4.11.2022

פרשת לך לך האם באמת אומר הראב"ד על תשובתו וכל זה אינו שווה לפי הפרוש וכל זה אינו שווה לי למה ממשיך לתקוף את הרמב"ם ביתר שאת בהלכות תשובה אם התשובה שלו אינו שווה ? כיצד כותב הראב"ד על דברים מפורשים שכתוב בתורה וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה שאינו גזירה ? למה הראב"ד השווה את דברי משה רבנו לדברי הקב"ה ? האם המצרים היו חייבים לטבוע בים לפי הראב"ד ? מה משמעות דברי הראב"ד וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן ? האם הראב"ד והרמב"ם לא חולקים על ידיעה ובחירה ? ‏י'/חשון/תשפ"ג

 בס"ד

פרשת לך לך האם באמת אומר הראב"ד על תשובתו וכל זה אינו שווה לפי הפרוש וכל זה אינו שווה לי  למה ממשיך לתקוף את הרמב"ם ביתר שאת בהלכות תשובה אם התשובה שלו אינו שווה ? כיצד כותב הראב"ד על דברים מפורשים שכתוב בתורה וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה שאינו  גזירה ? למה הראב"ד השווה  את דברי משה רבנו לדברי הקב"ה ? האם המצרים היו חייבים לטבוע בים לפי הראב"ד ? מה משמעות דברי הראב"ד  וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן ? האם הראב"ד והרמב"ם לא חולקים על ידיעה ובחירה ?  ‏י'/חשון/תשפ"ג

כתבתי על מחלוקת הרמב"ם ראב"ד ועל ההשגה המפורסמת של הראב"ד

רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה.

 כאשר כל המפרשים מפרשים את סוף דבריו של הראב"ד וכל זה איננו שוה כאילו כתוב וכל זה איננו שוה לי .  וניסיתי להוכיח  שזה אינו מסתדר עם דברי הראב"ד עצמו במקום ולא עם דבריו בסכין שנמצא במועד . ועכשיו אני רוצה להוכיח מהמשך דבריו של הראב"ד ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה כאשר כל המפרשים מפרשים את סוף דבריו של הראב"ד וכל זה איננו שוה כאילו כתוב וכל זה איננו שוה לי .  וניסיתי להוכיח  שזה אינו מסתדר עם דברי הראב"ד עצמו במקום ולא עם דבריו בסכין שנמצא במועד . ועכשיו אני רוצה להוכיח מהמשך דבריו של הראב"ד ברמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה

ומהו זה שאמר דוד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ידרך ענוים וגו', זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה, ועוד שנתן בהם כח ללמוד ולהבין, שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם, והוא מה שאמרו רז"ל בא לטהר מסייעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר, והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע, וכתיב וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, הרי גזר על ישראל לעבוד כו"ם ולמה נפרע מהן, לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבוד כו"ם אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד, ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם, הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים, לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל, כענין שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם, וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות. 


השגת הראב"ד:  והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה, וענין המצרים אינה שאלה משני פנים, האחד כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו וכן הוא אומר הוי אשור שבט אפי כהתימך שודד תושד פי' מפני רשעך וגודל לבך והתפארך עלי, והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים אבל זדונו של פרעה ובזותו את הבורא יתברך לפני שלוחו הוא גרם לו, והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו."

וננסה להוכיח מתשובתו של הראב"ד כאן בהלכות תשובה פרק ו הלכה ה  על דעתו בתשובה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

1. אם באמת הראב"ד היה חושב שכל זה אינו שווה לפי הפרוש וכל זה אינו שווה לי מה פתאום ממשיך לתקוף את הרמב"ם ואולי ביתר חריפות הרי אם תשובה אינו שווה מה לי להמשיך לתקוף את הרמב"ם ביתר חריפות :

והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות

2. כותב הראב"ד והפעם ללא הסתייגות על דברי עצמו

כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן

כלומר הראב"ד כותב במפורש וללא הסתייגות שאין בעניין הזה ידיעת השם גזרה . כלומר היות וידיעת הקב"ה בעולם הזה אחרי שמסר ממשלתו לאדם הינו כאומדנא בדיוק כמו ידיעת האצטגנינים שהיא מוגבלת לכוחות המזל אבל השכל שנתן לבני אדם שיכול להתגבר על אותם כוחות שהקב"ה הטביע בעולם אינם בתחום ידיעת האצטגנינים

3. ועל איזה עניין היה הויכוח רמב"ם ראב"ד ?

דברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק טו - טז

וַיֵּרָ֧א יְקֹוָ֛ק בָּאֹ֖הֶל בְּעַמּ֣וּד עָנָ֑ן וַיַּעֲמֹ֛ד עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן עַל־פֶּ֥תַח הָאֹֽהֶל: ס וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה׀ אַחֲרֵ֣י׀ אֱלֹהֵ֣י נֵֽכַר־ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ:

לפי הרמב"ם זה ידיעה הקב"ה היא מוחלטת ואין אפשרות לשנות אותה וכדי לנסות לתת פרוש שיכלי למה העניש את המצרים אומר הרמב"ם

"וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע"

(במאמר מוסגר דבריו של הרמב"ם סותרים את הפרשנות שידיעת הקב"ה אינה גזירה כי מה צריך הרמב"ם לתרוץ שלא גזר על איש ידוע )

ומוסיף הרמב"ם

וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות.

ועל זה כותב הראב"ד

"וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך"

כלומר לא ניתן לפרש כמו שיש רבים מפרשים שהראב"ד והרמב"ם לא חולקים כי גם הרמב"ם אומר שידיעת השם אינו גזירה ולדעתם גם הראב"ד אומר אותו הדבר כי ידיעת האצטגנינים לדעתם היא ידיעה מוחלטת ולא אומדנא .אבל יש כאן מחלוקת ברורה הראב"ד דוחה את פירושו של הרמב"ם מכל וכל ואומר שכל אחד יכול לקבוע את גורלו ומה שאמר הקב"ה הוא בתור אומדנא בעולם הזה .

דבר נוסף הרמב"ם מפרש שהמציאות הזאת שכתובה בתורה כמוחלטת ואילו הראב"ד ממש לא חושב כך ויש באפשרות האדם לשנות את מעשיו על אף שזה כתוב במפורש בתורה :

"והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים"

כלומר כל מה שכתוב בתורה כדברי הקב"ה הוא אומדנא כי הקב"ה מסר ממשלתו לאדם ולכן אין בידי הקב"ה לשלוט ביראת השמים של האדם ולכן לא ניתן לקבוע מאה אחוז מה יהיה בעתיד

(נכון שיש בזה בעיה עם נבואה שצריכה להתקיים במאה אחוז אבל זה דיון אחר שבלי נדר ננסה להבין את צדדיו )

4. השוואה של דברי משה לדברי הקב"ה . אומר הראב"ד :

"כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכל שכן  בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכל שכן הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה

אומר הראב"ד הרי משה עצמו אמר בדברים (פרשת וילך) פרק לא פסוק כט

כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶתְכֶ֑ם וְקָרָ֨את אֶתְכֶ֤ם הָֽרָעָה֙ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֔ים כִּֽי־תַעֲשׂ֤וּ אֶת־הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְקֹוָ֔ק לְהַכְעִיס֖וֹ בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶֽם:

אומר הראב"ד הרי משה עצמו אמר על עם ישראל "כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אַחֲרֵ֤י מוֹתִי֙ כִּֽי־הַשְׁחֵ֣ת תַּשְׁחִת֔וּן" האם ידיעה של משה היא ידיעה מוחלטת ? הרי ברור שלא . זה ידיעה של אומדנא של משה על העם שלו  

דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק ו

וְיָדַעְתָּ֗ כִּ֠י לֹ֤א בְצִדְקָֽתְךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֜ אֶת־הָאָ֧רֶץ הַטּוֹבָ֛ה הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּ֑הּ כִּ֥י עַם־ קְשֵׁה־עֹ֖רֶף אָֽתָּה:

וכמו שמשה אומר את האומדנא שלו הקב"ה כותב את האומדנא שלו

5. אומר הראב"ד "והשני כי הבורא אמר וענו אותם והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטבעו מהם כענין שנאמר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה לפיכך נתחייבו."

כלומר הקב"ה נתן למצרים היתר "לענות" את עם ישראל אבל עשו הרבה יותר ולכן הקב"ה נפרע מהם


ומזכיר הראב"ד את זכריה פרק א פסוק טו

וְקֶ֤צֶף גָּדוֹל֙ אֲנִ֣י קֹצֵ֔ף עַל־הַגּוֹיִ֖ם הַשַּֽׁאֲנַנִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ קָצַ֣פְתִּי מְּעָ֔ט וְהֵ֖מָּה עָזְר֥וּ לְרָעָֽה:

רש"י זכריה פרק א פסוק טו

אשר אני קצפתי - על עמי מעט:

והמה עזרו - על הקצף לרעה:

כלומר לפי הראב"ד אין ידיעה מוחלטת בעולם הזה . הכול פתוח גם על מה שהקב"ה אומר בתורה

כמו שכתב ברחל ביתך הקטנה

"והמצרים ג"כ רשעים היו וראויים למכות ההם ואילו שמעו למשה בתחלה ושלחו את ישראל לא היו לוקים ולא טבעו בים"

 

לסיכום כל דברי הראב"ד מלמדים שהפרוש שכל המפרשים מפרשים אותו כי תשובתו וכל זה אינו שווה מתפרשת כ וכל זה אינו שווה לי  

אינה נמצאת בדברי הראב"ד דף אחרי תשובתו המפורסמת ומלמדת לחלוטין על דעתו של הראב"ד שידיעת הקב"ה בעולם הזה לפי בחירתו לברוא את העולם בצורה כזו הינה רק אומדנא ולא מוחלטת

לא ניתן ללמוד אחרת .

 

 

 

 

28.10.2022

פרשת נח האם הקב"ה יודע הכול בעולם ללא הבדל של עבר או עתיד ? איך אומר המדרש "שנתחרט שעשה אדם בארץ, לפי שהלכו אחר מחשבות לבם"? מה 3 הדעות שמביא הריב"ש על ידיעה ובחירה ? מה קשה לריב"ש על דעתו של הרלב"ג והראב"ד ? לראב"ד שידיעת הקב"ה את מעשי האדם כידיעת האצטגנינים האם זה ידיעה של 100 אחוז או אומדנא ? אם ידיעת האיצטגננים היא ידיעה של 100 אחוז למה הביא הריב"ש דעה נוספת של עצמו ? מהי ידיעת האיצטגננים כפי שמופיע בגמרא ? ‏ג'/חשון/תשפ"ג

בס"ד

פרשת נח האם הקב"ה יודע הכול בעולם ללא הבדל של עבר או עתיד ? איך אומר המדרש "שנתחרט שעשה אדם בארץ, לפי שהלכו אחר מחשבות לבם"? מה 3 הדעות שמביא הריב"ש על ידיעה ובחירה ? מה קשה לריב"ש על דעתו של הרלב"ג והראב"ד ? לראב"ד שידיעת הקב"ה את מעשי האדם כידיעת האצטגנינים האם זה ידיעה של 100 אחוז או אומדנא ? מה ההבדל בן דעת הרלב"ג לדעתו של הראב"ד? אם ידיעת האיצטגננים היא  ידיעה של 100 אחוז  למה הביא הריב"ש דעה נוספת של עצמו ? מהי ידיעת האיצטגננים כפי שמופיע בגמרא ? ‏ג'/חשון/תשפ"ג

בעיית הידיעה והבחירה נמצאת במעבר של פרשת בראשית לפרשת נח

בראשית (פרשת בראשית) פרק ו פסוק ה - ו

וַיַּ֣רְא יְקֹוָ֔ק כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל־יֵ֙צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל־הַיּֽוֹם: וַיִּנָּ֣חֶם יְקֹוָ֔ק כִּֽי־עָשָׂ֥ה אֶת־הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל־לִבּֽוֹ:

מדרש אגדה (בובר) בראשית (פרשת בראשית) פרק ו פסוק ו

[ו] וינחם ה'. שנתחרט שעשה אדם בארץ, לפי שהלכו אחר מחשבות לבם:

כלומר לא ידע הקב"ה את התוצאה מראש ולכן התחרט ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית (פרשת בראשית) פרק ו פסוק ו

ו) וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. והא כתיב לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (במדבר כג יט), ואומר כי לא אדם להנחם (ש"א טו כט), אלא מאי וינחם, ר' יהודה ור' נחמי' נחלקו בברייתא, ר' יהודא אומר ניחום היה שלא היה בריית האדם מלמעלה אלא בארץ שאם נברא מלמעלה לא היה מורד, ור' נחמיה אמר נחת רוח היה לפניו כי עשיתי האדם בארץ שאילולי בראתי אותו מלמעלה, כשם שמרד בי בתחתונים, היה ממריד בי את העליונים: א"ר לוי מנחם אני שעשיתי אותם בתוך הארץ כראוי לו, לכך נאמר וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ:

ולשיטת רבי יהודה לכאורה הקב"ה ברא את העולם והשאיר חלק שהוא לא יודע . והריב"ש מטפל ב 3 סוגים של דעות של חכמי ישראל בידיעה ובחירה . אומר שו"ת הריב"ש סימן קיח

עוד כתבת שראית בתשובתי ע"ד למוד החכמות שהשגתי על החכם הכולל רבי לוי ז"ל בענין ידיעת האל ב"ה בעתיד האפשרי. וראית מה שכתב הוא ז"ל בהרבה מקומות בפירוש התורה מהם בפרשת וירא אליו על הנסיון בעתה ידעתי כי ירא אלהים אתה. ואלו הן דבריו כי השם יתברך יודע מה שראוי שיעשהו האדם לפי מה שסודר לו מפאת העליונים אבל בחירתו מושלת על זה הסדור. ולזה הוא מבואר שאין כל מה שיעשהו האדם כפי מה שסודר לו מפאת העליונים אבל אפשר שיעשה הפעולות ההן ושלא יעשה אותן. ובזה תתקיים התורה ויתקיים טבע האפשר הנמצא בדברי' ויתקיים שידע הש"י אלו הדברים השפלים וכו'. וכן באר בתועלת החמישי /השישי/ בסוף אותה פרשה ובמקומות אחרים נתבררה כונתו בזה לקיים דברים אלה. ועל השגתי ראיתי להזכיר דברי הראב"ד ז"ל (בה' דעות פ"ה) א"א אף על פי שאינה תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה. ואומר אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזרת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזרתו והיתה לנו השאלה קשה מאד. ועכשיו שהבורא ית' הסיר זאת הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזרה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעי' מכח אחר מה יהיו דבריו של זה. והדבר ידוע שכל מקר' האדם קטן וגדול מסרו הבורא יתברך בכח המזלו' אלא שנתן בו השכל להיות מחזקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיות טוב או רע. והש"י יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו מידו אם לאו וזאת הידיעה אינה גזרה, ע"כ דבריו ז"ל, ואם חתם וכל זה איננו שוה. ובקשת אבאר לך מה הבדל בין ב' אלו הדעות מאלה השני מלכים, כי הראב"ד ז"ל לא הוחזק ונתפאר ונמשך בחכמות החצונות. ועם כל זה יראה שדעותיהם קרובות. ואם אולי גם הוא לא נטה לדרך הנכון לפי דעת האדון בתחנון ובתפלה באתי לבאר אלי כונתו בידיעת השם על שראוי לסמוך. עד כאן דבריך.

תשובה הפרש גדול יש בין דעת החכם רבי לוי ז"ל ובין דעת הראב"ד ז"ל. כי דעת רבי לוי הוא שאין ידיעת השם ית' מקפת במה שיעשה האדם בבחירתו קודם צאת המעשה ההוא לפועל רק במה שראוי שיעשה מצד מה שסודר לו מן העליונים. שאם היתה ידיעתו מקפת במה שיעשה בבחירתו מבלי שסודר לו מן העליונים היתה ידיעתו גזרה ובטלה הבחירה, ובהבטל הבחירה יבטלו מצות התורה ואזהרותיה ותגמוליה ועונשיה. והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י. ועוד שלפי דבריו לא ימלט אם שידע השם מעשה האדם הנעשה בבחירתו אחר העשותו אם שלא ידענו. ואם ידענו הנה יש רבוי ושנוי בידיעתו ית' אחרי שלא ידענו מקודם ועתה ידענו שהרי נתחדשה לו ידיעה, וזה גנות גדול. ואם לא ידענו אף אחרי צאתו לפועל הנה א"כ אינו משיג מעשה האדם בטלה גמול ועונש ונתבטלו כל יעודי התורה האמורים בזה. ודעת הראב"ד ז"ל שהש"י יודע הכל משני צדדים שהוא יודע מה שסודר לו מן המזלות ויודע כח השכל אם יש בו כח להוציאו מיד המזל ואם שכל זה האיש חזק מכח מזלו או מזלו חזק משכלו. ובדרך זה ידע מה שיעשה האדם טרם העשותו. ואחרי שיש ממשלה ביד האדם לעשות טוב או רע אין ידיעה זו גזרה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעין מכח אחר מה יהיו דבריו של זה. כן הש"י יודע מצד כח המזל ומצד כח השכל מה יעשה זה האיש אם יצא מכח המזל אם לא. זה נראה מדעת הראב"ד ז"ל, ועדיין לא נתפייס הרב ז"ל בזה וכת' וכל זה איננו שוה.

אבל מה שנ"ל להשיב בשאלה זו הוא שעל כרחנו יש לנו להאמין שהאדם יש לו בחירה על מעשיו כדי לקיים מצות התור' ותגמוליה. וכמו שהוא מבואר בתורה ראה נתתי לפניך וכו' ובחרת בחיים. וכן יש לנו להאמין שידיעת הש"י מקפת בכל מה שיעשה האדם בבחירתו טרם יצא הדבר ההוא לפועל כי אין לתת שום חסרון בידיעתו חלילה. ואין ידיעה זו מכרחת כלל, כי אחרי הונח שהאדם יש לו בחירה והיה אפשר לו לעשות ההפך הנה כשידע השם שהוא יעשה פועל פלוני ידע שיעשה זה בבחירתו ושהיה אפשר לו לעשות הפכו, וא"כ אין ידיעה זו מכרחת. שהרי הידיעה היא שיעשה הפעל ההוא בבחירה ואם היתה מכרחת הנה יהיה בידיעה ההיא קבוץ האמת והשקר יחד מה שהוא נמנע. ולזה נאמר שאין מעשה האד' נמשך לידיעת השם אותו מעשה טרם יצא לפעל אבל ידיעתו נמשכת למעש' ההוא הנעש' בבחירה ובאפשרות לעשות הפכו ואם ידענו השם טרם יצא לפעל. ובזה נשאר האדם בחיריי וידיעת הש"י שלמה בלי שום חסרון ובלתי מוציאה האדם מבחירתו.

מדבריו של הריב"ש יש 3 סוגי דעות של חכמי ישראל :

דעת רבי לוי בן גרשון הרלב"ג

"ולזה הוא מבואר שאין כל מה שיעשהו האדם כפי מה שסודר לו מפאת העליונים אבל אפשר שיעשה הפעולות ההן ושלא יעשה אותן. ובזה תתקיים התורה ויתקיים טבע האפשר הנמצא בדברי' ויתקיים שידע הש"י אלו הדברים השפלים וכו'."

"כי דעת רבי לוי הוא שאין ידיעת השם ית' מקפת במה שיעשה האדם בבחירתו קודם צאת המעשה ההוא לפועל רק במה שראוי שיעשה מצד מה שסודר לו מן העליונים. שאם היתה ידיעתו מקפת במה שיעשה בבחירתו מבלי שסודר לו מן העליונים היתה ידיעתו גזרה ובטלה הבחירה, ובהבטל הבחירה יבטלו מצות התורה ואזהרותיה ותגמוליה ועונשיה. והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י."

כלומר לפי דעתו של הריב"ש שהרלב"ג אומר שהקב"ה ברא לאדם את האפשרויות השונות בטבע והאפשרויות הללו עומדים לפני האדם והוא בוחר ואין כאן ידיעה של הקב"ה מה יבחר האדם רק מה האפשריות שלו . ומסיים הריב"ש : והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י."

ועוד נקודה שמדגיש הריב"ש על הרלב"ג

הנה יש רבוי ושנוי בידיעתו ית' אחרי שלא ידענו מקודם ועתה ידענו שהרי נתחדשה לו ידיעה, וזה גנות גדול.

ועכשיו נעבוד לדעת הריב"ש על דעתו של הראב"ד :

ודעת הראב"ד ז"ל שהש"י יודע הכל משני צדדים שהוא יודע מה שסודר לו מן המזלות ויודע כח השכל אם יש בו כח להוציאו מיד המזל

וכאן אומר הריב"ש

אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעין מכח אחר מה יהיו דבריו של זה. כן הש"י יודע מצד כח המזל ומצד כח השכל מה יעשה זה האיש אם יצא מכח המזל אם לא.

והשאלה האם הריב"ש התכוון שהקב"ה יודע ב 100 אחוז מה יעשה האדם או לא ? אומר הריב"ש

כי הראב"ד ז"ל לא הוחזק ונתפאר ונמשך בחכמות החצונות. ועם כל זה יראה שדעותיהם קרובות. ואם אולי גם הוא לא נטה לדרך הנכון לפי דעת האדון

כלומר מה שקשה לריב"ש זה חסרון ידיעת השם המוחלטת אבל אם הקב"ה יודע הכול לדעת הראב"ד מה חסרון יש כאן ? ועוד כותב שדעותיהם קרובות כאילו יש חסרון בידיעת הקב"ה . אבל מתשובתו של הריב"ש אולי ניתן לעמוד על דעתו

ולזה נאמר שאין מעשה האד' נמשך לידיעת השם אותו מעשה טרם יצא לפעל אבל ידיעתו נמשכת למעש' ההוא הנעש' בבחירה ובאפשרות לעשות הפכו ואם ידענו השם טרם יצא לפעל. ובזה נשאר האדם בחיריי וידיעת הש"י שלמה בלי שום חסרון ובלתי מוציאה האדם מבחירתו.

כלומר דעתו אינה כדעת הראב"ד או הרלב"ג ויש לו דעה שלישית שיש מושג כזה ידיעה מוחלטת שאינה גזירה .

אז מה ההבדל בן דעת הרלב"ג ודעת הראב"ד ?

שהש"י יודע הכל משני צדדים

לפי דעתו על הרלב"ג אינו יודע שני צדדים כי אם את האפשריות העומדות לפני האדם . ולפי הראב"ד הקב"ה יודע את שני הצדדים 1. ידיעת האצטגנינים ולפי התשובה של הריב"ש לדעתו שלו חייב שיהיה שינוי מדברי הראב"ד  . והשינוי טמון בנקודה הזאת :

ודעת הראב"ד ז"ל שהש"י יודע הכל משני צדדים שהוא יודע מה שסודר לו מן המזלות ויודע כח השכל אם יש בו כח להוציאו מיד המזל ואם שכל זה האיש חזק מכח מזלו או מזלו חזק משכלו. ובדרך זה ידע מה שיעשה האדם טרם העשותו.

כלומר הקב"ה לפי הראב"ד יודע שני ידיעות שונות . האחד ידיעה מה הכוחות הפועלים על האדם וזה מה שכתב שידיעתו היא כידיעת האיצטגננים  שהוא יודע מה הכוחות של המזל שפועלים עליו . ויש לו ידיעה נוספת והוא מה כוח השכל שלו להתרומם מעל המזל או כדברי הראב"ד ואם שכל זה האיש חזק מכח מזלו או מזלו חזק משכלו הדבר היחידי שהוא לא יודע זה האם האדם יפעיל את שכלו או לא כלומר יש כאן חסרון בידיעת הקב"ה אבל הרבה יותר קטנה לחוסר הידיעה לפי הרלב"ג . כלומר אין כאן ידיעה חדשה שלא היית לפני כן כמו שאמר על הרלב"ג "ואם ידענו הנה יש רבוי ושנוי בידיעתו ית' אחרי שלא ידענו מקודם ועתה ידענו שהרי נתחדשה לו ידיעה, וזה גנות גדול".

כלומר לדעתו של הריב"ש אין בבחירה של האדם דבר חדש כי הקב"ה יודע את כל הנתונים משני צדדים ולכן צריך להגיד שלפי הריב"ש לשיטתו של הרלב"ג הקב"ה יודע רק מצד אחד בשונה מהראב"ד שלשיטתו הקב"ה יודע משני צדדים . ולכן הוא אומר על דעתו של הרלב"ג והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י.". אבל גם דעתו של הראב"ד לא מתקבלת כי אין לדעתו חסרון בידיעת השם כי הקב"ה יודע הכל חוץ מבחירתו של האדם אבל שאר הדברים יודע בברור .

ולכן הריב"ש נותן דעה שלישית שהיא ידיעה שהיא לא גזירה . הרי גם הראב"ד אמר שזו הידיעה אינה גזירה אז מה ההבדל בין דעת הריב"ש לדעת הראב"ד ואם באמת כמו שאומרים הרבה שידיעת האיצטגננים היא ידיעה מוחלטת אז למה הריב"ש צריך להביא דעה אחרת ?  ואם באמת ידיעת האיצטגננים היא ידיעה של 100 אחוז (מה שאינו נכון לחלוטין לפי דברי חז"ל ) מה הרוויח הראב"ד בתשובה שלו ?  הרי כל עניין קושיית הסתירה איך זה שכאשר יודעים מה אני יעשה יש לי בחירה לעשות מה שארצה בדיוק כמו שכותב הריב"ש בדעתו של הרלב"ג  :

"שאם היתה ידיעתו מקפת במה שיעשה בבחירתו מבלי שסודר לו מן העליונים היתה ידיעתו גזרה ובטלה הבחירה, ובהבטל הבחירה יבטלו מצות התורה ואזהרותיה ותגמוליה ועונשיה. והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י."

למסקנה יש 3 שיטות

1. שיטת הרלב"ג שהקב"ה אחראי רק על האפשרויות השונות שהם לבחירת האדם והקב"ה לא יודע לא לפני ולא יודע האם יש בכוחו של שכל האדם להתגבר על המזל שלו  .

2. שיטת הראב"ד שהקב"ה יודע משני צדדים  גם מהכוחות הפועלים על האדם מצד המזל (כוחות שהקב"ה הטביע בעולם ) וגם האם יש בכוח שכלו של האדם לגבור על הכוחות האלו ולצאת מעל המזל אבל בבחירה עצמה אינו יודע . וכל הידיעה שלו היא כידיעת האצטגנינים . ויש מחלוקת מה הכוונה ידיעת האצטגנינים כי בפשטות זה אומדנא ולא ידיעה מוחלטת אבל יש כאלו שאומרים שזה ידיעה מוחלטת וקשה על הריב"ש למה היה צריך להביא דעה נוספת שאין בה חסרון ידיעה בכלל .

3. שיטת הריב"ש הקב"ה יודע ידיעה מתוך עצמו אבל אין בידיעה הזאת גזירה .

וכך כותב חדושי הרשב"א - פירושי ההגדות מסכת ברכות דף ז עמוד ב על מהות האיצטגננות

ובאמת כי יש למזלות השמים שלטון בעולם עד שיהיה האדם במזלו עשיר או דל, מאריך ימים או הפכו, מוליד או עקר, בלתי אם יטה מזלו לצד אחר מתוך מעשיו. והיה אברהם מכח מזלו אינו ראוי להוליד, זולתי שנתגבר ויצא מתחת מערכת הכוכבים ונתעלה במעשיו ונדבק לסיבה העליונה ה' יתברך שהוא אדון הכל, ולא היה יכולת במערכה לבטל ממנו התולדה, וכמו שאמרו ז"ל במדרש ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה אין אומרים הבט אלא למי שמביט ממעלה למטה, לפי שהיה אברהם רואה באיצטגנינות שאינו מוליד, א"ל הקדוש ברוך הוא: צא מאיצטגנינות שלך, אברם אינו מוליד אברהם מוליד. ועל כן קראו אברהם לקב"ה אדון, שמתוך כך נודע לאנשי דורו החכמים בחכמת האיצטגנינות כי יש אדון עליהם לבטל כוחם, ונודע שהוא האדון המשגיח והיכול, ואין אילות במי שיש סיבה עליונית סותרת כוחו ואילותו.

כלומר האיצטגננות זה כאשר אדם נמצא מתחת המזל וכל מאורות חייו נקבעים על ידי הטבע שהקב"ה טבע בעולם . אבל יש בכוח השכל שנתן הקב"ה לאדם שהגיע להכרה שאדון העולם הוא הקב"ה בלבד להתרומם מעל החוקיות ואת זה האצטגנינים לא יכולים לדעת .

ואת ההבדל בן אברהם לנח חנוך ועוד  כותב חדושי הרשב"א - פירושי ההגדות מסכת ברכות דף ז עמוד ב

ומה שאמרו שלא בא אדם עד אברהם שקראו אדון אעפ"י שהקדימוהו אדם ושת ומתושלח וחנוך ונח ושם, שכל אלו היו צדיקים גמורים, וחלילה מהם שיהיו הם נמשכים אחר הדעות ההם כאנשי דורם והיו מכירים באדונותו יתברך, אפשר שהכוונה במאמר הזה שלא קרה לאחד מהם ענין ידוע שיודע ממנו לבעלי החכמה שבדורם הפך דעתם כענין אברהם שהוליד כנגד מזלו הידוע להם ממערכת השמים. גם, כי היה אברהם מכריז ומפרסם בעולם אדנותו ומביא להם ראיות נגלות ממה שהודיע אדנותו כענין תולדתו שהיה מפורסם בין חכמי הדור ועובדי הרוחניים שלא היה באיפשר להוליד, ועם כל זה כשנדבק אל סיבת הסיבות יתברך נתגבר ונעשה מי שאינו מוליד מוליד, והקרא שמו יתברך בפי כל הבריות שהוא אדון, ומעניינו למדו שאין השלטון והאדנות למלאכת השמים רק לו לבדו יתברך.

וכאן מפורש שידיעת האיצטגננים הינו אומדנא וכאשר האדם נדבק בקב"ה ומקבל את כוח השכל לעלות מעל המזל יכול להתחמק מכוחות הטבע של העולם ולבחור בחירה .

ועוד נלמד מדעתו של הריב"ש שהראב"ד מדבר על שני ידיעות שונות והוא קורה להם שהש"י יודע הכל משני צדדים ואם כך לפרוש שלי בדברי הראב"ד עצמו כל זה אינו שווה בסכין שנמצא בחול המועד גם כאן מדבר ששני הידיעות הללו הם לא ידיעות שוות כי הם שני ידיעות שונות וכמו שאומר הריב"ש על הראב"ד שהש"י יודע הכל משני צדדים  .


21.10.2022

פרשת בראשית היכן מוזכר בבריאת העולם ענין הבחירה ? האם ידיעה בן טוב לרע היא ידיעת העליונים ? האם מה שכתב הראב"ד וכל זה איננו שוה זהה לביטוי במגילה וכל זה איננו שוה לי ? למה הבאר שבע שינה את דברי הראב"ד ? האם הביטוי וכל זה איננו שוה הוא מטבע בדברי ראשוני האחרונים ? האם מטבע הלשון וכל זה איננו שוה הוא ביטוי להסביר ששני דברים שונים או להסביר שכל מה שאמרתי אין לו ערך ? מה המשמעות של דברי הראב"ד עצמו וכל זה איננו שוה בסכין שנמצאה ברגל ? אם לפי משמעות הרבה מהמפרשים וכל זה איננו שוה במשמעות שלדברי אין ערך כיצד יסבירו שדף אחרי תוקף הראב"ד את הרמב"ם באותו נושא ביתר תוקף ואומר כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה ?האם משמעות וכל זה איננו שוה שאומר הראב"ד הוא ששני הידיעות של הקב"ה לא שוות ? מהם שני הידיעות לפי דברי הראב"ד ‏כ"ו/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

פרשת בראשית היכן מוזכר בבריאת העולם ענין הבחירה ? האם ידיעה בן טוב לרע היא ידיעת העליונים ? האם מה שכתב הראב"ד וכל זה איננו שוה זהה לביטוי במגילה וכל זה איננו שוה לי  ? למה הבאר שבע שינה את דברי הראב"ד ? האם הביטוי וכל זה איננו שוה הוא מטבע בדברי ראשוני האחרונים ? האם מטבע הלשון וכל זה איננו שוה הוא ביטוי להסביר ששני דברים שונים או להסביר שכל מה שאמרתי  אין לו ערך  ? מה המשמעות של דברי הראב"ד עצמו וכל זה איננו שוה  בסכין שנמצאה ברגל ? אם לפי משמעות הרבה מהמפרשים וכל זה איננו שוה במשמעות שלדברי אין ערך כיצד  יסבירו שדף אחרי תוקף הראב"ד את הרמב"ם באותו נושא ביתר תוקף ואומר כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה ?האם משמעות וכל זה איננו שוה שאומר הראב"ד הוא ששני הידיעות של הקב"ה לא שוות ? מהם שני הידיעות לפי דברי הראב"ד ‏כ"ו/תשרי/תשפ"ג

כתוב בבראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ט

(ט) וַיַּצְמַ֞ח יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

כלומר הקב"ה בבריאת העולם שם את הטוב ואת הרע שניהם בעץ אחד וזה מהות בריאת העולם הבחירה בן טוב ורע וזה מה שכתב בבראשית בבריאת העולם בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

רא"ש בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז

בצלמנו בצלם המיוחד לו אצלינו והוא צלם שבמרכבה פני אדם שבו מראין לבני אדם בעת הנבואה. כדמותינו דומה קצת לעליונים לדעת טוב ורע כענין שנא' ותחסרהו מעט מאלהים לפיכך לא אמר בדמותינו אלא כדמותינו הרמ"בן ז"ל:

כלומר מהות העניין של בריאת העולם היא הבחירה החופשית וכאן אני רוצה לחזור למחלוקת היסודית הזאת שבאה לידי ביטוי ברמב"ם ובר הפלוגתא שלו הראב"ד

ונחזור לדברי הראב"ד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

/השגת הראב"ד/ וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. 

ואני הפעם רוצה להתרכז בסוף דבריו , וכל זה איננו שוה .

ואומר מגדל עוז הלכות תשובה פרק ה הלכה א

והן הראב"ד ז"ל נודע בשערים ובכל פלך, עם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, ואחר השיגו השיב בגזרה בשהוא תאוה, ואמר כל זה איננו שוה.

כלומר הרבה מאוד מהפרשים אומרים וכל זה אינו שווה שהראב"ד עצמו מבטל את דבריו שלו עצמו לאחר שאמר אותם .

והבאר שבע מסכת סוטה דף ב עמוד א כותב ומשנה במעט את דבריו של הראב"ד כי הראב"ד לא כתב לי כי הבאר שבע מבין את דבריו של הראב"ד כביטול פרשנותו של עצמו על הרמב"ם

לצאת מתחת המזל, והוא מכח הנתון באדם להיותו טוב או רע, והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא, וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה לי, עכ"ל. ואני אומר אין דבר זה ניתן לחקור ולדרוש בו עד שיבא מורה צדק:

וגם הכסף משנה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה מביא את איננו שווה כתורף דבריו של הראב"ד

כתב הראב"ד א"א לא נהג זה המחבר וכו'. וכל זה איננו שוה עכ"ל. וי"ל שרבינו נתכוון שאם אי זה אדם יקשה בעיניו קושיא זו יתבלבל דעתו ולכן הציע לפניו דברים אלו כדי שישוב וידע שאין מטבע שאלה זו ליישבה אלא כאמור שאין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם וכו':

ואני רוצה להביא ראיה מדברי הראב"ד עצמו למה התכוון הראב"ד

דבר ראשון צריך לשים לב שהראב"ד כותב

וכל זה איננו שוה   והוא לא כותב וכל זה איננו שוה לי

אסתר פרק ה פסוק יג

(יג) וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ:

ואומר המלבי"ם אסתר פרק ה פסוק יג

(יג) וכל זה איננו שוה לי, ר"ל שלא יוכל להשוות הגדולה הזאת נגד הבוז שמשיג מן מרדכי, כי בעבור גדולתו זאת חטא מרדכי גדול מאד, ונגד זה בעבור זאת בעצמו אינו יכול להתבזות לשלוח בו יד. וע"ז שאל עצה איך יהרוג את מרדכי ולא יחשב לו לבוז וקלון:

אבל מטבע הלשון וכל זה אינו שוה הוא מטבע לשון שפירושו ששני דברים שנראים שווים אינם שווים וזה מטבע לשון נפוץ אצל ראשוני האחרונים והנה כמה דוגמאות :

לחם יהודה הלכות אישות פרק כב הלכה א

אלא דכל זה איננו שוה למרן ב"י בדעת הרמב"ם ז"ל דמשמע דהבין דעתו דמסירה מהניא לכל מילי חוץ מתרומה וכדעת התוס' ז"ל והך דבפכ"ב דלא העתיק אלא דין הירושה

לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א

עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג' מהלכות מלכים

לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א

עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג' מהלכות מלכים

מחנה אפרים הלכות מלוה ולוה - דיני ריבית סימן טז

מכל מקום אמאי מפקינן מיניה אחר כך שכבר מחל הלוה, ולזה אמרו משום דהוי מחילה בטעות דאלו הוה ידע דהמעות הוו הלואה ואיכא איסורא לא הוה מחיל, אבל כל זה איננו שוה דממה נפשך אי ס"ל דהמחילה מהניא אפילו מחילה דקודם לקיחת רבית קצוצה א"כ ע"כ ליכא איסורא דאי איכא איסורא אין המחילה מועלת, וע"כ צ"ל דס"ל דכי האי גוונא לא הויא רבית קצוצה אלא אבק רבית, ומה שהקשינו דא"כ כל לוה ברבית דרבנן יאמר הכי אינה טענה דדוקא הכא הוא דאמרינן דהוי מחילה בטעות דאנן סהדי דאלו הוה ידע לוה דהמכר בטל והוי רבית לא הוה מניח למלוה לאכול איסור

הלכה למשה הלכות מכירה פרק ב הלכה ב

וכל זה איננו שוה להטור ז"ל שכתב על דברי רבינו ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דר"ש קאמר לה אבל לרבנן לא קנה בהגבהה ולא עליו תלונותי דאפשר דבלשון תמיהא קא"ל ולאו לפסק הלכה אמרה אלא על מרן ז"ל בשו"ע דכתב בשו"ע תחילה לישנא דברייתא בסתמא וסיים ז"ל וי"א דה"ה אם הגביהו רבו כנראה דלסברא הראשונה שהוא העיקרית לדעתו אם הגביהו רבו לא קני והוא תימה היאך סתם נגד רבינו והרשב"א והר"ן דפי' כן דעת הרי"ף וכן י"ל דעת הרא"ש ז"ל.

ושונה לגמרי מה שאומרים   שאומרים וכל זה איננו שווה לי כמו שכתוב במגילת אסתר ויש לא מעט אחרונים שאומרים זאת במשמעות של מגילת אסתר

ועכשיו נראה את דברי הראב"ד עצמו המשתמש בלשון זה במקום אחר (את זה הראה לי הרב לוין )

אומר הרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יג הלכה ו

מצא הסכין בי"ג מזה עליה ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלה. /השגת הראב"ד/ : מפני שעשאוה ביום הזה. א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה הפי' שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו, וכל זה איננו שוה.+

הראב"ד משתמש בנידון בשפה קשה מאוד כלפי הרמב"ם בתחילת דבריו

א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה

כלומר הראב"ד  דוחה את דברי הרמב"ם מכל וכל (לפי הבנתו ) ולאחר שדחה את דבריו הביא 2 פרושים

1. שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו

2. ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו,

הפרוש השני אומר הראב"ד שאם תרצה לומר שצריך הזאה אין ההזאה של הראב"ד שווה להזאה  של הרמב"ם . הזאה של הרמב"ם היא מדין תקנה של חז"ל וההזאה של הראב"ד היא  מחזקה של הסכין שבעליו עשו מה שצריך במועד .

והיות ויש כאן אצל הרמב"ם הזאה וגם לפי הלשון השני של הראב"ד (אומנם רק שאם תמצי לומר ) יש הזאה מדגיש הראב"ד חזור והדגש וכל זה איננו שוה  כלומר ההזאה של הרמב"ם אינה שווה לחלוטין להזאה של הראב"ד בדיוק כמו מטבע לשון של הרבה פוסקים כמו שהבאתי .

כי הסברא אומרת שאחרי שהראב"ד אומר לשון קשה מאוד על הרמב"ם הוא לא יכול להצדיק את הרמב"ם כלומר הלשון הקשה לא יכולה להסתדר עם תרוץ של הראב"ד שזהה לפרושו של הרמב"ם וזה פשוט כדי שכולם יבינו שגם בהזאה הוא חולק  .

וכך צריך לפרש את דברי הראב"ד בהלכות תשובה

הראב"ד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

1. ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה (עד כאן היסוד של הראב"ד שידיעת הקב"ה בעולם הזה כפי שהקב"ה החליט לברוא את העולם זה ידיעה רק בגדר של ידיעת האצטגנינים )

2.והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. ( וכאן זה ידיעה של הקב"ה האם האדם יכול לעמוד מול המזל בגדר שהקב"ה לא מעמיד בניסיון את האדם שלא יכול לעמוד בו והרי הקב"ה צריך לאמוד את כוחו של כל אדם מול הניסיון  והיה אפשר להגיד שזה גזירה אומר הראב"ד שידיעה כזו אינה גזירה בניגוד לידיעה מה האדם יחליט )

כלומר הראב"ד אומר שיש שני סוגי ידיעות האחד מה יבחר האדם והשני ידיעה מה כוחו של האדם לעמוד מול כוחות המזל (חוקיות שהקב"ה הטביע בעולם )

וכדי שלא נחשוב שזה אותו סוג ידיעה אומר הראב"ד בסוף וכל זה איננו שוה

שני הידיעות אינם שוות זה שני סוגים שונים לחלוטין .

לסיכום מדברי הראב"ד עצמו בהלכה של סכין שנמצא ניתן להבין את הכוונה של הראב"ד במה התכוון שאמר וכל זה איננו שווה ולא אמר וכל זה איננו שוה לי

ועוד הוכחה לדברי שאם באמת הראב"ד היה מבטל את דבריו היה הגיון להפסיק להקשות על הרמב"ם בנידון אבל הראב"ד ממשיך באותו הכוח ואולי בביטוים יותר קשים בדף הבא ברמב"ם

רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה

+/השגת הראב"ד/ והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה,

אומר הראב"ד וכבר אמרנו (אפילו בלשון רבים כנראה שכל התלמידים בבית מדרשו אחזו כמוהו )

ולא מסתבר לחלוטין שאדם שביטל את דבריו לחלוטין ימשיך ביתר שאת להקשות על הרמב"ם ולדבר אליו בשפה קשה מאוד .

ובלי נדר אשתדל להרחיב את מה שכתב פה ומוכיח את הפרשנות שלי על דברי הראב"ד

וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה,

 

 

14.10.2022

סוכות חול המועד כמה הזדמנויות נתן הקב"ה לאומות העולם ? האם הקב"ה סתם את פתחון הפה של אומות העולם כי לא כפה עליהם הר כגיגית ? מה ההבדל בן שדן אותם הקב"ה לבאר שחת בכניסה לארץ ישראל לכך שדן אותם אחרי מעשה נינווה לשאול תחתיות ? האם ניתן לצאת מבאר שחת ? האם ניתן לצאת משאול תחתיות ? למה שינה הקב"ה את העולם הבא כדי לתת לאומות העולם הזדמנות נוספת ? האם זה קשור למה שאנחנו מתפללים בימים הנוראים וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה ? איפה מוזכר הסוכות והוצאת החמה ממקומה בנבואת יחזקאל ? ‏י"ט/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

סוכות חול המועד כמה הזדמנויות נתן הקב"ה לאומות העולם ? האם הקב"ה סתם את פתחון הפה של אומות העולם כי  לא כפה עליהם הר כגיגית ? מה ההבדל בן שדן אותם הקב"ה לבאר שחת בכניסה לארץ ישראל לכך שדן אותם אחרי מעשה נינווה לשאול תחתיות ? האם ניתן לצאת מבאר שחת ? האם ניתן לצאת משאול תחתיות ? למה שינה הקב"ה את העולם הבא כדי לתת לאומות העולם הזדמנות נוספת ? האם זה קשור למה שאנחנו מתפללים בימים הנוראים וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה ? איפה מוזכר הסוכות והוצאת החמה ממקומה בנבואת יחזקאל ?  ‏י"ט/תשרי/תשפ"ג

לפני שנה כתבתי על תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

היום לעשותם - ולא למחר לעשותם, היום לעשותם - ולא היום ליטול שכר!

שהקב"ה שינה לגמרי את העולם הבא כי  : שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,(8) [בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.(9)"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.

וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?(10)ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].ואמאי קרי ליה למצות סוכה "מצוה קלה"? -משום דלית שאין בה חסרון כיס, אין הוצאה כספית בקיומה.(11)מיד כשאומר להם הקדוש ברוך הוא כן, כל אחד ואחד מבני האומות נוטל עצים, והולך ועושה סוכה בראש גגו שכך היה מנהגם.והקב"ה ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש בתקופת תמוז, שהיא תקופת החום. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא ממנה.ונדרש ממה שנאמר [תהלים ב], "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד לבוא.ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים, "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים ומשליכים, הם מצות סוכה(12) שבועטים ויוצאים ביום הדין.

וצריך לשאול האם זה בגלל מה שנשאר להם פתחון פה ? וכך כותבים התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

כלומר האם הקב"ה נתן להם הזדמנות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא בגלל פתחון הפה  . וגודל ההזדמנות בעולם הבא הוא שינוי מהותי של העולם הבא כי יש את הכלל "היום לעשותם ולא למחר לעשותם" .

ונשאלת השאלה מדוע ? כי אנחנו רואים שלאורך זמן נסתתם פתחון הפה

1. נתן להם 7 מצוות בני נח והם לא קיבלו את זה ולכן הקב"ה ויתר להם על המצוות לפני מעמד הר סיני

2. חיזר אחרי אומות העולם לפני מתן תורה ולא רצו לקבל כלומר הזדמנות נוספת

3.נתן עוד פעם את 7 מצוות בני נח במעמד הר סיני ויש לנו את הכלל שכל מה שחזר ואמר במעמד הר סיני היה גם בשביל ישראל וגם בשביל  אומות העולם כלומר הזדמנות לקבל עליהם את המצוות במעמד הר סיני

4. נתן להם הזדמנות נוספת בכניסה לארץ ישראל

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;

5. כפה על פרעה הר כגיגית על פרעה נתן לו להיות מלך של נינווה ונתן להם אפשרות לחזור בתשובה עף על פי שזה לא שייך באומות העולם  

וכך אומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פל

וכך נאמר בפרקי דרבי אליעזר פרק מג

וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים כִּתְבֵי עָמָל, וְגוֹזְלִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר [נ"א: ועשו מעשי זמה], וְכָאֵלּוּ מַעֲשִׂים רָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָצוּמוּ כָּל עַמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יִשָׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה, הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אֶחָד, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אֶחָד וְכָל בְּהֵמָה טְמֵאָה מִצַּד אֶחָד, וּבְנֵיהֶם מִצַּד אֶחָד. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת שְׁדֵי אִמּוֹתָם וְרוֹצִים לִינֹק, וְהָאִמָּהוֹת רוֹאִין אֶת בְּנֵיהֶן וְרוֹצוֹת לְהָנִיק אוֹתָם וּבוֹכוֹת. וְהָיוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יונה ד, יא] וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר [שם ג, י]. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה לְנִינְוֵה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עַד מְאֹד, וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כד, יב] מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ:

וצריך לשים לב שאחרי הכניסה לארץ ישראל דן אותם לבאר שחת שזה עדיין מקום שניתן לצאת ממנו אבל אחרי מעשה נינווה דן אותם וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, ומשם לא ניתן לצאת

אומר הזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לג עמוד ב

במדור השביעי נקרא ארץ תחתית היורד לשם שוב אינו עולה ועליהם נאמר ועסותם רשעים וגו' [מלאכי ג] וכל אלו המדורות אש אוכלה דולקת לילה ויום לנפשותם של רשעים. יש מי שנקרא רשע ונידון בגיהנם י"ב חדש. רשע גמו' שאין לו [הרהור] תשוב' אין לו תקנה ונידון לעולם בגיהנם.

ואם כך מדוע הקב"ה צריך לתת לאומות העולם שוב הזדמנות נוספת בעולם הבא ולשנות לגמרי את כל הבריאה הרי אין להם כבר פתחון פה אחרי מעשה נינווה והם הגיעו למקום שאין להם תקומה ואני חושב לתרץ שהיה זה בשביל עם ישראל שיראה באחרית הימים את עומק הצדקה של הקב"ה

כתוב בישעיהו פרק ה פסוק טז

(טז) וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה:

ואומר הרד"ק ישעיהו פרק ה פסוק טז

(טז) ויגבה - באותו משפט שיעשה ברשעי ישראל יהיה הוא גבוה במשפטו, ויאמרו כי הוא רם ונשא ושופט העולם כרצונו והאל הקדוש בעשותו בהם המשפט יהיה נקדש בהם, כמו שאמר בקרובי אקדש, ונאמר ונקדשתי בם, ופירוש בצדקה ביושר כמו משפט:

כלומר עם ישראל באחרית הימים יראה את עומק הדין שנעשה על ידי הקב"ה בצדקה ויבין את גודל האמת שדרך המשפט של הקב"ה .

וכבר כתבתי שאת נתינת הסוכה יהיה בזמן הנבואה של זכריה

וכותב  הנביא וכותב זכריה פרק יד

(טז) וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

ואת זמן הוצאת השמש יהיה בזמן נבואת יחזקאל

ורמז לכך מופיע  ביחזקאל פרק לח

(יט) וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר הרד"ק יחזקאל פרק כא על אש עברתי בפרק אחר

באש עברתי ר"ל אבעיר אש עברתי עליך כמו שנופחים באש להבעירו וכן תירגם יונתן באשתא פורענותי אתקיף עלך:

כלומר ניתן להבין שיחזקאל מדבר על השלב השני שבו הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ואז אומות העולם מבעטים ויוצאים מהסוכה .

ועוד רמז לדבר נאמר ביחזקאל פרק לט

(ז) וְאֶת־שֵׁ֨ם קָדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־אַחֵ֥ל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָדְע֤וּ הַגּוֹיִם֙ כִּי־ אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל:

ואומר בעל הטורים דברים פרק ב

ולא אחל את שם קדשי עוד (יחזקאל לט ז). זהו שדרשו (ע"ז כה א) שעמדה חמה למשה כמו שעמדה ליהושע. ומנלן דאיירי בעמידת חמה, דכתיב ואת שם קדשי אודיע ולא אחל את שם קדשי עוד, ובעמידת חמה נודע שם קדשו בכל הארץ (שם):

עמידת החמה היא הסימן לשם קודשו של הקב"ה והעמדת החמה  עשתה  את הברור מי הוא הקשור לשם קודשו של הקב"ה ומי לא .כלומר אותם אומות העולם שקבלו הזדמנות נוספת לקיים מצווה קלה ללא חסרון כיס בעטו בסוכה ברגע שהקב"ה הוציא  חמה מנרתיקה שהוא הסמל של מלכותו של הקב"ה בעולם

והיכן מוזכר הסוכות בנבואת יחזקאל ?

כתוב ביחזקאל פרק לח פסוק ט

(ט) וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ: ס

ואומר הראש דוד ויקרא פרשת אמור

ולכן בחר ה' לעשות סוכה דרך עראי, וזכר לענני כבוד כי אשר יהיה בעיניו כעננים כבוד יהיה לו לעוה"ב, והוא רמז הסוכה כי העוה"ז עראי כענן, ולכן כל עניני האדם יהיו בעוה"ז דרך עראי וסוף הכבוד לבא לעוה"ב,

כלומר הם יבואו כענן לכסות את הארץ כלומר ישבו בסוכות כאשר יבואו כולם לארץ ישראל

וממשיך הנביא יחזקאל פרק לח פסוק טז

(טז) וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג: ס

ואז יוציא הקב"ה את השמש כמו הפסוק למעלה

ומכאן רמז למה שתירצתי בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג