26.12.2014

פרשת ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה


בס"ד

פרשת  ויגש באיזה מצב ניתן להשפיע על לבו של המלך בניגוד לגזירת  הקב"ה ? למה יוסף החליט לסלק את היועצים שלו מהחדר וכיצד זה קשור ללב מלך ביד השם ? מדוע מיד לאחר מכן  יוסף בכה בקול גדול עד שכל בית פרעה שמע אותו ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

בפרשה שלנו יש ביאור של אור החיים שנותן איזה זווית ראיה מחודשת על נושא של בחירה חופשית

אור החיים בראשית פרק מד

עוד ירצה כי כמוך וגו' ע"ד אומרו (משלי כ"א) לב מלך ביד ה' ואם ידבר בדרך שתשמע מלתו לכל הנמצאים שם יעשו למלך הפך דעתו ורצונו של מלך ונמצא המלך עושה דבר שלא כאשר שם ה' בלבו ויעוותו יועציו את לבו לזה אל יחר אפו על כניסתו לפנים ממחיצתו לדבר באזני המלך. גם בזה הגיד לו כי הוא איש חסד ודוקא רואי פניו נכנסו בחשד דבר תקלה ב"מ:

הפסוק במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ובו נבין את מה שמחדש אור החיים לגבי גבולות הבחירה החופשית . הקב"ה מנהל את לב המלך כפי שמובן במשלי,  ולפי הבנת הפסוק הקב"ה מוביל את לב המלך לעשות לפי רצונו  כלומר התוצאה הסופית של מעשיו של המלך הם תוצאה של רצונו של הקב"ה . כמו שיש זרימה של מים וניתן בקלות לתעל אותם למקום הרצוי כך מתעל הקב"ה את לבו של המלך לתוצאה הרצויה לו . 

והפרוש   של אור החיים מאיר את הסוגיה באור חדש . יוסף רוצה להישאר לבד עם יוסף כדי שהיועצים שלו לא ישמעו את מה שהוא אומר להם כי יש ליועצים כוח לשנות את התוצאה הסופית . כלומר אומנם לב מלכים בידי הקב"ה אבל לא בצורה בלעדית עדיין יש כוח ליועצים שלו לשנות  את לב המלך ולשנות את התוצאה הסופית . ויש לשאול מה עקרוני שהם יצאו החוצה ולא יהיו במעמד בין יהודה ויוסף הרי יוסף יוכל להתייעץ איתם מאוחר יותר ואז הם יוכלו לשנות את דעתו . ואולי צריך להגיד שלפי אור החיים שהכוח לשנות ניתן רק לאלו הנוכחים במעמד ואלו שלא נוכחים במעמד אין להם כוח לשנות ולהשפיע באמת על לב המלך . אם כן אנחנו רואים שהבחירה החופשית של המלך לא נלקחת ממנו לחלוטין ועדיין לאלו שנוכחים במצב מסוים יש להם את הכוח לעוות את רצונו של הקב"ה בהתאם לבחירה החופשית שלהם .

יוצא לנו מכאן שלפי אור החיים אין דבר כזה שלילה מוחלטת של הבחירה  ויש עדיין לנוכחים באירוע עם המלך לשנות את המציאות לא לפי רצונו של הקב"ה .

ונראה לי שיוסף הבין שהוא כמו פרעה שיש לו דין של מלך וכדי שיועציו לא יוכלו להשפיע  עליו כי רצה שרצונו של הקב"ה יצא לפועל

בראשית פרק מה

(א) וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו:

ומפרשים הדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית פרק מה

(ד) גשו נא אלי ויגשו. מדרש לפי שאמר למעלה הוציאו כל איש מעלי והמצרים היו עומדים בחוץ ומטין אזניהם מה הם מדברים ולכך כשאמר אני יוסף אחיכם העוד אבי חי לא חשש אם הם שומעין אבל כשרצה לומר אשר מכרתם אותי לא רצה שישמעו לפי שהיה בדעתו להושיב אחיו במצרים ואילו היו שומעין שמכרו אחיהם יאמרו אנשים רעים הם מאד שאפי' לאחיהם מכרו כל שכן שיעשו עמנו רעה אם ישבו אתנו ולכך אמר להם גשו נא אלי ואומר לכם בחשאי. ד"א מתחלה אמר להם יוסף אני יוסף אחיכם העוד אבי חי ולא רצה להזכיר מכירתו מפני בנימין אחיו שלא יתביישו ממנו ושלא יגיד לאביו והפליגן לצד אחר ואמר להם גשו נא אלי הפרידן מבנימין ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי:

אז מובן למה לא רצה יוסף שלא ישמעו אותו המצרים כי יש ליועצים שלו כוח לשנות את הגזירה של הקב"ה . אבל מיד לאחר מכן כתוב בבראשית פרק מה

(ב) וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה:

ומפרש האלשיך על בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ב

אין קול הבכי נשמע למרחוק, אך הוא נתאמץ בהרים קול בקריאה טרם בא הבכי, ולא עצר כח לעכב ונצטרף הרמת קולו עם הבכי, וזהו ויתן את קולו בבכי, ועל ידי כן וישמעו מצרים היוצאים שהיו נצבים עליו, וגם נשמע עד בית פרעה:

כלומר יוסף עכשיו מתנהג הפוך לגמרי ונשאלת השאלה למה ? למה לפני כן לא רצה שאף אחד ישמע ומיד לאחר מכן הוא מדבר בכוונה בקול רם ובוכה בכייה גדולה שנשמעת בכל מקום גם אצל בית פרעה ולפי ההבנה של אור החיים היועצים יכולים עכשיו לשנות ולהשפיע על ליבו של יוסף לב של מלך ולשנות את המציאות בניגוד לגזירה של הקב"ה כי שהסברתי למעלה וניתן לתרץ על פי

הפרוש של  הפנים יפות בראשית פרק מה

(ב) ויתן את קולו בבכי. יש לפרש ענין הבכי שהיה יודע שירידת מצרים הוא התחלת הגלות שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים וכפירש"י בפסוק [מב, יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו, שבכה על שני מקדשים שכל הגליות נגזרו בבין הבתרים

כלומר יוסף הבין שנגזרה גזרה איומה על עם ישראל יותר גרוע לא יכול להיות כלומר היועצים שלו לא יוכלו לגרום למצב יותר קשה ולפחות הבכי שלו אולי יגרום לרחמים על עם ישראל כמו שאומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויגש פרשה צג

(ב) [ויתן את קולו בבכי] וכשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא מתוך בכייה, כך אין הקדוש ברוך הוא גואל את ישראל אלא מתוך בכייה שנ' בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים וגו' (ירמיה לא ח).

לסיכום לשיטת האור החיים לב מלך ביד השם זה לא דבר מוחלט כי היועצים שלו שנמצאים בזמן אמיתי באירוע מסוים יכולים לשנות  את המציאות בניגוד לרצונו של הקב"ה כי ליועצים יש בחירה חופשית . את זה ידע יוסף ולכן הוציא מעליו את כל היועצים . אבל שיוסף הבין שנגזרה גזרה על עם ישראל והיועצים לא יוכלו להשפיע לרעה כי המצב לא יכול להיות גרוע יותר החליט לבכות בקול רם כדי לעורר רחמי שמים .

ושוב פעם אנחנו רואים  שניהול העולם ע"י הקב"ה מושפע מכל גורם וגורם שנמצא בכל אירוע.  כל  דבר משפיע אחד על השני והקב"ה לוקח בחשבון את כל ההשפעות ההדדיות . ולכן בכל מקום שיש רק גורם אחד הבחירה החופשית היא מכסימלית .  כשמדובר במלך ככל שיש פחות גורמים בזמן אימת השליטה על ליבו של המלך היא גדולה יותר. 

פרשת ויגש לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק האם זה דבר מוחלט ? למה דינו של המנצח את המלך מות ? האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה


בס"ד

פרשת ויגש  לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק   האם זה דבר מוחלט ?  למה דינו של המנצח את המלך מות ?  האם למלך יש דין בשמים והרי לבו בידי  הקב"ה ? כיצד נהג יהודה כדי שלא  יחשב שניצח את המלך ודינו יהיה מות ? ‏ד'/טבת/תשע"ה

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה:

ובו ננסה להבין את פרוש כי כמוך אומר האור החיים בראשית פרק מד

בעבדך וטעם הדבר כי כמוך כפרעה פי' ע"ד מעשה שהובא בגמרא (ע"ז י ב) של קטיעא בר שלום שאמרו לו נצחת למלכא וכל דנצח למלכא וכו' ע"כ, לזה אם היה נוצח יהודה ליוסף בפני השומעים יכנס בסכנת מות מדין נוצח למלך, ולבל יטעון כי המלך הוא פרעה לזה אמר כי כמוך כפרעה ודינם שוה, אשר ע"כ מבקש על נפשו לדבר באזנו ובזה הגם שינצחהו בטענות אין בזוי למלך ולא יכנס בדין נוצח למלך שחייב כיון שהוא בינו לבין המלך.

מההבנה של אור החיים על המילה מי כמוך אנחנו יכולים ללמוד עקרון בהתנהלות של העולם  

במשלי פרק כא פסוק א

פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְקֹוָק עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה כא סימן א

[א] פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפץ יטנו. ר' ישמעאל אומר פלגי מים ביד ה', מה המים הללו כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקדוש ברוך הוא אם זכה העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקדוש ברוך הוא מטה לבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחלה, אלא מלפני הקדוש ברוך הוא, ולכך נאמר על כל אשר יחפץ יטנו.

אנחנו יודעים שלכל אדם יש את הבחירה החופשית אומנם היא לא מוחלטת ומוגבלת וכתבתי על הנושא הזה בפרשת קדושים   כ"ה/ניסן/תשע"ד בעניין "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" . אבל לפי הבנת המדרש למלך יש דין מיוחד והקב"ה מטה את ליבו ובעצם  למלך אין בחירה חופשית כי לבו מנוהל ע"י הקב"ה .

ונשאלת השאלה אם  לב מלך בידי הקב"ה כיצד נקבע הדין של מלך ? אם הלב שלו בידי הקב"ה כיצד נקבע דינו והגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב מראה שאכן יש מלכים שיש להם חלק לעולם הבא ויש מלכים שלו

א"ל: אתינא לעלמא דאתי? א"ל: אין. א"ל, והכתיב: +עובדיה א+ לא יהיה שריד לבית עשו! בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי: לא יהיה שריד לבית עשו - יכול לכל? ת"ל: לבית עשו, בעושה מעשה עשו. א"ל, והכתיב: +יחזקאל לב+ שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה! א"ל: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה - ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה - פרט לאנטונינוס בן אסוירוס, כל נשיאיה ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום.

והתירוץ הוא פשוט  התוצאות לעולם שבאים מהמלך נשלטים ע"י הקב"ה אבל הכוונות בהתחלה הדרך הם הבחירה החופשית של המלך כלומר כמו כל אדם ולכן משוה הפסוק את לב המלך לפלגי מים הקב"ה לא מתערב במעין הוא מתערב בזרימה הסופית של המים ומטה אותו לפי דעתו.  הזרימה הראשונית שלא משפיעה על העולם אינו בידו של הקב"ה ולמלך יש בחירה חופשית כמו כל אדם . התוצאה הסופית נשלטת ע"י הקב"ה התהליך עד לתוצאה הסופית הוא בידי המלך ככל האדם והמלך נשפט על תחילת התהליך לא על התוצאה הסופית . והסיפור של קטיעה בר שלום מראה את התהליך הזה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: +זכריה ב+ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית.

פירוש הסיפור הוא כזה :  יש דין שאם מנצחים את המלך דינו של האדם למות דין זה גם הוא לפי דעתי בכלל "לב מלך ביד השם" כי כפי שאמרנו שהתוצאות הסופיות של מעשי המלך הוא ביד השם . דין זה

 

אולי נגזר מהרעיון שכתוב  בשמות פרק לג

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:

הקב"ה הוא אין סופי והאדם סופי ולכן אם האדם יכול לראות את הקב"ה הוא לא יכול להמשיך להישאר אדם והוא נכנס לתוך האין סוף ולכן לא יכול להיות אדם כי האדם וקב"ה זה מהות שונה בתכלית וזה גם הסיבה לחומרה של עבודה זרה יש רק אין סוף אחד לא יכולים להיות שני אין סוף כי אם יש שני אין סוף אז כל אין סוף הוא לא באמת אין סוף . והיות ולב מלך בידי השם אז הכלל הזה חל גם בעולם הזה כי אם המלך הוא יד ארוכה של השם לא יכול להיות שאדם ינצח את המלך כלומר את הקב"ה כמו שאדם לא יכול לראות את הקב"ה ולהמשיך להיות חי .

קטיעה בר שלום היה שר רומי שדיבר עם הקיסר בנידון של עם ישראל . הויכוח  היה על מהות עם ישראל . המלך שנא את היהודים ובעצם הגמרא הזאת זה תמצית הבנת האנטישמיות והרדיפה של העולם אחר עם ישראל בכל הדורות . הקיסר רואה בעם ישראל  נמק בגוף העולם והשאלה שלו הייתה בו נקטע אותם כלומר נשמיד אותם כי אחרת הגוף כלומר העולם ימות . כמו נמק המתפשט ומחסל את הגוף . ענה לו קטיעה שהוא לא יכול כי עם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים . ניתן היה להבין שאומנם עם ישראל הוא נמק כלומר מסכן את העולם אבל לא ניתן להשמיד אותו מבחינה מעשית כי הוא מפוזר בעולם . אבל קטיעה שלל את הרעיון הזה והסביר שעם ישראל מפוזר בארבע רוחות השמים כי העולם ללא עם ישראל לא יכול להתקיים כי עם ישראל הוא המהות של קיום העולם והפיזור שלו בעולם חיוני לקיום העולם . קטיעה ניצח את הקיסר בדבריו ולכן נגזר עליו למות  . המטרוניתא  שראתה  מה גורלו של קטיעה לא הבינה כיצד אדם שהגן על עם ישראל הולך למות על קידוש השם אבל לא יכנס לגן עדן כי הוא לא נימול . ואז לפני שמת נפל על עורלתו חפץ חד "נפל על רישא דעורלתיה קטעה".

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב

 יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

פרוש קטיעה הגיע לעולם הבא כי קנה עולמו בשעה אחת כלומר השם גזר שלב מלך בידי השם וכל תוצאה של מעשה המלך נקבע ע"י הקב"ה ולכן גם אדם שנהרג ע"י מלך שזה כלל וחוק  של הקב"ה בעולם הזה  הקב"ה מסובב שהתוצאה תהיה לפי דין מדויק לכל אחד ואחד . ואור החיים מלמד אותנו שניתן להתגבר על החוק הזה ובתנאי שהמלך יסכים להיות מנוצח מראש וזה מה שעשה יהודה קיבל את רשות יוסף לנצח אותו בדברים כלומר אם המלך מסכים לזה מראש אין זה ניצחון על המלך כי אם הסכמה של המלך מראש ולכן זה לא בכלל ניצחון על המלך אלה בכלל רצונו של המלך . וניתן להגיד שזה הפירוש של ויחל משה

שמות פרק לב

(יא) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה יְקֹוָק יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה:

כלומר הפירוש של ויחל משה .ביקש מהקב"ה שימחל לו לפני שמתחיל לבטל את הגזירה שלו שלא יהיה מבחינת מנצח את המלך בדברים