אחד מהו קבוע לו מהו משאו אמר הקדוש ברוך הוא והיו אהרן ובניו נכנסין ונותנים לכל אחד ואחד טעונו שנאמר ואהרן ובניו יבאו ושמו אותם וגו'.

כלומר שאיפה ומוטיבציה גבוהה יכולה להביא לידי מוות כי זה גורם לביזיון הקודש ולכן נתן עשה להם הקדוש ברוך הוא תקנה כדי להפחית את הסיכוי למוות אבל בכל מקרה אנו רואים לפי החשבון שזה גרם למוות ולכן בני קהתי היו הפחותים ביותר מבחינה מספרית .

 

 

ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ה את מעלתם של בני קהתי

 

ד"א כמה היה שבטו של לוי מעולה מישראל שישראל היו מהלכין לבושים סנדלים אבל שבטו של לוי שהיו טוענין בכלי המשכן היו מהלכין יחפים הרי למדנו שהיו שבט לוי מעולה מכל השבטים ומעולין בשבט לוי משפחת קהת שהיה בן לוי נותן משאו או הקרשים או הבריחים או האדנים או כל דבר על העגלות אבל משפחת קהת היו טוענין בכתפיהם שלא היה להם רשות ליתן הארון על העגלה שנאמר (במדבר ז) ולבני קהת לא נתן וגו' ועוד בדבר אחד היו מעולים מכל הלוים שכל הלוים היו טוענין בכל המשכן והיו מהלכין כדרכן ופניהם כנגד הדרך אבל בני קהת היו מהלכין אחוריהם ופניהם לארון כדי שלא ליתן אחור לארון הוי נמצאת אומר אף ע"פ שהיו גדולים מן שאר המשפחות

ולמה בני מררי היו הרבים יותר? נאמר  במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה ו

ד בני מררי למשפחותם בבני קהת ובני גרשון נאמר בהן נשיאות ראש שחלק להם הקדוש ברוך הוא כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהיה בכור אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים ולא נאמר בהם נשא את ראש, למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם למה נאמר בבני קהת ובני מררי למשפחותם לבית אבותם הקדים משפחותם לבית אבותם ובגרשון הקדים לבית אבותם ואחר אמר למשפחותם לפי שנשיאות ראש של בני גרשון באה מבית אב שלהם אבל נשיאות ראש של בני קהת אינה תלויה בבית אבות שלהם כי אם בנשיאות הארון וכן בני מררי לא היו כי אם מבית אב פשוט לכך הקדים משפחות לבית אבות,

בני מררי היו לכאורה פחות מיוחסים וקיבלו את העבודה הפחות לכאורה קדושה ולכן הסיכוי שלהם לבזות את הקודש היה קטן יותר ולכן היה בהם פחות מות ולכן היו יותר מחמישים אחוז מהם בין 30 ל50

כלומר פחות גאוה פחות כבוד = יותר חיים .

אבל ראיתי שיכול להיות סיבה סמויה יותר למיתה המרובה של בני קהתי

ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תסו

למען שמי אאריך אפי וגו' לבלתי הכריתך, אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפש עמו, אמר המלך מה אעשה אהרוג את הלסטים א"א שהרי בני עמו אלא בשביל בני אני פוטר את הלסטים, כן הלוים היו נושאים במשכן שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם, והיה מביט בקרח ועדתו שהיו עתידים לחלוק עם משה, אמר הקדוש ברוך הוא מה אעשה עם אלו להרגם אי אפשר שנתתי שמי עליהם, הקהתי ה"א מלמעלה ויו"ד מלמטה הוי למען שמי אאריך אפי.

אומר הילקוט שמעוני ומלמד אותנו פרק בדיני  מידת הדין וארך אפים . הקדוש ברוך הוא הוסיף ה לקהתי בהתחלה והוסיף י בסוף ולכן הקהתי יש עליו את שמו של הקדוש ברוך הוא . קרח יצא משבט הקהתי ושבט לוי היה חייב להיענש על זה אבל בגלל שהשבט היה על שם של הקדוש ברוך הוא לא יכול הקדוש ברוך הוא להיפרע מכל השבט ולכן נתן להם בעקיפין עבודה שתפרע מהם באופן לא ישיר כדי שלא יהיה חילול השם . ובעצם העבודה שלהם הוא חלק מהעונש שקיבלו על זה שקרח יצא מהם . קרח ועדתו קבלו עונש וכולם הבינו כי כולם ראות את החטא הגלוי , אבל בשבט לוי היה חלק מהם שחטאו באותו חטא הגאוה אבל לא בפומבי את חטא הגאווה של קרח ,ואותו גאווה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיפרע מהם  באופן ישיר נפרע מהם באופן עקיף . ועל זה נאמר

משנה מסכת אבות פרק ד

[כג] רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם:

רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא

ואמרו ז"ל בעירובין (יג ע"ב, עיין שם) הרודף אחר השררה השררה בורחת ממנו. וענין זה הוא סעיף מהגאוה. וכבר קדם גנותו בפסחים בפרק האשה (פז ע"ב), א"ר יוחנן אוי לה לרבנות שמקברת את בעליה, שאין לך נביא שלא קפח ארבעה מלכים בימיו שנאמר חזון ישעיהו [וגו'] בימי עזיהו יתום אחז יחזקיהו (ישעיהו א, א), וכן בהושע בן בארי (הושע א, א