פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ? ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

 בס"ד

פרשת צו איזה דם אסור מהתורה ? באיזה דם נאמר כרת ? האם דם אדם מותר ? מה האיסור שיש בדם אדם שפרש ? האם דם אדם מותר בתערובת ? האם דם אדם המעורב במצה כשר לאכילה ? מה הבסיס לעלילות הדם ? למה דווקא יהודים מומרים הם המקור לעלילות הדם ? האם מותר לאדם להוציא מעצמו דם ? האם מותר לאדם להוציא דם מחברו ? למה התירה התורה דם אדם ? מה הסכנה באיסור דם אדם ? למה דווקא עגלים הפכו לעבודה זה ומה הקשר לכיסוי הדם ?   ‏ט"ו/אדר ב /תשפ"ב

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף כג עמוד ב

[ז, כו] וכל דם לא תאכלו. יכול דם מהלכי שתים ת"ל לעוף ולבהמה. מה עוף ובהמה מיוחדין שיש [בהם] טומאה קלה ויש בהם טומאה חמורה ויש בהם אסור ויש בהם מותר. יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה.

אומרת הגמרא חברותא מסכת כריתות דף כ עמוד ב

תנו רבנן: נאמר "כל דם לא תאכלו". שומע אני: שאפילו דם מהלכי שתים [אנשים]. דם ביצים, דם שרצים, דם חגבים, דם דגים - הכל נכללו בכלל האיסור?תלמוד לומר בהמשך הכתוב "לעוף ולבהמה". ודרשינן: מה עוף ובהמה מיוחדין בכך:שגם כאשר הן נבילה יש בהן אפשרות שלא יטמאו אלא טומאה קלה, בתורת טומאת אוכלין [כדמפרש לקמן], שהיא טומאה קלה [שאוכל טמא אינו מטמא אדם וכלים אלא רק אוכל אחר],ויש בהן אפשרות שיטמאו טומאה חמורה בתורת נבלה, שהיא טומאה חמורה [שמטמאה את האדם, ואפילו כשאינו נוגע בה אלא נושאה בלבד הרי הוא ובגדיו טמאים]⁽⁴⁾,

וכמו כן יש בהן איסור קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה.והן מין בשר.אף כל שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה, ויש בהן איסור והיתר, והן מין בשר הרי הם בכלל איסור אכילת דם.אוציא מכלל האיסור דם מהלכי שתים, שאין בהן טומאה קלה, שלא יתכן שבשר אדם יטמא רק בתורת אוכל אלא לעולם הוא מטמא בתורת טומאת מת.

יוצא לנו שלפי מסקנת הגמרא דם אדם מותר בשתייה ודם בהמה ועופות אסורים באיסור חמור .

ויקרא (פרשת צו) פרק ז פסוק כו - כז

(כו) וְכָל־דָּם֙ לֹ֣א תֹאכְל֔וּ בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֹתֵיכֶ֑ם לָע֖וֹף וְלַבְּהֵמָֽה:

(כז) כָּל־נֶ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־תֹּאכַ֣ל כָּל־דָּ֑ם וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּֽיהָ: פ

אומר ספר החינוך פרשת צו מצוה קמח

והדם האסור מן התורה יש שאיסורו בכרת ויש ממנו בלאו, דם הנפש הוא בכרת, שבמקום שבא בתורה הכרת בדם נאמר שם נפש, שנאמר [שם י"ז, י"א] כי נפש הבשר בדם הוא, ומה שאינו דם הנפש אלא דם האיברים אין איסורו אלא בלאו, שעליו נאמר סתם [שם ז', כ"ו] וכל דם לא תאכלו.

ואכן נפסק בשולחן ערוך שדם אדם מותר , רק דם אדם שפירש אסור לאכול מדרבנן בגלל מראית עין שמה נחשוב שאותו אדם אוכל דם בהמה ועוף שאסורים מהתורה .

אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין. לפיכך אם נשך הככר בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו. אבל שבין השינים, מוצצו. הגה: וכל דם דגים ודם אדם, הואיל ומדינא שרי אינו אוסר תערובתו (מיימוני פ"ז דמאכלות אסורות בשם רשב"א והוא בת"ה בית ג' שער ה').

ואומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף י

טז (פמ"ג) אינו אוסר תערובתו. שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כ"ש תערובתן, שם:

ואומר הפרי חדש יורה דעה סימן סו ס"ק טו

[טו] אם פירש ממנו כו'. ומדברי התוספות דכריתות [שם ד"ה דכוותה] משמע דליכא היתר בדם מהלכי שתים שפירש, אבל מדברי הרשב"א בתורת הבית דף פ"ה ע"ד [בית ג שער ה פט, א] משמע דעל ידי היכר שרי דומיא דדם דגים, וכן נראה עיקר כיון שאין איסורו אלא מפני מראית העין:

וזה פלא עצום איך מותר לשתות דם אדם אפילו מרבנן ויש איסור חמור הנוגע בכרת בדם בהמה ועוף .

התורה מתייחסת לקדושת החיים בחומרה גדולה

נאמר בראשית (פרשת נח) פרק ט פסוק ה - ו

(ה) וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם:

(ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָאָדָֽם:   

ויקרא (פרשת אמור) פרק כד פסוק יז

(יז) וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יַכֶּ֖ה כָּל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם מ֖וֹת יוּמָֽת:

ושאלתי את עצמי למה דם האדם מותר ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

מאי "זבחי אדם, עגלים ישקון"?אמר רבי יצחק, דבי רבי אמי: שהיו כומרים, המקריבים בני אדם לעבודה זרה של עגלים, נותנים עיניהם בבעלי ממון, והיו מרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, דמויות של בעלי הממון, ומעמידין את הדמויות הללו בצד אבוסיהן של העגלים, והיו העגלים מתרגלים להכיר באותן דמויות כמי שמאכילים אותם, ומוציאין אותן, את העגלים, לחוץ.כיון שראו אותן העגלים, את האנשים בעלי הממון שדמותם היתה ניצבת תמיד ליד אבוסיהם, היו רצין העגלים אחריהן, אחרי האנשים בעלי הממון, וממשמשין בהן.ואז היו אומרים לו הכמרים לבעל הממון, לאחר שראה בעצמו כי העגלים רצו אחריו וממשמשו בו: עבודה זרה [העגל הזה] חפץ בך! יבא מר, ויזבח עצמו לו, לעגל!וכשהסכים לזבוח עצמו, היו הכומרים נוטלים את ממונו.אמר תמה רבא על דברי רבי יצחק, שהרי משמעות הפסוק היא כי האי "זבחי אדם", הכמרים הזובחים את האדם, הם "עגלים ישקון", ישקו לאחר מכן לעגלים!ואילו לדברי רבי יצחק "עגלים ישקון - לזבח אדם", מיבעי ליה לומר! דהיינו, שהיו הכמרים אומרים לבעלי הממון שהעגלים הללו הנושקים אתכם, כונתם להראות את רצונם שתזבחו עצמכם להם.אלא, אמר רבא, כך הוא ביאור הפסוק: כל הזובח את בנו לעבודה זרה, אמר לו הכומר: דורון גדול הקריב לו, יבא הזובח את בנו וישק לו, לעגל.

הגמרא בסנהדרין מלמדת אותנו שיש סכנה גדולה בשיווין בן אדם לבהמה השוויון מביא למצב של עבודה זרה ולהקרבת קורבנות  . עד כדי כך שאומר מדרש הגדול דברים (פרשת ראה) פרק יב פסוק לא

כי גם את בניהם ואת בנתיהם ישרפו באש לאלהיהם. אין לי אלא בניהם ובנותיהם, אבות ואמהות מניין, ת"ל בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם. אמר ר' עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו.

ולכן הקב"ה רצה לעשות הפרדה מלאה בן אדם לבהמה והיות ודם בהמה אסור דם אדם מותר . הסכנה שאדם יראה את עצמו שווה לבהמה חמור הרבה יותר משתית דם אדם , השוויון הזה יביא את האדם לזלזל בחיי אדם עד כדי כך שיקריב את בנו לעבודה זרה בדיוק כמו שהוא מקריב בהמה לעבודה זרה וזה חמור הרבה יותר ממצב שבו יגידו על עם ישראל שמותר לו לשתות דם אדם .

ישנו סיפור על הגר״א ווסרמן שהילך ברחובות ברלין, וראה גרמני נושק לכלבו נענה ואמר: ע״ז נאמר ״זובחי אדם עגלים יישקון״ ממקום זה תצא פורענות. ואכן ידוע מה שארע על ידם רח״ל, והוא נרצח בתוך ששת המיליונים הי״ד.

ואכן ההיתר לשתות דם אדם הביא על עם ישראל הרבה עלילות דם אבל כנראה המחיר של הצד השני הרבה יותר גדול כמו כן  מספר המצבים שניתן להגיע לפי ההלכה היהודית למצב של שתית דם הוא קטן ביותר ובדרך כלל יהיה רק במצב רפואי כי יש איסור לחבול באדם כדי להוציא את דמו וגם יש איסור לחבול בעצמך כדי להוציא דם (יש הסוברים שזה איסור מהתורה ) ולכן נשאר רק מצבים רפואיים שבו יהיה מותר להוציא דם ולכן הקב"ה שרצה להבדיל לחלוטין אדם מבהמה התיר שתית דם באדם ואסר שתית דם בבהמה גם במחיר של קלות להעליל על עם ישראל את עלילות .

אמר לי הרב הרשל אולי יש קצת הוכחה לדברי למה אנשים הפכו את העגל לעבודה זרה ?  כי דם בהמה לא צריכה כיסוי כמו דם אדם רק בחיה ובעוף והשוויון הזה בין דם בהמה לדם אדם בכיסוי הדם הביא את אותם אנשים לנשק את אותם עגלים לתת להם חשיבות של אדם כפי שאנחנו רואים בגמרא .

אומר הרד"ק הושע פרק יג פסוק ב

עגלים ישקון - ישקו העגלים על פיהם כי לא תהיה עבודתם שלימה עד שישקו אותם כי כן היה מנהגם כמו שאמר וכל הפה אשר לא נשק לו ורז"ל פי' זבחי אדם שהיו זובחים בניהם לעכו"ם זהו שאמר אדם והיו אומרים להם כומרי עכו"ם מי שיזבח בנו לעכו"ם כדי הוא להיות נושק לעגל שהרי קרבן חביב הקריב לו:

ורק דרך אדם לנשוק בפה לאדם אחר מכאן אנחנו רואים שהם רואים את העגל כמו אדם .

פורים למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי? ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פורים  למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי?   ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

כתוב בגמרא חברותא מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [להשתכר ביין⁽²⁵⁴⁾] בפוריא, עד דלא ידע להבחין בין ארור המן - לברוך מרדכי⁽²⁵⁵⁾.רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום [נשתכרו], קם רבה - שחטיה⁽²⁵⁶⁾ לרבי זירא.למחר, בעי רבה עליה דרבי זירא רחמי - ואחייה [והחייהו]⁽²⁵⁹⁾.

לשנה הבאה, אמר ליה רבה לרבי זירא: ניתי מר, ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!אמר ליה רבי זירא: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, וחושש אני שמא לא ייעשה לי נס כדאשתקד.

כמה שנים טובות אני מנסה להבין את הגמרא הזאת בייחוד שכתבתי לא מעט על עניין שתית היין בפורים ולמה התכוון רבא שאמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

ולא הצלחתי למצוא הסבר שיתיישב על הלב שלי.

הקושיה המרכזית למה שחט רבה את רב זירא ? לי תמיד היה ברור שהוא שחט אותו כי הוא חשב שרבי זירא הוא עמלק ובגלל שהוא עמלק הוא צריך לשחוט אותו . וזה ממש לא מתיישב על הלב והשכל מה פתאום רבי זירא נחשב לעמלק ? למה אחרי שתיית היין רבה מסתכל על רבי זירא כעמלק?.

קושי עצום נוסף שרבי זירא לא בא בטענות לרבה על ששחט אותו והוא לכאורה חושב שרבה שחט אותו כדין וכל הסיבה שהוא לא מוכן לעשות איתו סעודת פורים בשנה הבאה לא בגלל שהוא אולי ישחט אותו שנית כי אם  בגלל שלא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא . וזה פלא עצום . לכאורה רבי זירא מסכים עם רבה שהוא שחט אותו בסעודת פורים לפי הדין אם זה לא היה הציור רבי זירא היה מעלה כנגד רבה  טענה הלכתית ולא את הטענה האם נס יתרחש שנית או לא  . גם רבה עצמו לא חשב שהוא עשה משהו לא נכון הלכתית ששחט את רבי זירא עובדה שהוא הציע לו שנית לעשות סעודת פורים בשנה הבאה   וזה בדיוק הקושי שלי להבין מדוע באמת היה נכון לרבה לשחוט את רבי זירא ? מדוע נכון היה שיתרחש נס והוא יוכל להחיות את רבי זירא ? ומדוע הסכים רבי זירא לרבה שהוא שחט אותו כדין ?  

דבר ראשון ומובן בהחלט למה רבי זירא לא הסכים להגיע שנית לסעודת פורים כי רבי זירא לשיטתו חשב שבמקום סכנה לא צריך לאתגר את מידת הדין כתוב בגמרא חברותא מסכת שבת דף לב עמוד א

ואזיל רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויחשוב לומר שעושין לו נס, כישמא אין עושין לו נס. ואף אם עושין לו נס - מנכין, מפחיתים לו מזכויותיו בשכר הצלתו⁽⁹⁵⁾.

אמר רבי חנין: מאי קראה? דכתיב: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". דהיינו, הוקטנו ונתמעטו זכויותי בשביל החסדים אשר עשית עימי.רבי זירא היה נוהג, שביומא דשותא, יום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, לא נפיק לביני דיקלא, מחשש שיפול עליו עץ דקל.

כלומר ההחלטה של רבי זירא לא להגיע לסעודת פורים פעם נוספת נכונה לשיטתו של רבי זירא שבמקום סכנה אין צריך לעמוד כי אולי מידת הדין תכריע לרעתו ורבה לא יוכל להחיות אותו כמו שעשה בפעם הראשונה .

עכשיו ננסה להבין את שיטתו של רבא לגבי נושא של לימוד תורה וחשיבותו

חברותא מסכת שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.והוא [רב המנונא] סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד! ואין לקצר מהזמן הראוי לתפלה בשביל תלמוד תורה.רבי ירמיה הוי יתיב קמיה דרב זירא, והוו עסקי בשמעתתא. נגה [נתאחר] היום והגיע הזמן לצלויי, והוה קא מסרהב [ממהר] רבי ירמיה להפסיק הלימוד ולהתפלל. קרי עליה רבי זירא את הפסוק: גם "מסיר אזנו משמוע תורה תפלתו תועבה"!⁽⁵⁾

רבא לשיטתו מבין שלימוד תורה הוא הדבר היחידי בכל שיעור נחשב שנחשב חיי עולם ושאר המצוות נחשבות במצב מסוים חיי שעה כולל תפילה כאשר עושים מעבר למינימום הנדרש . לפי דברי  הגמרא רבי זירא מסכים לדעתו של רבא. כלומר לימוד התורה הוא הדבר היחידי שבכל שיעור נחשב חיי עולם חוץ מקיום שאר המצוות באופן שיוצא ידי חובת המצווה כל התעסקות מעבר לזה תחשב לחיי שעה כמו אריכות בתפילה אף על פי שזה לשם שמים .

את המשמעות של עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה במצב שמתוחה עליך מידת הדין אנחנו רואים בגמרא  חברותא מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם] לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!

כלומר דינו של אדם שעוזב  חיי עולם לטובת חיי שעה כאשר מידת הדין מתוחה עליו הוא מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין מהי המציאות שנוצרת בפורים האם היא דומה למצב שבו מידת הדין מתוחה על העולם ?

אסתר פרק ג פסוק ב

(ב) וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה:

מרדכי מבין שהמצב של קבלת התורה באהבה שזה מהותו של פורים הוא מצב שבו מתוחה מידת הדין ואין לו שום אפשרות להתפשר מול המן העמלקי ולכן הוא לא יכול לכרוע ברך לעמלק גם במצב של סיכון עם ישראל בהתנגשות חזיתית מול כל ממלכת אחשורוש .

אסתר פרק ד פסוק א

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה:

גם מול גזירת שמד לא נכנע מרדכי כי הוא ידע שיש כאן מלחמה קיום על הדת היהודית . התנגשות חזיתית של העם היהודי מול עמלק. אי קבלת התורה באהבה על ידי עם ישראל משמעותו השמדת של עם ישראל וחזרה של העולם לתוהו ובהו . בפורים אין אפשרות לפשרות כמו שעשה רבן יוחנן

חברותא מסכת גיטין דף נו עמוד ב

אמר ליה אספסיינוס:מיזל אזילנא, ואיניש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

[הריני הולך מכאן, ואשלח אחר תחתי; ואולם בקש ממני איזה דבר ואתן לך].אמר ליה רבן יוחנן: תן לי: יבנה וחכמיה, ושושילתא [משפחת] דרבן גמליאל הנשיא שלא יהרגום כדי שלא תכלה שולטנות בית דוד, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק [רופאים שירפאו את רבי צדוק].קרי עליה - דרבן יוחנן - רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא את הפסוק: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.דאיבעי ליה לרבן יוחנן למימר ליה לאספסיינוס:לשבקינהו הדא זימנא, והוא רבן יוחנן סבר: דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.[עזוב את ישראל בזאת הפעם; ואילו רבן יוחנן שלא ביקש כן, משום שסבר: שמא בקשה כה גדולה לא יסכים לעשות, וממילא לא יעשה כלום, ואפילו הצלה מעטה לא תהיה].

פורים זה או הצלה מלאה או השמדה אין משהו באמצע .

אסתר פרק ד פסוק יג - יד

(יג) וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים:

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

אסתר פרק ט פסוק ה

(ה) וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם:

בפורים עם ישראל ניצח ועמלק מת . אין שום דבר באמצע . במצב של מתן תורה מידת הדין שולטת בעולם לטובה וגם לרעה .

בפורים קיים או ברוך מרדכי או ארור המן אין שום דבר באמצע . זה מה שהבין רבה וגם רב זירא.

כאשר רבא אמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי הבין רבא ששתית היין מביאה את האדם למצב של ראיית העולם מזווית של 70 זקנים ראית העולם ללא הסתרה ובעולם כזה יש או ברוך מרדכי או ארור המן לא יכל להיות שום דבר באמצע . אם אתה לא נמצא בברוך מרדכי ב 100 אחוז אתה נמצא בארור המן .

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר שתיית היין מביאה אותך לראות את העולם האמיתי כפי שהיה בפורים מציאות של או ברוך מרדכי או ארור המן .

גם בקבלת התורה במעמד הר סיני יש מי שקיבל את התורה ויש מי שדחה אותה . מי שקיבל את התורה שייך לעולם ומי שלא יוצא מהעולם . אין משהו באמצע . מי שלא קיבל את התורה נמצא בחורבן .

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

מה שאין כן למשה רבינו ע"ה כשהראו לו בסנה נקרא הר האלהים חורבה כמו שהיה בשעת מתן תורה. כמו שנאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. היינו הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם כמו שיהיה לעתיד והגוים חרוב יחרבו.

ועכשיו אולי ניתן להבין את דבריו של רבא בצורה מחודשת

מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

הכוונה שיקבל דעת 70 זקנים ויבין את הסוד של העולם במצב של קבלת תורה .שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . כלומר שלא ידע רק את 2 הקצוות ואת האמצע יבין שהוא רק ולא קיים וזה משמעות המילה בין . כלומר שהידיעה שלו תראה את המציאות שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . אם אתה לא ברוך מרדכי אתה בוודאות ארור המן . ולכן במקרה של אילפא ורבי יוחנן כאשר מידת הדין שולטת הם חייבים מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין לאור התובנה הזאת נבין איך ראה רבה את רבי זירא

חברותא מסכת ברכות דף כח עמוד א

רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה, ולא היה יכול לעסוק בתורה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי.אמר: כי חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא [שכר] לכל הפחות על מצוה זו של כבוד תלמידי חכמים.⁽²¹⁾

לרבי זירא היה מצבים שלא יכול ללמוד תורה אומנם היה אנוס אבל הוא לא היה מסוגל ללמוד תורה ובעולם שיש או ברוך מרדכי או ארור המן רבי זירא נחשב ארור המן אבל באונס ולכן צריך להגיד שזה מה שקרה לו בפורים ואז מובן שכאשר רבה שתה יין והגיע לראייה של 70 זקנים רבי זירא  נחשב לעמלק כי הוא לא ברוך מרדכי ולכן רבה שחט אותו . רבי זירא הסכים איתו שבפורים בזמן קבלת התורה מידת הדין שולטת ולכן הוא חייב מיתה בידי שמים  . אבל לאחר פורים כאשר חזרנו לעולם "רגיל" יכול רבה להחיות אותו בנס כי סוף סוף רבי זירא היה אנוס .

זה גם דעתו של רבי זירא כפי שאנחנו רואים מדעתו של רבי זירא  מה יהיה כאשר בן דויד בא ( פורים הוא זמן שבו שתיית היין מביאה אותך להגיע לדעת 70 זקנים כמו שיהיה כאשר בן דויד יגיע ואז לא נדרש היין להגיע לדעת 70 זקנים ) ולכן ברור לנו למה רבי זירא לא בא בטענה כלפי רבה .

חברותא מסכת כתובות דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא הרבה מסטינים והרבה מלמדי חובה יהיו בתלמידי חכמים, שיעמדו כנגדם.והוסיף רבי זירא: כי אמריתה, כשאמרתי זאת קמיה דשמואל - אמר לי: צירוף אחר צירוף, גזירות אחר גזירות יהיו ערב בואו של המשיח.וכפי שנאמר על ידי הנביא ישעיהו [פרק ו], בנבואתו על מה שעתיד לקרות לעתיד לבוא, ערב ביאת המשיח:"ועוד בה עשיריה [הקדוש ברוך הוא יסנן את הרשעים מאומתו, האומה הישראלית, באמצעות אש של חורבן נורא, כמו שמזקק הצורף את הכסף מתוך הפסולת באמצעות חום האש, עד שתשאר רק עשירית נבחרת מכלל ישראל]".⁽¹⁾אך לא יהיה די בסינון הזה.אלא "ושבה האומה הישראלית פעם נוספת, והיתה לבער" [שוב תחזור האומה הישראלית, לאחר שתשאר ממנה רק עשירית האומה, לזיקוק באש, כדי לנקותה לחלוטין].

תני רב יוסף: בזוזי, ובזוזי דבזוזי, שוללים שיגלו אותם מארצם, ושוללי שוללים, שיחזרו ויגלום אחרי שיחזרו מהגלות - יהיו אז לאומה הישראלית.⁽²⁾

ואת דעתו של רבי זירא על מי שלא יכול ללמוד תורה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

רבא ברא גברא על ידי ספר יצירה. שדריה שלחו לקמיה דרבי זירא.

הוה קא משתעי בהדיה, מדבר אליו, ולא הוה קא מהדר ליה, ולא היה עונה לו, כי לו היה לו את כח הדיבור.אמר ליה רבי זירא: מן חבריא את, אתה הוא אחד מן הנבראים על ידי ה"חברים", הדר לעפריך! חור לעפרך.

כלומר מכאן ניתן להבין את שיטתו של רבי זירא שאדם שלא יכול לדבר ולא יכול ללמוד תורה מקומו באדמה . אדם שכן יכול לדבר אבל לא מסוגל בזמן שמידת הדין שולטת בעולם ללמוד תורה הוא כמו אותו גולם ולכן מקומו באדמה .

לסיכום יוצא לנו שפורים זה מציאות שמידת הדין שולטת בו כי הוא זמן של קבלת תורה . בפורים יש או ברוך מרדכי או ארור המן ומי ששותה יין בדרגה שמקבל דעת 70 זקנים רואה את העולם כמו שהוא או שאתה נמצא בברוך מרדכי ואם לא אתה ודאי ארור המן . ואז אתה במין שאין שום דבר באמצע וזה משמעות דבריו של רבא עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי